סיפורי קסם
ספר זה הוא אוסף סיפורים פרי דמיונו וחוויותיו של המחבר, העשויים להיות מציאותיים בהחלט.
בסיפורים, הכתובים בשפה פשוטה וקולחת, אך עם זאת ציורית להפליא, שזורים פיסות מחיינו בתקופת השפע- על השחיתויות הכרוכות בה, וכמוהן גם הטרור המכה בנו ללא רחמים.
כותב הספר עבר כברת דרך ארוכה בארצנו, החל מתקופת הצנע-עולם פשוט שבו עדיין נסעו בכרכרות-ועד לתקופתנו, עידן האינטרנט וההיי-טק, עולם שונה שהפך זה מכבר לכפר גלובלי, כאשר התקשורת בין בני האדם הפכה לזמינה בכל עת.
שם: סיפורי קסם
מחבר/ת: ניסים אסייג
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
הוצאה לאור: ניב דיאלוג
מק״ט: 011250813
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 78.00
				



		<title>Sipurei_Kesem-3</title>
		
	
	
		
			<h2 id="_idParaDest-2" class="chaptersplit">החופשה הקסומה</h2>
			<p class="firstspace">שי, עלם צעיר וחינני, בנוי לתלפיות, נאה ושרירי, סיים לאחרונה את שירותו הצבאי ביחידה לוחמת. למרות כושרו הגופני המדהים, לא היה לו קל בשירותו הארוך והמפרך, שבו נתקל בקשיים וחווה משברים עם חבריו הלוחמים.</p>
			<p class="text">לכן טבעי היה כי לעת סיימו את השירות המפרך תכנן לצאת לטייל ברחבי העולם, להינפש מהשירות הקשה ומהמועקה שהתלוותה אליו.</p>
			<p class="text">מכיוון שהמענק הכספי שקיבל מהצבא היה זעום, ומבחינתו רצה לצאת להינפש כמה שיותר מהר, החליט לטייל באחת ממדינות אירופה הזולות, ולא לצאת לטיול במזרח הרחוק במועד מאוחר יותר, כפי שחבריו תכננו.</p>
			<p class="text">הוא גלש באינטרנט ועינו קלטה מודעה על אודות טיול לבולגריה. במהרה התברר כי תמורת אי אילו מאות דולרים בודדים, יוכל לבלות שם שבוע - כולל טיסות ומלון, מה שהיה תפור ליכולתו.</p>
			<p class="text">המטוס מנתב"ג המריא באיחור קל. הטיסה הייתה נעימה וקצרה, ורק לקראת הנחיתה חש שי בלחץ ובכאב קל באוזניו. כאבים אלו חלפו-עברו כלא היו עת נחת בשדה התעופה. הוא התכוון להתאכסן באחד מבתי המלון לחופו של הים השחור - מקום שקט ושופע ירק מחד, ומאידך השתרע הים הכחול עד קצה האופק. במקום קסום זה התכונן שי לבלות את חופשת השחרור.</p>
			<p class="text">המונית שהסיעה אותו עצרה ליד המלון, והוא נכנס חיש קל ללובי, ונעמד ליד דלפק הקבלה. פקידת הקבלה, ששערה היה זהוב ומתולתל, חייכה אליו בעיניים קורנות כשהגיש לה את דרכונו. היא הביטה בצג המחשב מולה והקלידה את פרטיו. לאחר זמן קצר מסרה לו את דרכונו, וגם כרטיס מגנטי לחדרו בקומה השישית. משהו במבטה לא היה שגרתי, אך הוא לא שם לב לכך.</p>
			<p class="text">החדר היה נקי ומסודר. הוא הפעיל את המזגן, הכניס את בגדיו לארון הבגדים, ושכב במיטה הנוחה כדי לפוש מהטיסה ומטלטולי הדרך. לאחר שנח דיו חש כי כוחותיו שבים אליו, ולכן החליט לשחות בבריכת המלון בטרם יחשיך.</p>
			<p class="text">הוא יצא מהחדר לבוש בבגד ים ובגופייה שנצמדה לגופו השרירי והמוצק, והדגישה את חיטובי גופו. תחילה הפקיד את הכרטיס המגנטי אצל הפקידה בקבלה, ואחר כך ירד לבריכה. רק מעט נופשים שחו בבריכה. אחרים השתזפו בשמש, והורים השגיחו על ילדיהם שהשתכשכו בבריכה הרדודה שליד הבריכה הגדולה. מסביב צמחו עצי נוי, וביניהם השתרע דשא ירוק שבשוליו לבלבו פרחי בר בשלל צבעים.</p>
			<p class="text">הוא שחה בבריכה הלוך ושוב בכמה סגנונות, ולאחר שבא על סיפוקו יצא התנגב, והתיישב בכיסא הנוח כדי לפוש מהמאמץ הרב שהשקיע.</p>
			<p class="text">לעת ערב יצא להכיר את העיר שבה יבלה את השבוע הקרוב. לחופו של הים הבחין בשורה של חנויות בגדים ומזכרות, וכן במסעדות ובברים לרוב. הוא התיישב במסעדה שצדה את עיניו ונראתה מתאימה לטעמו. כהרף עין ניגשה אליו מלצרית והציעה לו את התפריט. לאחר שעיין בו החליט להזמין דג עם צ'יפס מלווה בסלט ירוק, אך בטרם הגיעה ההזמנה לשולחנו הבחין שי בדמות מוכרת לו. היה זה ערן, חברו לפלוגה הלוחמת.</p>
			<p class="firstspace">"מה שלומך, ידידי?" שאל בזמן שחיבק אותו חיבוק אמיץ. הם הסתכלו זה בזה כמו לא התראו שנים רבות. במהרה התברר כי אביו של ערן מימן לו טיול מקיף באזור לכבוד יום הולדתו ושחרורו מצה"ל. </p>
			<p class="text">הם החליטו לבלות יחד את חופשתם וליהנות זה מחברתו של זה, שכן כמו שאמרו רבותינו - טובים השניים מהאחד.</p>
			<p class="text">עוד באותו ערב יצאו שניהם יחד לבלות באחד הפאבים הנחשבים, שמשך אליו צעירים רבים מכל קצוות תבל.</p>
			<p class="text">על במה מוגבהת ישב תקליטן, או כפי שקוראים לו היום: די ג'יי, והשמיע מוזיקה להנאתם של הצעירים, שרקדו ופיזזו לצליליה, בזמן שאורות זוהרים בגוונים שונים התחלפו בתדירות גבוהה והבהבו על קהל הבליינים. בצדו השני של הפאב ניצב בר משקאות, ובו משקאות קלים וחריפים, להנאת המבלים שישבו על כיסאות מוגבהים ליד הדלפק, לגמו בהנאה ושוחחו זה עם זה.</p>
			<p class="text">הם התיישבו בבר ולגמו מהקוקטייל שהכין להם הברמן. לידם ישבו צעירים אחרים שדיברו בשפה זרה שנשמעה לאוזנם כמו גרמנית. הם פתחו בשיחה עמם, והתברר להם כי הם הולנדים שבאו לבלות את חופשת הקיץ בטרם שובם לחיי השגרה המשעממים. ביניהם היו כמה צעירות נאות וחטובות ששוחחו באנגלית, כך שהתפתחה ביניהם שיחת היכרות ערה. לשני החברים התברר כי הן בילו בעבר באילת ונהנו משהותן שם ומהשמש החמה אשר השתזפו לקרניה, וכן הן נהנו מהפתיחות ומהחברמניות של הצברים בישראל. הם רקדו לצלילי המוזיקה עד שעה מאוחרת בלילה ונהנו מהאווירה המשוחררת ומהמשקאות שהציע הבר המקומי.</p>
			<p class="text">שי התוודע להלגה, צעירה אדמונית ומנומשת בעלת פנים נאות, חייכנית ורזה באופן פרופורציונלי. חברו ערן נקשר דווקא לאנה, צעירה חיננית ששערה השחור היה אסוף מאחור.</p>
			<p class="text">הלגה ושי עזבו את הפאב כשראשם סחרחר מהמשקאות שלגמו, ובצעדים לא יציבים דידו למלון שבו השתכנה הלגה, שהיה בקרבת מקום.</p>
			<p class="text">בבוקר התעורר שי ליד הלגה והביט בגופה החטוב והמעורטל למחצה, ולא ממש זכר מה קרה ביניהם במשך הלילה. המשקאות החריפים ששתה ערפלו את חושיו, וכנראה גם את חושיה.</p>
			<p class="text">שי קם מהמיטה ושטף את פניו במים צוננים, שזרמו בקילוח ראוי על פניו ונבלעו לתוך הכיור, וחש כי הכרתו שבה אליו. בינתיים התעוררה הלגה והחליפה עמו מילים מספר לפני ששב למלונו. הוא ירד מהמונית ונכנס חיש קל לחדרו כדי להשלים שעות שינה שהיה זקוק להן. לפני שנכנס למיטתו הבחין בפתק שהיה מונח על השידה, ובו היה מספר טלפון של צעירה שביקשה ממנו להתקשר אליה. הוא הביט במסר, רדום למחצה, תחב את הפתק לכיסו ונכנס למיטה החמה. עד מהירה שקע בשינה מתוקה עמוקה.</p>
			<p class="text">אחר הצהריים התעורר שי והתקשר לחברו ערן. הם החליפו חוויות על אודות ליל אמש. ערן סיפר לו על ליל השימורים שעבר, והוסיף כי הוא נהנה מחברתה של אנה ומהיחסים הרומנטיים המתפתחים ביניהם לשביעות רצונו.</p>
			<p class="text">לעת ערב נפגש עם הלגה, ואליהם הצטרפו גם אנה וערן. הם החליטו תחילה ליהנות משיט בים הכחול, והצטרפו לספינה שיצאה מהמרינה טרם שקיעת החמה. הם התיישבו בסיפון העליון וצפו לעבר ההרים הירוקים שנראו בקצה האופק. רוח קרירה ציננה את החום, והם נהנו מהשיט בים השקט ומהמוזיקה, והרוו צימאונם במשקה קר. בקצה הסיפון רקדו הנופשים על הרחבה לצלילי המוזיקה שהתנגנה, והם הצטרפו לחוגגים, רקדו ופיזזו ונהנו מכל רגע. הוא רקד עם הלגה, חש בחום גופה הנעים ונהנה בחברתה, ונראה שזה היה הדדי.</p>
			<p class="text">לאחר השיט הם טיילו לאורך הטיילת. חשיכה ירדה על המקום, אך אורות הרחוב האירו את הסביבה וכן האורות השונים של החנויות סביב. הם נהנו מאוד להכניס את רגליהם לתוך אקווריום גדול, כשדגיגים נוגסים מעורם הקשה. כשיצאו משם חשו הקלה ותחושה נעימה.</p>
			<p class="text">לאחר מכן נכנסו למסעדה לסעוד את לבם. הם זללו מבחר בשרים צלויים, בתוספת סלטים ויין קליל ומצונן. הם התמקמו ליד שולחן הצופה לים, כך שנהנו מהנוף והבריזה שנשבה על פניהם ברוך. </p>
			<p class="text">בשיחה שהתפתחה סיפרו ערן ושי כי רק לפני חודשיים סיימו את שירותם הצבאי ויצאו לטייל ולנפוש לאחר תקופה קשה ומתישה שעברו עקב האימונים והמסעות המפרכים.</p>
			<p class="text">הלגה סיפרה כי היא לומדת אמנות באוניברסיטה בהאג לקראת קבלת התואר, ואילו אנה לומדת איתה ספרות אנגלית, ועם סיום הלימודים היא מתעתדת להיות מורה בתיכון. השיחה המשיכה וקלחה ביניהם, כשאינם שמים לב לזמן שעבר. כששי הביט למעלה, אל השעון על הקיר, גילה להפתעתו שהשעה כבר אחת אחר חצות.</p>
			<p class="text">הזוגות נפרדו, ושי והלגה שבו למלון. </p>
			<p class="text">הוא קרב אליה ואימץ אותה לגופו השרירי, וחיבק אותה כשחש בלבה ההולם. היא נענתה לו, ועד מהירה התגלגלו השניים על המיטה הנוחה, מנסים להיפטר מהבגדים המעיקים. הוא ליטף את עורה הצח וחש בשדיה החמימים והרוטטים. הם שקעו לתוך תאוות בשרים נעימה, וקיוו כי רגעים קסומים אלה יימשכו לנצח - אך לאחר זמן הסתיימו, כשהם נושפים וחשים בעונג עילאי, ולאחר זמן קצר נרדמו מחובקים ומרוצים. למחרת התעוררו השניים. הוא הביט בעיניה היפות, והשניים התנשקו ארוכות והתגפפו בהנאה.</p>
			<p class="text">לאחר שלגמו קפה של בוקר בישרה לו הלגה כי אחר הצהריים היא עומדת לשוב לארצה. הוא הביעה בפניה את אכזבתו על כך שהיא עוזבת, אך הם החליפו ביניהם פרטים וסיכמו שאולי ביום מן הימים ייפגשו שוב.</p>
			<p class="text">הוא נותר בודד במלון, ובדידותו הלכה וגברה. הוא הרהר אם להתקשר לחברו ערן, אך חשש שמא יטרידו ואולי אינו פנוי לשיחה מעין זו. הוא הכניס את ידו לכיסו כדי להוציא ממחטה, ומכיסו נפל פתק. הוא הרימו ונזכר כי מישהי מסרה לו את מספר הטלפון שלה. הוא התקשר אליה והתברר לו כי מדובר בוולריה, פקידת הקבלה המתולתלת. הם סיכמו להיפגש אחר הצהריים בבית קפה לאחר שתסיים את עבודתה. הם נפגשו בבית קפה שקט הרחק מהמלון. הוא הביט בעיניה המאירות - לעיניו נתגלתה בחורה חיננית, בעלת גוף מלא קמעה ונשי.</p>
			<p class="text">מדבריה הבין כי אהבה אותו כבר ממבט ראשון, ומעוניינת ביחסים חבריים איתו. זה החמיא לו, אך אף שהייתה אינטליגנטית ובעלת כושר שכנוע, לא שעה להפצרותיה. היא הבינה זאת עת הביטה בהבעת פניו כשנפרדו, וחשה בתסכול בגלל אהבתה הנכזבת.</p>
			<p class="text">מאוחר יותר נפגש עם חברו ערן, והם בילו יחד עם חברתו. לעת ערב שב למלונו. עד מהרה חש שוב בבדידות ובריקנות, שלא הרפתה ממנו לאורך זמן. למחרת ישב במרפסת והביט על שדרת העצים הירוקים, אך לא מצא מנוח. הוא קם והתהלך בחדר ללא תכלית, ותהה שמא יתקשר לוולריה, פקידת הקבלה המתולתלת, שרק אתמול דחה את בקשתה לחברות אך לפתע רצה מאוד לתהות על קנקנה מעמדה חיובית.</p>
			<p class="text">בפגישה איתו סיפרה לו ולריה כי גדלה בכפר, הרחק מהעיר הגדולה. היא הצטיינה בלימודים, אך משסיימה את לימודיה לא מצאה כל עניין להישאר שם. הסיכויים להצליח ולעשות קריירה שם היו אפסיים. רוב התושבים התפרנסו מחקלאות ומגידול בקר וצאן. לכן, כך סיפרה לו, הגיעה לעיר הזו ולמדה בקורס למלונאות, ובסיום הקורס התקבלה לעבודה במלון שבו מתארח.</p>
			<p class="text">הוא פרש בפניה את קורות חייו. השיחה ביניהם קלחה והייתה נעימה. הוא קלט כי פרט לכך שמבנה גופה מלא מעט, יש לה תכונות חיוביות רבות - היא הייתה לבבית ונבונה, והוא חש כי תטפל בבן זוגה במסירות ותדאג למחסורו. היא הסבירה לו כי היא עושה מאמצים לרדת במשקל, וכבר השילה ארבעה קילוגרם ממשקל גופה.</p>
			<p class="text">הוא הקשיב לה רוב קשב, ואף כי לא ידע כיצד יתפתחו יחסיהם בעתיד, התייחס אליה בצורה חיובית יותר. עת נפרד ממנה חיבק אותה קלות.</p>
			<p class="centerspace">*</p>
			<p class="firstspace">הם ירדו מהאוטובוס באזור כפרי מלא עצים מוריקים, ולמעשה נכנסו ליער עבות. ענפי העצים הרבים סוככו מלמעלה, והשביל שבו צעדו היה מוצל לגמרי. שקט שרר שם, ורק לטאות שזחלו ועופות צחורים שעפו וצייצו הסבו את תשומת לבם מהדרך. הם המשיכו לצעוד בשביל הארוך והמפותל, עד שהגיעו לקרחת יער,. שם היה משק ובו לול תרנגולות ודירי עיזים. היא נכנסה איתו לאחד המבנים, חדר שהיה צמוד לביתם של איכרים ובו מקלחת, כיור קטן, פינת אוכל ומקרר חשמלי קטן.</p>
			<p class="text">ולריה ושי ישבו בסלון ופטפטו. לאחר זמן מה היא קמה, חיממה מים בקומקום, והגישה לו קפה ריחני ומהביל, בלוויית צלחת ובה מיני בורקסים בולגרים חמימים וערבים לחיך.</p>
			<p class="text">לאחר זמן התקרב אליה וחיבקהּ, וחש משיכה אליה. היא נענתה לו ברצון ואימצה אותו אליה. הם התנשקו בלהט וחשו בחמימות מהקרבה ביניהם. לאחר מכן נפרד ממנה לשלום ושב למלונו.</p>
			<p class="text">למחרת ירד שי לדלפק הקבלה. ולריה לא הייתה שם. הוא החזיר את הכרטיס המגנטי לפקידה השנייה, ועשה צ'ק אאוט, שכן היה עליו לשוב ארצה. הוא ישב בלובי והמתין למונית שתסיע אותו לשדה התעופה. הטלפון צלצל, ומהעבר השני שמע את קולה של ולריה שאיחלה לו טיסה נעימה וביקשה ממנו לשמור על קשר איתה.</p>
			<p class="text">הוא הודה לה על האירוח הנפלא, והבטיח לשמור על קשר גם לאחר שובו לישראל.</p>
			<p class="text">בשדה התעופה פגש במפתיע את חברו ערן, שבישר לו כי הוא ממתין לטיסה לרומא, שם יבלה ארבעה ימים קסומים.</p>
			<p class="text">הם שוחחו ביניהם שעה קלה עד שמטוסו עמד להמריא, והחליפו ביניהם דעות - מה ללמוד, איזה מקצוע ייתן להם גב כלכלי איתן להמשך חייהם, כך שיוכלו לחיות בעתיד עם משפחותיהם ברווחה ולא בצמצום.</p>
			<p class="text">שי שב ארצה ומצא משרה של מאבטח לאיש עסקים עשיר עם שכר נאה, ותכנן לחסוך כסף לשכר לימוד ולהוצאות הנלוות לתואר האקדמאי הנכסף.</p>
			<p class="text">באותה שבת התארח אצל הוריו ונהנה שם מכל רגע. הוא נח וסעד את לבו ממטעמיה של אמו, שכה היו ערבים לחכו, ולבסוף התפנה לשוחח עם אביו על אודות הטיול בבולגריה ועל הבחורות שהכיר שם. לאחר שהקשיב לו ברוב קשב, הציע לו אביו לבחון כל אישה דרך פנימיותה ופחות להתייחס לחיצוניותה. בחיי היומיום, אמר לו אביו, עדיף אישה פחות יפה אך בעלת תכונות לזוגיות טובה ושיתוף פעולה עם בן הזוג והבנה - וזה עדיף על אישה יפה ובעלת דרישות מופרזות ללא סוף, כפי שנאמר: "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". ואכן, הוא נזכר באקסית שלו, שהייתה בחורה נאה, אך תמיד לא הייתה מרוצה ותמיד באה אליו בדרישות מופרזות. הדבר חרה לו מאוד, ולבסוף נאלץ להיפרד ממנה למרות יופייה.</p>
			<p class="text">שי המשיך בעבודתו לשביעות רצונו של איש העסקים, שמדי פעם הוסיף לשכרו בזכות עבודתו המסורה.</p>
			<p class="text">ולריה המשיכה להתקשר אליו ולשלוח לו מיילים, וגם הוא הוא מצדו שמר על קשר מתמיד איתה, ואף שוחח עמה טלפונית מדי פעם.</p>
			<p class="text">לאחר חמישה חודשים טס שי לבולגריה שוב, ונפגש עם ולריה. היא יפתה בעיניו, ואף השילה אי אילו קילוגרמים ממשקל גופה. הם בילו בנעימים כמה ימים בשיט בים השחור, בבילוי במועדונים ומסעדות או סתם כך השתזפו על החוף. היחסים ביניהם התהדקו, והוא חש קרבה אליה וחשב ברצינות על חיים משותפים איתה. </p>
			<p class="text">היא מצדה אף הציגה אותו בפני הוריה בכפר למרגלות ההרים. הוריה היו אנשים פשוטים ולבביים, מכניסי אורחים, והתייחסו אליו כמו היה מלך. הוא נהנה ממטעמיה של אמה, שהיו ערבים לחכו. משיחה איתם התברר לו כי הם נוצרים, מקיימי מצוות ומאמינים בישו, ובכל יום ראשון הם מכתתים רגליהם לכנסייה שבכפר כדי להתפלל. הם התפרנסו מרפת ובה כמה פרות ושוורים, וכן מלולים לגידול עופות. את מוצרי החלב ייצרו בעצמם, כך שאכלו מוצרים טריים ואיכותיים. ואכן, שי טעם מהגבינות ומהיוגורט שייצרו, שהיו טעימים וערבו לחכו.</p>
			<p class="text">אביה סיפר לו כי אף שהם נוצרים אדוקים, היה לו דוד יהודי בשם אברהם ליאון, שנפטר לפני כשנתיים והיה פעיל בקרב הקהילה שבה גר.</p>
			<p class="text">שי שב ארצה, המשיך בעבודתו כמאבטח וחסך כספים שישמשו אותו בעת לימודיו. הוא התכוון ללמוד כלכלה באוניברסיטה, ולמצוא לאחר קבלת התואר עבודה ששכר נאה בצדה.</p>
			<p class="text">שי ניצל את העובדה שעבד אצל איש עסקים כדי להכיר תעשיינים ובעלי ממון, כי חשב שכשיסיים את לימודיו הדבר יוכל לסייע לו למצוא משרה ראויה. אך לעת עתה המשיך ללמוד בשקדנות כדי להגיע להישגים בלימודיו.</p>
			<p class="text">הוא שקד על לימודיו בפקולטה לכלכלה במטרה לסיים בהצלחה את לימודיו, דבר שיפתח לו אפשרויות עסקיות ומקצועיות. הוא עזב את עבודתו כשומר ראש ועבד כמאבטח במרכול מקומי בשעות שתאמו לשעות לימודיו, ובזמן זה שמר על קשר עם ולריה ושוחח עמה מדי פעם, וגם היא מצדה טלפנה אליו לעתים.</p>
			<p class="text">הלימודים לא היו קלים, אך בנחישות התגבר שי על כל הקשיים ודאג לעצמו ולכל ההוצאות הנלוות, כך שנזקק לעזרה מועטה מהוריו, שלא היו בעלי ממון. מדי פעם בכל זאת התארח אצלם בשבתות ובחגים, ואמו דאגה לצייד אותו בארוחות ארוזות שלקח עמו לאוניברסיטה, דבר שהקל עליו במקצת.</p>
			<p class="text">הוא שמח על הבשורה בדבר בואה של ולריה לבקרו, ועשה מאמץ לפנות לה זמן בעת ביקורה פה. כשהגיעה, טיילו יחד בירושלים: בכותל, בכנסיות שונות ובוויה דולורוזה. ככלות הכל היא הייתה נוצרייה, ומקומות אלה עניינו אותה והיא הרבתה לצלם אתרים קדושים ועתיקים שראו עיניה.</p>
			<p class="text">לראשונה התוודעה ולריה למאכלים הישראלים כגון חומוס, שווארמה וסביח. היא אהבה את המאכלים הטעימים והחריפים. השניים גם ביקרו בתל אביב וצפו באופרה, שם נהנו מקולות הטנורים, מהתלבושות הססגוניות של השחקנים ומהתפאורה המרהיבה. כמו כן ביקרו במוזיאונים וכן ביפו העתיקה, שם ישבו לחוף הים הכחול ליד מבנה עתיק ששימש מסעדה, והיטיבו את לבם - איך לא, במאכלים בולגרים. ולריה הרגישה אפוא כמו בבית, והייתה מרוצה מהיחס הטוב ששי הרעיף עליה.</p>
			<p class="text">למחרת הוזמנה לארוחה אצל הוריו של שי, ונהנתה ממטעמיה של אמו. הם שוחחו עמה כדי לדעת אם כוונותיה רציניות, ואם כן - אם תסכים להתגייר במקרה שיחליטו להינשא. היא השיבה שתשקול זאת בכובד ראש. כשעזבה את הארץ בדרכה לבולגריה, ידעה ולריה בלבה, שביום מן הימים תשוב לישראל ולאהובה.</p>
			<p class="text">כששבה לבולגריה, סיפרה להוריה על אודות הטיול שחוותה בישראל, והראתה להם את התמונות שצילמה בארץ הקודש. הם הביטו בהן בהתרגשות, והביעו משאלה שביום מן הימים יבקרו במקומות הקדושים להם בישראל. הם הבינו כי היחסים בינה לשי אכן רציניים, ונתנו לה את ברכת הדרך באומרם כי מה שתחליט יהיה מקובל עליהם.</p>
			<p class="text">בינתיים סיים שי את לימודיו. הוריו של היו לבושים במיטב בגדיהם - אביו בחליפה נאה ואמו בשמלה זוהרת. הם היו מאושרים כשהדיקן העניק לבנם תעודה כי עבר את המבחנים בהצטיינות וקיבל תואר ראשון בכלכלה.</p>
			<p class="text">הם חיבקו אותו, כשעל פניהם נסוכה ארשת שביעות רצון וגאווה בבנם שהגיע למעמד נכבד זה, וקיוו כי גם בנם הקטן ילך בעקבותיו ובעוד שנים מספר הם שוב יעמדו במעמד דומה בטקס שבו גם בנם הקטן יקבל תואר אקדמי.</p>
			<p class="text">את המאורע המשמח החליטה המשפחה לחגוג במסעדה ליד חוף הים בתל אביב. הם ישבו ליד החוף, בין העצים המוריקים, כשרוח קרירה וחרישית מלטפת את פניהם. בארוחה חגיגית הרימו כוסית כולם להצלחת בנם, שיקים משפחה ראויה בעתיד.</p>
			<p class="text">שי התקשר לוולריה, ששמחה לשמוע את הבשורה. הוא חש התרגשות ושביעות רצון בדבריה, על שאהובה הגיע למעמד זה. אך אי-אפשר לחגוג לעד, ולחיים יש קצב משלהם. לפיכך החליט שי שכבר ביום ראשון יחפש משרה ראויה ככלכלן. לכן פנה לאיש העסקים אשר אצלו עבד בעבר, הסביר לו כי סיים את לימודיו וקיבל תואר, וביקש ממנו שימצא לו עבודה במקצוע. הלה השיב לו שימתין מספר ימים כדי שיברר את הבקשה אצל חבריו.</p>
			<p class="centerspace">*</p>
			<p class="firstspace">כעבור יומיים נשלח שי בהמלצת הבוס לריאיון בחברה לייעוץ כלכלי למפעלים ולעסקים קטנים. לאחר הריאיון עמו, שבמהלכו הציג המלצות ותעודת הצטיינות בלימודיו, התקבל לעבודה. הובטח לו כי אם יתמיד בעבודתו וישתלב שם, גם משכורתו תעלה בהתאם לכישוריו, דבר שאתגר אותו להצליח ולהוכיח את כישוריו למנהלים הממונים עליו גם ולריה שמחה כי השתלב במשרה ראויה לכישוריו, ואף בישרה לו כי מונתה לסגנית מנהלת קבלה. הפעם היה תורו לשמוח. לבסוף הצפוי מכל אכן ארע, והם החליטו לבוא בברית הנישואין . </p>
			<p class="text">ולריה הגיעה לישראל כדי להתגייר ולהתכונן לחתונה עם בחיר לבה. הדרך לגיור לא הייתה קלה, והרבנים שהיו אמורים לגיירה הערימו עליה קשיים שונים. היא נדרשה להבין ולקיים דיני טהרה וכשרות על בוריים, ולעבור מבחנים קשים ביהדות, שאותם לא היו עוברים גם יהודים רבים. היא אף נדרשה להוכיח כי ברצונה האמיתי להתגייר, ולא רק כדי להינשא ליהודי. כשהתרבו הקשיים, התייעץ שי עם חבריו כיצד לפתור את הבעיה.</p>
			<p class="text">ערן יעץ לו לפנות לרבנים מהיהדות הציונית, כי שם מקלים יותר בענייני הגיור. ואכן הוא פנה אליהם, ומשהשתכנעו כי ולריה מעוניינת לקבל את דת משה ולהינשא לבחיר לבה, הם גיירו אותה לשביעות רצונם. את טקס הכלולות התכוונו לערוך בגן אירועים לחוף הים.</p>
			<p class="text">מאות מוזמנים חגגו את נישואי הזוג הצעיר: חברים ובני משפחה, הוריה של ולריה וגם ליאון דניאל, שהגיע במיוחד מרומא כדי להשתתף בשמחתם.</p>
			<p class="text">לאחר שהמוזמנים נהנו מהמשקאות והמטעמים, פצחו בריקודים, ואף הרקידו את החתן והכלה כשהם יושבים על כיסאות. התזמורת ניגנה מוזיקה לריקודים עד לשעות הקטנות של הלילה להנאת חובבי המחול. </p>
			<p class="text">הוריה של ולריה נהנו מהחתונה המפוארת של בתם, וכן מהטיול במקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובנצרת.</p>
			<p class="text">השמחה לא תמה, שכן בשבת נהוג לערוך שבת חתן עם עלייה לתורה.</p>
			<p class="text">לאחר התפילה בשבת החתן, התקיימה ארוחה חגיגית לבני המשפחה הקרובים. בתום הסעודה שוחחו הוריו של שי עם האורח המיוחד, ליאון דניאל. הוא סיפר להם כי אביו אברהם, שכונה בפי ידידיו אברמיקו, עבר תלאות רבות. </p>
			<p class="text">בימי מלחמת העולם השנייה, סיפר ליאון, נקלע לפולין לרגל עסקיו, וכשפלשו לשם הגרמנים, חשש שיאסרוהו ויעבירוהו למחנה ריכוז, ולכן חפש כל דרך לשוב לבולגריה. הממשל הבולגרי ובראשו המלך, המשיך וסיפר, לא הסכימו לאפשר לנאצים להעביר את יהודי המקום למחנות הריכוז וההשמדה. בדרך לא דרך שכנע את הפקידים במעברי הגבול, ושלשל לידיהם ממון רב ושלמונים, כדי שיאפשרו לו לעבור את הגבול לבולגריה. וכך, בהגיעו לבולגריה, ניצל מציפורני הנאצים.</p>
			<p class="text">"ומה עם אמך?" שאלה אמו של שי. </p>
			<p class="text">"אמי הגיעה מפולין לפני המלחמה לנפוש בבולגריה, כדי להחלים ממחלה קשה שבה לקתה," ענה ליאון. "היא נהגה לאכול מדי פעם במסעדה שהגישו בה מאכלים ביתיים. אבי עבד שם כמלצר. הוא התאהב בה ממבט ראשון בגלל שהייתה חיננית ויפה. תמיד הגיש לשולחנה את המנות הטובות ביותר, ובשפע. יום אחד אזר אומץ והזמין אותה לבלות בשיט ביום הפנוי שלו. הם שטו בים הכחל והרוגע, כשבריזה נעימה מלטפת את פניהם, ושמש חמימה ממלאת את ישותם, כשהם אוכלים בתיאבון הארוחה טעימה ונהנים מהיין הצונן והארומטי. לאחר עוד תקופת חיזור, החליטו השניים להתחתן וחיו יחד באושר."</p>
			<p class="text">"ומה שמה של אמך?" שאלה אמו של שי.</p>
			<p class="text">"הניה פלדמן," ענה. </p>
			<p class="text">"הניה פלדמן..." חזרה על דבריו. </p>
			<p class="text">"נכון, גברתי, זה שמה."</p>
			<p class="text">"אני לא מאמינה! הרי זו בת דודתי!" אמרה בפנים מופתעות. </p>
			<p class="text">לשאלותיה ענה כי אמו זקנה וקשה לה ללכת. היא גרה אצלו ברומא, וכעת רעייתו מטפלת בה במסירות. </p>
			<p class="text">"אני רוצה לבקר אותה," אמרה אמו של שי. </p>
			<p class="text">"אין בעיות," אמר ליאון דניאל. "בעוד ארבעה ימים אני שב לשם, ותוכלי להצטרף אלי."</p>
			<p class="text">"בוודאי, בוודאי," ענתה בשמחה. "אקנה בהקדם כרטיס טיסה לרומא."</p>
			<p class="text">"מי היה מאמין," קראה אמו של שי בהפתעה. "בני התחתן עם בחורה נוצרייה מבולגריה, וכעת התברר לנו שיש לנו קרבה משפחתית. ולא רק זה, אלא שכעת אני עומדת לפגוש את דודניתי, שלא ראיתיה שנים רבות. מה רבות דרכי האל!"</p>
			<p class="letterleft _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">יוני 2016, בולגריה, ורנה.</span></p>
		

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות