אשת לפידות

אינגלת’ קופר

אחרי גירושיה המרים רצתה אנני לטעת שורשים לעצמה ולבנה בקהילה הקטנה. כראש העיר אנני עבדה קשה למען האנשים אותם למדה לחבב.
עתה עומד המעסיק הגדול בעיר, ’קורבין תעשיות’ לפטר עובדים רבים ואנני חייבת לשכנע את ג’ק קורבין לא לסגור את החברה. תוך זמן קצר מתחוור לאנני שג’ק פשוט רוצה לחסל את העניינים ולהמשיך הלאה והדברים ממשיכים להסתבך בשל משיכתה הגוברת אליו.
האם תצליח לגרום לג’ק למוא את הערך האמיתי של עיר הולדתו... ושל ראש העיר שלה?
שם: אשת לפידות
מחבר/ת: אינגלת’ קופר
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011632325

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				<h2 style="text-align: center;">1</h2>
<p class="noindent">ראש העירייה אנני מקייב איחרה.</p>
<p>הפגישה שלה עם ג׳ק קורבין לא הייתה מסוג הפגישות שאדם מאחר אליהן. כדי להשיג אותה נדרשו שלושה שבועות של שיחות טלפון שלא זכו למענה. תוך פחות משלושים דקות היא תשב מול הגבר האחד שיש בכוחו למנוע את חורבנה של העיירה מקונ׳ס פוינט ומחיקתה מהמפה של וירג׳יניה.</p>
<p>שלט האוכלוסין שניצב על המשמר על גבול מחוז לנגור העיד על כך שגרים שם 3032 איש. כל מי שחלף דרך העיירה ודאי לא ראה בה שום דבר מיוחד. נכון שלא היו שם פעילות תרבותית סוערת במרכז, לא אופרה ולא מוזיאון לאומנות. היה שם רק שוק איכרים וג׳מבורי ביום שישי בערב אחת לחודש. אבל מקונ׳ס פוינט הפכה לבית עבור אנני בשלוש השנים האחרונות.</p>
<p>ולזה הייתה משמעות בעיניה.</p>
<p>שנה אחרי גירושיה, אנני מצאה שלווה בעיירה הזו, היא חשה ביטחון שתשמח לבלות בה את שארית חייה. זה היה סוג של מקום כזה.</p>
<p>הבעיה היחידה?</p>
<p>אם ג׳ק קורבין יעמיד למכירה פומבית את <strong>מפעלי קורבין</strong>, מחצית מתושבי העיירה ייאלצו ולעבור למקום אחר. איכשהו, הערב, היא תצטרך למצוא את המילים שישכנעו אותו לחפש פתרון אחר לבעיות של החברה. בינתיים, השיער שלה היה עדיין רטוב ובחולצה שלה חסר כפתור מרכזי.</p>
<p>״אימא?״</p>
<p>"מה, חומד?" אנני העבירה מסרק בשערה הסתור והרימה את עיניה בחיוך מהורהר לעבר בבואתו של בנה בן השש שהופיעה בראי חדר הרחצה. לפעמים היא נדהמה לראות עד כמה דמה לג׳י.די. שערו היה בגוון בלונד שנשים מנסות לחקות במכוני יופי יקרים. עיניו הכחולות היו מוקפות ריסים עבים עד כדי קנאה. הוויתור היחיד למתיקות בניגוד ליופי הייתה הגומה בכל לחי.</p>
<p>פעם הגומות האלה של אביו גרמו לברכיה להיחלש. גם בנה הצליח לבלבל את רגשותיה בכל פעם שחשף את הגומות האלה בעקבות מעשי שובבות.</p>
<p>"סיירוס אוהב עוגת שוקולד," אמר טומי.</p>
<p>"הוא אמר לך את זה?" אנני ויתרה על המסרק ופשוט נטלה את מייבש השיער מתוך המגירה השנייה של ארון האיפור שלה. טומי תמיד הביא בשורות מדבריו של סיירוס. היא חשבה לפעמים ששניהם מנהלים שיחות בשפה משלהם.</p>
<p>"לא, אבל הוא אכל אותה נורא מהר. זו לא הייתה צריכה להיות עוגת יום ההולדת שלי?"</p>
<p>יום ההולדת של טומי היה ביום שישי. אנני הכינה את העוגה מוקדם כדי להקפיא אותה במאמץ להקדים את המאוחר. היא הניחה את מייבש השיער על השיש ליד הכיור, אחזה בידו של בנה וזינקה במורד המדרגות.</p>
<p>״סיירוס!״</p>
<p>כשטומי מחובר עדיין לידה היא עצרה ליד הכניסה למטבח וראתה רכבת בעקב הימני של גרביוניה. מאוחר מדי. סיירוס ישב על הרצפה על חמישים ומשהו הקילוגרמים שלו, ואפו נראה כאילו נטבל בשוקולד. צלחת הפלסטיק שעליה הונחה העוגה הייתה נקיה לגמרי כאילו הועברה דרך מדיח הכלים.</p>
<p>"אוי, סיירוס."</p>
<p>"את רואה, אימא. אמרתי לך שהוא אוהב אותה."</p>
<p>"ילד רע, סיירוס. טוב, לפחות אתה נראה אשם," אמרה אנני והרימה את הצלחת. שוקולד. זו הייתה עוגת שוקולד. שוקולד אינו טוב לכלבים, נכון? היא ניסתה לזכור מה שמעה על זה, אבל הצליחה להיזכר במעורפל בלבד שהשוקולד עלול לפגוע במערכות העצבים שלהם.</p>
<p>מערכת העצבים של אנני הייתה במצב של התמוטטות.</p>
<p>סיירוס תלה את ראשו והשתרע על הרצפה ביבבה. אם זו הייתה אשמה או תחינה לליטוף בטן, זאת אנני לא ידעה.</p>
<p>״אימא, סיירוס חולה?״</p>
<p>קמטי דאגה הופיעו על מצחו של בנה. ילדים בני שש לא צריכים לגלות סימני דאגה כאלה. אבל מצחו של טומי התמלא בקמטים לעיתים קרובות מאוד.</p>
<p>"מותק, אני לא יודעת. הוא כנראה יסבול מכאב בטן."</p>
<p>"הוא לא ימות, נכון?" קווי הדאגה על מצחו של טומי העמיקו.</p>
<p>בהלה צמררה את אנני. סיירוס היה חברו הטוב ביותר של טומי. למרות שהתנגדה להבאת כלב הביתה, היה עליה להודות שהוא היטיב עם בנה בתקופה שבה נזקק נואשות למשהו שיסיח את דעתו. אבל אם ג׳י.די. לא היה נמלט עם החברה שלו, טומי לא היה זקוק להסחת דעת.</p>
<p>ג׳י.די. התפרסם בדברים כמו הענקת כלב סט. ברנרד לילד בן חמש. לפחות בהקשר של נישואיהם. טומי ראה את אחד הכלבים בפרסומת למזון כלבים ושאל את אביו אם יוכל לקבל כלבלב כזה. ג׳י.די. יצא וקנה לו כלב. מובן שבעקבות זה הוא היה מלך בעיניו של טומי. כאשר אנני אמרה שלא יוכל להחזיק בכלב, היא הפכה לקרואלה דוויל.</p>
<p>בהתחשב בכך שרק לאחרונה טומי החל לגלות סימני חזרה לילד חסר הדאגות שהיה בעבר, היא לא רצתה להסתכן בנסיגה בגלל פטירתו של סיירוס. נוסף על כך, עכשיו גם אנני אהבה אותו. גם אם היה מתנה מג׳י.די.</p>
<p>"לא, מותק," הרגיעה אותו. "אבל אנחנו ניקח אותו לדוקטור אנג׳ל. הוא ידע מה לעשות."</p>
<p>הטלפון האלחוטי במטבח צלצל ועצבן את אנני עוד יותר. היא לטשה בו עיניים ואז הרימה אותו ונבחה "הלו" שהיה נחרץ מספיק להרתיע גם את נציג המכירות הקשוח ביותר.</p>
<p>"הי, מותק."</p>
<p>אנני הניחה את המצח על כף ידה ושפשפה בידה את המיגרנה המתפתחת. היא באמת חייבת להשיג לה זיהוי מתקשר לטלפון. "ג׳י.די. אין לי זמן בשבילך."</p>
<p>טומי הרים את מבטו ועיניו התרחבו באושר לפני שמסיכה של אדישות התיישבה להסתיר אותו. חלפו חודשים מאז ביקש לדבר עם אביו בהזדמנויות הנדירות שבהן ג׳י.די. התקשר. ליבה של אנני נחמץ כאשר התברר לה שהגאווה דורשת ממנו לא לגלות עניין. היא וטומי תירצו את התנהגותו של ג׳י.די. עד שנאלצו להודות שמדובר בתירוצים בלבד.</p>
<p>היא פנתה לאחור כדי שגבה יהיה אל טומי. הוא קם ונכנס לחדר המגורים כשסיירוס משתרך אחריו.</p>
<p>"אז ראש העירייה הקטנה עסוקה?"</p>
<p>השעשוע מאחורי המילים גרם לאנני לרצות למצוא בובת וודו עם סיכות נוספות. חוק גירושים מספר 54 - תתעלמי מהעקיצות שנועדו להרגיז. "ג׳י.די. מה אתה רוצה?״</p>
<p>״מה את מציעה?״</p>
<p>אנני התכווצה לשמע הפלרטוט במילים. הוא מדהים. מדהים באמת. "ג׳י.די.," אמרה וקולה היה קפוא.</p>
<p>"לראות את הבן שלי. זה מה שאני רוצה. מתוקה שלי, תעלי אותו על מטוס ותשלחי אותו לכאן. אני מתגעגע אליו."</p>
<p>הציווי נאמר בביטחון של גבר שמעולם לא קיבל תשובה שלילית. "אני לא שולחת את טומי לבדו, ג׳י.די. למען השם, הוא בן שש!"</p>
<p>"ילדים נוסעים במטוסים לבדם כל הזמן, אנני," אמר ג׳י.די. באותו קול שאמר שהיא מתנהגת בצורה מגוחכת, אותו הביא לידי שלמות בזמן נישואיהם, כאשר אמרה לו שהוא לא יכול לכתוב המחאות בלי לבדוק אם יש בבנק מספיק כסף כדי לכסות אותן. "יש לי זכות לראות את הבן שלי."</p>
<p>"אתה יודע איפה הבן שלך גר, ואם אתה רוצה לראות אותו, תוכל לעלות על מטוס ולבוא לכאן." שתי המילים האחרונות נאמרו בהיסטריה, והיא אילצה את עצמה להתנשם ולהירגע לפני שהמשיכה בקול נמוך יותר. "לא עשית שום מאמץ לראות אותו בשנה האחרונה, ג׳י.די. אתה חושב שתוכל לחזור לחייו כאילו נפגשתם רק אתמול? איך אני יכולה להסביר לו את זה?"</p>
<p>"ג׳ייייי.דיייי., אני עוד מחכה," נשמע קולה של אישה ברקע.</p>
<p>זהו. הנה ההסבר שלה. אנני רקעה ברגלה על רצפת המטבח וטרקה את הטלפון בחוזקה מתוך תקווה שהרעש יפוצץ את עור התוף של ג׳י.די. אבל היא הצליחה רק לגרום כאב לזרוע שלה, שרק עזר לכאב הראש, שהלם כעת בשיא כוחו.</p>
<p>היו ימים מאז מות נישואיהם בני שתים־עשרה השנים שבהם הייתה יכולה להמטיר אינספור דמעות בגלל התזכורת הברורה הזו לבגידתו של בעלה. אבל גם אם הייתה רוצה לחזור למסורת זו, לא היה לה זמן לכך הערב. היא הציצה בשעון שלה. בעוד עשרים דקות ימתין לה ג׳ק קורבין ב<strong>ווקר׳ס</strong>. ג׳ק קורבין, שלא חזר למקונ׳ס פוינט מאז הלווייתו של אביו לפני שש שנים, ואשר, לדברי מרי־לואיז קרת׳רם בדואר, ביקר במקומות בעלי שמות אקזוטיים כמו סט. טרופה, ליון וסן ג׳מיניאנו (שלא נשמעו כל כך אקזוטיים בהגייתה של מרי־לואיז).</p>
<p>הוא שבר אפילו את שיאי החלפת הכתובות של ג׳י.די.</p>
<p>בטנה של אנני התהפכה.</p>
<p>איכשהו, היא, ראש העירייה אנני מקייב, עקרת בית לשעבר, אישה שלא יודעת איך להניא גבר מבגידה, צריכה לשכנע גבר שיש לו מספיק כסף כדי לחיות את כל חייו על איזה אי פרטי כשהוא שותה פינה קולדה, לא לסגור את <strong>תעשיות קורבין.</strong></p>
<p>לפני שתגיע לזה, היא צריכה קודם לסיים לייבש את שערה, להחליף חולצה, להוריד את בנה אצל הבייביסיטר ולמסור את סיירוס לבית החולים לחיות. כשהיא שם, אולי לקפוץ מבניין גבוה או שניים.</p>
<p>ג׳ק קורבין נכנס למגרש החניה של מסעדת <strong>ווקר׳ס</strong> כמה דקות לפני שבע. הוא כיבה את מנוע המכונית שלו שהשמיע נהמה לפי שהחריש.</p>
<p>שעת הדמדומים של חודש ספטמבר צבעה את השמיים באור ורדרד. רוח קלילה אוושה בין העלים של עץ לבנה ענק, שחבק את הצד הימני של המבנה. ג׳ק רכב על אופניו שם בבוקר שבו נטע מר ווקר את העץ הזה. נראה שהוא היה בן שמונה או תשע אז. הוא עצר כדי לשאול איזה עץ זה, ומר ווקר סיפר לו שכאשר העץ יגדל השורשים שלו ייראו כמו כפות רגליים זקנות ומקומטות. הוא צדק.</p>
<p>ג׳ק החליק את כפו על לחי שנזקקה לגילוח ואז הושיט את ידו אל הסלולרי שלו והקיש את מספר המשרד שלו.</p>
<p>"ייעוץ קורבין, מיטשל. מדבר פיט מיטשל."</p>
<p>"הי, פיט."</p>
<p>"הצלחת להגיע לעולם העבר?"</p>
<p>"הרגע הגעתי. ואם לא היית מארקנסו, הייתי נפגע."</p>
<p>פיט צחק. "הוגן. הרגע קיבלתי אימייל מפוגלמן בלונדון. הוא רוצה לדעת מתי תגיע. אמרתי לו שאתה תתעכב שבוע או שבועיים. הם להוטים לראות אותך. אבל גם אני הייתי להוט, אם העסק שלי היה במצב כזה."</p>
<p>"האמת היא שיש לי עסק במצב כזה. אני פשוט לא מתכוון להמשיך להחזיק בו."</p>
<p>"המכירה הפומבית מוכנה?"</p>
<p>"כן. הלוואי שהייתי יכול להקיש באצבעותיי ולדעת שהכול מאחוריי."</p>
<p>"זה מרגיז, זה בטוח. אולי העסק הזה בלונדון יועיל לך. הבחורות בלונדון — "</p>
<p>"כשפוגלמן נושף לי בעורף?"</p>
<p>"אין מה לעשות. הוא חלק מהעסקה. מדובר במשהו מאוד רווחי, אז תנסה לסבול בשקט."</p>
<p>"ידעתי שיש סיבה להכנסתך כשותף בחברה."</p>
<p>"סתם זיבולים."</p>
<p>"כל אחד צריך להצטיין במשהו," אמר ג׳ק, הושיט את ידו אל הפנקס שהחזיק על לוח השעונים שלו ורשם תזכורת להחזיר אימייל לפוגלמן ולמסור לו תאריך משוער להגעתו.</p>
<p>"אז הערב הפגישה הגדולה עם ראש העירייה?"</p>
<p>"במהלכה אנסה לשכנע אותה שגם אחרי ארבעים ושבע שיחות טלפון לא שיניתי את דעתי. ושזה גם לא יקרה."</p>
<p>"האם נתת לה ציון גבוה על עקשנות?"</p>
<p>"על הטרדה."</p>
<p>פיט צחק. "אני תוהה אם היא לוהטת."</p>
<p>"אתה מצליח מדי פעם לחשוב גם על משהו אחר?"</p>
<p>״אני מנסה שלא. לא יזיק לך לנהוג על פי הפילוסופיה הזו."</p>
<p>"אני לא מופתע."</p>
<p>"מתי תפסיק להלקות את עצמך בצורה כזו, ג׳ק? אנשים רבים משנים את דעתם ביחס לנישואים. מוטב לפני מאשר אחרי."</p>
<p>״אבל בכנסייה?״</p>
<p>"בסדר, אז ממש לפני."</p>
<p>"וזה הופך אותי לקלישה גרועה."</p>
<p>"לא. רק לאדם שלא מצא את האישה הנכונה."</p>
<p>ג׳ק ניסה לשנות את נושא השיחה. "השארתי על השולחן שלי תיק עם מידע שאני צריך לתת לעורכי הדין של המכירה הפומבית. מה דעתך לסרוק אותו ולשלוח לי אותו באימייל?"</p>
<p>"אין בעיה. יש להם חיבור לטלפון שם?"</p>
<p>"תיזהר."</p>
<p>"אני אעשה את זה לפני שאצא."</p>
<p>"נדבר מחר." ג׳ק ניתק ושמט את הטלפון על המושב לצידו.</p>
<p>עוד מכונית עצרה מאחוריו. גבר ואישה יצאו מתוכה, בני ארבעים, ועשו את דרכם אל המסעדה בידיים שלובות. היא זרקה את ראשה לאחור וצחקה לשמע משהו שהגבר אמר, ושערה נגע בכתפיה. הצצה אחת בשניים הבהירה שמדובר בזוג ותיק, והנינוחות שלהם הייתה כמעט מורגשת באוויר. דקירה של קנאה הלמה בחזהו של ג׳ק והפתיעה אותו בחוזקה. אירוני בהתחשב בכך שלפני שנה וחצי הוא הפר את האירוסים שלו לאישה נחמדה באמת, מפני שבסופו של דבר הוא לא הצליח לפעול נגד האמונה שלו - שאין לזה סיכוי להאריך ימים.</p>
<p>ג׳ק יצא מהמכונית וסגר את הדלת בנקישה נחרצת. הוא חצה את מגרש החניה ונלחם בקשר העניבה שלו. מה הוא עושה כאן, לעזאזל? חוץ מכמויות העבודה שהצטברו על שולחנו בוושינגטון די.סי., היו לו עוד אין ספור דברים לעשות במקונ׳ס פוינט בטרם יוכל לצאת ללונדון. הוא נסע לכאן ישירות, עדיין בבגדי העבודה שלו. מה שרצה היה להתקלח במים חמים, ללבוש ג׳ינס וחולצת טריקו. לפחות הפגישה הזו לא תארך זמן רב. הוא יגיד את דבריו ובזה זה ייגמר.</p>
<p><strong>ווקר׳ס</strong> לא השתנתה בהרבה. למעשה היא נראתה בדיוק אותו הדבר, פרט לשכבת הצבע הטרייה בחזית.</p>
<p>ג׳ק פתח את דלת הכניסה ונכנס לתוך כניסה מוארת היטב, שם קידמה את פניו מלצרית בחיוך רחב שהיה זוהר מעל המקובל. "ברוך הבא ל<strong>ווקר׳ס</strong>."</p>
<p>"תודה. יש במקרה שולחן מאחור?"</p>
<p>"לא נראה לי שתהיה בעיה," אמרה והרימה אצבע עם ציפורן ורודה. "תן לי לבדוק."</p>
<p>המקום היה עמוס בסועדים. כמה ראשים הסתובבו ובחנו אותו בסקרנות. מבוכה פתאומית לפתה אותו בגרון. שמו לא יהיה פופולרי במקום הזה. אין ספק בכך.</p>
<p>הוא סובב את גבו אל אולם האוכל והכניס את ידיו לתוך כיסי מכנסי הצמר האפורים שלו ומבטו נח על כלי הרכב במגרש החניה. בטנו השמיעה גרגור של רעב והריחות שעלו מהמטבח היו מפתים ומוכרים. לחמניות שמרים טריות. קפה שבושל מאחורי הדלפק. אימו הביאה אותו לכאן כאשר היה ילד יותר פעמים מכפי שהיה יכול לספור, כדי לקנות את פאי האפרסקים האהוב על אביו בדרך הביתה מביקור בעיר, או כדי לקנות תריסר עוגיות שוקולד לצנצנת שעמדה על השיש במטבח. ושלושתם באו הנה לארוחת צהריים בימי ראשון כאשר ג׳ק חזר מבית הספר. הזיכרון היה חזק ומכאיב.</p>
<p>"יש לי שולחן בשבילך."</p>
<p>המלצרית חזרה והזמינה אותו ללכת אחריה. צעידתה הייתה קצבית, אגנה הרים את אמרת החצאית שלה שמאלה וימינה כמו ססמוגרף. "קוראים לי שרלוט," זרקה מעבר לכתפה. "אתה נראה לי מוכר."</p>
<p>"זה הפרצוף שלי." הוא ידע איכשהו שאם היא תצמיד שם לפניו, כל האחרים במקום יעשו כמוה.</p>
<p>היא עצרה ליד השולחן והרימה את אגנה. "כאן אני לא יכולה להסכים איתך. אנחנו לא רואים כאן יותר מדי פרצופים כמו שלך. אתה חדש בעיר?"</p>
<p>"לא בדיוק. רק חזרתי לביקור קצר."</p>
<p>"אני מקווה שהפעם תחליט להאריך אותו," אמרה והוסיפה קריצה לא מאוד מעודנת. "מה תרצה לשתות?"</p>
<p>"תה, מתוק."</p>
<p>"שורשים דרומיים." היא נדה בראשה בשביעות רצון. "אני חוזרת תוך שנייה, מותק."</p>
<p>שוב, ג׳ק חש במבטים אשר הופנו לעברו מן החדר ההומה. הוא ראה שרובם לא היו ידידותיים. הוא שמע את שמו מוזכר פעם או פעמיים.</p>
<p>"האם היה לך כבר זמן להחליט?" שאלה שרלוט, שחזרה במהירות והניחה לפניו את התה.</p>
<p>"אני מחכה למישהו," אמר.</p>
<p>"ברור," אמרה ולא טרחה להסתיר את האכזבה שלה. "הטובים תמיד מחכים. רק תודיע לי ברגע שתהיה מוכן." היא יצאה לדרכה בחיוך של צער.</p>
<p>ג׳ק הושיט את ידו לכמה שקיות של סוכר ורוקן אותן לתוך הכוס שלו. זו הייתה טעות. למה הוא לא התקשר אל אנני מקייב וביטל את הפגישה הזו? גם אם לא היו לו סיבות משלו לרצות לסגור פרק זה בחייו, הרי ש<strong>מפעלי קורבין </strong>היו כבר אבודים. החברה לא הכניסה אגורה מאז מותו של אביו. למעשה, היא הפסידה סכומי כסף גדולים למדי בשש השנים האחרונות.</p>
<p>אירוני, בעצם, שג׳ק בנה קריירה מהצלת חברות חולות. הוא נכנס למצבים חסרי תקווה, מצא את הפצע האנוש ממנו זלג דמה של החברה ומצא דרך לתפור אותו.</p>
<p>אבל במצב זה לא היה טעם לגלות מה הסיבה, שכן לא היה בכוונתו למצוא לבעיה פתרון.</p>
<p>מות <strong>מפעלי קורבין</strong> היה בלתי נמנע, בין אם הוא יעמיד אותם למכירה פומבית כפי שהתכוון לעשות, ובין אם יניח להם למות מוות איטי.</p>




			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות