יעדים נצחיים 6 תיכון ריקסון 6

בספר הסוגר אתהסדרה לילי פורד עבדה קשה במשך ארבע השנים האחרונות כדי להתגבר על פחדיה. אז למה כשהיא מתבוננת בקיידן נוסע למחנה האימונים, היא מרגישה שזה מבחן שהיא עלולה לא לעבור?

הספר מכיל פרקי המשך על כל אחד מגיבורי הסדרה האהובים עליכם. אם התאהבתם בריקסון ריידרס, הלב שלכם יתפוצץ מאהבה כלפי דור ההמשך

אזהרת הטורקיזיות: זו עומדת להיות פרידה קשה, תתכוננו להחסיר פעימה!
שם: יעדים נצחיים 6 תיכון ריקסון 6
מחבר/ת: ל.א קוטון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011290073

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">קיידן</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">“ברכות, בן." ג'ייסון משך אותי לחיבוק ביד אחת, וטפח על גבי. “אני ממש גאה בך,<span class="no-break"> ילד."</span></p>
			<p class="textindent">“תודה." לקחתי צעד לאחור והעברתי את ידי על<span class="no-break"> פניי.</span></p>
			<p class="textindent">“אתה בסדר?" הוא בחן אותי, ואני ניסיתי נואשות לשלוט בהבעה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">“כ... כן. הכול בסדר, אדוני. אבל קיוויתי<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">“הנה אתה, מתוק שלי." אימא סחפה אותי אל בין זרועותיה. “אלוהים, אני כל כך גאה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בך."</span></p>
			<p class="textindent">“תודה,<span class="no-break"> אימא."</span></p>
			<p class="textindent">“איפה לילי? רציתי לצלם את<span class="no-break"> שניכם."</span></p>
			<p class="textindent">“אני לא יודע." הדברים היו קצת מטורפים מאז שיצאנו מהאולם שבו נערך טקס הסיום אל קהל החברים והמשפחה. כולם רצו לחגוג איתנו, ואיבדתי אותה בתוך<span class="no-break"> הבלגן.</span></p>
			<p class="textindent">“אתם רואים אותה?" שאלתי את ג'ייסון ואת פליסיטי, שסרקו את הקהל בחיפוש אחרי<span class="no-break"> בתם.</span></p>
			<p class="textindent">“לא. אבל אני בטוחה שהיא איפשהו בסביבה... הו. הנה היא." הבעת פניה של פליסיטי התרככה כשהביטה בלילי המתקרבת עם פופי, ועם ארון<span class="no-break"> בעקבותיהן.</span></p>
			<p class="textindent">“קיידן, גבר," ארון הושיט את ידו. “אתה נראה טוב, אדוני מלך<span class="no-break"> ה־</span><span class="no-break"><span class="english">NFL</span></span><span class="no-break"><span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-3"><span id="footnote-002-backlink">1</span></span></span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">“בייב," נזפה פופי. “דיברנו על זה,<span class="no-break"> זוכר?"</span></p>
			<p class="textindent">“בחייך, פופי סטאר. הוא נבחר בדראפט<span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-3"><span id="footnote-001-backlink">2</span></span> והוא ישחק באחת מהקבוצות הכי טובות ביותר במדינה. את לא יכולה לצפות ממני לא<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">“ארון." לילי הנידה בראשה והתמקמה לצידי. “היי." היא הרימה אליי את מבטה. ראיתי בעיניה הבהוב חסר ביטחון ושנאתי את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">החודשים האחרונים היו אמורים להיות הטובים ביותר בחיי, אחרי שנבחרתי בדראפט לאחת מהקבוצות המובילות ב־<span class="english">NFL</span>, אבל הדברים ביני לבין לילי היו מתוחים. החוזה שלי עם הקנזס וויילד יחייב אותי לנסוע בשבוע הבא מרחק אלף וחמש מאות קילומטר למחנה אימונים לשחקנים החדשים. אחר כך תכננו לבלות בקנזס בחיפוש דירה ביחד, כדי שהיא תוכל להצטרף אליי בתחילת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">העונה.</span></p>
			<p class="textindent">אבל בן דודה אייברי עמד להתחתן בעוד מספר שבועות, ופייטון הייתה בחודש השביעי להריונה, אז לילי רצתה לבלות קצת בריקסון,<span class="no-break"> איתם.</span></p>
			<p class="textindent">זה היה הגיוני שבהתחלה אעבור לקנזס לבד. היה עליי ללמוד להכיר את הקבוצה ולהיאבק על מקומי בהרכב. אבל לא אהבתי את הרעיון להיות רחוק מלילי. לא אחרי ארבע שניםבהן היא הייתה קרובה כל<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">“היי," נשקתי לראשה, תהיתי איך אני אמור להיפרד ממנה בעוד פחות<span class="no-break"> משבוע.</span></p>
			<p class="textindent">אמרתי לעצמי שזה זמני, שזה יהיה שווה את זה, אבל לא יכולתי להתעלם מזרע הספק שהכה שורש<span class="no-break"> בחזי.</span></p>
			<p class="textindent">“אני לא מאמינה שזה נגמר," אמרה פופי ופוגגה מעט את המתיחות. “עשית את זה,<span class="no-break"> קטנה."</span></p>
			<p class="textindent">“זהו זה. עכשיו יוצאים לעולם הגדול." ארון חייך. “לפחות לא תצטרכי לדאוג לגבי מציאת עבודה, בעיקר מכיוון שאת עם המלך הזה,<span class="no-break"> פה."</span></p>
			<p class="textindent">“ברצינות?" זקפתי את הגבה לכיוונו של ארון. “אתה<span class="no-break"> חמור."</span></p>
			<p class="textindent">“זמן לצילומים," קראה אימא והובילה את לילי ואותי אל עץ ענק. “תגידו טקס סיום<span class="no-break"> שמח."</span></p>
			<p class="textindent">לילי החניקה את צחוקה ושוב חייכה<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">פאק, אני אתגעגע<span class="no-break"> אליה.</span></p>
			<p class="textindent">בילינו זמן בנפרד במשך ארבע השנים שעברו. הפוטבול העסיק אותי לאורך כל השנה, אבל במיוחד בשיא העונה, אבל זה היה שונה. זו הייתה תחילת החיים המשותפים שלנו. העתיד שלנו. ובמשך רוב הקיץ אפילו לא נהיה באותה<span class="no-break"> מדינה.</span></p>
			<p class="textindent">“תצטרפו אליהם, ג'ייסון, פליסיטי," פקדה אימא, ובני משפחת פורד הצטרפו<span class="no-break"> אלינו.</span></p>
			<p class="textindent">“אני גאה בך, מותק," אמר ג'ייסון, ופליסיטי מחתה דמעה<span class="no-break"> מעינה.</span></p>
			<p class="textindent">“אימא," נאנחה לילי.<span class="no-break"> “הבטחת."</span></p>
			<p class="textindent">“מותר לי להזיל דמעה או שתיים, בייבי. אנחנו פשוט כל כך גאים.<span class="no-break"> בשניכם."</span></p>
			<p class="textindent">החזה שלי התכווץ. ג'ייסון ופליסיטי לא היו רק ההורים של החברה שלי, הם היו בני משפחה. הם תמיד גרמו לי להרגיש כך, ולכן ממש רציתי לשוחח עם ג'ייסון לפני שאעזוב, אבל בכל פעם שהתכוונתי להעלות את הנושא, מישהו, או משהו, נתקע<span class="no-break"> בדרכי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לחץ על כתפי ורכן כדי ללחוש, “זהו זה, בן. כל מה שעבדת בשבילו נמצא סוף־סוף בקצות<span class="no-break"> אצבעותיך."</span></p>
			<p class="textindent">שלחתי את מבטי אל לילי וחזי התכווץ. תמיד היה מדובר בפוטבול ובה. מאז אותן שבע דקות בגן עדן בבית הסירות של משפחתה של לינדזי פילמר, לפני כמעט חמש<span class="no-break"> שנים.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא הייתי מוכן ליום שבו הפוטבול ייקח אותי<span class="no-break"> ממנה.</span></p>
			<p class="textindent">“אני אוהבת אותך," היא סימנה בשפתיה, עיניה נוצצות<span class="no-break"> ברגש.</span></p>
			<p class="textindent">לילי עברה דרך ארוכה בחמש השנים האחרונות. היא פיתחה ביטחון, בעצמה וביחסים בינינו, וקיבלה את אהבתי האינסופית<span class="no-break"> כלפיה.</span></p>
			<p class="textindent">“גם אני אוהב אותך," סימנתי בחזרה. לא היה אכפת לי אם יש לנו<span class="no-break"> קהל.</span></p>
			<p class="textindent">היא הייתה ה<span class="italic _idGenCharOverride-2">אחת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break">עבורי.</span></p>
			<p class="textindent">אהבת<span class="no-break"> חיי.</span></p>
			<p class="textindent">האישה שהתכוונתי לבלות איתה את שארית<span class="no-break"> חיי.</span></p>
			<p class="textindent">האישה שרציתי לקרוא לה<span class="no-break"> אשתי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל רציתי לוודא שהיא יודעת את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">בהקדם<span class="no-break"> האפשרי.</span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לילי</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">“מה קורה?" שאלתי את אימא ואת פופי כשראיתי את חיוכיהן<span class="no-break"> השובבים.</span></p>
			<p class="textindent">“ארוחת הסיום<span class="no-break"> שלכם."</span></p>
			<p class="textindent">אימא לא הצליחה לעבוד על אף אחד. הן עמדו לעולל משהו, והייתי די בטוחה שהמשהו הזה היה מאחורי דלת המסעדה המקושטת בבלונים שהן שריינו<span class="no-break"> למסיבה.</span></p>
			<p class="textindent">“אבא..."</p>
			<p class="textindent">“אל תסתכלי עליי," הוא רטן. “לא היה לי שום חלק<span class="no-break"> בזה."</span></p>
			<p class="textindent">שלחתי את מבטי אל קיידן והוא צחק, נראה כל כך נאה במכנסיו השחורים כפחם ובחולצה הלבנה המכופתרת. “אין לי מושג, בדיוק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">כמוך."</span></p>
			<p class="textindent">“הממ." חלפתי על פני כולם ונכנסתי אל המסעדה כמו האישה החזקה והעצמאית<span class="no-break"> שהייתי.</span></p>
			<p class="textindent">היה זמן, בתקופת התיכון, שחשבתי שלעולם לא אגיע לזה. שלא יכולתי לדמיין חיים כל כך מאושרים ומספקים. אבל הנה אני. עם תואר, חבר שאהב אותי בלי תנאים, ומשפחה שתמכה בי ויהי<span class="no-break"> מה.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי צריכה להיות ברקיע השביעי, אבל האושר שחשתי היה נגוע בחוסר ביטחון ובספק, בידיעה שקיידן עומד להתחיל את הפרק הבא בחייו...<span class="no-break"> בלעדיי.</span></p>
			<p class="textindent">זה היה זמני, אבל כבר חשתי בליבי את ההמשך. הרעיון שלא אהיה איתו בקנזס, לא אלך לישון איתו בלילה, לא אתעורר איתו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בבוקר.</span></p>
			<p class="textindent">ארבע שנים חיינו יחד, באוניברסיטת פן סטייט<span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-3"><span id="footnote-000-backlink">3</span></span>, ועכשיו הגיע הסוף. הייתי כל כך גאה בו, בגבר שהוא הפך להיות, אבל לא יכולתי שלא להתאבל על סיום חיי<span class="no-break"> הקולג'.</span></p>
			<p class="textindent">הקולג' היה בטוח. הייתה לנו שגרה. היו לנו בתי הקפה החביבים עלינו, הברים והמסעדות. הייתה לנו הדירה המקסימה<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הייתה</span>.</p>
			<p class="textindent">המילה רעמה בתוכי וההכרה הכתה בי<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">חיינו בפן סטייט<span class="no-break"> הסתיימו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">פופי נכנסה פנימה בעקבותיי, הדביקה אותי ושילבה את זרועה בזרועי. “ידעתי שאת לא רוצה מהומה, אבל אימא ואני חשבנו<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">“הפתעה," המילה הצטלצלה במסעדה שעכשיו קלטתי שהיא ריקה, פרט לקבוצה קטנה של חברים ובני המשפחה<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">“תראי אותך, בייב." פייטון הייתה הראשונה שהתקרבה אליי, ומשכה אותי אל בין זרועותיה, כשבטנה הגדולה והתפוחה מפריעה<span class="no-break"> בדרך.</span></p>
			<p class="textindent">“אבל איך<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">היא הביטה אל פופי שמשכה קלות בכתפיה. “חשבנו שיהיה נחמד לכנס את כל<span class="no-break"> החבורה."</span></p>
			<p class="textindent">“בוא הנה, מר מלך הפוטבול," חברתי הטובה סימנה באצבעה אל קיידן, והוא התקרב<span class="no-break"> אלינו.</span></p>
			<p class="textindent">“את נראית טוב, פייטון," הוא אמר. “מה שלומה?" עיניו ירדו אל הבטן<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">“היא?"</p>
			<p class="textindent">“זו בת," הוא<span class="no-break"> ענה.</span></p>
			<p class="textindent">“אני לא כל כך בטוחה. הבטן שלי בולטת קדימה והעור שלי יבש לגמרי. שלא לדבר על כל הגבינה והסלמי שאני רוצה לאכול. כל<span class="no-break"> הזמן."</span></p>
			<p class="textindent">“זה מכיוון שלבן שלי יש טעם טוב." זאנדר כרך את זרועותיו סביב מותניה והניח את סנטרו על כתפה.<span class="no-break"> “ברכותיי."</span></p>
			<p class="textindent">“תודה רבה. לא ציפינו לראות כאן את כולכם,"<span class="no-break"> אמרתי.</span></p>
			<p class="textindent">“בעצם, אני ידעתי." קיידן<span class="no-break"> מלמל.</span></p>
			<p class="textindent">החזרתי את מבטי אליו ובהיתי בו. “אבל אמרת שלא, לפני<span class="no-break"> רגע."</span></p>
			<p class="textindent">“הן רצו שזו תהיה הפתעה," הוא משך<span class="no-break"> בכתפיו.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא היה צריך לשנות. זה היה חמוד מצידו, אבל לא יכולתי להתנער מהתחושה שקיידן הפר את אחד החוקים העיקריים שלנו בזה שהוא שמר מפניי על<span class="no-break"> סוד.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">את פשוט רגישה במיוחד, לילי. תצאי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מזה.</span></span></p>
			<p class="textindent">בראיין וגאב הרימו את הבירות שלהם והתרחקו, כדי לאפשר למשפחות שלנו לזכות תחילה בתשומת הלב<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">כולם היו פה. פייטון וזאנדר, אשלי ועזרא. ארון ופופי. סופיה וקול. בראיין, גאב והחברות שלהם, קארי־אן<span class="no-break"> ופנלופי.</span></p>
			<p class="textindent">החברים הכי טובים שלי. האנשים שהכי אהבתי בעולם, כולם כאן כדי לחגוג<span class="no-break"> איתנו.</span></p>
			<p class="textindent">איתי.</p>
			<p class="textindent">“ברכות, מותק." אימא הצליחה להשתחל ביני לבין פופי, וכרכה את זרועותיה הדקות סביבי. “אנחנו כל כך גאים בך,<span class="no-break"> ליל."</span></p>
			<p class="textindent">“תודה רבה,<span class="no-break"> אימא."</span></p>
			<p class="textindent">היא רכנה וסילקה שערות סוררות מפניי, ולחשה, “זה היום הראשון של שארית חייך, בייבי. ואני כבר לא יכולה לחכות לראות אותך מצליחה<span class="no-break"> בגדול."</span></p>
			<p class="textindent">הרגש יצר גוש בגרוני, וניסיתי לבלוע אותו, לתת לעצמי רגע בזמן שהיא הלכה לחפש את אבא. אבל אז מישהו דחף כוס שמפניה לידי ואבא הקיש על כוסו, מוכן לשאת<span class="no-break"> נאום.</span></p>
			<p class="textindent">קיידן כרך את זרועו סביב מותניי ומשך אותי קרוב אליו. הצצתי בו והוא חייך. “אני אוהב אותך, לילי<span class="no-break"> פורד."</span></p>
			<p class="textindent">“גם אני אוהבת<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">ואכן אהבתי אותו, בכל<span class="no-break"> ליבי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל השבועות הבאים עמדו להיות קשים בצורה בלתי אפשרית. התחלתי כבר לחוש בציפורניה של החרדה מתהדקות סביב<span class="no-break"> ליבי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">“לילי, אני<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">צחוק מילא את האוויר כשאבי אמר משהו שנון בלי ספק, אבל לא הצלחתי לשמוע את דבריו מעבר לדם שגעש בגופי וגרם לי לרחף בעולם מלא<span class="no-break"> דאגות.</span></p>
			<p class="textindent">התחלתי<span class="no-break"> להתחרפן</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">זו הייתה תחילת שארית חיינו, ומעולם לא הייתי מבוהלת<span class="no-break"> יותר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">קיידן נבחר בדראפט לקנזס וויילד. הוא עשה את זה — החלומות שלו התגשמו. כשיגיע הסתיו, מיליוני אמריקאים בכל המדינה יראו אותו<span class="no-break"> משחק.</span></p>
			<p class="textindent">תמיד ידעתי שהוא מיוחד. שהכישרון והנחישות שלו ייקחו אותו כל הדרך להצלחה. הוא היה<span class="no-break"> מוכן.</span></p>
			<p class="textindent">אבל האם אני הייתי<span class="no-break"> מוכנה?</span></p>
			<p class="textindent">להיות החברה של כוכב <span class="english">NFL</span> היה... ובכן, היה קשה מאוד לדמיין. עבדתי הרבה על עצמי בזמן הקולג'. טיפול נפשי, דחיקת הגבולות שלי, יציאה מאזור הנוחות. אבל הייתי עדיין אותה נערה שהייתי תמיד. ביישנית ומאוד לא נינוחה באור<span class="no-break"> הזרקורים.</span></p>
			<p class="textindent">לא הייתי<span class="no-break"> מוכנה.</span></p>
			<p class="textindent">ידעתי זאת ביום הדראפט, כשהתבוננתי בקיידן כשנבחר בסיבוב הבחירות הראשון על ידי הקנזס וויילד. וידעתי את זה<span class="no-break"> עכשיו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">בילינו זמן רב בהתמקדות בעתיד, אבל עכשיו שהוא הגיע, כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שלא היה לי מספיק זמן. עם קיידן. בקולג'. למצוא את עצמי. ללמוד איך להיות<span class="no-break"> עצמאית</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">“ולקיידן." קולו של אבא החזיר אותי אל קרקע המציאות. “עשית את זה, בן. הגשמת את החלומות שלך. עכשיו לך ותראה לוויילד שיש לך את מה שצריך ללבוש את החולצה שלהם בגאווה. כולנו תומכים בך, בן. ואני יודע שתעשה דברים גדולים<span class="no-break"> בקנזס."</span></p>
			<p class="textindent">“תודה, ג'ייס." קיידן הרים את כוסו לאוויר. שני הגברים החשובים ביותר בחיי חלקו ביניהם<span class="no-break"> רגע.</span></p>
			<p class="textindent">חיכיתי שאבי יוסיף משהו עלינו, על היחסים בינינו, אבל המילים מעולם לא הגיעו. כי קיידן היה על סף ההפיכה<span class="no-break"> לכוכב.</span></p>
			<p class="textindent">אולי זה היה חשוב יותר מהרגע<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<div class="_idFootnotes">
				
					<p class="footnotes" dir="rtl"><span class="english CharOverride-1">National</span> <span class="english CharOverride-1">Football</span> <span class="english CharOverride-1">League</span>ליגת הפוטבול הלאומית.</p>
				
				
					<p class="footnotes" dir="rtl">תהליך שבו קבוצות ספורט מקצועיות בוחרות ספורטאים.</p>
				
				
					<p class="footnotes" dir="rtl">אוניברסיטת פנסילבניה.</p>
				
			</div>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

הזדמנות נוספת לאהבה רומנטיקה בתיכון רומנטיקה מרגשת רומנטיקה ספורטיבית רומנטיקה עכשווית רומנטיקה צעירה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!