החוטאים 1 אמת 1
האם לילה מטורף אחד יכול להפוך לְנצח?
אני גבר מסוכן.
גבר שלא נוטה לסלוח.
שנוטל חיים בלי חרטה.
אבל דרו הייתה מושא תשוקתי מהרגע שראיתי אותה במועדון הלילה, ולא עצרתי לשקול את ההשלכות.
ואז היא הסתלקה ולקחה איתה את ליבי, הלב שלא ידעתי שקיים בי עד שהוא החל לפעום בעוצמה, בזכותה.
הזהרתי אותה לא להפנות לי עורף! זו הייתה טעות מרה לא לציית לי.
אני תמיד משיג את מבוקשי, ובקרוב היא תגלה זאת – היא תרד על ברכיה ותתחנן ואז אשלוט בה, בגופה ובנשמתה, וארמוס את כל מי שיעמוד בדרכי.
דרו מתיוס שייכת לי.

*

טרילינה פוצ’י היא סופרת, רעיה ואם לשלושה ילדים. היא גרה עם משפחתה בקליפורניה, נהנית מהטבע ומקרני השמש החמימות, וכשאינה מכינה טוסטים תמצאו אותה כותבת רומנים מלאי רגש שיטלטלו את קוראיה.

רומן ארוטי מומלץ לקריאה מגיל 18 ומעלה.
שם: החוטאים 1 אמת 1
מחבר/ת: טרילינה פוצ’י
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011251468
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-6" class="Subsplit">פרק ראשון</h2>
			<h2 class="sub1"><span class="bold">דרו</span></h2>
			<p class="firstspace"><span class="bold">כעבור שנה </span></p>
			<p class="text">אני ממוללת את הפתק בין אצבעותיי, שקועה במחשבות, מתלבטת איך אני משכנעת את ניק לשחרר אותי מהמסיבה הזאת. הוא סימס לי על כך לפני שעות וסיננתי אותו. כחלק מתפקידי כבת זוג טובה אני צריכה, בין היתר, להקריב קצת ולהיות נחמדה לחברות של החברים שלו, גם אם הן מגעילות, אבל אין מצב שזה כולל סופי שבוע שלמים של מסיבות רווקות. אני רק חושבת על זה וכבר מתכווצת.</p>
			<p class="text">אני מרגישה את המתח בכתפיים. ברור שהוא יגיד שאני סנובית, אבל הבנות האלה הן לא חברות שלי. למען השם, קיבלתי זר שמורכב מאיברי מין. בולבולים קטנים מפלסטיק מסודרים באגרטל שעליו פתק שמזמין אותי ל“סוף שבוע של הוללות“. <span class="bold">נשמע כמו התחלה מבטיחה </span><span class="bold">לחיי נישואים</span>. זה אולי מתוחכם ואפילו הולם, אבל לא בשבילי. אני לא מעוניינת בשום הוללות מחוץ לחדר השינה שלי – לא שאני זוכה לה גם שם.</p>
			<p class="text">אני מרימה את הטלפון ומחייגת לניק, נאנחת מעצם ההבנה שהשיחה הזאת עלולה להסתיים בריב. אני מקווה בכל ליבי שהיא תעבור בצורה חלקה יותר. מערכת היחסים שלנו עומדת על כרעי תרנגולת לאחרונה. אנחנו לא משדרים על אותו גל. לעזאזל גל – אנחנו אפילו לא משדרים, ונראה שלא משנה כמה אני מתאמצת להיות האדם שהוא רוצה שאהיה, משהו תמיד חסר. נמאס לי מזה.</p>
			<p class="text">בהתחלה זה היה אחרת. חשבתי שהוא מקסים ומתוק, תמיד מנסה ללמד אותי דברים חדשים, להנחות אותי, ונתתי לו לעשות את זה. ידעתי שזה מיותר, ובכל זאת שתקתי כי ראיתי שהוא נהנה מהתפקיד. אבל מה שבהתחלה נראה לי חמוד היום רק גורם לי להרגיש נחותה, ואני מתחילה להרגיש משותקת בצילו. דברי חנופה מפתים הפכו למילות שיפוט, הכוונה הפכה לשליטה. והכי מרגיז שהכול קרה בהסכמתי. נתתי לו מרצון שליטה בקול שלי. הפסקתי להיות ביקורתית ביחס להחלטות שלו וגזלתי מעצמי את הזכות להישמע.</p>
			<p class="text">אמש ניסיתי להשמיע את קולי כדי לוודא שאני עדיין יודעת איך משתמשים בו, מה שרק הוביל לתחרות צעקות ביני לבין עצמי. צרחתי, וצרחתי עוד קצת, בזמן שהוא התעלם ממני ובסוף השתמש בכל המילים שאמרתי – נגדי. בתוך התסכול, זרקתי עליו כרית, והוא הגיב בצביטה בישבני. הפעם לא בלעתי את הלשון ולא החרשתי את הכאב, זעקתי אותו לשמיים. הוא ביטל אותו בתואנה שאני רגישה מדי ושהוא נסחף בלהט הרגע כי ניסה לפלרטט איתי. אבל זה היה מעשה מרושע, והחבורה שנשארה על גופי היא תזכורת לכך. זאת לא הפעם הראשונה שהוא משלב אהבה או סקס במעשים אכזריים, אבל איכשהו התירוצים שלו תמיד הופכים לשקר שאני מוכנה לספר לעצמי. הם תמיד ערבים לחיך בהשוואה לחמיצות שיש באמת.</p>
			<p class="text"><span class="bold">תשעה חודשים לפני</span><span class="bold"> כן</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“זה מה שאת לובשת הערב?“ מצחו של </span><span class="bold">ניק מתקמט בחוסר שביעות רצון.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“כן, זה מה שאני לובשת</span><span class="bold">. אתה רוצה לחלוק את דעתך או רק לעקם את </span><span class="bold">הפרצוף?“ אני מניעה את ראשי מצד לצד, מגלגלת עיניים </span><span class="bold">וממשיכה למרוח מסקרה מול הראי בחדר הרחצה בדירתי. לפעמים ה</span><span class="bold">“דעות“ שלו הן נורא שתלטניות.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“רגע, מה יש, אסור</span><span class="bold"> לבחור להביע דעה בקשר לחברה שלו? אחרי הכול, הגוף </span><span class="bold">הזה שייך לי.“ הוא מגניב את ידו סביב מותניי ומושך</span><span class="bold"> אותי לאחור, מצמיד אותי לחזית גופו ושוקע מטה, מתחכך באחוריי</span><span class="bold">. </span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני מפילה לכיור את המסקרה ונאחזת בכיור כשהוא מקרב </span><span class="bold">את פיו לצווארי ומשלים את אחיזתו בשדיי. נשימתי נעשית מאומצת</span><span class="bold"> מעוצמת ההתפתלות. “ניק.“ שמו בוקע מפי בגניחה יותר </span><span class="bold">מאשר באי־הסכמה. “ניק, אנחנו לא יכולים... אנחנו צריכים </span><span class="bold">להיות שם בעוד שלושים דקות.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“נאחר איחור אופנתי,“ הוא ממלמל</span><span class="bold"> לתוך צווארי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">ראשי נוטה לאחור, נשען על כתפו, ואני מביטה</span><span class="bold"> לתקרה ומחייכת, דוחפת אליו את ישבני בניסיון להתאים את </span><span class="bold">תנועותיי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“את רואה, מותק, זאת הסיבה שאת לא יכולה </span><span class="bold">ללבוש את השמלה הזאת. אני לא אוכל להוריד ממך את</span><span class="bold"> הידיים.“ מי ידע ששמלה קצרה תוציא ממנו את כל </span><span class="bold">המחשבות הסקסיות? אני באמת אוהבת שהוא שתלטן במיטה, אבל </span><span class="bold">נראה שהתכונה הזאת מופיעה גם מחוץ לחדר השינה שלנו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“חנפן,“</span><span class="bold"> אני מצחקקת, והוא נרתע, מבטו לוכד את עיניי במראה.</span><span class="bold"> הוא מסתכל על השמלה שלי מלמטה למעלה וזוקר גבות, הבעתו</span><span class="bold"> מתחננת, ואני מניעה בראשי לשלילה. </span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אאוץ’! ניק.“ עיניי</span><span class="bold"> מתרחבות בהפתעה מהצביטה החזקה בלחי הימנית של ישבני. ידי </span><span class="bold">נשלחת מטה לשפשף את המקום ולהעלים את הצריבה. “זה </span><span class="bold">כאב.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“זה העונש שלך.“ הוא קורץ ורוכן לנשק את שפתיי</span><span class="bold">. הוא יוצא מחדר הרחצה ולא מביט לאחור. “לכי </span><span class="bold">תחליפי בגדים, מותק. אנחנו מאחרים.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">לרגע אני רק עומדת </span><span class="bold">שם ותוהה מה זה היה. אני לא באמת יודעת איך</span><span class="bold"> לעכל את ההתנהגות הזאת. האם הוא ניסה לתמרן אותי </span><span class="bold">בעזרת סקס? האם ניסה להעניש אותי? מה זה היה, </span><span class="bold">לעזאזל? הוא יודע שאני אוהבת את הסקס שלנו קשוח, </span><span class="bold">אבל אני לא מצליחה להתנער מהתחושה שזה לא היה קשור </span><span class="bold">לסקס. זה היה מרושע.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני מסתכלת על עצמי בראי. </span><span class="bold">לחיי סמוקות וסערת הרגשות משתקפת בפניי. אני משפשפת שוב את</span><span class="bold"> הישבן הכאוב ומסיימת להתאפר, ותוך כדי שוקלת מה אגיד </span><span class="bold">לניק. אני יוצאת מחדר הרחצה ומזדקפת. אני לא מחפשת </span><span class="bold">לעצמי איזה מאסטר, הוא משוגע אם הוא חושב שאני מתכוונת </span><span class="bold">לזרום עם התנהגות מהסוג הזה. צביטה כואבת בתחת היא דבר</span><span class="bold"> שיכול לקרות, אבל רק במיטה. כן, אולי נוכל להשאיר</span><span class="bold"> את זה. הוואגינה שלי מאשרת. אני יוצאת לסלון, מוכנה</span><span class="bold"> לשאול אותו מה זה היה, והוא מפנה אליי את תשומת</span><span class="bold"> ליבו מהספה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“למה לא החלפת בגדים?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“כי זה מה שאני</span><span class="bold"> לובשת.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא נאנח ומניע את הראש בחוסר הסכמה. “דרו</span><span class="bold">, אני מנסה לעזור. הצוות הזה הוא פשוט יותר... </span><span class="bold">אופנתי. את נראית כאילו את הולכת לפגישת עבודה.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני לא</span><span class="bold"> שולטת בהבעה שעולה על פניי. אני אפילו לא מנסה </span><span class="bold">להסוות אותה. היא אומרת, “אתה צוחק עליי?“ </span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“חשבתי </span><span class="bold">שאני סקסית כל־כך שלא תוכל להוריד ממני את הידיים? אז</span><span class="bold"> אני רוצה לנסות להבין – אני סקסית, רק לא </span><span class="bold">אופנתית? אתה יודע מה לא אופנתי? המיזוגיניה המזדיינת שלך.“</span><span class="bold"> אני צועדת הלוך ושוב בחדר וממלמלת לעצמי, מתכוננת לריב.</span><span class="bold"> האדישות שלו מכעיסה. אני מתחילה להחליף בין תיק הערב הרגיל</span><span class="bold"> לתיק הקלאץ', מעבירה חפצים מתיק לתיק בכוח רב מהנחוץ</span><span class="bold">.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא מתעלם מההערה שלי וממשיך. “למה את לא לובשת</span><span class="bold"> את הבגד הזהוב הזה שקניתי לך לפני כמה ימים? </span><span class="bold">טינה, החברה של פאט, בחרה אותו בשבילך. אני בטוח</span><span class="bold"> שהיא תעריך מאוד אם תלבשי את מה שהיא בחרה."</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא</span><span class="bold"> נכנס לחדר השינה שלי ואני בוהה בו כלא מאמינה. </span><span class="bold">זאת הסיבה שאני לא יוצאת עם גברים.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אתה בטח צוחק.</span><span class="bold"> אני מקווה שנכנסת לשם כדי להשתמש בשירותים...“ אני מגלה </span><span class="bold">שטעיתי כשהוא מופיע שוב ובידו הקולב עם השמלה הזהובה. “</span><span class="bold">לא יכול להיות שאתה רציני, ניק. אני לא יכולה </span><span class="bold">ללבוש את זה. חשבתי שזאת הלבשה תחתונה בכלל.“ אני </span><span class="bold">מרימה ידיים בתסכול, מביטה בו ונושמת עמוק.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">ניק מתחיל להתקדם </span><span class="bold">לעברי, עדיין אוחז בבגד המחורבן. “דרו, מותק. תקשיבי</span><span class="bold"> לי. אני אוהב אותך בכל בגד. באמת. אבל אני</span><span class="bold"> גם יודע שהיית לחוצה מהמפגש עם החברים שלי, ואני </span><span class="bold">רק רוצה לוודא, בקטע אנוכי, שאני מגיע עם הבחורה </span><span class="bold">הכי מדליקה בחדר. אני רק רוצה להשוויץ בך.“ הוא </span><span class="bold">מניח את השמלה על השולחן לצידי, ואחר כך משפשף את</span><span class="bold"> זרועותיי מלמטה למעלה. “תפסיקי לחפש ריב איפה שלא צריך</span><span class="bold">. אני רק דואג לאינטרסים שלך.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני רוצה לצעוק עליו,</span><span class="bold"> אבל נראה שאני היחידה שנסערת בחדר, והמוח שלי קפא </span><span class="bold">בשנייה שהמילה “אוהב“ נפלטה מפיו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא אמר שהוא אוהב </span><span class="bold">אותי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אומנם בזמן האחרון אני מרגישה שאני רוצה להגיד את </span><span class="bold">זה בעצמי, אבל לא ציפיתי שהמילים האלה יעלו דווקא בריב</span><span class="bold"> הראשון שלנו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא אוהב אותי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">למה אני רבה איתו על</span><span class="bold"> משהו מגוחך כל־כך? איך בכלל יכולתי לחשוב שהוא יפגע </span><span class="bold">בי?</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא אוהב אותי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">יש לי הרגשה שזה מין רגע </span><span class="bold">שבמבט לאחור ייתפס כמשמעותי במערכת היחסים שלנו, ואני לא רוצה</span><span class="bold"> שהקשר הזה יסתיים באשמתי. אני צריכה להתפשר.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני לא </span><span class="bold">איזה גביע ניצחון, ניק.“ קולי עדין יותר.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“כאן את טועה</span><span class="bold">, מותק. אני באמת מרגיש כאילו זכיתי במדליית זהב.“ אני</span><span class="bold"> מניחה את הידיים שלי על פניו ומסובבת אותן אליי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“למה</span><span class="bold"> אני לא יכולה לסרב לך?“ אני פוגשת חיוך רחב, </span><span class="bold">מעין הבעת ניצחון.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“כי את יודעת שאני צודק,“ הוא מנשק</span><span class="bold"> את מצחי ומקרב אליי את השמלה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני נושפת בעצבנות ולוקחת</span><span class="bold"> אותה מידיו. “יש לך מזל גדול שגם אני אוהבת</span><span class="bold"> אותך.“ החיוך שלי מהוסס. אני לא מאמינה שאמרתי את</span><span class="bold"> זה בקול. ניק נרתע ודוחף את הידיים לכיס מכנסיו.</span><span class="bold"> הוא מטה את הראש לצד ומהדק את שפתיו כאילו הוא</span><span class="bold"> שוקל מה להגיד. אני מרגישה שהוא מסתכל עליי בזכוכית </span><span class="bold">מגדלת.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“דרו.“ אני שומעת את הנימה בקולו ומתחרטת על מה</span><span class="bold"> שאמרתי. אני נבוכה, מרגישה שהוא מרחם עליי. אני בטוחה</span><span class="bold"> שהכול בראש שלי, ובכל זאת רוצה להימלט מהחדר.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא </span><span class="bold">מוציא את היד מהכיס ומושיט אותה אליי. “זה בסדר,</span><span class="bold"> אל תהיי נבוכה. התכוונתי שאני אוהב את הגוף שלך </span><span class="bold">בבגדים האלה. וואו, אני לא יודע מה להגיד, אבל</span><span class="bold"> זה מחמיא לי.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני מנסה להמשיך לחייך, אבל מרגישה </span><span class="bold">מושפלת. איך פירשתי את דבריו בצורה לא נכונה? אני </span><span class="bold">מנסה למשוך ממנו את ידי, אבל הוא מהדק את אחיזתו</span><span class="bold">.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אבל אני ללא ספק מרגיש יותר מסתם חיבה כלפייך, דרו</span><span class="bold">. אני מטורף עלייך, והייתי רוצה שגם הרגש הזה יגיע</span><span class="bold"> בעתיד שלנו, אבל למען האמת, מקרים כמו הוויכוח הזה</span><span class="bold"> עוצרים אותי. אני צריך שתהיי מוכנה לתת לי להוביל.</span><span class="bold"> אני רוצה שתקבלי את העזרה שלי. אני לא רוצה </span><span class="bold">שתרגישי רע בגללי, אבל את מערערת בקביעות על העמדות שלי,</span><span class="bold"> והתנגדות מהסוג הזה יכולה להיות קו אדום מבחינתי. יום </span><span class="bold">אחד אני ארצה רעיה, ובעולם שלי יש ציפיות מסוג אחר</span><span class="bold">. ציפיות שאת לא יודעת איך לנווט.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">עיניי מתחילות לדמוע</span><span class="bold">. לפני רגע אמרתי לו שאני אוהבת אותו, ועכשיו הוא</span><span class="bold"> נפרד ממני רק כי אני לא מצליחה להפסיק לעמוד על</span><span class="bold"> שלי. למה אני מרחיקה אותו? אני גרועה בזה. </span><span class="bold">לעזאזל. איך יכול להיות שאני אישה מצליחה כל־כך ובו־בזמן כישלון </span><span class="bold">כזה גדול?</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">"מבטיחה להשתדל יותר. אני רוצה שזה יצליח.</span><span class="bold"> אני רוצה להרגיש שאתה מעריך אותי וסומך עליי, מצטערת </span><span class="bold">שגרמתי לך להרגיש ההפך.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא מחייך בהסכמה ורוכן לנשק אותי </span><span class="bold">נשיקה ארוכה ועדינה, מלטף את קו הלסת שלי בגב אצבעותיו</span><span class="bold">. עיניי נפקחות לאט, ולרגע אני מרגישה שהתעוררתי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אלוהים, </span><span class="bold">אני מת כבר להשוויץ בך מול החברים שלי. תחליפי בגדים</span><span class="bold"> מהר – אני לא רוצה לאחר עוד יותר.“ הוא </span><span class="bold">טופח על הירך שלי וזז הצידה כדי לתת לי מרחב </span><span class="bold">לעקוף אותו. בלי שהות נוספת אני נכנסת לחדר השינה שלי</span><span class="bold"> ומחליפה בגדים. זה המעשה הנכון. הוא יאהב אותי בחזרה</span><span class="bold">, אני רק צריכה להראות לו כמה אכפת לי.</span></p>
			<p class="firstspace">הזיכרון הזה מעלה בי ערפל של חרטה. כופפתי את עצמי והשתניתי עד שאי אפשר לזהות אותי. אני שונאת את האדם שהפכתי להיות בקלות שכזאת. הנחתי למערכת היחסים לכרסם חלקים ממני. לא, כרסמתי אותם בעצמי תוך כדי ניסיון להפוך את עצמי לגרסה שניק רוצה. שיזדיין.</p>
			<p class="text">מתישהו במהלך השנה שאנחנו יוצאים החלטתי שהוא הפרס ואני הניחומים. למרבה הצער, החלטתי גם שכבוד עצמי הוא משהו שאני מוכנה להמיר תמורת אהדתו. אבל גמרתי עם זה – הוא לא מעוניין בי, הוא מעוניין בגביע ניצחון. משהו שמציג אותו באור יפה. הגעתי להבנה שאני רק שלוחה של האגו שלו.</p>
			<p class="text">קולו של ניק שואב אותי ממערבולת המחשבות. “מה אוכל לעשות בשבילך? אני עסוק, דרו.“</p>
			<p class="text">“למישהו פה יש מצב רוח טוב... תקשיב, התקשרתי כדי לדבר על ההזמנה הזאת שקיבלתי עכשיו למסיבת הרווקות של טינק." אוי לא, השתמשתי בכינוי שגרטשן ואני המצאנו לטינה. הוא מתאים לה כי היא בת עשרים ושתיים, קטנה, בלונדינית ומתנהגת כמו זאטוטה, וזאטוטים אוהבים דברים של דיסני, וכך נולדה טינקרבל. היא גם ה“חברה“ שבחרה את השמלה הזהובה של הפרוצות.</p>
			<p class="text">“ברצינות, דרו? חבל שאת לא יכולה להיות נחמדה יותר. את לא חייבת להיות תמיד כזאת כלבה.“ <span class="bold">הנה אנחנו מתחילים.</span></p>
			<p class="text">“אל תקרא לי ככה! זה סתם כינוי, אבל בכנות, היא בערך בגיל של טינקרבל... אז...“ אני לא מתנצלת. אם צריך גם אמות על חרבי בקרב הזה.</p>
			<p class="text">“הכוונה שלכן הייתה ללעוג לה – אז מה אם היא צעירה מכולנו? זה רק בעשר שנים, והם אוהבים אחד את השני. זה מה שחשוב. את צריכה לתמוך בזה. אני מאוכזב מחוסר הבגרות שאת מפגינה.“</p>
			<p class="text"><span class="bold">עכשיו הוא גם אלטרואיסט?</span></p>
			<p class="text">“אני לא מתכוונת להתווכח על רמת הבגרות של מישהי ששולחת לי אגרטל מלא באיברי מין כהזמנה למסיבת רווקות. אני לא משתתפת בזה. אני לא מנסה להיות קשה, זה פשוט לא בשבילי, ניק. חוץ מזה יש לי ערמה של דברים לחקור ללקוח פוטנציאלי. אני יודעת שפטריק הוא חבר שלך ושאתה רוצה שאהיה חברה שלה, אבל לא, פשוט לא.“ אני נאנחת, מסגירה את התסכול.</p>
			<p class="text">“נו, תשחררי קצת! מה זאת אומרת לא מוכנה ללכת? את יודעת שהחבר הזה חשוב לי, אמרת את זה. בחיי, הכול תמיד חייב להיות קשור אלייך? אני מתקדם בצעדי ענק בחברה הזאת, ואם אני רוצה שיראו בי מנהיג אני צריך להכיר את האנשים הנכונים. טינה מחבבת אותך, אז תתגברי על עצמך ותלכי. הייתי מצפה שתשמחי שקיבלת הזדמנות נוספת להוכיח שאת לא מה שהיא חושבת שאת.“ אלוהים, הוא תמיד יודע איך לסובב את הסכין. </p>
			<p class="text">אני מרימה את הקול. “אתה צוחק עליי עכשיו? אני לא בנאדם אנוכי – אכפת לי מהקריירה שלך, אבל אכפת לי גם משלי. אני יכולה להפגין תמיכה גם בלי לבלות סוף שבוע עם חבורה של בנות שאני לא מכירה שמקפיצות טקילות ורוקדות על שולחנות. אם זה מה שאני צריכה לעשות כדי שיקבלו אותי, אני מעדיפה להישאר בלי חברים. אין שום היגיון בהתנהגות שלך.“ אני הודפת את עצמי מהשולחן וקמה לצעוד בחדר.</p>
			<p class="text">“שום היגיון? בהתנהגות שלי? זה טוב. את סתם קטנונית. את מתנהגת ככה מאז שהכרנו, ואני מבין שעבדת קשה כדי להשיג את כל מה שיש לך ולא גדלת בחברת אנשים כאלה, אבל אני כן. את לא מבינה איך לתווך להם  את מערכת היחסים הזאת. את חייבת תמיד להיאבק בי כשאני מנסה לעזור לך?“</p>
			<p class="text">“לעזור לי? לעזור לי לעשות מה, ניק? כי בפעם האחרונה שבדקתי אני מנהלת בכירה בחברה וחוזרת הביתה בשעה סבירה ולא מסריחה מבילויים. אני לא מוכנה למכור את עצמי בגלל חוסר היכולת שלך להתקדם בקריירה. אני לא מוכנה להשפיל את עצמי או לעשות לך טובות. אם אתה רוצה שטינה תגיד לפטריק דברים טובים, אולי תלך אתה למסיבה המחורבנת הזאת.“</p>
			<p class="text">בחיי, זה היה כיף! מאיפה זה בא? אין לי מושג. אבל ברור שאני צריכה עוד מזה. הלב שלי פועם מהר כל־כך שאני בקושי מתרכזת במה שנאמר, מפני שהנה, סוף־סוף הצבתי גבול ענקי וייתכן מאוד שזה המקום שבו אני קוברת אותו.</p>
			<p class="text">מלאת ביטחון, אני חוזרת להתמקד שוב בשיחה.</p>
			<p class="text">“וואו, ואני כל הזמן הזה דאגתי שאולי את חושבת שאני לא מוצלח, אבל תמיד אמרתי לעצמי שאף פעם לא תשפטי אותי. את אוהבת אותי, את אמורה להתגאות בי. אני שמח לגלות איך את מרגישה באמת.“</p>
			<p class="text">תחושת האשמה המוכרת מגיחה מעומק בטני. בתוך מסע התעוזה הזה לא הבאתי בחשבון את המשקל שיש למילים שאני אומרת. “מצטערת, ניק. אבל אתה יודע שאני גאה בך, ואתה יודע שאני אוהבת אותך. לפעמים אני מרגישה שאתה מבקש ממני דברים שאין בהם שום היגיון. זה גורם לי להרגיש קטנה.“</p>
			<p class="text">“תני לי דוגמה אחת למשהו שביקשתי ממך לעשות ופגע במערכת היחסים שלנו, דרו.“</p>
			<p class="text">“טוב, זה מסובך, כי אתה מבקש ממני דברים שעושים אותך מאושר, אבל אני לא יודעת איפה האושר שלי נכנס במשוואה הזאת.“</p>
			<p class="text">“את שומעת את עצמך? את מתרכזת רק באושר שלך. בכל מערכת יחסים יש שני אנשים. אני פשוט לא מבין למה את לא יכולה לעשות את זה למעננו? את אוהבת אותי?“</p>
			<p class="text">“ברור שכן, אבל לפעמים אני צריכה להיות בעדיפות ראשונה. לפעמים ההחלטות צריכות לשרת <span class="bold">אותי</span>, ניק.“</p>
			<p class="text">“בסדר, דרו. תישארי בבית. אני בטוח שיש דרכים אחרות לעזור לטינה לדבר בשבחי. אנסה לחשוב מחוץ לקופסה...“ אני מתנשמת בהפתעה מהרמיזות שלו. זה היה אִיום. אני שומעת אותו מתפתל סביב המילים כמו נחש.</p>
			<p class="text">“אתה מאיים עליי? אתה אומר שתתחיל עם טינה, שתפלרטט איתה?“ אני מתקשה להאמין. הוא לא יעשה את זה, נכון? <span class="bold">הוא בהחלט יעשה את זה</span><span class="bold">...</span></p>
			<p class="text">“תפסיקי לחשוב דברים רעים. אלוהים, יש אנשים שלא משתנים. אם כי אני בטוח שהכוס <span class="bold">שלה</span> לא יהיה כזה קר.“</p>
			<p class="text">“לך תזדיין.“ אני מטיחה את הטלפון בשולחן, בסתר ליבי מקווה שלא שברתי אותו, אבל מבינה את האירוניה שבדבר אם אכן הוא נשבר. אני רק שוברת פיסות מעצמי בזמן שאני בורחת מהבעיה האמיתית.</p>
			<p class="text"><span class="bold">שלושה חודשים לפני כן</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“</span><span class="bold">לא, גרטש, הוא עדיין לא חזר הביתה...“ היא מוזרה</span><span class="bold"> היום, מתחקרת אותי על ניק. מאז שקיבל קידום הוא</span><span class="bold"> יוצא יותר ויותר עם החברים שלו מהעבודה. אמריקה התאגידית מביאה</span><span class="bold"> איתה הרבה לחצים. אלה תירוצים עלובים, אבל אני נאחזת </span><span class="bold">בקש.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני אוהבת, אבל איכשהו מחבלת כל הזמן באושר שלי</span><span class="bold">. בהתחלה אני לא פנויה מספיק. ואז אני מתנשאת כי</span><span class="bold"> בגלל ההצלחה שלי הוא מרגיש קטן, ולכן כשאנחנו מבלים </span><span class="bold">עם החברים שלו אני מצניעה את התפקיד שלי בחברה. כשיגיע</span><span class="bold"> למעמד שווה הוא לא יבקש ממני לעשות את זה בשבילו</span><span class="bold">. כי זה מה שאנחנו עושים למען האנשים שאנחנו אוהבים </span><span class="bold">– אנחנו מקריבים ומתפשרים. אני רק רוצה שהוא יֵדע</span><span class="bold"> שאני אוהבת אותו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני ניגשת למקרר ומוציאה בקבוק מים, </span><span class="bold">מרחיקה את הטלפון מאוזני ולוגמת מהמים שמצננים את גרוני. אני</span><span class="bold"> לא רוצה לקרב חזרה את הטלפון, אבל אני עושה </span><span class="bold">זאת, ושומעת רק שתיקה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“הלו, גרטשן, את שם?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“כן</span><span class="bold">, פשוט חיכיתי שתפסיקי להתעלם ממני.“ טוב, אני בהחלט </span><span class="bold">מנסה, ללא הצלחה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“מצטערת, אבל אני לא בנויה לזה עכשיו</span><span class="bold">.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“שאקבע תור לשיחה מלב אל לב, כי אני לא </span><span class="bold">בטוחה מתי תהיה לנו עוד אחת כזאת?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“נו, הוא רק</span><span class="bold"> מנסה לפלס את הדרך שלו בחברה. לא קל לבנות </span><span class="bold">את עצמך בעבודה חדשה, והוא נחוש להתבלט ולהשתייך. דווקא </span><span class="bold">את צריכה להבין את זה. אני מנסה להבין אותו ולתת</span><span class="bold"> לו את המרחב למצוא את הדרך.“ למה היא לא </span><span class="bold">מניחה לזה? אני שונאת שהיא נכנסת לי לתוך הראש.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אז</span><span class="bold"> תני לו עצה. אבל את לא יכולה לקבל יחס </span><span class="bold">מחורבן מהחבר שלך, דרו.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני לא, פשוט קשה לו. </span><span class="bold">לפעמים ההצלחה שלי היא קצת יותר מדי עבור אחרים. אני</span><span class="bold"> מטילה צל גדול.“ אני מותחת את הצוואר בתקווה להקל </span><span class="bold">את המתח, אבל הוא תפוס חזק.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“מה? כמה מתוק –</span><span class="bold"> עכשיו את מתנצלת על ההצלחה שלך?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני לא מתנצלת על</span><span class="bold"> כלום! רק שעדיף לא להבליט את זה יותר מדי </span><span class="bold">מולו.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“לא חשבתי שהיום הזה יגיע. את כבר לא רואה</span><span class="bold"> את הקו האדום.“ קולה עוקצני ויש בו אכזבה. אני</span><span class="bold"> שונאת את החלק של האכזבה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני בסך הכול מנסה להיות</span><span class="bold"> חברה מבינה, גרטשן. בכל מערכת יחסים יש שני אנשים.</span><span class="bold"> לעולם לא אהיה אישה מצליחה אם אני סגורה בפני אפשרות</span><span class="bold"> של פשרה.“ אני משליכה מרגליי את נעלי ההתעמלות שנעלתי </span><span class="bold">לכבוד הריצה בשכונה וצונחת חזרה לספה. אני לוחצת על הרמקול</span><span class="bold"> בטלפון, והיא ממשיכה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“איך את לא רואה את זה, דרו</span><span class="bold">? קודם כול... לא, לא משנה. אני לא יכולה</span><span class="bold"> להגיד את זה. נמאס לי להגיד את זה.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני </span><span class="bold">שותקת כדי לחשוף את הבלוף שלה. בחודשים האחרונים גרטשן לא</span><span class="bold"> הייתה נלהבת ממערכת היחסים שלי. בהתחלה האמנתי לניק. האמנתי</span><span class="bold"> שהיא כנראה מקנאה, שקשה לה לחלוק את החברה הכי טובה</span><span class="bold"> שלה עם גבר. ידעתי שאני מבלה את כל זמני </span><span class="bold">עם ניק, אבל נראה שתמיד היו לו תוכניות עבורנו, </span><span class="bold">והתרגשתי מתשומת הלב. עכשיו, עם המעבר לדירה החדשה שלנו בגיהינום</span><span class="bold"> הפרברים, באמת קשה לקבוע קצת זמן בנות. אני גם</span><span class="bold"> לא אוהבת את השיחות האלה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">קולה של גרטשן מהדהד מבעד</span><span class="bold"> לטלפון, מנתק אותי מהמחשבות. “בסדר, אז אני אגיד</span><span class="bold"> את זה. מי את? אני כבר לא מזהה אותך. </span><span class="bold">איבדת את החספוס שלך. זה כאילו עברת שטיפת מוח –</span><span class="bold"> לא, לא... זה כאילו יש לך פיצול אישיות. </span><span class="bold">את באה כל יום למשרד ונותנת בראש, ואז יוצאת הביתה</span><span class="bold"> והופכת שוב לשפוטה שלו. נעשית שפוטה של מישהו.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני </span><span class="bold">נושמת עמוק, והשאיפה החוצה לוקחת איתה את שארית כוחותיי. אני</span><span class="bold"> גמרתי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אפשר שנדבר על זה אחר כך? אני לא </span><span class="bold">רוצה להתווכח גם איתך. הותשתי.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“לא, אי אפשר. לא </span><span class="bold">ראיתי אותך יותר מחודש מחוץ לעבודה. אני דואגת לך. </span><span class="bold">איפה החברה שלי?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“תפסיקי לדאוג. זאת רק תקופה קשה. נעבור</span><span class="bold"> אותה.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני לא דואגת למצב של הקשר המזדיין שלך, כי</span><span class="bold"> אולי את לא צריכה לעבור את התקופה הזאת. אולי </span><span class="bold">את צריכה להסתלק, דרו.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני מזדקפת, לא מאמינה שהיא </span><span class="bold">אומרת לי להיכנע, להיכשל, פשוט להסתלק.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אה, מדהים. </span><span class="bold">לא אמרת לי מתישהו שאני צריכה להתחיל לחיות? ‘לכי </span><span class="bold">תעשי קצת סקס, דרו’. לא זה מה שאמרת? אז</span><span class="bold"> הנה, אני מנסה לחיות את החיים. זה לא מושלם,</span><span class="bold"> אבל לפחות אני מנסה. בכל מקום מישהו מאוכזב ממשהו </span><span class="bold">שאני מחליטה. אני לא יכולה לרַצות אף אחד מכם</span><span class="bold">! פאקינג תניחי לי, גרטשן. אני אוהבת אותו ואני מנסה</span><span class="bold">.“ קולי נשבר.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“התכוונתי שתיהני קצת, לא שתאבדי את כל</span><span class="bold"> הכבוד העצמי שלך. את מוותרת על עצמך למענו, דרו</span><span class="bold">. מה הוא עשה למענך? את בכלל מאושרת? כי </span><span class="bold">הבחורה שאני מכירה לא הייתה מסכימה לספוג את השטויות האלה.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני משפילה מבט אל ידיי ומתחילה לקלף את הלק מהציפורניים.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני אפילו לא יודעת אם זה עדיין נכון. אני רק</span><span class="bold"> יודעת שהבחורה שהייתי התקלקלה והתפרקה כתוצאה מהצורך להציג מראית עין</span><span class="bold"> של חיים מושלמים. ניק מושלם על הנייר, ואני מנסה</span><span class="bold"> בלי הפסקה להיאחז ב"חזון" שהיה לי לגבינו. הוא </span><span class="bold">נראה כה אמיתי, כה בר־השגה. אם רק אוכל לעשות </span><span class="bold">הכול נכון או טוב יותר נוכל לחזור לשם, אבל עכשיו</span><span class="bold"> יש מחשבה אחרת שמציקה לי, המחשבה שאולי אנחנו כבר לא</span><span class="bold"> מי שהיינו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני עסוקה מדי במאבק עם עצמי. אין לי</span><span class="bold"> זמן לעצור ולשאול שאלות.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“למה את במאבק עם עצמך?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“את</span><span class="bold"> חושבת שאני לא רואה מה קורה לי? את חושבת </span><span class="bold">שאני מוכנה לבלוע את הגאווה שלי, את הפאקינג כבוד שלי</span><span class="bold">, את ההגשמה העצמית – בלי להיחנק מאכזבה? יש לי חדשות</span><span class="bold"> בשבילך, גרטש: אני שונאת את עצמי. אני שונאת </span><span class="bold">את עצמי על כך שאני אוהבת אותו, ואני שונאת את</span><span class="bold"> עצמי על כך שאני לא מסוגלת להיות האישה שהוא צריך</span><span class="bold">. אני רק רוצה שיאהב אותי, אבל איך לעזאזל מישהו</span><span class="bold"> יכול לאהוב אותי אם אני שונאת כל־כך את עצמי?“ </span><span class="bold">דמעות זולגות על פניי. “אני פשוט... אני לא </span><span class="bold">יודעת. אני תקועה במעגל אינסופי. אני לא זוכרת מתי </span><span class="bold">בפעם האחרונה הוא לא ערער על כל צעד שעשיתי, אבל</span><span class="bold"> מצד שני, אם רק הייתי מקשיבה לו ומפסיקה להיות </span><span class="bold">כזאת עקשנית, הוא היה מאושר והחיים היו נראים מושלמים –</span><span class="bold"> רק שהם לא. אני כבר לא יודעת מה לחשוב </span><span class="bold">אפילו.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">השתיקה מעבר לקו הולמת את הרגע הזה. לפעמים אנחנו</span><span class="bold"> רק צריכים להגיד משהו בקול כדי להבין איך הוא נשמע</span><span class="bold">. אני נשמעת פתטית, כמו הבנות שאני שונאת להקשיב להן</span><span class="bold">, בנות בכייניות שנתלות בתשומת לב של מישהו שלא אכפת </span><span class="bold">לו מהן. אבל אכפת לי, אני לא יכולה לעצור </span><span class="bold">את זה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“תבטיחי לי שתפסיקי לעשות את זה, דרו.“ </span><span class="bold">קולה נשמע רציני, ואני תוהה אם היא מרחמת עליי או</span><span class="bold"> עצובה בשבילי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני אוהבת אותו, גרטשן, ואני לא יודעת</span><span class="bold"> איך להיכשל. אני יודעת שזה לא מושלם, אבל מה</span><span class="bold"> אם זאת ההזדמנות היחידה שלי? אין מערכות יחסים מושלמות.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“</span><span class="bold">אבל כבר נכשלת.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“למה את מתכוונת?“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני מתכוונת, חברתי המתוקה</span><span class="bold"> והיקרה, שאת מרוכזת כל־כך בניסיון לעשות את זה נכון </span><span class="bold">ששכחת להגן על האדם החשוב ביותר במערכת היחסים.“ היא לא</span><span class="bold"> רצינית.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“למה, לעזאזל, את מתכוונת? אני תמיד חושבת מה </span><span class="bold">טוב בשביל ניק. בדיוק אמרתי לך שניסיתי לעבוד על כל</span><span class="bold"> מה שלא בסדר אצלי כדי שמערכת היחסים שלנו תינצל.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“התכוונתי</span><span class="bold"> אלייך, דרו. את צריכה להיות האדם החשוב ביותר עבורך</span><span class="bold">...“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">השתיקה שלי היא כל החיזוק שהיא צריכה כדי לדעת שאני</span><span class="bold"> מבינה אותה. אני באמת מבינה אותה. זה פשוט קרה</span><span class="bold"> בהדרגה, ויתורים קטנים, ניצחונות במסווה של פשרות. הכול </span><span class="bold">היה סוג של אילוף. הוא לא צריך להצמיד את היד</span><span class="bold"> לפה שלי כדי להשתיק את קולי, אני משתמשת בידי שלי</span><span class="bold"> עכשיו. </span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אני חייבת לסיים.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“דר...“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“חייבת לסיים!“ הצרחה </span><span class="bold">שלי מפתיעה גם אותי. אני מסיימת את השיחה, משליכה את</span><span class="bold"> הטלפון על הרצפה ולא טורחת לנגב את הדמעות. התרגלתי </span><span class="bold">להירדם בבכי. אני עוצמת עיניים ומניחה לשינה לאסוף אותי אליה</span><span class="bold">.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">בשלוש בלילה ניק מעיר אותי ומרים אותי מהספה כדי להוביל</span><span class="bold"> אותי למיטה. נודפים ממנו ריחות סיגרים ובושם זול. אני</span><span class="bold"> פוקחת עיניים ומביטה בצדודיתו, תוהה איך אוכל לבלות את </span><span class="bold">עשרים השנים הבאות בהתעלמות מריח של בושם זול שנודף מבעלי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“</span><span class="bold">תוריד אותי,“ אני רוטנת ומנסה להיחלץ מזרועותיו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“מה? היי,</span><span class="bold"> היפהפייה הנרדמת, כמעט הגענו לחדר השינה. תירגעי.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“תוריד אותי</span><span class="bold">.“ הפעם קולי חזק ואסרטיבי יותר ואני מורידה בכוח רגל </span><span class="bold">לכיוון הרצפה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“טוב, בסדר, תלכי בעצמך. רק ניסיתי להיות</span><span class="bold"> נחמד. תחזרי לישון, את עצבנית.“ הוא מוריד אותי ומרים</span><span class="bold"> ידיים במחוות נסיגה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“איפה היית?“ הריח נישא באוויר, גורם</span><span class="bold"> לי לחרוק שיניים.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“מה, עוד פעם זה? אמרתי לך שאני</span><span class="bold"> יוצא עם הבוסים הערב. אמרת שזה בסדר, דרו.“ </span><span class="bold">הוא נכנס לחדר השינה, מסיר את העניבה שלו ומשליך אותה </span><span class="bold">על השידה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני נעצרת ליד משקוף הדלת ומניחה את הידיים </span><span class="bold">על מותניי. “זה היה בסדר עד שחזרת מכוסה בריח של</span><span class="bold"> מועדון חשפניות,“ אני מפטירה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אה, הנה זה מתחיל. </span><span class="bold">זה לא קשור אליי ולעובדה שיצאתי. זה קשור אלייך. </span><span class="bold">את חסרת ביטחון.“ </span></p>
			<p class="text"><span class="bold">לך תזדיין, ניק. </span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“איך אתה </span><span class="bold">מצפה שיהיה לי ביטחון, ניק? לא שכבנו כבר חודש,</span><span class="bold"> אתה אף פעם לא בבית, ואתה מפוצץ בבושם של </span><span class="bold">נשים.“ אני משלבת זרועות ונועצת בו מבט נוקב בציפייה להסבר</span><span class="bold">.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“בחיי, הצד הזה שבך ממש לא מושך. אפשר להאשים</span><span class="bold"> אותי שאני חוזר בשעה מאוחרת אם ככה את מתנהגת כשאני</span><span class="bold"> בבית? יש לי הרבה לחץ בעבודה בזמן האחרון, וגם </span><span class="bold">בתוך כל הלחץ הזה שמתי לב לחוסר הביטחון הקיצוני שלך </span><span class="bold">ביחס לגוף שלך. אני שמח לראות שאת שוב מתעמלת, </span><span class="bold">אבל לא רציתי ללחוץ עלייך לשכב איתי כשאת במקום רע </span><span class="bold">כל־כך כי עלית במשקל.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני בוהה בו בהלם. אני מבינה</span><span class="bold"> מה הוא עושה. הוא מנסה לשחק בחוסר הביטחון שלי </span><span class="bold">שנובע משני הקילוגרמים הנוספים, אבל הבדיחה היא על חשבונו, כי</span><span class="bold"> אין לי בעיה איתם. לא הפעם, דרו – את</span><span class="bold"> לא נופלת למלכודת שלו.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“לא. אין מצב. אני לא</span><span class="bold"> עושה את זה עכשיו. קח כרית, ניק, ולך </span><span class="bold">לישון על הספה. נדבר על זה בבוקר, אני לא </span><span class="bold">מוכנה לעמוד פה ולתת לך לנסות להפוך את העלייה שלי </span><span class="bold">במשקל לאיזה מעשה גבורה שלך. לעזאזל עם זה. הלילה,</span><span class="bold"> אתמול בלילה ובלילה שלפני כן התנהגת כמו זבל, ואתה </span><span class="bold">חייב לי התנצלות.“</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">הוא מניד בראשו, לוקח כרית, ותוך כדי</span><span class="bold"> כך צובט את הפטמה שלי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“אאוץ’, ניק,“ אני צועקת</span><span class="bold">. “מה, לכל הרוחות, אתה עושה?“ אני כועסת ומבולבלת,</span><span class="bold"> דמעות נקוות בעיניי. הוא לא עשה את זה מאז...</span><span class="bold"> קולו קוטע את מחשבותיי.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">“זה העונש שלך על כך שאת</span><span class="bold"> מכריחה אותי לישון על הספה. זה לא מה שרצית,</span><span class="bold"> דרו? לריב כדי שנוכל להשלים? את חושבת שאני לא</span><span class="bold"> רוצה אותך?“ הוא אוחז בעורף שלי ומסתער על פי,</span><span class="bold"> הלשונות שלנו מתמזגות וגופי מתלהט. אני מרגישה שזה לא </span><span class="bold">נכון לי עכשיו, זה רע, ובכל זאת גופי מגיב </span><span class="bold">בכל הדרכים הנכונות. הניגוד מבלבל אותי עד שאני פשוט מרפה</span><span class="bold"> ונופלת למיטה עם ניק... ועמוק יותר לתוך אחיזתו.</span></p>
			<p class="firstspace">המחשבה היחידה שנשארת בראשי כשאני מתנערת מהזיכרון הזה אוחזת בי כמו מלחציים. אני חייבת לעזוב את ניק.</p>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
alphaholes BDSM אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה 18 ומעלה רומנטיקה במאפיה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!