דברי הימים של פרן 1 מעוף הדרקון

אן מק’קאפרי

רק כוח הרצון החזיק את לסה בחיים במשך עשור לאחר רצח משפחתה, ועתה הייתה מוכנה לצאת ממקום מחבואה ולתבוע לעצמה את זכותה מלידה.
קורי הכסף הקטלניים, הניגרים מן הכוכב האדום, שבים לאַיֵים בהשמדת כל ניצוץ חיים בפרן. והדרקונים הטלפתיים האדירים, אשר הגנו על פרן מאז ימי הקדמונים, התמעטו ומספרם זעום. הם לבדם לא יוכלו להגן על כוכב הלכת בשעתו הקשה ביותר.
לסה, אשר נחישותה ואומץ לבה דרושים כעת לפרן כולה, הוגה תוכנית נועזת ומסוכנת לגיוס עזרתם של מי שעקבותיהם אבדו בעבר הרחוק...
שם: דברי הימים של פרן 1 מעוף הדרקון
מחבר/ת: אן מק’קאפרי
שפה: עברית
תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
תת תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
מק״ט: 011140345

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00

קרא פרק ראשון

				
<p> </p>
<p> </p>
<h4></h4>
<div class="letter2">
<p class="_Tinos_ noindent" ><span class="_Tinos_">חַלֵּל חֲלִילָן, מְתוֹפֵף הַךְ,</span></p>
<p class="_Tinos_ noindent"  ><span class="_Tinos_">פְּרֹט נִבְלַאי, חַיָּל צְעַד בַּסָּךְ.</span></p>
<p class="_Tinos_ noindent"  ><span class="_Tinos_">שַחְרֵר הַלֶּהָבָה וְאֶת הָעוֹלָם שְׂרֹף,</span></p>
<p class="_Tinos_ noindent"  ><span class="_Tinos_">עַד שֶכּוֹכַב הָאֹדֶם הַזּוֹהֵר יַחֲלֹף.</span></p>
</div>
<h4></h4>
<p class="noindent">לֶסָה התעוררה בתחושת קור. קור עז יותר מצינת הדבקות הנצחית של קירות האבן. קור מלווה בהכרת הסכנה, החמורה מזו ששילחה אותה לפני עשרה מחזורים מלאים, מייבבת מאימה, להסתתר במאורה המצחינה של זוחל המשמר.</p>
<p>נוקשה ומרוכזת, שכבה לֶסָה בתבן של חדר הגבינות מדיף הריחות, ששימש לה חדר-שינה יחד עם שאר משרתות המטבח. התחושה מבשרת הרעות הייתה דוחקת, שלא ככל אזהרה קודמת. אז חדרה לתודעתה ההכרה בנוכחותו של זוחל המשמר אשר סובב והחליק בחצר עד קצה גבול השרשרת. חסר מנוחה היה, אך לא חש במשהו בלתי רגיל בחשכה של טרם-שחר.</p>
<p>לֶסָה התכרבלה לפקעת הדוקה של עצמות, גיפפה את עצמה כדי לרפות את המתח מכתפיה המתוחות. אחר-כך אילצה את עצמה להירגע, שריר אחר שריר, מפרק אחרי מפרק, כדי לאתר אותו איום מסתורי, שהיה בו כדי לעוררה משנתה, ועם זאת לא להטריד את זוחל המשמר הרגיש.</p>
<p>הסכנה, בשום אופן לא הייתה בתוך חומות מאחז רוּאָתָ'ה, ואף לא קרוב לשטח המרוצף המקיף את המאחז, אשר עשב חסר רחמים פלש לתוכו – עֵד ירוק להסתאבות המאחז שהקפיד בעבר על טהרת האבן. הסכנה גם לא הגיעה מכּיווּן הסוללה שעלתה מהעמק, ושהמעיטו עתה להשתמש בה, לא ארבה במגורי האבן למרגלות הצוק של המאחז, ואף לא נשאה את ריח הרוח שנשבה מהחופים הקרים של טִילֶק. ובכל זאת, היא הסתננה לתוך חושיה של לֶסָה, והרטיטה כל עצב בגופה דק-הגזרה. נסערת כולה, ניסתה לֶסָה לזהות את הסכנה לפני שתימוג התחושה המבשרת רע. היא שיגרה את מחשבתה החוצה, לעבר המעבר, רחוק יותר משניסתה אי-פעם. תהיה אשר תהיה הסכנה, היא לא הייתה ברוּאָת'ה... עדיין. לא היה לה ריח מוכר כלל. זה לא היה אֵפוא פַאקְס.</p>
<p>לֶסָה הייתה שׂבעת רצון, אבל מסויגת על שפַאקְס לא הטריח את עצמו לבקר במאחז רוּאָת'ה זה שלושה מחזורים מלאים. אדישותם של האוּמנים, מאחזי המשקים המתנוונים ואפילו האבנים משובצות הירוקת של המאחז, קוממו את פַאקְס – שהכריז על עצמו לורד הרכסים הגבוהים, עד שהעדיף לשכוח את הסיבה שבגללה הכניע את המאחז אשר היה בעבר גא ורווחי.</p>
<p>האיום המעיק כפה על לֶסָה ללא רחם לזהותו, והיא חיפשה בתבן אחר סנדליה. היא קמה, סילקה מוכנית תבן משערותיה הסבוכות, וכרכה אותן במהירות בפקעת גסה על עורפה.</p>
<p>אחר גיששה את דרכה בין המשרתות שהיו שקועות בשינה עמוקה, צמודות זו לזו כדי להתחמם, והחליקה במעלה המדרגות אל המטבח עצמו. הטבחית ועוזרתה שכבו על השולחן הארוך שלפני האח הגדולה, גביהן הרחבים מופנים אל חום האש המלובה, נוחרות לסירוגין. לֶסָה חמקה על פני המטבח אל הדלת של חצר האוּרווה. היא פתחה את הדלת במידה מספקת כדי להניח לגופה הדק לעבור. חלוקי האבנים של החצר היו קרים כקרח מבעד לסוליות הדקות של סנדליה, והיא רעדה כאשר אוויר של טרם-שחר חדר בעד לבושה המטולא.</p>
<p>זוחל המשמר החליק על פני החצר כדי לקדמה בברכה, התחנן כתמיד שתשחררו. בתנועה מעודדת ליטפה את הקמטים של אוזניו המחודדות, והוא התאים את עצמו לפסיעותיה. היא השפילה מבט של חיבה אל הראש המחריד, והבטיחה לו גירוד טוב. הוא השתופף, נאנק בקצה השרשרת שלו, והיא המשיכה בדרכה אל המדרגות המחורצות, שהובילו אל הסוללה שמעל השער הכבד של המאחז. בראש המגדל נשאה את עיניה מזרחה, למקום שם התנוססו בליטות האבן של המעבר כמו תבליט שחור אל מול היום העולה.</p>
<p>בהיסוס-מה פנתה שמאלה, שכן תחושת הסכנה גאתה גם מן הכיוון הזה. עיניה נמשכו מעלה אל הכוכב האדום, שהחל באחרונה לחלוש על שמי השחר. בעוד היא נועצת את מבטה, הקרין הכוכב פעימה אחרונה אדומה ולוהטת, לפני שאבד פארו בזוהר השמש הזורחת של פֶּרְן. רסיסים מבולבלים של סיפורים ובלדות על הופעת השחר של הכוכב האדום הבזיקו במוחה, חולפים במהירות גדולה מכדי שתוכל להבינם. יתרה על כן, חושיה אמרו לה כי אף שהסכנה עלולה לבוא גם מצפון-מזרח, קיימת סכנה גדולה יותר במזרח. היא אימצה את עיניה כאילו עשוי המראה לגשר על פני המרחק בין הסכנה לבינה, הביטה בריכוז מזרחה. השאלה שהביע זוחל המשמר בשריקה דקה הגיעה אליה בדיוק כאשר דעכה התחושה המוקדמת.</p>
<p>לֶסָה נאנחה. היא לא מצאה כל תשובה בשחר, אלא אותות סותרים. עליה לחכות. האזהרה באה, והיא קיבלה אותה. היא רגילה לחכות. התמדה, כוח סבל ועָרמה היו כלי נשקה האחרים, חמושים בסבלנות בלתי נדלית של שאיפת-נקם מסורה.</p>
<p>אור השחר האיר את הנוף הפרוע, ואת השדות הבלתי חרושים בעמק למטה. אור השחר נפל על הבוסתנים המעוותים, בהם תרו עדרים דלילים של בהמות חולבות אחרי עלים תועים של עשב אביבי. העשב ברוּאָתָ'ה, הרהרה לֶסָה, גדל במקום שאינו צריך, נובל במקום בו הוא אמור לפרוח. אך בקושי עלה בידה להיזכר איך נראה פעם עמק רוּאָת'ה, מאושר ונעים, פורה ושופע. לפני שבא פַאקְס. חיוך מהורהר עיקם את שפתיה, שלא היו מורגלות בתנועה זו. פַאקְס לא הפיק כל רווח מכיבוש רוּאָתָ'ה... ואף לא יפיק כל עוד היא, לֶסָה, תחיה. ואין לו שמץ של חשד מהו מקור כל ההרס.</p>
<p>ואולי יש לו, תהתה לֶסָה, כשרוחה עודנה נסערת מהתחושה הפראית של הסכנה. בצד מערב שכן המאחז החוקי היחיד של פַאקְס שבא לו בירושה. צפונית-מזרחית לא היה הרבה פרט להרים עירומים וסלעיים, והוֵוייר שהגן על פֶּרְן.</p>
<p>לֶסָה התמתחה, קימרה את גבה, ושאפה לקִרבה את רוח הבוקר הנעימה והצלולה.</p>
<p>תרנגול קרא בחצר האורווה. לֶסָה סבה, פניה דרוכות, עיניה בולשות סביב המאחז החיצוני שמא יבחינו בה בתנוחה כה בלתי-אופיינית. היא התירה את שערותיה, והניחה לקווצות השער הגסות ליפול על פניה ולהסתירן. גופה השתופף לתנוחתה המרושלת הרגילה. במהירות ירדה במדרגות לעבר זוחל המשמר. הוא השמיע יבבה מעוררת רחמים, עיניו הגדולות מצמצו נוכח אור היום הגובר. היא התעלמה מנשימתו המצחינה, אימצה אליה את ראשו הקשקשי, וגירדה את אוזניו ותלמי עיניו. זוחל המשמר התמוגג בהנאה, גופו הארוך רעד, כנפיו הקצוצות רשרשו. הוא לבדו ידע מי היא ודאג לה. והוא היה היצור היחיד בכל פֶּרְן שהיא רחשה לו אמון מאז אותו השחר שבו חיפשה נואשות מקלט במאורתו החשוכה והמצחינה, כדי להימלט מפני החרבות צמאות הדם, אשר שפכו דם רוּאָת'י כה רב.</p>
<p>היא התרוממה לאט והזהירה אותו שעליו להיות מרושע כלפיה ממש כמו כלפי כל האחרים, אם יימצא מישהו בקרבת מקום. הוא התנדנד אנה ואנה כדי להדגיש את מורת-רוחו, והבטיח לציית לה.</p>
<p>קרני השמש הראשונות הציצו מעבר לקיר החיצוני של המאחז. בזעקה מרה, חזר זוחל המשמר אל קנו האפל. לֶסָה התגנבה חיש מהר למטבח, ואל חדר הגבינות.</p>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות