שיעורים בכימיה

שום דבר בחייה של אליזבת זוט - כימאית פורצת דרך בארצות הברית של שנות השישים, לא היה שגרתי.

סיפור האהבה שלה עם קלווין אוונס, למשל, הוא אחד מסיפורי האהבה הכי פחות שגרתיים שיש. הנסיבות כמעט כולן נגדם, כולל כמה חברים לעבודה אכולי קנאה – ובכל זאת הם מתאהבים, וסיפור האהבה שלהם הוא לא הסוף, הוא רק ההתחלה.

שיעורים בכימיה – רומן מריר-מתוק, מרגש ונוקב, עם גיבורה ייחודית ובלתי נשכחת.
שם: שיעורים בכימיה
מחבר/ת: בוני גרמוס
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 010200277

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="chaptersplit">2</h2>
			<h6 class="small">פַּיין</h6>
			<p class="firstspace">אליזבת זוט, כימאית בעברה, היתה אישה בעלת עור מושלם והתנהגות מובהקת של אדם שלא היה ממוצע ולעולם לא יהיה.</p>
			<p class="text">היא התגלתה, כמו כל הכוכבים הטובים. אם כי במקרה של אליזבת, לא היו אלה גלידרייה, פגישה מקרית על ספסל או היכרות אקראית. במקרה שלה היתה זו גניבה<span class="no-break"> —</span> ליתר דיוק, גניבה של אוכל<span class="no-break"> —</span> שהובילה לגילויה.</p>
			<p class="text">הסיפור היה פשוט: ילדה ושמה אמנדה פַּיין, שאהבה לאכול במידה שיהיו פסיכולוגים שיחשבו שהיא בעלת משמעות, אכלה את ארוחות הצהריים של מדלן. מפני שארוחות הצהריים של מדלן לא היו ממוצעות. בעוד שאר הילדים לעסו כריכים של חמאת בוטנים וריבה, מדלן פתחה את קופסת האוכל שלה ומצאה בה פרוסה עבה של שארית לזניה, תוספת של זוקיני בחמאה, קיווי אקזוטי חתוך לרבעים, חמש עגבניות שרי עגלגלות, מלחייה זעירה, שתי עוגיות שוקולד צ'יפס עדיין חמימות ותרמוס עטוף באריג צמר אדום, מלא בחלב קר כקרח.</p>
			<p class="text">התכולה הזאת היתה הסיבה שכולם חשקו בארוחות הצהריים של מדלן, לרבות מדלן. אבל מדלן הציעה אותן לאמנדה כי חברוּת דורשת הקרבה, אבל גם מפני שאמנדה היתה היחידה בכל בית הספר שלא צחקה על הילדה המוזרה שמדלן כבר ידעה שהיא.</p>
			<p class="text">רק כשאליזבת שמה לב שהבגדים מתחילים להיתלות על גופה הגרמי של מדלן כמו וילונות שתפירתם גרועה, היא התחילה לשאול את עצמה מה קורה. על פי החישובים שלה, צריכת המזון של מדלן היתה בדיוק מה שנדרש להתפתחות המרבית של בתה, ולכן ההרזיה שלה היתה לא סבירה מבחינה מדעית. פרץ גדילה? לא. היא הכניסה את משתנה הגדילה לחישובים שלה. הפרעת אכילה מוקדמת? לא הגיוני. מדלן אכלה כמו סוס בארוחות ערב. לוקמיה? בהחלט לא. אליזבת לא היתה מהנבהלות — היא לא היתה הטיפוס ששוכב ער בלילה ומדמיין את בתו חולה במחלות חשוכות מרפא. כמדענית, היא תמיד חיפשה הסבר הגיוני, וברגע שהיא פגשה את אמנדה פיין, ששפתיה הקטנות היו מוכתמות ברוטב פּוֹמוֹדוֹרוֹ אדום, היא ידעה שמצאה אותו.</p>
			<p class="firstspace">ביום רביעי אחר הצהריים נכנסה אליזבת בסערה לאולפן הטלוויזיה המקומי, חלפה על פני המזכירה ואמרה, "מר פיין, אני מתקשרת כבר שלושה ימים, ואפילו פעם אחת לא הואלת בטובך להחזיר לי שיחה. שמי אליזבת זוט. אני אמה של מדלן זוט<span class="no-break"> —</span> הבנות שלנו הולכות לאותו גן בבית הספר ווּדי<span class="no-break"> —</span> ובאתי לומר לך שהבת שלך מציעה לבת שלי ידידות תמורת שוחד." ומפני שהוא נראה מבולבל, היא הוסיפה, "הבת שלך אוכלת את ארוחות הצהריים של הבת
שלי."</p>
			<p class="text">"א־ארוחות צהריים?" הצליח וולטר פיין לומר, ובהה באישה שעמדה לפניו בחלוק מעבדה צחור שהטיל מעין אור קדוש, להוציא פרט אחד: ראשי התיבות א"ז שקישטו אותו באדום מעל הכיס.</p>
			<p class="text">"הבת שלך, אמנדה," הסתערה שוב אליזבת, "אוכלת את ארוחות הצהריים של הבת שלי. מתברר שזה נמשך כבר חודשים."</p>
			<p class="text">וולטר היה יכול רק לבהות. היא עמדה, גבוהה וזוויתית, עם שיער בצבע של טוסט שרוף בחמאה שנמשך לאחור והוחזק בעיפרון, ידיה על המותניים, שפתיה משוחות באדום במלוא הביטחון העצמי, עורה זוהר ואפה ישר. היא השפילה אליו את מבטה כאילו היתה חובשת בשדה הקרב שניסתה להעריך אם כדאי להציל אותו.</p>
			<p class="text">"והעובדה שהיא מעמידה פנים שהיא חברה של מדלן כדי לקבל את הארוחות שלה," היא המשיכה, "ראויה לכל גינוי."</p>
			<p class="text">"מ־מי את שוב?" גמגם וולטר.</p>
			<p class="text">"אליזבת זוט!" היא נבחה בתגובה. "אמה של מדלן זוט!"</p>
			<p class="text">וולטר הנהן וניסה להבין. כמפיק ותיק של תוכניות אחר הצהריים, הוא ידע דרמה מהי. אבל זה? הוא המשיך לבהות. היא היתה מהממת. הוא היה <span class="bold _idGenCharOverride-1">המום</span> ממנה, פשוטו כמשמעו. היא מנסה להתקבל למשהו?</p>
			<p class="text">"אני מצטער," הוא אמר לבסוף. "אבל כל תפקידי האחיות כבר לוהקו."</p>
			<p class="text">"סליחה?" היא שאלה בזעם.</p>
			<p class="text">השתררה שתיקה ארוכה.</p>
			<p class="text">"אמנדה פיין," היא חזרה ואמרה.</p>
			<p class="text">הוא מצמץ. "הבת שלי? אה," הוא אמר, לחוץ פתאום. "מה איתה? את רופאה? את מבית הספר?" הוא קפץ לעמידה.</p>
			<p class="text">"אלוהים אדירים, לא," השיבה אליזבת. "אני כימאית. עשיתי את כל הדרך מהייסטינגס בהפסקת הצהריים שלי כי לא הואלת לחזור אלי." וכשהוא המשיך להיראות מבולבל, היא הבהירה. "מכון המחקר הייסטינגס? שבו 'מחקרים פורצי דרך פורצים דרך'?" היא נשפה אחרי שחזרה על הסיסמה הנבובה. "העניין הוא שאני משקיעה הרבה מאמץ בהכנת ארוחות צהריים מזינות למדלן<span class="no-break"> —</span> משהו שאני בטוחה שגם אתם טורחים לעשות בשביל הבת שלכם." וכשהוא המשיך לבהות בה בהבעה אטומה, היא הוסיפה, "כי ההתפתחות הקוגניטיבית והגופנית של אמנדה חשובה לכם. כי אתם יודעים שהתפתחות כזאת תלויה באיזון הנכון של ויטמינים ומינרלים."</p>
			<p class="text">"העניין הוא שגברת פיין..."</p>
			<p class="text">"כן, אני יודעת. נעדרת. ניסיתי ליצור איתה קשר, אבל אמרו לי שהיא גרה בניו יורק."</p>
			<p class="text">"אנחנו גרושים."</p>
			<p class="text">"צר לי לשמוע, אבל הקשר בין גירושים לארוחות צהריים אפסי."</p>
			<p class="text">"זה עשוי להיראות כך, אבל..."</p>
			<p class="text">"גבר <span class="bold _idGenCharOverride-1">יכול</span> להכין ארוחות צהריים, מר פיין. זה לא בלתי אפשרי ביולוגית."</p>
			<p class="text">"בהחלט," הוא הסכים ומשך כיסא. "בבקשה, גברת זוט, בבקשה שבי."</p>
			<p class="text">"יש לי משהו בציקלוֹטרוֹן," היא אמרה בקוצר רוח והציצה בשעונה. "אנחנו מבינים זה את זה או לא?"</p>
			<p class="text">"ציקלו..."</p>
			<p class="text">"מאיץ חלקיקים תת־אטומיים."</p>
			<p class="text">אליזבת הסתכלה על הקירות. הם היו מכוסים בכרזות ממוסגרות שפרסמו אופרות סבון מלודרמטיות ושעשועונים חסרי ערך ממשי.</p>
			<p class="text">"העבודה שלי," אמר וולטר, נבוך פתאום מגסותם. "אולי צפית במשהו מאלה?"</p>
			<p class="text">היא חזרה להביט בו. "מר פיין," היא אמרה בנימה מפייסת יותר, "צר לי שאין לי זמן ומשאבים להכין לבת שלך ארוחות צהריים. שנינו יודעים שמזון הוא זרז שפותח לנו את המוח, מאחד את בני המשפחה שלנו וקובע את עתידנו. ועם זאת..." קולה גווע ועיניה הצטמצמו כשקלטה כרזה לאופרת סבון שבה נראתה אחות מעניקה לחולה תשומת לב יוצאת דופן. "למישהו יש זמן ללמד את האומה כולה איך להכין אוכל שיש לו ערך? הלוואי שהיה לי, אבל אין לי. לך יש?"</p>
			<p class="text">כשהיא פנתה ללכת, פיין, שלא רצה שתלך, או שלא הבין עד הסוף מה הוא עומד לרקוח, אמר במהירות, "חכי, בבקשה תעצרי... <span class="bold _idGenCharOverride-1">בבקשה</span>. מה... מה אמרת הרגע? ללמד את האומה כולה איך להכין אוכל ש... שיש לו <span class="bold _idGenCharOverride-1">ערך</span>?"</p>
			<p class="firstspace">התוכנית הראשונה של "ארוחת ערב בשש" עלתה לאוויר כעבור ארבעה שבועות. ואף על פי שאליזבת לא ממש התלהבה מהרעיון<span class="no-break"> —</span> היא היתה כימאית חוקרת<span class="no-break"> —</span> היא הסכימה לקבל את התפקיד מהסיבות הרגילות: השכר היה גבוה יותר והיא היתה צריכה לכלכל ילדה.</p>
			<p class="firstspace">מהיום הראשון שבו לבשה אליזבת סינר ונכנסה לאולפן, היה ברור: יש לה את "זה", ו"זה" היה התכונה החמקמקה שהקשתה על אנשים להסיר ממנה את העיניים. אבל היא גם היתה אישיות<span class="no-break"> —</span> מישהי ישירה ומיושבת כל כך, עד שאנשים לא ידעו איך לפרש אותה. בתוכניות בישול אחרות כיכבו שפים טובי מזג שלגמו בעליצות מהשרי, אבל אליזבת זוט היתה רצינית. היא אף פעם לא חייכה. היא אף פעם לא סיפרה בדיחות. והמנות שלה היו אמינות ומעשיות כמוה.</p>
			<p class="text">בתוך חצי שנה היתה תוכניתה של אליזבת כוכב עולה. בתוך שנה היתה למוסד. ובתוך שנתיים היא הוכיחה את כוחה העל־טבעי לא רק לאחד הורים עם ילדיהם, אלא גם אזרחים עם מולדתם. לא יהיה זה מוגזם לומר שברגע שאליזבת זוט גמרה לבשל, אומה שלמה התיישבה לאכול.</p>
			<p class="text">אפילו סגן הנשיא לינדון ג'ונסון צפה בתוכנית שלה. "את רוצה לדעת מה אני <span class="bold _idGenCharOverride-1">חושב</span>?" הוא אמר לכתבת עיקשת שרצה לנופף מעליו. "אני חושב שאת צריכה לכתוב פחות ולצפות בטלוויזיה יותר. תתחילי עם 'ארוחת ערב בשש'<span class="no-break"> —</span> הזוט הזאת, היא יודעת מה היא עושה."</p>
			<p class="text">והיא אכן ידעה. אליזבת זוט לעולם לא היתה נתפסת מסבירה כיצד להכין כריכי מלפפונים זעירים או סופלה עדין. המתכונים שלה היו בריאים: נזידים, תבשילי קדירה, מאכלים שהוכנו בסירי מתכת גדולים. היא הדגישה את ארבע קבוצות המזון. היא האמינה במנות נכבדות. והיא עמדה על כך שכל מנה ששווה להכין, שווה להכין בתוך פחות משעה. היא חתמה כל תוכנית במשפט קבוע: "ילדים, תערכו את השולחן. אמא זקוקה לרגע לעצמה."</p>
			<p class="text">אבל אז התפרסמה כתבה של עיתונאי חשוב שכינה אותה כבדרך אגב "לאשס ליזי", "ליזי השופעת", והכינוי, שהיה קליט הן מבחינת תוכנו והן מבחינת המצלול שלו, נדבק אליה כמו אל הנייר שהודפס עליו. מאותו יום ואילך אנשים זרים קראו לה לאשס, אבל בתה, מדלן, קראה לה "אמא", ואף שהיתה רק ילדה כבר הבינה עד כמה המעיט הכינוי מערך הכישרונות של אמה. היא היתה כימאית, לא טבחית בטלוויזיה. ואליזבת, מודעת לעצמה ליד בתה היחידה, התביישה.</p>
			<p class="text">לפעמים שכבה אליזבת במיטה בלילה ותהתה איך החיים שלה הגיעו לידי כך. אבל הפליאה מעולם לא ארכה זמן רב, כי היא כבר ידעה.</p>
			<p class="text">שמו היה קלווין אֶוֶונס.</p>
		</div>
	
			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

להיט עולמי מדעניות ספרים שנונים פמיניזם רומן היסטורי שנות השישים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!