גרייסי אוצרת הסודות
מכל הדברים שיכלו לנחות בחצר שלה... זה היה חייב להיות הוא.
עבור רוב האנשים, הופעתו של גיבור־על עירום למחצה בחצר שלהם עשויה להיות חלום שהתגשם.
אך עבור גרייסי קסטרו, זה ממש לא המקרה.
בייחוד כשמדובר ביצור עצבני וגס רוח שמסרב לעזוב.
אבל כשהגיבור שהציל את האנושות אין ספור פעמים צריך אותך, את עושה מה שצריך לעשות גם אם תשלמי על כך מחיר כבד.
גם אם זה מסכן את כל הקיום שלך.
ומשנה את חייך לחלוטין.
מריאנה זפאטה, מלכת הסלואו־ברן הבלתי מעורערת, מפתיעה את הקוראים ומשלבת גיבור־על עם גלימה בחיים של בת אנוש רגילה מעיירה קטנה, בפנטזיה אורבנית שונה מכל מה שקראנו עד היום.
ספריה הקודמים של זפאטה, הדבר הטוב ביותר, יד על הלב, המפתח לליבו, כל הדרכים מובילות אליו, מלוקוב באהבה, ארון היקר, לונה והשקר, משחק אליפות וחכו לזה הפכו לרבי־מכר מייד עם צאתם לאור.
שם: גרייסי אוצרת הסודות
מחבר/ת: מריאנה זפאטה
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012020132
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00
				<div id="_idContainer003" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">

<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">הבטן שלי כאבה בטירוף.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עיוויתי את פניי ולחצתי את ידי אל הבטן בניסיון להפסיק להתנשף... אבל ההרגשה הייתה פאקינג מוזרה. לא כמו עווית שרירים או כאבי מחזור. הכאב התפתל וגרם לי ללחוץ את ידי חזק יותר על הבטן, כאילו המגע יכול לעזור. כל היום הבטן הציקה לי, אבל ברגע שיצאתי החוצה, היא כאבה ממש.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ריצה מעולם לא הייתה התחביב האהוב עליי. לא הייתי מדרגת אותה בעשרת התחביבים האהובים עליי. למען האמת, היא אפילו לא בעשרים המקומות הראשונים. אם הייתי צריכה לדרג אותה, הייתי מציבה אותה אחרי ניקוי האמבטיה. אולי אפילו אחרי ניקוי פנלים – ואף אחד לא אוהב לנקות פנלים. אבל הייתי כנראה יכולה לספור על עשר אצבעות את הימים שבהם ריצה לא נכללה בסדר היום שלי בחמש־עשרה השנים האחרונות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רק המחשבה על משך הזמן שבו התמדתי בכך גרמה לבטן שלי לכאוב יותר. אבל זה לא היה העניין.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לרוע המזל, ריצה הייתה אחד מאותם דברים שכל אחד יכול לעשות בכל מקום, לכן היה קשה למצוא תירוץ לדלג עליה ללא רגשי אשמה. הייתי צריכה רק לדמיין את סבתא מטה את ראשה הצידה ומביטה בי במבטה הנוזף המפורסם, ומייד הייתי נזכרת מדוע עליי לשנס מותניים ולצאת לריצה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אם אי פעם אהיה חייבת לרוץ, אצטרך לרוץ בכל כוחי. לא בשביל הכיף. לא למרחק קצר. לרוץ כאילו החיים שלי תלויים בכך, כי הם באמת יהיו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לכן לא הייתה לי בחירה בעניין, אף שרציתי מאוד שתהיה לי. זה היה מעצבן, אבל זו הייתה המציאות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עיוויתי את פניי בכאב, ניסיתי לנשום עמוק ולחצתי את ידי בכוח רב יותר על הבטן. כן, זו בהחלט לא הייתה עווית שרירים. אלה לא היו בשורות טובות. בפעם האחרונה שכאב לי ככה...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">נעצרתי במקום, באמצע שביל הגישה הארוך שלי, הסתובבתי באיטיות והסתכלתי סביב. הקשבתי, אבל לא שמעתי דבר למעט מספר צרצרים אי שם במרחק. כרגיל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אכלתי כריך גבינה צהובה עם בייקון בצהריים. אולי פשוט סבלתי מגזים? התוקף של הגבינה פג רק יום קודם, אבל...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הקשבתי שוב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הסתובבתי במקום באיטיות פעם נוספת והסתכלתי על הקרוואן שניצב במרכז עשרים הדונמים של השטח ששכרתי בשלוש השנים האחרונות. אחר כך הבטתי בחממה ולאחר מכן התמקדתי במחסן הקטן שעמד בצד. שיחים שונים גדלו סביב, רובם צמחו בצמוד לגדר הארוכה והעניקו לבית הנייד פרטיות מעטה מהכביש.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הטיתי את אוזניי שוב. לא היה שום דבר בחוץ.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בדיוק כפי שאמור היה להיות. הייתי זהירה. תמיד פאקינג זהירה. זהירות הייתה יכולה להיות השם השני שלי. סתם הייתי פרנואידית.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">שאפתי אוויר דרך האף, שמטתי את היד מהבטן ושלפתי מהכיס את תרסיס הפלפל שדחפתי לשם בסוף מסלול הריצה כשפניתי אל שביל הגישה. הייתי כנראה צריכה להפסיק לעשות את זה. היה עליי להחזיק אותו ביד כל הזמן, לפחות עד שאיכנס פנימה ואנעל את הדלת. לא אהבתי לרוץ בלילה, אבל שנאתי להתעורר מוקדם ושנאתי יותר לרוץ בחום. הטמפרטורות בניו מקסיקו לא היו נעימות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קשובה לכל התרחשות, הספקתי להסדיר את הנשימה בשארית הדרך, אבל באמת לא שמעתי דבר למעט צרצרים. העננים הסתירו את הכוכבים, וגם אם אחד מחברי הטריניטי עקב אחריי מהשמיים, לא יכולתי לראותו. המחשבה כמעט גרמה לי לגחך, אבל כאב חד פילח את בטני פתאום.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זו הגבינה. זו חייבת להיות פאקינג הגבינה, חשבתי כשפתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה. נעלתי את הבריח ואת המנעול התחתון הרעוע ששימש בעיקר לקישוט. כל היום חלמתי לטרוף את מכל הגלידה שהיה במקפיא, לכן הבטן שלי הייתה צריכה להפסיק עם השטויות שלה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">חלצתי את נעלי הריצה בעזרת בהונותיי והנחתי את המפתחות ואת תרסיס הפלפל על השידה. הרמתי את המגבת שהנחתי עליה, ניגבתי את עצמי ולבשתי את הקפוצ'ון שהורדתי לפני הריצה כדי שלא אכתים את הספה בזיעה. רק אחר כך נשמתי עמוקות, אבל קפאתי ברגע שהסתכלתי על שולחן הקפה ובייחוד על ספר המפות שהשארתי פתוח לפני שהכרחתי את עצמי לצאת לריצה. רציתי לראות טלוויזיה עד שאתקרר. אחר כך תכננתי לאכול ארוחת ערב, להתקלח, לסיים את השיעור האחרון, אולי לסיים לקרוא את הספר שלי בזמן שאוכל את הגלידה ובסופו של דבר, ללכת לישון.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בדיוק כמו בכל יום.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ואם זה גרם לחזה שלי להתהדק קצת, אז זה גרם לחזה שלי להתהדק קצת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ככה זה בחיים, לא? ועדיין, לא יכולתי שלא להסתכל על האטלס, שהיה כמעט בן גילי, כשהלכתי סביב הספה והתיישבתי באמצע, בדיוק מול הספר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא כבר היה פתוח וחיכה לי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">יכולתי לעשות את זה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הייתי רק צריכה לבחור מקום. כל פאקינג מקום או כמעט כל מקום, כל עוד הוא נמצא בין שני חופי ארצות הברית.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בחנתי את הדפים המוכתמים. ניסיתי להחליט אם לעצום עיניים ולהצביע באקראי על מקום או לעשות אן־דן־דינו כמו שעשיתי כשהייתי ילדה וסבא וסבתא אפשרו לי לבחור את היעד הבא. הם ניסו להפוך את המעבר ממקום למקום למשחק ככל הניתן, לפחות בהתחלה. למען האמת, לא ראיתי בכך מטרד עד שהגעתי לחטיבת הביניים בערך. לנדוד מעיירה לעיירה היה כיף במשך זמן רב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ואחר כך, בתיכון, המעברים הפכו להכרח. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לאחרונה, המעברים גרמו לעווית בעין שלי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ולדחף לאכול גלידה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הייתי צריכה לעבור ותכננתי לעשות זאת. הבעיה הייתה שקל יותר לחשוב מאשר לבצע. לפני שישה חודשים, לא יכולתי לעזוב כי רציתי לקצור את היבול בגינה קודם. השקעתי בה עבודה רבה ולא יכולתי לזנוח אותה. אחר כך, שכנעתי את עצמי שכדאי לחכות עד אחרי החגים. די נורא לעבור דירה בחורף. מה אם פתאום ירד שלג? למכונית שלי לא הייתה הנעה של ארבע על ארבע, לכן הייתי צריכה לקחת את זה בחשבון.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">והסיבה המשמעותית ביותר, עדיין לא הצלחתי לבחור מקום.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כל פעם שניסיתי לקבל החלטה, עשיתי אותו הדבר שעשיתי הערב – הסתכלתי על האטלס שתי דקות ומייד מצאתי משהו אחר לעשות שהיה חשוב באותה המידה. כמו לרוץ או לקפל את ערמת הכביסה הנקייה שתמיד נערמה איכשהו אף שהייתי האדם היחיד בבית ובדרך כלל לבשתי פיג'מה כל היום אלא אם כן היו לי שיעורי וידאו עם התלמידים שלי. במקרה כזה השקעתי ולבשתי חולצה מכופתרת, אבל ישבתי מול המחשב במכנסי טרנינג או מכנסיים קצרים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא משנה לאן אלך – הגיע הזמן לזוז.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זה היה אחד הכללים שגדלתי איתם אחרי הכול – אל תישארי במקום אחד יותר מדי זמן.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ניגבתי את מצחי בגב ידי ופלטתי אנחה בשפתיים רוטטות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הבטן שלי התכווצה שוב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אין לזה משמעות. הכאב היה מקרי. הגוף שלי היה מעצבן ולא היה לזה קשר למעבר. לא הייתה סיבה להיכנס ללחץ, להיכנס למכונית ולהסתלק. עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שהבטן שלי עשתה את השיט המוזר הזה. זה לא אומר כלום. הגבינה אשמה. או אולי זה היה סימן שאני כן צריכה לצאת מפה בעתיד הקרוב מאוד.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זה היה הגיוני.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אוליייי... אגוון ואסע מזרחה. כל עוד לא יהיה חם יותר מפה, אולי אפילו אוכל לרוץ במהלך היום במקום לסכן את חיי כל לילה. מעולם לא הייתי מזרחה לטקסס.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הייתי צריכה לחשוב על כך עוד קצת ליתר ביטחון.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבל רק עוד קצת. יום או יומיים מקסימום. לא יותר משלושה. זו תוכנית טובה, חשבתי, כשהרמתי את כוס המים שהשארתי בקצה השולחן ושתיתי לגימה גדולה. באמצע לגימה נוספת, הרמתי את השלט ששכב ליד האטלס והדלקתי את הטלוויזיה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"...אני אומר'ך שהם היו פאקינג <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מלאכים</span>! המשט־רע ניסתה להגיד שזה איזה תופעת מזג אוויר. תקרא לזה איך שאתה רוצה לקרוא לזה, אבל זאת לא הייתה סופה שם בחוץ. אלה היו מלאכים!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כתב החדשות על המסך מצמץ, וזוויות פיו נעו כמעט באופן בלתי מורגש, אבל אני הבחנתי בזה. "אדוני, למה אתה חושב שאלה היו מלאכים ולא מישהו מחבורת טריניטי שראית בחלון?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האיש המבוגר הרים את זרועותיו והניח להן ליפול לצדדים. מאחוריו נראה נוף צחיח ומספר סוסים מטושטשים במכלאה. "נו, באמת, ילד, תשתמש בשכל ש'ך. אין ברק שמחשיך ת'שמיים ככה. זה ברור. ניסו להגיד לי גם שזה היה אחד מ... לובשי הגלימות האלה. מה 'הגיבורים' האלה יעשו אצלנו פה? כלום! זה מה! גרתי פה כל [צפצוף] החיים שלי ואף פעם לא ראיתי מישו מהם מסתובב פה. אין לנו פה מספיק פשע בשבילם. נו׳במת. הדבר הזה היה ענקי! לא ראו כלום חוץ מהאור הזה בשמיים. אין סיכוי שזה היה אחד מהטריניטי האלה. הם לא יכולים לעשות כזה דבר. אנשים רואים יותר מדי סרטים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זה... מעניין. אחד מהם נצפה באלבקרקי ועזר להילחם בשרפה, אבל זה היה במרחק שלוש שעות נסיעה מפה כמעט, ולפני שנה בערך. בעיירה שבה גרתי היה פשע, כמו בכל מקום אחר, אבל לא משהו שהדיר שינה מעיניי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אחד היתרונות של מגורים בצ'אמה, ניו מקסיקו, היה אוכלוסייה של בערך אלף איש.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זו בדיוק הסיבה שגרתי שם.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">על המסך, ידיו של האיש המבוגר נעו בהתלהבות כשהוסיף שהשכנים שלו טענו שראו משהו מהחלונות, אבל עד שהם קמו להסתכל, לא היה שום דבר בחוץ. הוא שטף כלים ויש לו חלון מעל הכיור, לכן הוא ראה 'משו זוהר גדול כזה זז בשמיים'.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">תמיד תהיתי אם מלאכים הם אמיתיים. היו אנשים שאמרו שהם קיימים –זאת אומרת, אם באמת חושבים על זה, היו אנשים על־אנושיים או מה שהטריניטי היו, אז למה שלא יהיו מלאכים? כשהייתי קטנה, גרנו בבית שסבתא נשבעה שהיה רדוף רוחות רפאים. אבל מלאכים?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">החלפתי ערוצים, ניסיתי להחליט אם אני במצב רוח לראות סרט או לא, אבל נעצרתי על סרטון וידאו שנראה כאילו צולם בטלפון נייד.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הקדמונית הופיעה היום באופן נדיר בבית חולים בשיקגו. עובדים אמרו שהגיבורה בילתה מספר שעות במתקן וחילקה מתנות לילדים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לגמתי לגימה נוספת והסתכלתי על האישה שעמדה ליד מיטת בית חולים וחייכה לילדה קטנה ששכבה בה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">השמועות טענו שגובהה מטר תשעים או אולי אפילו יותר, אבל אף אחד לא החזיק אי פעם סרט מדידה מולה. כתפיה הרחבות היו מעוגלות משרירים, ומתחת לבגד הגוף בצבע ירוק כהה שכיסה הכול מהגרון עד קצות האצבעות והבהונות, הצלע המפורסמת ביותר בטריניטי הייתה שרירית להפליא. בשלב כלשהו, כולם ראו את הסרטון שלה מחזיקה את גשר הזהב בסן פרנסיסקו כשרעידת אדמה עשתה את הבלתי יאומן וכמעט גרמה לו לקרוס לפני עשר שנים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רציתי להיות היא כשאגדל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אם באורח פלא אהפוך לעל־אנושית, אגבה בשלושים סנטימטר ואעלה עשרים או עשרים וחמישה קילו של מסת שריר. ואם יהיה לי מבנה עצמות מדהים ועור חלק למשעי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ניסים יכולים לקרות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">שערה של האישה המדהימה הזו היה חום כל־כך, שאי אפשר היה לטעות בו, וצבע עורה היה זהוב כל־כך, שאם היה בה חלק אנושי, מה שהיה נתון לוויכוח רציני, בדיקת די־אן־איי בטח הייתה מגלה תערובת של מוצאים אתניים שיסבירו את היווצרותם. את הפנים של האישה החזקה בעולם אפשר היה לתאר רק כמרשימות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא הייתה פשוט מדהימה והיוותה סמל לכוח ולנשיות, לא רק עבור ילדים קטנים אלא עבור אנשים מכל הגילים. לא רק היא, אלא גם האחרים. האנושות ברובה סברה ששלושת גיבורי העל, שנקראו בדיוק מהסיבה הזאת טריניטי – השילוש הקדוש – היו מדהימים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא אנשים רגילים שבנו את חייהם על מיליון שקרים. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כמעט שלפתי את הכינור כדי לנגן לעצמי מנגינה עצובה ומלאה ברחמים עצמיים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"...בין זעקות המחאה ממשפחות הנפגעים בשרפה שהותירה עשרות מאושפזים. צילומי אבטחה שנחשפו לאחרונה מראים את המגן מגיע עשר דקות אחרי..."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בדיוק חשבתי על השרפה ההיא. לא ייאמן שהם עדיין דיברו על זה. העובדה שהוא בכלל הצליח לעזור הייתה בגדר נס. הוא הציל אנשים רבים כל־כך. גלגלתי עיניים והחלפתי ערוץ פעם נוספת לפני שקפאתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גבר שחום עור שהיה מוקף בלפחות ארבעה שוטרים בלבוש טקטי, נעו לעבר אחד מאותם רכבים שצוותי ימ״מ משתמשים בהם. "היום נפתח משפטו של קמילו בלטראן. האיש, המוכר גם בכינוי ׳אל סרברו׳, היה בעברו ברון הסמים וראש קרטל ארנאס, וכעת הוא סוף־סוף מובא לדין באשמות של סחר בסמים, הלבנת הון ומתן שוחד..."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בלעתי את הכעס ומעט הפחד שפתאום התגבשו בגרוני, לחצתי על הכפתור בשלט שוב והחלטתי שעדיף פשוט לאכול ולצפות בסרט. זה יהיה טוב. נותר זמן קצר עד השיעור עם התלמיד החדש שלי, צעיר בן עשרים ושלוש בשם ג'וֹ גִ'י־ווּק שאמור לעבור לטורונטו בעוד מספר חודשים. האנגלית שלו השתפרה מדי שבוע, והייתי גאה בהתקדמותו. הייתי צריכה לקפל כביסה, אבל פתאום חשתי עייפה ומדוכדכת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ביליתי חצי יום בניסיון להחליף את טוחן האשפה שהפסיק לעבוד. המדריך שמצאתי אונליין טען שזה ייקח רק שלושים דקות, אבל זה לא מה שקרה. אחד הברגים הגיע שחוק, ומשם הכול הלך לעזאזל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זה בעצם היה סיפור חיי. 'כשאת חושבת שדברים לא יכולים להמשיך להידרדר, חכי רגע – סיפורה של גרייסי קסטרו' מגיע לבתי הקולנוע... לעולם לא. ׳אולפני שינטו׳ היו דוחים את התסריט עוד לפני שהיו מסיימים לקרוא את הכותרת. 'גרייסי קסטרו – אוצרת הסודות' אולי היה עובד, חשבתי בעגמומיות. רק שלא היו לי שום כוחות, אם לא מחשיבים את כאבי הבטן, שאומנם היו נדירים, אך עוצמתיים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כמו כאב הבטן שחוויתי באותו רגע, שקיוויתי שנבע מגזים או מחוסר נוחות מהמעבר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">העפתי מבט בחלל המגורים של הקרוואן הריק למדי שהיה ביתי במשך שנים. אחר כך נאנחתי בפעם העשירית תוך עשר דקות ושקעתי עמוק יותר בספה. זה היה הדבר הקרוב ביותר לחיבוק שעמדתי לקבל בקרוב, אחרי הכול.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">התגעגעתי לחיבוקים. מאוד. לחבק את עצמך לא משחרר אוקסיטוצין בגוף, לכן אין לזה את אותה ההשפעה שיש לקבלת חיבוק מאדם אחר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ידעתי זאת מניסיון.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לחצתי על השלט, בחנתי את האטלס על שולחן הקפה פעם נוספת ונאנחתי שוב. אם הייתי ממלאת אחר ההוראות שסבתא השאירה לי, הייתי עוברת דירה לפני שנה. במשך תקופה בתיכון, עברנו ממקום למקום כל סמסטר. אחרי שסיימתי את התיכון, נשארנו עד תום השנה. אחר כך נשארנו יותר. <span class="סטיילים-לעברית_past _idGenCharOverride-2">מקסימום שנתיים, אהובתי. כל עוד תשמרי על פרופיל נמוך ועל פה סגור, לא יקרה לך כלום.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זה היה כלל נוסף – להנמיך פרופיל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">באמת הנמכתי. נדרש ממני מאמץ גדול לעשות זאת, אבל נותרתי בחיים, וזו הייתה המטרה של השיט הזה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבל המקום הזה היה הדבר הקרוב ביותר לבית שהיה לי מאז ומתמיד. הכיתי שורשים. חייתי בשלווה, ולמען האמת, מצאתי את עצמי בזמן שנותרתי לבד. המקום הזה לא היה בראש הרשימה של המקומות שהייתי רוצה לחיות בהם, אבל עדיין לא רציתי לעזוב. היה לי נוח. לא רציתי להתחיל מחדש בפעם העשרים. אבל...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">תמיד היה סיכוי שיום אחד לא אצטרך לעבור. זו הייתה התקווה שלי. נס שיכולתי רק לחלום עליו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ואולי, בסופו של יום, דברים ישתנו. אולי אוכל להוציא דרכון, לטייל ולפגוש מישהו מדהים שלא שואל יותר מדי שאלות. למצוא שותף... חבר. יותר מחבר יהיה נהדר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אם הייתי צריכה לבחור, בראש הרשימה היה למצוא מישהו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא יצטרך לקבל את העובדה שאני... מי שאני. כמעט בת שלושים. נחמדה לרוב עם עבודה יציבה פחות או יותר, גם אם היא לא תגרום לי להתעשר. יכולתי להיות במצב גרוע יותר בתחום המראה, חשבתי. יכולתי להיראות טוב<span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1"> </span>יותר, אבל גם יכולתי להיות בת מזל פחות. היו לי דברים אחרים להתלונן עליהם, לכן תווי הפנים ורוחב המותניים לא היו נושאים לדאגה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">וזה היה חלק מהבעיה. המקור לכל בעיותיי, למעשה. לא היה מנתח פלסטי בעולם שיכול לתקן את הבעיות שלי בעזרת סכין מנתחים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הייתי זקוקה לחיים חדשים לגמרי, די־אן־איי אחר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">באמצע המחשבה המדכאת הזאת לפתע ראיתי משהו מזווית העין. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אור סגול בוהק הבזיק דרך התריסים וגרם לי להירתע, עד כדי כך הוא היה מסנוור.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ושנייה לאחר מכן, הרגשתי את זה – את הרעד. קירות הקרוואן רעדו. הספל רעד. הקרקע רעדה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">מה זה, לעזאזל?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מה קורה, לכל הרוחות?</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הריאיון בטלוויזיה צץ פתאום במוחי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אולי זה... מלאך?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא, לא. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אולי מטר מטאורים? מטוס שהתפרק? </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אוי שיט. אוי שיט, שיט, שיט.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האם זה הסביר את האור המסנוור? לא. הייתי די בטוחה ששום דבר חוץ מזרקור לא יכול להיות בוהק כל־כך, אבל מה כבר ידעתי? האם זה הסביר את רעידת האדמה הקטנה שטלטלה את הקרוואן? אולי...? אבל מה שזה לא היה, זה היה חייב להיות גדול כדי לגרום לאדמה לרעוד. לא יכולתי לחשוב על שום דבר שיכול להיות גדול כל־כך חוץ מגודזילה, אבל מפלצות ענק לא היו אמיתיות, לכן...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא היה ממה לפחד, אלא אם אלה באמת היו חלקים של מטוס שנפלו מהשמיים וכמעט מחצו אותי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הכרחתי את עצמי לקום, הקפתי את הספה וצעדתי לכיוון דלת הכניסה. הרמתי את הפנס, פתחתי את המנעול והצצתי החוצה לפני שיצאתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הייתי צריכה לדעת, משום שכך זה היה כל חיי, שהציפיות שלי לא תאמו למציאות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ירדתי במדרגות הדֵּק הקטנטן, סרקתי את החצר ולא ראיתי דבר. לא דמיינתי את האור או את הרעידות. או שכן? תמיד חששתי שאני עלולה להשתגע כי ביליתי זמן רב כל־כך לבד, אבל לא, הייתי צעירה מדי. ולא היו לוחות טקטוניים פעילים באזור, הייתי די בטוחה בכך. הקפתי את הקרוואן וקפאתי באמצע הצעד וכל זה כי...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אוי שיט.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אוי שיט, אוי שיט, אוי שיט.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">נקודות אש קטנות וסגולות היו מפוזרות בחצר שלי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ביד רועדת, הרמתי את הפנס וכיוונתי אותו למרכז האש. בלעתי רוק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כיביתי את הפנס ומייד הדלקתי אותו שוב, חשבתי שדמיינתי. אבל לא דמיינתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא פאקינג דמיינתי כלום.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היה שם גוף. על האדמה. בחול.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גוף אנושי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גדול.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ידי רעדה בטירוף כשאלומת האור האירה משהו שנראה כמו חתיכת בד פרושה מתחת למה שהייתי די בטוחה שהוא גוף גברי לפי מבנה השרירים שהצלחתי לראות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">חתיכת בד שהייתה דומה מאוד ל... ל... <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">גלימה</span>.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גלימה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אוי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">שיט.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">פאקינג גלימה שהייתה קרועה ומרופטת, אבל זאת הייתה מפת שולחן או גלימה. והיא הייתה צמודה לחזה חשוף למחצה תודות למזל בלבד.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היד שלי רעדה יותר כשקלטתי את צבעה. אוי ואבוי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אוי לא.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עברו שנים מאז הפעם האחרונה שהתפללתי, אבל באותו רגע, עשיתי זאת. הכרתי את צבעו של בגד הגוף שנקרע בחלקו הגדול מהגוף המוטל על האדמה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אפור פחם.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גם הכרתי היטב את צבעה של הגלימה. כל העולם הכיר את הצבע.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כחול פאקינג קובלט.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רק אדם אחד לבש גלימה ובגד גוף בצבעים האלה ולא היה דמות מסרט או ספר קומיקס של ׳אולפני שינטו׳.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא היה... </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא היה...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אחד מחברי טריניטי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא היה...</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">המגן</span>.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא היה פאקינג המגן.</p>

</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
השקה
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 36.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה