מתחיל להיות פה חם

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

שווה קריאה! הורידו עכשיו את האפליקציה וקבלו 5 ספרים במתנה! *הספרים שבתמונה

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

מתחיל להיות פה חם

ג’יין קוסטלו

גלי החום שהיא מרגישה הם בטוח סימן שהיא הגיעה לגיל המעבר.
הם הרי לא יכולים להיות... אהבה, נכון?
ליסה דרלינג עמוסה מספיק. יש לה קריירה ניהולית בטלוויזיה, היא מגדלת שני ילדים )אחד מהם מתבגר!(, מתנדבת בוועד
ההורים ותומכת ברוז, העובדת/חברה הכי טובה שלה, שנלחמת בסרטן. אז ברור שאין לה זמן – או חשק - להתמודד עם זאק,
האמריקאי הזחוח שהוצנח להחליף את רוז בעבודה.
אם כי אפשר להודות שהוא נאה ביותר.
כשהיא מתחילה להרגיש שחם לה מדי בכל פעם שהיא נתקלת בו, היא משכנעת את עצמה שזה יעבור. אולי טיפול ההורמונים
שלה פשוט צריך חיזוק. אבל אז היא מפלרטטת איתו. ואז עוד פעם...
ברור שזה רעיון גרוע, אבל מה היא אמורה לעשות עם כל הרגשות האלה שמציפים אותה פתאום?
ג’יין קוסטלו כתבה ספרים רבים בשמה ותחת שם עט. ספריה תורגמו ל־ 26 שפות, היו רבי
מכר של הסאנדיי טיימס, ושניים מהם זיכו אותה ב־ Romantic Novelists’ Award . מתחיל
להיות פה חם הוא ספרה הראשון שרואה אור בעברית.
שם: מתחיל להיות פה חם
מחבר/ת: ג’יין קוסטלו
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
הוצאה לאור: תכלת הוצאה לאור
מק״ט: 010200618

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 105.00

קרא פרק ראשון

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="ChapterSplit">1</h2>
			<h3 class="above ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">רשימת</span><span class="bold CharOverride-1"> </span><span class="bold CharOverride-1">מטלות</span></h3>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	למצוא לג'ייקוב מורה פרטי לחשבון</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	לקבוע תור לקבלת הורמונים</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	לחשוב איך למנוע את מרתוני הגיימינג של ליאו בשתיים בלילה — טיימר לוויי־פיי? שוקר חשמלי?</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	לבטל הוראת קבע לסטודיו טוטל פילאטיס</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	להזמין 37 חתיכות גבינה לטעימות היין של ועד ההורים</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	להתחיל לעבוד על חיפוי הקירות בסלון</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	להחזיר אוברול, מכנסי עור ומין גוזייה מוזרה כזאת לאסוס</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	לחסום קניות אונליין בשישי אחרי תשע בערב</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	לקנות: מכנסי בי"ס לגיל 11-10, ספר הכנה לבחינות הגמר בכימיה</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	למצוא חוג בייסבול לג'ייקוב</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	להתקין מחדש את אפליקציית <span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">Drinkaware</span></p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	להחליף ספק חשמל</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	לקנות גרביים (לשני הילדים)</p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	<span class="bold">לזכור</span><span class="bold"> </span><span class="bold">לקחת</span><span class="bold"> </span><span class="bold">את</span><span class="bold"> </span><span class="bold">הקולגן</span><span class="bold"> </span><span class="bold">היקר</span><span class="bold"> </span><span class="bold">האידיוטי</span><span class="bold"> </span><span class="bold">הזה</span></p>
			<p class="first"><span class="engb">●</span>	להסיר אבנית מהקומקום</p>
			<p class="firstspace">"את רוצה להגיד לי שהקומקום עוד ברשימה?"</p>
			<p class="text">רוז מסתכלת בטלפון שלי ומנידה את ראשה במבט משועשע. "די, תמחקי אותו וזהו. את <span class="bold">יודעת</span> שזה לא יקרה."</p>
			<p class="text">"דווקא כן," אני עונה בהחלטיות. "מתישהו. כבר קניתי את הטבליות לניקוי אבנית. אני לא זוכרת איפה שמתי אותן, אבל בכל זאת."</p>
			<p class="text">בפעם הראשונה שבאתי עם רוז לבית החולים הרגשתי כמו חלק חילוף. ישבנו בחדר ההמתנה ואני קשקשתי בלי הפסקה ולא כל כך הבנתי מה בדיוק התפקיד שלי. הייתה לי הרגשה שאני צריכה להפיק דברי חוכמה, לעוץ עצות או לפחות לספק נושאים קצת יותר עמוקים לשיחה מאשר "חתונה ממבט ראשון".</p>
			<p class="text">רק אחרי כמה ביקורים הבנתי משהו. אני לא כאן בשביל דברי חוכמה. השטויות הן כל המטרה. סרטן הוא נושא שיחה מחורבן לכולם, בייחוד למי שחולה בו. מאז בכל פעם שאני מלווה אותה — לפגישות עם כירורגית השד או עכשיו להקרנות — זה אותו סיפור. אמנם אנחנו מדברות הרבה גם על מה שעובר עליה מאז האבחון, אבל לעיתים קרובות היא מעדיפה להתמקד בנושאים שהיא יכולה לטנף עליהם בכיף, למשל בעלי לשעבר.</p>
			<p class="text">"<span class="bold">מה</span> הוא קנה לבּנים?" היא שואלת כשאני מספרת לה על המתנה האחרונה של ברנדן.</p>
			<p class="text">"אוגר," אני עונה.</p>
			<p class="text">"אידיוט," היא ממלמלת ומבטה מצטלב במבטי. "סליחה, אבל זה מה שהוא."</p>
			<p class="text">מאז הגירושים אני משתדלת שלא להפוך לקלישאה מהלכת שמשמיצה גברים על ימין ועל שמאל, אם כי לפעמים קשה לעמוד בפיתוי. שמירה על יחסים ידידותיים עם אביהם של ילדיי היא המעט שאני יכולה לעשות למענם. כשהנישואים שלי התפרקו הרגשתי צער איום, לא על עצמי אלא עליהם. חשבתי שאכזבתי אותם. רוז אומרת שבגלל זה אני מוותרת לברנדן בלי הכרה. לדעתה הגיע ומגיע לי הרבה יותר. מצד שני, היא נשואה לגבר שמודה ליקום בכל יום על זה שהוא מצא אותה, זאת אומרת שהרף שלה גבוה מאוד. לדעתה גם לי מגיעים האושר והאהבה שהיא מקבלת בשפע. למען האמת, לדעתה הם מגיעים לכולם. הייתי אומרת שהיא רומנטיקנית, אלמלא היא הייתה צינית כל כך בכל תחום אחר.</p>
			<p class="text">"הוא לא מבין שיש לך מספיק על הראש? מילא עבודה במשרה מלאה, אבל גם שני ילדים ואבנית בקומקום?" היא שואלת.</p>
			<p class="text">"יהיה לי יותר קל אחרי שאני איפטר מחידון היין של ועד ההורים," אני אומרת, ויודעת שמהרגע שנכנסנו לכאן הצטברו לי כנראה שש־עשרה הודעות ווטסאפ חדשות בנושא הזה ממש.</p>
			<p class="text">"טוב, את יודעת מה דעתי בעניין. את יכולה להאשים רק את עצמך על שהתנדבת לדבר הזה. למה עשית את זה בכלל?"</p>
			<p class="text">"יש לי שריטה," אני עונה. "כשמישהו מבקש מתנדבים ואף אחד לא מגיב, אני לא עומדת בזה. היד שלי מתרוממת מעצמה ואין לי שליטה עליה."</p>
			<p class="text">"את חייבת להיגמל מזה מייד. אז האוגר. תסבירי לי למה בדיוק ברנדן חשב שזה רעיון טוב?"</p>
			<p class="text">"אה, ג'ייקוב חופר כבר המון זמן על זה שהוא רוצה חיית מחמד. בשבת ברנדן לקח אותו לארוחת ילדים במקדונלדס וכנראה השתחרר לו איזה בורג בראש. הוא אמר שהוא הולך איתו לקנות צעצוע חדש. ציפיתי ללגו."</p>
			<p class="text">"כל כך מתאים לברנדן. הוא יוצא סנטה קלאוס ואת נתקעת עם קקי של מכרסם בבית."</p>
			<p class="text">"אם את מנסה לחמם אותי, את מצליחה," אני אומרת.</p>
			<p class="text">"טוב מאוד. טרחת להגיד לו שהוא היה צריך לדבר איתך על זה מראש?"</p>
			<p class="text">"ברור. והתשובה הייתה: 'לפחות זה לא כלב'."</p>
			<p class="text">"אם זה היה תלוי בי, הייתי אומרת לו להחזיר אותו," היא אומרת.</p>
			<p class="text">"לא נראה לי שזה כמו להחזיר מכנסיים לחנות. בכל מקרה, ג'ייקוב מאוהב ביצור הזה, אז אני זורמת. למען האמת, בחיים לא ראיתי אותו כל כך מאושר. הוא החליט לקרוא לו סטיב."</p>
			<p class="text">"רוז ריילי?"</p>
			<p class="text">לאחות שקוראת לה בעליזות יש שיער אפור וירכיים עבות, והיא הייתה נראית כמו סבתא אלמלא הקעקוע הקטן במפרק כף היד.</p>
			<p class="text">"מה שלומנו היום, מתוקה? נתחיל?"</p>
			<p class="text">בכל יום בשבוע וחצי האחרונים רוז באה לכאן להקרנות. הטיפול לא ארוך — בפעם שעברה היא יצאה בתוך פחות מחצי שעה — וכשאני מחכה לה עכשיו בקפטריה של בית החולים אני מנסה לחשב כמה שנים אנחנו מכירות. מתברר שהתשובה היא עשרים וחמש. פשוט בלתי נתפס. בעיקר כי בראש שלי אני עדיין רק בת עשרים וחמש.</p>
			<p class="text">הזמן עושה לנו דברים משונים כשאנחנו מתבגרים. כנערה, הערצתי כמה נשים בגיל העמידה: מורה להיסטוריה מעוררת השראה, את אלקסיס קרינגטון מ"שושלת" ודודה מרדנית אחת שטיילה באיי יוון על אופנוע עם היפי חתיך שנראה כמו ישו. אבל לא דמיינתי את <span class="bold">עצמי</span> בת ארבעים פלוס. ידעתי ברמה התיאורטית שביום מן הימים זה יקרה גם לי, אבל זה נראה רחוק כל כך מהמציאות שלא הפנמתי את העניין.</p>
			<p class="text">עכשיו אני בת ארבעים ושבע, ולכאורה היה לי מספיק זמן להתרגל לרעיון. אבל התודעה שלי עדיין תקועה בערך בתקופה שאואזיס כיכבו במצעדי הפזמונים, טוני בלייר ניהל את המדינה, ועוד יכולתי לסמוך על רצפת האגן שלי. ובימים ההם, אי שם בשנות התשעים העליזות, רוז ואני חלקנו דירה עם שני מתמחים נוספים של הבי־בי־סי ועם בעל בית שבמבט לאחור — אם חושבים על עוצמת ההסקה שהוא הפעיל — ניהל כנראה חוות קנביס בעליית הגג.</p>
			<p class="text">גם אז היינו הפכים מבחינה חיצונית. אני מטר שישים וחמש, מבנה גוף ממוצע, עיניים כחולות־אפורות, שפתיים מלאות ושיער חום סמיך שעבר במרוצת השנים כל תספורת וצבע אפשריים ונכון להיום מגיע לי עד מתחת לכתפיים. רוז ירשה מאימא שלה את העור החיוור, את תווי הפנים העדינים ואת השיער האדום, אבל את הגובה היא קיבלה מהצד של אבא שלה. היא גבוהה ממני בשנים־עשר סנטימטרים תמימים ויש לה ירכיים דקות ומותניים צרים, מה שאומר שאף פעם אין לה בעיה למצוא מכנסי ג'ינס שיושבים עליה טוב. בניגוד אליי.</p>
			<p class="text">יכול להיות שהיום אני כבר מבוגרת מדי ל"חברה הכי טובה" — נדמה לי שהביטוי מתאים יותר לילדות בבית הספר. אבל אין ספק שאני אוהבת אותה. היא האחות שמעולם לא הייתה לי, האישה שהייתי מתחתנת איתה אלמלא איתרע מזלי ונולדתי הטרוסקסואלית. היא מספר שתיים שלי, גם בחיים וגם בעבודה. כבר קרוב לעשור אנחנו עובדות בשלוחה הבריטית הצומחת במהירות של <span class="eng">MotionMax+</span>, שירות סטרימינג עם יותר משבעים ושישה מיליון מנויים ברחבי העולם.</p>
			<p class="text">בכל המערבולת של החודשים האחרונים — האבחון, הניתוח להסרת הגוש מהשד — רוז שמרה על אופטימיות בלתי נלאית. אבל כשאנחנו יורדות במדרגות בתום ההקרנה, ברור לגמרי שהטיפול גומר אותה. יש לה עוד עשרה ימי הקרנות, וכבר עכשיו היא נראית שבורה.</p>
			<p class="text">"שאלה טיפשית, אבל מה שלומך?" אני שואלת. "כלומר, בהתחשב בנסיבות."</p>
			<p class="text">"בהתחשב בנסיבות שלומי יופי טופי. איכס... סליחה. אני פשוט מותשת. והעור מציק לי נורא. הזהירו אותי שהאזור של הטיפול עלול לצרוב, אבל זה טיפס לי כבר עד הצוואר." היא מעווה את פניה ונוגעת בכתם שנראה מודלק.</p>
			<p class="text">"אוי, רוז... רוצה אולי לשבת לקפה לפני שאני מסיעה אותך הביתה?" אני שואלת.</p>
			<p class="text">"כרגע אין לי אפילו כוח להחזיק ספל. זה בסדר?"</p>
			<p class="text">"ברור," אני עונה בעדינות.</p>
			<p class="text">אנחנו חוצות את הלובי העצום של בית החולים, ופתאום היא אומרת משהו שציפיתי לשמוע ממנה כבר מזמן.</p>
			<p class="text">"נראה לי שאני אהיה חייבת לקבל את ההצעה להאריך את החופשה שלי, נכון?" היא אומרת באנחה.</p>
			<p class="text">"לדעתי זאת ההחלטה הכי סבירה."</p>
			<p class="text">"פשוט רציתי לשמור על קצת נורמליות בתוך כל החרא הזה," היא אומרת. "נשמע הגיוני?"</p>
			<p class="text">"כן, אבל יש דברים יותר חשובים, רוז. להבריא, למשל."</p>
			<p class="text">"התזמון פשוט נורא..."</p>
			<p class="text">"נו, באמת, למי אכפת," אני אומרת במחאה.</p>
			<p class="text">"<span class="bold">לי</span> אכפת."</p>
			<p class="text">"אני יודעת, אבל זה זמני. כרגע את צריכה לשים את עצמך במקום הראשון."</p>
			<p class="text">היא נעמדת במקומה ואני רואה שיש לה דמעות בעיניים.</p>
			<p class="text">"אוי, בואי אליי," אני אומרת ופושטת ידיים לחיבוק זהיר שבזהירים. היא נענית ומהדקת לרגע את ידיה סביבי, וכשהיא קולטת שאנחנו חוסמות את המעבר מושכת באפה ומתנתקת ממני. אנחנו חוזרות ללכת.</p>
			<p class="text">"שאלת את משאבי אנוש כמה זמן את יכולה להישאר בבית?"</p>
			<p class="text">"יש לי שישה חודשים בשכר מלא, ועוד קצת אם מוסיפים ימי חופשה. יצטרכו להביא לי מחליף, וזה ממש לא מוצא חן בעיניי."</p>
			<p class="text">"למה?"</p>
			<p class="text">"כי מה יהיה אם יביאו במקומי מישהו מזעזע? ועוד יותר גרוע — אם יביאו מישהו <span class="bold">מעולה</span>?"</p>
			<p class="text">"אין סיכוי שהוא יהיה טוב כמוך. בלתי אפשרי להיכנס לנעלייך."</p>
			<p class="text">אנחנו יוצאות מבית החולים, ולראשונה מאז הגענו הנה יש לי קליטה נורמלית בטלפון. מבול של התראות מופיע על המסך. אחת מהן היא הודעה קולית מאימא שלי, שאספה בהיעדרי את ג'ייקוב מבית הספר. מאחר שבדרך כלל עוברות כמה דקות עד שהיא מגיעה לעניין — דקות שכוללות גם עדכון על כתבה זו או אחרת שהיא קראה ב"דיילי מייל" — אני מוותרת על ההודעה ומתקשרת לנייד שלה.</p>
			<p class="text">אבל מי שעונה לי הוא ג'ייקוב.</p>
			<p class="text">"אימא!" הוא קורא בקול מתנשף. "לא <span class="bold">תאמיני</span> מה קרה!"</p>
			<p class="text">כמו כל ילד בן עשר לא צריך הרבה בשביל לרגש אותו. פעם הוא התקשר אליי באמצע סדנה שהנחיתי על יצירת חבילות תוכן וסיפר לי שבקיוסק בקצה הרחוב שלנו מוכרים בקבוקי "פריים" בטעם חדש.</p>
			<p class="text">"מה קרה, חמוד?"</p>
			<p class="text">"לסטיב נולדו גורים!"</p>
			<p class="text">הדם אוזל מפניי כמו חול משעון חול.</p>
			<p class="text">"אתה צוחק עליי?"</p>
			<p class="text">"לא, באמת!" הוא מצחקק בהתרגשות. "סבתא פתחה את הדלת ואני רצתי לכלוב של סטיב ומצאתי אותם. יש לנו תשעה גורים!"</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 94.50 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 44.90 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 25.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות