שליחות חשאית 8 מבצע טהראן

משימה מסוכנת בלב מדינת אויב – מתח עוצר נשימה לנוער.
המוסד מגלה שמאגר אורניום מועשר נמצא בידיו של בכיר איראני – והסכנה ברורה: פיצוץ גרעיני. רק צוות אחד מסוגל להתמודד עם המשימה: גיא, רועי, נועם ודריה יוצאים למבצע נועז בטהראן, כשהפעם הם פועלים בלב מדינת אויב. ”מבצע טהראן” הוא הספר השמיני בסדרת ”שליחות חשאית”, סדרת הריגול לנוער שכבשה את ישראל ונמכרה ביותר מ־200 אלף עותקים.

מותחן ריגול לנוער – סוחף, חכם ומלא אקשן.
דנה אלעזר הלוי, זוכת פרס דבורה עומר, ממשיכה לרתק את הקוראים הצעירים עם עלילה מותחת, דמויות אהובות ואומץ בלתי רגיל. ”מבצע טהראן” נכתב לבקשת הקוראים, ומביא את גיבורי הסדרה אל האתגר הגדול ביותר שלהם עד כה. מתאים במיוחד לילדים ונוער שאוהבים מתח, פעולה, ריגול וסיפורים על חברות ונחישות.

תגיות: ציונות,מרגלים צעירים,איראן,בלשים צעירים,מתח צעיר,נוער צעיר
שם: שליחות חשאית 8 מבצע טהראן
מחבר/ת: דנה אלעזר הלוי
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 010110248

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-6" class="Subsplit">1</h2>
			<h3 class="above"><span class="bold">גיא</span></h3>
			<p class="firstspace">"הלו?" אמר גיא.</p>
			<p class="text">מעבר לקו נשמע כחכוח קטן, כאילו האדם שמתקשר אליו מהסס איך לפתוח בשיחה. גיא כבר חשב שמדובר באיש מכירות כלשהו, אולי ביומו הראשון בעבודה, שמנסה את מזלו בפעם הראשונה בשיווּק המוצר שהוא אמור לשווק ולא ממש יודע מה עליו להגיד עכשיו. </p>
			<p class="text">היה בהחלט הגיוני להניח שזאת שיחת מכירות, כי על הצג הופיע מספר לא מזוהה, ולעתים קרובות מתברר שמאחורי מספר לא מזוהה עומד מישהו שרוצה למכור משהו.</p>
			<p class="text">אבל היתה עוד אפשרות, ובגלל האפשרות השנייה הזאת גיא ענה לשיחה מלכתחילה. כי מספר לא מזוהה יכול לבשר גם על שיחה חשובה, ממישהו שיש לו סיבה טובה מאוד לא להציג בגלוי את מספר הטלפון שלו.</p>
			<p class="text">"הלו?" אמר גיא שוב.</p>
			<p class="text">"אֶה, גיא? סליחה, נפל לי כאן משהו. מה נשמע?"</p>
			<p class="text">גיא היה המום. </p>
			<p class="text">הוא ציפה לשיחה הזאת, ציפה לה בתקווה שרק עכשיו הוא הבין את עוצמתה, ובכל זאת היה המום כששמע את קולו.</p>
			<p class="text">"הכול בסדר," הוא ענה בגמגום, וגירד בראש כאילו אין לו מושג איך באמת ממשיכים שיחה כזאת. </p>
			<p class="text">מה נשמע? מה נשמע?! זה מה שיש לחנן לשאול אותו?</p>
			<p class="text">עברו ארבע שנים מאז השיחה האחרונה שלהם. ארבע שנים שבהן חנן לא יצר קשר עם אף אחד מהם — לא עם גיא, לא עם רועי, לא עם נועם, לא עם דריה. ארבע שנים של שתיקה מוחלטת, ועכשיו חנן מתקשר אליו כאילו דיברו רק אתמול.</p>
			<p class="text">"אני שמח שהכול בסדר," אמר חנן.</p>
			<p class="text">גיא ידע שחנן אולי טוב במבצעים של המוסד, אבל גרוע בשיחות נימוס. לא רק זה, גיא ידע שאין שום סיכוי בעולם שחנן מתקשר אליו רק כדי לנהל איתו שיחת נימוס. אם חנן מתקשר, הוא רוצה משהו.</p>
			<p class="text">אבל אם חנן רוצה משהו, הוא יצטרך להגיד את זה. גיא לא יעזור לו ולא ישאל אותו שאלות.</p>
			<p class="text">"ואיך אצלך?" הוא שאל עכשיו.</p>
			<p class="text">אם חנן יכול לדבר בנימה אגבית כאילו הם דיברו אתמול, אז גם גיא יודע לשחק את המשחק הזה.</p>
			<p class="text">"אצלי אישית הכול בסדר, אבל אני צריך לדבר איתך. בעצם, אני צריך לדבר עם כולכם."</p>
			<p class="text">גיא הבין מיד. חנן זקוק להם. המוסד זקוק להם. או בעצם, המשרד זקוק להם. גיא לא שכח שאנשים שעובדים במוסד קוראים למקום העבודה שלהם "המשרד". </p>
			<p class="text">לא ייאמן. ארבע שנים של שתיקה, ארבע שנים שבמהלכן גיא סיים את לימודיו בתיכון, נסע עם נועם לטיול קצר באירופה, התגייס לצבא, התמנה לתפקיד פיקודי... ארבע שנים, ופתאום במשרד נזכרו שהם זקוקים להם, סתם ככה ביום שלישי אקראי כלשהו אחר הצהריים. </p>
			<p class="text">או שאולי לא? אולי חנן סתם רוצה שהם יעזרו לו להיזכר במשהו? או שהוא רוצה לעדכן אותם באיזו התפתחות? אולי מישהו החליט לשחרר את יוסי אגמון מהכלא וחנן רוצה להזהיר אותם?</p>
			<p class="text">כל ההשערות האלה התערבלו במוחו של גיא עד שהוא נזכר שחנן מחכה ממנו לתגובה.</p>
			<p class="text">"אוקיי," הוא אמר. כי באמת, מה כבר אפשר להגיד? </p>
			<p class="text">"תוכלו להיפגש איתנו היום בערב?"</p>
			<p class="text">"אני אישית יכול," ענה גיא ללא היסוס. "יש לך מזל שאתה מתקשר בדיוק כשיצאתי לחופשה קצרה מהצבא —"</p>
			<p class="text">"אני יודע שאתה בחופשה מהצבא, בגלל זה התקשרתי היום," אמר חנן בַּנימה העניינית הרגילה שלו.</p>
			<p class="text">גיא חייך לעצמו חיוך קטן. חנן יודע שהוא בחופשה מהצבא. בטח שהוא יודע. כשחנן פועל, הוא מברר תמיד מראש את כל מה שצריך לדעת.</p>
			<p class="text">ואז חנן הוסיף, "אז תתקשר גם לכולם ותגיד להם? תחסוך לי זמן."</p>
			<p class="text">"אין בעיה," אמר גיא, "אני אתקשר לרועי והוא יגיד גם לדריה. אבל... לגבי נועם..." גיא נשם עמוק והחליט פשוט להגיד את זה. "בקיצור, אני לא יודע מה עם נועם. כאילו, אנחנו לא לגמרי בקשר, ואני אפילו לא יודע אם היא חוזרת הביתה מהבסיס כל יום, אז —"</p>
			<p class="text">"אתם לא בקשר?"</p>
			<p class="text">אז מתברר שחנן דווקא לא יודע הכול. </p>
			<p class="text">"לא," ענה גיא בפשטות. הוא לא רצה לדבר על זה. הוא אפילו לא רצה לחשוב על זה. </p>
			<p class="text">"אין בעיה," אמר חנן, "אני אתקשר אליה. טוב, אז אתה מודיע לרועי ולדריה, כן? היום בשמונה וחצי." </p>
			<p class="text">ואז חנן מסר לגיא כתובת כלשהי, באזור מוסכים לא רחוק מבני ברק, וטרק את הטלפון.</p>
			<p class="text">גיא רשם לעצמו את שם הרחוב והמספר, ובינתיים נזכר בכתובת הראשונה שקיבל מחנן, בַּמכתב שהגיע אז בדואר במעטפה מהודרת. הכתובת ההיא היתה של בניין אפור ומתפורר במרכז תל אביב, שבאחת הדירות שלו הם נפגשו אי־אז מזמן, כשגויסו בפעם הראשונה למבצע של המוסד במנהטן. לפעמים גיא עצמו לא האמין שמאז המבצע ההוא, שהתקיים בחופש הגדול שבין כיתה ח' ל־ט', הוא הספיק לצאת לכל כך הרבה מבצעים חשאיים. אם היה מספר את זה לאנשים, אף אחד לא היה מאמין לו. אבל כמובן, הוא לא סיפר על כך לאף אחד. יש דברים שלא מדברים עליהם. </p>
			<p class="text">גיא הלך להכין לעצמו קפה, לפני שיתקשר לרועי. גיא תמיד אהב קפה, ובצבא מצא את עצמו שותה קפה בכמויות שכבר גבלו בסכנה בריאותית. אבל כשמשרתים בשירות קרבי, בחטיבה קשוחה כמו החטיבה שהוא משרת בה, אין ממש ברירה — חייבים לשתות קפה אפילו רק כדי להחזיק מעמד. </p>
			<p class="text">כולם הופתעו מאוד כשהתברר שהצבא בחר לגייס את גיא לא לתפקיד כלשהו בחיל המודיעין, תפקיד שקשור למחשבים או לטכנולוגיה באופן כללי, אלא דווקא לחַיִל קרבי, ועוד הכי קרבי שיש. גם גיא עצמו היה המום כששמע על כך, ובמשך יום־יומיים לא יצא מהחדר מרוב דיכאון. נועם ניסתה לנחם אותו בזמנו, אפילו שהיא עצמה היתה מאוכזבת מהשיבוץ שלה בתור פקידה בבסיס מִנהָלה ברמת גן, מכל המקומות שבעולם. גאון מחשבים והבחורה הכי אמיצה שיש — וצה"ל בוחר להציב אותם בתפקידים שהכי לא מתאימים להם. כל כך מטופש.</p>
			<p class="text">ההורים של גיא רצו להפעיל קשרים ולנסות לשנות את רוע הגזֵירָה, אבל גיא לא הרשה להם. נכון, הוא היה מעדיף לשרת בתפקיד שקשור במחשבים. נכון, הוא היה מעדיף לעשות שירות שינצֵל את הכישורים שלו ויעזור לו להתפתח בתחום האהוב עליו. אבל הוא לא הסכים בשום אופן להיות מהאנשים שמנסים להתחמק משירות קרבי. אם יהיה נורא, אז יהיה נורא.</p>
			<p class="text">אבל כל זה היה מזמן. בינתיים כבר עברו שנתיים מאז הגיוס, וגיא נהנה מכל רגע. השירות היה קשה ולפעמים גם מסוכן, במיוחד כשהוא וחבריו לגדוד נכנסו ללבנון ואחר כך עמוק לתוך עזה. אבל בזכות השירות הזה גיא גילה בעצמו דברים שהוא לא ידע שיש בו, ומרגע שהתמנה לתפקיד פיקודי, הוא הרגיש שהגיע בדיוק למקום הנכון.</p>
			<p class="text">מכונת הקפה סיימה את שלה וגיא לקח את הספל וחזר איתו לחדר. זה היה אותו חדר שהיה שלו מיום שנולד, בדירה של הוריו בצפון תל אביב. גיא גם לא שינה שום דבר בעיצוב של החדר — אותו פוסטר של בּיל ראסֶל, שהיה ללא כל ספק שחקן הכדורסל האהוב על גיא מכל שחקני האֶן־בּי־אֵיי לדורותיהם — אותם רהיטים, הכול אותו הדבר. הכול חוץ ממנו.</p>
			<p class="text">"היי, גבר, מה קורה?" אמר לו רועי ברגע שענה לטלפון. </p>
			<p class="text">רועי היה ההפתעה הגדולה מכולן. אם מישהו היה אומר לגיא לפני כמה שנים שרועי יבחר ללכת למסלול של עתוּדה אָקָדֶמית וילמד הנדסה, גיא היה מתפקע מצחוק. אבל זה בדיוק מה שקרה. בשנתיים האחרונות בתיכון רועי השקיע בלימודים כמו שלא השקיע בהם מעולם, והחליט שהוא רוצה ללמוד הנדסת מכונות. גיא ידע שמי שאחראית לשינוי הזה, לפחות במידה מסוימת, היא דריה, שתמיד האמינה ברועי ושיכנעה אותו שהוא יכול להצליח בכל דבר שיעשה, כולל בלימודים. </p>
			<p class="text">גיא לא האריך בשיחה עם רועי, ורק אמר לו שחנן רוצה לפגוש אותם הערב וביקש שיעביר את ההודעה גם לדריה. רועי ודריה עדיין היו זוג, כך שגיא ידע שרועי יוכל להעביר את המסר בקלות רבה. </p>
			<p class="text">רועי רק אמר, "בחיי, אחי, זה כמו לעבוד בארגון פשע. גם אם אתה מבקש לצאת, אף אחד לא ייתן לך." אבל הוא אמר את הדברים בנימה משועשעת, לא כמו מישהו שבאמת פוחד מארגון פשע, ומיד אישר שהם יבואו.</p>
			<p class="text">גיא הציץ בשעון. חמש אחרי הצהריים. יש לו בדיוק שלוש וחצי שעות עד שיגלה מה חנן רוצה מהם. </p>
			<p class="text">יגלה מה חנן רוצה מהם, ויראה את נועם.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 70.40 ₪ מחיר רגיל 79.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 65.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 32.00 ₪ מחיר רגיל 38.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

ציונות מרגלים צעירים איראן בלשים צעירים מתח צעיר נוער צעיר

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!