ירח דבש בספרד
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
הצטרפות למועדון ב-16 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-11.11.2026
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
ירח דבש בספרד

אן וויל
ליז עזבה את אנגליה ועברה לגור בכפר ספרדי שליו. אלא ששם נודע לה, למרבה תדהמתה, ששכנה הוא קמרון פילדינג, רודף השמלות הידוע לשמצה.
נערות זוהר ביקרו את קמרון בזו אחר זו. לכן ליז כה הפתעה כשקמרון אמר לה שהוא שוקל להינשא דווקא לה... האם נער השעשועים מעוניין להתמסד?
הצעתו של קמרון נשמעה עניינית לחלוטין, ללא שמץ רומנטיקה. אך במהלך ירח הדבש התברר שחייהם המשותפים לא יהיו משעממים.
שם: ירח דבש בספרד
מחבר/ת: אן וויל
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
הוצאה לאור: שלגי
מק״ט: 011632349
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 39.00
קרא פרק ראשון
				
<h2>1</h2>
<p>בחלק מן הלילות, שנתה של ליז נדדה.</p>
<p>זיכרונות, נקיפות מצפון, ספקות, כמיהות שלא באו על סיפוקן, עליצות על השחרור, חשש שמא נהגה בקלות דעת; כל אלה זמזמו במוחה, כמו הצרצרים שנערי הכפר שחררו ברחוב בשעת מנוחת הצהריים והדירו שינה מעיני התושבים.</p>
<p>בלילות האלה, היא נהגה לקום מהמיטה ולהכין לעצמה ספל תה צמחים. לאחר מכן, היא נהגה לטפס במדרגות החיצוניות לגג השטוח שעליו התייבשו כבסיה ושעליו היא השתזפה, אלא אם כן ירד גשם — מאורע נדיר במזג האוויר הנעים.</p>
<p>באחד הלילות, היא עלתה לגג והתבוננה בהרים המקיפים את הכפר שהיו מוארים באור הירח, ונבהלה לשמע קולות. הם הגיעו מהבית הגדול שדלת הכניסה שלו פנתה לרחוב הסמוך, במעלה הגבעה שעליה ממוקם הכפר הספרדי הקטן ולדקרסקה.</p>
<p>הבית זכה לשם לה־היגרה משום עץ התאנה הגדול שניצב בפינת הגן המוקף בחומה. חלונותיו האחוריים השקיפו על גגות הבתים הקטנים שניצבו על הטרסה שברחוב שמתחתיו, הרחוב שבו עמד ביתה של ליז. אך היות שלה־היגרה היה ריק, מאז בואה של ליז לפני שישה חודשים, היא נטתה לשכוח את העובדה שביום מן הימים, ישוב בעל הבית, והגג השטוח שלה לא יהיה עוד כה פרטי כפי שהיה עד כה.</p>
<p>הרמז הראשון לכך שמישהו הגיע היה קול תריסי הגלילה שהתרוממו. אור בהיר נדלק בחלונות קומת הקרקע.</p>
<p>ליז קפצה מכיסא המרגוע, רצה לעבר המדרגות ומיהרה להיכנס לביתה, בטרם מישהו מלה־היגרה יבחין בה.</p>
<p>היא עמדה במטבח החשוך והמתינה לראות אם גם תריסי הקומה העליונה יתרוממו. אולי זה לא קמרון פילדינג, בעל הבית. נאמר לה שלפעמים, הוא השאיל את הבית לחבריו.</p>
<p>שמו של קמרון פילדינג היה מוכר לרבים מהתושבים הזרים שהתגוררו בכפר. ליז לא שמעה עליו, עד שהגיעה לוולרקרסקה. לא נראה לה שהוא ימצא חן בעיניה. מכל מקום, לא היו לה דעות קדומות, ולכן היא התייחסה בספקנות לחלק מהסיפורים השערורייתיים.</p>
<p>יהיה מי שהגיע ללה־היגרה אשר יהיה — הוא לא בישר על כך מראש לאליסיה, היא חשבה, כשהתבוננה בבית והמתינה.</p>
<p>אליסיה הייתה המנקה הספרדייה המוצקה, שקיבלה שכר כדי לפקוח עין על הבית בעודו ריק, לאוורר ולנקות אותו לקראת השימוש. השמועה אמרה שהיא הייתה אמורה לעשות את זה מדי חודש, כדי שהבית יהיה תמיד במצב ראוי לשימוש. לליז נודע שהיא עשתה זאת רק יום או יומיים טרם מועד ההגעה הצפוי של מר פילדינג או של אורחיו.</p>
<p>נראה שהפעם היא נתפסה בקלקלתה. למיטב ידיעתה של ליז, אליסיה לא דרכה בבית במשך חודשים, וזה אומר שכל המשטחים יהיו מכוסים בשכבה עבה של אבק ושהחדרים לא יהיו מאווררים.</p>
<p>ליז תהתה אם אליסיה תפוטר מחר, ולפתע הבחינה שאחד מתריסי הקומה העליונה מתגלגל למעלה, לתוך קופסה הממוקמת מעל לחלון. בהרבה מבתי הכפר, כולל בזה שלה, היו תריסי גלילה מעץ שגולגלו כלפי מעלה בעזרת חוט ונותרו חשופים. אך לה־היגרה שופץ והותקנו בו תריסים מודרניים.</p>
<p>האיש שגלגל את התריס היה גבר, אך משום שרק צלליתו נראתה על רקע אור החדר שמאחוריו, היא ראתה רק שהוא גבוה, רחב כתפיים וכהה שיער. הוא נראה כמו ספרדי. על אף שמרבית המקומיים המבוגרים היו נמוכי קומה ועקומי רגליים — עקב תזונה לקויה בשנים שבהן ספרד הייתה ענייה ונחשלת — לספרדים הצעירים היה מבנה גוף טוב יותר. הם היו בנויים היטב, כמו בני גילם בשאר אזורי אירופה.</p>
<p>ואז הופיעה דמות נוספת, אישה. בעוד הגבר, יהיה מי שיהיה, עמד והתבונן בעמק המואר באור הירח, היא התקרבה אליו מאחור וחיבקה אותו. הוא הסתובב אליה מיד וחיבק אותה. ליז ראתה את ראשו רוכן לעבר הבחורה, ובמשך רגעים ארוכים הם היו עסוקים במה שנראה כנשיקה לוהטת.</p>
<p>הנשיקה נמשכה עד לרגע שבו, כאילו חוש שישי אמר לו שייתכן שאינם זוכים לפרטיות הצפויה בשעה אחת אחר חצות בכפר ספרדי, הוא שלח את ידו הצידה. רגע לאחר מכן, הם נעלמו מאחורי שתי כנפי וילון. הוא משך כנראה בחוט שסגר אותן.</p>
<p>ליז חשה אשמה, כאילו נתפסה מציצה במשהו הרבה יותר אינטימי מנשיקה. היא סגרה את וילונות המטבח וגיששה את דרכה בחשכה לעבר מתג התאורה. לאחר מכן הכינה לעצמה ספל תה נוסף ולקחה אותו לחדר השינה, כדי להמשיך לקרוא את הספר שניצב בראש הערמה שעל שידת הלילה שלה.</p>
<p>אך בדומה לסצנה רומנטית בסרט קולנוע או בטלוויזיה, מה שהיא ראתה עורר בה את הכמיהות העזות שהיא השתדלה לשכוח.</p>
<p>היא גם הסתקרנה לדעת אם הגבר שהיה בחדר השינה של לה־היגרה היה רודף השמלות האגדי שהרפתקות האהבים שלו סיפקו לתושבי הכפר חומר לרכילות.</p>
<p>"...בכל פעם, הוא מגיע הנה עם בחורה אחרת," הייתה אחת מההאשמות שליז שמעה.</p>
<p>"הוא לא מי יודע מה נאה, אבל הוא מושך נורא... ממש מדליק. ואין לו שום חוש מוסר. אבל הרי הוא רווק, אז למה להאשים אותו שהוא מנצל את מה שנופל בחיקו?" זאת הייתה הערה נוספת שנחרתה בזיכרונה.</p>
<p>ליז, ששנות ילדותה ונעוריה נהרסו בגלל גבר מאותו הזן, שלא היה רווק, נטתה לבקר את הגברים האלה. היא לא הייתה מוכנה להקדיש מזמנה לאנשים שהתייחסו למין כאל משחק. היא סלדה מהם.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">על אף ששנתה נדדה, היא השכימה קום למחרת, כהרגלה. היא צחצחה שיניים בחדר הרחצה וחשבה, בפעם המי יודע כמה, שהיא נראית היום כה שונה מכפי שנראתה ביום שבו הגיעה הנה. היא נראתה אז חיוורת ומותשת לאחר חורף אירופי קר ולח וסדרת הצטננויות שחטפה במהלך נסיעותיה מביתה שנמצא בפרברים למקום העבודה שלה במרכז לונדון.</p>
<p>עתה, אף שעבר עליה לילה לא קל, היא נראתה חיונית פי שלושה מכפי שנראתה באנגליה. היא לא נחשבה יפהפייה. עיניה הכחולות ועורה הבהיר — שהיה פעם חיוור, ושעתה נראה שזוף מעט — היו הנקודות החזקות שלה, בהתחשב באפה הנורא ובסנטרה הלא נשי.</p>
<p>בחייה הקודמים, כפי שכיום חשבה עליהם, היא אימצה לעצמה את התסרוקת האופנתית המקובלת. כאן, כדי לחסוך כסף, היא הפסיקה לבקר במספרה וצימחה את שערה לאורך שאפשר לה לאסוף אותו או להרימו. צבעו המקורי של שערה היה חום. במקום הגוונים הבהירים שנצבעו בעבר במספרה, שערה היה מלא כעת בגוני שמש טבעיים. כדי להדגיש אותם, היא שפשפה קווצות נבחרות בפלחי לימון. לאורך כל השנה, לא הייתה שום בעיה להשיג לימונים — בגן האחורי הקטן צמח עץ לימון.</p>
<p>לאחר מקלחת חמה זריזה, היא לבשה חולצת טי לבנה חלקה וחצאית כותנה ונעלה נעלי התעמלות כחולות. לאחר מכן, היא נסעה לשוק השבועי שהתקיים בכפר הגדול יותר, נסיעה של קילומטרים ספורים. מיד לאחר ארוחת הבוקר, היא תכננה לבלות את מחצית היום בעבודה בגינת לה־היגרה המוקפת בחומה.</p>
<p>כשם שאליסיה הייתה אמורה להשגיח על פנים הבית, ביאטריס מייבורי, האנגלייה המבוגרת שממנה קנתה ליז את ביתה, הייתה אחראית על הגינה השכנה. ביאטריס שאלה את ליז אם תהיה מוכנה לתפוס את מקומה, וליז הסכימה. היא אהבה עבודות גינון, והשכר הנדיב ששולם לקודמתה בתמורה לשעת עבודה שבועית היווה תוספת מבורכת למקורות המימון המוגבלים שלה. באותו זמן, כמובן, היא לא ידעה על טבעו של בעל הבית. ביאטריס לא הזכירה את תכונותיו המסוכנות. אולי היא לא הייתה מודעת להן, משום שהייתה שקועה בענייניה ולא הקשיבה לחרושת השמועות.</p>
<p>לאחר הגעתם המאוחרת ומה שבא בעקבות הנשיקה הלוהטת, לא נראה לליז סביר שהאנשים השוהים בלה־היגרה ישכימו קום. ליז החליטה לדבוק בתוכניתה המקורית: לעשב ולהשקות, לפני שהם יתעוררו.</p>
<p>היא נכנסה לגן בשער צדדי, שהוביל לגן ה׳סודי׳ האחורי. למרבית הבתים הגדולים שבמרכז הכפר לא היה גן, אלא רק פטיו. בשאר מדינות אירופה כל שטח ישיבה מרוצף נקרא פטיו, אך בספרד פטיו הוא שטח לא מקורה בתוך המבנה. בוולדקרסקה, ברבים מן הבתים שהיו קטנים מדי לפטיו, היו גינה או חצר קטנות. אך הגן שמאחורי לה־היגרה היה בגודל מגרש טניס.</p>
<p>המשימה הראשונה שלה היום הייתה לשתול מספר ייחורים שהיא קטמה משיח ארטמיסיה כסוף והכניסה לבקבוק יין ירקרק ישן שמילאה במים, עד שהם צימחו שורשים קטנים.</p>
<p>היא כרעה ברך לצד ערוגה צרה לרגלי החומה המכוסה בקיסוס מגוון שהשתפל מעבר לחומה לתוך הגינה הקטנה שלה, כששמעה קול של גבר. "שלום... מי את?"</p>
<p>השאלה כה הבהילה את ליז, שהיא השמיעה צעקה חנוקה וכשקמה על רגליה בקפיצה כמעט נפלה. הוא צעד קדימה ואחז בזרועה כדי לייצב אותה. "סליחה... לא התכוונתי להבהיל אותך. אני מניח שחשבת שהבית ריק. חזרתי מאוחר בלילה. אני קם פילדינג, בעל הבית. ואת...?"</p>
<p>היא ירעה מיד מיהו. התיאור ׳מושך נורא׳ לא היה מוגזם. הוא היה הגבר המושך ביותר שהיא ראתה אי פעם, ללא ספק.</p>
<p>אמש היא חשבה שהוא ספרדי, ואכן היו בו כמה דברים ׳ספרדיים׳: השיער והגבות הכהים, העור בגון הזית המשתזף בנקל ותווי הפנים הנשריים, שהצביעו לעיתים על מוצא מורי. אך היא מימיה לא פגשה בגבר ספרדי שעיניו בגון אפור־פלדה.</p>
<p>"אני ליז האריס," היא אמרה, מודעת מאוד לאחיזתו בזרועה, וגם לכך שאין ספק שמתחת לחלוק המגבת הלבן שלו, הוא עירום. היא השפילה את מבטה וראתה שהוא יחף, לכן לא שמעה אותו מתקרב. הוא כנראה התקלח וירד למטה להכין קפה, וראה אותה מבעד לחלון המטבח.</p>
<p>היא לא ביקרה מעולם בתוך הבית, אך ביאטריס תיארה לה אותו בקווים כלליים, והיא ידעה ששתי הדלתות הסמוכות זו לזו מובילות למטבח ולמוסך.</p>
<p>"את בתה של גברת האריס... או כלתה?" הוא שאל.</p>
<p>"לא ולא... גברת האריס זאת אני." היא התפללה שהוא ירפה מזרועה ויתרחק מעט אחורה. המשיכה הגופנית שלו הייתה חזקה מאוד במרחק הקצר הזה.</p>
<p>הוא הרים גבה. "אני מבין. חשבתי שאת הרבה יותר מבוגרת... בגילה של ביאטריס מייבורי. כשהיא כתבה לי שאלמנה אנגלייה קונה את הבית שלה, הנחתי שאתן בנות אותו הגיל. בת כמה את?"</p>
<p>"שלושים ושש," אמרה ליז וחשה הקלה על שהוא הרפה סוף סוף מזרועה. היא עשתה צעד אחורה והגדילה את המרחק ביניהם. חצוף מצידו לשאול על גילה בשלב כה מוקדם של ההיכרות, היא חשבה. "בן כמה אתה?" היא השיבה לו.</p>
<p>"שלושים ותשע," הוא ענה. "בעלך היה מבוגר ממך בהרבה שנים... או שהוא נפטר בגיל צעיר?"</p>
<p>"הוא היה מבוגר ממני בשנה. הוא נפטר לפני ארבע שנים." היא לא פגשה מימיה באדם ששאל אותה שאלות אישיות כאלה כה מוקדם. מרבית האנשים נמנעו מלהתייחס לכל מה שהיה קשור להתאלמנותה בטרם עת.</p>
<p>״מה קרה?״</p>
<p>"הוא טבע בים סוער, כשניסה להציל ילד מטביעה. הוא לא היה שחיין טוב. שניהם טבעו," השיבה ליז בקול חסר רגש. הגבורה של דנקן הייתה חידה בעיניה. הוא היה גבר זהיר, לא אחד שמסתכן או מהמר על מזלו. האומץ וחוסר הזהירות שבמעשהו האחרון לא התאימו לו.</p>
<p>"זה מה שעושה אותו גיבור גדול יותר," אמר פילדינג. "חייתם בספרד כשזה קרה?"</p>
<p>"לא, באנגליה. ביקרנו בספרד כמה פעמים לפני כן, בחברת הוריו. הם נהגו לשכור כאן בית כדי לברוח מהחורף הקשה. אבל אני אוהבת את ההרים, יותר מאשר את ערי הנופש שעל החוף. אחיה של ביאטריס מייבורי — האח שהיא חזרה לאנגליה כדי לטפל בו — מכיר את חמי. מר מייבורי חשב שחמי וחמותי עשויים להיות מעוניינים לקנות את ביתה. אני באתי איתם לראות את הבית. בעיניהם הוא לא מצא חן, אבל בעיניי — כן."</p>
<p>"ואיך זה מסתדר?" פילדינג שאל. "רוב האנגלים שגרים באזור הזה הם גמלאים... אף שכיום יש הרבה יותר צעירים אנגלים באזור, כך שמעתי. יש לך משרה נוספת, מלבד הגינון?"</p>
<p>"אני מעצבת רקמה... בעיקר לעיתוני נשים. אני יכולה לעשות את העבודה בכל מקום — הודות לדואר האלקטרוני."</p>
<p>את תשומת הלב שלה משכו צבע ותנועה על מרפסת הבית. הבחורה שאותה היא ראתה אמש יצאה להצטרף אליהם. כמו פילדינג, גם היא הייתה לבושה בחלוק, אלא ששלו היה שימושי ואילו שלה נועד למטרות קישוטיות, יותר מאשר למטרות שימושיות. החלוק שהיה תפור משכבות מיוחדות של אריג שיפון בצבעי השקיעה ריחף כמו ענן סביב הגזרה המדהימה, כזאת שרואים בבכורות של סרטי קולנוע ובטקסי חלוקת פרסי האוסקר.</p>
<p>"קם... המקרר ריק. אין מיץ תפוזים," אמרה הדמות החלומית בעצב, בעודה מרחפת במורד המדרגות שהובילו לגן.</p>
<p>"אני יודע. אלך להביא מהחנות. לא חשבתי שתקומי בזמן הקרוב." הוא ערך ביניהן היכרות. "גברת האריס... זאת האורחת שלי, פיאונה לינקולן. פיאונה, זאת השכנה שלי מעבר לחומה. גברת האריס מטפלת בגן."</p>
<p>ליז הסירה את כפפת הגינון מכף ידה הימנית. היא לא הופתעה מכך שלחיצת היד של פיאונה רופסת. היא לא נראתה כמו מישהי שיש לה לחיצת יד חזקה. לנשים זוהרות אין לחיצת יד כזאת בדרך כלל, מניסיונה של ליז. אולי הן חושבות שזה לא נשי, ללחוץ חזק.</p>
<p>"חשבתי שיש לך עוזרת, שדואגת לדברים האלה," אמרה פיאונה לקם.</p>
<p>על אף שהיא לא הייתה לבושה, היא הייתה מאופרת למשעי, הבחינה ליז.</p>
<p>"יש לי מנקה, אבל לא נראה לי שהיא ניקתה בתקופה האחרונה," הוא השיב. "את מכירה את עוזרת הבית שלי, גברת האריס? היא חולה, או משהו כזה?"</p>
<p>"ביאטריס סיפרה לי שיש לך עוזרת בית... מישהי ששמה אליסיה. אבל לא נתקלנו זו בזו," אמרה לו ליז. "אני מגיעה הנה בדרך כלל לפני ארוחת הבוקר, או בשעות אחר הצהריים המאוחרות. אני מניחה שהיא מגיעה באמצע היום."</p>
<p>"אני יודע היכן היא גרה. אקפוץ לשם. עכשיו, ניתן לך להמשיך לעבוד בשקט בזמן שנתארגן. להתראות." כשהם הסתובבו ללכת, הוא הניח יד רכושנית על מותניה הדקים של האישה האחרת.</p>
<p>ליז ראתה את פיאונה נשענת עליו עד למדרגות וחשה קנאה. היא הייתה נותנת הרבה בעבור גבר שעליו תוכל להישען כך. אך בה בעת, היא ידעה שמערכת יחסים כמו זו שלהם — היא ידעה שאינה רצינית, ושקרוב לוודאי שתסתיים באותה קלות שבה החלה — לא תתאים לה. היא לעולם לא תיקח לה מאהב רק לשם הנאה גופנית, ולא תהיה מאהבת זמנית של איש.</p>
<p>המדרגות שהובילו למרפסת היו צרות ועציצי חרס שבהם גדלו מטפסים ניצבו בקצה כל מדרגה. לפני שפיאונה החלה לטפס, היא הידקה לגופה את האריג ובכך הסבה את תשומת ליבו של פילדינג לקימורי ישבנה המחוטב.</p>
<p>ליז, שראתה אותו נועץ מבט מעריץ, תמהה איך גברים כמוהו וכמו אביה יכולים להסתפק בהתעלסות עם נשים שהם לא חשים כלפיהן כל רגש או חיבה. לה עצמה נראה דוחה, להיכנס למיטה עם מישהו שלא אוהבים.</p>
<p>משום שהיא התחתנה בגיל כה צעיר, היא החמיצה את החופש המיני שממנו נהנו רוב בני דורה. דנקן היה החבר הראשון שלה והמאהב היחידי שלה. היא לא האמינה שתינשא בשנית. קשה למצוא גברים פנויים בגיל המתאים. ובכל מקרה, האם היא מעוניינת בכלל להתחתן שוב? חתונה היא סיכון רציני.</p>
<p>היא נאנחה ושבה לשתול.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">לאחר ארוחת הצהריים, ליז יצאה לצעוד על שבילי העפר ועל כבישי האספלט הצרים שחצו את הכרמים שהשתרעו מקצה הכפר לקצה המרוחק של העמק. כשהיא עברה לגור בכפר, הענבים היו זעירים, לא גדולים מזרעי תפוז. היא ראתה אותם גדלים ומבשילים, ער שהיו מוכנים לבציר. עתה עלי הגפן הפכו אדומים או סגולים.</p>
<p>היא חזרה בשביל שאפשר לה להשקיף על ולדקרסקה כולו. מעל הגגות התנשאו הכנסייה ושדרת הברושים שהוליכה לבית הקברות התחום בחומת אבן לבנה. ארונות הקבורה נטמנו שם בשורות קברים צרים, שלהם הוצמדו תצלומי השוכנים בהם בנוסף לשמותיהם ותאריך פטירתם.</p>
<p>גם זר יחוש בנוח בקהילה הקטנה והקרובה, שבה בני אותו הדור ביקרו יחד בבית הספר וחלקו זיכרונות משותפים רבים.</p>
<p>שאר שעות אחר הצהריים הוקדשו לעיצוב מפת שולחן ומפיות תואמות לארוחת צהריים בגן, שנועדו להופיע בכתב עת בקיץ הקרוב.</p>
<p>בשעה שש, היא ירדה למטה למזוג לעצמה ג׳ין וטוניק והחלה לחתוך את הסלט שאותו תאכל בשבע. חלק מהתושבים הזרים שהתגוררו במקום אימצו לעצמם את שעות הארוחה הספרדיות ונחו לאחר ארוחת הצהריים. לעת עתה, בביתה שלה, היא המשיכה לדבוק בסדר היום שלו הייתה רגילה.</p>
<p>היא עמדה לחצות את אחד מפירות האבוקדו שהיו כאן כה זולים לעומת בלונדון, כששמעה שמישהו מקיש על דלת הכניסה. למרבה ההפתעה, כשפתחה את הדלת היא מצאה את קמרון פילדינג על המדרכה הצרה שבחוץ.</p>
<p>"אני מקווה שאני לא מפריע לך. יש לך חצי דקה בשבילי?"</p>
<p>"בטח. תיכנס."</p>
<p>היא הצטדדה, כשהוא התכופף כדי שראשו לא ייתקל במשקוף הנמוך. שניים מהדברים שהרתיעו את חמיה וחמותה בבית, היו היעדר חדר כניסה והיעדר אור בחדר שפנה לרחוב. היה שם רק חלון קטן מכוסה בשבכת סורגי ברזל, כנהוג בבתים ספרדיים, בין אם הם ארמונות או בתים קטנים.</p>
<p>"בוא למטבח," היא אמרה, לאחר שסגרה את הדלת.</p>
<p>פילדינג הניח לה להוביל. אולי זהו ביקורו הראשון כאן, היא חשבה. זה שביאטריס ביקרה בביתו לא אומר שהוא ביקר בביתה.</p>
<p>אך רגע לאחר מכן התברר לה שהיא טעתה כשאמר, "שיפצת את המטבח. הוא נראה עכשיו הרבה יותר טוב... הרבה יותר בהיר."</p>
<p>"ביאטריס לא התלהבה מבישול. אבל אני אוהבת את זה," אמרה ליז. "אני שותה ג׳ין וטוניק. אפשר להציע גם לך?"</p>
<p>"תודה. עם קרח, אבל בלי לימון, בבקשה."</p>
<p>ליז הכינה לו את המשקה והחוותה בידה לעבר כורסת נצרים שניצבה בפינה. "על מה רצית לדבר איתי?"</p>
<p>"תמיד חשדתי שלא מקפידים לנקות את הבית כשאני לא כאן. הביקור הלא צפוי הזה אישר את החשד. ברור לי שלא נגעו בבית מאז הביקור האחרון שלי." הוא משך בכתפיו הרחבות. "זה לא מפתיע. זה קורה בהרבה מדינות שבהן לתושבים הזרים יש בתי נופש. בדרך כלל, מתייחסים אליהם כאל טמבלים שיש להם כסף יותר משכל. לחיים!" הוא הרים את כוסו.</p>
<p>"לחיים!" היא ענתה לו. האם הוא עומד לבקש ממנה לטפל גם בניקיון בנוסף לגינון? לא סביר.</p>
<p>"אליסיה לא גרועה כשהיא עובדת, אבל צריך לפקוח עליה עין," הוא המשיך. "תהיתי אם תסכימי לפקח עליה. הייתי גם רוצה שיהיה כאן מישהו שאוכל לסמוך עליו, שיימלא את המקרר ואולי גם שיקשט את הבית בפרחים. אבל אולי את עסוקה מדי..."</p>
<p>ליז התכוננה להשיב לו תשובה צוננת, אם יבקש ממנה לנקות. לא משום שהיא חשבה שלא נאה לה לנקות, אלא כי לא מצא חן בעיניה שהוא התייחס למשרתה כאל לא הרבה יותר מתחביב לשעות הפנאי.</p>
<p>בעודה שוקלת מה לענות לו, הוא הוסיף, "דרך אגב, ברור שאת עושה בגן הרבה יותר מביאטריס. אני לא חושב שאני משלם לך שכר הולם. אם תסכימי לפקח על אליסיה, אשמח להעלות את השכר שלך."</p>
<p>הוא נקב בסכום בפזטות. זאת נשמעה לליז העלאה רצינית וברגע הראשון, היא חשבה שהיא טועה בחישוב כשהמירה את הסכום ללירות סטרלינג. אף שכבר חלפו שישה חודשים מאז הגיעה, היא הוסיפה להמיר את הסכום למטבע האנגלי, מלבד כשהיה מדובר ברכישות יומיומיות פעוטות.</p>
<p>"אם את חושבת שזה לא מספיק, אני פתוח למשא ומתן," הוא אמר והתבונן בה בעיניים האפורות החודרות.</p>
<p>"זה מספיק... אפילו יותר מזה. אבל אני צריכה לחשוב על זה. אני לא בטוחה שאני רוצה לקחת על עצמי התחייבות כפולה. קודם כול, הספרדית שלי עדיין די בסיסית. אני מצליחה להסתדר עם פקיד הבנק שמגיע מבחוץ, אבל הכפריים לא מצליחים להבין את המבטא שלי. אתה דובר ספרדית?"</p>
<p>הוא הנהן. "נסי את הספרדית שלך עליי." הוא הציע לה לתרגם מספר משפטים, וכשהיא תרגמה אותם כמיטב יכולתה, הוא אמר, "יפה מאוד. אל תשכחי שהאנשים שגרים פה דוברים ניב ולנסיאני ביום יום וגם ניב קסטליאני, כשהם פונים לזרים. כיום, כשיש בכל מקום מרכול, הזרים שגרים לאורך החוף יכולים להסתדר גם בלי לדעת מילה בספרדית, וזה מה שרובם עושים."</p>
<p>"איך למדת את השפה?"</p>
<p>"סבי וסבתי עברו לגור כאן כשהם פרשו לגמלאות, לאחר שאת מרבית שנותיהם הם בילו בחו״ל. גם הוריי בילו הרבה שנים בחו״ל, ואני הרביתי לבקר בחופשות מבית הספר. ילדים לומדים שפות זרות הרבה יותר מהר ממבוגרים."</p>
<p>"לה־היגרה היה ביתם של סבך וסבתך?"</p>
<p>"לא, הם גרו ליד החוף, לפני שנהיה שם צפוף. כשסבי נפטר, הוא הוריש לי את ביתו. אבל אז הבית כבר היה מוקף בווילות מפוארות שבהן בריכות שחייה, אז מכרתי אותו וקניתי את לה־היגרה ליום הפרישה שלי."</p>
<p>ליז קלטה את הנימה הביקורתית בדבריו. "מה יש לך נגד בריכות שחייה?" היא שאלה.</p>
<p>"במדינה שבה יש מחסור תמידי במים, זה בזבוז בלתי נסבל. האשמה העיקרית היא של המתכננים, שעד היום לא חוקקו חוקים שיחייבו את כל בעלי הבתים החדשים לבנות בריכות מי גשמים, במקום למלא בהן מים שפירים. אלה שאין להם בריכות מי גשמים צריכים לדעתי לשחות בים או לבנות בריכות אימון קטנטנות או ג׳קוזי." הוא סיים לשתות וקם על רגליו. "נישאר כאן עד מוצאי שבת. כשתחליטי, צרי איתי קשר. המספר נמצא בספר הטלפון."</p>
<p>היא ליוותה אותו החוצה. כשהיא חזרה למטבח, היא חשה אי שקט בגלל רצונה שהוא יישאר עוד מעט. אך מלבד מראהו הנאה וקסמו, מה עוד יש בו? כלום. הוא בדיוק כמו אביה, פלרטטן נתעב שבגידותיו הסבו סבל לאימהּ במשך שנים רבות. אף בתור אב, לא ניתן היה לסמוך על צ׳רלס האריס — הרומנים שלו תמיד קדמו בחשיבותם לתפקידו כהורה. אלא שעד שלב מאוחר, היא לא ידעה למה הוא הפר שוב ושוב את הבטחותיו להגיע למסיבות בית ספריות ולאירועים אחרים.</p>
<p>ליז החליטה להפסיק לעסוק ברחמים עצמיים. היא הדיחה את כוסו של קם פילדינג והשיבה אותה לארון, כאילו בכך שהיא מחתה את העדות לביקורו היא מוחה אותו ממחשבותיה. אך אף שהיא ניסתה לחשוב על דברים אחרים, המשיכו כוח האישיות שלו והשכר הנוסף שהוא הציע לה להעסיק את מחשבותיה בשעת ארוחת הערב שלה בגפה.</p>
<p>זה היה השכר המקובל לעזרה בניקיון ובגינון בלונדון. אין ספק שהוא יכול להרשות לעצמו. עובדי טלוויזיה משתכרים יפה. אך האם זה נאות שהיא תקבל את זה? זה יכול לשנות באופן משמעותי את המצב הכספי הלחוץ.</p>
<p>בשעה שמונה, כשעלות שיחות הטלפון בספרד הייתה נמוכה יותר מאשר במהלך שעות היום, היא ניגשה לחדר השינה הגדול מבין שני החדרים, זה ששימש אותה כחדר העבודה שלה ובו נמצא המחשב שלה.</p>
<p>לאחר שהיא בדקה את הדואר האלקטרוני שהגיע, אמצעי הקשר שלה לחברים לעבודה ולידידים, היא הקישה על דפדפן האינטרנט ונכנסה לאתר החביב עליה. הרשת היוותה בעבורה מפלט מבעיות העולם האמיתי. לעיתים, היא חשבה שהיא הופכת למכורה לרשת, אך לפחות זוהי התמכרות לא מזיקה, לא כמו התמכרות לאלכוהול.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">ביום שישי אחר הצהריים, היא התקשרה אליו.</p>
<p>"קם פילדינג."</p>
<p>היא הייתה מזהה את הטון המיוחד שלו גם אלמלא היה מציין את שמו. "מדברת ליז האריס. אם ההצעה שלך עדיין בתוקף, אני מעוניינת."</p>
<p>"נפלא, אלה חדשות נהדרות. אם תוכלי לקפוץ הנה, אתן לך צרור מפתחות ואערוך לך סיור זריז בבית."</p>
<p>"עכשיו?"</p>
<p>"אם זה מתאים לך."</p>
<p>כשהוא פתח לה את הדלת חמש דקות לאחר מכן, הוא לבש חולצת פשתן אדמדמה ומכנסי חאקי בהירים.</p>
<p>בשונה מביתה הקטן, בביתו היה חדר כניסה רחב ידיים וגרם מדרגות שלו מעקה סורגי ברזל בסגנון עתיק.</p>
<p>"פיאונה נחה בגן," הוא אמר, כשסגר את הדלת. "ביקרנו במועדון לילה על החוף. אני מקווה שלא הפרענו לך, כשחזרנו בשעות הקטנות של הלילה."</p>
<p>"רעש של מכוניות לא מעיר אותי," היא אמרה. "בקיץ, כשהלילות היו חמים, הכלבים הרעישו מאוד."</p>
<p>הוא סייר איתה ברחבי קומת הכניסה. החלונות שפנו לרחוב היו קטנים, מוגנים בשבכת ברזל שחסמה את נוף ההרים. בקצה המטבח הגדול ניצב שולחן אוכל משפחתי. דלתות מתקפלות הפרידו בין המטבח לבין חדר האורחים, שקירותיו היו מחופים במדפי ספרים ובציורים. היא ביקרה גם בחדר השינה שאליו הייתה צמודה פינת עבודה שבה ספרים נוספים ובחדר הרחצה הצמוד.</p>
<p>"הוא משרת את קומת הכניסה, ובקומה העליונה יש חדרי שינה נוספים וחדרי רחצה נוספים," הוא אמר לה. "אזמין אותך לספל קפה ואז נדון בסידורים החדשים."</p>
<p>ליז הייתה בתו של גבר ללא כישורים ביתיים וגם אשתו של גבר כזה, ולכן תמיד הופתעה כשנתקלה בגברים שמיטיבים להסתדר במטבח ושמסוגלים להאכיל את עצמם ולכבס לעצמם ללא עזרה נשית. אך היא הטילה ספק בכך שקם מסוגל ליותר מהכנת קפה. אף שייתכן שחייו ככתב חדשות הביאו אותו, כך היא שמעה, לאתרים בעייתיים מאוד ברחבי העולם, שבהם לא תמיד ניתן להשיג מלונות שמספקים את כל השירותים הדרושים.</p>
<p>"אני אמור להגיע הנה לעיתים קרובות יותר, במהלך השנה הקרובה," הוא אמר, בעת שהניח ספלים ותחתיות על מגש. "באיזו תדירות צריך לנקות את הבית הזה, כדי לשמור עליו במצב סביר?"</p>
<p>ליז נשענה על משטח העבודה הוורדרד שהפריד בין אזור הבישול לבין פינת האוכל. "למטבח ולחדרי הרחצה דרושה תשומת לב רבה יותר מאשר לחדרי השינה. אין לי מושג לגבי מידת היעילות של אליסיה כשהיא מנקה. הכי הגיוני שאני אבדוק מדי שבועיים, ואציע לה מה כדאי לעשות."</p>
<p>הוא חייך אליה. "שמתי לב שאמרת ׳אציע׳, לא ׳אגיד׳. נשמע לי שיש לך יכולות ניהול יפות."</p>
<p>היא הייתה מודעת לקסמו וניסתה להתנגד להשפעתו. היא אמרה, "רוב האנשים מעדיפים שיבקשו מהם, במקום שיגידו להם מה לעשות. זה מתקבל על הדעת. בעבור השכר שאתה מוכן לשלם לי, אני מוכנה לדאוג לזה שהבית יהיה מוכן תמיד. אבל ברור שחשוב שתודיע לי לפני שתגיע, כדי שאספיק למלא את המקרר."</p>
<p>"תני לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך, ואני אתן לך את שלי," הוא אמר. "ככה יהיה לנו קל לשמור על קשר. יש דפים ועפרונות בחדר השני..." הוא החווה בידו לעבר חדר האורחים.</p>
<p>ליז הביאה את הדפים ורשמה לו את כתובתה באינטרנט. קם רשם לה את הכתובת שלו, בעודו ממתין לרתיחת הקומקום. הוא הוציא צנצנת קפה נמס נטול קפאין ושם בספלים, מילא אותם במים ונשא את המגש לשולחן.</p>
<p>"לא קניתי את הסיפור של אליסיה על הסיבה לבלגן כשהגענו," הוא אמר. "אני מקווה שהפיקוח שלך יחזיר אותה למסלול. אם לא, אולי לא תהיה ברירה אלא למצוא עוזרת בית אחרת. אולי תוכלי לברר. אני יודע שלהרבה נשים צעירות יש כיום מכוניות, והן מעדיפות לעבוד במרכולים ובמשרדים. אבל לנשים המבוגרות יותר, שאין להן אמצעי תחבורה, אין ברירה אלא לעבוד בעבודות ניקיון."</p>
<p>"אני אברר," אמרה ליז. "אבל אני חייבת להזכיר לך שזה לא כיף, לנקות בית ריק בשביל בעל בית שלא נמצא. אם תגיע הנה לעיתים קרובות יותר ואני אשבח את אליסיה, ייתכן שהיא תשתדל יותר. עבודות הניקיון משעממות נורא והנשים שעובדות בזה רוצות להרגיש שמעריכים את עבודתן." היא חשבה על אימהּ, שאיש לא העריך מעולם את ניהול משק הבית המופתי שלה וגם לא הבחין בו.</p>
<p>הוא החליף את הנושא. "יש לך קשר עם התושבים הזרים האחרים? הם ידידותיים כלפייך?״</p>
<p>"מאוד... וגם המקומיים." אך כפי שהיא הבינה כבר באנגליה, יש הבדל מהותי בין חיי אישה נשואה לבין חיי אלמנה. העולם החברתי נועד לזוגות, לא לפנויים ולפנויות.</p>
<p>דלת המרפסת נפתחה, ופיאונה הצטרפה אליהם. היא הייתה לבושה בביקיני הכסוף הזעיר ביותר שליז ראתה מימיה. כשקם התרומם ממושבו, היא אמרה, ״זה קפה? אני יכולה לקבל גם?" רק לאחר זמן מה, היא נזכרה לזרוק ׳שלום׳ לליז.</p>
<p>ליז ניסתה לשבור את השתיקה ואמרה, "ביליתם יפה בלילה בעיר?"</p>
<p>"זה היה בסדר."</p>
<p>משיכת הכתף של פיאונה הרטיטה את שדיה בגביעי הכסף. סביר להניח שמרבית הגברים היו חושבים שהעירום שלה סקסי מאוד, חשבה ליז. אבל האם גם גבר דק אבחנה יחשוב כך? האם לא יחשוב שהיא מגזימה בניסיונות הפיתוי שלה? אך הרי הסקסיות שלה היא הסיבה היחידה, כנראה, להימצאותה כאן. היא לא הותירה רושם של אשת שיחה מצטיינת. היא אף לא הייתה מוצלחת במיוחד בשיחת החולין הסתמית של זרים, במקרים מעין זה.</p>
<p>ליז רוקנה את הספל שלה. "כדאי שאזוז. יש לי הרבה עבודה היום."</p>
<p>"חכי רגע." קם הושיט לפיאונה את ספל הקפה שלה ואז חיטט בכיס המכנסיים שלו והוציא שטר מקופל. "כדאי שיהיה לך קצת כסף, למקרה ש... גם לשלם לאליסיה וגם בשבילך."</p>
<p>"זה לא נחוץ. נוכל לסגור את החשבון בביקור הבא שלך."</p>
<p>"זה נחוץ בהחלט. אולי טרוריסט יפוצץ אותי, ואז מה יהיה איתך?" הוא הושיט לה מספר שטרות. "מחר בבוקר, אתקשר לבנק ואסדיר את העברת התשלומים לחשבון שלך. את זקוקה גם למפתחות הנוספים ששכפלתי. הם נמצאים במגירה בחדר הכניסה."</p>
<p>ליז הלכה בעקבותיו למטבח ואמרה, "שלום, פיאונה."</p>
<p>פיאונה אמרה, "להתראות," אך לא טרחה להסוות את אדישותה בחיוך.</p>
<p>היא בטח נפלאה במיטה, אם הוא מוכן לסבול את ההתנהגות הלא מנומסת שלה, חשבה ליז בעודה צועדת ברחוב, הכסף בכיסה ומפתחות לה־היגרה בידה.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">כשקם שב למטבח, פיאונה אמרה, "היא צריכה לקצר את האף שלה."</p>
<p>״מה הבעיה באף שלה?״</p>
<p>"הוא גדול מדי."</p>
<p>"גם שלי," הוא אמר ושפשף בידו את האף הבולט שירש מאבי סבו, קפטן פילדינג ׳הנשר׳. תווי פניו היו זהים לאלה של הלוחם האפגני שלחם נגדו. הוא מת מות גיבורים בקאבול, בשנות מלכותה הראשונות של המלכה ויקטוריה. קם נהג להאמין שבחירת הקריירה שלו הושפעה מגן ההרפתקנות שירש מאבותיו.</p>
<p>"זה שונה," אמרה פיאונה. "אף גדול הוא בסדר לגבר. אבל לא לאישה."</p>
<p>"שמתי לב רק לעיניים שלה. יש להן צבע כחול־סגול," הוא הוסיף, "הן נראות כמו פרחי בר כחולים."</p>
<p>"אתה לא מוצא חן בעיניה," אמרה פיאונה. "וגם אני לא. היא מרימה את האף הגדול שלה. אבל זה לא מנע ממנה לקחת ממך כסף."</p>
<p>"למה את חושבת שלא מצאנו חן בעיניה?" קם יכול היה לנחש את הסיבה, אך פקפק בכך שפיאונה מסוגלת לכך.</p>
<p>"אני מניחה שהיא מקנאה בך," אמרה פיאונה. "אתה מפורסם, עשיר ומצליח, והיא כלומניקית שגרה בבית עלוב, בלי גרוש. לא נראה לי שהיא תמצא בעל חדש."</p>
<p>"את חתיכה מהממת, אבל יש לך לב רע, נכון, פיאונה?" הוא אמר ביבושת. "אני מתרשם שגברת האריס אוהבת את הבית הקטן שלה, היא לא בזבזנית, והיא עדיין באבל."</p>
<p>יש בו כמה דברים שאני לא סובלת, חשבה פיאונה. הוא יכול להיות עוקצני, ולפעמים אין לה מושג על מה הוא מדבר. אך היא נהנתה מכך שנשים אחרות מקנאות בה, והוא לא ציפה ממנה לעשות את כל העבודה במיטה, בניגוד לכמה מהגברים שהכירה. למען האמת, היא נהנתה איתו מאוד במיטה.</p>
<p>היא חייכה אליו חיוך מפתה. ״אני הולכת להתקלח. מעוניין להצטרף?״</p>
<p> </p>
<p class="noindent">בלילה, בלי להעיר את פיאונה, קם התעורר וירד למטה לשתות מים. בשנות העשרים שלו ובתחילת שנות השלושים לחייו, הוא נהג לשתות כמויות גדולות של אלכוהול, אבל כיום הוא המעיט לשתות. הוא ידע מה קורה לעיתונאים שממשיכים לשתות גם בשנות הארבעים לחייהם.</p>
<p>הוא היה בכושר ורצה להישאר כך. הוא שתה השבוע בחברת פיאונה יותר מששתה זמן רב. הוא ידע את הסיבה. היא שיעממה אותו. כשהם לא היו במיטה, היא נראתה לו סתמית. זאת הייתה טעות, להביא אותה הנה. זה לא המקום המתאים לה. היא אוהבת קניות, מסעדות אופנתיות ומועדוני ריקודים. זה אנוכי מצידו, למנוע ממנה את הדברים החביבים עליה. היא נערת שעשועים, אך הוא אינו עוד נער שעשועים. הגיע הזמן להודות בעובדה הזאת, ולארגן מחדש את חייו בהתאם.</p>
<p>לאחר שהוא שתה כוס מים מינרליים, הוא לקח איתו כוס מים נוספת למעלה. חדר השינה היה מוצף באור הירח. הירח האיר על פניה הישנות של פיאונה ועל הקימורים הנדיבים שמתחת לסדין המקומט.</p>
<p>קם ניגש לחלון והתבונן החוצה. מעבר לקצה חומת הגן הייתה שורת גגות רעפים. רעפים רבים לא היו מונחים במקומם ואחרים היו מוכתמים בחזזית. מספר בתים היו ריקים או שימשו רק לאחסון. היה שם גג שטוח אחד בלבד, שינוי שבוצע על ידי ביאטריס מייבורי.</p>
<p>הוא חשב על האישה שגרה שם כעת במקומה, גברת האריס המכופתרת. הוא חשב שעשה את הצעד הנכון, כשמינה אותה לפקח על משק הבית שלו. היא נראתה לו טיפוס אחראי שירוויח ביושר כל אגורה. הטיפול שלה בגינה הרבה יותר מוצלח מטיפולה של ביאטריס.</p>
<p>אך בה בעת, הוא חשב שזה טירוף מצידה לקבור את עצמה בכפר כזה. מובן שכפי שאמר לפיאונה, ליז האריס עדיין מתאבלת על בעלה השוטה שזלזל בחייו והרס את חייה במעשה טירוף אבירי. אילו הניסיון שלו היה מוכתר בהצלחה, הוא היה היום גיבור. אלא שהוא מת. ולה נותר עתיד עגום ובודד. הוא לא שאל, אך היה בטוח שאין להם ילדים. אילו היו לה ילדים, היא לא הייתה פה.</p>
<p>העובדה שהיא נענתה להצעתו, אף שברור שאינה מחבבת אותו, רמזה שהמשרה שלה כמעצבת לא משתלמת באופן מיוחד. היא לא הראתה במופגן שהוא מרתיע אותה, אך הוא למד בעבודתו לקלוט זרמים תת קרקעיים. כמו רוב הנשים ההגונות, היה לה קוד מוסרי נוקשה, שלא ראה בעין יפה התנהגות מתירנית כמו זו שלו ושל פיאונה. נשים הגונות רוצות שכולם יחיו כמוהן — ושהגברים יעבדו במשרה סולידית בין תשע לחמש כרואי חשבון או כעורכי דין.</p>
<p>אך הוא בחר בקריירה שדרשה ממנו לארוז את חפציו בזמן קצר אחרי הפנייתו ולצאת לכל מקום שעושה כותרות, בדרך כלל, למקום לא נוח להחריד שממנו יש סיכון סביר שהוא לא יחזור. שיעור הפציעה בקרב עיתונאי מלחמה וצלמי קרב היה גבוה. אלה לא חיים שמתאימים לאיש משפחה. חלק מעמיתיו למקצוע ניסו, אך זה הסתיים בדרך כלל בגירושין. עדיף לא לנסות, לא לפני הפרישה, בכל אופן, דבר שכלל לא עמד על הפרק.</p>
<p>במשך קרוב לעשרים שנים, הוא חווה את אימי המלחמה באתרי הלחימה הגרועים ביותר בעולם, והצליח לצאת מזה בשריטה בזרועו בלבד. ייתכן שבעתיד, לא יתמזל מזלו. עמיתים רבים מדי למקצוע נהרגו או נפצעו באורח קשה. הגיעה השעה לפרוש ולעבור לסיקור מהאולפן, ואם זה לא יעלה בידו, למצוא לעצמו מקור פרנסה אחר.</p>
<p>הייתה לו תחושה שהמפתח לעתידו נמצא ברשת האינטרנט, ואם אינו טועה, הוא יוכל לחיות בכל מקום שיבחר. אולי כאן, בכפר השלו הזה, הכה מרוחק מאתרי הקרבות שבהם בילה בשנים האחרונות. הכפר הזה נראה לו כמו כוכב לכת אחר.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">באחד הימים, כשבוע לאחר שהדיירים חזרו ללה־היגרה, ליז פתחה השכם בבוקר את תיבת הדואר האלקטרוני הנכנס ומצאה הודעה מקם פילדינג. בשורת הנושא הוא הדפיס, "איחוליי על האתר החדש שלך ברשת."</p>
<p>אף שהכתובת שהיא רשמה לו הייתה שגרתית, היא התפלאה לגלות שהוא טרח לגלות שהחלק האחרון קישר לאתר. אך אז היא נזכרה שהוא עיתונאי ושסקרנות היא תכונה אופיינית לעיתונאים.</p>
<p>היא קראה את החלק העיקרי של ההודעה שהוא שלח לה.</p>
<p> </p>
<p> </p>
<p class="noindent">גברת האריס היקרה! (ואולי אוכל לקרוא לך ליז?)</p>
<p>ביקרתי באתר שלך. מרשים מאוד. אולי כדאי שתעברי מעיצוב רקמה לעיצוב אתרים. שמעתי שיש דרישה למעצבי אתרים מוכשרים. מה דעתך להתחיל בעיצוב אתר בשבילי?</p>
<p>אם את מוכנה לנסות, אשמח לשלם לך את השכר המקובל.</p>
<p>חשבי על זה.</p>
<p>בברכה, קם.</p>
<p> </p>
<p class="noindent"> </p>
<p class="noindent">ליז הדפיסה את ההודעה שלו ושמה אותה בתיק שלה, כדי שתוכל לעיין בה שוב לאחר מכן. היום היא אמורה לרדת לחוף, לבקר בפגישה השבועית של חוג המחשבים בקלפה.</p>
<p>לדברי האנשים המבוגרים שהכירו את ספרד לפני פלישת התיירים, קלפה הייתה פעם כפר דייגים קטן ורדום. עתה היא הפכה לעיר נופש גדולה שבה בתי דירות גבוהים, ברובם דירות נופש או דירותיהם של גמלאים זרים שעברו לגור בספרד.</p>
<p>ליז לא אהבה את קלפה, אך הכירה בכך שאנשים רבים אוהבים אותה. היא אהבה את פגישות החוג, אף שמרבית החברים האחרים היו בגיל הוריה. אך ההתלהבות המשותפת מהמחשב העלימה את הבדלי הגילים. אחד או שניים מהגברים הקשישים קרצו לה מדי פעם, ואחד אף ניסה למשש אותה. אך היא הצליחה להסתדר עם זה.</p>
<p>בסיום הפגישה היא ודבורה, גרושה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה ששמרה על קשר עם ילדיה באמצעות הדואר האלקטרוני, אכלו יחד את ארוחת הצהריים במסעדה סינית בקרבת הנמל. המסעדה הייתה סמוכה לפניון דה אינפץ׳, הצוק העצום שהיווה אבן שואבת למטפסים שהגיעו אליו מכל רחבי אירופה.</p>
<p>"צעדת פעם בשביל שעולה בצד האחר של הצוק?" היא שאלה את חברתה.</p>
<p>דבורה הנידה בראשה. "אני לא אוהבת גבהים. אני מפחדת לגור אפילו בקומה גבוהה בבניין רב קומות."</p>
<p>"גם אני," אמרה ליז. "מפחיד לשבת על המרפסות הקטנטנות האלה. אבל דירת גג עם גינה תתאים לי. הנוף משם בטח נפלא."</p>
<p>בתום ארוחת הצהריים, היא שבה לוולדקרסקה. היות שלא היה לה מוסך בביתה, היא נאלצה להחנות את מכוניתה בת השבע בחניון הסמוך לבניין שפעם שימש כמכבסה ציבורית שנחל זרם בתוכה. הנחל התייבש מאז וכיום, כך סיפרה לה ביאטריס, המים הגיעו מבארות עמוקות שנקדחו ליד כפר בקצהו האחר של העמק. כיום בכל הבתים יש מים זורמים ומכונות כביסה, אך במדינה שבה כמות המשקעים נמוכה, קשה לספק את הדרישה הגוברת למים.</p>
<p>לאחר שהיא פשטה את בגדיה החגיגיים ולבשה בגדי יום יום, היא התיישבה לענות לקם פילדינג.</p>
<p>לא היה לה אכפת שהוא קרא לה ליז, אך היא לא הייתה בטוחה שהיא מעוניינת בשלב הזה לקרוא לו קם. מכל מקום, לפתוח את מכתבה ב׳מר פילדינג היקר׳ נשמע נפוח מעט יחסית לפנייה הלא רשמית שלו. לכן היא ויתרה ופתחה,</p>
<p> </p>
<p>קם היקר,</p>
<p>שמחתי לשמוע שהאתר שלי מצא חן בעיניך, ומחמיא לי שאתה מוכן להפקיד בידיי את עיצוב האתר שלך. היות שמעולם לא עיצבתי לאדם אחר, אין לי מושג מה התעריף המקובל. אבל אני יכולה לברר, ואולי נוכל להמשיך לדון בזה בפעם הבאה שתגיע. יהיו לי הרבה שאלות אליך, לפני שאוכל לבנות אתר שיספק את שנינו. מה תהיה מטרת האתר?</p>
<p>ליז.</p>
<p> </p>
<p>לאחר שהיא התחברה לשרת החינם של חברת הטלפונים הספרדית ושלחה את ההודעה, היא החלה לפקפק אם נבון מצידה להדק את הקשר עם קם פילדינג.</p>
<p>מהרגע הראשון שפגשה בו, היא ניצבה על המשמר. היות שכך, האין זו שטות להתחייב לדבר שיצריך קשר הדוק יותר איתו? לא נבון יותר לסרב בנימוס להצעתו, בתירוץ שידיה מלאות בעבודה?</p>




			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 16 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות