המקום שבו היער פוגש בכוכבים

גלנדי ונדרה
אחרי אובדן ומאבק במחלה קשה, ג’ואנה טיל חוזרת למחקר האקדמי שלה. היא שוקעת בעבודה קשה, מבוקר עד ליל, עד להופעתה של ילדה מסתורית שמגיעה לביתה יחפה וחבולה וטוענת שנשלחה מהכוכבים כדי לחזות בחמישה ניסים בכדור הארץ.
למרות דאגתה וסימני השאלה הרבים בנוגע לקורותיה של אורסה, ולמרות חוסר רצון בכך, ג’ו מאפשרת לאורסה להישאר — רק עד שתלמד יותר על עברה של הילדה.
לשם פתירת התעלומה מגייסת ג’ו את עזרתו של גבריאל נאש, שכנהּ המתבודד. עם התקרבותה של אורסה לנס החמישי שלה, עברה המסוכן מאיים עליהם. וכשזה יקרה לבסוף, כל סודותיהם הכואבים יצופו ויתגלו, וגורלותיהם יוכרעו על ידי הכוכבים.
שם: המקום שבו היער פוגש בכוכבים
מחבר/ת: גלנדי ונדרה
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 011290080
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00
קרא פרק ראשון
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הילדה יכלה להיות חַלוּפִית<span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-001-backlink">1</span></span>. היא הייתה כמעט בלתי נראית, פניה החיוורות, הקפוצ'ון ומכנסיה שהוסוו באור הדמדומים נמוגו לתוך היער שמאחוריה. רגליה היו יחפות. היא עמדה ללא ניע, מחבקת בזרוע אחת את גזע עץ האגוז ולא זזה גם כאשר המכונית הגיעה לסופו של שביל החצץ ונעצרה מטרים ספורים<span class="no-break"> ממנה.</span></p>
			<p class="textindent">בזמן שכיבתה את המכונית, ג'ו הסיטה את מבטה מהילדה ואספה את המשקפת, תיק הגב והמסמכים מהמושב ליד הנהג. אולי הילדונת תחזור לממלכת הפיות שלה אם ג'ו לא<span class="no-break"> תסתכל.</span></p>
			<p class="textindent">אבל הילדה עדיין עמדה שם כשג'ו יצאה מהמכונית. "אני רואה אותך," אמרה ג'ו לצל שעמד ליד<span class="no-break"> העץ.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודעת," אמרה<span class="no-break"> הילדה.</span></p>
			<p class="textindent">מגפי ההרים של ג'ו השאירו עקבות של בוץ יבש במעלה שביל ההליכה העשוי בטון. "את צריכה<span class="no-break"> משהו?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה לא<span class="no-break"> ענתה.</span></p>
			<p class="textindent">"למה את נמצאת בשטח<span class="no-break"> שלי?"</span></p>
			<p class="textindent">"ניסיתי ללטף את הכלבלב שלך, אבל הוא לא<span class="no-break"> הסכים."</span></p>
			<p class="textindent">"הוא לא הכלב<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"של מי<span class="no-break"> הוא?"</span></p>
			<p class="textindent">"של אף אחד." היא פתחה את הדלת למרפסת המרושתת. "כדאי שתחזרי הביתה כל עוד יש<span class="no-break"> אור."</span></p>
			<p class="textindent">היא הדליקה את מנורת החרקים החיצונית ופתחה את דלת הבית. אחרי שהדליקה את האור בתוך הבית, חזרה לדלת העץ ונעלה אותה. הילדה נראתה רק בת תשע, אבל היא עדיין מסוגלת לגרום נזק אם תרצה<span class="no-break"> בכך.</span></p>
			<p class="textindent">תוך חמש־עשרה דקות, ג'ו כבר הייתה אחרי מקלחת ולבושה בחולצת טי, מכנסי פוטר וסנדלים. היא הדליקה את אורות המטבח, אשר משכו נחיל חרקים שקט לחלונות השחורים. היא חשבה על הילדה בהיסח הדעת בזמן שהכינה את המצרכים לארוחת הערב. היא בטוח פחדה מהיער החשוך מכדי להישאר פה. היא בטח כבר הלכה<span class="no-break"> הביתה.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו הוציאה חזה הודו במרינדה ושלושה שיפודי ירקות למדורה בגומחה שעל המדשאה, אשר הפרידה בין בית העץ הצהוב לבין כמה דונמים של שדות ערבה מוארים באור<span class="no-break"> הירח.</span></p>
			<p class="textindent">הבית ששכרה, אשר נבנה בשנות הארבעים והיה ידוע כ'בית הכפר של קיני', שכן על גבעה הפונה ליער. צידו האחורי היה פתוח לשטח ערבה קטן, שהבעלים העלה באש באופן קבוע כדי לבלום את התקדמות היער הפולשני. ג'ו הדליקה את המדורה בתוך מעגל האבנים ומיקמה את רשת הצלייה מעליה. בזמן שהניחה את חזה ההודו והשיפודים על הרשת, היא נדרכה כשצללית כהה הגיחה מעבר לפינה. הילדה. היא נעצרה מטרים ספורים מהאש, הסתכלה על ג'ו שהניחה את שיפוד הירקות האחרון. "אין לך תנור?"<span class="no-break"> שאלה.</span></p>
			<p class="textindent">"יש<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">"אז למה את מבשלת<span class="no-break"> בחוץ?"</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו התיישבה באחד מכיסאות הגינה המרופטים. "כי אני אוהבת את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">"זה מריח<span class="no-break"> טוב."</span></p>
			<p class="textindent">אם היא הגיעה כדי לשנורר אוכל, היא תהיה מאוכזבת מארונות המטבח הריקים של ביולוגית מחקר עם זמן מועט לקניות. היא דיברה בסגנון האיטי המתמשך של המקומיים ורגליה היחפות היו עדות לכך שהגיעה ממקום לא רחוק משם. היא לגמרי יכלה ללכת הביתה לארוחת ערב. הילדה התקרבה עוד יותר, האש צבעה את לחייה הבשרניות ושערה הבלונדיני הכהה. אבל לא את עיניה, אלו נותרו שני חורים שחורים בפרצופה<span class="no-break"> החלופי.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא חושבת שהגיע הזמן שתלכי הביתה?" שאלה<span class="no-break"> ג'ו.</span></p>
			<p class="textindent">היא התקרבה עוד. "אין לי בית על כדור הארץ. באתי<span class="no-break"> משם."</span></p>
			<p class="textindent">היא הצביעה לכיוון<span class="no-break"> השמיים.</span></p>
			<p class="textindent">"מאיפה?"</p>
			<p class="textindent">"הדובה<span class="no-break"> הגדולה."</span></p>
			<p class="textindent">"קבוצת<span class="no-break"> הכוכבים?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה הנהנה בחיוב. "אני מגיעה מגלקסיית גלגל הרוח. היא ממש ליד הזנב של הדובה<span class="no-break"> הגדולה."</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו לא ידעה דבר על גלקסיות, אבל השם נשמע כמו משהו שילדונת יכולה להמציא. "מעולם לא שמעתי על גלקסיית גלגל הרוח," אמרה<span class="no-break"> ג'ו.</span></p>
			<p class="textindent">"ככה אתם בני האדם קוראים לזה, אבל אנחנו קוראים לזה בשם<span class="no-break"> אחר."</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו יכלה לראות את העיניים שלה עכשיו. הברק האינטליגנטי במבטה היה חד באופן מוזר ביחס לפניה התינוקיות, וג'ו ראתה זאת כסימן לכך שהילדה ידעה שהכול שטויות. "אם את חייזרית, למה את נראית<span class="no-break"> אנושית?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני רק משתמשת בגוף של הילדה<span class="no-break"> הזו."</span></p>
			<p class="textindent">"תגידי לה ללכת הביתה בזמן שאת בתוכה,<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">"היא לא יכולה. היא הייתה מתה כשלקחתי את הגוף שלה. אם היא תחזור הביתה, ההורים שלה<span class="no-break"> ייבהלו."</span></p>
			<p class="textindent">זה היה קטע זומבי. ג'ו שמעה על משחקים כאלו. אבל הילדה הגיעה לבית הלא נכון אם היא מחפשת מישהו שישחק איתה בחייזרים וזומבים. ג'ו מעולם לא הייתה טובה עם ילדים ומשחקי דמיון, אפילו לא כשהייתה בגילה של הילדה הזו. הוריה של ג'ו, שניהם מדענים, אמרו לעיתים קרובות שהמנה הכפולה של גנים אנליטיים שקיבלה הפכו אותה לכזאת. הם היו מתבדחים על כך שיצאה מהרחם בפנים חמורות סבר, כאילו מנסחת תאוריה על המקום אליו הגיעה ומי היו כל האנשים שקיבלו את פניה בחדר<span class="no-break"> הלידה.</span></p>
			<p class="textindent">החייזרית בגוף הילדה הסתכלה על ג'ו שהפכה את חזה ההודו על<span class="no-break"> האש.</span></p>
			<p class="textindent">"כדאי שתלכי הביתה לארוחת הערב," אמרה ג'ו. "ההורים שלך ידאגו<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי לך, אין<span class="no-break"> לי..."</span></p>
			<p class="textindent">"את צריכה להתקשר למישהו?" ג'ו שלפה את הנייד שלה מכיס<span class="no-break"> המכנסיים.</span></p>
			<p class="textindent">"למי אני<span class="no-break"> אתקשר?"</span></p>
			<p class="textindent">"אז אני אתקשר. מה המספר<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"איך יכול להיות לי מספר אם הגעתי<span class="no-break"> מהכוכבים?"</span></p>
			<p class="textindent">"מה לגבי הילדה שלקחת את הגוף שלה? מה המספר<span class="no-break"> שלה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא יודעת עליה כלום, אפילו לא את השם<span class="no-break"> שלה."</span></p>
			<p class="textindent">מה שזה לא יהיה שהילדה זממה, ג'ו הייתה עייפה מדי בשביל זה. היא הייתה ערה מארבע לפנות בוקר, עמלה בעבודה פיזית קשה, בשדה וביער, בחום רב ובלחות גבוהה, למשך יותר משלוש־עשרה שעות. זו הייתה השגרה שלה כמעט כל יום בשבועות האחרונים. השעות המעטות שהיא העבירה בבית כל לילה היו עבורה זמן מנוחה<span class="no-break"> חשוב.</span></p>
			<p class="textindent">"אם לא תלכי, אתקשר למשטרה." אמרה, מנסה להישמע<span class="no-break"> נוקשה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה המשטרה תעשה?" היא אמרה את זה כאילו מעולם לא שמעה על<span class="no-break"> המשטרה.</span></p>
			<p class="textindent">"הם יגררו את הישבן שלך<span class="no-break"> הביתה."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה שילבה את ידיה על גופה הצנום. "מה הם יעשו כשאגיד להם שאין לי<span class="no-break"> בית?"</span></p>
			<p class="textindent">"הם ייקחו אותך לתחנת המשטרה וימצאו את ההורים שלך או את מי שזה לא יהיה שאת גרה<span class="no-break"> איתו."</span></p>
			<p class="textindent">"מה הם יעשו אחרי שיתקשרו לאנשים האלו ויגלו שהבת שלהם<span class="no-break"> מתה?"</span></p>
			<p class="textindent">הפעם ג'ו לא הייתה צריכה לזייף כעס. "את יודעת, זו לא בדיחה. יש אנשים שהם לבדם בעולם. את צריכה ללכת הביתה למי שזה לא יהיה שאכפת לו<span class="no-break"> ממך."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה הידקה את ידיה המשולבות, אבל לא אמרה<span class="no-break"> כלום.</span></p>
			<p class="textindent">הילדונת הזו צריכה זריקת מציאות. "אם באמת אין לך משפחה, ישימו אותך בבית<span class="no-break"> אומנה."</span></p>
			<p class="textindent">"מה<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">"את עוברת לגור עם זרים גמורים, ולפעמים הם מרושעים, אז עדיף לך ללכת הביתה לפני שאתקשר<span class="no-break"> למשטרה."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה לא<span class="no-break"> זזה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> רצינית."</span></p>
			<p class="textindent">הכלבלב שהתחנן לאוכל סביב המדורה של ג'ו בלילות האחרונים, הסתנן לתוך המעגל של אור האש. הילדה התיישבה בכריעה, הושיטה את ידה ובקול גבוה ניסתה לשדל אותו<span class="no-break"> לליטוף.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא לא יתקרב," אמרה ג'ו. "הוא פראי. הוא כנראה נולד<span class="no-break"> ביער."</span></p>
			<p class="textindent">"איפה אימא<span class="no-break"> שלו?"</span></p>
			<p class="textindent">"מי יודע?" ג'ו הניחה את הטלפון שלה וסובבה את השיפודים. "יש איזושהי סיבה שבגללה את מפחדת ללכת<span class="no-break"> הביתה?"</span></p>
			<p class="textindent">"למה את לא מאמינה שהגעתי<span class="no-break"> מהכוכבים?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדונת העקשנית הזו לא ידעה מתי להפסיק. "את יודעת שאף אחד לא יאמין שאת<span class="no-break"> חייזרית."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה צעדה לקצה השטח, הרימה את פניה וידיה לכיוון השמיים זרועי הכוכבים, והתפללה בג'יבריש שכביכול נשמעה כמו שפה של חייזרים. מילותיה נשמעו כמו שטף של שפה זרה שהכירה היטב, וכשסיימה, הסתובבה לג'ו בזחיחות, ידיה על<span class="no-break"> מותניה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מקווה שביקשת מהחייזרים שלך לקחת אותך בחזרה," אמרה<span class="no-break"> ג'ו.</span></p>
			<p class="textindent">"זו הייתה ברכת<span class="no-break"> הודיה."</span></p>
			<p class="textindent">"<span class="bold _idGenCharOverride-2">הודיה</span> — מילה<span class="no-break"> טובה."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה חזרה למדורה. "אני עדיין לא יכולה לחזור. אני צריכה להישאר בכדור הארץ עד שאחזה בחמישה ניסים, זה חלק מתהליך ההכשרה שלנו שמתחיל בגיל מסוים, קצת כמו בית<span class="no-break"> ספר."</span></p>
			<p class="textindent">"את תיתקעי פה זמן מה. מים לא הפכו ליין כבר כמה אלפי<span class="no-break"> שנים</span><span class="no-break"><span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-000-backlink">2</span></span></span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מתכוונת לניסים בסגנון<span class="no-break"> תנ"כי."</span></p>
			<p class="textindent">"אז לאיזה סוג של<span class="no-break"> ניסים?"</span></p>
			<p class="textindent">"כל דבר," אמרה הילדה. "את נס, והכלב הזה הוא גם נס. זה עולם חדש לגמרי<span class="no-break"> עבורי."</span></p>
			<p class="textindent">"יופי, יש לך כבר<span class="no-break"> שניים."</span></p>
			<p class="textindent">"לא, אני שומרת אותם לדברים שווים<span class="no-break"> באמת."</span></p>
			<p class="textindent">"אאוץ',<span class="no-break"> תודה."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה התיישבה על כיסא גינה ליד ג'ו. חזה ההודו הצלוי טפטף מרינדה שמנונית לתוך האש, העלה עשן בניחוח מענג לאוויר הלילה. הילדונת בהתה במראה הזה, הרעב שלה אמיתי, לא היה שום דבר דמיוני לגביו. אולי המשפחה שלה לא יכלה להרשות לעצמה אוכל. ג'ו הופתעה שלא חשבה על זה<span class="no-break"> מלכתחילה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה דעתך שאתן לך משהו לאכול לפני שתלכי?" אמרה. "את אוהבת המבורגר מבשר<span class="no-break"> הודו?"</span></p>
			<p class="textindent">"איך אני יכולה לדעת מה הטעם של המבורגר מבשר<span class="no-break"> הודו?"</span></p>
			<p class="textindent">"את רוצה אחד או<span class="no-break"> לא?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה. אני אמורה לנסות דברים חדשים בזמן שאני<span class="no-break"> כאן."</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו הניחה את חזה ההודו על הצד הקריר יותר של הרשת לפני שנכנסה פנימה להביא המבורגר קפוא, תוספות ולחמנייה. היא נזכרה בפרוסת הגבינה האחרונה שבמקרר והוסיפה אותה לארוחת הערב של הילדה. הילדונת צריכה אותה יותר<span class="no-break"> ממנה.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו חזרה לחצר, הניחה את הקציצה על הרשת ואת השאר על הכיסא הריק לצידה. "אני מקווה שאת אוהבת גבינה על ההמבורגר<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"שמעתי על גבינה," אמרה הילדה. "אומרים שזה<span class="no-break"> טעים."</span></p>
			<p class="textindent">"מי אומר שזה<span class="no-break"> טעים?"</span></p>
			<p class="textindent">"אלו שכבר היו פה. אנחנו לומדים קצת על כדור הארץ לפני שאנחנו מגיעים<span class="no-break"> אליו."</span></p>
			<p class="textindent">"איך קוראים לכוכב הלכת<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"קשה לומר את זה בשפה שלכם — משהו כמו <span class="italic _idGenCharOverride-2">צְרַארוּדַכה</span>. יש לך<span class="no-break"> מרשמלו?"</span></p>
			<p class="textindent">"הצְרַארוּדַכים לימדו אותך על<span class="no-break"> מרשמלו?"</span></p>
			<p class="textindent">"הם אמרו שילדים שמים אותם על מקל וצולים אותם על האש. הם אמרו שזה ממש<span class="no-break"> טעים."</span></p>
			<p class="textindent">סוף־סוף היה לג'ו תירוץ לפתוח את חבילת המרשמלו שקנתה בגחמה רגעית כשרק עברה לגור פה. היא הניחה שכדאי שתפתח אותה לפני שתעלה<span class="no-break"> עובש.</span></p>
			<p class="textindent">היא חזרה לביתה והביאה איתה את חבילת המרשמלו מארון המטבח, שומטת אותה לחיקה של החייזרית. "אבל את חייבת לאכול ארוחת ערב לפני שאת פותחת את<span class="no-break"> השקית."</span></p>
			<p class="textindent">החייזרית מצאה מקל והתיישבה בכיסאה, המרשמלו שמורים בחיקה, עיניה הכהות ממוקדות בהמבורגר הנצלה. ג'ו קלתה את הלחמנייה והניחה לצד ההמבורגר בצלחת, שיפוד תפוחי אדמה מושחמים, ברוקולי ופטריות. היא הוציאה החוצה שני משקאות. "את אוהבת סיידר<span class="no-break"> תפוחים?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה לקחה את הכוס ולגמה. "זה ממש<span class="no-break"> טעים!"</span></p>
			<p class="textindent">"מספיק טעים כדי להיחשב<span class="no-break"> לנס?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא," אמרה החייזרית, אבל היא גמעה בשניות יותר מחצי<span class="no-break"> הכוס.</span></p>
			<p class="textindent">הילדה כמעט סיימה את ההמבורגר שלה כשג'ו לקחה את הביס<span class="no-break"> הראשון.</span></p>
			<p class="textindent">"מתי אכלת בפעם האחרונה?"<span class="no-break"> שאלה.</span></p>
			<p class="textindent">"בכוכב שלי," אמרה החייזרית בפה<span class="no-break"> מלא.</span></p>
			<p class="textindent">"מתי זה<span class="no-break"> היה?"</span></p>
			<p class="textindent">היא בלעה. "אתמול<span class="no-break"> בלילה."</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו הניחה את המזלג שלה. "לא אכלת במשך יום<span class="no-break"> שלם?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה הכניסה תפוח אדמה לתוך פיה. "לא רציתי לאכול עד עכשיו. הייתי סוג של חולה — מהמסע לכדור הארץ, החלפת הגוף וכל<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">"אז למה את אוכלת כמו בן אדם<span class="no-break"> מורעב?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה לקחה חלק מהחתיכה האחרונה של ההמבורגר שלה וזרקה חצי לכלבלב המתחנן, ככל הנראה כדי להוכיח שלא הייתה מורעבת. הכלב בלע את האוכל מהר כמו הילדה. כשהילדה הציעה לו את הפיסה האחרונה, הכלבלב התקדם באיטיות, חטף אותה מידיה וחזר לאחור בזמן שאכל. "ראית את זה?" אמרה הילדה. "הוא לקח את זה מהיד<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"ראיתי." מה שג'ו ראתה זו ילדונת שעלולה להיות בצרה<span class="no-break"> אמיתית.</span></p>
			<p class="textindent">"מה שאת לובשת זו<span class="no-break"> פיג'מה?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה הורידה את מבטה למכנסיה הדקים. "אני מניחה שככה בני האדם קוראים<span class="no-break"> לזה."</span></p>
			<p class="textindent"> ג'ו חתכה חתיכה נוספת מחזה ההודו שלה. "איך קוראים<span class="no-break"> לך?"</span></p>
			<p class="textindent">הילדה הייתה על ברכיה, מנסה להזדחל קרוב יותר לכלבלב. "אין לי שם<span class="no-break"> אנושי."</span></p>
			<p class="textindent">"מה השם החייזרי<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"קשה<span class="no-break"> לומר..."</span></p>
			<p class="textindent">"פשוט תגידי<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">"זה נשמע קצת כמו יִירפּוּד... נְאֶ...<span class="no-break"> אַסְרוּ</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">."</span></span></p>
			<p class="textindent">"אִיר<span class="no-break"> פוּ...?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא, יִירפּוּד... נְאֶ...<span class="no-break"> אַסְרוּ."</span></p>
			<p class="textindent">"אוקיי, יירפוד, אני רוצה שתספרי לי את האמת בנוגע לסיבה שאת<span class="no-break"> פה."</span></p>
			<p class="textindent">היא ויתרה על קרבתו של הכלב הביישן ונעמדה. "אני יכולה לפתוח את<span class="no-break"> המרשמלו?"</span></p>
			<p class="textindent">"קודם תאכלי את<span class="no-break"> הברוקולי."</span></p>
			<p class="textindent">היא הסתכלה על הצלחת שהשאירה על הכיסא שלה. "הירוק<span class="no-break"> הזה?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן."</p>
			<p class="textindent">"אנחנו לא אוכלים דברים ירוקים בכוכב<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"אמרת שאת אמורה לנסות דברים<span class="no-break"> חדשים."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה דחפה לפיה את שלוש חתיכות הברוקולי אחת אחרי השנייה במהירות. בזמן שלעסה את הירק בפיה, קרעה את שקית<span class="no-break"> המרשמלו.</span></p>
			<p class="textindent">"בת כמה את?" שאלה<span class="no-break"> ג'ו.</span></p>
			<p class="textindent">הילדה בלעה את שארית הברוקולי במאמץ. "הגיל שלי לא יהיה הגיוני לבן<span class="no-break"> אדם."</span></p>
			<p class="textindent">"מה גיל הגוף<span class="no-break"> שלקחת?"</span></p>
			<p class="textindent">היא תקעה מרשמלו בקצה המקל שלה. "אני לא<span class="no-break"> יודעת."</span></p>
			<p class="textindent">"אני ברצינות חייבת להתקשר למשטרה," אמרה<span class="no-break"> ג'ו.</span></p>
			<p class="textindent">"למה?"</p>
			<p class="textindent">"את יודעת למה. את בת... מה... תשע, עשר? את לא יכולה להיות בחוץ לבד בלילה. מישהו לא מתייחס אלייך כמו<span class="no-break"> שצריך."</span></p>
			<p class="textindent">"אם תתקשרי למשטרה, אני פשוט<span class="no-break"> אברח."</span></p>
			<p class="textindent">"למה? הם יכולים לעזור<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה לחיות עם זרים<span class="no-break"> מרושעים."</span></p>
			<p class="textindent">"צחקתי כשאמרתי את זה. אני בטוחה שהם ימצאו אנשים<span class="no-break"> נחמדים."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה מעכה מרשמלו שלישי על המקל שלה. "את חושבת שדוב קטן יאהב<span class="no-break"> מרשמלו?"</span></p>
			<p class="textindent">"מי זה דוב<span class="no-break"> קטן?"</span></p>
			<p class="textindent">"זה השם שנתתי לכלבלב, על שם הדובה הגדולה, קבוצת הכוכבים שליד זו שלי. את לא חושבת שהוא נראה כמו דוב<span class="no-break"> תינוק?"</span></p>
			<p class="textindent">"אל תאכילי אותו במרשמלו. הוא לא צריך<span class="no-break"> סוכר."</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו שלפה את חתיכות הבשר האחרונות שלה וזרקה אותן לכלב, דעתה מוסחת מכדי לסיים את האוכל שלה. ברגע שהבשר נעלם בלוע שלו, היא נתנה לו גם את שאריות הירקות<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">"את נחמדה." אמרה<span class="no-break"> הילדה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני טיפשה. לעולם לא איפטר ממנו<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">"ווהו!" הילדה קירבה את המרשמלו הבוערים לפיה ונשפה לכיוון<span class="no-break"> האש.</span></p>
			<p class="textindent">"תני לזה רגע להתקרר," אמרה<span class="no-break"> ג'ו.</span></p>
			<p class="textindent">היא לא חיכתה והכניסה את הממתק הצמיגי והחם לפיה. המרשמלו נעלמו כלא היו, והילדה צלתה עוד כמה בזמן שג'ו החזירה את המצרכים למטבח. נראה כי שיטת ‘השוטר הרע' אינה עובדת. היא תצטרך לגרום לילדה לבטוח בה לפני שתסכים לספר לה<span class="no-break"> משהו.</span></p>
			<p class="textindent">היא מצאה את הילדה יושבת בישיבה מזרחית על הקרקע, דוב קטן מלקק בשמחה מרשמלו מידיה. "לעולם לא הייתי מאמינה שהכלב הזה יאכל מיד אדם,"<span class="no-break"> אמרה.</span></p>
			<p class="textindent">"אפילו שזו יד אנושית, הוא יודע שאני<span class="no-break"> מ</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">צְרַארוּדַכה</span></span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"איך זה<span class="no-break"> עוזר?"</span></p>
			<p class="textindent">"יש לנו כוחות מיוחדים. אנחנו יכולים לגרום לדברים טובים<span class="no-break"> לקרות."</span></p>
			<p class="textindent">ילדונת מסכנה. ללא ספק פיתחה תקוות שווא בגלל מצבה העגום. "אני יכולה להשתמש במקל<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"בשביל<span class="no-break"> המרשמלו?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא, כדי לגרש אותך מהשטח<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה חייכה, גומה עמוקה הופיעה בלחייה השמאלית. ג'ו שיפדה שני מרשמלו על המקל וצלתה אותם מעל האש. הילדה חזרה לכיסא הגינה שלה, כלב הפרא שוכב לרגליה כאילו אילפה אותו במטה קסם. כאשר המרשמלו היו מוכנים בצורה מושלמת וקרירים מספיק, ג'ו אכלה אותם ישירות<span class="no-break"> מהמקל.</span></p>
			<p class="textindent">"לא ידעתי שמבוגרים אוכלים מרשמלו," אמרה<span class="no-break"> הילדה.</span></p>
			<p class="textindent">"זה סוד שילדים אנושיים לא<span class="no-break"> יודעים."</span></p>
			<p class="textindent">"איך קוראים לך?" שאלה<span class="no-break"> הילדה.</span></p>
			<p class="textindent">"ג'ואנה טיל. אבל רוב האנשים קוראים לי<span class="no-break"> ג'ו."</span></p>
			<p class="textindent">"את גרה כאן לגמרי<span class="no-break"> לבד?"</span></p>
			<p class="textindent">"רק לקיץ. אני שוכרת את<span class="no-break"> הבית."</span></p>
			<p class="textindent">"למה?"</p>
			<p class="textindent">"אם את גרה באזור, ואני בטוחה שאת כן — את יודעת<span class="no-break"> למה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא גרה באזור. תספרי<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו עמדה בפני הדחף להוכיח את השקר, מזכירה לעצמה שעכשיו היא השוטר<span class="no-break"> הטוב.</span></p>
			<p class="textindent">"הבית הזה ומאתיים ושמונים הדונמים שסביבו, שייכים לפרופסור למדעים בשם דוקטור קיני. הוא מאפשר למרצים להשתמש בו לצורכי הוראה ולתלמידי דוקטורט לצורך המחקר<span class="no-break"> שלהם."</span></p>
			<p class="textindent">"למה הוא לא רוצה לחיות<span class="no-break"> בו?"</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו הניחה את מקל המרשמלו לצד אבני הגומחה. "הוא קנה אותו כשהיה בשנות הארבעים לחייו. הוא ואשתו השתמשו בו כבית נופש, והוא עשה מחקר על חרקים ימיים במורד הנחל. אבל הם הפסיקו להגיע לכאן לפני שש<span class="no-break"> שנים."</span></p>
			<p class="textindent">"למה?"</p>
			<p class="textindent">"הם כבר בשנות השבעים לחייהם, ואשתו צריכה להיות קרובה לבית חולים בגלל מצבה הרפואי. עכשיו הם משתמשים בבית כמקור הכנסה, אבל הם משכירים אותו רק<span class="no-break"> למדענים."</span></p>
			<p class="textindent">"את<span class="no-break"> מדענית?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן, אבל עדיין<span class="no-break"> דוקטורנטית."</span></p>
			<p class="textindent">"מה זה<span class="no-break"> אומר?"</span></p>
			<p class="textindent">"זה אומר שסיימתי עם ארבע השנים הראשונות בקולג', ועכשיו אני לוקחת כמה קורסים, עובדת כעוזרת הוראה, ועורכת מחקר כדי לקבל<span class="no-break"> דוקטורט."</span></p>
			<p class="textindent">"מה זה<span class="no-break"> דוקטורט?"</span></p>
			<p class="textindent">"תואר דוקטור. ברגע שיהיה לי אותו, אוכל להשיג עבודה כמרצה<span class="no-break"> באוניברסיטה."</span></p>
			<p class="textindent">הילדה ליקקה את ידיה המלוכלכות והמלאות בריר של כלב, ושפשפה אותן על חתיכת מרשמלו שחורה שהייתה דבוקה ללחי שלה. "מרצה הוא כמו מורה,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן, ורוב האנשים בתחום שלי עוסקים גם<span class="no-break"> במחקר."</span></p>
			<p class="textindent">"איזה<span class="no-break"> מחקר?"</span></p>
			<p class="textindent">סקרנות בלתי מתפשרת. היא תהיה מדענית נהדרת. "התחום שלי הוא אקולוגיה ושימור<span class="no-break"> ציפורים."</span></p>
			<p class="textindent">"מה את עושה<span class="no-break"> בדיוק?"</span></p>
			<p class="textindent">"מספיק עם השאלות, איר<span class="no-break"> פו..."</span></p>
			<p class="textindent">"יירפוד!"</p>
			<p class="textindent">"הגיע הזמן ללכת הביתה. אני קמה מוקדם ואני צריכה ללכת לישון." ג'ו סובבה את ידית הברז וכיוונה את צינור המים<span class="no-break"> לאש.</span></p>
			<p class="textindent">"את חייבת לכבות את<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">"סמי הכבאי אומר שכן." האש לחששה והעלתה אדים בזמן שהמים הכניעו<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">"זה עצוב." אמרה<span class="no-break"> הילדה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה?"</p>
			<p class="textindent">"ריח האפר הרטוב הזה." פניה נראו כחלחלות באור הפלואורסנט שהסתנן דרך חלונות המטבח, כאילו הפכה שוב<span class="no-break"> לחלופית.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו סובבה את ידית הברז החורקת למצב סגירה. "מה דעתך שתספרי לי את האמת, למה את<span class="no-break"> פה?"</span></p>
			<p class="textindent">"כבר אמרתי לך," אמרה<span class="no-break"> הילדה.</span></p>
			<p class="textindent">"נו באמת. אני נכנסת ולא נעים לי להשאיר אותך פה<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">"אני אהיה<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">"תלכי<span class="no-break"> הביתה?"</span></p>
			<p class="textindent">"בוא נלך, דוב קטן," אמרה הילדה. והכלב, באופן לא הגיוני,<span class="no-break"> ציית.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו צפתה בחייזרית החַלוּפִית ובן הכלאיים שלה מתרחקים, צלליותיהם מתפוגגות לתוך היער האפל, עצובות כריח האפר<span class="no-break"> הרטוב.</span></p>
			<div class="_idFootnotes">
				
					<p class="footnotes" dir="rtl"><span class="english">Changeling</span> — בתרבות העם, דמות מיסטית כמו פיה מחליפה בעולם ילדים אמיתיים, אשר נחטפים לעולם אחר. </p>
				
				
					<p class="footnotes" dir="rtl">נס תנ"כי ובו מסופר על ישו שהפך מים ליין, לבקשתה של מרי הקדושה. </p>
				
			</div>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 64.80 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!