השפעה רעה

סי.ג’י ריי

פני וג’וזפין ויליאמסון, אחיות בנות 97 ו־99, חיילות ותיקות ממלחמת העולם השנייה, יוצאות לטיול לפריז כדי לקבל אות כבוד על חלקן בשחרור צרפת. אבל מאחורי המסע החגיגי מסתתר סוד גדול: האחיות לא היו רק לוחמות רגילות, אלא שותפות למשימות נועזות ומסוכנות. כעת, עשרות שנים אחרי, הן חוזרות לעיר האורות עם מטרה אחת – נקמה. האם יש להן עדיין את מה שצריך כדי לבצע תרגיל אחרון ומסוכן?

”השפעה רעה” הוא מותחן קצבי, שנון ומלא הפתעות על אחוות נשים, גבורה ושמחת חיים שלא דועכת גם בגיל מבוגר. סי.ג’י ריי (שם העט של הסופרת הבריטית כריס מנבי) מגישה סיפור מרתק על עבר מסתורי, תושייה נשית ואינסטינקטים קטלניים שלא נעלמים עם השנים. ספר חובה לחובבי מתח, היסטוריה והומור מושחז.

תגיות: קומדיית פשע,אחיות,גיבורות חזקות,הגיל השלישי,הומור,פריז,צרפת,רומן היסטורי,תעלומה
שם: השפעה רעה
מחבר/ת: סי.ג’י ריי
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 010200539

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00

קרא פרק ראשון

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-3" class="ChapterSplit"><span class="bold">1</span></h2>
			<h3 class="above">לונדון, אביב 2022</h3>
			<p class="firstspace">המשורר ג'ון בטג'מן צדק כשאמר ששום דבר רע לא יכול לקרות לעולם בחנות הכולבו פיטר ג'ונס. כך חשב ארצ'י ויליאמסון בעודו לוגם את הקפוצ'ינו שלו ומשקיף על גגות לונדון מבית הקפה שבקומה השישית של הכולבו בסלואן סקוור. בית הקפה היה המקום השמח של ארצ'י. גם ביום אפרורי האווירה שם הייתה חיובית כשאנשים התחלפו בשולחנות שליד החלון, מתוך הבנה שלא מתעכבים שעות על לאטה אחד מול הנוף המדהים הזה. ארצ'י הנהן בסיפוק כשאישה צעירה עם מחשב נייד ויתרה על מקומה לטובת אם עייפה עם שני ילדים קטנים והצילה אותו מהצורך לעשות זאת.</p>
			<p class="text">השותפות שלו לארוחת הצהריים טרם הגיעו, וארצ'י ניער את העותק של עיתון הסטנדרד מהערב הקודם שהשאיר על השולחן האדם שישב בו לפניו, ודפדף לעמוד התשבצים. הוא הכי אהב לפענח את התשבץ המוצפן. הוא הצליח לפענח אותו מהר יותר ויותר בכל פעם, אם כי ייקח לו עוד זמן עד שיצליח לפצח את הצופן במהירות כמו דודה־רבתא שלו פֵּני.</p>
			<p class="text">בעודו מתלבט אם המספר עשרים וארבע מייצג את האות א' או את האות ו', התקבלה בטלפון של ארצ'י הודעה חדשה. זו הייתה ארלין, מנהלת משק הבית של פני, שהודיעה לו שהיא הכניסה את פני ואת אחותה הגדולה ג'וזפין למונית שאמורה להגיע לסלואן סקוור בכל רגע. ארצ'י הודה לארלין על כך שהודיעה לו. היא באמת הייתה אוצר. אבל כעבור ארבעים דקות נוספות עדיין לא היה כל סימן לדודותיו האהובות. ואז, בדיוק כשעמד להתקשר לארלין ולבקש ממנה לבדוק את התקדמות המונית באפליקציה שלה, עלתה במהירות במדרגות הנעות בחורה עם מראה של מנהלת טיפוסית ועם תג שם של עובדת בפיטר ג'ונס, וקראה תוך כדי הליכה, "מר ארצ'י ויליאמסון? האם יש מר ארצ'י ויליאמסון בבית הקפה?"</p>
			<p class="text">"כאן." ארצ'י נעמד ונופף לה. שני לקוחות שישבו בשורה הפנימית הראשונה של השולחנות קמו בו־זמנית, מוכנים לתפוס את מקומו של ארצ'י ליד החלון בשנייה שיתפנה. הם בחנו זה את זה כמו ספורטאים אולימפיים בקו הזינוק של ריצת המאה מטרים וגם ינועו מהר כמוהם ברגע שארצ'י יפנה את המקום.</p>
			<p class="text">"תודה לאל," אמרה האישה ששמה, לפי התג שלה, היה אריקה. "זה לגבי הדודות שלך. הגברות ויליאמסון? אתה צריך לבוא איתי."</p>
			<p class="text">ארצ'י היה מודאג מייד. "הן בסדר? קרה להן משהו?"</p>
			<p class="text">חודש קודם לכן הייתה תקרית כשג'וזפין החליקה על המבורגר שהושלך מחוץ למקדונלדס בכביש הראשי ומשכה איתה גם את פני כשנפלה. שתיהן נאלצו לבלות את הלילה בבית החולים צ'לסי וסטמינסטר עם חשד לזעזוע מוח. </p>
			<p class="text">"לא, לא," אמרה אריקה. "שתיהן בסדר. לפחות מבחינה פיזית." היא הנמיכה את קולה. "זה משהו אחר. משהו ש... מר ויליאמסון, אני חושבת שאולי יהיה קל יותר לדון בזה במקום פרטי. אכפת לך?"</p>
			<p class="text">ארצ'י חזר בעקבות אריקה במורד המדרגות הנעות. כשהגיעו לקומת הקרקע, אריקה הובילה את ארצ'י דרך מדפים שעליהם סודרו בקפידה מגבות ומצעים אל דלת שלא הבחין בה קודם לכן. היא פתחה את הדלת כך שארצ'י יוכל ללכת לפניה.</p>
			<p class="text">"הדודות שלך כאן," אמרה.</p>
			<p class="text">לארצ'י היה קשה לתת לאריקה להחזיק את הדלת עבורו כשהנימוסים הכתיבו שזה צריך להיות הפוך, אבל הוא הנהן ונכנס פנימה בכל זאת. הוא עדיין לא ידע למה לצפות.</p>
			<p class="text">בחדר פשוט מעוצב בהדפסי פסטל בטוב טעם (זמינים למכירה בקומה ארבע), דודותיו של ארצ'י ישבו זו לצד זו על שני כיסאות מול שולחן כתיבה מסודר מאוד. אף שבחוץ שרר מזג אוויר נעים ואביבי, שתיהן היו עטופות היטב במעילים ובצעיפים. ג'וזפין חבשה כובע דייגים כחול, ופני את כומתת האנגורה החביבה עליה. ארצ'י הופתע תמיד עד כמה דודותיו נראו לו קטנות כשראה אותן מחוץ לסביבה המוכרת של ביתן בדרום קנזינגטון, אבל הפעם הן נראו זעירות מתמיד. אולי זה היה בשל הניגוד החד ביניהן ובין שני הגברים אדירי הממדים שאיגפו אותן כמו זקיפים. אנשי אבטחה בלבוש אזרחי, הבין ארצ'י בדאגה הולכת וגוברת.</p>
			<p class="text">"אוי, ארצ'י. תודה לאל שאתה כאן," אמרה ג'וזפין. "הייתה פה אי הבנה נוראית."</p>
			<p class="text">"מה קורה?" הוא שאל.</p>
			<p class="text">דודה פני, הצעירה מבין האחיות, השפילה מבט אל כפות רגליה שהיו נתונות בנעליים חמודות מידה שלושים ושש עם סגירת סקוץ'. כשהרימה שוב את מבטה, פניה עטו את ההבעה שארצ'י זיהה מכל תצלום שלה שצולם בין 1924 לתחילת מלחמת העולם השנייה. היא זממה משהו. באיזה עניין לכל הרוחות הייתה "אי ההבנה" הזו?</p>
			<p class="text">"ארצ'י, יקירי, אני כל כך מצטערת להביך אותך ככה," פתחה פני ואמרה. "הרמתי אותו רק כדי להסתכל עליו, אבל כנראה משהו הסיח את דעתי ובלי ששמתי לב הכנסתי אותו לתיק וסגרתי את הרוכסן ממש בלי לחשוב."</p>
			<p class="text">"אותו" היה פיל קריסטל קטן בסגנון סברובסקי שעמד עתה על רגליו האחוריות באמצע השולחן של אריקה.</p>
			<p class="text">"אנחנו מתקשרים למשטרה?" שאל אחד המאבטחים.</p>
			<p class="text">אריקה המקסימה נשכה את שפתה. היא העבירה את מבטה מהמאבטח אל האחיות, אל ארצ'י ואז בחזרה אל המאבטח.  אי הנוחות שלה הייתה מוחשית ממש.</p>
			<p class="text">"אני לא חושב שיש צורך להתקשר למשטרה," התערב ארצ'י. "כפי שאתה רואה, דודה שלי פני היא..."</p>
			<p class="text">איך לא להגיד "זקנה מאוד" מולה?</p>
			<p class="text">"בכל מקרה, אני בטוח שהיא לא תתנגד אם אגיד שלפעמים היא קצת שכחנית, אבל היא לא מסוגלת לעשות מעשה לא הגון והיא <span class="bold">לעולם </span>לא הייתה מנסה לגנוב משהו בכוונה מפיטר ג'ונס. לא תמצאו אישה ישרה ממנה. זה פשוט... זה פשוט שיש לה... אתה יודע... יש לה..."</p>
			<p class="text">לא. הוא גם לא יכול להשתמש במילה שמתחילה ב־ד', גם אם היא עשויה לעזור להשאיר את פני מחוץ לכלא.</p>
			<p class="text">"זה פשוט שלא מזמן מלאו לה תשעים ושבע שנים."</p>
			<p class="text">פני הנהנה באומללות וכל שנותיה הרבות ניכרו בה היטב פתאום.</p>
			<p class="text">"אני הייתי <span class="bold">במלחמה</span>," אמרה.</p>
			<p class="text">"גם אני," אמרה ג'וזפין.</p>
			<p class="text">"למעשה," המשיך ארצ'י. "באתי לכאן היום כדי לפגוש את הדודות שלי בבית הקפה כדי לדון בהשתתפות שלהן בחגיגות יום הניצחון באירופה, ברויאל אלברט הול. אתם יודעים, יום הניצחון באירופה? לציון יום השנה לסיום מלחמת העולם השנייה?"</p>
			<p class="text">"באירופה," הדגישה פני. "במזרח הרחוק המלחמה הסתיימה רק הרבה יותר מאוחר באותה שנה."</p>
			<p class="text">"נכון מאוד, דודה פני." ארצ'י פנה בחזרה לאריקה. "הן עומדות לפגוש את הנסיך צ'ארלס במסגרת תפקידן כנציגות חילות הנשים."</p>
			<p class="text">איש האבטחה שרצה להתקשר למשטרה לא נראה מתרגש במיוחד, אבל ארצ'י ראה שהגבר הצעיר יותר ואריקה התרשמו לשמוע שהם נמצאים בנוכחותן של שתי חיילות ותיקות, יוצאות מלחמת העולם השנייה בשר ודם.</p>
			<p class="text">"אני הייתי חיילת בצבא," אמרה ג'וזפין.</p>
			<p class="text">"בשירות הימי המלכותי לנשים," אמר ארצ'י.</p>
			<p class="text">"ואני הייתי ב'פאני'," אמרה פני.</p>
			<p class="text">"ככה כולם קראו לארגון לעזרה ראשונה סיעודית," הסביר ארצ'י במהירות.</p>
			<p class="text">"תודה לכן על השירות שלכן," אמר המאבטח הצעיר.</p>
			<p class="text">ארצ'י ידע ששתי הדודות שלו מתעבות את האמירה הריקה מתוכן הזו, אבל היום היה להן די חסד (או מספיק היגיון) פשוט להודות לאיש הצעיר על חביבותו.</p>
			<p class="text">"אני אשמח מאוד לשלם עבור הפיל," אמר ארצ'י בניסיון לפתור את המצב. "ואז אולי נוכל להשאיר את זה מאחורינו ולא נעכב אתכם עוד."</p>
			<p class="text">"מדיניות החנות —" התחיל איש האבטחה המבוגר יותר לומר.</p>
			<p class="text">"היא שכל תקרית כזו צריכה להיות מטופלת לפי הנוהל הרשמי," מיהרה אריקה להשלים את דבריו. "אני יודעת, ג'ון, אני יודעת. אבל אולי במקרה הזה, מכיוון שמבחינה טכנית, הגברת ויליאמסון לא יצאה מהחנות..."</p>
			<p class="text">ארצ'י חייך בהכרת תודה והושיט לה כרטיס אשראי. "עבור הפיל."</p>
			<p class="text">"אתה לא חייב," אמרה אריקה.</p>
			<p class="text">"אבל אני רוצה," אמר ארצ'י.</p>
			<p class="text">הוא חשב שפני כנראה רצתה אותו.</p>
			<p class="text">"טוב, אם אתה באמת רוצה. נצטרך לקחת את זה לאחת הקופות."</p>
			<p class="text">"אז אנחנו לא מתקשרים למשטרה?" שאל ג'ון.</p>
			<p class="text">"אנחנו לא מתקשרים למשטרה," אישרה אריקה. "לא היום. גבירותיי?" היא פתחה את הדלת כדי לאפשר לפני וג'וזפין לצאת בחזרה אל החנות.</p>
			<p class="text">ארצ'י השאיר את פני וג'וזפין להמתין לו במחלקת הכריות בזמן ששילם על פיל הקריסטל הנוראי. הוא היה יקר להדהים. באופן קיצוני ביחס למשהו כה מכוער עד מאוד. מי בשם אלוהים קנה את הדברים האלה מתוך בחירה? מי בכלל יטרח לגנוב דבר כזה?</p>
			<p class="text">"אני חושב שנאכל ארוחת צהריים בקולבֶּר היום," אמר ארצ'י לאחיות כשהצטרף אליהן שוב. הוא חש צורך לצאת משם ולהתרחק מזירת הפשע. שני אנשי האבטחה פנו לכיוון הדלתות הראשיות שנפתחו היישר אל סלואן סקוור, לכן ארצ'י הוביל את דודותיו החוצה דווקא דרך היציאה של רחוב סימונס, שעברה במחלקת הנרות הריחניים, והבהיר להן באמצעות שפת הגוף שלו שזה ממש לא הזמן לעצור ולרחרח את נר עבד אל קאדר של חברת סיר טרודון שהזכיר לפּני את התקופה ששהתה באלג'יר.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.90 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 20.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

קומדיית פשע אחיות גיבורות חזקות הגיל השלישי הומור פריז צרפת רומן היסטורי תעלומה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!