בלדונה 1

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

בלדונה 1

אדלין גרייס

רב־מכר של ”הניו יורק טיימס”
סיגנה פארו, היורשת של אחת המשפחות העשירות בעולם, התייתמה בילדותה וגודלה בידי שורת אפוטרופוסים שכמעט כולם התעניינו אך ורק בכספה, וכל אחד מהם מצא את מותו בטרם עת. הקרובים היחידים שנותרו לה כעת הם בני משפחת הות’ורן המסתוריים והאקסצנטריים, המתגוררים באחוזת ת’ורן גרוב, מקום נוצץ וקודר כאחד.
כאשר רוח הרפאים של אם המשפחה, ליליאן הות’ורן, מופיעה וטוענת שהורעלה, סיגנה מבינה שגם הבת בליית’ נתונה בסכנה ומגייסת לעזרתה סייס זועף כדי לצוד את הרוצח. אבל מתברר שהסיכוי הטוב ביותר שלה לחשוף את האשם הוא ברית עם המוות בכבודו ובעצמו, שממנו היא מנסה לחמוק מאז ילדותה.
ככל שהתעלומה מסתבכת ונפרמת בעת ובעונה אחת, סיגנה מגלה שהקשר המתהדק בינה ובין המוות קוסם לה הרבה יותר מכפי שהיתה יכולה להעלות בדעתה.

בלדונה הוא הספר הראשון בטרילוגיית רומנטזי מפתה, סוחפת ובלתי נשכחת.
שם: בלדונה 1
מחבר/ת: אדלין גרייס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011325736

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="ChapterSplit">1</h2>
			<p class="firstspace">אומרים שדי בחמישה פירות של צמח הבֵּלָדוֹנָה כדי להרוג אדם. </p>
			<p class="text">רק חמישה פירות מתוקים שנקטפים היישר מהגבעול ונאכלים, או כפי שהעדיפה סיגנה פארו לעשות: למולל ולחלוט אותם במים רותחים.</p>
			<p class="text">אגלי זיעה הרטיבו את גבותיה הכהות בשעה שרכנה אל כוס נחושת מהבילה ושאפה את האדים. אין ספק שאכילת הפירות כפי שהם היתה פשוטה יותר, אבל היא עדיין למדה כיצד משפיע פרי הבלדונה על גופה, והדבר האחרון שרצתה הוא שדודה מגדה שוב תמצא אותה חסרת הכרה בגינה עם לשון סגולה.</p>
			<p class="text">לא שוב, בכל מקרה. </p>
			<p class="text">שבועות רבים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה ראתה סיגנה את קוצר הנשמות. רק נשימה אחרונה תגרום לו לצאת ממחבואו, והוא מעולם לא עזב בידיים ריקות. כך על כל פנים זה היה אמור להיות, אבל סיגנה פארו היתה נערה שלא יכלה למות.</p>
			<p class="text">למיטב זיכרונה היא ראתה את הקוצר לראשונה כשהיתה בת חמש ונפלה במדרגות בבית של סבתה. צווארה נשבר ונותר עקום בשעה שהיא הביטה בו מהצד מהרצפה הקרה. היא הבינה, במעורפל, שגופה הצעיר לא אמור לשרוד דברים כאלה ותהתה אם הוא הגיע לקחת אותה. אבל הוא לא אמר דבר, רק צפה בעצמותיה מתאחות מעצמן ונעלם בשעה שהתאוששה מהנפילה שהיתה אמורה להרוג אותה. </p>
			<p class="text">כעבור חמש שנים היא ראתה אותו שוב. היא ישבה לצד מיטתה של סבתה וצפתה במוות אוחז בידה של האישה ועוזר לנשמתה לצאת מגופה. סבתה היתה חולה במשך חודשים ארוכים, והיא חייכה, נשקה למצחה של סיגנה ואחר כך נתנה למוות להוביל אותה לחיים שלווים בעולם הבא.</p>
			<p class="text">סיגנה הפצירה במוות שיחזור, שישיב את סבתה לחיים, בשעה שאחזה ביד הגופה ובכתה עד שלא נותר בה דבר. איש מלבדה לא היה יכול לראות אותו או את הנשמות שליווה, והיא תהתה אם זה קרה בגללה, אם היא אשמה בכך, כי היא הילדה שיכולה לראות את המוות.</p>
			<p class="text">היא לא זכרה כמה זמן נשארה בבית ההוא עד שמישהו הריח את הגופה, נכנס ומצא אותה, פרועה ובגדיה מלוכלכים, מכורבלת לצד מיטת סבתה. הוציאו אותה מהבית ולקחו אותה לאפוטרופוס הראשון שלה — אחד מני רבים שיבואו אחריו. </p>
			<p class="text">בשנים שלאחר מכן היא ניסתה את כוחותיה המשונים. בהתחלה דקרה את אצבעה בעזרת קוץ וראתה את הדם מבעבע ואז נעלם, כאילו עורה מעולם לא נפצע. אחר כך היא התחילה לזנק מסלעים גבוהים שהנפילה מהם עלולה להיות שוברת עצמות. סיגנה גילתה שהיא אמנם מרגישה שהעצם מתפצחת, אבל כעבור דקות ספורות כבר יכולה לצאת לטיול נינוח לאורך הצוק. </p>
			<p class="text">אבל פירות הבלדונה לא היו אמורים להיות ניסוי, אלא סתם דבר מה שקטפה בגינה המוזנחת בבית דודתה, שאליו הגיעה חודשים ספורים קודם לכן, וחשבה שמדובר באוכמניות בר. לא היה לה מושג שהם רעילים עד שצנחה על העשבים השוטים וראייתה היטשטשה. ואז המוות הופיע. הוא עמד מאחורי גזע מעוקל של עץ אלון וצפה בה. גם אם לא היתה מתאוששת מהר מכדי שתספיק לדבר איתו, דעתה של סיגנה הוסחה על ידי דודתה מגדה, שמצאה אותה בגינה, אוחזת בבלדונה רעילה ושפתיה מוכתמות בסגול. האישה כמעט חטפה התקף לב כשסיגנה הזדקפה לפתע והרעל התפוגג מגופה בתוך דקות ספורות.</p>
			<p class="text">באותו יום סיגנה למדה משהו: איך לגרום למוות לצאת מבין הצללים. ואחרי שרכשה את הידע הזה היא סירבה להניח לו להסתתר ולו לרגע נוסף.</p>
			<p class="text">סיגנה קירבה את ספל התה אל שפתיה אבל בקושי הספיקה לחוש את האדים החמים על לשונה כי ספל הנחושת נהדף מידיה. היא כמעט נפלה מספסל העץ הרעוע שעליו ישבה בשעה שהספל צנח על הרצפה והתה הסגול נשפך על רצפת האבן האפורה השחוקה של המטבח.</p>
			<p class="text">היא הסתובבה בחדות וראתה את דודתה מגדה מסתכלת עליה בפנים זעופות. זאת היתה הבעה שפניה לבשו לעתים קרובות, אבל מי שהיה בוחן אותה במבט מעמיק היה רואה ששפתה התחתונה הדקה וידיה המחוספסות רעדו בנוכחותה של סיגנה. הוא היה רואה שאישוניה מורחבים ושמצחה הקמוט מבריק מדוק של זיעה. </p>
			<p class="text">"את חושבת שאני לא יודעת מה את זוממת, ילדה שטנית?" דודה מגדה הרימה את הספל. היא ריחרחה אותו, הציצה פנימה והזעיפה פנים למראה הפירות המרוסקים. "ילדה מטונפת שעושה מעשים שטניים!" </p>
			<p class="text">דודה מגדה השליכה את הספל על סיגנה, שנרתעה אבל לא הצליחה להתחמק מהפגיעה בכתפה. בספל עדיין נותר נוזל סגול שצרב את עורה והכתים את המעיל האפור החביב עליה. "הזהרתי אותך ממה שיקרה לך אם תחוללי את מעשי הכשפים האלה בבית שלי!"</p>
			<p class="text">סיגנה התעלמה מהכווייה הצורבת והישירה מבט נוקב אל דודתה. "זה היה תה." קולה היה מלא ביטחון, וכל מי שלא הכיר אותה היה עשוי לחשוב שהיא אומרת את האמת. אבל לרוע מזלה דודה מגדה דווקא כן הכירה אותה. היא ראתה בעצמה אישה חכמה ואדוקה מכדי להאמין לשקר של "מכשפה".</p>
			<p class="text">סיגנה לא באמת חשבה את עצמה למכשפה, כמובן, אבל היא אהבה מאוד בוטניקה, ופעמים רבות ייחלה להכיר כמה לחשים. כמה נפלא היה אילו הכירה לחש שיעזור לה לנקות את האבק בבית העלוב הזה, או לאכול משהו מלבד לחם מעופש, או כל תבשיל אחר שהיתה יכולה לרקוח לעצמה מהמצרכים הדלים שמגדה השאירה לה. </p>
			<p class="text">"תארזי את החפצים שלך!" נבחה עליה דודה מגדה בשעה שרוח סתיו קרירה חדרה פנימה מבעד לסדק בחלון המטבח. היא הידקה מעיל סביב גופה השברירי. עורה האפיר ומדי פעם טילטל שיעול רטוב וחורקני את גופה. לרגע הביטה סיגנה מעבר לכתפה של דודתה, אל תוך הצללים, וחיכתה לראות אם המוות מגיע לקחת את דודתה כפי שחששה מאז שמגדה החלה להשתעל שבוע קודם לכן. "את תישני במחסן הלילה." מילותיה של מגדה נאמרו בקור שהפך את בטנה של סיגנה וגרם לה להצטער שהאישה האיומה הזאת לקחה אותה תחת חסותה. לצערה הרב לא היו לה הרבה ברירות.</p>
			<p class="text">בגלל כספי הירושה שהיא היתה עתידה לקבל ביום הולדתה העשרים, והקצבה שהובטחה למי שייקח אותה תחת חסותו, אפוטרופוסים שונים נלחמו ביניהם על המשמורת. סבתה ניצחה בקרב הראשון. לא מתוך חמדנות, אלא מתוך אהבה. לאחר מותה נשלחה סיגנה לגור עם אחיה של אמה — בנקאי צעיר ובריא עם אחוזה נאה וחיי אהבה פוריים. אף שלעתים קרובות הוא השאיר אותה לבדה והיא נאלצה לדאוג לעצמה, סיגנה לא תיעבה את שנותיה איתו. היא אפילו רכשה חברה — שרלוט קילינג'ר — שאיתה יצאה להרפתקאות ביער ולמשימות ריגול ברחבי השכונה. </p>
			<p class="text">חיי האהבה של דודה התבררו כפוריים <span class="bold">מדי</span> בסופו של דבר. הוא מת בגיל שלושים ממחלה שבה נדבק מאחת מבנות זוגו הרבות. סיגנה קיוותה שתוכל לעבור לגור עם משפחתה של שרלוט לאחר מכן, ואז גילתה שאמה של חברתה מתה מאותה המחלה בדיוק. השערורייה שפרצה בעקבות כך גדעה את החברות של הבנות, ומאז סיגנה לא קיבלה ולו מכתב אחד משרלוט.</p>
			<p class="text">סיגנה היתה בת שתים־עשרה כשההתלחששויות החלו. הן התגברו עוד יותר כשהאפוטרופוס השלישי שלה מצא את מותו בתאונת כרכרה טרגית בדרכו לאסוף אותה, ובהמשך כשהאפוטרופוסית הרביעית שלה טבעה באמבט לאחר שנטלה תרופת הרגעה ושתתה יותר מדי אלכוהול. <span class="bold">הילדה הזאת מקוללת</span>, אמרו כמה אנשים. <span class="bold">המוות רודף אותה. היא המכשפה המרושעת </span><span class="bold">מכולן, צאצאית השטן בכבודו ובעצמו. בכל מקום שאליו תלך, הקוצר</span><span class="bold"> ילך אחריה.</span> סיגנה מעולם לא ניסתה לשכנע אותם שהם טועים, כי היא עצמה לא היתה בטוחה בכך.</p>
			<p class="text">היא העמידה פנים שהיא לא רואה את הרוחות שעל פניהן חלפה ברחוב ואפילו חלקה איתן בית בתקווה שאם לא תתייחס אליהן, אולי יום אחד הן פשוט ייעלמו. אבל לצערה התעלמות מרוחות לא היתה משימה קלה. לפעמים היא חשבה שהן יודעות שהיא מסתתרת מפניהן ולכן מקשות עליה: מייללות ברחבי הבית, רודפות אותה מתוך המראות, תמיד מנסות להפתיע אותה ולהפחיד אותה באמצעות התעלולים שלהן.</p>
			<p class="text">למזלה, בבית של מגדה לא גרו רוחות, אם כי זה לא ממש שיפר את מצבה. דודה מגדה היתה אישה ששכחה את עצמה בבתי הימורים במשך ימים שלמים ותמיד חזרה הביתה בכיסים ריקים. היא לא טרחה בעניינים פעוטים, כמו לדאוג שהמטבח יהיה מצויד במצרכים, או לוודא שסיגנה מצליחה לנשום כמו שצריך בצריף העלוב והמאובק שהיא כינתה בית, והדבר היחיד שעניין אותה היה הקצבה שקיבלה תמורת קורת הגג שהעניקה לבת חסותה. </p>
			<p class="text">סיגנה הבינה את הפחד של דודתה מפניה ואפילו חזתה אותו, אבל הוא אימלל אותה. יום הולדתה העשרים היה במרחק חודשים ספורים ובקרוב תוכל לקבל את הירושה שלה ולבנות לעצמה, סוף־סוף, בית משלה שיהיה מלא באור, בחום ובעיקר באנשים. היא תתהלך בבית בשמלה יפהפייה ותמשוך את תשומת לבם של עשרות מחזרים נאים שיצהירו על אהבתם אליה. והיא לעולם לא תהיה בודדה עוד. </p>
			<p class="text">אך כדי להשיג את העתיד הזה היה עליה להתעמת עם המוות. ורצוי עוד באותו הלילה, לפני שיתבע לעצמו אפוטרופוס נוסף ויחמיר את מצבה המקולל ממילא. </p>
			<p class="text">"תארזי את החפצים שלך, ילדה!" פקדה עליה דודה מגדה שוב, וידיה הגרומות רעדו. "את לא נשארת בבית שלי הלילה."</p>
			<p class="text">סיגנה עצרה רק כדי להרים את הספל שלה מהרצפה ולבחון את השקע החדש בנחושת, ואז מיהרה לצאת מהמטבח. מדרגות העץ הרעועות נאנקו תחתיה בשעה שטיפסה בהן, והיא ניסתה להתרכז רק ברצפה, שחרקה כאילו נעלבה מכובד צעדיה, ובלכלוך שכיסה את הבית כולו, מלוחות הרצפה ועד הגג המשונן. היא ניסתה לחשוב על העכביש הגלגלני שטווה רשת קורים מושלמת באחת מפינות התקרה, רחוק מהישג ידה אך תמיד לנגד עיניה. כל דבר כדי לסלק ממוחה את המחשבות הקודרות על כך שמשהו בה ממש לא תקין, שהיא מפלצת, שכל דבר ולכל אחד יהיה טוב יותר אם רק תהיה פשוט רגילה. </p>
			<p class="text">מגדה היתה משוכנעת שהשטן שוכן בנשמתה של סיגנה, ואולי היא צדקה. אולי השטן <span class="bold">באמת</span> שוכן בתוכה ולכן שום דבר לא מצליח להרוג אותה. אבל המחשבה הזאת לא שינתה את מה שהיא ידעה שעליה לעשות. </p>
			<p class="text">השיעול של דודה מגדה הרעיד את הבית וסיגנה החישה את צעדיה. בחדרה הקטנטן שבעליית הגג היא דחפה את ארגז המטען שלה לכיוון דלת החדר כדי למנוע מאנשים להיכנס אליו בקלות וחזרה על קצות אצבעותיה אל מרכז החדר. היא הרימה את שולי שמלתה, התיישבה על הרצפה, פשטה את מעילה והוציאה את פירות הבלדונה מכיסה. היא הניחה אותם מולה, שלפה מכיסה השני סכין מטבח חלוד ועטפה את הידית המוכתמת בשולי שמלתה כדי שתוכל לאחוז בה בקלות. אחר כך לקחה חמישה פירות, ואף שלא הצליחה להסביר לעצמה מדוע, החליקה את שערה הכהה ויישרה את צווארונה כדי להיראות ייצוגית לפני שהכניסה אותם לפיה ונתנה למתיקותם להתפוצץ על לשונה. </p>
			<p class="text">הרעל התפשט תחילה בחזה, כאילו מישהו פילח אותו במוט ברזל מלובן ולפת את ריאותיה. עורה היה כמו ברז דולף, אגלי זיעה גדולים זלגו מכל נקבובית. סיגנה השתנקה כשמיצי מרה עלו וצרבו את גרונה ועצמה את עיניה אל מול הצללים שאפפו אותה ועוררו הזיות משונות.</p>
			<p class="text">כעבור רגעים ספורים החלה השפעת פירות הבלדונה לפוג. זה היה מינון שהיה אמור להיות קטלני, ואף על פי כן הצליחה סיגנה להתאושש ממנו בתוך דקות ספורות. אבל היא רצתה להישאר ברגע הזה ככל הניתן כי זה מה שהיא חיפשה, זאת היתה ההזדמנות שלה לרדוף אחרי הקוצר ולעצור אותו אחת ולתמיד. </p>
			<p class="text">בסופו של דבר התפשט קרח בעורקיה. זאת היתה תחושה מוכרת ששרפה אותה מבפנים ואילצה אותה להכיר בה. סיגנה פקחה את עיניה והמוות היה שם, מולה. </p>
			<p class="text">מתבונן.</p>
			<p class="text">ממתין. </p>
			<p class="text">נוכחותו היתה משכרת ומוכרת, והיא הפתיעה את סיגנה, כמו תמיד — צללים מתפתלים יצרו צורה עמומה של בן אנוש, אבל הוא היה אפל כל כך שהיה קשה להביט בו. ולמרות זאת כל מה שרצתה היה להביט בו. היא לא יכלה להימנע מכך. היא נמשכה אליו כמו פרפר לאש, ונראה שהמשיכה הזאת הדדית. </p>
			<p class="text">המוות כבר לא המתין במרחק, אלא גהר מעליה כמו חיית טרף על טרפה, וצלליו ריקדו סביבו. סיגנה נשאה אליו את עיניה — אל התהום האפלה האינסופית — וסירבה להסב ממנו את מבטה, אף שעיניה צרבו.</p>
			<p class="text">"אני מעדיף שלא תזמני אותי בכל פעם שמתחשק לך." הקול לא נשמע כפי שציפתה. הוא לא היה קפוא כקרח וגם לא מחוספס כחצץ, אלא דמה לקול של מים זורמים באחו, ששוטפים את עורה ומזמינים אותה לשחייה לילית. "אני אדם עסוק, כידוע לך."</p>
			<p class="text">סיגנה קפאה על מקומה ונשימתה נעתקה. יותר מתשע־עשרה שנים חיכתה לשמוע את קולו של המוות ואלה היו המילים הראשונות שלו? אצבעותיה התהדקו סביב ידית הסכין והיא הזעיפה פנים. "אם אתה מתכוון להרוס את חיי, הגיע הזמן שתסביר לי למה." </p>
			<p class="text">המוות נרתע, ובעודו עושה כך שטף אותה חום וליחך את אצבעותיה הקפואות. היא בכלל לא הרגישה שקר לה. "זה מה שאת חושבת שאני עושה, סיגנה?" התדהמה בקולו היתה זהה לשלה. "הורס לך את החיים?"</p>
			<p class="text">היה משהו מטריד במילים האלה, מוכר מדי, שהעביר בה רעד. "אל תגיד את שמי," אמרה לו סיגנה. "מפיו של המוות הוא נשמע כמו קללה."</p>
			<p class="text">הוא צחק. הצליל היה נמוך ומתנגן והוא גרם לצללים להתפתל. "השם שלך אינו קללה, ציפור קטנה, אני פשוט אוהב את הטעם שלו."</p>
			<p class="text">צחוקו השפיע עליה באופן משונה. במשך שנים רבות התאמנה סיגנה על המילים שתגיד ברגע הזה, אבל עכשיו נותרה ללא מילים. וגם אילו ידעה מה לומר, מה היה הטעם בכך? היא לא יכלה לתת לדבריו המשונים להשפיע עליה כשמעשיו כמעט הרסו את חייה, גזלו ממנה כל חבר, כל אפוטרופוס וכל בית שהיו לה אי־פעם. ולכן היא לא הרשתה לעצמה להמשיך לחשוב. הגיע הזמן לנצל את ההזדמנות ולבדוק אם למוות יש נקודת תורפה.</p>
			<p class="text">בידיים רועדות היא לפתה את הסכין, נאבקה בתחושת הכובד בזרועותיה ואזרה כל טיפת כוח שהיתה לה. ואז היא נעצה את הסכין ישירות בחזה שלו.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מכירה מוקדמת

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות