פרשת סטלין

בשחר 22 ביוני 1941 רעמו 7,184 תותחים לאורך גבול של כ־2,900 קילומטרים,
וכ־3 מיליון חיילים גרמנים פלשו לברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה,
שנועד להבטיח לגרמניה הנאצית את מרחב המחיה שחלמה עליו.
לנו, שיודעים את סוף הסיפור, ברור שהפלישה הביאה לכינון ברית משולשת
בין ברית המועצות לבריטניה וארצות הברית, ולתבוסה של גרמניה הנאצית,
אבל לבני התקופה זה לא היה ברור כלל: צ’רצ’יל היה אויב מושבע של ברית
המועצות, ורבים מאנשי החוג הפנימי שלו סברו שיש לעזוב את סטלין לגורלו;
ארצות הברית עדיין לא השתתפה במלחמה, ורבים בצמרת השלטון טענו
ש”לסטלין יש דם על הידיים בדיוק כמו להיטלר”; וסטלין תיעב את המעצמות
הקפיטליסטיות ולא שכח את ניסיונן לחנוק את המשטר הבולשביקי מייד
לאחר לידתו. אבל הברית נוצרה, והחזיקה מעמד עד תום המלחמה.
שם: פרשת סטלין
מחבר/ת: ג’יילס מילטון
שפה: עברית
תחום: היסטוריה כללית
תת תחום: היסטוריה כללית
מק״ט: 010074565

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapterheadline" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">1</p>
<p class="עימוד_chapter-name" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">השידור</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1"> של וינסטון</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">ג'ון "ג'וֹק" קוֹלוויל, מזכירו האישי של וינסטון צ'רצ'יל, נמנם קלות כאשר הטלפון שלו צלצל ביום ראשון, 22 ביוני, בשעה ארבע לפנות בוקר. הטלפון היה ממשרד החוץ, והמידע שנמסר לקולוויל היה סנסציוני. אלפי חיילים של צבא גרמניה שטפו את הגבול הסובייטי, סימן ברור לכך שהפלישה הצפויה של היטלר לברית המועצות אכן החלה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">קולוויל קיבל פקודה נחרצת שלא להעיר את ראש הממשלה אלא אם האיים הבריטיים יותקפו. לכן הוא חיכה כשעתיים לפני שדפק על דלת חדר השינה של צ'רצ'יל. תגובתו הראשונה של רה"מ הייתה "חיוך של שביעות רצון", שכן אלה היו החדשות הטובות ביותר מבחינתו.<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">1</span> היטלר נלחם עכשיו בשתי חזיתות. ואז הוא קיבל החלטה מהירה: "תודיע לבי־בי־סי שאני אשדר בשעה תשע בערב."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">2</span> ולבסוף, למרות השעה המוקדמת, הוא הצית סיגר כדי לחגוג את הרגע. החיים נעשו טובים יותר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">ככל שחלפו שעות הבוקר החדשות נעשו דרמטיות יותר ויותר. גל אדיר של טנקים ורגלים גרמנים התקדם מזרחה תוך ריסוק ההגנות הסובייטיות שניצבו בדרכו. השאלה הדחופה ביותר שניצבה בפני צ'רצ'יל הייתה, איך להגיב. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">לא הייתה לה תשובה קלה. רבים מאנשי החוג הפנימי של ראש הממשלה סברו כי יש לעזוב את יוסיף סטלין לגורלו, וטענו כי הדיקטטור הסובייטי הוא אחד המנהיגים הרצחניים בהיסטוריה, שליט אבסולוטי שידיו טבולות בדם. המדיניות הכלכלית חסרת הרחמים שלו גרמה לרעב הכבד של שנת 1932, שעלה בחייהם של לפחות חמישה מיליון אוקראינים, והיה ידוע שבמהלך "הטיהורים הגדולים" של המחצית השנייה של שנות השלושים הוא היה אחראי לחיסול רבבות קומוניסטים נאמנים. סטלין היה גם תומך נלהב של הקומינטרן, ארגון בינלאומי של מפלגות קומוניסטיות שהוקם בידי ולדימיר לנין כדי לעודד ולקדם מהפכות קומוניסטיות ברחבי העולם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">צ'רצ'יל אהד את ההשקפות האנטי־סובייטיות של יועציו. הוא תיעב את ברית המועצות והקדיש חלק נכבד מהקריירה הפוליטית שלו למאבק בסטלין ובקומיסרים שלו. באחד הנאומים היותר צבעוניים שלו, הוא תיאר את המשטר הסובייטי כ"ליגה של כושלים, עבריינים, נכאי רוח, אנשים שדעתם השתבשה עליהם".<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">3</span> והיה זה צ'רצ'יל, בתפקידו כשר המלחמה, ששלח חיילים ואמצעי לחימה בריטיים לצפון רוסיה בשנת 1919, בניסיון חסר תוחלת לחנוק את המשטר הבולשביקי עם לידתו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אבל באותו יום ביוני היה ראש הממשלה חייב לשקול את המצב בעיניים פרגמטיות. האם בריטניה צריכה לצפות מהצד בעת שהוורמאכט של היטלר מרסק את ההגנות הסובייטיות, או לבוא לעזרתו של סטלין בעת שהוא זקוק לה? הכול התמצה בשאלה אחת פשוטה: מי גרוע יותר - היטלר או סטלין? </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">צ'רצ'יל שוחח על הדילמה הזאת עם ג'וק קולוויל בערב הקודם, כששניהם צעדו בגן של צֶ'קֶרס, מעון הכפר הרשמי של ראש ממשלת בריטניה. באותו יום שרר חום כבד במונחים אנגליים, הטמפרטורה הרקיעה מעל 25 מעלות צלזיוס, ועם רדת הערב יצאו שני הגברים מהבית ליהנות מהקרירות הראשונה של הערב. כאשר הם פסעו לעבר צידה הרחוק של המדשאה, הודה צ'רצ'יל שהוא "יֵצא מגדרו לעזור לרוסיה" במקרה שהנאצים יפלשו אליה. קולוויל הופתע, ושאל איך הוא יכול לתמוך בסטלין כאשר במשך שנים הוא התנגד בגלוי למשטר הקומוניסטי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">תשובתו של צ'רצ'יל הייתה מוכנה מראש. "יש לי מטרה אחת," הוא אמר, "והיא למוטט את היטלר." ואז, לאחר מה שנראה כמו מחשבה נוספת, הוא הוסיף ואמר: "אם היטלר היה פולש לגיהינום, הייתי לכל הפחות מתייצב בבית הנבחרים ואומר כמה מילים בזכות השטן."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">4</span> קולוויל היה משועשע כל כך, שכתב את המשפט ביומנו.<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12"><span id="footnote-052-backlink">*</span></span> </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">באותו סוף שבוע שהו בצ'קרס כמה אישים בכירים, ובהם שר החוץ אנתוני אידן. לארוחת הצהריים של יום ראשון הצטרף אליהם השגריר הבריטי בברית המועצות סר סטפורד קריפּס, שנמצא בביקור נדיר באנגליה. צ'רצ'יל לא סבל את השגריר קריפס, שהיה נוצרי אוונגלי, התנזר מאלכוהול והיה צמחוני – שלושה חטאים שאין להם כפרה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">מה שהיה אף יותר גרוע מנקודת מבטו של ראש הממשלה הייתה העובדה שקריפס היה סוציאליסט. למעשה, הייתה זו עמדתו הפוליטית הרדיקלית שהביאה למינוי שלו כשגריר במוסקבה, בתקווה שהוא יצליח לשפר את היחסים בין בריטניה לברית המועצות. אבל קריפס מעולם לא זכה להיפגש עם סטלין, והוא גם  לא התקבל ברצון בקרמלין. בהזדמנות אחת, אחרי שביקש כמה פעמים להיפגש עם קומיסר החוץ מולוטוב, הוא קיבל תשובה קצרה מאוד מהמזכיר של מולוטוב: "מר מולוטוב <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-13">אינו מעוניין</span> לפגוש את השגריר הבריטי."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">5</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">במרוצת השנתיים הקודמות לא גילה המשטר הסובייטי כל עניין בשיפור היחסים עם הממשלה הבריטית. בממשלה היו דמויות שנואות כמו וינסטון צ'רצ'יל, שהביע בקביעות את יחסו העוין לברית המועצות. חוץ מזה, סטלין חיזר במרץ אחרי גרמניה הנאצית, הכוח הדומיננטי באירופה והמדינה היחידה שייצגה איום קיומי פוטנציאלי על המשטר הסובייטי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">שבועיים קודם לכן, כאשר השגריר קריפס יצא ממוסקבה, המשטר הסובייטי שמח בגלוי על הסתלקותו. סוכנות הידיעות הרשמית טא"ס הרחיקה לכת והכריזה שהוא פֶּרסוֹנה נוֹן גראטה. עמיתיו של קריפס בשגרירות הניחו שהוא לא יחזור. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">עכשיו, בארוחת צהרי יום ראשון בצ'קרס, צ'רצ'יל לחץ על קריפס שיספק מידע על סטלין. היה לו צורך דחוף לדעת איך המנהיג הסובייטי צפוי להגיב לפלישה הנאצית. אבל קריפס לא ידע כמעט כלום על המנהיג הסובייטי, שהופיע בציבור רק לעיתים נדירות. סטלין לא החזיק בשום משרה רשמית, למעט זו של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, ומעולם לא נכח בקבלות פנים רשמיות שנערכו לדיפלומטים זרים. הוא גם לא קיבל שגרירים זרים.<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12"><span id="footnote-051-backlink">*</span></span> אנשים רמי מעלה שהגיעו למוסקבה הציגו את עצמם ומסרו את כתבי האמנה שלהם לנשיא מיכאיל קלינין שנשא בתואר ראש המדינה; מעולם לא לסטלין. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">כל אורחיו של צ'רצ'יל באותו סוף שבוע הסכימו על דבר אחד: בלי סיוע מהמערב, הצבא האדום של סטלין ינחל תבוסה. ולתבוסה כזאת יהיו תוצאות קטסטרופליות עבור בריטניה, מפני שהיטלר יוכל להעביר את כל כוחותיו מהחזית המזרחית אל זו המערבית, וספק רב אם יהיה אפשר לשחרר בעתיד את המדינות שנכבשו בידי גרמניה הנאצית. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">צ'רצ'יל ניחן תמיד בכישרון לראות את התמונה הגדולה, והוא ראה אותה מייד לאחר שנודע לו על הפלישה הגרמנית לברית המועצות. גם בריטניה וגם ברית המועצות הותקפו בידי היטלר, ועובדה זו הפכה אותם לבעלי ברית בפועל במאבק הגדול. למגינת ליבם של רבים בחוג הפנימי שלו, הוא הודיע להם על החלטתו לבוא לעזרת סטלין. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">כל אותו היום עסק צ'רצ'יל בכתיבת הנאום שהתכוון לשדר בבי־בי־סי, בידיעה כי הוא עומד להשמיע דברים קשים לעיכול לציבור ספקני. "לא היה לי ספק קל שבקלים מה צריכות להיות החובה והמדיניות שלנו," עתיד היה לכתוב כעבור זמן בזיכרונותיו, "וגם לא מה אני חייב לומר."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">6</span> אבל הוא לא סיים את כתיבת הנאום אלא רק בשעה 8:40 בערב, עשרים דקות בלבד לפני מועד תחילת השידור החי, שהועבר באמצעות מיקרופון שהותקן בצ'קרס. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">נימת דבריו שידרה חוזק ורצינות, וקולו הנוהם העניק לה זריקת כוח נוספת. הוא דיבר באיטיות מלאכותית, עם הפסקות ממושכות שהעמיסו מטען של חשיבות על כל משפט מפתח. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">"היטלר הוא מפלצת של רשע," אמר צ'רצ'יל, "תאוותו לדם ולביזה אינה יודעת שובע. לא די לו בהכנעת כל אירופה ורמיסתה תחת עקביו, או בהטלת אימה המביאה לצורות שונות של כניעה שפלה; עכשיו הוא חייב להמשיך במסע השחיטה וההרס שלו בקרב המוני אדם ברוסיה ובאסיה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">צ'רצ'יל נהג ביושר חסר רחמים כאשר הודה כי בז לשלטון הסובייטי כל הקריירה הפוליטית שלו. "איש לא היה מתנגד עקבי לקומוניזם יותר ממני בעשרים וחמש השנים האחרונות. לא אחזור בי משום מילה שאמרתי על כך. אבל כל זה נמוג מפני החיזיון הנפרש עתה לעינינו." הוא סלד מסטלין – בכל מאודו – אבל הוא תיעב ושנא את אדולף היטלר. "אנחנו נחושים להרוס את היטלר וכל שייר של השלטון הנאצי […] כל אדם או מדינה הנלחמים בנאציזם יזכו לעזרתנו."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">7</span> הייתה זו חובתה של בריטניה לעזור לברית המועצות בשעת מצוקתה הקשה. וזה היה גם האינטרס של בריטניה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">דקות אחדות לאחר השידור החלו האורחים בצ'קרס בביצוע פוסט מורטם לנאום של צ'רצ'יל. אנתוני אידן היה מודאג מכך שאנשים רבים יזדעזעו מרעיון התמיכה בברית המועצות. במונחים פוליטיים, אמר, "רוסיה רעה כמו גרמניה."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">8</span> ג'וֹק קולוויל התרכז יותר בסגנון הלוחמני של צ'רצ'יל. "דרמטי," חשב, "והוא הציג החלטה ברורה בדבר מדיניות של תמיכה ברוסיה." מרי צ'רצ'יל הצעירה, בתו הנערה של ראש הממשלה, התלהבה הרבה יותר. "השידור של אבא – מעולה. הו יקירי, אני אוהבת אותך כל כך ומעריצה אותך יותר מכפי שתדע אי־פעם. אני מתפללת לאלוהים שכוחך יעמוד לך ושתזכה לתמיכה."<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12">9</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">צ'רצ'יל התחייב בשידור לעשות כל שביכולתה של בריטניה כדי להציל את הצבא האדום מאסון בשדה הקרב, אבל שאלות רבות נותרו ללא מענה. <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-13">איך</span> הוא מתכוון לעזור לסטלין? באילו אמצעים? מצבה של בריטניה לא אִפשר לה לעזור לברית המועצות לא בנשק וגם לא בחומרי גלם.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">והיו עוד שאלות. אם סטלין הוא עכשיו בעל ברית, ראש הממשלה יזדקק לנציג שיהיה מקובל על מוסקבה – מישהו שיעבוד לצד המנהיג הסובייטי, עדיף בתוך הקרמלין. אבל מי? קשה היה לחשוב על מועמד מתאים. וזה עורר שאלה נוספת: האם סטלין יסכים בכלל לקבל אדם כזה? אנשים מעטים מהמערב הצליחו לחדור בעד החומות הבצורות של הקרמלין, ועברו שנים מאז שעיתונאים בעלי אוריינטציה פוליטית, כמו וולטר דורנטי ויוג'ין ליונס<span class="סטיילים-לעברית_הפנייה-להערות-שוליים CharOverride-12"><span id="footnote-050-backlink">*</span></span> הצליחו להשיג ראיונות עם המנהיג הסובייטי. וגם הם, אף על פי שהסכים לדבר איתם, לא זכו להיכנס למשרדו הפרטי של סטלין. המנהיג הסובייטי היה חידה, אדם שאיש לא הבין אותו. והוא נותר בלתי מפוענח - מצב מדאיג נוכח העובדה שהוא החזיק בידיו את גורל העולם. </p>
<p style="page-break-before: always"/>
<div id="footnote-052" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
<p class="עימוד_הערות-שוליים" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">*	המשפט הזה עשוי להישמע סתום למי שלא מכיר את דרך החשיבה של צ'רצ'יל. מנהיג בריטניה השמיע כאן וריאציה על "אויבו של אויבי הוא ידידי". ברית המועצות היא הגיהינום, וסטלין הוא השטן, אבל אם היטלר יתקוף את השטן, צ'רצ'יל יהיה לצד השטן. צ'רצ'יל היה משוכנע כי היטלר גרוע אפילו מסטלין השנוא [הערת המתרגמת].</p>
</div>
<div id="footnote-051" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
<p class="עימוד_הערות-שוליים" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">*	בשנת 1935 זכה שר החוץ אנתוני אידן להתקבל לפגישה פנים אל פנים עם סטלין - דבר נדיר ביותר. </p>
</div>
<div id="footnote-050" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
<p class="עימוד_הערות-שוליים" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">*	דורנטי היה עיתונאי אמריקאי יליד אנגליה, שעמד בשנים 1936-1922 בראש המשרד של ה"ניו יורק טיימס" במוסקבה;  ליונס, יליד רוסיה הצארית שגדל באמריקה, היה כתב של סוכנות הידיעות "יונייטד פרס" במוסקבה בשנים1934-1928. בצעירותו באמריקה הוא היה קומוניסט נלהב ואוהד של ברית המועצות, אבל כעבור זמן נעשה מבקר חריף של המפלגה ושל המדינה הסובייטית [הערת המתרגמת]. </p>
</div>



</div>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 79.20 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 74.24 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה