כיבוש אכזרי 2
היא גנבה את זכותי מלידה, ואני מתכוון לדרוש אותה בכל דרך אפשרית.

לפני שנתיים גורשתי ממשפחתי בידי אחי, הפחאן שלי, וכל אזכור של משפחת בלייב מבעיר זעם טהור בתוכי. אני כבר לא יורש ההון של משפחת הפשע בלייב – אבל היא כן.

זניה בלייב, האישה היפה ביותר שאי פעם ראיתי. אחיינית שלי. המראה של נשמתי. החצי השני של ליבי המסוכן. המפתח לעתיד שלי כאדם העוצמתי ביותר בעיר. האהבה שלנו היא פרי אסור.

זניה רוצה אותי, והבושה שורפת אותה, אבל עוד אשבה את ליבה ואגרום לה להפוך לשלי. היא חושבת שטעימה אחת תספיק לי אחרי שרציתי אותה כל השנים האלה? נסיכה, אני רק מתחיל.

”כיבוש אכזרי” הוא רומן על גבר ואישה עם תכנים אסורים, פער גילים של שמונה עשרה שנים, דוד ללא קשר דם שהוא מניאק אלפא רכושני, וגיבורה מתוקה, חזקה ובתולה. הספר הזה מלוכלך וטעים, הקריאה לשיקול דעתכם בלבד.
שם: כיבוש אכזרי 2
מחבר/ת: לילית’ וינסנט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011230010
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">זניה</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"תחתוך לה את<span class="no-break"> הפנים."</span></p>
			<p class="textindent">"תתלוש לה את העיניים<span class="no-break"> מהמקום."</span></p>
			<p class="textindent">"תדחוף סכין לתוך הכוס<span class="no-break"> שלה."</span></p>
			<p class="textindent">"הכול<span class="no-break"> בו־זמנית."</span></p>
			<p class="textindent">ארבעת הגברים מתקרבים אליי, שניים מהם מחזיקים אקדחים, אחד מניף גרזן והאחרון מניף מחבט בייסבול על הכתף שלו. כבר הרגשתי את החבטה האכזרית של המחבט. הקרסול שלי פועם ונדמה לי שהוא שבור, ואני מכוסה בדם, מכופפת מעל בעל הברית האחרון שלי<span class="no-break"> ששרד.</span></p>
			<p class="textindent">אנדריי מרים יד רועדת ותופס את הזרוע שלי. תחת השיזוף שלו, פניו חיוורות, והשפתיים הרועדות שלו מכחילות. "זניה.<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2">רוצי</span></span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">הידיים שלי לוחצות על פציעת הגרזן בחזה של אנדריי, ודם גולש בין אצבעותיי. אם ארוץ, הוא ימות. שני אנשיי האחרים כבר מתים, חלקי הגוף שלהם מלכלכים את הרצפה של המחסן הזה, לצד שלוש גופות נוספות. הערב, הרגתי גבר. הפעם הראשונה זה ארבע שנים שנטלתי<span class="no-break"> חיים.</span></p>
			<p class="textindent">אני מנידה בראשי במהירות. "אני לא עוזבת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אותך."</span></p>
			<p class="textindent">אנדריי עובד אצל אבא שלי כמעט כל חיי. יש לו בן, ובשנתיים האחרונות הוא התקדם ועזר לי בזמן שאבא נהיה חולה יותר ויותר. אנדריי הוא כמו משפחה, ואין לי דבר מלבד<span class="no-break"> משפחה.</span></p>
			<p class="textindent">ידו של אנדריי עוזבת את הזרוע שלי ונופלת על הרצפה. פניו הופכות רפויות והוא בוהה<span class="no-break"> בתקרה.</span></p>
			<p class="textindent">כאב חותך אותי ואני לא יכולה לנשום. בכל יום שעובר, אני מרגישה שהמשפחה שלי מצטמצמת יותר ויותר. אני ממשיכה לאבד אנשים. את אימא. את דוד כריסטיאן. אבא מתפוגג והופך לשלד שברירי מול עיניי. עכשיו אני האחראית למוות של אנדריי, רדימיר וסטניס, כי ביקשתי מהם לבוא איתי<span class="no-break"> לכאן.</span></p>
			<p class="textindent">אני שואפת ברעד ומרימה את ידיי מהחזה של אנדריי. מגיע לו יותר ממוות על רצפת בטון קרה במחסן. לשלושתם הגיע טוב<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">"אווו, היא עומדת לבכות?" אחד מהתוקפים שלי מלגלג בקול תינוקי מזוויע. "התינוקת הקטנטונת עומדת<span class="no-break"> להתפרק?"</span></p>
			<p class="textindent">אני נעמדת ובוהה בגברים המתקרבים, כמעט מחליקה על הדם שמכסה את הרצפה. יש כל כך הרבה דם. יותר דם משראיתי בכל שמונה־עשרה שנות חיי, ובעבר ראיתי ארבעה גברים מעונים<span class="no-break"> למוות.</span></p>
			<p class="textindent">אין טעם לצעוק לעזרה. במרחק קילומטרים מכאן אין איש שישמע אותי בלילה הרטוב והבודד הזה. אני סורקת את הרצפה בבהלה, מחפשת נשק. האקדח שלי ריק ואני זורקת אותו<span class="no-break"> הצידה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מוצאת סכין בבריכת דם כמה מטרים ממני, וליבי מזנק כשאני פוסעת הצידה וכף הרגל הפצועה שלי מחליקה על מעיים של מישהו. כאב מתפרץ בקרסול שלי ואני נושכת את שפתי כדי לא<span class="no-break"> לצרוח.</span></p>
			<p class="textindent">"כלבת בלייב מטומטמת," גבר עם שיער שומני לועג לי. "המשפחה שלך גמורה. הגיע זמננו לשלוט בעיר<span class="no-break"> הזאת."</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו לא קרובים לשם בכלל," אני רוטנת בתגובה. "כל עוד אבא שלי ואני נושמים, משפחת בלייב לא הולכת לשום<span class="no-break"> מקום."</span></p>
			<p class="textindent">הגבר שמחזיק את הגרזן המכוסה בדם מציג לי אותו בחיוך. "טרויאן בלייב הוא גופה מהלכת, ועכשיו נטפל בחצי השני של<span class="no-break"> הבעיה."</span></p>
			<p class="textindent">הם מתכוונים לכל מילה. מאז שהמחלה של אבא חזרה, משפחות אויבות וכנופיות חגות מעל הטריטוריה של בלייב כמו נשרים. אם הגברים האלה יגיעו אליי אני מתה, והם לא יהיו מהירים או ירחמו<span class="no-break"> עליי.</span></p>
			<p class="textindent">אני נואשת להגיע אל הסכין הזאת. אם אלך על זה, הם יעלו עליי, אז אני מכריחה את עצמי לחכות. אני כורעת ומכופפת את הידיים שלי לאגרופים. זה לא הרבה, אבל אני לא יכולה לעשות מעבר כרגע. אני רק מטר ושישים, ובעבר הקניטו אותי ואמרו שרוח חזקה יכולה להעיף אותי כמו עלה. כולי מזועזעת מכאב ועצבים כמו בכל פעם שאני חושבת על דוד כריסטיאן. אחיו של אבא שלי. הוא אהב להעביר את אצבעותיו בשיער הרך והכסוף שלי ולקרוא לי הפרח שלו. הנסיכה שלו. כשהוא גורש מהמשפחה לפני שנתיים, הוא עזב אותי בזמן שאני נאבקתי להרים את ראשי מעל המים, בדיוק כשהייתי צריכה אותו יותר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מכול.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אני לא צריכה אותו עכשיו. אני צריכה נשק וראש צלול, אז אני דוחקת את המחשבות על הדוד הגבוה והמסוכן<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני נרתעת כשאני מתרחקת מהגברים שמולי. טוב, לא הייתי מסרבת לשרירים, לאנרגיה חסרת הרחמים ולאלימות היצירתית של דוד כריסטיאן כרגע, ולמרות זאת הוא לא כאן,<span class="no-break"> נכון?</span></p>
			<p class="textindent">אז שילך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">להזדיין.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא מוותרת בלי<span class="no-break"> מאבק.</span></p>
			<p class="textindent">גם אם לא אשרוד, אקח איתי אחד או שניים מהחארות<span class="no-break"> האלה.</span></p>
			<p class="textindent">אני בוחנת את ארבעת הגברים שמולי, מחפשת זיהוי כלשהו בפניהם, בקעקועים, בתכשיטים, אך אין סימן מוכר. אנשיי ואני הגענו לכאן כדי לאסוף משלוח של השוק השחור, אבל המניאקים האלו הגיעו לכאן לפנינו וארבו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לנו.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר הקרוב ביותר אליי מעביר לשון על שיניו, העיניים שלו נוצצות בזדון ואני רואה שיש לו שן משובצת. "שנהרוג אותה? או שנשלח אותה חזרה למשפחת בלייב מדממת מכל<span class="no-break"> חור?"</span></p>
			<p class="textindent">הגבר עם השיער השומני מגחך. "תוביל אותה פסע ממוות כדי שיהיה לה זמן לספר לטרויאן בלייב כל מה שעשינו לילדה היקרה<span class="no-break"> שלו."</span></p>
			<p class="textindent">גבר שלישי מסתכל עליי בלגלוג. "עוד בטרם הבשר ינשור מהגוף של אבא שלך לפני שהוא בכלל מת, המשפחה שלך כבר גמורה. פשוט תוותרי, <span class="bold _idGenCharOverride-2">דווצ'קה</span>."<span class="no-break"> ילדה.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא ילדה. אני אולי צעירה, ובדיוק אתמול מלאו לי שמונה־עשרה, אך אני הבאה בתור להוביל את משפחת בלייב, משפחת המאפיה הרוסית המוכרת ביותר בעיר. אבא שלי חולה מאוד, כך שאני כבר עומדת בראשה, בכל מובן, באופן לא מוצהר. אני המשפחה שלי, והמשפחה שלי היא<span class="no-break"> אני.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר שמחזיק את מחבט הבייסבול מתקרב אליי. "אני חושב שקודם אשבור לה את<span class="no-break"> הרגליים."</span></p>
			<p class="textindent">כל גופי ננעל. אם אקח את המחבט או אשיג את הסכין, אולי יהיה לי סיכוי נגדם. אני מתכוננת להתחמק מהמכה שלו ולהשתמש בכל כישורי ההגנה העצמית שתרגלתי פעם אחר<span class="no-break"> פעם.</span></p>
			<p class="textindent">"למה אתה מחכה, מניאק?" אני<span class="no-break"> רוטנת.</span></p>
			<p class="textindent">רעש גובר על הגשם שניתך על גג הפח. צעדים כבדים הופכים חזקים יותר<span class="no-break"> ויותר.</span></p>
			<p class="textindent">שניים מתוקפיי מביטים מבעד לכתפם אל המחסן החשוך. הצללים בלעו הכול, אבל הצעדים מתחזקים יותר<span class="no-break"> ויותר.</span></p>
			<p class="textindent">ויותר.</p>
			<p class="textindent">הם חזקים כל כך שאפילו הגבר שהתכוון לשבור את רגליי מזעיף פנים<span class="no-break"> ומסתובב.</span></p>
			<p class="textindent">בזמן שדעתם מוסחת, אני מתכופפת, מרימה את הסכין ומכניסה אותה למגף<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הצללים מתבהרים כמה מטרים מולנו. גבר מופיע באור שזוהר ממנורת הרחוב מבעד לחלון מלוכלך<span class="no-break"> ועוצר.</span></p>
			<p class="textindent">הזר ענקי, מעל מטר ותשעים ולבוש בבגדים שחורים שמחבקים את גופו השרירי. אני לא מצליחה לראות את פניו. הוא עוטה כיסוי פנים הדוק שמסתיר את ראשו וצווארו. אני יכולה לראות את קו הלסת ואת האף שלו מתחת לבד, אך לא יותר<span class="no-break"> מזה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נראה כמו איום<span class="no-break"> מהלך.</span></p>
			<p class="textindent">מה זה,<span class="no-break"> לעזאזל?</span></p>
			<p class="textindent">נראה שגם התוקפים שלי לא יודעים מי הוא, ואחד מהם קורא, "היי, באטמן, זו מסיבת רצח<span class="no-break"> פרטית."</span></p>
			<p class="textindent">האחרים צוחקים בתגובה, אך הזר לא משיב. אני לא יכולה לראות את עיניו, ואני מבינה שהוא בוהה בגברים בזה אחר זה מהאופן בו ראשו זז. מעריך אותם ואת הנשקים<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא מביט לכיווני אפילו פעם אחת, ואני תוהה אם הוא רואה אותי. ייתכן שהוא הגיע לכאן הערב כדי להתחשבן עם ארבעת הגברים האלה, ואני לכודה בחילופי<span class="no-break"> האש.</span></p>
			<p class="textindent">עם מעט מזל, אני אצליח לברוח בזמן שהוא נלחם <span class="bold _idGenCharOverride-2">במודאקי</span> האלה.<span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> מניאקים</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אבל הזר עדיין לא זז, והמתח הורג אותי. אם הוא רוצה לתקוף אותם, למה הוא מודיע על הנוכחות שלו? או שהוא שחצן, או שהוא<span class="no-break"> טיפש.</span></p>
			<p class="textindent">נראה שאחד מהגברים תוהה כמוני כשהוא מניד בראשו ואומר, "תראו את הטיפש הזה, פשוט עומד<span class="no-break"> שם."</span></p>
			<p class="textindent">הזר במיעוט של אנשים ומספרים, אבל הוא לא זז. שניות עוברות. דקה<span class="no-break"> שלמה.</span></p>
			<p class="textindent">ארבעת הגברים מסתכלים זה על זה בבלבול. שניים מהם אפילו בוהים בי, למרות שאני לא יודעת מה לעזאזל<span class="no-break"> קורה.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר עם השיער השומני מגרד את הלחי שלו. "אה, חבר? אולי הלכת לאיבוד. למה שלא פשוט תלך<span class="no-break"> להזדיין?"</span></p>
			<p class="textindent">הזר לא מזיז שריר. יש משהו מלכותי באופן שבו הוא עומד שם. הוא נראה כמו לוחם, מלא עוצמה ושליטה, ויש לי תחושה שהוא לא עושה מה שאנשים אומרים לו לעשות. לפתע אני מדמיינת את עצמי על ברכיי מול האדם הלא ידוע הזה, בזמן שהוא מעביר את האגודל שלו על השפתיים שלי באיטיות וממלמל <span class="bold _idGenCharOverride-2">ילדה</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> טובה</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני מחזירה את עצמי למציאות. מאיפה לעזאזל המחשבה הזו הגיעה? <span class="bold _idGenCharOverride-2">זניה, תתרכזי</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> בלעוף מכאן כמה שיותר</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> מהר.</span></span></p>
			<p class="textindent">שיער שומני הולך לכיוון הזר. "אתה רוצה להצטרף לקבוצה שלנו או משהו? מצטער, אנחנו לא מעסיקים<span class="no-break"> אידיוטים."</span></p>
			<p class="textindent">הזר לא עונה, אפילו לא תזוזה<span class="no-break"> קטנה.</span></p>
			<p class="textindent">שיער שומני נושף בלגלוג, מרים יד ומנופף באצבעותיו מול הפנים של<span class="no-break"> הגבר.</span></p>
			<p class="textindent">הזר תופס את הזרוע שלו במהירות. אני שומעת חריקה של אולר קפיץ והזר מחדיר את הלהב בין הצלעות של הגבר. הגבר עם השיער השומני זועק ומגרגר, ועיניו מתרחבות בהלם<span class="no-break"> וכאב.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מוציא את הסכין והלהב מכוסה דם. עוד דם פורץ ממקום הדקירה, וברכיו של הגבר הפצוע קורסות. הגברים האחרים צועקים ומרימים את הנשק<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">הזר תופס בבגדים של הגבר ומשתמש בו כמגן אנושי בזמן שהכדורים שורקים. הוא לוקח את הנשק של הקורבן שלו ומחזיר אש, כל זאת בזמן שהוא מתקרב לגברים<span class="no-break"> האחרים.</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים<span class="no-break"> אדירים.</span></p>
			<p class="textindent">יש משהו מוכר בתזוזות ובמיקוד של הגבר הזה, אולי זו גישה שכבר ראיתי בעבר. הוא לא קר ורגוע, אבל הוא גם לא משוגע<span class="no-break"> וכאוטי.</span></p>
			<p class="textindent">עוד שניים מהגברים נופלים על הקרקע, שניהם עם פצעי ירי ברגליים. אחד מהם מפיל את הגרזן שלו. הזר יכול היה להרוג אותם, אז או שהוא רוצה אותם חיים, או שהוא רוצה שהם יסבלו. כל חלק בגופו נוטף שנאה. הגבר הזה ממוטט את אויביו בשתיקה וזעם<span class="no-break"> מפוקח.</span></p>
			<p class="textindent">לגברים על הקרקע נגמרו הכדורים. הגבר הרביעי מרים את האקדח שלו אבל לא יורה בזמן שהוא הולך אחורה, עיניו<span class="no-break"> פעורות.</span></p>
			<p class="textindent">עדיין מחזיק את המגן האנושי המת מאוד ומלא הכדורים שלו, הזר מתקרב אליו יותר ויותר. כשהוא במרחק שני מטרים, הוא זורק את הגופה על הגבר היחיד שעומד, שמתחיל לירות מעט מאוחר מדי. הוא מתמוטט על הרצפה תחת המשקל של חברו המת, והאקדח שלו מחליק לתוך<span class="no-break"> החשכה.</span></p>
			<p class="textindent">הזר בוהה מטה על הגבר ובאיטיות מעביר את משקלו מרגל אחת לאחרת כשהוא מתענג מהרגע. אני לא מצליחה לראות את פניו, אבל לפי הגישה השמחה שלו, אני בטוחה שיש חיוך על<span class="no-break"> שפתיו.</span></p>
			<p class="textindent">חשבתי שהסתיימה שפיכת הדמים הערב, אך כשהזר מסתובב והולך לכיוון הגרזן, אני מבינה כמה<span class="no-break"> טעיתי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא עדיין מתעלם ממני, מרים את הגרזן ואומד אותו, בודק את המשקל והאיזון שלו. הוא בטח שם לב שהגבר הלא פצוע מזיז את הגופה ממנו, והוא לא מגיב עד שהקורבן שלו עומד. כשהוא מתחיל לרוץ, הזר צועד שני צעדים ארוכים בזמן שהוא מרים את הגרזן מעל ראשו, ומנחית אותו על הגב של הגבר. יש רעש של עצמות נשברות, והגבר צורח. הוא שולף את הגרזן ומרים את זרועו הענקית פעם נוספת, ומוריד את הגרזן על הגולגולת של הגבר. כשהלהב חודר לעצם ולמוח, הצרחה של הגבר נקטעת והוא נופל על<span class="no-break"> הקרקע.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מתבונן לרגע באכזריות על הגופה המדממת, ואז מסתובב, משאיר את הגרזן עמוק בתוך הגולגולת<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו הוא לא ממהר. הגברים הפצועים זוחלים על הבטן לכיוון הדלת, כשהם מתייפחים ומשאירים אחריהם שובל דם. גם אני הולכת לאותו הכיוון, מקווה שאיכשהו הוא לא שם לב אליי, או שפשוט לא אכפת לו שאני<span class="no-break"> כאן.</span></p>
			<p class="textindent">הזר בוחן את שני הגברים המדממים על הקרקע, סוקר אותם כאילו הם מקקים שהוא רוצה למחוץ תחת רגלו. נראה שהוא נהנה מהניסיונות האומללים שלהם לברוח. מצ'טה קשורה לגבו, והוא מושיט יד כדי לשלוף<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">אחת מרגליהם המתנפנפות של הגברים נוגעת במגפיים השחורים של הזר. הזר רוקע את הרגל שלו על הקרסול של הגבר, מרתק אותו במקום. הוא מרים את המצ'טה, מנחית את הלהב במהירות הבזק, וכורת מאמצע השוק את רגלו של<span class="no-break"> הגבר.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר צורח צליל לא אנושי, תמהיל כאב<span class="no-break"> ואימה.</span></p>
			<p class="textindent">הזר בועט הצידה את האיבר הקטוע, מרים את המצ'טה וכורת את כף הרגל השנייה של הגבר. הוא צועד מעל הגוף המתפתל ומטפל בגבר השני באותו האופן. אני נרתעת בכל פעם שהלהב פוגע בעצם ובבטון. אני מרימה ידיים כדי לכסות את אוזניי, אבל הן לא נצמדות לראש שלי, בעוד שהוא ממשיך לחתוך את הגברים לחתיכות קטנות בזמן שהם מתים<span class="no-break"> באיטיות.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יכולה להתמודד עם הצרחות והטבח יותר. "תהרוג אותם<span class="no-break"> כבר."</span></p>
			<p class="textindent">הזר קופא במקומו. השניות עוברות בכאב כשאני תוהה אם הוא עומד לתקוף<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא הופך את הלהב בידו כך שהוא מופנה מטה, ואז דוחף אותו בין הצלעות של אחד הגברים ישירות לתוך ליבו, לפני שהוא מחסל את הגבר השני באותו האופן. הצרחות<span class="no-break"> מפסיקות.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר מרים את המצ'טה שלו ומנער אותה מטה, והדם שמכסה את הלהב נוטף על<span class="no-break"> הרצפה.</span></p>
			<p class="textindent">דממה משתררת במחסן. אני שוב שומעת את הגשם מטפטף<span class="no-break"> מעלינו.</span></p>
			<p class="textindent">אני חייבת לעוף<span class="no-break"> מכאן.</span></p>
			<p class="textindent">למרות שזה גורם לכאב בקרסול שלי, אני פוסעת צעד קטן לשמאל<span class="no-break"> —</span></p>
			<p class="textindent">הזר מסתובב במהירות ועומד<span class="no-break"> מולי.</span></p>
			<p class="textindent">הלוואי שיכולתי לראות את העיניים שלו. הוא תוהה מה לעשות איתי, או שהוא כבר החליט להרוג<span class="no-break"> אותי?</span></p>
			<p class="textindent">אין שום דרך לעקוף את מכונת ההרג הזו כדי להגיע ליציאה, אז אם אני רוצה לעזוב, אני חייבת לשכנע אותו לאפשר<span class="no-break"> לי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הסירחון מהגופות חזק מדי, אבל אני מיישרת את כתפיי, מרימה את הסנטר ומכריזה, "קוראים לי זניה בלייב. הגעתי לכאן הערב כדי לאסוף את המשלוח הזה." אני מנידה את ראשי לכיוון הלוחות שנמצאים בצד אחד. "משבשי רדאר וגלאים. הם לא חוקיים במדינה הזו ושווים חצי מיליון בשוק השחור. הם שלך אם אתה רוצה אותם. מעולם לא ראיתי אותך כאן. אלך ולא תשמע ממני<span class="no-break"> יותר."</span></p>
			<p class="textindent">זו עסקה טובה, כל פושע שפוי היה מסכים<span class="no-break"> לה.</span></p>
			<p class="textindent">הזר אפילו לא מסתכל על הלוחות. במקום זה, הוא מתחיל ללכת לכיווני. חשבתי שהוא היה מאיים כשהוא שחט ארבעה גברים, אבל שום דבר לא משתווה להליכה הטורפת שלו. הוא זז כמו פנתר, הנשק מכוסה הדם והנוצץ שלו מתנופף בידו העטויה<span class="no-break"> כפפה.</span></p>
			<p class="textindent">אני רוצה לסגת. אני רוצה <span class="bold _idGenCharOverride-2">לרוץ</span>, לא משנה כמה זה יכאב, אבל בשנייה שארוץ, הוא ישבור אותי כמו<span class="no-break"> בובה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מסרבת לאפשר לו לראות שאני<span class="no-break"> מפחדת.</span></p>
			<p class="textindent">אני זניה בלייב, ואני מסרבת לפחד מאף<span class="no-break"> אדם.</span></p>
			<p class="textindent">הזר עוצר בדיוק מולי, ואני מכריחה את עצמי להרים את הסנטר כדי לבהות בכיסוי הפנים שלו, בדיוק איפה שעיניו אמורות להיות. אני מעוותת את פניי בהבעת חוסר חיבה, ואני שמחה שאני יכולה להישאר<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">ואז רגלי הפצועה מתחילה לרעוד. המבט של הזר צונח והוא מטה את ראשו לצד אחד בזמן שהוא בוחן את הקרסול הרועד<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני חשה הנאה נובעת ממנו.<span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break">לעג.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרימה את עקבי בכמה סנטימטרים כדי להוריד ממנו לחץ, והרגל שלי מפסיקה<span class="no-break"> לרעוד.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מפחדת ממך," אני אומרת לו. "הצחנה של הדם מבחילה אותי. מה נעשה עכשיו? אני אישה עסוקה, אז או שתתקוף אותי או<span class="no-break"> שתתחפף."</span></p>
			<p class="textindent">אלו שתי האפשרויות היחידות. אני מרגישה שיש משהו אחר שהוא רוצה ממני, ואמות לפני שאתן לו את זה. הוא יכול להילחם בי ולהרוג אותי, אך לא אתן לו להשפיל אותי ולהרוס אותי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ככה.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מרים את המצ'טה שלו ומסתכל על הלהב כאילו הוא מתלבט בין שתי האפשרויות שלו. ואז הוא זורק אותה<span class="no-break"> הצידה.</span></p>
			<p class="textindent">אני שואפת<span class="no-break"> בחדות.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">זין</span>.</p>
			<p class="textindent">העדפתי כשהוא היה<span class="no-break"> חמוש.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא אתן לו<span class="no-break"> —</span></p>
			<p class="textindent">הוא מושיט אליי ידיים, אצבעות מיושרות עטויות כפפה, תופס את זרועותיי ומושך אותי<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">"אל פאקינג תיגע בי! שחרר אותי. <span class="bold _idGenCharOverride-2">שחרר אותי, חתיכת</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> מניאק!</span></span><span class="no-break">"</span></p>
			<p class="textindent">אני צורחת ומיטלטלת באחיזה שלו. ידיו הדוקות כמו אזיקים, ואני יודעת שאין לי סיכוי מולו, אבל מסרבת להפסיק<span class="no-break"> להילחם.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מלפף זרוע אחת סביב אגני ואחת תחת הברכיים שלי, ומרים אותי באוויר. רגע לאחר מכן אני צמודה לחזה הרחב שלו והוא מסתובב ומתחיל ללכת. הוא סוחב אותי במחסן כמו כלה, צועד מעל חלקי גוף ושלוליות דם<span class="no-break"> קרוש.</span></p>
			<p class="textindent">אין בי יותר כוח להילחם, ואני מביטה בו בהפתעה. לפתע אני לא מרגישה שום דבר מאיים מהגבר הזה. הוא מחזיק אותי כאילו אני בעלת<span class="no-break"> ערך</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"לאן אתה לוקח אותי? מי<span class="no-break"> אתה?"</span></p>
			<p class="textindent">הגבר סוף כל סוף עונה, אך בלחישה, ואני בקושי שומעת אותו.<span class="no-break"> "חבר."</span></p>
			<p class="textindent">אני ממצמצת בהפתעה. "הוא<span class="no-break"> מדבר."</span></p>
			<p class="textindent">אין תגובה. הזר ממשיך ללכת בחשכה, מחזיק אותי כאילו אני חסרת<span class="no-break"> משקל.</span></p>
			<p class="textindent">כאילו אני הדבר שהוא בא<span class="no-break"> לקחת.</span></p>
			<p class="textindent">"אם היית חבר שלי, היית מראה לי את הפנים<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא יכול לעשות את זה," הוא עונה בלחישה<span class="no-break"> זועפת.</span></p>
			<p class="textindent">עיניי מצטמצמות בחשד. "למה אתה לוחש? אני מכירה<span class="no-break"> אותך</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">הזר צוחק בעדינות, ואני לא מבינה אם הוא מתכוון בכך לכן או לא. הוא פותח את הדלת בכתפו, זז בזהירות כדי שכפות הרגליים שלי לא יתנגשו במשקוף, וסוחב אותי במעלה<span class="no-break"> מדרגות.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו נכנסים למה שנראה כמו חדר מנוחה במחסן. יש בו ספה, והוא לוקח אותי אליה ומניח אותי<span class="no-break"> בעדינות.</span></p>
			<p class="textindent">"נפצעת?" הוא לוחש, ולהפתעתי, הוא מזיז את שערי הארוך מהפנים שלי ומעביר אצבעות על הזרועות שלי כדי לראות אם יש חתכים וחבלות. ואז הוא מושיט ידיים לרגליי והאצבעות שלו עוברות על הקרסול הפצוע שלי. אני מבינה שהוא עומד להרגיש את הסכין שבמגף שלי, ואני מרחיקה את כף הרגל<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אשים על זה קרח מאוחר יותר. אני שבויה<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מתיישב לידי על הספה ומביט בי, ואני תוהה כמה הוא רואה עם הדבר הזה על הפנים שלו.<span class="no-break"> "לבינתיים."</span></p>
			<p class="textindent">החדר מואר מהרחוב, ואני בוחנת את צורת הפנים שלו פעם נוספת. קו לסת ומצח חזקים. אף ארוך<span class="no-break"> וישר.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נשמע משועשע כשהוא לוחש, "נו, את מכירה<span class="no-break"> אותי?"</span></p>
			<p class="textindent">אני נשענת על זרוע הספה וכפות הרגליים שלי צמודות לירך שלו. ירכיים חזקות. הגבר הזה הוא אחד שלא מדלג על אימון לרגליים. לפי איך שהוא נראה, הוא לא מדלג על אף אימון. הוא עשוי כולו<span class="no-break"> שרירים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אממ, אני לא יודעת," אני ממלמלת, מושיטה יד כלפי מטה, כאילו אני עומדת לגרד את הקרסול שלי. אצבעותיי נכנסות לתוך המגף שלי, מוציאות את הסכין ואני מזנקת<span class="no-break"> לכיוונו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתכוונת להצמיד את הלהב לצוואר שלו ולדרוש שהוא יוריד את המסכה שלו, אבל הוא תופס את הזרוע שלי ביד אחת, לוקח את הסכין מידי וזורק אותה לצד השני של<span class="no-break"> החדר.</span></p>
			<p class="textindent">"די עם זה. תהיי ילדה<span class="no-break"> טובה."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ילדה טובה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. </span>צמד המילים גורם לי צמרמורת. "אני רק רוצה לראות את הפנים<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">בהיסוס, אני מושיטה יד למסכה שלו, אבל הוא תופס את הזרועות שלי ומושך אותי לחיקו. כל גופי ננעל כשאני מתכוננת להילחם איתו<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">אבל הוא לא עושה כלום מלבד לקרב אותי ולהצמיד את ידיי לחזה שלו. אני בוהה בידיים שלי, מרגישה את השרירים המתוחים תחת האצבעות שלי. הירכיים שלי מחבקות את<span class="no-break"> מותניו.</span></p>
			<p class="textindent">"מה אתה<span class="no-break"> עושה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני אוהב כשאת קרובה אליי," הוא<span class="no-break"> נוהם.</span></p>
			<p class="textindent">אני שואפת ברעד כשמילותיו מרטיטות את האוויר ובפרט אזור מאוד אישי שלי. פרפרים מתעופפים בבטני, ואני לא יודעת אם הגבר הזה הוא האביר על הסוס הלבן שלי או מלאך המוות. "למה אני לא יכולה להוריד את המסכה<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">הזר משחרר את הזרועות שלי, מזיז את הברכיים שלי מעלה על אגנו, ומניח את הזרועות שלו סביבי בנוחות. "אם אוריד אותה, את לא תיתני לי להחזיק אותך<span class="no-break"> ככה."</span></p>
			<p class="textindent">"יש לך צלקות? יש לך רק עין אחת?" לא שיהיה לי אכפת. להרבה מהגברים שאני מכירה יש צלקות. הן סיכון קבוע בעבודה כמו<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מניד בראשו. "זה לא<span class="no-break"> המצב."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה תיתן לי<span class="no-break"> ללכת?"</span></p>
			<p class="textindent">"בקרוב. אבל קודם, אני רוצה תשלום על הצלת<span class="no-break"> חייך</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">סוף־סוף הגענו לעיקר. כבת משפחת בלייב, אני מבינה שמה שאנשים רוצים מאיתנו לא תמיד יהיה סחורה. הם רוצים טובות, קשרים, בריתות. "תגיד לי את המחיר שלך, ואגיד לך אם הוא כזה שאני מוכנה<span class="no-break"> לשלם."</span></p>
			<p class="textindent">ההתמקדות של הזר זזה מפניי לחזה שלי ואז לירכיים שלי, והוא שואף ארוכות. האנרגיה בחדר משתנה. הגבר שמחזיק אותי בזרועותיו רעב. רעב<span class="no-break"> להפליא.</span></p>
			<p class="textindent">כעס גובר על כל הפרפרים בבטני. "אתה חושב שאני עומדת לזיין אותך כתודה שהרגת את הגברים האלה? אני לא<span class="no-break"> זונה."</span></p>
			<p class="textindent">אבל הזר מניד בראשו. "זה לא מה שאני<span class="no-break"> רוצה."</span></p>
			<p class="textindent">"אה. אז מה אתה<span class="no-break"> רוצה?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מושיט ידיים מעלה ומעביר חלק משיער הבלונד־פלטינה שלי באצבעות המכוסות שלו. קולו מלטף כשהוא ממלמל,<span class="no-break"> "טעימה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">הגבות שלי מתרוממות בהפתעה.<span class="no-break"> "נשיקה?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא נשען קרוב יותר עד שאני חושבת שהוא עומד להצמיד את שפתיו המכוסות לשלי. "לא נשיקה. אני רוצה טעימה אמיתית<span class="no-break"> ממך."</span></p>
			<p class="textindent">"ומה תהיה טעימה..." חום בוער בלחיי כשאני מבינה מה הוא מבקש. הוא רוצה להוריד לי את הבגדים, לנשק אותי וללקק אותי כמו גביע גלידה. "השתגעת? אין<span class="no-break"> מצב."</span></p>
			<p class="textindent">"ראית מה אני מסוגל לעשות. את אוהבת גבר לוחם, זניה בלייב. את רוצה גבר שתוכלי לכבד. שם למטה, במורד המדרגות, לא יכולת להוריד ממני את<span class="no-break"> העיניים."</span></p>
			<p class="textindent">"מה הייתי אמורה לעשות בזמן שאדם זר רוצח ארבעה גברים מולי? לשחק ב<span class="bold _idGenCharOverride-2">קנדי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> קראש</span></span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"<span class="bold _idGenCharOverride-2">קנדי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> קראש</span></span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"וואו. בן כמה<span class="no-break"> אתה?"</span></p>
			<p class="textindent">שעשוע נשמע בקולו כשהוא עונה, "מבוגר יותר ממך. וגם עסוק יותר ממך אם יש לך זמן לשחק<span class="no-break"> במשחקים."</span></p>
			<p class="textindent">אני עסוקה, אך יש לי לילות מלאים נדודי<span class="no-break"> שינה.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מעביר בעדינות אצבע על עצם הבריח שלי. המגע עדין כנוצה ומספיק כדי להצית בי<span class="no-break"> ניצוצות.</span></p>
			<p class="textindent">"את יפה כל כך, זניה," הוא לוחש, ויש כל כך הרבה כמיהה בקולו שליבי נצבט. אולי זו הפעם הראשונה שאני פוגשת אותו, אך נשמע שהוא מכיר אותי זמן רב. אולי מרחוק. אולי יש לי מעריץ ולא<span class="no-break"> ידעתי.</span></p>
			<p class="textindent">לא ידעתי שלמישהו מחוץ למשפחה שלי אכפת כל כך<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="textindent">פאק. יש מצב שאני חושבת שזה רומנטי? הבדידות שלי מגיעה לשפל<span class="no-break"> חדש.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מאורסת," אני משקרת. "הארוס שלי משוגע, והוא יהרוג<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מרים את ידי השמאלית ומראה לי אותה. "אני לא רואה<span class="no-break"> טבעת."</span></p>
			<p class="textindent">"לא הספקנו ללכת לקנות אחת," אני אומרת, מובן שהוא לא מאמין לי. אני מניחה שמעריץ היה יודע אם אני מאורסת או לא. כבר שנתיים שלא הייתי סביב גברים למעט אבא<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה טעימה אחת של זניה בלייב היפהפייה ומלאת הגאווה. חיכיתי הרבה זמן, והערב הצלתי את חייך. תני לגבר רעב רגע אחד בגן העדן, ואז לא תראי אותי יותר. אפילו לא תדעי מי אני. לא תדעי איך הפנים שלי נראות. לא תדעי איך קוראים<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">"תצטרך להוריד את המסכה שלך אם תעשה את זה," אני מאתגרת אותו, הסקרנות לראות את פניו בוערת<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מכניס יד לכיס שלו ומוציא כיסוי עיניים. "כבר חשבתי על זה." אני בוהה בכיסוי העיניים שתלוי על אצבעותיו. אחיזתו על האגן שלי מתהדקת וחום הגוף שלו כמעט חורך אותי. אני יכולה להרגיש את התאווה שלו. הוא רוצה אותי בטירוף. אני לא בסכנה עם הגבר הזה. האמת היא שאני מרגישה הרבה יותר בטוחה משהרגשתי זמן<span class="no-break"> מה.</span></p>
			<p class="textindent">שזה<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2">מטורף</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הוא רוצח. נורות אזהרה מהבהבות מעל ראשי, אבל הרצון הקולני לתת לגבר הזה לעשות לי מה שהוא רוצה גובר על כל דבר<span class="no-break"> אחר.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנצל את ההיסוס שלי כדי להסתובב על הספה ולהפיל אותי בגבי על הכריות. אני מתנשמת בהפתעה בזמן שהוא מעליי, יד אחת מעל הראש<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">כיסוי העיניים עדיין מתנדנד על האצבעות שלו. "שימי אותו,<span class="no-break"> זניה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מסתכלת מטה, וירכיי מחבקות את הגוף<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">האצבעות הרועדות שלי זזות בלי שליטתי. אני באמת עד כדי כך בודדה? עד כדי כך נואשת לעונג<span class="no-break"> וחיבה?</span></p>
			<p class="textindent">נראה שכן, כי אני מושיטה יד לכיסוי העיניים, מניחה אותו על פניי, ומסדרת אותו על העיניים. העולם אפוף בחשכה<span class="no-break"> קטיפתית.</span></p>
			<p class="textindent">"מושלם," הוא מתנשם, מזיז את השיער מפניי. הידיים שלו נעלמות, אבל רגע לאחר מכן הן חוזרות. הן מרגישות אחרת, ואני מבינה שהוא הוריד את הכפפות שלו, והוא נוגע בי בעור חשוף. אני גונחת כשהוא מחליק את אצבעותיו על שפתיי ועל הצוואר<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"זהו זה. שחררי ותני לי לטפל בך." לחישתו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">נלהבת.</span></p>
			<p class="textindent">עבר זמן רב מאז שמישהו אמר לי לשחרר. לרוב אני שומעת <span class="bold _idGenCharOverride-2">אנחנו צריכים את זה, זניה</span>, <span class="bold _idGenCharOverride-2">מה עכשיו, זניה?</span> ו<span class="bold _idGenCharOverride-2">צצה עוד בעיה, זניה</span>. שוב ושוב עד שאני רוצה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לצרוח.</span></p>
			<p class="textindent">הזר הזה לא דורש ממני כלום. הוא רק רוצה ללטף אותי בזמן שאני צפה בחשכה חמימה<span class="no-break"> ונוחה.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מלטף את גופי מטה עד לכפתור הג'ינס שלי, ופותח אותו. הוא יורד לרגליים שלי ופורם את השרוכים של מגפיי, חולץ אותם בזהירות וגם את הגרביים שלי. הוא זהיר במיוחד עם רגלי הפצועה ונוגע במקום שקרוב לפציעה ממחבט הבייסבול על הקרסול<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אם הם לא היו מתים, הייתי גורם להם לשלם על זה," הוא נוהם<span class="no-break"> בעדינות.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה את הרוכסן עם הג'ינס שלי נפתח, ואז הוא מושך את המכנסיים ואת התחתונים שלי<span class="no-break"> מטה.</span></p>
			<p class="textindent">אם אני עומדת לעצור את הגבר הזה, עכשיו זו ההזדמנות האחרונה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אני לא<span class="no-break"> זזה.</span></p>
			<p class="textindent">ואני עירומה תחתיו מאגני<span class="no-break"> ומטה.</span></p>
			<p class="textindent">"את יפה יותר משדמיינתי," הוא מתנשם, ומנשק את הקרסול שלי. הוא כנראה התגלח לאחרונה, כי אני מרגישה שפשוף קל מהזיפים<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנשק את השוק שלי. את פנים הברך שלי. את פנים הירך שלי. אני מרגישה אותו טורף אותי<span class="no-break"> במבטים.</span></p>
			<p class="textindent">שתי הידיים שלי עולות כדי לכסות את הפנים שלי, המומה מהעובדה שהגבר הזה מסתכל על הגוף הכמעט עירום שלי. מניח את שפתיו קרוב לאזורים הכי אינטימיים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא זז מהירך למותן שלי. אני מרגישה את השפתיים שלו על עצם האגן שלי כשהוא מנשק אותי. רגע לאחר מכן, הלשון שלו עליי והוא זז נמוך<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">נשיקה. ליקוק. נשיקה. ליקוק. הוא מתקרב יותר ויותר לכוס<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנשק את החלק העליון שלו. אני מתנשמת וכל גופי מנתר, והוא צוחק ברוך. "את ממש רגישה שם.<span class="no-break"> נהדר."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנשק אותי פעם נוספת באותו המקום, וכל הגוף שלי מוצף<span class="no-break"> בחום.</span></p>
			<p class="textindent">"הריח שלך טעים כל כך, זניה. תמיד רציתי לדעת..." אבל מה שהוא התכוון להגיד נעלם כשהלשון שלו מצליפה באיברי ועוברת בקשיחות על הדגדגן<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">שתי הידיים שלי נופלות מפניי כשאני זועקת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בחוזקה.</span></p>
			<p class="textindent">גם הזר נאנח, כאילו הפעולה מענגת אותו כמו שהיא מענגת אותי. מעולם לא שמעתי גבר שנשמע<span class="no-break"> ככה.</span></p>
			<p class="textindent">לא ידעתי שגבר יכול להישמע<span class="no-break"> ככה.</span></p>
			<p class="textindent">לשונו שוב על הדגדגן שלי, ואני מזיזה את גופי כנגד הלשון הרכה והרטובה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">בזמן שהוא מלקק אותי, הוא מכניס קצה אצבע לתוכי, ואז עוד אחד. אלה רק קצות האצבעות, אבל הם מספיקים כדי לשגע<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">"מושלמת והדוקה כל כך. איזו נפלאה את,<span class="no-break"> זניה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מתחילה להתנשם במהירות, ואני נאבקת לאחוז במשהו, בכל דבר, עם הרגליים שלי. הזר עוטף את כתפיו בחוזקה עם הירכיים שלי. מרגיש מדהים לאחוז בו, ואני תוהה איך יהיה אם אמשוך אותו לשפתיים שלי, אנשק אותו בלהט ואתחנן אליו שייכנס<span class="no-break"> לתוכי.</span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת שהזין שלו גדול. אני יודעת את זה. אני יודעת שהוא<span class="no-break"> גדול.</span></p>
			<p class="textindent">אחת מהידיים שלי תופסת את הכתף שלו. השנייה אוחזת בגב הספה בכל כוחה. אני משמיעה קולות שמעולם לא חשבתי שקיימים<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"זהו זה, נסיכה," הוא לוחש בפיתוי, טורף אותי כמו פרי. "תגמרי בשבילי. אני רוצה את זה כל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">כך."</span></p>
			<p class="textindent">אף אחד לא רוצה את האורגזמה הזאת יותר ממני. עולות בי תחושות חזקות כל כך ובלתי ניתנות לעצירה שהכול מרגיש מחוץ לשליטתי. אש רותחת שורפת בתוכי, ואני עומדת<span class="no-break"> להתפרק.</span></p>
			<p class="textindent">השיא מתנפץ בי כמו<span class="no-break"> גל.</span></p>
			<p class="textindent">אני צוללת מטה בזעקה חזקה. הראש שלי עף לאחור. גופי מתקמר מול הפה של הזר. הציפורניים שלי שורטות את הכתף השרירית שלו. התחושה ממשיכה וממשיכה, עד שהיא משתחררת<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="textindent">הזר מפסיק ללקק אותי ומנשק ברעב את הכוס שלי, כל מגע של שפתיו מצית בי שאריות של ניצוצות. אני לא רוצה שזה ייגמר. לא רוצה לחזור לכדור הארץ אי פעם. אני רק רוצה להיות<span class="no-break"> משוחררת.</span></p>
			<p class="textindent">אבל העונג מתמוגג, ואני נוחתת לקרקע בחבטה. אני פוקחת עיניים, ולרגע אני מבולבלת ולא מבינה למה אני לא רואה<span class="no-break"> כלום.</span></p>
			<p class="textindent">ואז אני נזכרת בכיסוי<span class="no-break"> העיניים.</span></p>
			<p class="textindent">נזכרת בשם<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">איפה<span class="no-break"> אני.</span></p>
			<p class="textindent">אוי, פאק. הרגע נתתי לזר מוחלט לרדת לי בזמן שיש גופות בקומה התחתונה. מה לעזאזל חשבתי<span class="no-break"> לעצמי?</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">מי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> הוא?</span></span></p>
			<p class="textindent">אני חייבת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לדעת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מורידה את כיסוי העיניים וממצמצת במהירות. הזר מרים את המסכה כדי לחשוף את הלסת והפה שלו והוא מנשק את פנים הירך<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני קופאת כשאני בוהה<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מזהה את קו הלסת<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מזהה את הפה<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא יודע שאני מסתכלת עליו ולא אכפת לו. חיוך עולה על שפתיו בזמן שהוא ממשיך לנשק את פנים הירך<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">לא.</p>
			<p class="textindent">זה <span class="bold _idGenCharOverride-2">לא</span><span class="no-break"> אפשרי.</span></p>
			<p class="textindent">האור מתעתע<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"תן לי לראות את הפנים שלך," אני אומרת בקול<span class="no-break"> חנוק.</span></p>
			<p class="textindent">"אבל אני רוצה להמשיך לנשק אותך, זניה," הוא עונה, ועכשיו הוא לא לוחש. קול עמוק מוכר מתפתל<span class="no-break"> בתודעתי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מושיטה יד רועדת, תופסת את המסכה שלו ומורידה<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">שיער בלונדיני נופל סביב פניו. הפנים היפות והמחייכות שלו. עיניים כחולות בהירות מסתכלות מעלה<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">הדם שלי קופא<span class="no-break"> בוורידים.</span></p>
			<p class="textindent">אני רק<span class="no-break"> מדמיינת.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא<span class="no-break"> קורה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתיישבת בצווחה. "דוד<span class="no-break"> כריסטיאן?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך אליי ברשעות ומלקק את הכוס שלי פעם נוספת בלשונו החמימה. "שלום, נסיכה. התגעגעת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אליי?"</span></p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
לפי נושאים
אירוטיקה עכשווית פער גילים רומנטיקה אסורה רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית רומנטיקה אובססיבית רומנטיקה במאפיה רומן טאבו
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!