רוחות עבר

”רוחות עבר” הוא רומן בלשי סוחף, שנון ומסתורי, המתרחש כולו ברחובות צפת – של עכשיו ושל אז. אלונה קדר, סופרת ילדים מצליחה בת שישים, חוזרת לעיר שבה למדה כדי להתבודד ולכתוב, אך מוצאת את עצמה נשאבת לחקירה בעקבות היעלמותה של יערה, חברתה של בתה. החיפוש אחר האמת מוביל אותה אל סמטאות צפת, אל חצרות המקובלים של המאה ה־16, ואל סיפורה של רחל האשכנזית – אישה אחת שגורלה שזור בעבר ובהווה.

חגית בודנקין, סופרת ומחזאית עטורת פרסים, טווה עלילה מרתקת שמחברת בין מיסטיקה, תשוקה, היסטוריה ובלש עכשווי. ”רוחות עבר” הוא ספר שמזמין את הקוראים למסע בין סודות עתיקים לצללים מודרניים, בין כאב אישי לגילוי מרתק. מתאים במיוחד לאוהבי ספרות ישראלית, רומנים בלשיים וסיפורים שמערבבים מציאות עם מסתורין.
שם: רוחות עבר
מחבר/ת: חגית בודנקין
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 010300115

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-1" class="kot-perek">יום שלישי</h1>
			<p class="kot-mispar">1.</p>
			<p class="text-no-hazacha">דפיקות חזקות על השער החיצוני העירו אותי. חושך מצרים. איפה אני? שמעתי קנאק חזק מכיוון הצוואר, וכאב פילח את ראשי. החדר החשוך הסתובב סביבי. הדפיקות המשיכו. ניסיתי להתכסות. חבטה עזה הקפיצה אותי. המחשב!</p>
			<p class="text">גיששתי על השטיח והרמתי אותו. הוא נדלק. "ברוך השם," מלמלתי. על המסך נפתח דף וורד ועליו כותרת בפונט בגודל 12: <span class="bold">מיקלוש מחפש שורשים בצפת</span>. זהו. </p>
			<p class="text">בהיתי בדף הריק, ראיה מפלילה שלא כתבתי אתמול כלום. סגרתי את המחשב. הטלפון הראה שהשעה כמעט שלוש בלילה ושיש שש־עשרה שיחות שלא נענו משירי. נבהלתי. שירי לא מתקשרת בדרך כלל בערבים. דווקא היום השתקתי את הנייד כדי שאוכל לכתוב בשקט. הדפיקות המשיכו. בטח נערים חוגגים את החופש הגדול. </p>
			<p class="text">עכשיו נשמעו גם צעקות. "אמא, אמא, תפתחי כבר! נו!" </p>
			<p class="text">שירי? זאת שירי? זרקתי את הנייד על המיטה, הורדתי רגל אל רצפת האבן וכמעט נפלתי על הסנדלים שלי. "אינעל דינו," זץ נוסף פרץ מכיוון חוליות הצוואר ופילח את הצד השמאלי של המוח שלי. "שירי?"</p>
			<p class="text">ניסיתי להיזכר איפה המתג של האור. </p>
			<p class="text">"מה עוד?" צעקתי לחלל החדר החשוך. "מי עושה מתג בצד שמאל?״ כנראה שזה היה מספיק חזק כי שמעתי את שירי רוטנת מהשער החיצוני, "באמת הגיע הזמן.״</p>
			<p class="text">יצאתי מהדלת הראשית לעבר גדר האבן שעוטפת את חצר הבית הקטן ופתחתי את שער הברזל. </p>
			<p class="text">שירי חלפה על פניי, נכנסה לתוך הבית ומשם לשירותים. והשאירה את הדלת פתוחה.</p>
			<p class="text">"את בסדר?״ הקול שלי ליווה אותה פנימה.</p>
			<p class="text">"נראה לך?" היא החזירה לי בשאלה.</p>
			<p class="text">"את נורמלית? מה את נכנסת ככה כמו רוח סערה? זה אמצע הלילה!" עמדתי כשאני מצליבה את שתי הרגליים.</p>
			<p class="text">"וחוץ מזה יש לי פיפי."</p>
			<p class="text">"אם חיכית עד עכשיו, אז תחכי עוד קצת," ענתה שירי והתחילה לייבב.</p>
			<p class="text">ניסיתי להתעלם מהשלפוחית המתפוצצת שלי ומהצוואר שכואב.</p>
			<p class="text">"מה את עושה כאן? איפה יאיר? נפרדתם?" דמיינתי אותה עוזבת את הדירונת שלהם בקיבוץ. אמרתי לה לא למהר כל כך. מי פוגש בחור ואחרי ארבעה חודשים עובר לגור איתו? היא לא למדה ממני כלום? </p>
			<p class="text">היבבות המשיכו.</p>
			<p class="text">"הכול בסדר, שירי, יהיה בסדר, נעבור את זה ביחד." שלפוחית השתן שלי כמעט דלפה.</p>
			<p class="text">היא לא ענתה.</p>
			<p class="text">"שירוש, אהובה," ניסיתי שוב ואז היא יצאה בסערה מבית השימוש והדלת כמעט נגחה בי במצח.</p>
			<p class="text">התיישבתי על האסלה בדלת פתוחה ובאנחת רווחה המלווה את המעשה. </p>
			<p class="text">"אולי תסגרי את הדלת, אמא, אפילו המלך הולך לבד..."</p>
			<p class="text">"לבית השימוש. כן, אני יודעת, אני לימדתי אותך את זה." הורדתי את המים.</p>
			<p class="text">"למה את לא עונה לטלפון שלך?"</p>
			<p class="text">"ישנתי. מותר?"</p>
			<p class="text">"במקרה שמעת משהו מיערה?" </p>
			<p class="text">איזו יערה? מה יערה? שירי התיישבה רועדת, כיסיתי אותה בשמיכת הפיקה שהבאתי איתי מהמושב והלכתי להכין לנו כוס תה.</p>
			<p class="text">בכל שתי דקות שירי סימסה למישהו ובדקה בטלפון שלה הודעות.</p>
			<p class="text">"מה את עושה שם כל הזמן?" התיישבתי לידה, "עדיף שלא תציפי אותו בהודעות. תני לו ולך לעבור את הלילה. זאת זוגיות חדשה. את לא רוצה להראות לו שאת לחוצה מדי." לא רציתי להוסיף "אמרתי לך.״</p>
			<p class="text">"מה?"</p>
			<p class="text">"מה, מה?"</p>
			<p class="text">"על מה את מדברת, אמא?"</p>
			<p class="text">"על יאיר." עכשיו לראשונה הסתכלתי ישירות אליה, והבנתי שלא מדובר ביאיר. משהו אחר מתרחש כאן. שירי לא עצובה או עצבנית. היא מפוחדת. </p>
			<p class="text">"שירי, מה את באמת עושה כאן?" ניסיתי לשמור על יציבות בקולי.</p>
			<p class="text">"זאת יערה. היא נעלמה."</p>
			<p class="text">"מה זאת אומרת?" </p>
			<p class="text">"קבענו להיפגש הערב בסראייה. לצאת יחד לשתות קפה ולהתעדכן. היא אמרה שיש לה משהו חשוב לספר לי. לא הסכימה בשום פנים ואופן להגיד לי בטלפון. היא אמרה שזה יישמע לי פסיכי, ואני בטח אחשוב שהיא מטורללת על כל הראש ובגלל זה היא חייבת לשבת מולי כשהיא מדברת איתי כדי שאזכור שזאת היא, יערה, בחורה נורמלית לכל הדעות."</p>
			<p class="text">"נורמלית לכל הדעות," חזרתי כמו תוכי על דבריה.</p>
			<p class="text">"כן, אמא, ככה היא אמרה. אבל היא לא הגיעה. קבענו בשעה שמונה וחצי בסראייה וחיכיתי לה מלא, והלכתי לדירה שלה והיא נעולה. וחזרתי שוב לסראייה וכלום. כאילו בלעה אותה האדמה."</p>
			<p class="text">דמיינתי את שירי שלי מגיעה לשם, למבנה האבן הגדול, העות'מני, עם השעון בראשו, בשעה שבה לב העיר חי ופועם מאנשים ולאט לאט חווה את החושך הצפתי, את התרוקנות מגרש החנייה, את רוחות העבר שמשוטטות בשלהי העיר העתיקה, נשארת לבדה, ממתינה, עם השממה הנוכחת מאוד.</p>
			<p class="text">"חזרת לסראייה? עד עכשיו? מה השעה בכלל?"</p>
			<p class="text">הטלפון הראה את השעה. שלוש עשרים וארבע לפנות בוקר. "שיט."</p>
			<p class="text">"כן," שירי החלה להתהלך בחדר, אוכלת את העור סביב הציפורניים שלה, "וכלום. הנה תראי. כלום." שירי הראתה לי את מסך ההודעות שלה.</p>
			<p class="text">"אוי, שירוש. וגם אני לא עניתי לך," התנצלתי.</p>
			<p class="text">"הייתי בטוחה שאת ערה."</p>
			<p class="text">"באמצע הלילה?״</p>
			<p class="text">"כן, דמיינתי אותך כותבת."</p>
			<p class="text">"עם דיו ונוצה וייסורי האומן?"</p>
			<p class="text">שירי חייכה.</p>
			<p class="text-no-hazacha">שלשום הגעתי לצפת. ליחידת הדיור הקטנה ששכרתי לשירי כשהחלה את לימודי העבודה הסוציאלית במכללה. הסטודנטית שלי גרה שם לבד. ככה היא רצתה. כדי ש"אני אוכל לחפור בספרים ולהתמודד עם הלימודים בשקט." הדירה שכנה ברובע העתיק של צפת, בחצר של גברת אבוהב. "אני נצר לרבי אבוהב, זכרו לברכה, שבעה דורות בצפת," אמרה לי כשבאתי לחתום על החוזה מולה. הדירה היתה בת חדר אחד גדול שכלל מטבחון קטן ושירותים. היה בה מקום לשתי כורסאות ירוקות שראו ימים טובים יותר ולשולחן עגול וקטן, שרוט אבל מלא אופי. על השולחן נחה עדיין כוס התה שלי מאתמול, עם נענע טרייה שקטפתי בחצר, ושיירי סנדוויץ' שלא התחשק לי לסיים. הדירה בלב החצר עם מרצפות האבן, האזוב בחומה שמסתירה את הסמטה, הגינה הקטנה שבה שתלנו נענע, לימונית וזעתר, היתה הסיבה שבגללה התאהבתי בנכס. גם שירי חיבבה אותו. </p>
			<p class="text">וילון חדש שתלינו, היישר מאיקאה, חצה את החדר לשניים ואחריו מיטת איקאה, מנורת איקאה, ושולחן כתיבה צר מאיקאה שעליו מקום למחשב הנייד שהיה זרוק כרגע על המיטה. על השולחן נחו בערבוביה דפים חצי כתובים, עפרונות ועטים ושני ספרים, זכר לתקופה ששירי גרה כאן. "מדעי האובדן, השכול והאבל — נושאים נבחרים" ו"טראומה כהזדמנות" — ספרים של שירי שכנראה מקרבים אותה להבנת המקום שבו בחרה לעשות את הסטאז' — אגף השיקום, משרד הביטחון, סניף צפון.</p>
			<p class="text-no-hazacha">"לא כתבתי כלום," הודיתי.</p>
			<p class="text">"אז בשביל מה אני שולחת אותך לריטריט כתיבה?" היא נזפה בי ושוב הסתכלה בטלפון.</p>
			<p class="text">"כלום?" שאלתי.</p>
			<p class="text">"כלום." </p>
			<p class="text">"אולי היא פשוט התחרטה? אולי קראו לה לאן שהוא. אולי סבתא שלה חטפה שבץ והיא יצאה מהבית כרוח סערה ושכחה את הנייד שלה. מחר היא תחזור ותתנצל ותגיד שהיא מצטערת."</p>
			<p class="text">"הסבתא?"</p>
			<p class="text">"אולי," ניסיתי לשוות לקולי שמץ ודאות.</p>
			<p class="text">"סבתא של יערה מתה מזמן," רטנה שירי, "ויחסית למי שטוענת שהיא לא כתבה כלום, את מלאה בסיפורים, אמא."</p>
			<p class="text">הרמתי כתפיים והנדתי בראשי כמודה באי־אשמתי.</p>
			<p class="text">"או־קיי ונגיד שהיא נסעה לאן שהוא, כי, אני לא יודעת... הזעיקו אותה, אז היא לא יכלה לקחת טלפון ממישהו ולשלוח הודעה?" הטון של שירי היה לחוץ.</p>
			<p class="text">"היא בטח חשבה שאת מבינה שיש לה סיבה טובה לא להגיע." </p>
			<p class="text">חשבתי על יערה. הכרתי אותה כבר כמה שנים. ילדה יפה. כבר לא כל כך ילדה, בגיל של שירי, בנות עשרים וארבע. שתיהן הכירו בטיול בהודו, כשהיו בווארנסי ולמדו שזירה של חרוזים. חופשיות מדאגה, הן טיילו יחד ושלחו תמונות מעוררות קנאה של הרים ועמקים ונחלים זורמים. אחר כך, כשחזרו, החליטו ללמוד בצפת עבודה סוציאלית. לכבוד הלימודים שירי גזרה את הרסטות וחזרה לג'ינס וטריקו, יערה נשארה קצת שם, ראש מלא תלתלים, מטפחות צבעוניות, חצאיות מתנפנפות בשלל צבעים. וחיוך. תמיד עם חיוך. </p>
			<p class="text">האמת, חשבתי שיערה קצת מעופפת.</p>
			<p class="text">"היא בטח לא חשבה על זה, שירי, את מכירה אותה."</p>
			<p class="text">ראיתי ששירי שוקלת את האופציות, אם להמשיך להילחץ או לשים ראש על המיטה עם הכריות המזמינות.</p>
			<p class="text">״בואי נישן ובבוקר הכול ייראה אחרת. אני מבטיחה."</p>
			<p class="text">"מבטיחה?"</p>
			<p class="text">"מבטיחה. בואי, שימי ראש. אני בטוחה שברגע שתקבלי הודעה ממנה נתעורר. בבוקר תמיד השמש מחייכת."</p>
			<p class="text">"וכשהשמש מחייכת / מיקלוש החתול מתחיל ללכת."</p>
			<p class="text">שירי ציטטה מתוך ספר הילדים שכתבתי לפני שנתיים "מיקלוש החתול המגרגר הופך למוצ'ילר".</p>
			<p class="text">שירי נשכבה על המיטה, הגוף שלה צבר לאות, הבטתי בה כשעצמה את העיניים, הנשימות שלה כבדות ועמוקות.</p>
			<p class="text">אם את היית נעלמת ככה באמצע הלילה, חשבתי, בלי להודיע, אחרי שאמרת לי שיש לך משהו הזוי וחשוב להגיד לי, אם זה היה קורה, אני לא הייתי מצליחה לישון. כבר הייתי פורצת לתחנת המשטרה ומעירה את מפקד משמר הגבול משנתו. אבל זאת אני. דרמטית. עם ראש קרימינלי ולב של אמא.</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה