להיכנע 1 סיפורי סטונוויו 1

ג’יימי

הוא מלך עם כתר קוצים, לב של אבן, הילה אפלה שאופפת ורוע אמיתי בנשמתו, מוסתר תחת חיוך יפהפה ומבט כובש. למרות כל זאת - הסקרנות הובילה אותי לתוך עולמו האפל של ג’ייק ווייט. כשאני מגלה, לא לגמרי בטעות, חלק מעברו של ג’ייק, מתגלות לי השלכותיה של הסקרנות החולנית שלי.

ג’ייק

אבל איכשהו הצרות תמיד רודפות אותנו, והפעם, כשזה קורה, ג’יימי וויליאמס צופה בכל העניין. הבחורה החטטנית הזאת עוקבת אחריי ומצותתת לשיחות שלי, נואשת לגלות מה אני מסתיר מאחורי דמות נער הזהב שלי. אין בעיה. יש לי את כל הזמן שבעולם ומאה דרכים לגרום לג’יימי וויליאמס להיכנע לרצוני.
שם: להיכנע 1 סיפורי סטונוויו 1
מחבר/ת: לולה קינג
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011230005

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="d wn-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3" xml:lang="en-US">New</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3" xml:lang="en-US">Americana</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> —</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break"><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3" xml:lang="en-US">Halsey</span></span></span></h3>
			<h3 class="d wn-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">חודשיים </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">לפני</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> כן...</span></span></h3>
			<h3 class="d wn-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ג'יימי</span></h3>
			<p class="paragraph-n -hazaha">לא שמתי לב לכך שהאוטובוס נכנס<span class="no-break"> לסטונוויו.</span></p>
			<p class="textindent">במשך רבע השעה האחרונה ניסיתי לעקוב אחרי הוויכוח בהודעות טקסט שהבחורה מולי מנהלת עם החבר שלה. אני בטוחה במאה אחוז שאין לי זכות לעשות את זה כי אני אפילו לא מכירה אותה, אבל הסקרנות שלי היא כמעט מחלה. אם יכולתי לשלוט בה, הייתי עושה זאת, אבל אני לא יכולה. אימא אוהבת לספר שוב ושוב שצעדיי הראשונים כללו הליכה לחלון הסלון שלנו כדי להקשיב לשיחה סוערת שניהל אחד השכנים שלנו עם הדוור. אני לא עושה את זה למטרת רכילות, פשוט חייהם של כולם סביבי נראים מעניינים כל כך, במיוחד בהשוואה לשלי. נראה כאילו כל אחד מהם יכול להיות הדמות הראשית בסרט או בספר<span class="no-break"> טוב.</span></p>
			<p class="textindent">כשאני שמה לב, סוף־סוף, שאנחנו חונים, אני נעמדת מייד מול הדלת כדי לרדת מהאוטובוס. במחשבה שנייה, רוב הסיכויים שאהיה הנוסעת היחידה שיורדת בתחנת<span class="no-break"> סטונוויו.</span></p>
			<p class="textindent">"חכי רגע, גברת צעירה. תני לי לעצור לגמרי." אני שומעת את הנהג אומר, אבל לא יכולה לענות מרוב התרגשות לראות את אימא<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">ביליתי את הקיץ ב"בית הספר ללימודי קיץ של הרווארד," דבר שהיה מרגש בעיקר משום שהעירייה סבסדה את זה, אבל אני כבר רוצה להגיע הביתה, לאכול מהבישולים של אימי ולבלות זמן איתה ועם החברה הכי טובה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הדלתות נפתחות ואני קופצת החוצה. התיק שלי חובט בגבי תוך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">כדי.</span></p>
			<p class="textindent">שאיפה עמוקה ממלאת את ריאותיי. אני שמחה לחזור לסטונוויו, מרילנד. האוויר לא חם וכבד כמו שהיה כשעזבתי את המקום לפני שבעה שבועות. אני מזהה מייד את אימי ורצה אליה. זרועותיה המושטות אוחזות בי חזק, ואני מתרוממת על קצות אצבעותיי כדי להניח את ראשי על הכתף<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">"התגעגעתי אלייך כל כך," היא אומרת, פניה<span class="no-break"> בשערי.</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני התגעגעתי אלייך." קולי מוצף באושר ברגע שניחוח הבושם שלה מכה באפי והלחי שלי מרגישה את עורה הרך. לרגע אני שוב בת חמש והיא מחבקת אותי אחרי שנישקה את המכה<span class="no-break"> שקיבלתי.</span></p>
			<p class="textindent">אימא ואני חולקות קשר<span class="no-break"> מיוחד.</span></p>
			<p class="textindent">קשר שנוצר כשיש לך רק הורה אחד, ולה נותר רק ילד אחד. סוג של קשר שבו חוויתן כמות עצומה של כאב יחד, רק כדי להבין שאתן זקוקות זו לזו כדי לשרוד. שאתן כל מה שנשאר<span class="no-break"> לשתיכן.</span></p>
			<p class="textindent">היא מורידה את התיק מכתפיי, ואני רצה בחזרה לאוטובוס לאסוף את המזוודה הקטנה שלי. אחרי שהגענו לטנדר האדום והישן שלנו, אנחנו זורקות את החפצים שלי למושב האחורי, ואני מתיישבת במושב<span class="no-break"> הנוסע.</span></p>
			<p class="textindent">בדרך הביתה אימא מספרת לי את כל הרכילות שפספסתי בזמן שעיניי גומעות את מראה האחוזות הענקיות בצידי<span class="no-break"> הכביש.</span></p>
			<p class="textindent">סטונוויו היא עיר... עשירה. בלשון המעטה. רק האליטה של האליטה מתגוררת בעיר הזאת, וכשאני אומרת אליטה, אני מתכוונת לכדורגלנים או לגרושותיהם הטריות, פוליטיקאים, מנכ"לים, מייסדי חברות ששוות מיליארדי דולרים, סנטורים, שגרירים וכן<span class="no-break"> הלאה.</span></p>
			<p class="textindent">מן הסתם, לאנשים האלה יש ילדים מקסימים מהזן של <span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">מעולם לא סירבו לשום דבר שדרשתי בחיי</span>, והילדים האלה לומדים איתי בבית הספר הפרטי של סטונוויו. אני מוקפת באנשים שלובשים תלבושת אחידה בעלות של שמונה מאות דולר במהלך השבוע, ומסניפים קוקאין מתוך פלטות פודרה של שאנל לאורך כל סוף השבוע. הם אפילו מקפידים לסדר את האבקה שלהם עם כרטיס האשראי השחור<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">אורח החיים של העשירים<span class="no-break"> והמפורסמים.</span></p>
			<p class="textindent">הסיבה היחידה לכך שאני בבית הספר הפרטי בסטונוויו, או שאנחנו בכלל גרים עדיין בסטונוויו, היא כי אבא היה השריף כאן, והעירייה משלמת על ההשכלה שלי עד שיחלפו כחמש שנים מאז<span class="no-break"> פטירתו.</span></p>
			<p class="textindent">אימא עובדת בבית קפה ברחוב הראשי, דבר שמממן את אורח<span class="no-break"> חיינו.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא הרבה, אבל ברגע שעברנו לבית עם שני חדרי שינה, התברר שהמשכורת שלה מספיקה לתשלום שכירות, אוכל וביקור בקולנוע מדי פעם. אנחנו לא צריכות יותר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מזה.</span></p>
			<p class="textindent">סטונוויו לא רק עשירה, היא גם קטנה. לא קטנה מדי, כי כדי להגיע ממקום למקום עדיין צריך רכב, אבל קטנה מספיק כדי לציין שם משפחה ולדעת בדיוק על מי מדובר, מי ההורים, מה הם עושים, כמה ילדים יש להם, מה <span class="bold _idGenCharOverride-2">הם</span> עושים ומה המוניטין<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">אימא מעדכנת אותי על השופטת הופ ג'ולי ובעלה קארל, שהוא הבעלים של אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בחוף המזרחי, ועל אמילי, חברתי הטובה ביותר, תינוקת ה'נס' האחת והיחידה<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">בדיוק כשהיא מתחילה לספר לי על כך שקארל והופ הציגו את אמילי בנשף 'נשות החברה הצעירות' בקיץ, אני מרגישה את הטלפון שלי מזמזם בכיס ושולפת אותו. על המסך מופיעה הודעה מהחברה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אמילי</span>: תאספי אותי בדרך, בבקשה. זה מה שהם רוצים שאלבש לנשף חג<span class="no-break"> המולד.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="textindent">היא צירפה תמונת סלפי בשמלה לבנה וארוכה. היא לא נראית נורא, אבל זה בהחלט מסתיר את הקימורים המדהימים<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">הוריה של אמילי עובדים קשה כדי להשיג לה הזמנה לנשף נשות החברה הבינלאומי בניו יורק בשנה הבאה, והיא שונאת את זה. היא רחוקה מנשפים כאלה שנות אור. אמילי היא ההפך הגמור מכל מה שהדבר הזה מייצג. התשוקות שלה הן ספורט ופעילות גופנית. היא אוהבת לרקוד, לעודד, לרוץ, להתאמן בחדרי כושר... כל מה שקשור באימונים ובפיתוח שרירים. היא לא רוצה להיראות כמו אותן נערות מורעבות ומסכנות שחיות על מיצי ניקוי וצועדות לראווה בנשפים. תחום הספורט היחיד שאמילי לא משתתפת בו בבית הספר שלנו, הוא לקרוס. זה התחום שלי. אבל היא תמיד שם כדי לתמוך בי<span class="no-break"> מהצד.</span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת ושולחת לה בתגובה שאעזור לה לקרוע את השמלה לגזרים בעזרת המגרסה של אבא<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="textindent">"... בכל מקרה, מיותר לציין שהופ לא הייתה מרוצה כשאמילי נרשמה לטריאתלון ההוא. לדעתי היא צריכה לתת לילדה לעשות את מה שהיא רוצה בחייה." אימא ממשיכה. פספסתי חצי מהשיחה. היא מבחינה בכך ומשנה את הנושא במהירות. "בית הספר יתחיל מהר יותר ממה שאת חושבת, מִי." טון קולה של אימא תמיד הופך רך יותר כשהיא משתמשת בשם החיבה המוזר שלמדתי לאהוב. "חשבת על איך תאמני את הצוות שלך<span class="no-break"> השנה?"</span></p>
			<p class="textindent">הצוות<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שלי</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני אוהבת את<span class="no-break"> הצליל.</span></p>
			<p class="textindent">נבחרתי לקפטן נבחרת הלקרוס זו שנה שנייה ברציפות. לא שבנות הקבוצה ממש אוהבות אותי, אבל אני טובה. בשנה שעברה הקבוצה העפילה בזכותי לעשירייה הפותחת בטורניר המרכז־אטלנטי, אז מוניתי שוב לקפטן השנה, למרות שאני לגמרי לא פופולרית בבית<span class="no-break"> הספר.</span></p>
			<p class="textindent">מן הסתם, כבר חשבתי על האופן שבו אאמן את הקבוצה כדי שנעפיל לטורניר הכלל־ארצי, אני מופתעת שאימא בכלל צריכה לשאול. היא יודעת שאני מסוג האנשים שמתכננים הכול מ־א' עד ת', ולא בסגנון של 'תעבדי קשה ותשחקי קשוח', אלא יותר לכיוון 'תעבדי קשה ואז תעבדי קשה יותר'. אני ברשימת המצטיינים של בית הספר, בהכנה לקולג' וקפטן<span class="no-break"> הקבוצה.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא צריכה<span class="no-break"> פופולריות.</span></p>
			<p class="textindent">אני צריכה לעמוד בתנאי קבלת המלגה שלי לאוניברסיטת פנסילבניה. המטרה שלי היא להיות מנתחת, לא מיס<span class="no-break"> אמריקה.</span></p>
			<p class="textindent">"ברור." אני עונה לאימא בחיוך. "אגב, הגשתי בקשת מלגה להרווארד בזמן שהייתי<span class="no-break"> שם."</span></p>
			<p class="textindent">"באמת? שינית את דעתך?" היא מביטה בי לשנייה אחת בגבה<span class="no-break"> מורמת.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, אבל זה לא יכול להזיק, נכון? הם<span class="no-break"> התעקשו."</span></p>
			<p class="textindent">"כמובן, מי." אני שומעת את החיוך בטון שלה. היא מעולם לא הייתה תלמידה טובה ולא הלכה ללמוד בקולג'. היא פשוט לא רצתה. אימא שלי חייתה את חייה באופן פראי עד שפגשה את אבא שלי, ועכשיו יש לה בת שמקבלת הצעות למלגות ממכללות רבות החל מהקרובות אלינו ועד למלגת לימודים מלאה מאוניברסיטת פנסילבניה ואולי גם<span class="no-break"> מהרווארד.</span></p>
			<p class="textindent">"רוב הסיכויים שלא אקבל אותה, אבל עדיין<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"נו, באמת," היא קוטעת אותי, "אני שונאת שאת עושה את זה. אני מקווה שלא תעשי את זה בבית<span class="no-break"> הספר."</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יכולה שלא<span class="no-break"> לצחוק.</span></p>
			<p class="textindent">אני באמת מדברת ככה גם בבית הספר. להגנתי, בכל פעם מחדש נדמה לי שהביצועים שלי היו נוראיים במבחן, גם כשכולם סביבי יודעים שהצלחתי. אני שומרת על ציפיות נמוכות כדי להימנע מאכזבה. תקראו לי פסימית, אם אתם רוצים. ההתנהגות חסרת השליטה הזאת והכבוד שלי לכל חוק וכלל, זיכו אותי בכינוי 'גוּדִי' כקיצור ל־<span class="english">Goody</span> <span class="english">two</span> <span class="english">shoes</span>, כי כולם מאמינים שאני 'ילדה טובה<span class="no-break"> ירושלים'.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא אכפת לי. כמו שאמרתי, אני לא שם כדי לזכות בפופולריות. יש לי את אמילי ואת אימא, וזה כל מה שאני<span class="no-break"> </span><span class="no-break">צריכה.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="textindent">אנחנו חונות ליד הבית הקטן שלנו ואני גוררת את המזוודה שלי בזמן שאימא לוקחת את התיק שלי פנימה. המזוודה מקפצת בארבעת המדרגות שמובילות למרפסת כניסה קטנטנה ואני פותחת את דלת הרשת. אחרי מסע ארוך, אני דוחפת את הדלת ונכנסת לביתנו הצנוע.<span class="no-break"> סוף־סוף.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע שהדלת נפתחת לרווחה, ריח האוכל הפיליפיני שבוקע מהמטבח ממלא את ריאותיי. ההורים של אבא הגיעו מהפיליפינים, ולמרות שאימא היא לא הטבחית הכי טובה, היא עושה כמיטב יכולתה ללמוד את המנות שאליהן אני מתגעגעת מאז שאבא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">נפטר.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים, אימא. הריח כאן טוב כל<span class="no-break"> כך."</span></p>
			<p class="textindent">דלת הכניסה נפתחת היישר לסלון שלנו, שמשמש גם כחדר אוכל וכל חדר אחר למעט חדר רחצה או חדר שינה. הבית שלנו לא גדול, בלשון<span class="no-break"> המעטה.</span></p>
			<p class="textindent">מהמקום שבו אני עומדת אפשר לראות את המטבח הקטן והפתוח. דלפק קצר עם שני שרפרפים מפריד בין אזור המטבח לבין הסלון. הספה ממוקמת כמה סנטימטרים ימינה מהכניסה, ממש סמוך<span class="no-break"> לדלת.</span></p>
			<p class="textindent">אני נכנסת פנימה, חולפת על פני כמה מדפים עם תמונות ישנות מהתקופה שבה היינו משפחה שלמה, ופונה שמאלה למסדרון צר שמוביל לשני חדרי השינה ולחדר השירותים הבודד. אחרי שהתקלחתי וזרקתי את הבגדים המלוכלכים שלי לסל הכביסה, אני מצטרפת לאימי שעומדת<span class="no-break"> במטבח.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה המזכרת שלי מהאוניברסיטה?" היא שואלת ומניחה תלולית אורז על כל<span class="no-break"> צלחת.</span></p>
			<p class="textindent">"חה. את יודעת מה המחירים בחנות של אוניברסיטת הרווארד? אני אפילו לא לומדת שם באמת. אשלח לך סוודר עם הלוגו של אוניברסיטת פנסילבניה, אם תהיי<span class="no-break"> נחמדה."</span></p>
			<p class="textindent">אימא צוחקת ומוסיפה עוף להשלמת המנות שלנו. "זה בטח לא יהיה קרוב אפילו לבישולים של אבא שלך, אבל אני עושה כמיטב יכולתי," היא מעבירה לי את<span class="no-break"> הצלחת.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מתיישבות על הספה וצופות בתוכנית ריאליטי. זה הסוד הקטן והמלוכלך שלנו. אנחנו אובססיביות לכל תוכניות הריאליטי, החל מ"הקרדשיאנס" ועד "עקרות בית אמיתיות". צפינו בכולן. אני מאמינה שיש בין זה ובין הסקרנות הרעילה שלי על חייהם של אנשים אחרים קשר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ישיר.</span></p>
			<p class="textindent">אולי אני עד כדי כך לא מרוצה מהחיים שלי, שאני לא יכולה להפסיק לצפות באלה של אחרים. חוץ מאמילי, אף אחד לא מכיר את השריטה הזאת שלי, ומשום מה, אני מעדיפה שזה יישאר ככה. אין לי שום רצון להשתלב עם כל הבנות האחרות בבית הספר שלי שמכורות לריאליטי. באופן מוזר, אני אוהבת את דימוי הילדה המושלמת שיש לי. כנראה משום שהוא רחוק כל כך<span class="no-break"> מהאמת.</span></p>
			<p class="k havit"></p>
			<p class="paragraph-n -hazaha">למחרת, אימא מעירה אותי מוקדם למשמרת שלי בבית הקפה. אולי כדאי שאמצא מקום אחר לעבוד בו כדי שאהיה מסוגלת להרשות לעצמי לקנות כל דבר או לחסוך כסף. בעלי בית הקפה <span class="bold _idGenCharOverride-2">הבייקרס</span> משלמים קרוב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לכלום.</span></p>
			<p class="textindent">"מי, אצטרך עזרה מאחורי דלפק השירות," אימא אומרת בזמן שאני מנגבת שולחן. "עמוס בשעה הזאת של<span class="no-break"> היום."</span></p>
			<p class="textindent">"בטח," אני אומרת ושולפת סינר מאחורי<span class="no-break"> הבר.</span></p>
			<p class="textindent">בלי להרים את הראש, אני קוראת ללקוח הבא תוך כדי ניסיון לקשור את הסינר סביב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מותניי.</span></p>
			<p class="textindent">"היי, מה<span class="no-break"> תרצה?"</span></p>
			<p class="textindent">הבעיה היא שאני תוצר של גבר פיליפיני נמוך ושל יפיפייה דרומית קטנטנה עם גוף של רקדנית בלט, והתוצאה הסופית של הערבוב הזה היא יצור בגובה מטר וחצי שעדיין יכולה ללבוש בגדים במידת ילדים, למרות שימלאו לי שמונה־עשרה<span class="no-break"> בקרוב.</span></p>
			<p class="textindent">אני ממש נאבקת עם הסינר<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">לכרוך את חוט הקשירה פעמיים סביב המותניים שלי משאיר יותר מדי חוט, אבל הוא לא מספיק לכריכה נוספת. אני צריכה לבחור בין להיראות מגוחך לבין להפסיק לנשום לשארית<span class="no-break"> היום.</span></p>
			<p class="textindent">"את צריכה עזרה?" מישהו שואל אותי בזמן שאני עדיין מנסה לקשור את הסינר. אני מתפשרת על פעמיים סביב המותניים כדי לא להתעלף במהלך היום, ולבסוף מרימה את מבטי כדי לפגוש את עיני הדבש הממיסות ביותר שראיתי<span class="no-break"> מימיי.</span></p>
			<p class="textindent">מבטי ננעל במבטו לרגע לפני שאני בוחנת את שיער הקרמל היפה שלו שתלתליו העדינים כמעט מגיעים לאוזניו. הוא מעביר בהם יד, מסיט אותם לאחור ומחייך אליי בחיוך הביישן והמהמם שלו. השן הקדמית שלו, שמעט סדוקה, תמיד גרמה למבטי להתעכב על<span class="no-break"> חיוכו.</span></p>
			<p class="textindent">כריסטופר<span class="no-break"> מורי.</span></p>
			<p class="textindent">מטר תשעים ושלושה של שלמות<span class="no-break"> טהורה.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר האידיאלי שלי. אהבתי אותו מאז שהיינו ילדים, אבל הוא הפך למשהו לוהט כל כך... וממש לא ילד. הדבר המושלם ביותר לגביו הוא שנוסף לגופו הגברי, האישיות היא אדיבה, אינטליגנטית ומכבדת. אני יודעת שהוא חכם כי הוא המתחרה העיקרי שלי לתואר מצטיין השנה. ואני יודעת שהוא אדיב כי אנחנו מכירים מאז הגן, והוא תמיד היה טוב אליי, מעולם לא קרא לי גוּדי ומעולם לא נכנע ללחץ החברתי והאיסור לדבר איתי כי אני לא מספיק מגניבה כדי<span class="no-break"> להשתלב.</span></p>
			<p class="textindent">עד כיתה ז' היינו חברים<span class="no-break"> טובים.</span></p>
			<p class="textindent">לא החברים הכי טובים, אבל לפחות<span class="no-break"> חברים.</span></p>
			<p class="textindent">עד שיום אחד הוא חבר לתאומים ולאט־לאט התרחקנו. ובכל זאת, הוא תמיד היה נחמד<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">כריסטופר הוא כל מה שאני רוצה בגבר, או לפחות רציתי. בכיתה ד' הצהרתי על אהבתי הנצחית אליו במכתב שהנחתי על שולחנו בכיתה. הוא לא הרגיש כמוני, אבל לפחות היה לו את האומץ לבוא אליי ולומר לי את זה בפנים. זאת הסיבה לכך שאני יודעת שכריסטופר מורי הוא כל מה שאני רוצה בגבר, למרות שאני בהחלט לא כל מה <span class="italic _idGenCharOverride-2">ש</span><span class="bold _idGenCharOverride-2">הוא</span> רוצה<span class="no-break"> באישה.</span></p>
			<p class="textindent">כנראה זה לטובה, כי הפרש הגובה בינינו, שהפך להיות מגוחך עם השנים, היה יכול ליצור מצבים<span class="no-break"> מביכים.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">כל הכבוד</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, ג'יימי, תמשיכי להגיד את זה לעצמך אולי בסוף</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> תשתכנעי</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"ג'יימי? את בסדר?" קולו מחזיר אותי למציאות ואני מנענעת את ראשי כדי להדוף את הזיכרון של כריסטופר מורי שובר את ליבי כשהייתי בת<span class="no-break"> עשר.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים אדירים, חלמתי בהקיץ לרגע. היי, כריס," אני עונה ומרגישה את המבוכה מתגנבת במעלה<span class="no-break"> חזי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">צחוק חומק משפתיו והוא מנענע את ראשו באיטיות. "שאלתי איך היה בהרווארד. הזמנתי גם שני ספלי קפה שחור, אבל הקיץ שלך בהרווארד מעניין אותי<span class="no-break"> יותר."</span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת אליו כי הצחוק שלו פשוט גורם לי לחייך, ומתחילה להכין את המשקאות. "היה מדהים, תודה. עכשיו אני אפילו בטוחה יותר שאוניברסיטת פנסילבניה היא המקום בשבילי, אבל זאת הייתה חוויה<span class="no-break"> נהדרת."</span></p>
			<p class="textindent">"טוב<span class="no-break"> לשמוע."</span></p>
			<p class="textindent">אני מציצה מאחוריו. כריס תמיד מוקף בחברים שלו, וכמעט לא רואים אותם בנפרד. כלומר, לאן שכריס הולך לוק והתאומים הולכים, ולאן שהתאומים הולכים, צרות ובעיות הולכות בעקבותיהם. אני מפנה אליו את מבטי<span class="no-break"> המבולבל.</span></p>
			<p class="textindent">"הצלחת להיפטר מהתאומים במהלך הקיץ? אתה צריך עזרה בהסתרת הגופות?" אני שואלת בחצי צחוק ומניחה את שני ספלי הקפה על<span class="no-break"> הדלפק.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך אליי חיוך חצוף, מושיט לי כסף ומרים את הספלים. "לעולם לא תנחשי איפה הם," הוא<span class="no-break"> אומר.</span></p>
			<p class="textindent">"בכלא?"</p>
			<p class="textindent">הוא צוחק, אבל מצליח לענות, "בבית<span class="no-break"> הספר."</span></p>
			<p class="textindent">"בבית הספר? למה?" ההפתעה שבקולי גלויה<span class="no-break"> לחלוטין.</span></p>
			<p class="textindent">"הציעו להם לדלג כיתה. זה לא עניין אותם בהתחלה, אבל אז הם הבינו שיהיו להם שיעורים משותפים איתי ועם לוק, אז הם הסכימו. זה היה כמעט ברגע האחרון, אבל הם הסכימו. ההורים שלי לקחו אותם היום בבוקר לבית הספר כדי לחתום על<span class="no-break"> האישורים."</span></p>
			<p class="textindent">"מה?" אני כמעט נחנקת מהרוק של<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">כריס ואני לומדים יחד כמעט בכל שיעור. אני לא רוצה שהתאומים יהיו שם, הם רועשים וחסרי כבוד. תוסיפו את לוק לתערובת, והם בלתי<span class="no-break"> נסבלים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"זאת עומדת להיות שנה כיפית, נכון?" הוא<span class="no-break"> צוחק.</span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת שהוא לא מאמין לאף מילה שיוצאת לו מהפה, כי הוא לא חושב שהשטויות שלהם הן "כיף". הוא מוצא אותן מעצבנות, אבל כריס אוהב אותם יותר מדי ולא עושה דבר<span class="no-break"> בעניין</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני נותרת המומה במקומי אחרי ההצהרה שלו, בזמן שהוא מסתובב ללכת, ואחרי רגע אני מגלה שכמות המזומנים שהוא השאיר על הדלפק מספיקה כדי לשלם על עשר כוסות<span class="no-break"> קפה.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, זה הרבה מעבר ל<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"נתראה ביום שני!" הוא צועק, פונה לדלת ומנופף<span class="no-break"> בידו.</span></p>
			<p class="textindent">אני צופה בו נפגש עם לוק בחוץ. טוב, אני מנחשת שזה לוק לפי השיער הבלונדיני הבהיר שמשקף את השמש ומסנוור<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">השיחה הזו מותירה אותי עם תחושה לא נוחה שמתיישבת לי<span class="no-break"> בבטן.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא חושבת שזה שהתאומים מדלגים כיתה יהפוך את השנה שלי למהנה. למעשה, אני די בטוחה שצפוי לי<span class="no-break"> ההפך.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית בריונות מיריבים לאוהבים משולש רומנטי רומנטיקה בתיכון

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!