האחים גוד 4 הבן האובד

רומן לוהט וממכר על אהבה אסורה, סודות וכמיהה לחיבור אמיתי. הוא זמר קאנטרי מצליח שמככב בראש המצעדים, חי את החלום בסיבוב הופעות עולמי – אבל מרגיש לבד יותר מאי פעם. כשהוא פוגש מעריץ מסתורי שמביט בו כאילו יודע את סודותיו, ניצתת אש שלא ניתן לכבות. אחרי הנשיקה הראשונה, הוא מבין שאין דרך חזרה.

אלא שהמעריץ, ג’נסן מיילס, אינו מי שחשב – הוא המטיף החדש בכנסייה של אביו. במקום שממנו באים, למטיפים אין פה מלוכלך והרפתקאות אסורות, בטח שלא עם זמר קאנטרי. אבל לשניהם יש צלקות עמוקות וסודות שמאיימים לפרק את כל מה שהם מכירים. ”הבן האובד” הוא הספר הרביעי בסדרת ”האחים גוד”, סדרה סוחפת ומלאת תשוקה מאת שרה קייט, מחברת רבי-המכר שכבשה את לב הקוראות בישראל.
שם: האחים גוד 4 הבן האובד
מחבר/ת: שרה קייט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011290180

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-4" class="kot-perek">פרק 1</h1>
			<p class="itur"></p>
			<p class="kot-shem">אייזק</p>
			<p class="text-no-hazacha">"מה השם <span class="natuy">שלו</span>?" לולה שואלת ברגע שאני פותח את דלת המכונית שלה. אני מחליק למושב הנוסע, מזיע בקפוצ'ון השחור שגדול עליי בשתי מידות.</p>
			<p class="text">אני מהדק את חגורת הבטיחות מעליי, ועושה פרצוף מהורהר. "בריידי... לא, ברודי?"</p>
			<p class="text">היא צוחקת כשהיא יוצאת מהחניון של מתחם הדירות. "כדאי לך להיזהר, תיאו."</p>
			<p class="text">אולי זה אמור להרגיש מוזר שהחברים הכי קרובים שלי קוראים לי תיאו, אבל השתמשתי בשם הבמה הזה כל כך הרבה זמן, שאני מעדיף שיקראו לי ככה. אני כבר לא אייזק. הרבה יותר קל להיות תיאו וירג'יל. תיאו וירג'יל הוא מוקד המסיבה. לתיאו וירג'יל יש שיר בעשירייה הפותחת של מגזין <span class="natuy">בילבורד</span> וסיבוב הופעות שהכרטיסים אליו אזלו. לתיאו וירג'יל אין שלדים בארון.</p>
			<p class="text">"אני תמיד נזהר," אני עונה ביהירות ומניח את מגפי הבוקרים שלי על לוח המחוונים.</p>
			<p class="text">לולה חובטת לי ברגל. "הרגע ניקיתי כאן, חתיכת מניאק."</p>
			<p class="text">אני מגחך, מוריד את הרגליים ושולח לה נשיקה באוויר. "סליחה, אימא'לה. אל תכעסי עליי."</p>
			<p class="text">היא מגלגלת את העיניים, אבל לא מצליחה להסתיר את חיוכה. "בדקת את הטלפון שלו?"</p>
			<p class="text">"כן. הוא לא צילם אף תמונה שלנו, והוא אפילו לא מקשיב למוזיקת קאנטרי."</p>
			<p class="text">"היה לך מזל," היא ממלמלת.</p>
			<p class="text">"בהחלט היה לי," אני אומר בחיוך זדוני וקורץ, אבל היא לא צוחקת. היא מטה את ראשה לכיווני ובוחנת אותי במבט חמור.</p>
			<p class="text">"אני רצינית, אייזק."</p>
			<p class="text">החיוך שלי דועך כשאני מסיט את המבט קדימה ותחושת חמיצות מתפשטת לי בבטן כשהיא משתמשת בשם האמיתי שלי. לולה מכירה אותי מספיק זמן כדי לדעת את ההיסטוריה שלי ואת השם שלי. היא יודעת שברחתי מהבית בגיל שבע־עשרה ושאני כבר לא ממש בקשר עם המשפחה שלי.</p>
			<p class="text">חוץ מלוקאס. ולילה אחד שבו שתיתי כמה בירות עם קיילב. ועוד כמה התכתבויות מסתוריות עם אדם. אני גם מתקשר לאימא שלי מדי פעם. אני לא מפלצת.</p>
			<p class="text">אבל זה הכול. לא הייתי בחדר אחד עם כולם כבר אחת־עשרה שנים, ואני לא מתכוון לעשות את זה בזמן הקרוב. זה יהיה מוזר מדי. לא אכפת לי שאלו שמכירים אותי הכי טוב יקראו לי אייזק מדי פעם, אבל אני לא רוצה <span class="natuy">להיות</span> אייזק.</p>
			<p class="text">בניתי את כל זה בעצמי. יצרתי את תיאו כדי לברוח מהחיים האלה.</p>
			<p class="text">"אני רק דואגת לך." לולה מוסיפה בקול מודאג. "אתה צריך לצאת מהארון בזמן שלך, ולא כשאיזה חרא בבר ידליף כמה תמונות או סרטונים, חס וחלילה."</p>
			<p class="text">"אני יודע. את צודקת, אבל אני נזהר. אני מבטיח."</p>
			<p class="text">"כדאי לך," היא עונה בטון קשוח. "אתה עניין רציני עכשיו, בן אדם. אנשים יתחילו לזהות אותך, בין אם הם מאזינים לך או לא."</p>
			<p class="text">אני אוהב את לולה. היא תותחית ויש לה צד רך אמיתי, והיא הבסיסטית שלי מאז שעברתי לנאשוויל, בערך לפני שש שנים. אבל אני חייב להודות שזה מעצבן אותי כשהיא מנסה להתנהג אליי כמו אימא.</p>
			<p class="text">זו לא אשמתה. אני בלגן אחד גדול, ורוב האנשים מצטרפים אליי לבלגן או מנסים כמיטב יכולתם לתקן את המסלול שבו אני נמצא.</p>
			<p class="text">לולה נוטה להשתייך לקבוצה השנייה, אבל היא עושה את זה מתוך אהבה.</p>
			<p class="text">"חוץ מזה, לוח הזמנים של סיבוב ההופעות צפוף. אתה לא יכול להרשות לעצמך את כל הסטוצים האלה בזמן שאנחנו בדרכים," היא אומרת ופונה לכביש שמוביל לדירה שלי.</p>
			<p class="text">"למה את חושבת שאני מנסה להפסיק עם זה דווקא עכשיו?" אני שואל ומנסה להישאר רגוע בכל פעם שהיא מזכירה את סיבוב ההופעות.</p>
			<p class="text">אני חושב שגם היא עושה אותו דבר.</p>
			<p class="text">"לדבריה של מנהלת סיבוב ההופעות, נצא לדרך כמה שעות אחרי כל הופעה ונישן באוטובוס בין העצירות," היא אומרת ונימה של התרגשות בקולה.</p>
			<p class="text">"באוטובוס הענקי שהשם שלי מרוח עליו," אני מוסיף.</p>
			<p class="text">"בסיבוב ההופעות הארצי שכל הכרטיסים אליו נמכרו."</p>
			<p class="text">"לא כזה עניין גדול," אני עונה במשיכת כתפיים ושומר על קור רוח.</p>
			<p class="text">"כן, זה שום דבר."</p>
			<p class="text">היא עוצרת ליד הבית שלי, אנחנו מחליפים מבטים לרגע, ואז מאבדים את זה לגמרי. לולה ואני צורחים יחד בהתלהבות ורוקדים כל אחד במושב שלו.</p>
			<p class="text">עשינו את זה לא פחות ממאה פעמים בחודשיים האחרונים. מי יכול להאשים אותנו? סיבוב ההופעות הקודם שלנו כמעט חיסל אותנו כלכלית. וזה עוד אחרי שוויתרנו על לינה בבתי מלון וישנו בקרוואן קטן וישן, מלא עד אפס מקום בכלי הנגינה והציוד שלנו, בזמן ששאר חברי הלהקה נסעו מאחורינו בפולקסווגן האצ'בק הישנה של ריו.</p>
			<p class="text">עכשיו אנחנו נוסעים כמו כוכבים אמיתיים, כאילו הגענו לפסגה. כמובן, לכל כוכב קאנטרי יש רגעים קטנים של התחרפנות לפני סיבוב ההופעות הגדול הראשון שלו.</p>
			<p class="text">"אההה," לולה מריעה בהתרגשות. "עשית את זה, אייזק. זה באמת קורה."</p>
			<p class="text">"<span class="natuy">אנחנו</span> עשינו את זה," אני מתקן אותה.</p>
			<p class="text">"כמובן, אבל אתה כתבת את השירים, צברת קהל מעריצים והופעת לפניהם בכל ערב."</p>
			<p class="text">"תפסיקי, תפסיקי —" אני דוחף את כתפה. "בסדר, תמשיכי."</p>
			<p class="text">אנחנו צוחקים ואני רוכן לנשק את לחייה.</p>
			<p class="text">"שוב, תודה שאספת אותי. את המושיעה שלי, מלכתי, האלה שלי, ואני אוהב אותך."</p>
			<p class="text">"גם אני אוהבת אותך," היא עונה, ואני פותח את הדלת כדי לצאת. לפני שאני סוגר אותה, היא צועקת, "תנוח, תיאו! מחר מצפה לנו יום גדול!"</p>
			<p class="text">"אהה," אני אומר בשקט וחיוך גדול נפרש על פניי.</p>
			<p class="text">אני סוגר את הדלת ועולה לדירה שלי. אחרי שחתמתי עם חברת ההפקה מבוסטון, הם הציעו לשכן אותי במקום משלי. הם רוצים שאוכל להתמקד בכתיבת שירים, אבל בעצם אני יודע שזו עוד דרך להחזיק אותי אצלם, וזה בסדר. הם יכולים להחזיק בי כל עוד הם ממשיכים לשלם לי.</p>
			<p class="text">אני עומד מתחת לזרם המים החמים במקלחת, מספיק זמן כדי שהעור שלי יתקמט ויאדים. לפעמים נראה לי שהמקלחת היא המקום היחיד שבו אני יכול להתרכז ולחשוב בבהירות.</p>
			<p class="text">אני משחזר בראשי רגעים מאתמול בבר עם הזר החתיך. אני מעלה בדמיוני רגשות והופך אותם למילים. המילים הללו הופכות לקטעי שירה שאולי לעולם לא אשתמש בהם, מאוחסנים במוחי במקום שבו אני יודע שהם בטוחים.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">ג'ינס כחול</span><span class="natuy"> חובק את מותניי</span>,</p>
			<p class="text"><span class="natuy">טרנס הטקילה על רחבת הריקודים</span>,</p>
			<p class="text"><span class="natuy">הבנה של</span><span class="natuy"> לילה אחד.</span></p>
			<p class="text">אני סוגר את המים, לוקח מגבת מהמתלה שליד המקלחון, כורך אותה סביב מותניי ויוצא אל השטיחון. גבר עם שיער כהה ועיגולים שחורים מתחת לעיניים מביט בי מהמראה שבחדר הרחצה.</p>
			<p class="text">לעיתים אני מקווה שלמילים האלה תהיה משמעות עמוקה יותר. יותר מלילות של שכרות וסטוצים חסרי משמעות. יותר מרגעים חולפים. משהו כמו לנצח ורגשות אמיתיים.</p>
			<p class="text">האם אני בכלל מסוגל לזה?</p>
			<p class="text">למה אני מרגיש שכל מה שמגיע לי זה סטוצים? בכל פעם שמישהו מנסה להתקרב אליי, אני מרחיק אותו או מחבל בקשר. ברגע שמישהו מנסה לחשוף בפניי את הנשמה שלו, אני מייד מפסיק לקחת אותו ברצינות. אני זורק בדיחה, מוצא פגם ומתרכז בו.</p>
			<p class="text">קשרתי איזו חגורת צניעות סביב הלב הארור שלי, וברוב הימים לא אכפת לי. אני אוהב את זה ככה. אני צוחק ואומר שאהיה רווק הולל עד יומי האחרון, אבל פתאום יש לי רגעים מפוכחים כאלה, שאני מסתכל במראה ושומע את הגבר שמביט חזרה אומר, "אתה תהיה לבד לנצח."</p>
			<p class="text">אני מדבר הרבה, אבל אפילו אני לא רוצה את זה.</p>
			<p class="text">אני לובש טרנינג וחולצת טריקו של נירוונה, ויורד לחדר השינה הריק שבקומת הכניסה, שהפך לחדר כושר. זו הדרך הלא כל כך מרומזת שלהם לומר לי לפתח קצת שרירים. אף אחד לא אוהב כוכב קאנטרי רזה.</p>
			<p class="text">יש לי טווח קשב של סנאי, ואני גולל ברשתות החברתיות תוך כדי שאני מבצע תרגילי רגליים על המכשיר הגדול עם הגלגלות והמשקולות.</p>
			<p class="text">האימונים שלי אף פעם לא רציניים באמת.</p>
			<p class="text">בזמן שאני מניח את המשקולות כדי לעשות לחיצות כתפיים, אני מקבל הודעה מלוק. זו תמונה של התינוק שלו בן אחד־עשר החודשים, הנרי. הוא ישן בזרועותיו, והאגרוף השמנמן שלו מונח מתחת לסנטר, אבל אצבע קטנה אחת בולטת החוצה, כך שזה נראה כאילו הוא עושה לי אצבע משולשת.</p>
			<p class="text">אני צוחק כשאני מקליד את התשובה שלי.</p>
			<p class="text"><span class="bold">אני: לתינוק שלך</span><span class="bold"> יש בעיית התנהגות.</span></p>
			<p class="text">אני בוהה בתמונה במשך דקה ודוחה את אימון הכתפיים. להנרי יש קווצת שיער בגון נחושת ואת האף הכי חמוד שראיתי מימיי.</p>
			<p class="text">התשובה של לוק מגיעה.</p>
			<p class="text"><span class="bold">לוק: זו</span><span class="bold"> הדרך שלו לומר לך בהצלחה בסיבוב ההופעות.</span></p>
			<p class="text">אני מגחך.</p>
			<p class="text"><span class="bold">אני</span><span class="bold">: מתוק מצידו. תגיד לו שמסרתי </span></p>
			<p class="text">אני מניח את הטלפון על הספסל שלידי, ועושה כמה תרגילים בחוסר חשק ומושך את המוט הרחב כלפי מטה בלי לספור באמת. כשאני מתעייף, אני מפסיק ומרים שוב את הטלפון.</p>
			<p class="text">אין הודעות. רק כמה אלפי תיוגים ברשתות החברתיות שאני כבר לא מסוגל לבדוק. זה נחמד, אבל אני מתגעגע להיות איש רגיל באינסטגרם במקום סלבריטי.</p>
			<p class="text">לא מזמן עוד יכולתי לענות למעריצים ולשלוח הודעות לאנשים. עכשיו כל מה שמותר לי לעשות זה לפרסם דברים בסטורי כדי להיראות 'נגיש', וגם זה כפוף להנחיות מחמירות מאוד מהיחצנית שלי.</p>
			<p class="text">בסופו של דבר, זה להיות בודד.</p>
			<p class="text">אבל איך אני יכול להיות בודד, לעזאזל? יש לי שני מיליון ותשע מאות אלף עוקבים, יש לי להקה נאמנה שהם החברים הכי טובים שלי, ולוק תמיד נמצא במרחק שיחת טלפון.</p>
			<p class="text">פשוט היה נחמד אם היה לי מישהו בסביבה. לחלוק איתו ארוחות, לחזור אליו הביתה ולהתלונן על שטויות. לא במרחק של שיחת טלפון. לא זר במועדון או באינטרנט. יותר מחבר. כמו יזיז לטווח ארוך.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">אני די </span><span class="natuy">בטוח שזה נקרא חבר, אידיוט.</span></p>
			<p class="text">כשאני שומע את הבטן שלי מקרקרת אני מחליט לוותר על האימון. אני זונח את מכשיר הכושר, מזמין אוכל תאילנדי ומתרווח על הספה עד שהוא מגיע כחצי שעה אחר כך.</p>
			<p class="text">הבחורה שמביאה את המשלוח נועצת בי מבט כשאני פותח את הדלת. היא בוהה בי בהלם בזמן שאני מושיט יד לקחת את השקית.</p>
			<p class="text">"אה... הנה," היא מגמגמת לפני שהיא מושיטה לי אותה.</p>
			<p class="text">"תודה." אני צוחק.</p>
			<p class="text">היא מחזירה לי חיוך ומסדרת קווצת שיער מאחורי האוזן. "אני יודעת מי אתה —" היא מגמגמת במתיקות. "אני מעריצה ענקית."</p>
			<p class="text">אני מתחיל לסגור את הדלת, אבל עוצר כדי ליהנות רגע מהמבט המעריץ שלה. כלומר... מי לא אוהב תשומת לב?</p>
			<p class="text">"תודה," אני עונה, ומבליט את גומות החן המפורסמות של תיאו וירג'יל. היא מצחקקת שוב.</p>
			<p class="text">"זה יהיה חצוף לבקש סלפי?" היא שואלת.</p>
			<p class="text">"ברור שלא," אני צוחק, מכניס את האוכל לדירה ויוצא החוצה בזמן שהיא שולפת את הטלפון מהכיס.</p>
			<p class="text">"אוי אלוהים, אני רועדת," היא אומרת. "זה מטורף."</p>
			<p class="text">כשהיא סוף־סוף מניפה את הטלפון והמצלמה מכוונת אלינו, אני מתקרב אליה, מחייך חיוך רחב ומסמן וי באצבעותיי.</p>
			<p class="text">היא מצלמת לפחות עשר תמונות לפני שהיא מתרחקת. כשהמבטים שלנו נפגשים שוב, המבט שלה מתעכב, ואני מבין שהיא אוזרת אומץ לבקש משהו אחר. אולי את מספר הטלפון שלי. אולי יותר מזה.</p>
			<p class="text">היא חושבת שיש לה סיכוי, אבל אין לה. בשום אופן. לא על פני האדמה וגם לא על כוכב אחר. יש לי עניין להיכנס איתה למיטה בדיוק כמו עם קקטוס. כלומר, <span class="natuy">שום עניין</span>. בלי להעליב, כמובן. היא פשוט לא הטיפוס שלי.</p>
			<p class="text">בכל זאת, אני חושב שאולי אני צריך לפלרטט איתה סתם כדי להמשיך לשחק את הסטרייט. אבל אני פשוט רעב מדי, אז אני נסוג לאחור בזמן שהיא מנסה לאזור אומץ להגיד עוד משהו. אני סוגר את הדלת באיטיות ותוך כדי אומר בנימוס, "שיהיה לך יום טוב."</p>
			<p class="text">אני לוקח את ארוחת הצהריים למטבח, מתחיל לאכול וגולל בסרטונים בטלפון שלי. הכול בידור חסר תכלית וחסר מחשבה. לזמן מה, זה מצליח להסיח את דעתי מהבדידות.</p>
			<p class="text">זה בסדר. הכול בסדר. אני בשיא שלי, חי על גג העולם, ואני יוצא לסיבוב הופעות. אמיתי.</p>
			<p class="text">לא משנה שאני מסתיר מהעולם חלק כל כך גדול בי. לא משנה שכל המעריצים שלי חושבים שאני סטרייט. או שלא ראיתי את כל המשפחה שלי יחד כבר אחת־עשרה שנה.</p>
			<p class="text">כמו שאמרתי, זה בסדר.</p>
			<p class="text">הבדידות, הבושה, הפחד. כל החרא הזה הוא הבעיה של אייזק, לא של תיאו. נראה שהדברים אף פעם לא יהיו כל כך טובים כמו שהם עכשיו.</p>
			<p class="text">אז מי אני שאתלונן?</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

רומנטיקה גאה אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אסורה רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית פער גילים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!