האכזבות

לב בינדר, חוקר פרטי, הגיע לשפל המדרגה. אין לקוחות. אין כסף לשלם מזונות. או חשבון חשמל. או את החוב בשווארמה של ניסים. ואז, דווקא אז, אהבת נעוריו דופקת על דלת המשרד שלו. היא בצרות, כמובן. היא מבוקשת על רצח, ורק לב יכול להציל אותה.
אלא שלב כבר ניסה להציל אותה פעם, ונכשל.
החקירה הזו גדולה עליו בכמה מידות, אבל הוא לא יכול לאכזב אותה שוב.
האכזבות הוא סיפור-נואר בלשי עתידני, מקורי ומרתק, על הורים, ילדים וכל מי שאי פעם לא עמד בציפיות.
זהו ספרו הראשון של עפר סקר, תסריטאי, שחקן ויוצר טלוויזיה (”אורי ואלה”, ”Raising Hitler”), והוא לא דומה לשום דבר שקראתם קודם.
שם: האכזבות
מחבר/ת: עפר סקר
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 010200588

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit">1</h2>
			<p class="firstspace">"זה כל מה שאתה שווה, אפס."</p>
			<p class="text">שש מילים כתובות בכתב גדול, רועד, על המעטפה שמחכה לי בכניסה למשרד. היא שמנה. מלאה במשהו עבה. כשאני מרים וממשש אותה, אני מבין שבפנים הדבר הזה גם רך.</p>
			<p class="text">אין בול.</p>
			<p class="text">כשאתה מקבל מעטפה כזאת, בעבודה כזאת, שמישהו החליק לך מתחת לדלת, הגלגלים מתחילים להסתובב. זה לא מטען נפץ. מטעני נפץ לא מגיעים במרקם של כרית. אבל אולי זה משהו רעיל. ואולי זאת אוזן כרותה. ואולי זאת חתיכת בשר של מישהו.</p>
			<p class="text">שמות מתחילים לרוץ בראש. תיקים פתוחים וסגורים. אויבים שצברת לאורך הדרך. כאלה שאתה יודע שיש להם חשבון פתוח איתך. וגם חברים, הם בדרך כלל הכי גרועים.</p>
			<p class="text">שמות של גברים שצילמת נכנסים לחצרות אחוריות ופירקת להם את הבית לדוגמה בצפון השרון. שמות של גברים שהסתתרו איתך בשיחים כשצילמת ולא ראו ממך שקל עד היום. שמות של גברים שעלית להם במשרה. ששלחת לכלא. שהשפלת בפומבי.</p>
			<p class="text">שמות של נשים שהיית איתן ואכזבת. נשים שאכזבו אותך. כאלה שאתה לא בטוח אם אכזבת אותן או שהן אכזבו אותך.</p>
			<p class="text">השם של אשתך לשעבר, שהצליחה לשכנע את הילד שכינוי החיבה שלך הוא "טעות חיי".</p>
			<p class="text">השם שלה. של אהבת הנעורים שלך.</p>
			<p class="text">זה לא ממנה. זה לא יכול להיות ממנה. ועדיין, השם עולה. בכל זאת, הפרצוף שלה מרוח על המסך כל ערב, כבר חודש וחצי, בחדשות.</p>
			<p class="firstspace">אני מכניס את היד למעטפה, ושולף.</p>
			<p class="text">רבע פיתה.</p>
			<p class="text">אני יודע מייד מי השולח, ומה המסר.</p>
			<p class="firstspace">אני ממהר לקצה השני של החדר. מטר וחצי, לא יותר. מגיף את התריסים. אני יודע שניסים משקיף מלמטה, מתחבא מאחורי בר הסלטים בדממה. כבר חודשיים שאני מתחמק ממנו כשאני יוצא. מחכה לרגע המדויק שבו הפנים שלו פונות אל הסיח. חומק לפני שיבחין בי מעבר לכביש.</p>
			<p class="text">אני יודע שהוא רק רוצה הסבר. אבל לך תסביר. גם אני לא יודע איך הצלחתי לצבור חוב של 6,700 שקל לשווארמייה.</p>
			<p class="text">זה מתחיל מ"תרשום לי" אחד. הרי אנחנו חברים, שכנים. זה ממשיך לעוד שניים, ועוד עשרה. אתה אפילו לא שם לב שבכלל אין לך את הכסף. ובינתיים החשבונות נערמים במגירה של השולחן במשרד. ארנונה. חשמל. מים. ביטוח לאומי. היטל שמירה. קנס על חניה.</p>
			<p class="text">עוד ארנונה. עוד חשמל. עוד מים. אין מאיפה לשלם.</p>
			<p class="text">וזאת שנה חלשה. בעצם עשור חלש. בעצם, משרד חלש. במקצוע גוסס. הטכנולוגיה נוגסת בעבודה, כל יום קצת. רק הכרישים
שורדים.</p>
			<p class="text">אני לא כריש. בקושי סלמון.</p>
			<p class="text">עכשיו התריס מוגף והחדר חשוך. כשאני לוחץ על המתג של האור, כלום לא קורה.</p>
			<p class="text">ככה זה כשאין מאיפה לשלם חשבון חשמל.</p>
			<p class="firstspace">גבר בן 46, משמין, מקריח, יושב בחושך מוחלט במשרד של מטר על מטר, מסתתר כמו איזה אנה פרנק מהאיש של השווארמה, תוהה אם האורז שהשארתי במקרר לצהריים ישרוד הפסקת חשמל באוגוסט.</p>
			<p class="text">מתחיל לאכול את הרבע פיתה שניסים השאיר לי במעטפה.</p>
			<p class="firstspace">מתוך החושך, הדיוקן שלי מביט בי.</p>
			<p class="text">התמונה הזאת על הקיר, שחורה־לבנה. הדוריאן גריי הפרטי שלי. הזקן הנצחי שמחכה לי מעבר לפינה.</p>
			<p class="text">כל כך הרבה פעמים כבר באתי לזרוק את התמונה הזאת לפח. אני תמיד מתחרט ברגע האחרון.</p>
			<p class="text">זה לא אני. לא באמת. תווי הפנים זהים ממש, אבל קצת יותר מקומטים בתמונה. שמנמנים. לשיער יש אותו גוון ואותה הטיה, אבל קו הנסיגה עמוק יותר.</p>
			<p class="text">בגילי, האיש הזה כבר הספיק לייסד את ההגנה ואת ההסתדרות. להקים את מקורות. מה אני הספקתי?</p>
			<p class="text">הוא מסתכל עליי ואני עליו. אני יודע מה הוא היה אומר אם היה כאן עכשיו.</p>
			<p class="text">"זה כל מה שאתה שווה, אפס."</p>
			<p class="firstspace">למטה, בתחתית התמונה, כיתוב בכתב קטנטן, כאילו זוהר בחושך: "לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, 1895<span class="r-to-l">-</span>1969."</p>
			<p class="text">אני שולף את רישיון העסק מהכיס ומסתכל על התמונה שלי, של עצמי. עדיין יותר בכושר ממנו. הכול יחסי.</p>
			<p class="text">מתחת לתמונה, השם: "לוי אשכול 278."</p>
			<p class="text">לוי אשכול 278, חוקר פרטי.</p>
			<p class="firstspace">אני יושב ככה, בחושך, לא יודע כמה זמן. עובר מהפיתה לאורז בטמפרטורת החדר. עושה כמה טלפונים, מנסה לדאוג שיחזירו את החשמל. מציץ מדי פעם על ניסים דרך חרך בתריס. חוזר לשבת.</p>
			<p class="text">לקוחות לא מגיעים. טלפונים לא נכנסים. יום עבודה בלי עבודה.</p>
			<p class="text">מחר היום של המזונות. הכסף לא יעבור. אני יודע מה מיכאלה תגיד. היא תמיד אומרת. תסגור את המשרד. תתחיל לחפש עבודה. קח איזה קורס ערב, זמן פנוי זה הדבר האחרון שחסר לך.</p>
			<p class="text">היא תגיד את זה ליד הילד. היא תמיד אומרת. ואני אפילו לא יכול להאשים אותה.</p>
			<p class="text">היא תגיד את זה ליד יהודה והוא יעשה את ההצגה הקבועה שלו. ינסה להרגיע אותה. ייקח אותי הצידה. הוא לא נגדי, בכלל לא, הוא רק רוצה שנסתדר. זה יעשה טוב לכולם. אבל אם לא אכפת לי להציץ מדי פעם בלוחות, לראות אם מחפשים מישהו למשהו. אולי תיכנס איזה הזדמנות.</p>
			<p class="text">בכל זאת, זה גם עניינו. הוא מגדל את זוהר.</p>
			<p class="text">מתחת לחולצה אני מרגיש את הלב דופק כמו פטיש על הקיר של החזה. שלוליות זיעה מתחילות להתפשט על הבגדים. זה לא רק המזגן. אני יודע שיבואו תכף קצרים בנשימה. להתקפי החרדה שלי יש קצב פנימי מושלם.</p>
			<p class="text">לאשכול, אשכול ההוא, לא היו כאלה. חיפשתי. חמש מאות אלף תוצאות, ושום אזכור של הפרעת חרדה. המטפלת הזוגית שהייתה לנו פעם, למיכאלה ולי, אמרה שזה לא חייב להיות גנטי. לפעמים הפרעת חרדה היא פשוט ביטוי של דיכאון. ולפעמים דיכאון הוא פשוט ביטוי של החיים.</p>
			<p class="centerspace">*</p>
			<p class="firstspace">אני עוצם עיניים. נושם עמוק. מנסה לא לאבד שיווי משקל.</p>
			<p class="firstspace">כשהעיניים נפקחות, השעון כבר מראה תשע. בחוץ חושך. ניסים סגר מזמן. קופסת הפלסטיק עם שאריות האורז הסריחה את כל החדר.</p>
			<p class="text">זה כל מה שאתה שווה, אפס.</p>
			<p class="text">אני קם מהכיסא וצועד לכיוון הדלת. זמן ללכת הביתה. הרגליים שלי כבדות כמו שתי מכולות של צים. אני אישן על זה ויהיה בסדר. אני אישן על זה ויהיה בסדר. אני אישן על זה ויהיה בסדר.</p>
			<p class="text">אני פותח את הדלת. והיא שם.</p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 83.20 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 77.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות