ממלכת דם וקסם 1 ממלכת הכוכבים והצללים 1

גורל או תשוקה - למי מהם שמורה נאמנותך?

נישואיי לנסיך יקבעו את גורל הממלכה, אולם אין זה הארוס שלי שרודף אותי בחלומות, אלא הנסיך שעומד לצידו. הוא כל כולו אופל וחטא, וכשהוא לוחש באוזני הבטחות מושחתות, אני משתוקקת לגבר שלא יכול להיות שלי. חלומותיי הופכים אותי לבוגדת בממלכה שעליה נשבעתי להגן, וכשהממלכה תחת מתקפה אני נאלצת לקבל החלטה שאליה לא התכוננתי כלל - האם לבגוד בממלכה, או בליבי?

ממלכת דם וקסם - סדרת פנטזיה רומנטית ייחודית ונועזת שלא תוכלו להניח מהיד.
שם: ממלכת דם וקסם 1 ממלכת הכוכבים והצללים 1
מחבר/ת: הולי רנה
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/פנטזיה
מק״ט: 011290101

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

					
			כדי להמנע מספויילרים הפרק הראשון של כרך א יופיע בכל שלושת הספרים

		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">ניסיתי לבלוע מעט רוק בזמן שהעשן מהגחלים הבוערות כיתר את גופי בעינוי אכזר ואיטי. הצבא המלכותי חנה מחוץ לאזור הַחַיִץ שמפריד בין עולמנו לעולמם במשך שלושה ימים. שלושה ימים ארוכים<span class="no-break"> ומייסרים.</span></p>
			<p class="textindent">תקתוקו הקודר של השעון הדהד ברחבי החדר וליבי החל להלום בפראות לפני שנקישת המחוג הבאה הגיעה<span class="no-break"> לאוזניי.</span></p>
			<p class="textindent">אצבעותיי רעדו והסתבכו בשרוכים שניסיתי להדק כשנעלתי את מגפיי. החדר היה חשוך כמו הלילה נטול הכוכבים בתוך ביתנו, אבל לי זה לא הפריע. קיבלתי את זה בברכה למען האמת, מפני שזו הייתה הפעם היחידה שיכולתי לעשות כרצוני מבלי שכולם ישגיחו על כל צעד<span class="no-break"> מצעדיי.</span></p>
			<p class="textindent">"לאן את<span class="no-break"> הולכת?"</span></p>
			<p class="textindent">עצמתי את עיניי לרגע, והזדרזתי לתחוב את הפגיון של אבי לתוך המגף שלי לפני שהיא תספיק להבחין<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני זקוקה למעט אוויר צח." קמתי ממקומי וכיסיתי את ראשי בברדס הבלוי שלי. "תחזרי<span class="no-break"> לישון."</span></p>
			<p class="textindent">אימא שלי כרכה את זרועותיה סביב גופה וחמקה ממבטי. "אני לא מצליחה להירדם." היא נדה בראשה. "עדיף שלא תצאי לשם<span class="no-break"> הלילה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני יכולה לדאוג<span class="no-break"> לעצמי."</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודעת." עיניה החומות הכהות פגשו לבסוף במבטי. "אבל בקרוב מאוד הם יגיעו,<span class="no-break"> ואז</span><span class="no-break">..."</span></p>
			<p class="textindent">"לכן אני רוצה ליהנות משעות החופש האחרונות שעוד נותרו<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">הלסת שלה התהדקה בתגובה לדבריי. "הם לא מתכוונים לכלוא אותך בצינוק, אדארה. העובדה שנבחרת בתור <span class="italic _idGenCharOverride-2">אהובת הכוכבים</span> היא ברכה<span class="no-break"> מהאלים."</span></p>
			<p class="textindent">"כמובן." קדתי לפניה קידה במחווה דרמטית. "ותראי אילו חיים קיבלת<span class="no-break"> בתמורה."</span></p>
			<p class="textindent">היא שאפה אוויר בתדהמה, אבל זה לא שהטיעון הזה היה זר לה. גורלי מעולם לא היה נתון בידיי, ואימי זכתה לדברי מותרות רבים בתמורה לבתה. דברי מותרות שבהם אבי נלחם, ושבגללם הוא איבד את<span class="no-break"> חייו.</span></p>
			<p class="textindent">פסעתי לעבר הדלת, אך היססתי לשמע קולה הרועד של אימי הקורא אליי. "אל תברחי. הם ימצאו אותך, ואז נשלם שתינו את מחיר<span class="no-break"> בגידתך</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">התעלמתי מדבריה והזכרתי לעצמי מי היא באמת. ליבי התייסר בזמן שתחושת חרדה שטפה את גופי. גורלי היה מופקד בידי החיילים שהמתינו לי מחוץ לחיץ, אבל ידעתי שלא אתאבל על אף אחד מאלו שאשאיר<span class="no-break"> מאחור.</span></p>
			<p class="textindent">אוויר הלילה הצונן פצח בריקוד על עורי, כאילו המתין לרגע שבו אפתח את הדלת ואחמוק החוצה. הידקתי את הברדס סביב ראשי, בניסיון להסתיר את הקללה שהומטה עליי, בזמן שיצאתי אל הרחוב המרוצף אבנים ועשיתי את דרכי היישר לעבר המקום שממנו הייתי אמורה לשמור<span class="no-break"> מרחק.</span></p>
			<p class="textindent">הרחובות היו ריקים ושקטים. אפילו הבר הקטן שבדרך כלל עלה על גדותיו משיכר ומבעלים בוגדניים היה נעול בקפידה, ואף להבת נר לא הבהבה מבעד<span class="no-break"> לחלונות.</span></p>
			<p class="textindent">גל צינה חלף במורד גבי, אבל לא הייתי מוכנה להרשות לעצמי לפחד כמוהם. משפחת אכליס הייתה רבת עוצמה, אבל הם לא היו אלים. אם היו, לא היה להם כל צורך<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">לא ראיתי איש מהם מעולם. לא את המלך, לא את המלכה, ואף לא את יורש העצר שהושבעתי להינשא לו. ידעתי רק שהם בני אצולת הפיות, ושהדם שזורם בעורקיי הוא איכשהו המפתח למימוש הכוח הטמון<span class="no-break"> בהם.</span></p>
			<p class="textindent">כוח קטלני שהם השתוקקו שיעמוד<span class="no-break"> לרשותם.</span></p>
			<p class="textindent">למיטב ידיעתי, אף אחד מבני המלוכה מעולם לא חצה את החיץ. היו להם אנשים שעשו זאת בשבילם, ועד כה יצא לי להיתקל רק באותם שומרים נמוכי דרג. אם היו ברשותם כוחות קסם, מעולם לא חזיתי<span class="no-break"> בהם.</span></p>
			<p class="textindent">אימא שלי אמרה שהם לא השתמשו בכוחות הקסם שלהם פה מפני שלא היה כל צורך בהם, אבל היה בי חלק שתהה האם בכלל נותרו בהם כוחות כלשהם. אם לא היו ברשותם כוחות קסם, לא הייתה לי שום סיבה לפחד מפניהם. יכולתי לברוח ולהניח לאימי לשאת<span class="no-break"> בתוצאות.</span></p>
			<p class="textindent">ספק אם מישהו מהם יצליח למצוא אותי בהיעדר כוחות קסם. רק הירחים התאומים ידעו את סודותיי, מאחר שהם התבוננו בי בזמן שנעתי בין הצללים. כולם היו בטוחים שהם יודעים מי אני באמת, ופירוש הדבר היה שהם האמינו שאני המפתח לאיזו ברכה או מתנה שבני המלוכה יעניקו להם לאחר שהם יקריבו<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">אצבעותיי שוטטו לאורך הלבנים בזמן שחלפתי על פני הבניין האחרון ודרכתי על הדשא הלח. הכרתי את הנתיב ליער טוב יותר מכפי שהכרתי את ביתי שלי, הנחתי לכפות רגליי להנחות את דרכי בזמן שסרקתי את הסביבה ובדקתי האם מישהו צופה<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">קצה העיירה שלנו נמצא במרחק מספר דקות הליכה מגבולות החיץ, אהבתי להגיע לפה לעיתים קרובות רק בשביל להסתכל ולדמיין את החיים מהעבר השני. זה לא נראה שונה במיוחד מ<span class="italic _idGenCharOverride-2">ארץ נטולי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הכוכבים</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">העצים צמחו בהמוניהם משני עברי החיץ, והראיה היחידה לקיומו היה המעטה הדקיק שעם רדת החשכה כבר בקושי ניתן היה להבחין בקיומו. הוא הזכיר לי את הערפל שאפף את אדמתנו עם עלות השחר, אבל החיץ אף פעם לא נעלם. התכופפתי והעברתי את אצבעותיי דרך הקסם, גל התרגשות גאה בקרבי. התבוננתי מרותקת בזמן שהקסם נסוג מפני מגע ידי, הוא השתרע הרחק, ככל שעיניי יכלו<span class="no-break"> לראות.</span></p>
			<p class="textindent">היה לי קשה להסביר זאת, אבל הרגשתי שהמחיצה בין העולמות שלנו מוכרת לי יותר מאשר ביתי שלי. הרגשתי כאילו מדובר בחברה ותיקה שכלל לא הכרתי. זר מוכר שתמיד הקפיד לברך אותי<span class="no-break"> לשלום.</span></p>
			<p class="textindent">הלילה, לעומת זאת, התעוררה בי הרגשה שונה. הרגשה אפלה יותר, במובן מסוים, כאילו החיץ מנסה להזהיר אותי. משכתי את ידי לאחור והבטתי מבעד לאור<span class="no-break"> הבוהק.</span></p>
			<p class="textindent">לפחות חמישים חיילים חנו ביער, במרחק של כעשרים מטרים מהחיץ. עיניי התבייתו על חייל שעמד על המשמר בקצה<span class="no-break"> המחנה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא סרק במבטו את קו העצים בחיפוש אחר סכנה כלשהי, אך לא הבחין בי. אם הייתי מעיזה, הייתי יכולה לחצות בקלות את החיץ ולשסף את גרונו. אם הוא היה בסך הכול אדם רגיל, זה לא היה כרוך במאמץ מיוחד מצידי, אבל לא ידעתי אלו כוחות הסתתרו מאחורי מבטו חסר<span class="no-break"> האונים.</span></p>
			<p class="textindent">אצבעותיי נשלחו אל הפגיון שלי בזמן שמיקדתי את מבטי מאחוריו וסרקתי את המחנה. היו שם מספר אוהלים, כולם מתהדרים בחותם המלכותי, ומספר חיילים שישבו בסמוך למדורה גדולה וצחקו בעודם מפטפטים. חשקתי את שיניי נוכח התנהגותם השלווה להכעיס. הם היו חיילים שנשלחו הנה במטרה לקחת בת אנוש בניגוד לרצונה, אך נדמה שגורלה כלל לא העיב על<span class="no-break"> מצפונם.</span></p>
			<p class="textindent">הם לא היו אלא שוטים בשירותה של ממלכה מושחתת, וליבי הלם בחזי בעוצמה בעודי מתבוננת<span class="no-break"> בהם.</span></p>
			<p class="textindent">אף אחד מהם לא חש באיום. אף אחד מהם לא חשש ממה שנטולי הכוכבים עלולים לעשות<span class="no-break"> להם.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אני לא הייתי נטולת<span class="no-break"> כוכבים.</span></p>
			<p class="textindent">הירחים התאומים זרחו מעליי בזמן שאצבעותיי התחקו אחר שולי קת המתכת המחוספסת של פגיוני, זו שחקקתי בזיכרוני לפני שנים רבות, אולם הן נדרכו נוכח הצמרמורת שחלפה בעמוד השדרה שלי. פניתי לאחור בדיוק ברגע שפי נסתם בכף יד עטופה<span class="no-break"> בכפפה.</span></p>
			<p class="textindent">בהלה אחזה בי בזמן שהתבוננתי בעיניים השחורות מאחוריי. כף ידו התהדקה בתקיפות על פי, כאילו הוא חשש שאצעק, אבל לא הייתה לי כל כוונה לעשות זאת. אף אחד מהאנשים האלה לא יעזור לי, ולא רציתי למשוך את תשומת ליבם של חיילי בני הפיות. הם הרי כבר ניסו למצוא אותי בכל מקרה ולא רציתי שידעו שאני עוקבת אחריהם מקרוב כל<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">"מה לעזאזל את עושה?" נהם עליי קול עמוק וגרוני שלא זיהיתי, לפני שהוא שמט את כף ידו מפי, הרחיק את ידי מהפגיון שלי ושלף אותו מתוך המגף<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"תחזיר לי את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">הושטתי את ידי אל הפגיון שלי, אך הוא מיהר להרחיק אותו ממני. הוא פתח את כף ידו והפגיון שלי היה אפוף בעשן שחור שיצא מאצבעותיו. הוא ריחף באוויר, כאילו דבר לא החזיק אותו פרט לקסם שלו. נשימותיי נעשו מהירות וקצובות בזמן שהסימנים המהמו על עורי. זה היה כאילו הזר שמולי עורר אותם מתרדמת עמוקה שהם כלל לא ידעו שנפלה<span class="no-break"> עליהם.</span></p>
			<p class="textindent">"אין סיכוי." הוא הוריד את הברדס שלו, וסומק עלה בפניי בזמן שנשאתי אליו את מבטי. הלסת שלו הייתה חדה ועצמות לחייו היו גבוהות. שערו היה שחור כשמי הלילה וקצוץ בקפידה. שהאלים יעזרו לי, הוא היה מדהים. בן אצולה, לא היה לי ספק בכך. קצות אוזניו היו מחודדים מעט, סימן ההיכר שתמיד הסגיר את זהותם של בני הפיות, אבל זה היה יופיו העל טבעי שהסגיר את זהותו בקלות רבה כל כך. זה ותעוזתו העוצמתית. "מה את עושה בקצה החיץ כשאמצעי ההגנה היחיד שעומד לרשותך הוא<span class="no-break"> פגיון?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני יכולה לדאוג לעצמי." כבר נמאס לי להצהיר על כך פעם אחר פעם אך בכל זאת אמרתי את זה, חרף העובדה שלא הייתי חייבת לספק לבן הפיות הזה שום<span class="no-break"> הסברים.</span></p>
			<p class="textindent">"האומנם?" ידו נשלחה קדימה ומשכה אותי אליו. התפתלתי באי־נוחות ובקושי הבחנתי בידו, בזמן שהוא הסיט את הברדס מראשי במשיכה<span class="no-break"> תקיפה.</span></p>
			<p class="textindent">ראשו נרתע לאחור בזמן שעיניו סרקו את פניי בזריזות. ידעתי בדיוק מה הוא<span class="no-break"> רואה.</span></p>
			<p class="textindent">"את אהובת הכוכבים?" ידו התהדקה סביב זרועי, כמעט עד כדי כאב, וליבי החל להלום בפראות בתגובה למגע<span class="no-break"> ידו.</span></p>
			<p class="textindent">"מקוללת הכוכבים." זקרתי את סנטרי בעודי מתקנת אותו. "אתה חייל בצבא בן<span class="no-break"> הפיות?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא נראה כמו שאר החיילים שראיתי מפטרלים סביב המחנה. הוא היה לבוש שחורים מכף רגל ועד ראש, ולא נשא שום סמל של המשמר<span class="no-break"> המלכותי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא היסס לשנייה אחת, אולם חיוך רפה עלה על שפתיו. "אפשר<span class="no-break"> לומר</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">לא בטחתי בו. לא ידעתי מי הוא, אבל היה ברור לי שמוטב שאשמור ממנו<span class="no-break"> מרחק.</span></p>
			<p class="textindent">"תעזוב אותי." חילצתי את זרועי מאחיזתו, וחיוכו התרחב עד שיכולתי להבחין<span class="no-break"> בשיניו.</span></p>
			<p class="textindent">"מה אהובת הכוכבים עושה לבדה ביער באמצע הלילה? את לא אמורה לנוח לקראת פגישתך עם בעלך החדש<span class="no-break"> מחר?"</span></p>
			<p class="textindent">מחר. הייתי אמורה לפגוש את יורש העצר מסיטלאלי<span class="no-break"> למחרת.</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי שם." הפניתי אליו את גבי והבטתי לעבר המחנה. נדמה שהחיילים שם עדיין לא קלטו שאנחנו עומדים ממש בסמוך לאוהלים<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"אדארה." שמי הבוקע מבין שפתיו נשמע<span class="no-break"> כתחינה.</span></p>
			<p class="textindent">הסתובבתי אליו ובחנתי את פניו במבטי. "עושה רושם שאני נמצאת בעמדת נחיתות. אתה יודע מי אני, אבל לי אין שמץ של מושג מי<span class="no-break"> אתה."</span></p>
			<p class="textindent">בתגובה לדבריי חיוכו רק הלך<span class="no-break"> והתרחב.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מישהו<span class="no-break"> חשוב."</span></p>
			<p class="textindent">תשובתו הרתיחה את דמי. זה לא היה אלא ניסיון להסחת דעת. "אם כך, אינך מוכן לומר לי את<span class="no-break"> שמך?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא כיווץ לעברי את עיניו, והטה את ראשו הצידה בעודו בוחן אותי במבט איטי מכף רגל ועד ראש. לא משנה מה הוא היה אומר לי, לא עמדה לרשותי שום דרך להבדיל בין שקר לאמת, אבל לא משנה מי הוא, היה לי ברור שהוא חזק. הוא שידר עוצמה מבלי לפצות את פיו. למיטב ידיעתי, הוא היה יכול להיות יורש העצר ולא הייתה לי שום דרך לזהות<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">"קוראים לי<span class="no-break"> אברן."</span></p>
			<p class="textindent">"אברן," אמרתי את שמו בקול, והתענגתי על הגיית שמו בשפתיי. "אתה זה שילווה אותי לתא הכלא<span class="no-break"> שלי?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא נסוג לאחור בפתאומיות, כאילו הרגע החטפתי לו סטירה. "את מחשיבה את אירוסייך ליורש העצר כעונש<span class="no-break"> מאסר?"</span></p>
			<p class="textindent">"מעולם לא פגשתי את האיש, ועדיין נכפה עליי להינשא לו רק מפני שהוא חושק בכוח שלדעתו טמון בדם שלי. אם זה לא נחשב עונש מאסר, איך אתה היית מתאר את<span class="no-break"> זה</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא פסע קדימה, נצמד אליי עד כדי כך שבנחיריי עלה ריח של עור ומשהו נוסף שלא ממש הצלחתי לזהות. גופי נדרך בזמן שעיניו האפילו והוא הידק את<span class="no-break"> לסתו.</span></p>
			<p class="textindent">"במקומך לא הייתי מדבר ככה על משפחת<span class="no-break"> המלוכה."</span></p>
			<p class="textindent">קולו נשמע מאיים. כל דבר בו נתפס בעיניי<span class="no-break"> כאיום.</span></p>
			<p class="textindent">"או שמה?" התרסתי בפניו ונעצתי בו את מבטי בעודי מתנשמת בכבדות. "הם יזרקו אותי לכלא? הם ירצחו אותי? אם הדם שלי יתקרר, הוא כבר לא יוכל להביא להם שום<span class="no-break"> תועלת."</span></p>
			<p class="textindent">"הודות למשפחת המלוכה נהנית מחיי נוחות, לא כן?" טון קולו היה נוקב ומבטו<span class="no-break"> חודר.</span></p>
			<p class="textindent">הדחף לסטור לו היה קשה מנשוא, אבל סירבתי להניח לבן הפיות הזה לראות עד כמה דבריו משפיעים עליי. "אין לך שמץ של מושג לגבי החיים<span class="no-break"> שחייתי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא היה בן פיות, כך שהוא כלל לא היה מסוגל להעלות על דעתו את הזוועות שהתרחשו בעולמנו. נטולי הכוכבים חיו בעוני ובפחד. משפחתי התברכה הודות לסימני אור הכוכבים שמעטרים את פניי וגבי, אבל הם גם המיטו עליה<span class="no-break"> קללה.</span></p>
			<p class="textindent">משפחת המלוכה סיפקה לנו מים ומזון כדי שלא אגווע ברעב, וגג מעל לראשנו כדי לשמור על בטחוני, אבל היא גם גזלה ממני את אבא שלי. היא גזלה ממני את<span class="no-break"> גורלי.</span></p>
			<p class="textindent">לחיי ואפי היו מכוסים במה שהיה נראה כמו נמשים, לולא האור הזהוב והלא טבעי שלהם, שכמו זרם על עורי. אבל הגב שלי הוא מה שתמיד הכה אנשים בתדהמה. הסימנים עיטרו את עמוד השדרה שלי בשורות על גבי שורות של אור כוכבים, הם השתרעו עד הקצוות ומעבר להם, ללא שליטה כביכול. חלק מהסימנים נותרו צמודים בעקשנות לעמוד השדרה שלי, בעוד שאחרים נשקו לקימורים של<span class="no-break"> צלעותיי.</span></p>
			<p class="textindent">סימנים שמבחינתי היו כמעט חסרי חשיבות, אך מבחינת כל השאר היו בעלי משמעות שלא תסולא<span class="no-break"> בפז.</span></p>
			<p class="textindent">"ייתכן שאת צודקת." הוא הרים יד, ולהרף עין חשבתי שבכוונתו לגעת בסימנים שעל לחיי, אולם אז כף ידו נקפצה לאגרוף ונשמטה בחזרה לצד גופו. "ייתכן שכלל אינך כפי<span class="no-break"> שחשבתי."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל חשבת עליי?" שאלתי, לאחר שלא הצלחתי למשול<span class="no-break"> בסקרנותי.</span></p>
			<p class="textindent">"כולנו חשבנו עלייך, אדארה." הוא פסע לאחור, מגדיל את הפער בינינו, ואז אחז בפגיון שלי וכיוון אותו לעברי. "את תקבעי את עתיד<span class="no-break"> עולמנו."</span></p>
			<p class="textindent">ליבי הלם בפראות לשמע דבריו, ואצבעותיי רעדו בזמן שלקחתי בחזרה את הנשק שלי מידי הזר הזה, שחטף אותו ממני ללא שום מאמץ. "ומה אם אתה טועה? מה אם אני כלל לא דומה למה שכולכם קיוויתם<span class="no-break"> שאהיה</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא עשה צעד נוסף לאחור ונסוג אל בין צללי העצים, אבל יכולתי לחוש בעיניו היוקדות שהוסיפו לחרוך כל סנטימטר וסנטימטר בגופי. "אני בונה על<span class="no-break"> זה."</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

אצולה מיריבים לאוהבים משולש רומנטי ערפדים פנטזיה אירוטית פנטזיה רומנטית נישואי נוחות

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!