הגיגים של חולם בהקיץ

אלעזר איל ביקלס

הגיגים של חולם בהקיץ / איל ביקלס אלעזר

Thoughts of a Daydreamer - הגיגים של חולם בהקיץ, ספר ביכורים בועט ומיוחד, המספר על הגיגיו של נער מתבגר בסביבה דתית-חילונית משתנה
שם: הגיגים של חולם בהקיץ
מחבר/ת: אלעזר איל ביקלס
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 010680158

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 79.00

קרא פרק ראשון

				   
      <div>
         
         
         <h3>פתח דבר</h3>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בילדות אין אחידות. יש ילדות שמחה, יש עצובה, יש
               חולמנית, ויש שובבה. שלי היתה ילדות של הגות, ילדות של בחינה ותהייה
               תוך מעבר ממציאות לעולם של חלומות אסוציאטיביות. הסיפורים שלהם נחשפתי
               היו סיפורי המקרא. "אשמה" בכך סבתי, דבורה אלקה גולדברג לבית גורדון,
               אשר גידלה אותי בין קריאת <span class="regularbold">צאנה וראינה</span> לבין
               קריאה בתנ"ך. מיום שאני זוכר את עצמי היו על השולחן בחדרה שני ספרים
               שחוקים, מפורקים, אשר דפיהם צהובים מרוב שימוש.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">מעולם לא קיבלתי את סיפורי המקרא כ"תורה מסיני", אלא
               כסיפורים שיש לבחון אותם, לחלוק על האמור בהם ולפרשם גם בדרך שונה מזו
               שהוצגה על<span class="regular">-</span>ידי סבתי, ובשנים שלאחר מכן –
               על<span class="regular">-</span>ידי מוריי בבית הספר היסודי, בבית אבי,
               בבית הכנסת ובתיכון.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">התקוממתי על זריקתם של אדם וחוה מגן העדן; התקוממתי על
               עונשם של בוני מגדל בבל; התקוממתי על עונשם של בני האדם, למעט נח;
               התקוממתי על אי<span class="regular">-</span>קבלת מנחתו של קין; התקוממתי
               על עקדת יצחק, על מעשה ברית המילה, על הקורבנות, על הדם, על המכות, על
               הכבדת הלבבות. הצדק האלוהי לא כבש את לבי. צדק זה נראה לי נוגד את
               כללי הצדק הטבעי, שככל הנראה טבוע בי.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">לימים הבחנתי שהתורה איננה מקשה אחת; איננה אלא ספר –
               אוסף של זכרונות, של אמירות וסיפורים משולבים בכללי דרכי חיים, כללי
               צדק, נסיונות לקביעת חיי חברה באופן אפשרי, שאם לא כן "איש את רעהו
               חיים בלעו".
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">מכיוון שכללי הפיזיקה, הכימיה ויתר מדעי הטבע היו
               נסתרים ברובם ממספרי הסיפורים וממעלי הזכרונות שנלקטו יחדיו לספר אחד,
               עוגנו פגמים וליקויים, שמקורם בחוסר הידע, כדברי אלוהים חיים, ומכאן
               השיוך של טעויות לאל של נסים ושל כוח עליון – אלה אשר המפרשים ניסו,
               כל אחד בדורו, שעה שזיהו אותם, לפרשם על<span class="regular">-</span>פי
               ה"פשט" או ה"דרש" ובמתכונת אחידה.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">התורה רומזת על היותה קובץ העוסק בכמה נושאים. על
               אברהם נאמר: <span class="larger">וישמ­ר משמרתי, מצוֹתַי, חֻקותַי ותורֹתַי</span>.<span class="footnote">[1]</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="larger">משמרתי</span> – אלו הם מעשים שיש
               להישמר מפניהם, כגון: גילוי עריות.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="larger">מצוֹתַי</span> – אלו הם החובות
               והאיסורים שעל האדם לנהוג על<span class="regular">-</span>פיהם, שמקורם
               בצדק הטבעי – גם אילו לא נכתבו, כגון: גזל ושפיכות דמים.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת ספר אלקטרוני על ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular"><span class="larger">חֻקותַי</span> – הוראות שאין בהן
               היגיון, וחייבים לקיימן מכוח ציווי וגזרה <span class="regular">שבהם, כגון: איסור אכילת חזיר ואיסור לבישת שעטנז. אלה מייחדים</span> את
               הקבוצה הנוהגת על<span class="regular">-</span>פיהם מכוח היותם סמלים
               מייחדים.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="larger">תורֹתַי</span> – שכן אין תורה
               אחת, אלא תורות רבות התפתחו לאורך התקופה ההיסטורית של התהוות העם
               היהודי. אלה נקבצו יחדיו בספרי התורה הקדומה – היא התורה שבכתב –
               ואחרים שנאספו במאגר הספרות התורני, במשנה,<span class="footnote">[2]</span><span class="footnote"></span>בתלמוד
               הבבלי<span class="footnote">[3]</span><span class="footnote"></span>ובתלמוד
               הירושלמי.<span class="footnote">[4]</span><span class="footnote"></span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">אם אברהם אבינו נולד בשנת א' תתקמ"ח – 1948 לבריאת
               העולם על<span class="regular">-</span>פי המניין שבאמונה היהודית; ואם
               שנת אפס לספירת הנוצרים היא שנת ג' תש"ס – 3,760, הרי שמאברהם ועד
               חתימת התלמוד הירושלמי והבבלי עברו למעלה מ<span class="regular">-</span>2,200 שנים. מכאן שהתורות הידועות לנו מעת שנכתבו לא
               נכתבו ביום אחד ובמעמד אחד, אלא לאורך 73 עד 88 דורות (דור: בין 25
               ל<span class="regular">-</span>30 שנה).
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בהיותי מרצה בבית הספר להנדסאים של אוניברסיטת
               תל<span class="regular">-</span>אביב, נערך יום עיון, שבו נדונו שאלות
               בתחום הקשב וההבנה להעברת מסרים. עשרה מרצים נתבקשו לשהות בחדר נפרד
               וסגור. מרצה ראשון נקרא לאולם ההרצאות ונתבקש לקרוא טקסט שחולק לכל
               הנוכחים. לאחר שקרא נלקח הטקסט הכתוב ממנו. המרצה השני הוכנס לאולם,
               והראשון נתבקש לספר לחברו את תוכן הטקסט שקרא. לאחר מכן נכנס השלישי
               וקיבל סיפור מפי השני, וכך הלאה תשע פעמים. האחרון כתב על הלוח את
               הסיפור שהתגלגל אל אוזניו. כל מי שרצה למצוא דמיון בין הסיפור הראשון
               שבטקסט, שחולק לקהל הנוכחים, לבין הסיפור, שנרשם על<span class="regular">-</span>ידי המרצה העשירי על הלוח, טרח רבות וכשל. דמיון בין
               שני הטקסטים לא היה.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">הטקסט עבר מפיותיהם של תשעה מרצים אקדמאים בעלי השכלה
               רחבה לאוזניהם של תשעה תוך כשעתיים. אנו עוסקים בטקסטים מורכבים ביותר
               בעלי מספר רב של פרטים, שהועברו מפה לאוזן, חלקם במשך מאות שנים עד
               כתיבתם בתורה שבכתב, וחלקם 2,200 שנים, בהן כשמונים תחנות העברה. מכאן
               הקשר הרופף והבלתי אפשרי שבין המקור לכתוב הנמצא לפנינו.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular">משנתגלו הסתירות ההגיוניות שבאקסיומות שבתורה, ומשרבו הסתירות שלא ניתן היה ליישבן בדרך הפשט או בכלל, בחרו חכמי ישראל להתרחק
                  מלימוד התורה ולעסוק בכללי המשפט והצדק, הדרכים והשיטות, דרכי חיי היומיום, היחסים שבין אדם לחברו, כללי המסחר והתרבות. כל אלה
                  עוגנו בספרות המשנה והתלמודים, ולאחר מכן בספרות החוכמה ההולכת ומתרחבת, ההולכת ומתפתחת לאורך הדורות. הכול כיד הדמיון והיכולות
                  של כותביהן.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">הסיפור של תנורו של עכנאי מסופר בתלמוד.<span class="footnote">[5]</span>עניינו
               במחלוקת הלכתית בין התַנָאים לשאלה העקרונית על קביעות, שבסיסן
               במופתים שמימיים או מסרים שמימיים, כגון "בת קול", לצורך בירור ההלכה.
               נקבע שלהוכחות שמימיות אין מקום בקביעות ההלכתיות, וההכרעה ניתנה לבני
               אדם, ובפועל לחכמים. הקביעה של כלל הלכתי חשוב זה היא באמירה
               <span class="larger">לא בשמים היא</span>,<span class="footnote">[6]</span><span class="footnote"></span>כלומר, קביעת
               ההלכה ופירוש המצוות ניתנו לחכמים, וקביעותיהם מחייבות את האל. בעניין
               תנורו של עכנאי מסופר שיצאה בת<span class="regular">-</span>קול ושאלה
               מדוע קבעו הלכה על<span class="regular">-</span>פי הרוב, והתשובה היתה
               שכבר נכתב בתורה שאחרי רבים להטות. דהיינו: החלטת הרבים – אף אם היא
               שונה מרצון האל, מכוונותיו ומתכנוניו – היא המחייבת. ומסופר בתלמוד
               מששמע האל את התירוץ בעניין תנורו של עכנאי, "מה עשה
               הקדוש<span class="regular">-</span>ברוך<span class="regular">-</span>הוא
               באותה שעה? היה מחייך ואמר: 'ניצחוני בניי, ניצחוני בניי'".
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">עד כמה התרחקה ההלכה מהמקורות, ועד כמה הפכו הסייגים,
               ההגדרות וגידורי הגדרות לעיקר – ואילו המקור הפך לנחלת העבר לא מבחינת
               המהות, אלא מבחינת הפירוש – ניתן להבין מהאנקדוטה הבאה: משעברו
               כ<span class="regular">-</span>3,500 שנה מיום מתן תורה, באו היהודים אל
               האלוהים בבקשה שיסכים לקבל בחזרה את תורתו.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת ספר אלקטרוני על ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular">משהסכים, קבעו את מעמד החזרת התורה בהר סיני ביום ו'
               לחודש סיוון של אותה השנה, חג שבועות, יום מתן התורה. בבוקרו של יום
               הגיעו משאיות, ובהן ספרות החוכמה היהודית, שהלכה וגדלה והתרבתה לאורך
               הדורות. האל הגיע כשבידו תיק יד קטן. נטל האל את ספר החומש והניחו
               בתיק ופנה לדרכו. צעקו היהודים זעקה גדולה: "ומה עם כל תוכן המשאיות?"
               פנה האל לאחור וענה: "כל אלה אינם שלי".
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">החלק הנורמטיבי של תורת ישראל, ובייחוד התורה
               שבעל<span class="regular">-</span>פה, נקראים כיום <span class="regularbold">הלכה</span>, שמשמעותה <span class="regularbold">דרך</span> האדם
               בחיים, ומכאן המעבר ל<span class="regularbold">משפט</span> ול<span class="regularbold">חוק</span>. בלשון חכמי הדת היהודית בתקופה קדומה המשמעות של
               "משפט" נודעה כ"הלכה". במשמעות זו ציין המונח <span class="regularbold">הלכה</span> מסורת נורמטיבית מקובלת, שתוקפהּ נבע ממקור עליון
               ("הלכה למשה מסיני") או מתוך מנהג (הלכות מדינה או מנהג ישראל דין
               הוא).
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">כבר בתקופת התנאים והאמוראים, חכמי המשנה והתלמוד,
               נתרחבה משמעות ההלכה אף על המושג <span class="regularbold">תורה</span>.
               בהלכה ציינו אף את תוצאות המשא ומתן, ההליכים, ההכרעה ואת פסק
               ההלכה.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בהלכה נהגו לציין עניינים משפטיים לא רק לפי תוכנם,
               אלא גם לפי צורתם, וכך נתייחד השם <span class="regularbold">הלכה</span> גם
               לאותן מסורות, המנוסחות בצורה "מופשטת", כלומר ללא סמיכות לכתוב
               בתורה, כגון הלכות רופאים. אכן, מקורן של כמה הלכות הוא קדום. ההלכה
               בכללה היא פרי של התפתחות טבעית ארוכה, בדומה למערכות חוקים אחרות.
               למרות זאת אופי ההלכה הוא מיוחד, ונובע גם ממה שנתפס כתורה
               שבעל<span class="regular">-</span>פה וגם מהיקף תוכנה ופירושיה.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">ההלכה מקיפה את כל שטחי החיים – הן של היחיד הן של
               הרבים. היא עוסקת ביחסים שבין אדם לבוראו, בין אדם לחברו, בין היחיד
               לציבור, בין הציבור לציבור, בין ישראל לאומות העולם, ואפילו בין אומות
               העולם לבין עצמן. ההלכה התפתחה מתוך תפיסה אחידה של התורה כספר
               מצוות.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">כל אלה יכולים היו להתפתח ולהתקבל, משום שכספר חוק לא
               ייחדה התורה בראשיתה פרק "הגדרות", כפי שנהוג בחוקים, תקנות, תקנים
               והוראות, שפורסמו בקרב אומות העולם ובחקיקה הישראלית המודרנית. משאין
               בתורה הגדרות והבהרות, משלא נקבע חוק "הפרשנות לתורה", יכולים היו
               בעלי הדמיון, בעלי האינטרסים, בעלי השררה ודורשי טובות למיניהם לקבוע
               הלכות, אשר ניתנת להן הילה של "דברי אלוהים חיים".
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">שישה מקורות משפטיים במשפט העברי, כלומר אותם דרכים,
               מידות ומקורות, המוּכּרים על<span class="regular">-</span>ידי המערכת
               המשפטית עצמה לשם הקניית תוקף מחייב לנורמה:
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">(1)<span class="regular"> הקבלה: איש מפי איש עד משה מפי הגבורה. מעצם טבעו אין מקור זה נתון להתפתחות או לשינוי; אולם כאמור, מקור זה, חזקה עליו שהשתנה
                  לאורך הדורות שמסרו מפה לפה, עד כי מקורו לא יכירנו.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">(2)<span class="regular"> המדרש: נורמה משפטית, הנובעת מתוך פירושה של התורה שבכתב ושל ההלכה לתקופותיה השונות, ובמידה מסוימת – גם אינטרפרטציות מסוימות
                  נוספות, כגון: פרשנות של מסמכים ושל תקנות הקהל.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">(3)<span class="regular"> התקנה והגזרה: החקיקה של הסמכות ההלכתית ושל הגופים הציבוריים המוסמכים, השלטון וחוקי ארצות מושב היהודים לתפוצותיהם.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">(4)<span class="regular"> המנהג: כלל נקוט בהלכה היהודית: מנהג ישראל – דין הוא, ולעתים דוחה המנהג את ההלכה.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">(5)<span class="regular"> המעשה: פסיקה או התנהגות של חכם מוסמך במקרה מסוים. מבחינה זו מהווה הפסיקה שבספרות שאלות ותשובות מקור משפטי.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">(6)<span class="regular"> הסברה: הנורמה, שמקורה הישיר בהיגיון המשפטי-האנושי של חכמי ההלכה.</span></span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">חמשת העקרונות האחרונים משמשים כדרכים מוּכּרות
               על<span class="regular">-</span>ידי המשפט העברי לפתור בעיות חדשות
               ולשנות באמצעותם מן הנורמה המשפטית הקיימת, וזאת בגלל תמורות
               החיים.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">כשהתרבה ים ההלכה במאוד<span class="regular">-</span>מאוד, נהיו שוב התורה וסיפוריה בבחינת "בטל בשישים" ואף
               בהרבה יותר. תלמידי הישיבות, רבנים, פוסקי הלכה ודיינים "שכחו" את
               היות התורה העיקר והפכו את ההלכה לעיקר. מכיוון ש<span class="regular">-</span>294 מצוות המובאות בתורה מתוך תרי"ג (613) המצוות לא
               ניתנות לקיום מאז חרב בית המקדש; ומכיוון שרבות מהמצוות האחרות
               הקשורות בארץ<span class="regular">-</span>ישראל, לא ניתן היה לקיימן
               במשך אלפיים שנות גלות; ומכיוון שרבות מהמצוות האחרות, לא ניתן לקיימן
               משום שאינן מזדמנות בתקופת חיי המאמין, כגון פטר חמור והפרחת יונים –
               דוללו המצוות, ועלה הצורך לקבוע איסורים, גידורים, הלכות וכללים, אשר
               ימלאו את מקומן של אלה על מנת לקשור ברצועות, כרצועותיהן של תפילין,
               את היהודי המאמין לדת – ובמיוחד לרבני הדת ולחצרותיהם.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">לכן לא מלמדים את התורה בדרך כלל יומ<span class="regular">-</span>יום בבתי המדרש, בישיבות ובכוללים – אלא את התלמוד,
               ספרי ההלכה וכתבי הפוסקים (השו"ת).
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">ספר זה שב ודן בסיפורי המקרא, באמירות המיוחסות לאל,
               בתכונותיו, במעשיו, בהתנהלותו של האל עם מאמיניו, עם ברואיו ועם
               יצוריו. נראה שלא רק לעניין ההלכה "לא בשמים היא" – אלא גם התורה עצמה
               לא משמים היא.
               </span></p>
         
         
         <p dir="rtl" style="text-align:left;"><span class="הפקת ספר אלקטרוני על ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular"><span class="regular">אלעזר איל</span><span class="regular">-</span><span class="regular">ביקלס</span></span></p>
         
         
      </div>
   
			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!