פאוור

מאת סופרת רבי המכר של ה USA Today קסנדרה רובינס — קבלו את הרומן האסור ביותר עד כה.

פער גילים מפוצץ, סיפור אהבה על ג’ט פאוורס הידוע לשמצה ועל האישה שהכניעה אותו והורידה אותו על הברכיים.

ג’ט פאוורס הוא מבריק, מלוכלך ואסור.
הוא לוקח את מה שהוא רוצה, חסר חרטות, ולא מניח לשום דבר לעמוד בדרכו.
שלא נדבר על כמה הוא גבוה, שחום ומפתה בטירוף.
כבר בהיתקלות הסודית הראשונה שלנו התמכרתי.
הוא הגבר האחרון שאמור לגרום לבטן שלי להתהפך, וללב שלי לפעום חזק כל כך.
אבל לצערי, הראש והלב שלי לא מסונכרנים.

כי מר פאוורס לא שלי.
הוא לא יכול להיות שלי.
הוא הארוס של אימא שלי.

המלצת הטורקיזיות:
כמה שאנחנו אוהבות ספרי טאבו, כאלה שחוצים את הגבולות!
ואם יש סופרת שיודעת לעשות זאת, זו בהחלט קסנדרה רובינס.
פער גילים ורומן אסור, כזה שעוד לא קראתם — זו הבטחה!
שם: פאוור
מחבר/ת: קסנדרה רובינס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011290067

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ג'ט</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="italic _idGenCharOverride-2">בוורלי הילס,</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קליפורניה</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha" lang="en-US">"תביאי את הקפה שלי." אני מסיים לכפתר את החולצה הלבנה שלי ומביט במראה בחדר<span class="no-break"> האמבטיה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"מה?" ארוסתי צווחת אל מסך הטלפון שלה ומזדקפת על המיטה. שדי הסיליקון שלה בקושי זזים כשהיא מעיפה מעליה את הסדינים, קמה, ומסובבת את הטלפון אליי, כאילו אני יכול לראות את המסך מהמקום שבו אני<span class="no-break"> עומד.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מושיט את ידי אל העניבה, ולא מצליח לעצור את החיוך. מה שזה לא יהיה שהיא ראתה שם, משחרר את הביצ'ית האגדית. הזין שלי מתקשה. לא אשקר, לראות אותה מתנהגת כמו כלבה עושה לי<span class="no-break"> משהו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אירוע ההתרמה של המושל מתקיים הלילה?" היא מרימה את<span class="no-break"> קולה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"קפה," אני דורש בתגובה. עיניה הכהות מצטמצמות. היא מלקקת את שפתיה, לוקחת את ספל הקפה בדרמטיות, ואז מתקדמת בקלילות<span class="no-break"> לכיווני.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הזקפה שלי מייד מתרככת, ולא כי רייצ'ל לא נראית טוב. היא נראית טוב מאוד. היא נראית פאקינג טוב בשביל אישה בת ארבעים ושמונה. היא לא אוכלת כלום מלבד סלמון וסלטים, ומתאמנת בכל יום. ובעזרתם של רופא העור והמנתח הפלסטי שלה, בקלות אפשר לחשוב שהיא באמצע שנות השלושים<span class="no-break"> לחייה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני פשוט בן זונה כנראה. למזלי, רייצ'ל ואני באותו הראש וזה הופך את הדברים לקלים, לא מסובכים. אני מקבל את הזכות לא לחוש אשמה על כך שאני לא אוהב אותה, והיא מקבלת אותי. את הכסף שלי, הקשרים, העוצמה, <span class="italic _idGenCharOverride-2">הכול</span>. זה מה שמדליק את רייצ'ל. זה, ולצפות בנשים אחרות מוצצות את הזין שלי, באותה מידה שמדליק אותי לראות אותה יורדת לנשים<span class="no-break"> אחרות.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אנחנו מתאימים זה לזה. שנינו אנוכיים, מכורים לעבודה, ונהנים לייצר כסף ולטפס בסולם החברתי. בקצב שבו אני מתקדם, השמיים הם הגבול. ורייצ'ל יודעת את<span class="no-break"> זה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">היא נצמדת אליי בחיוך שובב ומניחה את הספל על השיש הענק שלנו. כשאני מיישר את העניבה, ריח בושם הפרחים האהוב עליה חודר לנחיריי וגורם לאפי להתעוות. אני צריך לדבר איתה על החלפת הבושם הזה. ועל הקארה השחור והחלק שלה. מאסתי במראה אומה ת'ורמן מ<span class="italic _idGenCharOverride-2">ספרות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> זולה</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אז," היא מרימה את הטלפון שלה שוב, "ג'ניפר בדיוק סימסה לי. מתברר שהלילה מתקיים אירוע ההתרמה של המושל, ואמילי לא עדכנה את היומן שלי." היא נועצת בי את מבטה כאילו יש לי מה לעשות<span class="no-break"> בעניין.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"סימסת לאמילי?" מחשבותיי כבר נודדות למקומות אחרים כשאני מרים את ספל הקפה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"כמובן," היא אומרת בחמיצות, "אני מקווה שהיא לא חושבת שמותר לה להתרשל רק כי נתתי לה למצוץ לך." עיניה סורקות את פניי במבט<span class="no-break"> עדין.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מחייך ומניח את ספל הקפה, "<span class="italic _idGenCharOverride-2">את</span> נתת לה? תחשבי שוב על המילים שלך, רייצ'ל." אני מטה את ראשי. אור הבוקר שחודר דרך חלונות התקרה בחדר האמבטיה לא מחמיא למראה שלה. היא חייבת להיפטר מהסגנון ומהצבע האלה<span class="no-break"> בשיער.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"ג'ט, היא העוזרת האישית שלי —" קולה מתעמעם והיא מנסה לגעת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני לא בעניין. אני תופס את מפרק כף ידה, ועוצר אותה. "אם אמילי לא הכניסה את האירוע ליומן שלך, חייבת להיות סיבה. לפני שאת מגיבה בהגזמה, תחכי לתשובה<span class="no-break"> שלה."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני משליך את ידה הצידה ולוקח את ז'קט החליפה שלי. עיניה מצטמצמות כשהיא מביטה בי, ואז מורידה את מבטה לטלפון שרוטט<span class="no-break"> בידה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"תהיי נחמדה," אני<span class="no-break"> מזהיר.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">היא מגלגלת עיניים. "אתה כל כך שקוף, ג'ט. אל תדאג. לא אפטר אותה לפני שהיא תזיין את שנינו שוב." היא מנידה<span class="no-break"> בראשה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מניח את ידי מעל ליבי. "אווו, רייצ'ל, את מבינה אותי כל<span class="no-break"> כך."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">והמבט שהיא זורקת לעברי גורם לי לפרוץ<span class="no-break"> בצחוק.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אמילי," היא עונה בנוקשות לטלפון, "בבקשה תסבירי לי למה אני צריכה לשמוע מחברה שלי שאירוע ההתרמה של המושל מתקיים הערב." היא מהדקת את 'שפתי הברווז'<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"שיט. זה היום?" רייצ'ל מזדקפת, ועיניה מוצאות את שלי. הבעתה העגומה עוצרת את<span class="no-break"> התארגנותי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"לא, שכחתי." רייצ'ל נאנחת כשידה מעסה את עורפה והיא מתחילה להתהלך ברחבי החדר. "אוקיי. ועדיין, אני לא מבינה למה ג'ט ואני לא קיבלנו הודעה לאישור האירוע הערב. זה לא שהבת שלי היא ילדה קטנה." היא מעבירה את הטלפון לאוזנה<span class="no-break"> השנייה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"לא, אני אשלח את פאקינג מריה לאסוף אותה. תאשרי את ההגעה של ג'ט ושלי לאירוע ההתרמה הערב ותוודאי שאנחנו יושבים עם המושל. ותשיגי את סטפן בעניין השמלה. ואמילי?" עיניה מזנקות אליי כשאני חולף על פניה כדי לקחת את הטלפון מעל שידת המגירות. "לעולם אל תניחי שום הנחות. אני לא אשנה את התוכניות שלי רק כי הבת שלי מגיעה. יש לי עסק לנהל." היא מנתקת ומשליכה את הטלפון שלה על<span class="no-break"> המיטה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"בלתי פאקינג ייאמן. אני אעיף אותה לעזאזל אם לא נשב בשולחן המושל." קולה גובר וחזה<span class="no-break"> מאדים.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מהנהן ומחליק את הטלפון לכיס, לא ממש בטוח מה להסיק מהשיחה שאליה הייתי עד עכשיו. "שכחת שהבת שלך מגיעה<span class="no-break"> היום?"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">עיניה מזנקות חזרה אל שלי. "אני עסוקה. אתה לא היחיד שעובד." היא רוטנת ומסלסלת קווצת שיער בין אצבעותיה. הרגל מעצבן שלה. פאקינג מעצבן אותי. פעם אפילו ראיתי אותה מוצצת את קצוות השיער<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"איך זה קורה?" אני דורש לדעת, מעיף את הזיכרון הדוחה ממוחי, ומתמקד בעובדה שרייצ'ל מעולם לא הזכירה בכלל שהבת שלה מגיעה<span class="no-break"> לביקור.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"איך מה קורה?" היא עונה וחולפת על פניי אל תוך חדר<span class="no-break"> האמבטיה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני תופס בזרועה. "שהבת שלך מגיעה, ושכחת לעדכן אותי. או את עצמך, כנראה, לפי שיחת הטלפון." עיני השקד שלה מצטמצמות כשהיא נועצת בי את<span class="no-break"> מבטה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"רייבן ואני לא מסתדרות." קולה יבש. "קיוויתי שהיא תהיה בחופשת הקיץ עם אבא שלה כמו שהיא עושה בדרך כלל. אבל החרא הזה, פרנק, הכניס את החברה המטומטמת שלו להיריון. אז, כן..." היא שואפת אוויר, "נראה שהבת שלי תהיה אצלנו במהלך החודשים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הקרובים."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני משחרר את אחיזתי ממנה, ומזעיף את פניי. זה דפוק ברמה אחרת. יש לי הורים מדהימים. אימי מעריצה אותי ואת אחי<span class="no-break"> ברט.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"רייצ'ל, שכחת מהבת שלך? מה פאקינג לא בסדר אצלך?" אני כמעט מתחיל לצחוק כי ידעתי שהיא כלבה אכזרית ושטחית, אבל זה... טוב, אני לא יודע איך לתאר את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אל תשפוט אותי," היא נוהמת. "לך אין ילדים<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"בדיוק. אין לי. אבל אני חושב שהייתי זוכר אם הבת שלי הייתה מגיעה להיות איתי למשך חופשת<span class="no-break"> הקיץ."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"תפסיק." היא נאנחת. "רייבן... שונה ממני. אין לנו שום דבר במשותף." היא מתקדמת לעברי, מחככת את ידיה מעלה ומטה בחולצתי ומושכת את העניבה בשובבות. "התכוונתי לספר לך. באמת, אבל עם העבודה והחתונה..." היא עוצמת את עיניה, ואז פוקחת אותן. "זה נשמע רע, אבל פשוט<span class="no-break"> שכחתי."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מתבונן בה. זה יכול היה להיות דגל אדום רציני אם הייתי רוצה מעבר למה שהיא כבר נותנת במערכת היחסים<span class="no-break"> בינינו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אני מאחר." אני מסיר את ידיה ממני. לעזאזל, ריח הפרחים נדבק עכשיו לחליפה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"ג'ט, באמת שזה לא ביג דיל. יש לה חבר, וסביר להניח שהיא תהיה איתו רוב הזמן," היא קוראת אחריי. "בבקשה, אל תכעס עליי. מדובר באי־נוחות קלה." היא מחייכת, אך שפתיה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתעוותות.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מרים גבה ומניד בראשי. "שיהיה, לא מעניין אותי." כי זה<span class="italic _idGenCharOverride-2"> באמת לא מעניין</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותי.</span></span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">היא מהנהנת ואז נכנסת לתפקיד ה'רעיה', "תרצה שאדאג שהטוקסידו יישלח למשרד שלך, או שאתה עובר דרך הבית<span class="no-break"> קודם?"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"למשרד. אני עובד כל היום.<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ורייצ'ל?"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">היא מרימה את מבטה<span class="no-break"> מהטלפון.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אם תצטרכי להישאר ואולי... לבלות עם הבת שלך הערב<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"תפסיק, ג'ט." היא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתמרמרת.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני נוחר ומניד את ראשי. "תמשיכי להיות מי שאת, אהובתי." אני מעיף מבט בשעון היד שלי כשאני יורד במדרגות. אני צריך כבר לצאת. אני מגן על הלקוח שלי בבית המשפט הבוקר, שחקן באולינג מקצועי. ג'רמי מואשם שלא בצדק באחזקת קוקאין. מדובר בסתם בת זוג קנאית שמנסה להתנקם בו, מקרה קלישאתי... וכך בדיוק אציג<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">עם חיוך על פניי, אני מכבה את מצב השינה בטלפון ומתענג על תחושת הרטט הבלתי פוסק מהמכשיר כשהוא מריץ את כל ההודעות<span class="no-break"> הנכנסות.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"מר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ג'ט?"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני כל כך מרוכז בקריאת ההודעות שאני בקושי מבחין באישה ההיספנית הקטנה בגיל העמידה שעומדת בפינה של מבואת הכניסה. מריה? מרי? אני יודע שזה משהו שמתחיל ב־מ'. היא העובדת היחידה שרייצ'ל התעקשה להמשיך להעסיק כשעברה<span class="no-break"> לכאן.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"כן?" אני אומר בקול רך וידידותי. היא צועדת צעד אחד לעברי כשהבעה אומללה על פניה, כאילו אני האדם האחרון שהיא רוצה לדבר<span class="no-break"> איתו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אני מתנצלת, אבל מיס רייצ'ל צריכה שאאסוף את מיס רייבן." היא מסמנת אל הטלפון<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"את מי?" אני מסיט את מבטי ממנה אל הטלפון שלי כדי לעבור על ההודעה האחרונה ששלחה רבקה, המזכירה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"<span class="italic _idGenCharOverride-2">רייבן</span>... הבת של מיס רייצ'ל." מרי מושכת באפה וזוקפת את כתפיה. אני מטה את ראשי אליה, ושולח לרבקה הודעה להמתין<span class="no-break"> רגע.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"סליחה, מרי? אני עסוק<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"מריה." היא מתקנת אותי בנשיפה מזלזלת. זה מושך את תשומת ליבי. יש לה ביצים, אף אחד לא מתקן<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מגחך בזמן שהיא ממשיכה לזעוף. אין ספק שהיא לא מתרשמת מחיוכי המקסים כמו שאר האנשים. "מריה, נכון. איך אני יכול<span class="no-break"> לעזור?"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"המכונית שלי לא מתניעה." היא אומרת<span class="no-break"> ביובש.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">עיניי נודדות במעלה המדרגות, כשאני תוהה למה היא החליטה לפנות אליי ולא לרייצ'ל, אבל פאק איט. "מצטער לשמוע. את יכולה לקחת את אחד מהרכבים<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">היא מהנהנת, אך לא זזה<span class="no-break"> ממקומה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"עוד משהו?" אני מביט מטה אליה. עיניה בורקות כאילו היא כועסת עליי. אם רייצ'ל לא הייתה עושה סצנות לגבי ההעסקה שלה, הייתי מעיף אותה על טיל. אבל אני מדביק חיוך על<span class="no-break"> פניי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"כן. מיס רייבן... היא לא כמו מיס<span class="no-break"> רייצ'ל."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני ממצמץ. העוזרת מטיפה לי<span class="no-break"> מוסר?</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"סליחה?" אני מרים גבה. יש ביצים ויש פזיזות מוחלטת. היא לא יודעת מי אני? לעזאזל עם זה, אני מפטר<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"הו, מריה, תודה לאל שאני תופסת אותך לפני שאת יוצאת." רייצ'ל יורדת במדרגות, לבושה בחצאית עיפרון מפוספסת בצבע כחול נייבי וחולצה לבנה מהודרת. ההקלה שעל פניה כשהיא רואה את מריה עוצרת אותי<span class="no-break"> במקומי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"את ורייבן תוכלו לאסוף את הבגדים שלי ושל ג'ט מהניקוי היבש בדרך חזרה מנמל התעופה, בבקשה? הייתי שולחת את דרסי, אבל היא באמצע בקרת נזקים לאחד הלקוחות שלי." היא מריצה את אצבעותיה דרך הקארה השחור שלה. עקביה מהדהדים על<span class="no-break"> הרצפה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"כן, מיס רייצ'ל." קולה של מריה כמעט<span class="no-break"> מונוטוני.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני משלב את זרועותיי, מרותק מן המתרחש. רייצ'ל סטיוארט, הכלבה הרעה שהגיעה משום מקום, שנעצה את ציפורניה והזדיינה כל הדרך למעלה, שהקימה את אחד ממשרדי היח"צנות המצליחים ביותר במדינה, נואשת לעזרתה של<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מריה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US"><span class="italic _idGenCharOverride-2">למה?</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">מריה לא מסתירה אפילו את מורת רוחה. זה ממש נוטף<span class="no-break"> ממנה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"את יודעת מה?" אני מתחיל לסמס. "למה שלא אבקש מאיאן להסיע אותך,<span class="no-break"> מריה?"</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">רייצ'ל ומריה מביטות בי בלסת שמוטה. "יקירי, אל תהיה מגוחך. למריה יש<span class="no-break"> רכב."</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"מתברר שלא. נראה שהרכב לא מתניע. אקח את הטסלה היום. מריה, את תיסעי לאסוף את בתה של מיס סטיוארט." אני מחייך, ומתבונן במריה. נראה שהיא לא מתרשמת מהצעתי הנדיבה, אם הצורה שבה היא מצמצמת את עיניה היא איזושהי<span class="no-break"> אינדיקציה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מעניין.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">רייצ'ל לוקחת את הארנק שלה. "כבר שנים אני אומרת לך שהרכב הזה לא בטיחותי, מריה. אני מופתעת שהוא החזיק מעמד עד עכשיו," היא אומרת ושולפת את משקפי השמש שלה באנחה. "גם, אני יודעת שזה תזמון גרוע עם..." היא מנפנפת בידה לכיוונה של מריה. "אבל ייתכן שאצטרך לקפוץ לביקור זריז בניו יורק." היא מרימה את ידה כעוצרת כל פוטנציאל לשיח<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מכיווננו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אוקיי, אני הולכת." היא מנידה בראשה אל מריה. "ג'ט ואני נחזור מאוחר הלילה." היא מרכיבה את משקפי השמש שלה בדרמטיות, ואז פונה ללכת לדרכה כשריחו העז של הבושם<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בעקבותיה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מחזיר את מבטי אל העוזרת, האומנת... או מה שלא תהיה. "כמה זמן את עובדת בשביל מיס סטיוארט?" עיניי בוחנות את פניה. היא קטנה, אך חזותה חזקה. קמטי הזעף על פניה גורמים לה להיראות מבוגרת יותר ממה שאני מניח שהוא גילה<span class="no-break"> האמיתי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"אני עובדת בשביל מיס רייצ'ל עשרים וחמש שנים." היא מהנהנת בראשה בנימוס. "איפה מר איאן הזה? אני לא רוצה לאחר לרייבן שלי." היא מביטה בשעונה. אני משועשע מהחוצפה שלה. היא מתחילה להתחבב עליי. ללא צל של ספק, רייצ'ל היא אימא מחורבנת, והבת שלה צריכה את<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מריה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"הוא מחכה בחוץ. תגידי לו שיסיע אותך לאן שתצטרכי." אני מחייך אליה שוב. וכשאני בטוח שהיא לא יכולה לזעוף יותר, היא מוכיחה<span class="no-break"> שכן.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"תודה," היא ממלמלת והולכת אל שולחן הצ'יפנדייל<span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-3"><span id="footnote-000-backlink">1</span></span> המקורי שלי כדי לקחת את הארנק<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"מריה?" קולי עוצר אותה<span class="no-break"> במקומה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"כן?" היא<span class="no-break"> מסתובבת.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"תדאגי בבקשה שרייבן תקבל את חדר האורחים הפונה אל החצר האחורית. הנוף שם יפהפה." היא ממצמצת לכיווני אך מהנהנת<span class="no-break"> בראשה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מסתובב, הולך אל מאחורי הבית ולוקח את שלט הרכב של הטסלה<span class="no-break"> שלי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">לשבריר שנייה, אני תוהה איך רייבן הזאת נראית. היא גבוהה ומשוחזרת מפלסטיק כמו אימא שלה? אלוהים, רייצ'ל אפילו לא טרחה לשים תמונה של הבת שלה בשום מקום. זאת לא אמורה להיות מעין דרישה בסיסית עבור אימא? הבית של ההורים שלי מלא עד אפס מקום בתמונות של אחי<span class="no-break"> ושלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">שיהיה, אם מדובר בבת של רייצ'ל, היא בוודאי ילדה מפונקת או עכברון מפוחד. כך או כך, זה לא ענייני. הבחורה כאן רק לקיץ ואחר כך היא תחזור לניו יורק. למען האמת, אהיה מופתע אם אחליף איתה יותר מכמה מילים בודדות בזמן שהיא תשהה<span class="no-break"> כאן.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הטלפון שלי רוטט כשאני מתניע את<span class="no-break"> הטסלה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">"כן רבקה," וכל המחשבות שלי על רייצ'ל והבת שלה נעלמות מראשי כשאני מתחיל את היום שלי. יש סיבה שאני הסנגור הטוב ביותר בעיר, וזה לא בגלל האישיות או המראה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">לא. אני חי, נושם, ואוכל את העבודה שלי. ככל שהתיק שלי תובעני ומאתגר יותר, הזין שלי נהיה קשה<span class="no-break"> יותר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני לא<span class="no-break"> מפסיד.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני לא מאמין<span class="no-break"> במקריות.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">ואני זה שיוצר את המזל<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני אוהב את החיים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי.</span></span></p>
			<div class="_idFootnotes">
				
					<p class="footnotes" dir="rtl" lang="en-US">עיצוביו של צ'יפנדייל היו מבוקשים מאוד על ידי האצולה האנגלית במאה ה-18 וזכו לתהילה מחודשת גם בסוף המאה ה-19 כדמות נערצת בתרבות האומנות האנגלית.</p>
				
			</div>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

פער גילים רומנטיקה אסורה רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית יחסי שליטה רומן טאבו 18 ומעלה אירוטיקה עכשווית alphaholes

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!