חברים סמויים מעין

אברם קנטור

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. חברים סמויים מעין הוא ספר על מפגשים לא שגרתיים עם אנשים שגרתיים רק לכאורה.

אווה באובכטר, מו”לית גרמנייה, נענית לבקשת מארחה בקיבוץ לקיים פגישות עם חברים מן השורה. פגישות הפורשות בפניה גלריה עשירה של דמויות, על דעותיהן המגוונות, מטרותיהן, אמונותיהן וגם אי אלו תחבולות וסודות. אולם להפתעתה אותן תחבולות וסודות נועדו דווקא להיטיב עם אחרים, ולא עם המתחמנים עצמם.

מבטה הסקרן והחוקר של אווה באובכטר משקף תמונה של חברה, אשר חוקיה אינם ברורים מאליהם למתבונן מבחוץ. רשימותיה, המתעדות את אותם מפגשים, מציירות תמונה של חברה אנושית מיוחדת במינה.

אברם קנטור הוא מחברם של רומנים, סיפורים וספרי ילדים אחדים, מתרגם ועורך.
שם: חברים סמויים מעין
מחבר/ת: אברם קנטור
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 011194429

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 78.00

קרא פרק ראשון

				   
      <div>
         
         <h3>פוסט מורטם</h3>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regular">אמנם אי־אפשר לומר ששכחתי את נתן לֶבֶּדיקֶר ואת הימים היפים שביליתי אצלו אחרי ביקורי ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים, אבל מאז
                  שסירב לבקשתי לפרסם את רשמי הביקור שלי, לא טרחתי לחשוב עליו עוד. לא הגבתי על תשובתו השלילית לבקשתי, וגם על מכתבי הגישוש שניסו
                  לברר אם נפגעתי מתשובתו לא השבתי. אף־על־פי שלא הצהרתי בפניו מראש כי אני משאירה בידיו את ההחלטה אם לאפשר את הפרסום, היושר האישי
                  לא הניח לי להתעלם מעמדתו, ולא אוכל להכחיש כי סירובו אִכזב אותי מאוד, אולי אפילו עורר בי מידה של כעס. על כל פנים, עובדה היא
                  שנמנעתי מכל קשר אִתו, את רשימותיי טמנתי במגרה, והעניין כולו נדחק לאיזו פינה נידחת במוחי, וכמו נשכח. מי יודע אם הייתי שבה ונזכרת
                  בדברים אלמלא ההודעה הפתאומית של ריינר, אחי, כי נתן הלך לעולמו. ריינר הודיע לי כי הוא טס מחר ללוויה, ושאל אם ארצה להצטרף. מה
                  הוא שדחק בי להשיב מייד בחיוב, קשה לי להסביר, אבל קרוב לוודאי שאילו היה לי זמן להרהר בכך הייתי דוחה את ההצעה בנימוס. היה הכרח
                  להסדיר את הטיסה מייד, ואני לא חשבתי כלל, ועוד לפני שעיכלתי את הידיעה נעניתי להצעה. ייתכן שאילו לא היה ריינר מפתיע אותי כך,
                  לא הייתי שבה להרהר כלל באנשים האלה, אבל ההחלטה החפוזה הזאת השיבה אותי אל הימים שביליתי ביניהם.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">האמת היא שגם היום לא אוכל להסביר מה בדיוק בער בי אז, עם שובי מן הביקור ההוא בישראל, להעלות על הכתב אותם דברים, שהרי חוויתי
                  קודם לכן וגם אחר־כך חוויות מפעימות יותר, ואף אחת מהן לא הביאה אותי לשבת לילות וימים באובססיביות כזאת ולהעלות את הדברים על
                  הכתב.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">אולי עלה בי איזה צורך לפלוט את הדברים מלִבִּי ולהיפטר מהם, והרי אך עובדה היא שמאז עין לא שזפה את הרשימות הללו. מי שהיה העורך
                  הראשי בהוצאת הספרים שבה עבדתי באותם ימים, טען בתוקף שאין כל הכרח לקבל את הסכמתו של נתן לפרסום הדברים, וגם דחק בי לאפשר לו
                  להוציאם לאור. ייתכן שהייתה זו טעות לא לפרסם את הדברים, אבל לבי לא נתן לי לנהוג אחרת.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">עכשיו נתן מת. האם בכך הוסר מחסום מלפני רגליי? האם ארצה עכשיו לפרסם את הדברים? עברו כל־כך הרבה שנים, חלק מן האנשים ההם בוודאי
                  כבר אינם בין החיים.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">מייד אחרי שנפרדתי מריינר בטלפון והוא אמר שניפגש לפנות בוקר בנמל התעופה, נפל מבטי על המגרות. עד מהרה התברר שאני זוכרת היטב
                  היכן טמנתי את הדברים, והדפים, המודפסים עדיין במכונת כתיבה, היו מונחים לפניי.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">אמנם היה עליי לארוז לקראת הנסיעה החפוזה עם שחר, אבל מראה הדפים ההם לא הניח לי להתפנות לזוטות הללו.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">אל הדף הראשון היה מוצמד עדיין במהדק חלוד מכתב אל נתן בכתב ידי:</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular"> </span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">ידיד יקר,</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="הפקת מהדורה אלקטרונית על ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular">
               <span class="regularbold">אני רוצה לשוב ולהודות לך על ההזדמנות הבלתי רגילה שהענקת לי כשהתעקשת שאבוא, למרות שבתחילה לא נלהבתי להיענות להזמנתך. כבר אמרתי
                  לך בתום הביקור שכל מה שהבטחת לי לפני הביקור אכן התממש, ושאני זכיתי אף ליותר מזה.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">אמנם מסרתי לך כבר את רשמיי בעל פה, כפי שביקשת, אבל הדברים המשיכו להתהפך בקרבי עד שלא יכולתי אלא להעלותם על הכתב. עשיתי זאת
                  בלילות ארוכים בביתי, מה שהביא את ידידי, העורך הראשי, לדאוג לבריאותי ולהעיר לי על הפיהוקים, שהיו תוצאת הלילות הללו. סיפרתי
                  לו על הכתיבה, והוא הפציר בי שאראה לו את הדברים. משקרא אותם, לא הניח לי עד שנעתרתי והסכמתי שהדברים יראו אור אצלנו בגרמניה,
                  אבל התניתי את הדבר בהסכמתך, נדמה לי שכך ראוי. אני ממהרת לשלוח לך את כתב היד. אינני יודעת אם תרצה להחליט על כך בעצמך, או להיוועץ
                  באנשים שמדובר בהם או באחרים. אקבל בהבנה כל תשובה. אינני יודעת איך תוכל להביא את הדברים בפני מי שאינם דוברי גרמנית בלי לתרגמם,
                  אך אשאיר זאת לשיקולך, ואם תחליט לתרגם אותם, נוכל גם לחשוב על פרסומם בישראל (כפי שתראה, בכוונה לא ציינתי שמות אנשים, וגם לא
                  שמות מקומות. אם תרצו, נוכל לשנות זאת ולציין שמות אמִתיים או בדויים).</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular"> </span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">לתשובתך/תשובתכם אחכה בקוצר רוח,</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">בידידות,</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">אווה</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular"> </span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regular">את תשובתו של נתן לא צירפתי וספק אם בכלל שמרתי אותה, אבל מיותר לתאר אותה כאן, שהרי העובדה שהדברים לא ראו אור עד כה מדברת בעד
                  עצמה.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">רגע ארוך נחו עיניי על הדפים הישנים, וכבר חשבתי להכניסם לתיק היד שלי כדי שאוכל לקראם במטוס, אבל לא התאפקתי, ועיניי החלו לרוץ
                  על השורות. אינני יודעת מדוע העלו הדברים דמעות בעיניי, על כל פנים לא הפסקתי את הקריאה אלא כדי לנגבן, ומשסיימתי חשבתי כי עליי
                  להראות את הדברים לריינר. בשעתו אפילו לא סיפרתי לו על כך, אבל עתה חשבתי שראוי שיראה את כתב היד לפני שישמע עליו מפי אשתו של
                  נתן.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">כששלפתי מתיקי במטוס את האוגדן שבו היה ארוז כתב היד ואמרתי לריינר שאני רוצה להראות לו משהו שכתבתי אחרי הביקור ההוא אצל נתן,
                  לקח ריינר מידי את האוגדן, חייך, ולפני שפתח אותו, אמר: "</span><span class="regular">כבר קראתי את זה."</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת מהדורה אלקטרונית על ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular">
               <span class="regular">המומה הבטתי בו והמילים נעתקו מפי. נתן לא רק סיפר לו על כך, אלא אפילו שלח לו את הדברים.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">רגע ארוך הבטתי בו מופתעת ודמומה, עד שלא יכולתי להימנע מלשאול על מה שהדהים אותי כל־כך:</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">"כל הזמן הזה ידעת, ולא אמרת לי מילה על כך?"</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">ריינר הניע ראשו לשלילה.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">"רק לפני שבועיים הגיעה אליי החבילה, כנראה הוא הרגיש כי סופו קרֵב, את לא השבת למכתבים שלו, אז הוא פנה אליי."</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">ריינר משך את תיקו מתחת למושב שלפניו, שלף ממנו מכתב והושיט לי.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">
               <span class="regular">"תקראי בעצמך," אמר.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular"> </span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">ריינר היקר,</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">אני לא יודע אם אתה זוכר את הביקור של אווה, אחותך, אצלנו אחרי יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, ואני לא יודע מה סיפרה לך אחותך
                  על אותו ביקור. על כל פנים הביקור ההוא הניב אצל אחותך ספרון יפה, שאותו שלחה לי בטוּבה, וביקשה את הסכמתי להוצאתו לאור. אני הייתי
                  אז עדיין שקוע בתפקידי כמזכיר הקיבוץ, וכל האנשים שתיאורם הופיע בספרון עדיין התהלכו בינינו. לא יכולתי להעלות על הדעת פרסום כזה.
                  ברבות הימים התמעטו לצערי האנשים הללו בזה אחר זה, הזמן עשה את שלו וחשבתי שהתנאים הבשילו לפרסום הספרון. כתבתי זאת לאחותך, תוך
                  התנצלות על סירובי לשעבר וניסיון להסביר אותו, אבל היא לא השיבה למכתביי, חשבתי שבחלוף הזמן אמצא דרך להגיע אליה, אבל לא עלה בידי
                  לחדש את הקשר הזה וחדלתי מניסיונותיי. אני מצרף לדברים האלה את כתב היד ששלחה אליי אחותך באותם ימים, ופונה אליך. סלח לי שאני
                  מערב אותך בעניין זה, אבל לא מצאתי דרך טובה יותר להגיע אל אחותך. הזמן, יש לו דרכים משלו לשנות את פני הדברים, ועתה אני חושש
                  כי לא יאפשר לי עוד להמתין.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular"> </span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">את התפקיד שמילאתי בימים שאחותך ביקרה אצלנו קיבלתי על עצמי מתוך גאווה על הדרך שבה עמדנו בכל תהפוכות הזמן. חרף כל הגזרות וההתנכלויות
                  שהפילו ודרדרו קיבוצים אחרים לתהום, הצלחנו לשמור על החוסן שלנו.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">אבל ברגע שהתיישבתי על הכיסא הזה גיליתי כי הממלכה העצומה הזאת, שנראתה בעיניי עד אז כתכלית נפלאה בפני עצמה, איננה אלא גוש מתפורר
                  שגבולותיו מטושטשים, שדווקא השפע הגדול שהייתי כל־כך גאה בו ניגע את איבריו הפנימיים בנקודות נמק באוש, אשר ספק אם אוכל להביא
                  לו תקנה.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">פתאום נתחוור לי שאיננו חסינים בפני הכלל הקובע כי במקום שמישהו מרוויח, מישהו אחר מוכרח להפסיד.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">רק בדיווחים של אווה, אחותך, הצלחתי להבחין מבעד למסווה השפע ולמגדלי הרווחה, במרקם אנושי עדין שעליו עומדת התמונה כולה, מרקם
                  אנושי המסוגל לחמוק משיניו האכזריות של הריקבון.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">צר לי שלשם הביקור של אחותך אצלנו לא עמדו לרשותה אלא ימי חופשה אחדים, שאם לא כן, אולי היינו זוכים לתיאור של חברים רבים אחרים
                  הראויים לתשומת הלב הזאת, ואולי אפילו כל החברים, אבל אולי יהיה זה בבחינת המועט המחזיק את המרובה, או אולי מעט מן האור הדוחה
                  הרבה מן החושך. על כל פנים, כפי שנוהגים בני הדור הצעיר לומר, "</span><span class="regularbold">זה מה שיש". ואני רוצה לבקשך שתמסור לאחותך את בקשתי כי תפרסם את הדברים היפים האלה. אז חשבתי שכבר מותר לי לכנותה ידידתי, אבל
                  נראה שסירובי לבקשתה לפרסם את הדברים ההם מחק את האפשרות הזאת, אולי היא תמחל לי אחרי שתקרא את הדברים האלה.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">אני מודה לך מראש על עזרתך.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">ידידך מנוער,</span></span></p>
         
         <p dir="rtl" style="margin-right: 2em; text-indent:0;"><span class="regular">
               <span class="regularbold">נתן</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular"> </span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת מהדורה אלקטרונית על ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular">
               <span class="regular">עם שובנו מישראל, מהלוייתו של נתן לֶבֶּדִיקֶר, מיהרתי להגיש את כתב היד ההוא להוצאה לאור, והרי הוא לפניכם, כלשונו, כפי שכתבתיו
                  באותם ימים.</span></span></p>
         
      </div>

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 39.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!