משפחת מקנזי 2 המשימה של מקנזי 157
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
שווה קריאה! הורידו עכשיו את האפליקציה וקבלו 5 ספרים במתנה! *הספרים שבתמונה
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
משפחת מקנזי 2 המשימה של מקנזי 157

לינדה האוארד
נייט וינג – מטוס הניסוי המהפכני המצויד במערכת נשק סודית ביותר – עמד בראש סדר העדיפויות של קולנול ג’ו מקנזי, ומומחית הנשק קרוליין אוונס הייתה הסחת דעת העיקרית שלו. נכון, הבלונדינית העקשנית התעלמה מחיזוריו, אבל ג’ו לא נודע כמי שמרים ידיים. פתאום הוא מגלה שמישהו בתוך הפרויקט מחבל במטוס, ובגלל שעות העבודה המאוחרות שלה והמומחיות שלה בתחום, קרוליין היא החשודה המתבקשת. עכשיו ג’ו חייב לבחור בין נאמנות לארצו לבין אהבתו לחשודה העיקרית...
שם: משפחת מקנזי 2 המשימה של מקנזי 157
מחבר/ת: לינדה האוארד
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
הוצאה לאור: שלגי
מק״ט: 011632342
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
				<h2>1</h2>
<p class="noindent">היא הייתה החתיכה היפה ביותר שראה מימיו, מהירה וחלקה וקטלנית. קצב ליבו הואץ מעצם ההתבוננות בה. אפילו כשחנתה בהאנגר, מנועיה קרים וגלגליה דוממים, היא עשתה רושם של מהירות עילאית.</p>
<p>קולונל ג׳ו מקנזי שלח יד ונגע בגוף המטוס, אצבעותיו הארוכות ליטפו אותו במגע קל של מאהב. המתכת הכהה של המעטפת שלו הייתה חלקלקה למגע, בשונה מכל מטוס קרב אחר שהוא הטיס, וההבדל הקסים אותו. הוא ידע שזה מפני שהמעטפת שלו היא שילוב חדש מהפכני של תרמו־פלסטיק, גרפיט ומשי עכבישים תעשייתי, שהיה הרבה יותר חזק וגמיש מפלדה. בזכות המבנה הייחודי המעטפת יכלה לעמוד בפני כוח רב בלי להתפרק, יותר מכל מטוס שנבנה אי פעם. הוא ידע זאת בתאוריה, אבל מבחינה רגשית האמין שזה מפני שהיא כה מלאת חיים. לא היה לה מרקם של מתכת. אולי זה היה משי העכבישים, אבל היא לא הייתה קרה למגע כמו כל מטוס אחר. תוכניות פיתוח קיבלו לרוב שמות קוד שלא שיקפו את אופי התוכנית, וזו הסיבה שהבלקברד 71־SR המוקדם זכה לשם הקוד <b>אוקסקארט</b>. המטוס הספציפי הזה, מטוס קרב טקטי מתקדם בן הדור השני, נשא את שם הקוד התיאורי יוצא הדופן <b>נייט וינג</b>, כנף לילה, וכשהוא ייכנס לייצור, הוא יקבל כינוי מאצ׳ואיסטי מתאים כמו למטוס 15־F <b>איגל</b> או למטוס 16־F <b>פייטינג פלקון,</b> אבל אצל קולונל מקנזי הוא נקרא בובה. למעשה היו חמישה אבות טיפוס, והוא קרא לכולם בובה. טייסי הניסוי שהשתתפו בתוכנית תחת פיקודו התלוננו שהיא – לא משנה על איזו מהן מדובר – תמיד עשתה להם בעיות, כי הוא פינק אותה עד כדי כך שהיא לא רצתה איש חוץ ממנו. קולונל מקנזי נעץ בהם את מבטו הכחול כקרח האגדי והשיב, "זה מה שכל הנשים שלי אומרות." פניו נשארו חסרות כל הבעה וגרמו לאנשיו לתהות אם זו האמת או בדיחה. הם חשדו שזו האמת.</p>
<p>ג׳ו מקנזי הטיס הרבה מטוסים שווים, אבל בובה הייתה מיוחדת, לא רק במבנה ובכוח שלה, אלא גם במערכת הנשק שלה. היא הייתה באמת מהפכנית, והיא הייתה שלו. כמנהל התוכנית, האחריות שלו הייתה לפתור את הבעיות שלה כדי שהיא תוכל להיכנס לייצור מלא. זאת בהנחה שהקונגרס יספק את המימון, אבל גנרל ריימי היה משוכנע שלא תתעורר שום בעיה.</p>
<p>במשך תקופה ארוכה פגמה טכנולוגיית החמקנות מהכוח ומהמהירות של מטוסי הקרב, עד שהופעתו של המטוס העל־קולי הפחיתה כמה מבעיות הכוח. בובה הייתה גם חמקנית וגם מהירה, עם דחף שאפשר לה לבצע פניות חדות מכפי שכל מטוס קרב אחר ביצע אי פעם, ובמהירויות גבוהות יותר. היא עברה את מאך 2, ושברה את מאך 3 בעזרת מבער אחורי. ומערכת הנשק שלה השתמשה בירי לייזר מתכוון, <b>יל"ם</b>, ראשי תיבות קטנים ותמימים למה שיהיה ביום מן הימים לוחמה מהפכנית. מקנזי ידע שהוא שותף לעשיית היסטוריה. לייזרים שימשו לרכישת מטרות כבר מספר שנים, קרן האור מנחה את הטילים אל המקום הנבחר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלייזרים שימשו ככלי הנשק עצמם. מדענים פתרו סוף־סוף את הקושי של מקור האנרגיה בשביל הלייזר המשגר קרן רנטגן והשתמשו באופטיקה מתוחכמת. חיישנים בקסדת הטייס אפשרו לו להבחין בטיל, במטרה או במטוס אויב מכל הכיוונים, ומערכת הטיווח המתכווננת עקבה אחרי הכיוון של החיישנים שבקסדה. לא משנה לאן פנה מטוס אויב, הוא לא יכול היה לברוח. המטרה הייתה צריכה לטוס מהר יותר ממהירות האור כדי לחמוק מקרן הלייזר, משהו שלא היה צפוי לקרות.</p>
<p>בובה הייתה כה מורכבת עד שרק הטובים ביותר לקחו חלק בשלב זה של פיתוחה, והאבטחה שהקיפה אותה הייתה כה הדוקה עד שנמלה הייתה מתקשה להיכנס להאנגר ללא אישור מתאים.</p>
<p>"אתה צריך משהו, אדוני?"</p>
<p>ג׳ו הסתובב והפנה את תשומת ליבו לסמל ראשון דניס וייטסייד, שנודע בכינוי וייטי ושהיה בעל שיער אדמוני לוהט, שפע של נמשים וגאונות מכנית שהייתה כמעט מופלאה בכל הנוגע למטוסים. וייטי הרגיש שבובה היא המטוס שלו והרשה שהטייסים ייגעו בה רק מפני שלא הצליח למצוא דרך למנוע זאת.</p>
<p>"אני רק בודק אותה לפני שאלך לישון," ענה ג׳ו. "לא היית אמור לסיים את המשמרת לפני שעות?"</p>
<p>וייטי הוציא סמרטוט מכיסו האחורי והבריק בעדינות את הנקודה שבה נגעו אצבעותיו של ג׳ו במטוס. "היו כמה דברים שרציתי לוודא שייעשו כמו שצריך," ענה. "אתה מטיס אותה בבוקר, נכון, אדוני?"</p>
<p>"כן."</p>
<p>וייטי רטן. "לפחות אתה לא מתעלל בה כמו כמה מהחבר׳ה," אמר בנימה מתלוננת.</p>
<p>"אם תראה מישהו מהחבר׳ה שלי מתייחס לאחד המטוסים בגסות, תודיע לי."</p>
<p>"טוב, זה לא בדיוק בגסות. פשוט אין להם את הכישרון שלך."</p>
<p>"בכל זאת, התכוונתי למה שאמרתי."</p>
<p>"כן, אדוני."</p>
<p>ג׳ו טפח לווייטי על הכתף והלך לכיוון חדרו. הסמל ליווה אותו בעיניו שעה ארוכה. לא היה לו ספק שהקולונל אכן יגרום לטייסים לייחל למותם ולגיהינום רק כדי לברוח מחמת זעמו אם מישהו מהם ייתפס כשהוא נוהג בחוסר זהירות או בטיפשות באחד מאבות הטיפוס של <b>נייט וינג</b>. קולונל מקנזי נודע לשמצה בשאיפה שלו לשלמות מהטייסים שלו, אבל בו־זמנית ידעו כולם שחיי אנשיו יקרים לו יותר מכל דבר אחר, והתחזוקה של המטוסים הייתה חייבת להיות מעולה, וזו הסיבה שווייטי עדיין היה בהאנגר שעה ארוכה אחרי שהיה אמור לסיים את המשמרת שלו. מקנזי דרש את המיטב מכל האנשים בתוכנית שלו, ללא שום יוצא מן הכלל. טעות בתחזוקת הקרקע הייתה עלולה להוביל לאובדן של אחד המטוסים השווים שמונים מיליון דולר, או אפילו למותו של טייס. זו לא הייתה עבודה שהתאימה לאנשים לא רציניים.</p>
<p>כשג׳ו צעד בלילה המדברי, הוא ראה אור באחד המשרדים והפנה את פסיעותיו אל בניין המתכת. לא הייתה לו התנגדות שאנשיו יעבדו עד מאוחר, אבל הוא רצה גם שכולם יהיו ערים וערניים למחרת בבוקר. בפרויקט של <b>נייט וינג </b>היו גם כמה מכורים לעבודה שהיו עובדים שמונה־עשרה שעות ביממה אילולא הוא הציק להם בעניין.</p>
<p>צעדיו היו שקטים, לא מפני שהוא ניסה להתגנב לבניין אלא מפני שכך למד ללכת מהצעד הראשון שלו. אף שמי שהיה במשרד ממילא לא היה שומע אותו מתקרב. המזגנים פעלו בקול זמזום, ניסו ללא הצלחה לנטרל את החום של אמצע יולי. נדמה היה שצריפי המתכת ספגו לתוכם את השמש היוקדת.</p>
<p>הבניין היה חשוך פרט לאור באחד התאים משמאל. זה היה אחד המשרדים ששימש את הצוות האזרחי לרכישת מטרות בלייזר, צוות שתפקידו היה לפתור את הבעיות שצצו תמיד כשמערכת חדשה הוכנסה לפעולה. ג׳ו נזכר שטכנאית חדשה הייתה אמורה להגיע באותו יום כדי להחליף את אחד מאנשי הצוות המקורי שלקה לפני שבוע בהתקף לב קל. האיש שחטף את ההתקף היה בסדר. אבל הרופא שלו לא רצה שהוא יעבוד בחום של שלושים ושמונה מעלות ויותר, לכן החברה הטיסה לבסיס את המחליפה שלו.</p>
<p>ג׳ו הסתקרן לפגוש את המחליפה, אישה בשם קרוליין אוונס. הוא שמע את שלושת חברי הצוות האחרים כשהתלוננו עליה, קראו לה מלכת היופי בטון שלא היה אחוז התפעלות. הצוות אולי היה אזרחי, אבל הוא לא יכול היה להרשות לחיכוכים בין אנשי הקבוצה להשפיע על עבודתם. אם אנשי הצוות לא יצליחו להסתדר, יהיה עליו לומר לאנשי מערכות הלייזר להחליף את המחליפה שלהם. הוא רצה לדבר עם אותו איש צוות שעבד עד מאוחר, לברר אם מיס אוונס הגיעה בשלום, ולדעת מהי בדיוק הסיבה שהם לא רוצים לעבוד איתה.</p>
<p>הוא פסע בשקט אל פתח המשרד והתבונן פנימה במשך דקה. האישה שבמשרד הייתה מוכרחה להיות מלכת היופי בכבודה ובעצמה, כי היא בהחלט לא הייתה מישהי שהוא פגש אי פעם. הוא היה זוכר אותה אילו פגש אותה.</p>
<p>בטוח שהיא בלתי נשכחת. יציבתו הזקופה התקשחה לאט כשכל שריר בגופו קפץ למצב כוננות. הוא היה עייף, אבל פתאום זרם אדרנלין בדמו וכל חושיו התחדדו, כפי שקרה כשהפעיל את המבערים האחוריים וטס במהירות.</p>
<p>היא לבשה חצאית אדומה ישרה שהסתיימה הרבה מעל ברכיה. היא חלצה נעליים והתרווחה בכיסאה, כפות רגליה היחפות נחו על שולחן העבודה. ג׳ו השעין את כתפו על מסגרת הדלת ובחן בעצלות את הרגליים המעוגלות והחלקות שנחשפו לפניו. היא לא לבשה גרביונים. גרביונים היו לא מעשיים בגלל החום. רגליים נחמדות. הרבה יותר מנחמדות. כמעט מדהימות.</p>
<p>בחיקה היה צרור של תדפיסי מחשב, והיא בדקה כל פרט ונעזרה מדי פעם בספר שנח לידה. ספל של תה ירקרק חיוור העלה אדים קלים במרחק לא רב מידה, שלעיתים נשלחה בלי להסתכל. שערה היה חיוור ובצורת פעמון, מסורק ישר אחורה מפניה בסגנון קלאסי וארוך מספיק כדי לגלוש על כתפיה. הוא יכול היה לראות רק חלק מפניה, מספיק כדי לשים לב לעצמות לחייה הגבוהות ולשפתיה המלאות.</p>
<p>פתאום רצה שהיא תסתובב אליו. הוא רצה לראות את עיניה, לשמוע את קולה.</p>
<p>"הגיע הזמן לסיים את יום העבודה," אמר.</p>
<p>היא זינקה מהכיסא בצווחה חנוקה, תה נשפך לכיוון אחד ותדפיסי המחשב לכיוון השני, רגליים ארוכות התעופפו כשהיא הורידה אותן אל הרצפה, הכיסא נשלח בסחרור אל צידו השני של החדר והתנגש בתיקיות. היא הסתובבה אליו, יד אחת לחוצה אל החזה שלה כאילו בכך יכלה להרגיע את פעימות ליבה. חזה מעוצב מאוד, הבחין ג׳ו, כי ידה הצמידה את חולצת הכותנה אל גופה.</p>
<p>כעס הבזיק על פניה כמו ברק, ואז נעלם באותה מהירות כשעיניה התרחבו. "אוי, אלוהים," אמרה בלחש. "אתה ג׳ו."</p>
<p>הוא הבחין בנימת הסרקזם המרומזת, וגבותיו השחורות התרוממו. "קולונל ג׳ו."</p>
<p>"אני רואה," אמרה בהתפעלות. "קולונל אמיתי. ואיש טבעת," הוסיפה, מצביעה על טבעת האקדמיה שלו ומשתמשת בכינוי הלא מחמיא לאדם שסיים ללמוד באקדמיה ואהב להבליט את הרקע שלו. "או ששדדת קולונל וגנבת ממנו את סימני הדרגה שלו, עברת מתיחת פנים פנטסטית וצבעת את השיער לשחור, או שיש לך איזה תומך בעל השפעה שמקפיץ אותך בדרגות."</p>
<p>הוא שמר על הבעת פנים נעימה. "אולי אני מצוין במה שאני עושה."</p>
<p>"קידום מוצדק?" שאלה, כאילו זה רעיון כה מופרך עד שאינו מתקבל על הדעת. "לאאא."</p>
<p>הוא היה רגיל לכל מיני תגובות של נשים אליו, החל מסקרנות ועד לחשש שגובל בפחד, תמיד בשילוב עם מודעות גופנית חזקה מאוד אליו. הוא היה רגיל גם ליחס של כבוד, אם לא לחיבה. אף אחד מהדברים האלה לא ניכר בהבעתה של קרוליין אוונס. היא לא הסירה ממנו את עיניה, מבטה יציב וחודר כמו של אקדוחן. כן, זה היה העניין. היא הביטה בו כאילו הוא אויב.</p>
<p>הוא התרחק ממסגרת הדלת שעליה נשען והושיט לה את ידו, החליט פתאום להעביר את המצב לפסים מקצועיים ולהבהיר לה עם מי היא מתעסקת. "קולונל ג׳ו מקנזי, מנהל הפרויקט." פרוטוקול השירות ציין שלחיצת ידיים נתונה לבחירתה של אישה, שלקצין אסור להושיט לאישה יד מיוזמתו, אבל הוא רצה להרגיש את ידה בידו וחש שאם ישאיר את הבחירה בידיה, היא לא תרצה אפילו במגע הזה.</p>
<p>היא לא היססה אלא לפתה את ידו בתקיפות. "קרוליין אוונס, המחליפה של בוים וולטון בצוות הלייזר." שתי לחיצות מעלה ומטה, ואז היא הרחיקה את ידה.</p>
<p>כיוון שהיא הייתה יחפה, הוא העריך את גובהה במדויק כמטר שישים ושלושה לערך. קודקודה הגיע אל עצם הבריח שלו. הבדלי הגובה ביניהם לא הבהילו אותה, אף שהיא נאלצה להרים עיניים כדי לפגוש במבטו. עיניה היו ירוקות כהות, הוא שם לב, ממוסגרות על ידי ריסים וגבות כהים שרמזו על כך שהזהב שבשערה הושג באמצעים כימיים.</p>
<p>הוא החווה בראשו על התדפיסים שעל הרצפה. "למה את עובדת בשעה כל כך מאוחרת, במיוחד ביום הראשון שלך בתפקיד? יש איזו בעיה שאני צריך לדעת עליה?"</p>
<p>"לא שידוע לי," ענתה והתכופפה להרים את אקורדיון הניירות. "סתם ביצעתי בדיקה חוזרת של כמה פריטים."</p>
<p>"למה? מה גרם לך לחשוב על זה?"</p>
<p>היא נתנה בו מבט חסר סבלנות. "יש לי נטייה כרונית לבדוק כל דבר פעמיים. אני תמיד בודקת פעמיים שהתנור כבוי, שהמגהץ מנותק מהחשמל, שהדלת נעולה. אני מסתכלת לכל כיוון פעמיים לפני שאני חוצה את הכביש."</p>
<p>"לא מצאת שום בעיה?"</p>
<p>"לא, ברור שלא. כבר אמרתי את זה."</p>
<p>הוא נרגע ברגע שהובטח לו שאין שום בעיה במערכת הטיווח, והוא חזר לבחון את קרוליין אוונס בהנאה ובנחת. היא הוציאה גליל של מגבות נייר ממגרת השולחן והשתמשה בכמה ריבועים כדי לספוג את התה שנשפך. היא רכנה והתפתלה בתנועה זורמת שנראתה לו סקסית. כל מה שהיא עשתה עד עכשיו, אפילו האתגר הלא מוסתר שבמבטה, נראה לו סקסי. חלציו נמתחו בתגובה.</p>
<p>היא השליכה את מגבות הנייר הרטובות לפח והכניסה את רגליה לנעליה. "היה נחמד לפגוש אותך, קולונל," אמרה בלי להביט בו. "נתראה מחר."</p>
<p>"אני אלווה אותך לחדר שלך."</p>
<p>"לא. תודה."</p>
<p>הסירוב המיידי והאגבי להצעתו עצבן אותו. "השעה מאוחרת, ואת לבד. אני מלווה אותך לחדר שלך."</p>
<p>עכשיו היא הביטה בו, הפנתה אליו את פניה והניחה את ידיה על ירכיה. "אני מעריכה את ההצעה, קולונל, אבל אני לא צריכה טובות מהסוג הזה."</p>
<p>"טובות מהסוג הזה? על איזה סוג אנחנו מדברים?"</p>
<p>"הסוג שמזיק יותר ממה שהוא מועיל. תראה, אתה האחראי כאן. אם מישהו יראה אותך מלווה אותי לחדר שלי, בתוך יומיים אני אשמע הערות מעליבות שלא הייתי נכנסת לצוות אם לא הייתי מפלרטטת איתך. זה כאב ראש מיותר בשבילי."</p>
<p>"אה," אמר ג׳ו כשהבין. "את כבר נתקלת פעם בבעיה כזאת, נכון? אף אחד לא חושב שאת יכולה להיראות כך ועדיין להיות פיקחית."</p>
<p>היא הביטה בו בלוחמנות. "מה זאת אומרת, להיראות כך? איך בדיוק אני נראית?"</p>
<p>היה לה מזג של קיפוד, אבל ג׳ו נאלץ להיאבק בדחף לכרוך את זרועותיו סביבה ולומר לה שמעתה והלאה הוא יילחם בשבילה את המלחמות שלה. היא לא תתלהב מהמחווה, והוא לא היה משוכנע שהוא רוצה לעשות אותה, כי היא נראתה כמי שמסוגלת מאוד לנהל את מלחמותיה בעצמה. אם הוא היה מפעיל את ההיגיון, הוא היה נזהר ומשמיע הערה לא מחייבת כדי לא להמשיך לגעת בנקודת התורפה שלה, אך הוא לא הפך לטייס קרב רק מאחר שרצה להיות זהיר. "מקסימה," ענה, ועיניו היו קשות, בורקות ורעבות.</p>
<p>היא מצמצה, כאילו הופתעה. היא נסוגה צעד לאחור ואמרה, "הו," בטון רך ומבולבל.</p>
<p>"את בטח יודעת שאת מושכת," ציין.</p>
<p>היא מצמצה שוב. "מראה לא צריך להיכנס לעניין. אתה נראה כמו כרזת גיוס מהלכת, אבל זה לא פגע בקריירה שלך, נכון?"</p>
<p>"אני לא מצדד באפליה," אמר. "את שאלת שאלה, ואני עניתי עליה. את נראית מקסימה."</p>
<p>"הו." היא הביטה בו בחשדנות כשחלפה על פניו.</p>
<p>הוא הניח את ידו על זרועה ועצר אותה. התחושה של עורה החלק והחם תחת ידו פיתתה אותו לחקור, אבל הוא התאפק. "אם מישהו כאן יטריד אותך, קרוליין, תיגשי אליי."</p>
<p>היא העיפה מבט מבוהל בידו הנחה על זרועה. "אה... כן, בטח."</p>
<p>"גם אם מדובר במישהו מהצוות שלך. אתם אזרחים, אבל זה הפרויקט שלי. אני יכול להחליף כל מי שעושה בעיות."</p>
<p>מגעו עורר בה מתח ברור, והוא בחן אותה רגע ארוך, גבותיו מתחברות בקימוט מצח קל, לפני ששחרר אותה. "אני רציני," אמר בקול עדין יותר. "תיגשי אליי אם יהיו לך בעיות. אני יודע שאת לא רוצה שאני אלווה אותך לחדר שלך, אבל אני ממילא הולך בכיוון הזה, כי גם אני הולך לישון. אני אתן לך לצאת שלושים שניות לפניי, כדי שלא נלך יחד. זה בסדר?"</p>
<p>"שלושים שניות זה לא הרבה זמן."</p>
<p>הוא משך בכתפיו. "הן יציבו בינינו בערך שלושים מטר. זו האפשרות היחידה שלך." הוא הציץ בשעונו. "החל מעכשיו."</p>
<p>היא הסתובבה מייד וברחה. זו הייתה המילה היחידה כדי לתאר זאת. היא הרימה את החצאית הצרה שלה ונמלטה. הגבות של ג׳ו התרוממו בשאלה אילמת. כשתמו שלושים השניות, עזב את הבניין והבחין בדמותה הדקה, כמעט בלתי נראית בחשכה, כשהמשיכה להתקדם בקצב מהיר. בדרכו לחדרו תהה ג׳ו מה הפך את האמזונה לסוסה מבוהלת.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">קרוליין טרקה את הדלת של החדר הקטן שלה, נעלה אותה ונשענה עליה כששחררה את נשימתה בשריקה גדולה. היא הרגישה כאילו ניצלה בנס מחיית פרא. מה חשב חיל האוויר כשהניח לאיש הזה להסתובב חופשי? צריך לנעול אותו אי שם במעמקי הפנטגון, שם אפשר יהיה להשתמש בו לכרזות, אך לשמור על שלומן של נשות אמריקה הפגיעות.</p>
<p>אולי היה מדובר בעיניים שלו, כחולות וחודרות כמו הלייזרים שעליהם עבדה. אולי היה מדובר בדרך שבה הוא התנשא מעליה, או בכוח החינני של גופו השרירי. אולי היה מדובר בקולו העמוק, בנימה הספציפית שהייתה בו כשאמר שהיא מקסימה, או בחום של ידו הדקה והמיובלת כשנגע בה. אולי היה מדובר בכל הדברים הנ"ל, אבל מה שכמעט הכניס אותה לפאניקה היה הניצוץ הרעב והטורף שבעיניו כשהביט בה.</p>
<p>היא הסתדרה יפה עד אותו שלב. ההרתעה שלה בהחלט הייתה במיטבה. היא הייתה יהירה ומזלזלת כאחד, מצב שעד עכשיו תמיד הצליח להרחיק מעליה גברים. זה היה סחר חליפין. היחס שלה מנע ממנה להתחבר לחבריה לעבודה, אבל גם עצר כל חיזורים מיניים עוד לפני שהתחילו. היא נחלצה מכל כך הרבה חיבוקים במהלך הלימודים בקולג׳ ובאוניברסיטה ובימיה הראשונים בעבודה, עד שהיא למדה לפתוח בהתקפה מההתחלה. עם כל הניסיון שצברה, היא הייתה אמורה להצליח לשמור על רוגע, אבל מבט אחד של קולונל עיני לייזר מקנזי, הערת התפעלות קטנה אחת, והיא איבדה גם את הרוגע וגם את ההיגיון שלה. היא ספגה הפסד צורם.</p>
<p>טוב, זה מה שקרה כשהיו לך הורים בעלי דוקטורט. הם ראו את סימני האינטליגנציה הגבוהה בבתם היחידה ונקטו מייד צעדים כדי להעניק לה את ההשכלה הראויה. במהלך הלימודים בבית הספר היסודי ובתיכון, היא הייתה הצעירה ביותר בכיתתה בגלל התקדמותה המואצת. היא לא יצאה לאף דייט בתיכון. היא הייתה מוזרה מדי, גבוהה ומגושמת מדי כשעברה את ההתבגרות המינית שנתיים או שלוש אחרי חבריה לכיתה. בקולג׳ לא היה מצבה טוב יותר. היא התחילה את שנת הלימודים הראשונה שלה מייד אחרי יום הולדתה השישה־עשר, ואיזה תלמיד קולג׳ שפוי היה יוצא עם נערה שעל פי החוק הייתה עדיין קטינה, כאשר מסביב היו כל כך הרבה יפהפיות חוקיות שהיו גם מעוניינות וגם זמינות?</p>
<p>מבודדת ובודדה, קרוליין התמסרה ללימודיה וסיימה את לימודי הקולג׳ בגיל שמונה־עשרה. בערך באותו הזמן הבינו הבחורים בכיתתה שאוונס היא אולי חנונית מקובעת, אבל נאה. כיוון שהיא מעולם לא למדה את מיומנויות היציאה לדייטים עם בחור בן גילה, לא היה לה מושג איך להתמודד עם... עם התמנונים האלה, שפתאום לא הורידו ממנה את הידיים. מוטרדת, מבוהלת, היא שקעה עמוק יותר בלימודיה והחלה לפתח שריון דוקרני שיגן עליה.</p>
<p>המהפך שעברה כשהגיעה לבגרות לא היה קיצוני מספיק כדי להשתוות לזה של ברווזון מכוער שהופך לברבור. היא פשוט הפכה מבת־עשרה גבוהה לאישה. המחזור שלה איחר להגיע, כאילו גופה היה צריך לאזן את הטבע על ידי התמהמהות בזמן שמוחה רץ קדימה. זה היה עניין של עיתוי גרוע. כשעברו התלמידים בכיתתה את ההתבגרות המינית, היא עדיין שיחקה עם בובות. כשהיא עברה את ההתבגרות המינית, הם כבר היו בקטע של יציאות לדייטים. היא מעולם לא השתוותה אליהם במונחים של בגרות גופנית או רגשית. כשהרגישה בשלה להתחיל לצאת, מצאה את עצמה ממושמשת על ידי בחורים שהיו רגילים לרמת אינטימיות הרבה יותר מתוחכמת.</p>
<p>בסוף היה לה קל יותר להבריח את כולם.</p>
<p>לכן היא כאן עכשיו, בגיל עשרים ושמונה, עם מנת משכל בשמיים, מומחית מוסמכת בהגברת אור וברכישת מטרות אופטיות, בעלת דוקטורט בפיזיקה, מתנהגת בטיפשות ובפאניקה כי גבר אמר שהיא מקסימה.</p>
<p>זה היה פתטי.</p>
<p>זה היה גם מפחיד במקצת, כי היא הרגישה שקולונל מקנזי לא נרתע ממנה כפי שהתכוונה שיקרה. במקום זאת, הוא נראה כמו גבר שנהנה מאתגר.</p>
<p>היא טפחה לעצמה על המצח. איך היא יכלה להיות טיפשה כזאת? הקולונל היה טייס, למען השם. הוא היה טיפוס שונה, אדם שחי על אתגרים. כדי לא למשוך את תשומת ליבו היא צריכה להיראות כנועה ועדינה, אולי להוסיף קצת חיוך מטופש. הבעיה הייתה שהיא לא ידעה לחייך חיוכים מטופשים. היא הייתה צריכה ללכת לבית ספר לגינונים במקום לאוניברסיטה. היא הייתה לוקחת קורס מבוא לחיוכים מטופשים שוב ושוב עד שהייתה תופסת את הרעיון.</p>
<p>אולי היא עוד לא איחרה את המועד. אולי היא תוכל להיות מתוקה וחסרת ישע מספיק כדי להשלות אותו. לא, זה יזמין אליה תשומת לב מגברים שבאמת אוהבים התנהגות כזאת באישה. היא הייתה בסיטואציה ללא מוצא.</p>
<p>לא נותר לה אלא להילחם בכול הכוח.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">כשג׳ו הגיע לחדרו, הוא פשט את מדיו, ואז עמד מתחת למי המקלחת הקרירים עד שחזר להרגיש אנושי. המדבר ביולי היה מבאס ממש, שאב את הלחות מגופו עד שהוא הרגיש שאפילו גלגלי עיניו יבשים, אבל בובה חייבה אבטחה הדוקה, ובסיס חיל האוויר <b>נליס</b> בנבדה סיפק זאת, בכמויות. למרות אי־הנוחות והתנאים הצנועים, הוא היה אסיר תודה על האבטחה ולא השתוקק לחשוף את בובה לציבור, כפי שיקרה כשהקונגרס יצביע בעד המימון. התקשורת תראה אותה, לא שטבעה המהפכני בא לידי ביטוי בהופעתה. העיצוב שלה לא היה שונה באופן קיצוני מהעיצוב של ה־22־F. זה מה שאפשר להם לבצע את טיסות הניסוי ב<b>נליס</b> במקום ב<b>אדוארדס</b> שבקליפורניה, שם בוצעו בדרך כלל טיסות הניסוי. חטטנים חיפשו ב<b>אדוארדס</b> משהו שונה, אבל כאן ב<b>נליס</b>, עם כל כך הרבה סוגים שונים של מטוסים שהשתתפו במשחקי המלחמה שהם ניהלו, בובה לא הייתה כל כך חשופה.</p>
<p>הטייסים האחרים בבסיס הזה בוודאי הבחינו שהם מבצעים טיסות ניסוי עם מטוס שאינו זהה בדיוק ל־22־F אבל מי שלא עבד על התוכנית לא הורשה לבחון מקרוב את אבות הטיפוס של ה<b>נייט וינג</b>, והאבטחה במקום ממילא הייתה דרך חיים. ההבדלים של בובה היו במעטפת שלה ובציוד האלקטרוני, מערכת הנשק שלה. כשהיא תיחשף, היא תעורר עניין בכל סוכנות ריגול עוינת בעולם, והאבטחה תצטרך להיות הדוקה עוד יותר, אף שהוא לא הבין איך זה יוכל להיעשות.</p>
<p>הוא חשב על בובה, אבל פתאום מילאה את ראשו התמונה של קרוליין אוונס, והוא חייך ותהה מה יידרש ממנו כדי לאלף את הקיפודה הקטנה. לפתע היה עורו חם ומתוח, למרות המים הקרירים, לכן הוא סגר את הברז ויצא מהמקלחון. אם הוא יוכל להכניס אותה איתו למקלחת, הם כנראה יהפכו את המים לאדים.</p>
<p>הוא צעד לפני המזגן, מניח לאוויר הקר לזרום על גופו הרטוב והעירום ונהנה מהרטטים שחלפו בו, אבל האוויר לא הצליח להקל על תחושת המלאות בחלציו. הוא הוציא ממוחו בתקיפות את המחשבות על מיס אוונס. כשהיה יבש מספיק כדי לא לטפטף מים, הוא ניגש בעירום אל המטבחון הזעיר והכין לעצמו כריך. החופש מהבגדים אפשר למשהו בתוכו להירגע. הוא בילה כמעט מחצית מחייו בצבא, מוקף בתקנות ולבוש מדים, והוא הרגיש בנוח איתם, אבל במקביל עדיין היה בו חלק פרימיטיבי שאמר לפעמים, זה מספיק, ואז הוא היה מוכרח להתפשט.</p>
<p>הוא גדל בחוות סוסים בוויומינג וחזר לשם בכל הזדמנות. שבוע או שבועיים של רכיבה על סוסי הפרא הסוררים ביותר שבחווה השקיטו את אותו חוסר מנוחה פראי שבו, אבל הוא היה עסוק עם פרויקט ה<b>נייט וינג</b> ולא היה לו שום זמן פנוי, לכן הוא היה חייב להיפטר מהבגדים. הבגד היחיד שהוא הצטער אי פעם שנאלץ להסיר היה חליפת הטיסה שלו. אילו רק יכול היה לבלות את כל זמנו באוויר, הוא היה מאושר.</p>
<p>לעזאזל, ככל שהוא קודם יותר, כך הוא טס פחות. אחריות ועבודת ניירת גזלו עוד ועוד מזמנו. הוא קיבל על עצמו את התפקיד של מנהל פרויקט <b>נייט וינג</b> רק מפני שקיבל הבטחה שהוא יוכל להטיס את הבובות. חיל האוויר רצה להושיב בתאי הטייס של המטוסים החדשים את טובי טייסיו, וכל הטייסים שהשתתפו בתוכנית היו מעולים, אבל יותר מזה, חיל האוויר רצה לקבל חוות דעת ישירה מהטוב מכולם, וקולונל ג׳ו מקנזי עדיין התבלט מעל כל האחרים.</p>
<p>ג׳ו לא היה שחצן בנוגע לכישרון הטיסה שלו, כי הוא עבד יותר מדי קשה כדי לרכוש אותו. הוא נולד עם חדות שכל, חדות ראייה והרפלקסים המהירים כאור, אבל השאר היה תוצאה של אין ספור שעות של עבודה, אימונים, תרגול במדמה הטיסה עד שכל תגובה הייתה אוטומטית ומיידית. אפילו בגיל שלושים וחמש עדיין היה זמן התגובה שלו מהיר יותר מזמן התגובה של הצעירים שהגיעו ישר מבית הספר לטיסה, והראייה שלו עדיין הייתה טובה יותר משש־שש. נשארו לו הרבה שעות טיסה, אם הצבא ייתן לו לנצל אותן. הוא עלה בסולם הדרגות כה מהר עד שכנראה יקבל את הכוכב הראשון שלו בעוד שנה, ואז יהיה לו מזל אם יוכל לצבור מספיק שעות טיסה כדי להישאר כשיר.</p>
<p>האלטרנטיבה הייתה להתפטר מהקצונה ולקבל תפקיד כטייס ניסוי אצל יצרן מטוסים ולזרוק את השנים שלו בצבא. הוא אהב את חיל האוויר, לא רצה לעזוב אותו, אבל הרעיון שיהיה מקורקע היה בלתי נסבל. החיים יהיו משמימים בלי האתגר של השליטה בטבע ובמכונה כאחד, ובלי הידיעה שחייו יהיו תלויים על כף המאזניים אם לא יעשה זאת כראוי.</p>
<p>קרוליין התגנבה שוב למחשבותיו, ובעיניה הקטלניות נראה אתגר מסוג שונה. הוא יכול היה לדמיין בבירור את עיניה, ירוקות כהות ברובן, מעורבבות במעט כחול, עם שבבים זהובים שמאירים את מעמקיהן. המחשבה שאותן עיניים יביטו בו מלמטה כשהוא על המיטה מעליה גרמה לליבו לפעום חזק ומהר, בדיוק כפי שיקרה כשהוא ישכב איתה.</p>
<p>הוא רצה לגרום לקיפודה הקטנה לנהום בהנאה כמו חתלתולה.</p>


			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות