מפגש עם מדרש

בספר זה אני מציעה לך, הקורא, להתקרב אל עולם המדרש וליצור עמו שיח.
את המדרשים כתבו חכמים שפעלו לאחר חתימת המשנה. הם קראו את פסוקי התורה והגיבו עליהם בצורות ספרותיות מגוונות. דבריהם נכתבו בהתייחסות לקריאת התורה הקדומה, אך בספרנו הם מופיעים בהתייחסות לחלוקה לפרשות המוכרות לנו היום.
מדהים לראות עד כמה דבריהם מאזמעניינים ומאתגרים גם בימנו .
מאחלת לך קריאה מהנה ומעשירה,
זהבה

ד”ר זהבה (קלר) נויברגר, העוסקת שנים רבות בחקר ספרות חז”ל ובהוראתה, התמקדה בספר זה בחקר מדרש ”דברים רבה”. את עיקרי הדברים היא הוציאה לאור במסגרת עבודת מחקר לשם קבלת התואר דוקטור באוניברסיטה העברית ובספר ”תכנים וצורות במדרש דברים רבה”.
שם: מפגש עם מדרש
מחבר/ת: זהבה קלר נויברגר
שפה: עברית
תחום: יהדות ומחשבת ישראל
תת תחום: יהדות ומחשבת ישראל
מק״ט: 012250644

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

					 
	
			<h2 id="_idParaDest-4" class="chaptersplit"><span class="bold">סיפורים מאז וטעמם היום </span><span class="bold">—</span><span class="bold"> פרשת </span><span class="bold CharOverride-1">דברים</span></h2>
			<p class="fspace">"אלה הדברים" (דברים א, א — זהו פסוק הפותח את הפרשה)</p>
			<p class="first">[ב] ( האות בסוגריים מרובעים, מסמנת את המיקום בתוך הפרשה)</p>
			<p class="first"><span class="underline">א"ר יהודה ב"ר סימון</span> משל למה הדבר דומה</p>
			<p class="first">למלך שכעס על אשתו,</p>
			<p class="first">טרפה (=השליכה) והוציאה מביתו</p>
			<p class="first">שמעו בו השושבינין (= השדכנים, המתווכים)</p>
			<p class="first">הלכו אצל המלך ואמרו לו:</p>
			<p class="first">הא מרי (=אדון) כך אדם עושה לאשתו, מה עשתה לך?</p>
			<p class="first">והלכו אצלה ואמרו לה:</p>
			<p class="first">עד אימת את מכעסת אותו,</p>
			<p class="first">קדמותיך (=לראשונה) הוא תניינותיך (=בשנית) הוא, </p>
			<p class="fspace">אף משה (=מכאן מתחיל הנמשל)</p>
			<p class="first">כשהלך אצל הקדוש ברוך הוא א"ל (=אמר לו):</p>
			<p class="first">למה ה' יחרה אפך בעמך לא בניך הם</p>
			<p class="first">וכשהלך אצל ישראל אמר להן:</p>
			<p class="first">עד אימת אתם מכעיסים אותו</p>
			<p class="first">קדמותכון (=לראשונה) הוא תניינותכון (=בשנית) הוא</p>
			<p class="first">וכן הוא אומר</p>
			<p class="first">במדבר בערבה מול סוף.</p>
			<p class="narkis">הדמויות במשל הן: מלך, אשתו ושושבינים. איננו יודעים מה קרה שעורר כעס, אך זה כלל לא משנה. חשוב הוא לדעת כיצד מגשרים וכיצד מתקנים את מערכת היחסים. התוכחה או כל הכרזה צריכות להיות מותאמות לאדם השומע. ר' יהודה בן ר' סימון, אמורא ארצישראלי מפורסם, מתייחס לפסוק הראשון בפרשה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה [...] בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה" וגו'. מה אמר? משה מוכיח על אירועים שונים בעבר. כיצד הוכיח? מה מטרתו? האם אפשר להקיש מכך גם לימינו? מדובר במלך ובאשתו שהם בכעס, מדוע בחר לספר על "אשתו" של מלך ולא על נתינים של מלך? כיצד הוכיח משה — שבתחילת תפקידו אמר: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" — איש שמתקשה בדיבורו? הדרך המוצלחת בתפקידי תיווך וגישור, היא ליצור אמון בין שני הצדדים בסכסוך. המעשים של המתווך במשל מתוארים באותם פעלים בדיוק: ה־ל־כ וא־מ־ר, ללא העדפה של צד אחד. בנמשל של הסיפור, משה מתייצב בצורה הוגנת בפני שני הצדדים של הסכסוך. ככה מתאר הדרשן את משה כדגם עבורנו לתיווך נכון, לגישור מוצלח.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	האם הצלחת פעם להשלים בין שניים שכעסו זה על זה?</p>
			<p class="thought2">-	האם הצליחו אחרים להשלים בינך לבין אחר?</p>
			<p class="fspace">[ז] ד"א (=דבר אחר) אלה הדברים (האות ז מסמנת את המיקום בתוך המדרש)</p>
			<p class="first"><span class="underline">אמר ר' תנחומא</span>: למה"ד (=למה הדבר דומה)?</p>
			<p class="first">לאדם שהיה מוכר ארגמן, והיה מכריז: הרי ארגמן (=חוטי צמר צבועים באדום כהה)</p>
			<p class="first">הציץ המלך ושמע את קולו</p>
			<p class="first">קרא אותו וא"ל (=ואמר לו): מה אתה מוכר?</p>
			<p class="first">א"ל (=אמר לו): לא כלום</p>
			<p class="first">א"ל: אני שמעתי את קולך שהיית אומר "הרי ארגמן",</p>
			<p class="first">ואתה אומר לא כלום?!</p>
			<p class="first">א"ל: מרי (=אדון) אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום,</p>
			<p class="fspace">כך (מכאן הנמשל) משה לפני הקדוש ברוך הוא שברא את הפה ואת הדיבור אמר</p>
			<p class="first">(שמות ד) "לא איש דברים אנכי"</p>
			<p class="first">אבל אצל ישראל כתיב בו "אלה הדברים".</p>
			<p class="narkis">עדיין במסגרת הפסוק הראשון בפרשה, דנים בדיבורו של משה. משה הוא זה שמעיד על עצמו שאינו מוכשר להיות דובר. אם כך, כיצד פותח ספר דברים, בדיבורו של משה? הפער בין אמירת משה לה' בספר שמות: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", לבין הנאום של משה לעם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" — נאום ארוך מאוד — מובן, כשמבחינים למי מיועדים הדברים. מכאן שאדם צריך לחשוב על מי שמיועד לשמיעת דבריו, ובהתאם לנסח את דבריו. כל דיבור צריך להיות מותאם לאוזן השומעת. המשל מספר על מוכר ארגמן שרצה למכור את הסחורה שלו, ולשם כך היה צריך לצעוק בקול, כדי שאנשים ידעו על הסחורה. ר' תנחומא, אמורא ארצישראלי, מלמד אותנו לחשוב אל מי אנו מדברים. אין מוכרים ארגמן למלך, כמו שאנו נוהגים לומר — שאין מוכרים קרח לאסקימואים. חשוב היטב על הנמען כשאתה מתכנן את דבריך.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	כיצד מתכננים לומר דבר לאישיות חשובה?</p>
			<p class="thought2">-	הכנת פעם את דבריך למי שהיה ממונה עליך?</p>
			<p class="fspace">[ח] ד"א (=דבר אחר) אמר רבי סימון:</p>
			<p class="first">כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שישנה התורה לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו,</p>
			<p class="first"><span class="underline">א"ר (=אמר רבי) סימון</span>: למה"ד (=למה הדבר דומה)?</p>
			<p class="first">לתלמיד, שהיה מהלך עם רבו</p>
			<p class="first">וראה גחלת מושלכת</p>
			<p class="first">סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה, ונכווה</p>
			<p class="first">לאחר ימים, היה מהלך עם רבו</p>
			<p class="first">וראה אבן טובה</p>
			<p class="first">היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה</p>
			<p class="first">א"ל (=אמר לו) רבו: טול אותה, אבן טובה היא,</p>
			<p class="fspace">כך אמר משה (מכאן הנמשל)</p>
			<p class="first">בשביל שאמרתי להן "שמעו נא המורים" נטלתי שלי מתחת ידיהן</p>
			<p class="first">ועכשיו אני בא להוכיחן?!</p>
			<p class="first">א"ל הקדוש ברוך הוא: משה, אל תתיירא.</p>
			<p class="narkis">לפי דברי ר' סימון, אמורא בדור השני של אמוראי ארץ ישראל, משה נבהל ממשימת התוכחה שהוטלה עליו, כי אכן ניתן לשגות בה. הוא אינו רוצה בתפקיד והולך בצד המורה, שמלמדו כי תוכחה בזמנה המתאים, היא טובה. התוכחה יכולה להיות אבן טובה ויכולה להיות גחלת. המדרש מלווה את עמדת המוכיח שאינו רוצה בתפקיד. משה נכשל בעבר כאשר הוכיח ונענש על כך, הוא לומד שאכן צריך לדעת איך לעשות שימוש נכון בכלי התוכחה. בדרך כלל אנחנו חושבים על האנשים שאותם מוכיחים: הם חשים אי־נעימות, אינם יודעים כיצד עליהם להגיב. נדיר יותר לחשוב על עמדתו של המוכיח עצמו. כיצד הוא חש בתפקיד? ר' סימון חושב על המוכיח עצמו, ומאיר לנו את הרתיעה שיש למוכיח מהתפקיד להוכיח.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	האם נזפת פעם במישהו? איך הרגשת?</p>
			<p class="thought2">-	האם נזיפה מסמנת שינוי ביחס בין המוכיח לזה שמקבל את התוכחה?</p>
			<p class="fspace">[י] אר"י (=אמר <span class="underline">רבי יהושע) בן לוי</span>: אמר להן משה</p>
			<p class="first">אם אי אתם נשמעים להם, אשמה תלוי בראשיכם,</p>
			<p class="first">למה הדבר דומה?</p>
			<p class="first">לנחש הזה שאמר הזנב לראש:</p>
			<p class="first">עד מתי אתה מתהלך תחלה? אני אלך תחלה</p>
			<p class="first">אמר לו: לך</p>
			<p class="first">הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה</p>
			<p class="first">מצא אש והשליכו לתוכו</p>
			<p class="first">מצא קוצים והשליכו לתוכן,</p>
			<p class="first">מי גרם לו? על שהלך הראש אחר הזנב,</p>
			<p class="fspace">כך כשקטנים נשמעים לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה</p>
			<p class="first">ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים נופלים לאחר פניהם.</p>
			<p class="narkis">זה פסוק אחר בפרשה (המדרש הזה הוא מדרש דרשני, ואינו עוסק בפסוקים ברצף, אלא במבחר פסוקים שהעורך בחר).</p>
			<p class="narkis ParaOverride-1">פרק א, יא-יג: "יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". יש צורך במנהיגות ולא ניתן לוותר על כך. גרוע מאוד המצב אם הקבוצה, העם, מתנהלים ללא מי שמנחה אותם. ברור שחוסר הבחנה בסכנות גורר אסונות. אך גם הפתעות שאינן מנוצלות כראוי עלולות לגרום למצב ביש. לא תמיד אנו רוצים מישהו בראשינו[בראשנו], אך בלעדיו אנו עלולים ליפול. היחיד חייב להשתמש בראשו, והציבור חייב להישען על ראשיו, דהיינו, על מנהיגיו. אלה דבריו של ר' לוי האמורא הארצישראלי, שהיה דרשן ידוע.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	ממי תרצה לקבל הנחיות?</p>
			<p class="thought2">-	מתי הנחיות נראות לך מיותרות?</p>
			<p class="fspace">במדרש פזורים גם פתגמים ומימרות. בחלקם הם ייחודיים למדרש זה.</p>
			<p class="text">בהקשר למשל על הנחש בדרך, אומר הפתגם:</p>
			<h2 class="sub">"הלך הראש אחר הזנב"</h2>
			<p class="center">מקומו של ה"ראש" בתחילת הגוף והוא אמור להוביל.  </p>
			<p class="center">אוי לנו כאשר הזנב מוביל.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	אומרים שבן־גוריון, ראש הממשלה הראשון, אהב לעמוד על הראש. כמה זמן ניתן לעמוד כך?</p>
			<p class="thought2">-	האם לפעמים מישהו רוצה להיות ראש החבורה, למרות שהתפקיד הזה אינו מתאים לו?</p>
			<p class="fspace">דבר אחר</p>
			<p class="first"><span class="underline">א"ר הושעיא</span>: למה הדבר דומה?</p>
			<p class="first">לכלה שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה</p>
			<p class="first">אם מקנחת היא אותם בכותל, הכותל מתפחם, וידיה אין מתנקות,</p>
			<p class="first">ואם בפסיפס, הפסיפס מתפחם וידיה אין מתנקות,</p>
			<p class="first">ואם מקנחת היא בשערה, שערה היא מתנאה וידיה מתנקות,</p>
			<p class="fspace">כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם</p>
			<p class="first">ואין גדולים עושים צרכיהם</p>
			<p class="first">אשמה תלוי בראשם של גדולים </p>
			<p class="first">ואם לאו תלוי בראשיהן של עצמם,</p>
			<p class="narkis">פרק א, יג: "וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", כיצד נציל עצמנו בשעה קשה? שעת משבר? כשכלה ביום שמחתה מגלה את הפחם על ידיה? העזרה המועילה היא בחוכמתנו ובידיעה הברורה לפנות למנהיגים הנכונים, שזה תפקידם. מריחת הפחם על הראש — רעיון מצוין: שמייפה את השיער וכך מנקה את הידיים. אלה היו דבריו של רבי הושעיה מהדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל, שהמשיך את שימור הברייתות (=משניות חיצוניות שלא הוכנסו לסדר המשניות). הוא קורא את הביטוי "ואשׁימם בראשכם" — בשין ימנית, ומשנה את המילה למובן של אשמה.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	כאשר סומכים על מדריך שמוביל לדרך ללא מוצא, כועסים עליו.  מדוע?</p>
			<p class="thought2">-	היישומון "וייז" מוביל בדרך כלל למטרה שהצבתי, אך האם תמיד ניתן לסמוך על כך?</p>
			<p class="thought2">-	על מי ראוי לסמוך?</p>
			<p class="thought2">-	מי סומך עליך?</p>
			<p class="fspace">[יג] <span class="underline">א"ר (=אמר רבי) לוי</span>: למה הדבר דומה?</p>
			<p class="first">למלך שאמר לשר הצבא שילך לחלק ללגיונותיו</p>
			<p class="first">מליטרא ליטרא של זהב</p>
			<p class="first">הלך ונתן להן מחמשה חמשה זהובים ומי' (=עשרה) זהובים,</p>
			<p class="first">אמרו לו: המלך אמר לך שתתן לנו מליטרא ליטרא של זהב,</p>
			<p class="first">ונתת לנו מחמשה חמשה זהובים?!</p>
			<p class="first">אמר להן: משלי הן, כשיבא המלך, הוא יתן לכם משלו</p>
			<p class="fspace">כך אמרו לו ישראל: רבינו משה,</p>
			<p class="first">הקדוש ברוך הוא לא נתן קצבה לברכותינו,</p>
			<p class="first">ואתה אמרת "אלף פעמים"? (א, יא)</p>
			<p class="first">אמר להם: מה שברכתי אתכם, משלי ברכתי</p>
			<p class="first">כשיבוא הקדוש ברוך הוא, יברך אתכם כאשר דבר לכם.</p>
			<p class="narkis">עדיין בפרק א, יא — ר' לוי רוצה לפרש את תוספת הברכה המובטחת בפסוק. לעיתים נהוג לחלק גמול, פרס, ברכה מיוחדת, שמותאמים למקרה מסוים. כמובן שכל פרס או גמול הוא קצוב ומוגבל. האומנם הכול מוגבל?! הברכות שבירך משה, אף הן קצובות, ולפיכך יש להן הגבלה: "אלף פעמים", יש דרגה נוספת, לא מוגבלת, והיא הברכה של בורא עולם.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	איזה פרס יגרום לך שמחה?</p>
			<p class="thought2">-	האם שמחתך תלויה בגודל הפרס?</p>
			<p class="thought2">-	האם חילקת פרס למישהו?</p>
			<p class="first">[טו] <span class="underline">א"ר אבהו</span>:</p>
			<p class="first">שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול: אי זהו כיבוד אב ואם?</p>
			<p class="first">אמר להם: צאו וראו מה עשה דמה בן נתינה באשקלון</p>
			<p class="first">והיתה אמו חסרת דעת, והיתה מסטרתו בין חביריו</p>
			<p class="first">ולא היה אומר לה אלא "דייך אמי",</p>
			<p class="first">אמרו רבותינו: פעם אחת באו חכמים אצלו</p>
			<p class="first">ליקח הימנו אבן אחת טובה שנאבדה מכלי כהן שהיה דר באשקלון</p>
			<p class="first">ופסקו עמו באלף זהובים</p>
			<p class="first">נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה</p>
			<p class="first">שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן</p>
			<p class="first">ולא בקש לצערו ויצא לחוץ ריקם,</p>
			<p class="first">כיון שלא הוציאה, כסבורין שמבקש מהן יותר</p>
			<p class="first">והעלו דמיה י' (=עשרת) אלפים זהובים</p>
			<p class="first">כשניעור אביו משנתו, נכנס והוציאה להן</p>
			<p class="first">בקשו ליתן לו י' אלפים זהובים</p>
			<p class="first">אמר להם: חס לי איני נהנה משכר אבותי</p>
			<p class="first">אלא בדמים הראשונים שפסקתי עמכם אלף זהובים, כך אני נוטל מכם</p>
			<p class="first">ומה שכר נתן לו הקדוש ברוך הוא?</p>
			<p class="first">אמרו רבותינו: באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה</p>
			<p class="first">ומכרה יותר מי' אלפים זהובים</p>
			<p class="first">ראה כמה גדול כבוד אב ואם.</p>
			<p class="narkis">עדיין בפרשת דברים, אך ההתייחסות היא לפרק ב, ג.</p>
			<p class="narkis ParaOverride-1">ר' אבהו מספר בשם ר' אליעזר הגדול שני סיפורים על אדם מאשקלון ששמו או כינויו דמה בן נתינה. שני הסיפורים מתייחסים ל"כיבוד הורים" שנהג לעשות. הסיפורים הם הדגמה למעשה שזוכה לשכר בעולם הזה, ועם זאת מתפקד כפיקדון, שעדיין עומד לזכותו של האדם המכבד את הוריו. את הסיפורים מספרים לנו בעקבות ההוראה שקיבל משה "סֹב אֶת הָהָר", כלומר, עקוף את ההר, ואל תמשיך בדרך הקצרה. לשאלה, מדוע לעקוף את ההר? עונים במדרש ר' אבהו, רבי אליעזר הגדול ורבן שמעון בן גמליאל, ומתארים את היכולת לקיים "כיבוד הורים" גם במצבים מורכבים. מעבר לשכר המיידי, המתבטא במערכת היחסים בין בן להוריו, עומד לרשותו של הבן שכר נוסף, שיינתן בהזדמנות המתאימה.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	איזה מעשה "כיבוד הורים" נחקק בזיכרונך?</p>
			<p class="thought2">-	האם זה היה כרוך בוויתור כלשהו?</p>
			<p class="fspace">אמר <span class="underline">רשב"ג (=רבן שמעון בן גמליאל)</span>: לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי</p>
			<p class="first">ומצאתי שכיבד עשו (=עשיו) לאביו יותר ממני,</p>
			<p class="first">כיצד</p>
			<p class="first">אמר רשב"ג: הייתי משמש את אבי בכלים צואים</p>
			<p class="first">וכשהייתי הולך לשוק, הייתי משליך אותן הכלים,</p>
			<p class="first">ולובש כלים נאים ויוצא בהן</p>
			<p class="first">אבל עשו, לא היה עושה כן</p>
			<p class="first">אלא אותן כלים שהיה לובש ומשמש בהן את אביו, הן מעולים</p>
			<p class="first">תדע לך, בשעה שיצא לצוד ולהביא לאביו שבירך אותו</p>
			<p class="first">מה עשתה רבקה שהיתה אוהבת את יעקב בנה</p>
			<p class="first">נתנה לו מטעמים ואמרה לו: לך אצל אביך וטול הברכות</p>
			<p class="first">עד שלא יטול אותן אחיך</p>
			<p class="first">באותה שעה אמר לה יעקב:</p>
			<p class="first">אמי, אין את יודעת שעשו אחי (בראשית כז, יא) "איש שעיר </p>
			<p class="first">ואנכי איש חלק",</p>
			<p class="first">שלא ירגיש אבי שאיני עשו ואני מתבייש בפניו?!</p>
			<p class="first">מנין שנאמר (בראשית כז, יב): "אולי ימושני אבי" וגו',</p>
			<p class="first">אמרה לו: בני, אביך עיניו כהות</p>
			<p class="first">ואני מלבשת אותך אותן כלים נאים</p>
			<p class="first">שאחיך לובש ומשמש בהן את אביך</p>
			<p class="first">ואתה נכנס אצלו, והוא אוחז בידך וסבור בך שאתה עשו ומברך אותך</p>
			<p class="first">ומנין? שנאמר (בראשית כז, טו): "ותקח רבקה את בגדי עשו" וגו'</p>
			<p class="first">שבהן היה למוד לשמש את אביו</p>
			<p class="first">שנא' ותלבש את יעקב,</p>
			<p class="first">לפיכך, כשנכנס יעקב אצלו מה יצחק אומר לו?</p>
			<p class="first">הקול קול יעקב והידים ידי עשו</p>
			<p class="first">ברך אותו ויצא לו, ובא עשו ונכנס אצל אביו</p>
			<p class="first">אמר לו: מי אתה מסיח עמי בלב נ"א (=נוסח אחר): בקול גדול?</p>
			<p class="first">אמר לו: אני בנך בכורך עשו</p>
			<p class="first">כיון ששמע את קולו, ידע שעשו הוא</p>
			<p class="first">אמר לו: בני, בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך,</p>
			<p class="first">באותה שעה התחיל עשו צווח ואומר: בא וראה מה עשה לי התם הזה</p>
			<p class="first">שכתוב בו (בראשית כה, כז): "ויעקב איש תם יושב אהלים"</p>
			<p class="first">לא די שצחק לי על שמכרתי לו את בכורתי, והנה עתה לקח ברכתי</p>
			<p class="first">הא למדת שעשו היה זהיר בכבוד אבותיו.</p>
			<p class="narkis">בבית המדרש של רשב"ג, עשיו מוצג כדגם ראוי לחיקוי, כדגם של כיבוד אב ואם. לעומת הנוהג להשתמש בשעת עבודות הבית בבגדים בלויים, מוכתמים או בסינרים, ולהחליפם בשעת היציאה מן הבית, מציג עשיו בסיפור דגם אחר. עשיו משרת את אביו בבגדים נאים (ראו: בראשית כז, טו) בגדי "חמדת". עובדה זאת מוצגת לתלמידי בית המדרש כמופת. גם רבקה מעריכה את היתרון הזה של עשיו. לכן, לפני כניסת יעקב לאביו, רבקה משתדלת להכניס את יעקב התם בבגדים הנאים של אחיו, כלומר "להכניסו" בתכונות המעשיות הטובות של אחיו התאום. וזאת הסיבה שנאמר "סב את ההר", כי בזכות כיבוד הורים שנהג עשיו, נדרשים ישראל להאריך את דרכם ולא להתעמת  עם עשיו.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	האם לבושך בבית דומה ללבושך בחוץ? מה קובע את קוד הלבוש?</p>
			<p class="thought2">-	עשיו קיבל דימוי שלילי, ואף־על־פי־כן הוא מוצג כאן כדגם לחיקוי. כיצד?</p>
			<p class="thought2">-	האם ניתן למצוא בכל דמות שלילית משהו חיובי?</p>
			<p class="fspace"><span class="underline">א"ר יודן</span>: כיון שבאו ישראל לעשות עמו מלחמה</p>
			<p class="first">הראהו הקדוש ברוך הוא למשה אותו הר, שהאבות קבורים בו</p>
			<p class="first">א"ל (=אמר לו): משה, אמור להם לישראל</p>
			<p class="first">אין אתם יכולין להזדווג לו</p>
			<p class="first">עד עכשיו מתבקש לו שכר הכיבוד שכבד את אלו</p>
			<p class="first">שקבורין בהר הזה</p>
			<p class="first">מנין? ממה שקרינו בענין "רב לכם סב את ההר הזה".</p>
			<p class="narkis">הקדוש ברוך הוא מונע ממשה להילחם בצאצאי עשיו. "סוב את ההר" — צריך לעקוף את ההר, כי הזכויות של עשיו עבור "כיבוד הורים" שנהג, עדיין עומדות לזכות צאצאיו.</p>
			<p class="thought">_____ למחשבה: _____</p>
			<p class="thought2">-	איזה מקרה של "כיבוד הורים" הרשים אותך ביותר?</p>
			<p class="thought2">-	איזה ויתור עשית, למען "כיבוד הורים"?</p>
			<p class="centerspace"><span class="bold">מה חידש לך המדרש לפרשת דברים?</span></p>
		 

			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 46.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה