פיין 2 תיכון רוזווד 2

היא הייתה החברה הכי טובה שלי, אבל כשעולמי חרב עליי בגלל המשפחה שלה, הבנתי שאסור היה לי לסמוך עליה. עכשיו המחשבות על קמילה כבר מאחוריי. המשכתי הלאה, ולא ברור לי למה היא תמיד שם. מתגרה בי, מפתה אותי, מראה לי את החיים שיכלו להיות לנו. כשעולמה התהפך, הייתי אמור לשמוח שהקארמה תמיד מנצחת.

אבל אז אנחנו נאלצים להיות יחד, ואין לי ברירה אלא להיזכר בבחורה שכל כך התאמצתי לשכוח. שיט.

”פיין” הוא הספר השני בסדרת ”תיכון רוזווד”.
שם: פיין 2 תיכון רוזווד 2
מחבר/ת: טרייסי לוריין
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011230021

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">קמילה</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"מה לעזאזל אתה עושה?" אני צורחת ורצה לעבר המקום שבו מייסון מצמיד את נואה<span class="no-break"> לרצפה.</span></p>
			<p class="textindent">דם נוזל לו מהאף והשפה שלו שסועה, אבל הדבר הבולט ביותר זה שהוא לא מנסה להשיב מלחמה. הוא פשוט מקבל את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"בן זונה," מייסון נוהם, הקול שלו כל כך נמוך ומאיים שצמרמורת עוברת לי בעמוד<span class="no-break"> השדרה.</span></p>
			<p class="textindent">מה לעזאזל נכנס<span class="no-break"> בו?</span></p>
			<p class="textindent">אני מושיטה יד ומניחה אותה על הזרוע של מייסון רגע לפני שהוא עומד להנחית אגרוף נוסף על פניו השבורות של<span class="no-break"> נואה.</span></p>
			<p class="textindent">"עצור," אני צועקת. "מייסון. עצור, בבקשה." אני מתחננת בקול<span class="no-break"> סדוק.</span></p>
			<p class="textindent">נראה שהמגע שלי בבירור היה מה שמייסון היה צריך כדי לצאת מהטרנס<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מרים את עיניו כדי למצוא אותי. מבטו האפל גורם לנשימתי<span class="no-break"> להיעצר.</span></p>
			<p class="textindent">אם לא הייתי יודעת טוב יותר, הייתי חושבת שהוא רוצה במותו של נואה. אבל זה לא המייסון שאני<span class="no-break"> מכירה.</span></p>
			<p class="textindent">טוב... המייסון<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שהכרתי.</span></p>
			<p class="textindent">בימים אלה נראה שהילד מקצה הרחוב נעלם<span class="no-break"> מזמן.</span></p>
			<p class="textindent">"מה לעזאזל אתה עושה?" הוא בוהה בנואה עוד כמה שניות לפני שהוא מאפשר לג'ייק למשוך אותו<span class="no-break"> מעליו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני —" הוא מרים אליי את מבטו ואני נשבעת שכאב משתקף מעיניו. "הוא נישק את הזנזונת הזו." קולו נמוך כך שרק אני שומעת<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מטה את הסנטר לכיוונה של טאשה, חברה בנבחרת המעודדות. עיניה פעורות והיא לבנה כמו סיד, אבל כך גם כל השאר כשהם בוהים בסצנה<span class="no-break"> שלפניהם.</span></p>
			<p class="textindent">"מה לעזאזל הבעיה שלך? אתה לא מסתפק בלהפוך אותי למנודה, אתה גם צריך להרוס את מערכת היחסים<span class="no-break"> שלי?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא. הוא היה... הם היו יחד<span class="no-break"> בשירותים."</span></p>
			<p class="textindent">הלב הולם לי בחזה. לא יכול להיות, נכון? נואה אוהב אותי, בזה אני בטוחה. זו בדיחה. מייסון שתה יותר מדי והחליט שהגיע הזמן להראות לי מי<span class="no-break"> הבוס.</span></p>
			<p class="textindent">גניחה נמוכה בוקעת מנואה, והיא מוציאה אותי מהערפל. <span class="italic _idGenCharOverride-1">למה אני מתמקדת במייסון כשהחבר </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">שלי נאנק מכאב רק בגלל העובדה שהיה בצד הלא נכון </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">של האגרופים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שלו?</span></span></p>
			<p class="textindent">"תוציא אותו מפה," אני נובחת על ג'ייק שמיד קופץ לפעולה. אמלי מסתכלת בין שנינו, לא יודעת לאיזה כיוון ללכת. "זה בסדר. לכי איתו. אני רק הולכת לנקות את נואה ולוודא שהוא יישן. כולם החוצה." אני צועקת בידיעה שכל הכיתה שלנו צופה במחזה שמתרחש להם מול<span class="no-break"> העיניים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני צונחת על הברכיים ומניחה את היד על החזה החם של נואה. עיניו מרצדות וחיוך קטן מתעוות לו על<span class="no-break"> השפתיים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">לפתע תנועה משמאל תופסת את עיניי, וכשאני מרימה את המבט אני מוצאת את כולם עדיין עומדים<span class="no-break"> שם.</span></p>
			<p class="textindent">"תסתלקו," אני צועקת. הצעקה שלי, של אליסה ושל עוד כמה חברים שמתחילים להוציא אנשים מהחדר גורמת להם לזוז<span class="no-break"> סוף־סוף.</span></p>
			<p class="textindent">הידיים שלי רועדות כשאני בוהה בחבר השבור והמדמם<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה בסדר?" אני<span class="no-break"> לוחשת.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, מעולם לא היה טוב יותר." הוא<span class="no-break"> רוטן.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה יכול לקום? נלך לנקות<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"כן, אני בסדר. הוא לא הכה אותי כל כך<span class="no-break"> חזק."</span></p>
			<p class="textindent">אני לא מציינת שמצב הפרצוף שלו סותר את<span class="no-break"> דבריו.</span></p>
			<p class="textindent">עם הזרוע שלו שאוחזת סביב מותניי, אני מובילה את גופו הרפוי לעבר המדרגות במקביל לקולות תנועת האנשים שעוזבים<span class="no-break"> סביבנו.</span></p>
			<p class="textindent">אף אחד לא בא לעזור וזה די מעצבן אותי, אבל ברור לי שהם לא רוצים להיות<span class="no-break"> באמצע.</span></p>
			<p class="textindent">"שב," אני מצווה עליו כשאנחנו מגיעים למיטה של נואה. "אחזור בעוד כמה דקות. אל תלך לשום<span class="no-break"> מקום."</span></p>
			<p class="textindent">אני חולפת על פני חדר האמבטיה הסמוך ויודעת שלא אמצא שום דבר שאני צריכה, ובמקום זה הולכת לשירותים<span class="no-break"> הראשיים.</span></p>
			<p class="textindent">אני חוזרת לכיוון נואה עם קופסת עזרה ראשונה ביד, עוצרת בפתח החדר שלו ומעריכה את המצב. הוא הוריד את החולצה ונשכב על המיטה שלו. דם וחבורות כהות צובעים את<span class="no-break"> לחייו.</span></p>
			<p class="textindent">נואה היה הסלע<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אף פעם לא היה בינינו קשר למרות שהיינו באותן כיתות במשך שנים, אבל מצאנו זה את זה כשהייתי בשפל המדרגה הודות לחוסר היכולת המשווע שלי להשתמש<span class="no-break"> במחשב.</span></p>
			<p class="textindent">היינו אמורים להכין גיליונות אלקטרוניים, אבל מספרים ואני זה לא שידוך משמיים, והייתי על סף של להעיף את העכבר לעזאזל על פני החדר כשהוא הציע את<span class="no-break"> עזרתו.</span></p>
			<p class="textindent">המושג <span class="italic _idGenCharOverride-1">אסירת תודה</span> אפילו לא התקרב להביע את ההרגשה שלי כשהסביר לי בצורה כל כך פשוטה איך הנוסחאות עובדות — מה שלא יכולתי להבין בזמן שהמורה שלנו התמקד במייסון וחבורת הליצנים<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">כעס בער לי בבטן והצצתי מעבר לכתפי בתשומת הלב המיוחדת שהם קיבלו רק בגלל המעמד שלהם בבית<span class="no-break"> הספר.</span></p>
			<p class="textindent">זאת הייתה רק תזכורת נוספת לשאלה למה הדברים התגלגלו כפי שהם אמורים<span class="no-break"> להיות.</span></p>
			<p class="textindent">בנות כמוני מעולם לא נועדו להיות חברות של בחורים<span class="no-break"> כמוהו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מניחה שטוב שגיליתי את זה לפני שהלב שלי נכנס עמוק<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">אולי היינו צעירים, אבל אני לא תמימה כדי שאתעלם מהעובדה שנתתי חלק מהלב שלי למייסון פיין הרבה לפני שבכלל ידעתי מה הוא<span class="no-break"> שווה.</span></p>
			<p class="textindent">עיניו של נואה נפקחות כאילו הוא מרגיש אותי עומדת שם. למרות כל הנפיחות, אני רואה בהן<span class="no-break"> אהבה.</span></p>
			<p class="textindent">מייסון משקר. נואה לעולם לא יעשה לי את זה. במיוחד לא<span class="no-break"> הלילה.</span></p>
			<p class="textindent">"בייב?"</p>
			<p class="textindent">"מצטערת," אני מנערת את עצמי ממחשבות וצועדת<span class="no-break"> לעברו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתיישבת על קצה המיטה שלו, טובלת מטלית בקערת המים החמימים ומתחילה לנקות לו את הפנים. הוא מתכווץ מכאב כשאני טופחת בעדינות בזווית<span class="no-break"> שפתיו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> יודעת."</span></p>
			<p class="textindent">אני סומכת על נואה עם החיים<span class="no-break"> שלי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">מאז שהזמין אותי לנשף הבוגרים לפני כמה שבועות, הוא היה החבר<span class="no-break"> המושלם.</span></p>
			<p class="textindent">עד לאותה נקודה, נער אחר כילה את כל זמני ומחשבותיי, ולא היה לי מושג שמישהו אחר קיים או עשוי<span class="no-break"> להתעניין.</span></p>
			<p class="textindent">הוא סחף אותי מהרגליים ומאז לא היה לי רגע של<span class="no-break"> חרטה.</span></p>
			<p class="textindent">בהתחלה התגעגעתי למייסון. הייתי נואשת לדעת מה הוא חושב על נואה. הייתי כל כך רגילה לדבר איתו על הכול, אבל נואה הראה לי מהר מאוד שאני לא זקוקה למייסון כמו שתמיד<span class="no-break"> חשבתי.</span></p>
			<p class="textindent">היה לי את החבר החדש והמתוק שלי והחברה הכי טובה שלי אליסה. לא נזקקתי לילד שהפנה לי את הגב כשדברים לא הלכו בדרך<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">אני עובדת בדממה ומנקה את הפרצוף המסכן של נואה. "איפה ההורים שלך מחזיקים את משככי<span class="no-break"> הכאבים?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא אומר לי לאן ללכת, ואחרי שאני מסלקת את המטלית המגואלת בדם, אני הולכת לחפש משהו שיעזור לו<span class="no-break"> לישון.</span></p>
			<p class="textindent">כשאני מגיעה למטה, אליסה, ליסה, וויאט ושיין עסוקים כולם בניסיון לסדר את הבלגן ששאר הכיתה השאירה בדרכם<span class="no-break"> החוצה.</span></p>
			<p class="textindent">"תודה רבה לכם," אני אומרת ונכנסת<span class="no-break"> למטבח.</span></p>
			<p class="textindent">"אין על מה. הוא בסדר?" שואלת אליסה עם דאגה<span class="no-break"> בעיניים.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, הוא יהיה<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">"מה הוא עשה שזה הגיע לו? מייסון התחרפן לגמרי. מעולם לא ראיתי אותו ככה, אפילו לא על המגרש." אומר<span class="no-break"> שיין.</span></p>
			<p class="textindent">בימים אלה הוא מכיר את מייסון טוב יותר מאיתנו, בהתחשב בכך שהוא בקבוצת הפוטבול עם חבורת האידיוטים. אלוהים יודע למה, הוא לא דומה לאף אחד מהם, ולמעשה, הוא בחור<span class="no-break"> טוב.</span></p>
			<p class="textindent">מאז שהוא הואשם בכך שסימם את אמלי וג'ייק הכניס לו מכות, הדברים היו מוזרים עבורו בבית הספר. הוא שמר על פרופיל נמוך והתחמק מכולם — חוץ מהמסיבה הזאת, כיוון שנואה הוא חברו הטוב<span class="no-break"> ביותר.</span></p>
			<p class="textindent">אני עדיין יכולה לראות את הכתמים הכהים שהשאיר אחריו הלילה ההוא בעיניים שלו, אבל הוא עשה את<span class="no-break"> המאמץ.</span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת שהוא חף מפשע, גם נואה, אבל זה לא אומר שמישהו בבית הספר מסכים עם ההנחה<span class="no-break"> הזאת.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ייק ת'ורן סימן אותו כאשם — אז זה מה שהוא יהיה, אלא אם כן מישהו יצליח להוכיח<span class="no-break"> אחרת.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים יודע. מייסון כנראה סתם נהנה לעשות לי חיים קשים. נראה שזה הקטע שלו עכשיו." אני<span class="no-break"> ממלמלת.</span></p>
			<p class="textindent">"מה בעצם קרה<span class="no-break"> ביניכם?"</span></p>
			<p class="textindent">"כלום. שום דבר." אני נותנת את אותה תשובה מאז כל השיט בין המשפחות שלנו. אין לי שום רצון לחיות את זה שוב, ואני לא רואה את הדברים בינינו חוזרים למה שהיו<span class="no-break"> פעם.</span></p>
			<p class="textindent">"אתם יכולים לצאת מכאן אם אתם רוצים. אני<span class="no-break"> אסיים."</span></p>
			<p class="textindent">"באמת?" אליסה שואלת, נראית<span class="no-break"> מודאגת.</span></p>
			<p class="textindent">"כן. אני לא רוצה לתת לו את הסיפוק מזה שהרס לכולם את הלילה. לכו לדיינר האסים או<span class="no-break"> משהו."</span></p>
			<p class="textindent">"אם את<span class="no-break"> בטוחה..."</span></p>
			<p class="textindent">שלושתם מסיימים את מה שהם עושים, נפרדים ויוצאים<span class="no-break"> לדרך.</span></p>
			<p class="textindent">ההורים של נואה, ברוב חוכמתם, הזמינו לעצמם חדר במלון ללילה כך שיש לי מספיק זמן להחזיר את המקום לקדמותו לפני שהם חוזרים הביתה — לא שזה נורא. המסיבה לא באמת הספיקה לצאת לדרך לפני שמייסון הרס<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">ובזה מסתכם הניסיון שלי להעניק לנואה את מסיבת יום הולדת שמונה־עשרה הטובה ביותר אי<span class="no-break"> פעם.</span></p>
			<p class="textindent">אני זורקת עוד כמה כוסות לפח, לוקחת חפיסת אדוויל וחוזרת<span class="no-break"> לנואה.</span></p>
			<p class="textindent">בחדר השינה שלו אני מוצאת אותו<span class="no-break"> מעולף</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אפילו כשרק אור הירח מאיר את הפנים שלו, אני רואה שהנפיחות רק החמירה, ושטפי הדם התכהו. יש לו גם כתם סגול שמתחיל להיווצר על<span class="no-break"> הצלעות.</span></p>
			<p class="textindent">מייסון באמת עשה עליו פאקינג<span class="no-break"> סיבוב.</span></p>
			<p class="textindent">האגרופים שלי מתעקלים לצידי גופי בכעס. איך הוא מעז להרים ידיים על נואה? כאילו הוא מתכוון להרוס לי כל דבר<span class="no-break"> בחיים.</span></p>
			<p class="textindent">אני מופתעת שהוא לא היה מעורב יותר בהרחקה של אמלי אל מחוץ לעיר לפני שג'ייק הבין שהוא מאוהב בה. להיפטר ממישהי שהפכה מהר מאוד לחברה הכי טובה שלי זה בהחלט משהו שאני יכולה לדמיין שהוא יעשה רק כדי לעצבן<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מניחה את המים ומשככי הכאבים על השידה וניגשת להסיט את<span class="no-break"> הווילון.</span></p>
			<p class="textindent">"בואי הנה." אומר נואה, ובקושי מצליח להושיט לי את<span class="no-break"> ידו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה להכאיב<span class="no-break"> לך</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"את<span class="no-break"> לא."</span></p>
			<p class="textindent">אני חולצת את הנעליים ומטפסת על המיטה לצידו, לבושה<span class="no-break"> לגמרי.</span></p>
			<p class="textindent">לא כך בדיוק תכננתי לבלות את הלילה של יום ההולדת<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">הזרוע שלו נכרכת לי סביב המותניים והוא מושך אותי לאחור בגבי אל החזה שלו. אני לא מפספסת את נשימתו<span class="no-break"> החדה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני כל כך מצטערת,<span class="no-break"> נואה."</span></p>
			<p class="textindent">"היי, שום דבר מזה לא היה<span class="no-break"> באשמתך."</span></p>
			<p class="textindent">שפתיו הרכות לוחצות לי על הכתף לפני שהוא שומט את ראשו אל הכרית<span class="no-break"> ונרדם.</span></p>
		</div>


			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית רומנטיקה בתיכון רומנטיקה ספורטיבית רומנטיקה עכשווית בריונות מיריבים לאוהבים רומנטיקה אפלה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!