יומנה של מארי

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

שווה קריאה! הורידו עכשיו את האפליקציה וקבלו 5 ספרים במתנה! *הספרים שבתמונה

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

יומנה של מארי

מאיר פינטו

לאחר מות מארי, מוצאת אן, בתה, יומן אישי של אימה שנשמר במשך עשרות שנים. בין הדפים המצהיבים נחשף בפניה לראשונה עולמה של מארי כנערה יהודייה בפריז, המתעדת בכנות ובתום את חייה: הלימודים, החברות, האהבות הראשונות, הקשיים, החלומות לעתיד והמאבקים של משפחת פועלים המנסה לבנות את עצמה מחדש לאחר שנות המלחמה.
ככל שהבת מעמיקה בקריאה, היא נחשפת לפרק ביוגרפי משמעותי בחיי אימה שכל השנים הוסתר ממנה. היא מגלה לא רק את סיפורה של אימה הצעירה, אלא גם צד אפל ומפתיע שמעולם לא הכירה. בין זיכרונות של התבגרות, אהבה ותקווה, מסתתר סוד משפחתי, המסוגל לשנות את האופן שבו היא מבינה את עברה ואת זהותה שלה.
יומנה של מארי הוא רומן עדין ומרגש המעורר מחשבה על יחסי אם ובתה, על הזיכרונות שאנו משאירים אחרינו ועל השאלה, האם לשארים יש זכות לנבור בכתבים אישיים ואינטימיים של הוריהם לאחר שאלו הלכו לעולמם?
זהו ספרו הרביעי של מאיר פינטו. ספריו הקודמים: על הסלעים (2022); סאדה (2024); להיות עם ולהרגיש בלי (2025) יצאו לאור גם הם בהוצאת אוריון.
שם: יומנה של מארי
מחבר/ת: מאיר פינטו
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
הוצאה לאור: אוריון
מק״ט: 011052539

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 86.00

קרא פרק ראשון

				  <div>
    <h3>פרק 1</h3>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אימא, את מוזמנת אלינו מחר לארוחת צוהריים."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"בסדר, תודה, את רוצה שאכין משהו?"</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אין צורך, אני לא רוצה שתטרחי. אבקש מרפאל או ממרים שילוו אותך אלינו."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אין צורך, אני כבר אסתדר בכוחות עצמי בסיוע המקל הנאמן שלי," אמרה כפי שנהגה לומר בכל פעם כשהצענו לה עזרה. מאז שבעלה, אריאל, הלך לעולמו לפני שמונה שנים, היא גרה בגפה, ואף על פי שהייתה יכולה בקלות לממן עזרה בבית, היא התעקשה להתנהל בעצמאות מלאה ובכוחות עצמה כי חששה לעצמאותה. כשהציעו להביא לה עובדת זרה שתעזור לה, היא דחתה את ההצעה בתוקף ואמרה שזה לא מתאים לה וזה אפילו מעליב אותה, ואין סיכוי שבעולם שהיא תסכים אי פעם לכך שמישהי זרה תסתובב אצלה בבית ותפר את הפרטיות שלה. היא הייתה אישה בריאה לגמרי ועצמאית, צלולה, חדה ומהירת מחשבה. יום יום הייתה שוחה בבריכה במרכז הספורט הסמוך לביתה, נפגשת עם חברות אצלה בבית או בבית הקפה השכונתי ודנה איתן על דברים ברומו של עולם, הולכת לקונצרטים, משחקת ברידג', קוראת ספרים ומשתתפת בקביעות ב"בוק קלאב" יחד עם נשים שרובן צעירות ממנה. אין זה מובן מאליו שאנשים בגילה, בני 85, זוכים להיות כל כך צלולים, חדים ומהירי מחשבה כמוה.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">ביום למוחרת, משבוששה מארי להגיע לארוחת הצוהריים, אן ניסתה להתקשר אליה, אך לא היה מענה. אף על פי שהייתה עסוקה בהכנות האחרונות של הארוחה, העדיפה אן לצאת בעצמה לכיוון בית אימה, המרוחק כמה מאות מטרים מביתה. היא דפקה בדלת ואף צלצלה בפעמון, אך איש לא הגיע לפתוח. ליבה התמלא בדאגה. היא הושיטה ברעדה את ידה לתיקה, שלפה משם את מפתח הדירה ופתחה את הדלת. השקט מסביב בישר רעות. "אימא, איפה את?" קראה בקול על סף בכי ומיהרה אל עבר חדר השינה בחשש כבד. אימה הייתה מוטלת על הרצפה ללא הכרה, ללא נשימה וללא דופק. לא מזמן עברה אן קורס החייאה במד"א, ולכן הבינה מייד שאימא כבר לא בחיים. היא הליטה את פניה, הלמה בחוזקה על השולחן, פרצה בבכי וקראה בקול חנוק וקורע לב, "אימאל'ה, לא. אימאל'ה, לא. איך הלכת לנו ככה פתאום?" משהתעשתה התקשרה למד"א ולמשטרה ודיווחה. לרופא שהגיע למקום לא נותר אלא לקבוע את מותה של האם, והשוטרים נתנו אישור לפנות את הגופה. אן התקשתה לעכל את העובדה שכעת הפכה ליתומה משני הוריה. לאחר מכן התקשרה לפיליפ, בעלה, וגם לאחיה, מואיז ומרטין, המתגוררים בצרפת, ובישרה להם את הבשורה המרה. מרטין, שהיה אדם רגיש במיוחד, התקשה להאמין שאימו כבר לא בין החיים, ופרץ בבכי, ואן, שבעצמה התקשתה לעכל את המוות, לקחה על עצמה את תפקיד האחות הגדולה: "אימא זכתה לאריכות ימים ולפחות לא סבלה בטרם עזבה את העולם," ניסתה להרגיע את אחיה הצעיר ולנחם אותו. מואיז, שהיה אדם פחות אמוציונלי, הביע צער ואמר שיחפש יחד עם מרטין טיסה קרובה לארץ, ושבינתיים ימתינו להם עם ההלוויה.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">למוחרת בערב הגיעו שני אחיה של אן בטיסה מפריז ונסעו משדה התעופה היישר אל ביתה של אחותם. הפעם האחרונה שנפגשו הייתה לפני כשנתיים, כשאן הגיעה לביקור בפריז עם בעלה, פיליפ. אחיה, מואיז ומרטין, התפנו אז לגמרי מעיסוקיהם, ולקחו אותם במכוניתם במשך שבוע לטיול יקבים וחוות גבינות עיזים ברחבי נורמנדי. כעת, כשהגיעו ללא נשותיהם, הרגישה צורך לגמול להם, והקצתה עבורם שני חדרים בדירתה למשך שבוע.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">אן פתחה להם את הדלת. פניהם היו חתומות ועיניהם בורקות ודומעות. למרות האירוע הכואב היא קיבלה אותם במאור פנים. הם התחבקו עם אחותם והתמקמו בסלון. אט אט האווירה הפשירה, וכל אחד מהם הוציא מתיקו בקבוק יין מרלו משובח תוצרת אחד היקבים מאזור בורדו וקופסת גבינת עיזים תוצרת אחת החוות בחבל נורמנדי שביקרו בה אז יחד. הם ביקשו לשמוע בפירוט מה בדיוק קרה לאימם, ושאלו אם היו סימנים מקדימים כלשהם שהיו יכולים לרמוז או להעיד על הצפוי להתרחש. אן לא חסכה במילים וסיפרה להם באריכות על כל מה שאירע לאימם. הם התקשו להאמין שמלאך המוות הופיע ללא סימנים מקדימים כדי לקחת איתו בטרם עת אישה אומנם מבוגרת, אך יחסית בריאה, מתפקדת, עצמאית וצלולה.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">הפעם האחרונה שבה נפגשו עם אימם הייתה לפני כארבע שנים, כשהגיעו לארץ לביקור קצר, אולם פעם בחודש בערך היו נפגשים איתה לשיחת וידיאו משותפת שבה תמיד היו מרימים כוסית יין "לחיים", מדברים, מספרים בדיחות וצוחקים. אן התעניינה בשלום נשותיהם, ואלו מסרו חיבוקים ונשיקות וגם התנצלו על כך שנבצר מהן להגיע בשל אילוצי עבודה. האחים ישבו במרפסת במשך יותר משעתיים והעלו זיכרונות ילדות של שלושתם. אן סיפרה להם איך יום אחד ההורים, שהיו חייבים ללכת לעבודה, ביקשו ממנה לשמור על מרטין, שהיה אז בן שנתיים וצעיר ממנה בשתים עשרה שנים. באותו יום הוא לא הלך לגן כיוון שהיה קצת חולה. אן, שהייתה מורגלת למלא באהבה את תפקיד האימא הקטנה של אחיה הקטן, נרתמה למשימת ההשגחה על מרטין באותו יום.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">כששבו הוריה מעבודתם, אן ומרטין לא היו בבית, ואלו החלו לדאוג שאולי קרה להם משהו. "נכון, נדמה לי שנפלתי אז מהעגלה, קיבלתי מכה בראש ולקחת אותי למוקד חירום ושם בדקו אותי והתברר שלא נגרם לי כל נזק, ולכן איחרנו לשוב הביתה וההורים מאוד דאגו לנו," אמר מרטין.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"איך אתה זוכר את זה? הרי היית אז רק בן שנתיים."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"עובדה שאני זוכר," אמר מרטין.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אז זהו, אתה טועה, ואני מעולם לא סיפרתי להורים את הסיפור האמיתי. מה שאתה זוכר זה לא את החוויה עצמה, כיוון שבגיל שנתיים אותו אזור במוח הנקרא היפוקמפוס עדיין לא מגיע לכדי בשלות, ולכן אין סיכוי שבעולם שזכרת את מה שקרה, מה גם שמה שאתה זוכר שקרה, לא קרה מעולם!"</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"מה את אומרת? שנים זכרתי את המקרה הזה."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"זכרת רק את מה שסיפרו וששמעת שקרה, ולא את המקרה עצמו, שכפי שאמרתי, מעולם לא קרה. שנים היו לי ייסורי מצפון ורציתי לספר להורים את האמת ולומר להם ששיקרתי, אך לא מצאתי בתוכי את האומץ להתוודות בפניהם ולגלות להם את האמת. הגיע הזמן שאספר לכם כעת מה באמת קרה שם."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"את מותחת אותנו. אז מה באמת קרה שם?"</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"באותו יום, לקראת הצוהריים לקחתי אותך בעגלה והלכתי ברגל לחבר שלי, איב, שהיה גר במרחק של כשני קילומטרים מאיתנו. היה לו באותו יום בית ריק כיוון שהוריו נסעו לנופש לצפון, והוא הזמין אותי אליו אחרי הלימודים. אני קפצתי על ההזדמנות והלכתי איתך אליו בעגלה. בדרך לשם, לשמחתי, נרדמת, ואיב הציע שננצל את ההזדמנות שאתה ישן כדי שנעשה אהבה על מיטת הוריו. אני זוכרת שהיו לי אז המון פרפרים בבטן והתרגשתי עד השמיים לקראת הפעם הראשונה שבה שכבנו. הנחתי את העגלה בפתח החדר, ואתה, מרטין, ישנת שנת ישרים ואפשרת לנו ליהנות זה מזה. כעבור יותר משעה התעוררת בבכי. התלבשנו בחופזה ואז ניגשתי מייד לקחת אותך על הידיים, נתתי לך מוצץ והרגעתי אותך. אני זוכרת איך היה לי כל כך קשה להיפרד מאיב ולחזור איתך הביתה, ולכן נשארנו שם בדירה והמשכנו מדי פעם להתגפף בזמן שאתה שיחקת בהנאה במשחקים שהיו בעגלה. כעבור שעתיים חזרנו הביתה."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentspace">"ואו... אני בשוק מהסיפור הזה," אמר מרטין.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אני לא מאמינה שאני מספרת לכם בפעם הראשונה את מה שקרה באותו יום. בדרך הביתה החלטתי לבדות סיפור שיצדיק את ההיעדרות הממושכת שלנו מהבית. המצאתי להורים סיפור שטיילתי איתך בעגלה, ופתאום נפלת מהעגלה וקיבלת מכה בראש ואני מאוד נבהלתי ולכן לקחתי אותך למוקד חירום. ההורים בהתחלה מאוד דאגו, אך מהר מאוד נרגעו כששמעו שבסופו של דבר במוקד החירום ביצעו לך בדיקות, ומצאו שלא נגרם לך כל נזק והכול תקין. אני זוכרת איך אימא אמרה אז שהיא גאה בי על כך שגיליתי בגרות ותושייה ושהייתי מספיק אחראית לקחת אותך למוקד חירום, ואני בתוכי חשתי בושה וחוסר נוחות מייסרת על כך ששיקרתי להם, ועוד זכיתי לשבחים שכלל לא הייתי ראויה להם."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"סיפור מטורף," אמר מואיז.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"איך הצלחת לשמור בתוכך את הסיפור הזה כל כך הרבה שנים?" שאל מרטין.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"בשלב מסוים שכחתי מזה, אך מדי פעם, כשהייתי נזכרת, התלבטתי אם לגלות להורים את מה שקרה באמת, אולם בסופו של דבר חששתי, ולכן החלטתי להניח לזה, והינה עכשיו זכיתם אתם לשמוע את האמת."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">מואיז סיפר איך כשהיה בגן הצליח לשבור בפטיש צעצוע את שעון המים ואת הצנרת שהייתה מחוברת אליו, ופתאום נוצרה שם מזרקה ענקית וכל הילדים שמחו לקפץ מתחת למים. הגננות, שבהתחלה לא הבינו מה בדיוק קרה, הרחיקו משם את הילדים והזעיקו אינסטלטור. "כל כך פחדתי ונבהלתי ממה שעשיתי, אז החלטתי לברוח מהגן. מצאתי פרצה מתחת לגדר ופשוט ברחתי משם לגבעת חול ממול ושם הסתתרתי מאחורי השיחים. אחד הילדים אמר לגננת שאני שברתי עם פטיש את שעון המים והגננת חיפשה אותי בכל הגן ולא מצאה. היא הזעיקה משטרה שפתחה בחיפושים אחריי, עד שאחד השוטרים מצא אותי שם מסתתר מפוחד והחזיר אותי לגן."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אני זוכרת את הסיפור הזה שהכתיר אותך בתואר <span class="regularbold">השובב הקטן</span>, אמרה אן.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">"אני שומע את הסיפור הזה בפעם הראשונה," אמר מרטין.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">לקראת חצות פרש כל אחד לחדרו.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">למוחרת בבוקר כתבה אן הספד לאימא ובצוהריים התקיימה ההלוויה.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">אן, מואיז ומרטין הגיעו לפני כולם לבית העלמין. נציג בית הקברות ביקש שמישהו מקרובי המנוחה יגיע לזהות את הגופה, ומרטין התנדב לזהות את אימו אף על פי שחשש מטראומה שעלולה ללוות אותו כתוצאה ממראה פניה של אימו המתה. הוא התלווה אל האדם שלקח אותו לחדר, ושם הסירו את הסדין שכיסה את פני הגופה. "לא לא, זו לא אימא שלי!" קפץ מרטין ממקומו כנשוך נחש כשראה שמדובר באישה אחרת. "רגע, רגע, סליחה טעינו, אני מתנצל, התבלבלנו," אמר נציג בית הקברות והפנה את מרטין אל עבר גופה אחרת. הפעם מרטין זיהה מייד את פניה השלוות של אימו, הזיל דמעה וקרא לעברה בקול סדוק ורפה, "Maman, יום אחד ניפגש בגן עדן."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">ברחבת ההספדים התקבצו עשרות בני משפחה, שכנים, מכרים וחברים. הרב שניהל את מסע ההלוויה שאל אם יש למנוחה אחים או אחיות, ואן השיבה בשלילה, אך האמת היא שהיו למארי שני אחים צעירים ממנה, אנטואן וגבריאל. אנטואן היה צעיר מגבריאל בשלוש שנים. כשהיו בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, הכיר אנטואן בחורה נוצרייה, והם הפכו לזוג. כשהיה מגיע לבקרה בביתה היה מדי פעם פוגש את אחותה הגדולה ומשוחח איתה. יום אחד עלה בדעתו רעיון, להציע לה להכיר את אחיו הגדול, גבריאל, וזו נעתרה להצעה. השניים נפגשו ומהר מאוד התאהבו והפכו גם הם לזוג. בשלבים הראשונים של הקשרים הרומנטיים שניהלו אנטואן וגבריאל הם העדיפו להסתיר זאת מהוריהם, אך ככל שהקשרים הלכו והתהדקו, כך הם החליטו להיחשף. ההורים חששו מאוד מהאפשרות שבניהם יתבוללו. לימים, כשחשבו שני הזוגות למסד את מערכות היחסים, הם נתקלו בהתנגדות עזה מצד אביהן של שתי האחיות, שהיה קתולי אדוק. הוא התנגד נמרצות לזיווג, אך הסכים שבנותיו יינשאו אך ורק אם אנטואן וגבריאל יתנצרו כדת וכדין.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">הורי החתנים, אדל וליאו, הביעו מורת רוח ביחס לאפשרות ששני בניהם יתנצרו, אך ככל שהקשיים שהערימו שני הצדדים הלכו וגאו, כך אהבת האחים לשתי האחיות הפכה יוקדת וחזקה יותר. ההורים איימו שאם הם יחליטו להתנצר, יפסיקו להכיר בהם כבניהם, וכך היה בסופו של דבר. השניים התנצרו כדת וכדין ונישאו לאחיות בטקס קתולי משותף שניהל חבר טוב של אביהן שכיהן ככומר באחת הקתדרלות בפריז, ללא השתתפות של נציג כלשהו מצד משפחת החתנים. ההורים, ששמעו על נישואי השניים, הביעו צער כבד ומהר מאוד נידו אותם. לימים נעשו ניסיונות מצד גורמים משני הצדדים לגשר ביניהם ולחדש את הקשר, אך אלו כשלו. לפני כחמש עשרה שנים נודע כי שני האחים יצאו יחד לטראק אתגרי ברכס המון־בלאן, ובמהלכו נתקלו בסופת שלגים קיצונית ובלתי צפויה. אומנם הם הספיקו להזעיק עזרה, אך קפאו למוות עוד בטרם הגיע צוות החילוץ, שנתקל בקשיי גישה משמעותיים בדרכו למקום שבו שהו.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">ראשון הסופדים היה מואיז שפתח ואמר בצרפתית, "אימא יקרה שלנו, היום בערב היינו אמורים להיפגש יחד בזום, לדבר, לספר בדיחות, לצחוק ולשתות ביחד יין, ובמקום זה, הגענו הנה כדי לקבור אותך וזה עצוב וכואב בלב. לפחות הלכת מהר ולא סבלת, נוחי על משכבך בשלום, אימא אהובה, ושמרי עלינו שם מלמעלה." אחריו ספד לה מרטין: "אימא אהובה שלנו, לעולם לא נשכח את כל מה שעשית עבורנו. למרות שלא היה לך קל בחיים, תמיד מצאת את הכוחות הנפשיים לדאוג לנו ולהרעיף עלינו ים של אהבה." לאחר מכן, אן נשאה כמה מילות הספד: "אימא אהובה שלנו, את היית האור של המשפחה והדבק המאחד בין שלושתנו. גם כשאבא האהוב, אריאל, הלך לעולמו, לא שקעת במרה שחורה, אלא גילית חוסן נפשי יוצא דופן. התעקשת בנחישות לשמור על עצמאותך, לא רצית בשום אופן ליפול עלינו כנטל, ובמקביל, בחרת להתפתח, להגשים את עצמך, לפרוח ולצמוח. היי שלום, אימא אהובה שלנו, והמשיכי להאיר את דרכנו מלמעלה."</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">המלווים עשו את דרכם בצעידה איטית אל עבר הקבר הפתוח, שהיה צמוד לקברו של אריאל. זמן קצר לאחר מות בעלה, רכשה מארי חלקת קבר בסמוך אליו, וכעת היא עומדת להיטמן לצידו.</p>

    <p dir="rtl" class="noindentwide">השבעה התקיימה בדירתה של מארי. מרים ניקתה אותה באופן יסודי, קנתה מצרכי מזון מהמרכול ואף בישלה ארוחות ואפתה עוגות לאבלים.</p>
  </div>

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 43.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות