גנבת 3 אנשי ההרים הפראיים 3

רורי

שלוש עובדות שכדאי שתדעו בנוגע אליי:

בחשבון הבנק שלי יש מיליון דולר שלא שייכים לי. הסטוץ שלי לחופשה המתוכננת הוא סקוטי לוהט ברמות אחרות. בלי כוונה אני מנשקת את אחיו התאום.

מדוק

כשרורי ווסטקר מתפרצת לחיי אני מתאהב בה מייד... בטעות. אתכחש לרגשותיי עד קץ הימים כדי לסדר את הדברים עם אחי. אבל כשהכסף בחשבון שלה הופך לאיום על חייה, שום דבר לא ימנע ממני להציל את האישה שגנבה לי את הלב.

”גנבת” הוא הספר השלישי בסדרת ”אנשי ההרים הפראיים”.
שם: גנבת 3 אנשי ההרים הפראיים 3
מחבר/ת: ג’ולי ויינס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011230015

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">רורי</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">בצעדים כבדים מלווים תסכול צעדתי לאורך רכס ההר, גבוה מעל גיא סקוטי. משני צידי אזור ההליכה המבודד השתרעו הרי ההיילנדס המשגעים, שיפועים תלולים בירוק וזהב סתוויים ונהר זעיר מנצנץ<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתחת.</span></p>
			<p class="textindent">איילים נעו בצידו הנגדי של העמק. ציפור טרף צווחה מעל<span class="no-break"> לראשי.</span></p>
			<p class="textindent">כל כך יפה. תמונה כל כך מושלמת... וכל כך לא מסייעת לי להיחלץ<span class="no-break"> מהדכדוך.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי בחופשה במשך שבוע. ביקרתי אצל אחותי אליז והחבר שלה. הם היו נהדרים. החיים כאן נפלאים<span class="no-break"> בטירוף.</span></p>
			<p class="textindent">מצב רוחי הזועף נבע ממקום אחר, מכמה דברים למעשה. וזה הולך<span class="no-break"> ככה:</span></p>
			<p class="textindent">העובדה שכשהגעתי לכאן, זינקתי לזרועותיו של הבחור הלא נכון ונישקתי אותו.<span class="no-break"> ביסודיות.</span></p>
			<p class="textindent">כשעשיתי זאת, הברחתי את הבחור הנכון והוא לא השיב לשיחות הטלפון<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">פרץ הכימיה והחום שהרגשתי בזרועותיו של הבחור הלא נכון שמעולם לא הרגשתי כשהייתי עם התאום<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">העובדה שאף אחד לא הזכיר אחים תאומים. לא.<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">תוסיפו לכך את העניין הפעוט של טעות הבנק שגרמה לכך שמיליון דולר הועברו לחשבוני — מיליון שלם שלא היה שלי ושהבנק <span class="italic _idGenCharOverride-2">סירב</span> לקחת בחזרה<span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span>— והייתי מוכנה לטפס על פסגת ההר שהתנשא מעליי ולצרוח אל<span class="no-break"> התהום.</span></p>
			<p class="textindent">לא באמת. הרכס הצר נעשה מסוכן וגבוה יותר ואני לא הייתי מטומטמת. זה היה אמור להיות טיול נחמד בזמן שאחותי והחבר שלה יצאו למשך היום. שום ניסיון להגיע לפסגה<span class="no-break"> מבחינתי.</span></p>
			<p class="textindent">מלמלתי לעבר הסלע המשוחרר מתחת למגפיי ולרגע שקלתי לחזור. אלא שעדיין היו לי עניינים להרהר בהם ואנרגיה להוציא. לא יזיק להמשיך קצת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הלאה.</span></p>
			<p class="textindent">בעודי צועדת, שבתי לקו המחשבה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">לעזאזל עם מקס, הבחור שהתכוונתי לבלות איתו בחופשה שלי. לעזאזל הבנק. לעזאזל חיי המידרדרים במהירות בארצות הברית. לעזאזל סכום הכסף משנה החיים שלא יכולתי להשתמש בו, אף שהוא יכול היה לעזור<span class="no-break"> —</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">קראקץ'</span>. השביל התפורר מתחת לכפות<span class="no-break"> רגליי.</span></p>
			<p class="textindent">"אה!" צווחתי ומייד הושטתי יד בניסיון לשמור על שיווי<span class="no-break"> משקל.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא<span class="no-break"> הצלחתי.</span></p>
			<p class="textindent">נפלתי בהילוך איטי. נעצתי את המרפק שלי בקרקע החשופה. התכופפתי מייד כדי למנוע מראשי להיחבט, אבל התנופה שלי לא נעצרה שם. כוח המשיכה וצלע ההר המחוספס קשרו קשר נגדי ואני נפלתי והחלקתי<span class="no-break"> במדרון</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אבנים קטנות חדרו לעורי. סלעים שפשפו את ידיי. לבסוף, לאחר מה שנדמה היה כנצח, אבל יכול היה להיות רק שנייה או שתיים, פגעתי בשיח רך ונעצרתי בתוך ענן<span class="no-break"> עפר.</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים. נפלתי מהר<span class="no-break"> עכשיו.</span></p>
			<p class="textindent">התיישבתי המומה, דקירות כאב הודיעו לי על קיומן על פני כל גופי. זה <span class="italic _idGenCharOverride-2">כאב</span>. הרמתי את האמה. דם טפטף מכף ידי ויבבה נפלטה<span class="no-break"> משפתיי.</span></p>
			<p class="textindent">בבהלה גוברת מתחתי את רגליי, המכנסיים העבים ששאלתי מאחותי רשרשו. בחנתי את שתי רגליי ווידאתי שהן לא נשברו. סובבתי את צווארי ובחנתי את מפרק ידי לבדיקה. הכול<span class="no-break"> טוב.</span></p>
			<p class="textindent">ואז בדקתי את<span class="no-break"> השמאלית.</span></p>
			<p class="textindent">המרפק שלי כאב והכאב גרם לי<span class="no-break"> סחרחורת.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">לעזאזל.</span></p>
			<p class="textindent">"אאאו," לחשתי והתכרבלתי בתוך עצמי, הלם התפשט<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">נפצעתי. קשה. גרוע יותר, אני שמאלית. הקריירה שלי כמעצבת גרפית הייתה תלויה ביכולת שלי להשתמש בידי<span class="no-break"> השמאלית.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">בבקשה תעשה שהיא לא נשברה. </span>ראשי התערפל, ובמשך דקה ארוכה פשוט ישבתי שם ונענעתי<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">ואז פרצתי ביללת<span class="no-break"> תסכול.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא היה אמור לקרות. הייתי צריכה לחזור אחורה ולהתרכז כשהייתי למעלה על הגבעה ברכס, והפעם לשים לב היכן הנחתי את כפות רגליי. לא לשקוע בדכדוך בגלל גברים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">וכסף.</span></p>
			<p class="textindent">קור חדר מהיום הסתווי. מתחתי שוב את הזרוע והצטנפתי מתחושת כאב איומה נוספת בעומק<span class="no-break"> העצם.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי חייבת להגיע הביתה. אלא שבמשך כל ההליכה שלי לא ראיתי אפילו אדם אחד והייתי רחוקה<span class="no-break"> מהכביש.</span></p>
			<p class="textindent">חיפשתי בתיק הגב הקטן שלי שלמזלי עדיין היה על כתפיי, מצאתי את הטלפון שלי וחייגתי לאחותי. אות קליטה יחיד הופיע, ותודה לאל, השיחה התחברה וקולה של אליז נשמע<span class="no-break"> ברור.</span></p>
			<p class="textindent">"רורי, בדיוק הגענו לאוורדין. כל כך יפה כאן, כל מבני הגרניט המרשימים האלה... וואו! הלוואי שהיית באה איתנו. איך הטיול<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">בלעתי רוק וניסיתי לשוות רוגע לקולי. "הרגע עברתי<span class="no-break"> תאונה."</span></p>
			<p class="textindent">"אוי, אלוהים.<span class="no-break"> נפגעת?"</span></p>
			<p class="textindent">קמרון, החבר שלה, נשמע מקלל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ברקע.</span></p>
			<p class="textindent">"החלקתי על סלע רופף והזרוע שלי נחבטה,"<span class="no-break"> הודיתי.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">את?"</span></p>
			<p class="textindent">"על הרכס. אני די בטוחה שאצליח לרדת. אני רק צריכה לדעת מהי הדרך המהירה ביותר הביתה." קמתי על רגליי בזהירות והצמדתי את זרועי הפצועה אל<span class="no-break"> גופי.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, תעצרי. את זקוקה לעזרה. חכי למעלה, אנחנו עוצרים<span class="no-break"> בצד."</span></p>
			<p class="textindent">שוב נפלתי על<span class="no-break"> </span><span class="no-break">התחת.</span></p>
			<p class="textindent">אליז שאלה את קמרון משהו, קולה נשמע עמום. קלטתי את המילים 'חילוץ הררי'. החבר שלה היה אחד מאנשי הצוות שנהגו לצאת בסרבלים אדומים ובמסוקים. בשבוע שהייתי כאן, הוא הוקפץ פעמיים כדי לחלץ אנשים שאבדו במקום מרוחק. הכול היה דרמטי ומלהיב<span class="no-break"> מאוד.</span></p>
			<p class="textindent">"באמת, המצב שלי לא כזה גרוע,"<span class="no-break"> הוספתי.</span></p>
			<p class="textindent">"רורי, תקשיבי." עלה קמרון על הקו בקול תקיף. "ספרי לי מה בדיוק קרה ותתארי לי את הסביבה<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">הדמעות שוב איימו לזלוג, אבל שמרתי על קור רוח ותיארתי לו בפירוט כל מה שהוא<span class="no-break"> ביקש.</span></p>
			<p class="textindent">קמרון שאף עמוק. "הנה מה שנעשה. כן, את אולי מרגישה בסדר, אבל עלול להתפתח אצלך הלם מאוחר, והדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שתהיה לך עוד תאונה. אני מכיר את המיקום שלך. אשלח מישהו שילווה אותך במורד ההר וייקח אותך להיבדק בבית<span class="no-break"> החולים."</span></p>
			<p class="textindent">נשכתי את לשוני. לא היה סיכוי שאוכל להרשות זאת לעצמי. אין לי ביטוח נסיעות. אליז שילמה על הטיסות שלי לכאן ולא ממש היה לי כסף מיותר. השתמשתי כמעט בכל מה שהיה לי כדי לתמוך באימא שלי. בהיותי צעירה, בכושר ובריאה, שכנעתי את עצמי שהביטוח היקר לא<span class="no-break"> נחוץ.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא רציתי להודות בכך עכשיו. חשבתי לעצמי שבמקום זאת, אומר למי מחבריו ששלח להוריד אותי מצלע ההר שייקח אותי<span class="no-break"> הביתה.</span></p>
			<p class="textindent">"נשמע טוב," הצלחתי<span class="no-break"> להגיד.</span></p>
			<p class="textindent">"מצוין. אני אחזיר אותך לאליז ואתקשר למדוק. הוא יוכל להגיע קרוב למקום שבו את נמצאת. אתן לו את המספר שלך כדי שתוכלו להיפגש. את יכולה לסמוך<span class="no-break"> עליו."</span></p>
			<p class="textindent">הודיתי לו מייד, אבל בטני<span class="no-break"> התהפכה.</span></p>
			<p class="textindent">לסמוך עליו? בוודאי. אלא שמדוק היה האדם הלא נכון. התאום שמעולם לא פגשתי עד שנישקתי אותו. עובדה שלא שיתפתי עם אף אחד מתוך מבוכה. קיוויתי שלא אראה אותו שוב במהלך השהייה שלי, ועכשיו הוא היה בדרכו להציל<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">כיסיתי את פניי בידיי והתכווצתי לנוכח צביטת כאב מכף היד המדממת ומהמרפק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי.</span></p>
			<p class="textindent">שמעתי את אליז מנחמת אותי ושאפתי עמוק נשימה אחר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">נשימה.</span></p>
			<p class="textindent">"מדוק בדרך," היא אמרה. "כשהוא יתקרב הוא יתקשר אלייך אם לא יצליח לראות אותך. אנחנו נחזור עכשיו<span class="no-break"> הביתה."</span></p>
			<p class="textindent">"אין צורך," קטעתי אותה. "בבקשה, אל תחזרו בגללי. אני אהיה<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">עדיף שהם יראו אותי בערב אחרי שאנוח ושלא יתעקשו לנסוע לבית<span class="no-break"> החולים.</span></p>
			<p class="textindent">היא צקצקה בלשונה אבל<span class="no-break"> הסכימה.</span></p>
			<p class="textindent">ניתקנו וחיכיתי להשפלה השנייה הגדולה של<span class="no-break"> היום.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">רעם מנוע הפר את הדממה הקדמונית ארבעים דקות מאוחר יותר. נשארתי דוממת במקומי אחרי האזהרה של<span class="no-break"> </span><span class="no-break">קמרון.</span></p>
			<p class="textindent">פזלתי אל מורד הגיא וראיתי רכב שטח גדול ולבן שהאיץ על פני השטח הפתוח. הוא התיז מים כשעבר דרך הנהר הבהיר וטיפס לכיווני. שורת פנסים הוצבה לאורך הגג וסמל שירות החילוץ ההררי עיטר את צד<span class="no-break"> המכונית.</span></p>
			<p class="textindent">הנהג נסע בדרך בלתי נראית עד שעצר. הוא פתח את הדלת, עמד על מדרך הרגל וסרק את<span class="no-break"> השטח.</span></p>
			<p class="textindent">נופפתי, הוא הרים יד בתגובה ונכנס בחזרה<span class="no-break"> למכונית.</span></p>
			<p class="textindent">הקלה חלפה בי ויחד איתה רגשותיי געשו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שוב.</span></p>
			<p class="textindent">המחלץ שלי הביא את המכונית למרחק של ארבעים מטר מאזור מפולת הסלעים, לבוש במכנסי ג'ינס וסוודר, לא סרבל, הניף תרמיל גב כבד למראה על כתפיו וטיפס ברגל במעלה השיפוע<span class="no-break"> המסוכן.</span></p>
			<p class="textindent">בהיתי בו ולפתע ליבי עשה<span class="no-break"> גלגלון.</span></p>
			<p class="textindent">את מקס, התאום שלו פגשתי בקיץ בקליפורניה. הייתה בינינו חברות קלילה שהתבססה על כך שלאחותי ולקמרון, בן דודו, היה משהו זה כלפי זה. על הנייר, מקס היה בדיוק הטיפוס שלי. זועף במקצת, לא מתבייש להשתכר ולהשתטות. כולל קעקועים תואמים בגחמה של<span class="no-break"> הרגע.</span></p>
			<p class="textindent">אדום שיער, מנומש, חטוב, הוא היה כל מה<span class="no-break"> שאהבתי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא היה בינינו שום ניצוץ. הפוך לגמרי ממה שהתגלה לי בין זרועותיו של<span class="no-break"> מדוק.</span></p>
			<p class="textindent">שני הגברים היו <span class="italic _idGenCharOverride-2">כל כך </span>דומים, אבל לגרסה שנישקתי הייתה תחושה כל כך שונה. כל כך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">טובה.</span></p>
			<p class="textindent">הצצתי אל הזר שהתקרב, התאום שלא הכרתי, וניסיתי<span class="no-break"> לקום.</span></p>
			<p class="textindent">"חכי רגע," הוא קרא. "אני אבוא<span class="no-break"> אלייך."</span></p>
			<p class="textindent">צייתּי וחיכיתי לו, לא הצלחתי לגרום למוח שלי להפסיק להתענג<span class="no-break"> מהמראה.</span></p>
			<p class="textindent">מדוק היה קשוח מאוד. השמש בהקה מעליו, האירה את שערו הערמוני הכהה ואת החולצה המתוחה על גזרתו השרירית. הוא טיפס בקלות על הגבעה ומצא אחיזה בטוחה לרגליו במגפיו<span class="no-break"> הגדולים.</span></p>
			<p class="textindent">בטוח.<span class="no-break"> שולט.</span></p>
			<p class="textindent">לפתע הוא ניצב ממש מולי. הייתי המומה יותר מכפי שהייתי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">כשנפלתי.</span></p>
			<p class="textindent">"היי. אני מדוק. באתי לעזור." הוא הסתובב כדי לפרוק את תיק הגב<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא הציג את עצמו? לא הבנתי למה, כשהוא ידע בדיוק מי<span class="no-break"> אני?</span></p>
			<p class="textindent">ניצלתי את השנייה שבה תשומת הלב שלו הוסטה ממני כדי לאסוף את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">"היי," עניתי בקול גבוה מדי. "תודה<span class="no-break"> שבאת."</span></p>
			<p class="textindent">"זו לא טרחה. קמרון אמר שנפלת. ספרי לי מה<span class="no-break"> קרה."</span></p>
			<p class="textindent">סיפרתי שוב את הסיפור. מדוק הקשיב, מבטו זינק מפניי אל גוש הרקמות המדמם שהצמדתי בידי הימנית ואז לאופן שבו ערסלתי את הזרוע שלי על<span class="no-break"> </span><span class="no-break">החזה.</span></p>
			<p class="textindent">אף לא שמץ של היכרות נראה במבטו. לא התגרות, שום דבר. לא יכול להיות שהוא שכח אותי, כך שזו הייתה חייבת להיות שגרה<span class="no-break"> מקצועית.</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריך לשאול כמה שאלות ולבדוק אותך. זה<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">"לך על<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא התחיל בסקירה קצרה של המצב הבריאותי שלי — הכול טוב — ואז עבר לשאלה משעשעת יותר. "שתית אלכוהול<span class="no-break"> היום?"</span></p>
			<p class="textindent">"הלוואי. יש בקבוק בתיק הזה שלך? אני חייבת להגיד שזה נשמע מאוד מפתה<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">זה זיכה אותי במנוד קטן של ראשו, אבל מדוק המשיך הלאה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">במהירות.</span></p>
			<p class="textindent">למרות מצבי, רציתי לדעת שהוא מכיר אותי. אף שהוא לא. אלוהים. אולי הראש שלי נחבט<span class="no-break"> בתאונה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לבדוק את הזרוע הזאת. אוכל לעזור לך לפשוט את<span class="no-break"> המעיל?"</span></p>
			<p class="textindent">נאנחתי בשביל הרושם, התנהגתי במתיקות כדי להסיח את דעתי מהכאב שידעתי שצפוי לי. "אם נפילה מההר היא כל מה שדרוש כדי לגרום לבחור להפשיט אותי מהבגדים, הייתי עושה זאת בשבוע<span class="no-break"> שעבר."</span></p>
			<p class="textindent">שפתיו של מדוק התהדקו חזק יותר, ולבסוף הוא מיקד את תשומת ליבו<span class="no-break"> בעיניי.</span></p>
			<p class="textindent">במשך שנייה ארוכה הוא פשוט הסתכל<span class="no-break"> עליי.</span></p>
			<p class="textindent">הא! הנה ההכרה<span class="no-break"> שרציתי.</span></p>
			<p class="textindent">בלעתי את הגוש שהצטבר בגרוני. "מצטערת. תאשים את ההלם מהתאונה. אבל נישקתי אותך, ועכשיו אתה כאן, מטפל<span class="no-break"> בי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא<span class="no-break"> נרתע.</span></p>
			<p class="textindent">לעזאזל.</p>
			<p class="textindent">בשבוע שעבר התנצלתי על הנשיקה. מדוק נראה מודאג יותר בגלל אחיו שהיה עד למעשה ואז התרחק על האופנוע שלו. אבל לא חשבתי עד כמה זה היה לא רצוי. באמת הרגשתי כימיה? אני מניחה<span class="no-break"> שטעיתי.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה," חזרתי על דבריי במלמול. "לא התכוונתי לומר את זה. אני אתנהג<span class="no-break"> יפה."</span></p>
			<p class="textindent">הוצאתי את זרועי הלא פגועה מהמעיל באיטיות ונאנחתי כשמשכתי אותו מהזרוע<span class="no-break"> השנייה.</span></p>
			<p class="textindent">מדוק עזר לי לשחרר אותה. "אני אגלגל את השרוול שלך כלפי מעלה. זה עלול<span class="no-break"> לכאוב."</span></p>
			<p class="textindent">"ועוד איך." עצרתי את נשימתי כשחשף את המרפק בקצות אצבעות<span class="no-break"> זהירות.</span></p>
			<p class="textindent">איפשהו במחשבות שלי הייתי בטוחה שפרקתי אותה או אולי שברתי אותה, אבל העור היה חלק והמראה<span class="no-break"> רגיל.</span></p>
			<p class="textindent">מדוק בחן אותה, לחץ בעדינות ושואל אותי אם זה כואב. קיוויתי שאוכל למצוא עוד מילים כדי להתנצל ולהסדיר את העניינים. אבל לא, הבדיקה גרמה לי להרגיש בחילה<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">"היא לא שבורה והמפרק בסדר. את יכולה לעשות<span class="no-break"> ככה?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא ביצע סדרת תנועות בידו, חיקיתי אותן. אומנם הכאב היה מוחשי, אבל התנועה הייתה<span class="no-break"> אפשרית.</span></p>
			<p class="textindent">"זה טוב, נכון?"<span class="no-break"> שאלתי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נשען על עקביו. "אני חושב שכן, אבל כדאי לבדוק את היד בצילום רנטגן, למקרה של<span class="no-break"> שבר."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה לנסוע לבית<span class="no-break"> החולים."</span></p>
			<p class="textindent">הוא הטה את ראשו. "לא? עד כמה השימוש ביד חשוב<span class="no-break"> לך?"</span></p>
			<p class="textindent">איזו שאלה. אימה קרה הסתחררה בבטני ודחקה כל תחושה אחרת. הייתה לי רק מערכת כישורים אחת. יכולתי לצייר. הייתי טובה, אבל עם זרוע שבורה, אהיה שום<span class="no-break"> דבר.</span></p>
			<p class="textindent">בלי עבודה לא תהיה לי<span class="no-break"> הכנסה.</span></p>
			<p class="textindent">"חיוני, אם אני רוצה להתפרנס,"<span class="no-break"> התוודיתי.</span></p>
			<p class="textindent">פניו של מדוק נעשו רציניות עוד יותר. "החשש שלי בנוגע לשבר הוא שללא טיפול ראוי, הפגיעה עלולה להחמיר. נגיד שבשבוע הבא תעלי על מטוס ותגררי את המזוודה שלך. המשקל עלול להספיק כדי לשבור לך את העצם. לא הייתי ממליץ על זה לולא חשבתי שזה יעזור. צילום רנטגן פשוט זה כל מה שאת<span class="no-break"> צריכה."</span></p>
			<p class="textindent">אולי פשוט, אבל בבית, נסיעה לבית החולים עלתה אלפי<span class="no-break"> דולרים.</span></p>
			<p class="textindent">רק אלוהים יודע כמה פעמים קראתי בעיון את מסמכי הביטוח כדי לעזור לאימא לשמר את איכות החיים שלה. ידעתי איך מערכת הבריאות<span class="no-break"> פועלת.</span></p>
			<p class="textindent">במשך שנייה ארוכה בכיתי על הכסף שבחשבוני. מבחינה טכנית הייתי מיליונרית. הייתה לי גישה ליותר כסף מכפי שאוכל להרוויח. אבל הוא לא היה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">לא יכולתי לבזבז אותו על<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל גם לא יכולתי להסתכן בפגיעה שהוא<span class="no-break"> תיאר.</span></p>
			<p class="textindent">המשמעות הייתה שאצבור חוב עוד לפני שהתחלתי את העבודה האמיתית הראשונה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר," התרציתי. "אתה צודק. אגש לבצע צילום<span class="no-break"> רנטגן."</span></p>
			<p class="textindent">מדוק חייך, אבל הייתי מדוכדכת מכדי ליהנות<span class="no-break"> מכך.</span></p>
			<p class="textindent">בתנועות מהירות הוא ניקה וחבש את כף ידי, קשר מתלה סביב הזרוע שלי וארז את הציוד שלו. בתשומת לב קפדנית, הוא סייע לי לרדת במדרון אל הרכב ויצאנו<span class="no-break"> לדרכנו.</span></p>
			<p class="textindent">תמיד ידעתי שהחיים לא<span class="no-break"> הוגנים.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו היה לי כסף שלא יכולתי להוציא, חוב מאיים שלא יכולתי לשלם, חבר שאיבדתי, ובחור לוהט שהצלחתי לפגוע<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בו.</span></p>
			<p class="textindent">והתחושה<span class="no-break"> הכללית?</span></p>
			<p class="textindent">נוסף לכל חששותיי ודאגותיי, יכולתי לחשוב רק עד כמה רציתי לגעת בבחור הלא<span class="no-break"> נכון.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית משולש רומנטי רומנטיקה בעיירה קטנה רומנטיקה עכשווית מסתורין alphaholes

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!