חמש פנטזיות

חמישה סיפורים. חמישה עולמות של פנטזיה, תשוקה והומור.
לא בטוח שמה שתקראו כאן באמת קרה – אבל בהחלט ייתכן שזה קרה כמעט. בין מציאות לדמיון, בין לילה חם לתעוזה מתעוררת, מתגלים סיפורים שמוכיחים שתייר (בתאילנד) –
בכל גיל – יכול להגשים כמעט כל חלום... תלוי רק בגיל, בתרגיל, ובכמה טסטוסטרון מסתובב בגוף...

הסיפורים נכתבו בגוף ראשון, כאילו הכול קרה למספר עצמו –
אבל מי יודע? אולי זה קרה לו, אולי ל”חבר שואל”...
אל תשאלו מי ”החבר” ומי ”השואל”...
הכתיבה קלילה, משעשעת, וללא שמץ של שיפוטיות. מי שמחפש דרמה כבדה או מוסר השכל – עדיף שיחפש ספר אחר. אבל מי שאוהב לקרוא עם חיוך ואולי לדמיין קצת מעבר... רצוי שיחווה את הספר.
אני תמיד אומר: ”כולנו חיים פעם אחת, אם חיים נכון, גם פעם אחת מספיקה”. אז תיהנו, תצחקו, תתרגשו, ותזכרו: ”אני לא יכול להרגיש במקומכם – אבל אני יכול לגרום לכם להרגיש אחרת.”

ארז גטניו – מדריך טיולים מוסמך בחו”ל ומאמן אנשים להגיע לאושר. חי בתאילנד כארבעה חודשים בשנה, במשך יותר מעשרים שנה.
שם: חמש פנטזיות
מחבר/ת: ארז גטניו
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
הוצאה לאור: ספרי ניב בע”מ
מק״ט: 011400498

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					 
	
			<h2 id="_idParaDest-2" class="chaptersplit">פנטזיה 1</h2>
			<h2 class="chapter"><span class="bold">Insomnia</span></h2>
			<p class="fspace">עיר נושקת לים. שדרת עצים לאורך החוף. לרגלי העצים טיילת הומה אדם.</p>
			<p class="text">כמו במיאמי, אבל לא בדיוק.</p>
			<p class="text">מקומיים ותיירים פוסעים להנאתם לאורך הטיילת – ההליכה ברחוב היא חוויה בפני עצמה ויכולה למלא ספר שלם – ובסופה מגיעים ל־"Walking  street" בפטאיה. כמעט בכל עיר בתאילנד, לפחות בערים המתוירות, יש רחוב כזה או דומה לו. בקיצור כמו שאומרים בשפה המקומית, "Same same but different".</p>
			<p class="text">ממשיכים לאורך הרחוב, וחולפים על פני עשרות מקומות בילוי –  ברים, פאבים, גוגואים (עליהם בפרק הבא), וכמובן, בתאילנד כמו בתאילנד – אין מחסור בחנויות נוחות, "7eleven", דוכני מזון, שייקים, גלידות. </p>
			<p class="text">הלכתי לאיטי, כי ברחוב כזה יפה וצבעוני לא ניתן ללכת מהר, אחרת אפסיד את כל היופי הססגוני והסקסי. אני מביט כתייר לכל הכיוונים בו זמנית, ולו הייתי יכול להיוולד שוב עם עוד זוג עיניים, לבטח זה המקום שהייתי רוצה לראות ב־360 מעלות </p>
			<p class="text">הגעתי למקום שנקרא "I Bar" ונקרא "Insomnia". למה שני שמות? כי לבר שתי קומות – תחתונה ועליונה. בכל קומה סגנון מוזיקה שונה, אך התפריט זהה וגם האווירה – עשן (כן, מותר לעשן במועדונים), אלכוהול, תיירים, תיירוֹת, מקומיים, מקומיות והופעות מרשימות, בעיקר בסגנון הלבוש המגוון של הנשים הזוהרות והססגוניות. אצל חלקן הוא גם נועז – שמלות שקופות וביגוד תחתון סקסי; חלקן לובשות ג'ינס קצר שמדגיש את רגליהן היפות; חלקן –  צנוע אבל צמוד, חלקן טרנינג וקפוצ'ון (כמו "הבת של השכן"). </p>
			<p class="text">הכול מהכול ובכול.</p>
			<p class="text">הן יושבות־עומדות סביב שולחן בר גבוה. שותות, רוקדות, נהנות ומחפשות במבטן לדוג את מבטי לטובת חיוך או קריצה...</p>
			<p class="text">רוב הנשים במועדון עובדות ביום במגוון עבודות – מוכרות בחנות, מלצריות במסעדה, במכוני מסז', בחנות ספרים ועוד, אולם בערב הן בוחרות לנסות ולמצוא אהבה, קשר רציני או בילוי מזדמן.</p>
			<p class="text">כמו בכל בילוי, נזכרתי באִמרה הידועה – "אין אישה לא יפה, יש פחות מדי אלכוהול". </p>
			<p class="text">הזמנתי בקבוק ויסקי, והתחלתי בכוסית אחת עם שתי קוביות קרח. ברור שלא מערבבים ויסקי עם קולה או עם סודה, כי התוספת סתם הורסת את הטעם, אבל כדי לא ליפול מהר מדי ולאזן את תמהיל הנוזלים בגוף – אני שותה מדי פעם גם כוס סודה. </p>
			<p class="text">בריאות לפני הכול... </p>
			<p class="text">אני נהנה מהשתייה בכלל – ומכל כוס וכוס בפרט, כאילו היא הראשונה.</p>
			<p class="text">מן הסתם, ככל שאהיה שתוי יותר, כך אהיה קליל יותר, שמח יותר, משוחרר יותר, זורם יותר עם כל היופי שמסביב, עם אינספור הסגנונות של האנשים והנשים, המגוָון והמוזיקה. </p>
			<p class="text">בהחלט זמן איכות פשוט, מהנה ויפה.</p>
			<p class="text">אבל כמו שאומרים בתאית – "Cha Cha", כלומר לאט לאט. הכוונה להמשיך לשתות ולהנות אבל "הכי ברוגע", עד שבכוסית השלישית אני קם כהרגלי לשירותים, ומגלה כי גם ל־"Cha Cha" יש השפעה במסלול ובכיוון ההליכה שלי לשירותים.</p>
			<p class="text">השעון מורה 2:00, ואינספור המבטים הננעצים בי מורים על התחממות האווירה. והנה, מבעד לאדי הוויסקי אני מבחין בחמש נשים (לפחות), כולן יפהפיות וחטובות, בדיוק בסגנון שאני אוהב. אבל המבחר עצום ואני מבולבל לחלוטין, לכן ממשיך לשתות (ולהתבלבל עוד קצת), ומפלס הבקבוק יורד.</p>
			<p class="text">מביקורים קודמים – במועדון זה ודומיו, לבד או עם  חברים – אני יודע שבמקרים רבים, לא אני בוחר את הבחורה אלא הבחורה בוחרת אותי. והנה – גם עכשיו הן הגורם הפעיל כאן. לא במילים, במעשים. בינתיים הן לא "בוחרות" באצבע, אבל בכל דרך אחרת כן – זורקות מבטים, קורצות, עושות תנועות חושניות תוך כדי ריקוד – מחוות שבהחלט גורמות לי גירוי חושני, כיפי ונעים. </p>
			<p class="text">אך הבעיות, כפי שכבר אמרתי, הן המגוון הגדול, המוזיקה ובעיקר האלכוהול, שמכוסית לכוסית נהפך למסוכן יותר, אבל גם כיפי יותר, כמעין ריחוף בתוך גן עדן.</p>
			<p class="text">ברור לי שמשעה לשעה אני מתחיל יותר ויותר ללכת לאיבוד...</p>
			<p class="text">יש לי בעיה – אני נראה חצי מקומי – גוון עורי שחום, חלק מהגוף שלי מקועקע, כמעט תמיד יש עליי שרשראות וצמידים שקניתי פה בתאילנד, ובדרך כלל אני מסתובב בגופייה, בקיצור כמו תאילנדים שרוכבים על אופנועים... אז אני נדחק לסוף "התור". יש לכך יתרונות וחסרונות – רוב הנשים לא מציקות לי בצורה מוגזמת, אך גם לא מתחילות איתי. הן אומנם בוחרות אותי, אבל בדרך עדינה ומנומסת.</p>
			<p class="text">אני קולט כבר יותר משעה בחורה מהממת – גבוהה, מלוכסנת... </p>
			<p class="text">למה כולן פה מלוכסנות? כנראה זה האלכוהול...   לבושה בשמלה שחורה צמודה שמבליטה כל איבר מגופה החטוב. </p>
			<p class="text">אני פוגש במבטה, מרים כוסית לכיוונה ומחייך. </p>
			<p class="text">היא כמובן נענית למבטי ומרימה כוסית לכיווני. </p>
			<p class="text">אנו משיקים באוויר את הכוסיוֹת, מחייכים וקורצים כשמבטינו נפגשים.</p>
			<p class="text">היא חזרה לרקוד עם חברותיה לשולחן, וקלטה תוך כדי ריקוד שאני לא מפסיק לעשות לה עיניים. בתגובה היא מפנה את ישבנה אליי, מגבירה את תנועות הריקוד בצורה חושנית וסקסית, כאילו (או באמת) מקדישה את הריקוד לי ורק לי, כמעין "רמז דק" שכדאי לי להזמין אותה לשולחן שלי, כי רק כך אוכל אולי (רק אולי) לבחון את הריקוד מקרוב. </p>
			<p class="text">על זה נאמר – "אם כבר הגעת לים וירדת לחוף, אז כדאי לך להיכנס למים", או בשפה של פעם – "מי שלא מעיז לא מתיז".</p>
			<p class="text">אני רומז לה לבוא, היא מגיעה עם הכוסית שלה. הפעם אנחנו ממש משיקים כוס לכוס. </p>
			<p class="text">"נעים מאוד, דיוויד", אני מציג את עצמי. </p>
			<p class="text">והיא אומרת, "נעים מאוד, B".</p>
			<p class="text">למרות המוזיקה הרועשת ואף על פי שכמו רוב התאילנדיות היא לא מדברת אנגלית שוטפת – התחלנו לשוחח. </p>
			<p class="text">משאלתה הראשונה הופתעתי מאוד. </p>
			<p class="text">"אתה פה עם חברה שלך?"</p>
			<p class="text">"מה? איזו חברה?!" </p>
			<p class="text">בתגובה היא סיפרה לי שראתה אותי לפני שנה, עם בלונדינית גבוהה ולא מקומית (בשפה שלה "פאלאנגית", כלומר תיירת).</p>
			<p class="text">נותרתי המום. איך היא זוכרת? אני בקושי זכרתי שבדיוק כאן, במועדון הזה, הייתי איתה, וזה היה לפני כשנה. </p>
			<p class="text">הסברתי שאותה אישה הייתה אכן בת הזוג האחרונה שלי, אך אל דאגה, עכשיו היא לא איתי, ובכלל נפרדנו. </p>
			<p class="text">כעת היא נראית מופתעת לא פחות ממני.</p>
			<p class="text">"איך יכולת להיפרד מבחורה כל כך יפה וסקסית?!"</p>
			<p class="text">הרושם הוא שהיא באמת מתקשה להאמין, אך עד מהרה היא שמה לב שאין איתי אף אחת הפעם. נראה שאפילו הצלחתי "להרים לה" ולהחמיא לה, מכך שאחרי שהייתי בזוגיות עם "החתיכה השווה" ההיא, בחרתי לשוחח דווקא איתה ולא עם אף אחת אחרת. </p>
			<p class="text">מה שנכון בחיים בכלל, מדויק בפרט במקום הזה – </p>
			<p class="text">"לעולם אי-אפשר לדעת מה יהיה בעוד רגע".</p>
			<p class="text">המשכנו לרקוד, לשתות ולקשקש, ובליבי התפעלתי מאוד מכושר הזיכרון שלה. אני למשל לא זכרתי אותה כלל, ובמהלך השנה האחרונה ביקרו במועדון הזה מאות גברים מכל המראות והסוגים, מכל קצות העולם. ומכולם במי היא בחרה? בי! </p>
			<p class="text">זה כמובן החמיא לי, וכעת בטוח עוד יותר שהיא זו שבחרה בי, ולא אני בה. </p>
			<p class="text">השעה כבר 3:30 לפנות בוקר. היא קלטה שאני אוהב לרקוד והספקתי לספר לה על הטעם שלי במוזיקה – בעיקר מוזיקה שחורה שאיננה מושמעת כאן. היא כמובן נצמדת אליי יותר ויותר תוך כדי ריקוד, ושואלת אם בא לי ללכת למועדון אחר, שבו מנגנים בדיוק את המוזיקה ה"מדויקת" בשבילי. </p>
			<p class="text">מובן שנעניתי להזמנה, לא רק בגלל ההבטחה למוזיקה טובה, אלא כי אני תמיד שמח לגלות פה מקומות חדשים, ויש עוד ועוד.</p>
			<p class="text">קראתי למלצר שייקח את הבקבוק עם הוויסקי שנותר בו. </p>
			<p class="text">במועדון הזה בקבוק ויסקי עולה בין 1,000 באט ל־2,000 באט (תלוי באיזו שעה מזמינים אותו. עשרה באט הם בערך שקל אחד). עם זאת, אם לא סיימתי לשתות, אפשר לשמור אותו עבורי במועדון, ואוכל ליהנות ממנו גם בימים שלאחר מכן. </p>
			<p class="text">סחר הוגן שמתחשב בזכויות הצרכן, ול"מערב" יש מה ללמוד מזה!</p>
			<p class="text">שכחתי לציין פרט חשוב, אולי כי לי ולכל מי שבקיא בתחום הוא מובן מאליו, אך לא לאחרים – בדרך כלל, לכל בילוי עם בחורה מקומית יש מחיר, והמחיר נקבע בעיקר לפי משך הזמן. </p>
			<p class="text">יש בילוי קצר ויש בילוי ארוך. </p>
			<p class="text">בשניהם הבחורה תבלה איתך את המשך הערב – במועדון בריקודים, ובמלון בריגושים.</p>
			<p class="text">ב"בילוי קצר" היא תבלה איתך מעט במועדון (הכול תלוי בך ובאיזה שעה תרצה לעזוב את המועדון), ואחרי שתגיעו לחדר במלון, היא תפנק אותך קצת, וכשתסיימו להתפנק היא תתקלח ותמשיך לדרכה, כמובן בחינניות ובאדיבות.</p>
			<p class="text">בתעריף ה"ארוך" היא עשויה להישאר לעיתים עד הבוקר ולפנק אותך בזמן היקיצה... </p>
			<p class="text">בסוף גם פה, כמו בכל העולם, "Time is money",</p>
			<p class="text">ובאנגלית המקומית מצאו ביטוי קולע עוד יותר –</p>
			<p class="text">"No Money No Honey" .</p>
			<p class="text">אבל באותו ערב הכול היה שונה מהמנהג המקובל – </p>
			<p class="text">מכיוון שהיה לנו נחמד וכיף לבלות, לשוחח, לרקוד ולעשות עוד ועוד דברים ביחד, </p>
			<p class="text">"B" אפילו לא שאלה אותי מה אני רוצה או מה אני מחפש. פשוט המשכנו לבלות. </p>
			<p class="text">כזכור, החלטנו ללכת למועדון אחר. המלצר החזיר לי את הכרטיס שמצוין בו היכן הבקבוק שלי נשמר ועד לאיזה תאריך אני יכול לחזור ולשתות ממנו.</p>
			<p class="text">יצאנו מהמועדון לרחוב. שעות רבות חלפו, אך הרחוב נראה בדיוק כמו בשעה שבה נכנסתי למועדון – הומה אנשים, נשים מחויכות, גברים שמחים וטובי לב. </p>
			<p class="text">ממש כמו בתחילת הערב, והכול בשעה שרוב העולם כבר ישן. "עיר בלי הפסקה" זה כאן, ולא רק סיסמה מדומיינת כמו "אצלכם"... </p>
			<p class="text">"B" הובילה אותי לסמטה חשוכה שלבד הייתי חושש להיכנס אליה, ופסענו יחד למועדון "שלה". בכניסה השומר בדק שאין לי שום דבר בכיסים ובתיקים, ובעיקר שאני לא מכניס לכאן שתייה "זרה" בשביל לחסוך לעצמי הוצאות. מ־"B" הוא ביקש תעודה מזהה. כן, הם מקפידים לא להכניס למועדונים נשים קטינות (פחות מגיל 18),  וגם לא ליידי בויז.</p>
			<p class="text">נכנסנו למועדון, וכמו תמיד בשעה כזאת – למצוא בו שולחן פנוי היה על גבול הבלתי אפשרי, כמעט כמו "לנסות לחפש את האור במערה או את הסוגר שמאחורי החזייה". </p>
			<p class="text">אולם כיוון שהמקום הכיל בערך שלושים אחוז גברים  (רובם תיירים) ושבעים אחוז נשים, (רובן מקומיות) – "B" הפגינה את כישוריה וביקשה להצטרף לשולחן שבו ישבו כבר ארבע בחורות מקומיות. בהחלט מקובל במועדונים כאן לעשות זאת, אבל במסגרת כמה כללים מחייבים – יש לקוד קידה בפני היושבות ולבקש מהן בנימוס להצטרף ולחלוק איתן את השולחן, כי הן היו כאן קודם. אם הן לא רוצות, אז לא. </p>
			<p class="text">לשמחתי, באותו לילה הן כן רצו ואפילו שמחו. הצטרפנו לאותו שולחן, שכעת ישבו סביבו שישה אנשים, ואני הזכר היחיד וגם התייר היחיד... השולחן היה קרוב לבמה, שעליה רקדו הרבה בחורות ומעט בחורים – כולם בצורה מהממת ונועזת, כמו שרואים בסרטונים של מוזיקה שחורה או מוזיקה קולומביאנית. </p>
			<p class="text">הגוף בכלל, והישבן בפרט, לא מפסיקים לנוע. </p>
			<p class="text">השולחנות מלאים בבקבוקי ויסקי, וודקה, בירות, וכולם זזים בקצב הביט (גם מי שלא עלה לבמה, עקב הצפיפות הרבה). הזמנו בירות כדי לאזן קצת את הוויסקי, ו־"B" נצמדה אליי, נעה בריקוד ובקצב שאופף את המועדון. סביבנו כמעט כולם צמודים זה לזה, לא רק מפני שאין מקום, אלא בעיקר בזכות המוזיקה וסגנון המועדון, שפשוט אי-אפשר לרקוד בו לבד. גם אם תנסה לרקוד לבד, סביר להניח שבשעה הזו, עם כמות האלכוהול והרגשת החופש, ירקדו איתך או עליך.</p>
			<p class="text">השעון עולה לכיוון הבוקר. השעה כבר 5:00, אבל המועדון בשיאו, כאילו הערב רק מתחיל. יחד עם זאת מחכה לי אימון בוקר. </p>
			<p class="text">שכחתי לציין – אני מגיע מעולם אומנויות הלחימה, ופה בתאילנד יש את מועדוני האימונים הגדולים והמקצועיים ביותר בעולם, ולכן אני לא מוותר על אימוני הבוקר. </p>
			<p class="text">ובכן, האלכוהול לאט לאט מתפוגג לו, ואני מתחיל להכין את עצמי לתנועה לכיוון המלון. "B" מתחילה להרגיש שאני מתעייף ושואלת אותי מה המשך התוכנית ולאן בא לי להמשיך. </p>
			<p class="text">נכון, דילמה עצומה. קשה להיפרד אבל אין ברירה. הלילה הנפלא נגמר, אך עם זאת אני מבין שאני צריך לכבד אותה. בכל זאת היא העבירה ערב שלם בחברתי. בלא שסיכמנו דבר. </p>
			<p class="text">אני מוציא מהכיס שטר של 1,000 באט, נותן לה אותו בליווי קידה וחיבוק, מודה לה על ערב מקסים ועל כל הפאן, הכיף והחוויה. </p>
			<p class="text">אבל להמשיך איתה לחדר לפינוק פחות הסתדר לי בתחושת הפנטזיה. אולי אם הייתי פה בפעם הראשונה, הייתי מתפתה להמשיך איתה לשם, אבל כעת הרגיש לי הכי נכון לסיים בהוקרה, בתודה, ובטיפ נדיב.</p>
		

			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות