החברים של זואי-תעלומה 1 חידת האבנים

כשיותם, לירז ודביר מחליטים רק להציץ בתיבת המייל של מישהו אחר, הם לא יודעים לאן זה יוביל אותם. הם בטח לא מתכננים להיקלע למרדף מסחרר ומלא סכנות בניסיון לעזור לשתי בנות שברחו מהבית, והם בטח לא מתכננים שפודלית גדולה ולבנה בשם זואי תהיה השותפה שלהם למסע.
בהרפתקה שבה שום דבר אינו כפי שהוא נראה, השלושה יגלו שדווקא החולשות שלהם הן בדיוק הנשק הסודי שהם צריכים כדי לפתור את התעלומה.
ספר סוחף על חברות, על אומץ ועל הכוח להיות בדיוק מי שאתה.
איריס לביא היא סופרת, מתרגמת, עורכת ומלווה תהליכי כתיבה. מתגוררת ברמת השרון ואם לילד אחד. זהו ספרה השלישי.
שם: החברים של זואי-תעלומה 1 חידת האבנים
מחבר/ת: איריס לביא
שפה: עברית
תחום: נוער צעיר
תת תחום: נוער צעיר
מק״ט: 010300153

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 72.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p id="_idParaDest-1" class="kot-mispar" lang="en-US" xml:lang="en-US">פרק 1 <span class="kot-perek _idGenCharOverride-1">יותר מדי ילדים</span></p>
			<p class="text-no-hazacha">הילקוט הזה כבד, חשב יותם. צריך להוציא ממנו את כל האבנים שאסף.</p>
			<p class="text">הוא נכנס הביתה, הסיר את הילקוט מגבו והשליך אותו על המיטה. הילקוט נחת והשמיע קול נפץ קל כשהאבנים שהיו בתוכו התנגשו בחלקי הלגו שהיו פזורים על השמיכה.</p>
			<p class="text">כצפוי, אימו נכנסה אחריו וחיבקה אותו: "איך היה בבית הספר? בכל זאת, שלושה ימים לא היית שם."</p>
			<p class="text">"את יודעת," ענה. </p>
			<p class="text">"לא," היא אמרה, "אני לא יודעת."</p>
			<p class="text">"כיף," אמר יותם כלאחר יד.</p>
			<p class="text">"מה כיף?" אימו פרעה את שערו המתולתל.</p>
			<p class="text">"כיף. היה כיף," הוא אמר והדליק את המחשב הנייד.</p>
			<p class="text">"אדוני הצעיר, אתה לא נוגע במחשב שלי לפני שאתה מספר לי משהו על היום שלך, וכדאי לך להתחיל מהר אם אתה לא רוצה שאני אתחיל לספר לך על היום שלי." היא שלחה אליו חיוך והוציאה לשון לעומתו.</p>
			<p class="text">הוא הוציא לשון בחזרה וחייך גם הוא.</p>
			<p class="text">"אבל אמא, המשחק שלי על המחשב שלך, ואני כבר מת לשחק."</p>
			<p class="text">"אני יודעת," היא חייכה, "אז תספר לי דבר אחד מהיום שלך ואני עוזבת אותך לנפשך."</p>
			<p class="text">"טוב," אמר ברצינות. "אז דבר אחד. היה שיעור היסטוריה."</p>
			<p class="text">"מצוין." אימו קרנה, "ומה למדתם בהיסטוריה?"</p>
			<p class="text">"אמרנו דבר אחד!" פסק יותם. "אבל טוב, אני כן מוכן להגיד לך שלמדנו על האימפריה העות'מאנית וכל מיני." העיניים שלו כבר פזלו לעבר מסך המחשב שהעלה את המשחק האהוב עליו.</p>
			<p class="text">"בסדר," היא נאנחה, "תספר לי עוד משהו כשתהיה מוכן. אתה זוכר שאבא ואני תכף יוצאים לשדה לנמל התעופה, נכון? גוני תגיע בערב כדי להיות איתך."</p>
			<p class="text">"אני זוכר."</p>
			<p class="text">"אני לא יודעת." היא העיפה בו מבט שואל. "אתה בטוח שזה בסדר שאנחנו טסים?"</p>
			<p class="text">"בטח, אמא," ענה יותם ברצינות. "כבר דיברנו על זה."</p>
			<p class="text">"נכון. אתה יודע, כל זמן שגוני כאן אתה חייב לעשות מה שהיא אומרת ולבדוק כל יום את ההודעות שלי, כן?" אימו התרצתה, "ועכשיו, תואיל בטובך לסדר קצת את החדר. נראה לי שהוא לא ראה סדר מאז שבני ישראל חצו את ים סוף."</p>
			<p class="text">"עוד דקה," אמר יותם.</p>
			<p class="text">הוא לא עמד לגלות לה שהוא תכף מתחבר לחשבון הדואר האלקטרוני שלה ובודק את ההודעות שהיא קיבלה. זה עוד צעד בדרך להיות האקר. היא לא יודעת שהוא מדי פעם נכנס לחשבון שלה ובודק את ההודעות שהיא מקבלת. אילו הייתה יודעת — היא הייתה מאבדת את זה. היא הרי מאבדת את זה כשהוא מדליק תנור בקיץ באמבטיה או לועס את קצות השרוולים של החולצה שלו. זה בסדר. שתאבד את זה. אבל אסור בשום פנים ואופן שהיא תדע מה הוא עושה. אז היא תקרא לאבא שלו לשיחה והוא ישמע אותם מדברים בשקט על מה לעשות איתו ואיך לפתור את הבעיה שלו או לעזור לו. ומה בסך הכול הוא עשה? למה הוא צריך עזרה?</p>
			<p class="text">אם כבר, הוא יכול לעזור לאחרים. הוא לפחות יודע איך לפרוץ למחשב של מישהו אחר. הוא גיחך לעצמו בשביעות רצון. הנה, הוא תכף מתחבר למחשב של בית הספר ומנסה למצוא את המבחן בעברית שהיה להם בשבוע שעבר ולבדוק אם הוא ענה נכון על השאלות. הוא חשב לבדוק את השאלות לפני המבחן, אבל אחרי מחשבה קצרה, הבין שזה ממש לא הוגן והחליט לא לעשות את זה. לעומת זאת, לבדוק את השאלות לאחר מעשה, זה ממש לא נורא. הוא כבר עשה את זה עם המבחן בתנ"ך. רגע, הוא רק צריך...</p>
			<p class="text">בדלת נשמעו דפיקות רמות. מי זה יכול להיות בשעה הזו? אף אחד אף פעם לא מגיע אליהם בשעת אחר הצהריים הזו, לפני שיש לו לפחות קצת זמן להירגע ולנוח אחרי בית הספר.</p>
			<p class="text">"יותם," נשמע קולה של אימו, "דביר פה."</p>
			<p class="text">דביר? הילד המעצבן הזה שהוא שונא כבר שנים, עוד מהגן. מה הוא עושה כאן? מה פתאום הוא בא אליו אחר הצהריים? הוא לא יודע שהוא לא אוהב שבאים אליו בשעה כזו? נכון שהם היו חברים בגן, אבל מאז הם התרחקו ויותם לא ממש מבין מה דביר רוצה ממנו. בטח לא מאז שדביר ניסה לדחוף לו עיפרון לאוזן, אפילו שהוא טען שזה היה בטעות.</p>
			<p class="text">דביר פרץ לחדרו בסערה כשהוא מחזיק בידיו כדורגל חבוט, סובב אותו בכיסא הגיימר שלו וחבט בכתפו בעוצמה: "מה קורה, אחי? אני כבר שעה שולח לך הודעות שאני רוצה לבוא ואתה לא עונה."</p>
			<p class="text">"כן," ענה יותם, "אני לא מסתכל בוואצאפ. יש שם מיליון הודעות וזה מבלבל אותי."</p>
			<p class="text">"טוב, לא משנה," אמר דביר, "ברור שאני בא אליך גם אם אתה לא עונה."</p>
			<p class="text">יותם לא ענה.</p>
			<p class="text">"אז אתה בא החוצה לשחק כדורגל?"</p>
			<p class="text">יותם הרהר לרגע ואמר: "לא, אני... יש לי פרויקט במחשב שאני מכין. אנימציה." הוא חזר והתבונן במחשב בתשומת לב.</p>
			<p class="text">"נו באמת, עזוב את המחשב לשנייה," הפציר בו דביר. "בוא נלך לקנות ארטיק בחוץ. לא, עזוב. בוא נתאבק במקום. אני אראה לך קאטָה מגניבה שהמאמן שלי לימד אותנו. אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע. כדאי לך גם. אני כבר ממש חזק." דביר נעמד בתנוחת מוצא של קראטה וניער את קווצות השיער הבלונדיני שנדבקו למצחו בתנועה רוגזת. "אתה בא?"</p>
			<p class="text">יותם נותר דבוק למקומו: "לא, לא, קראטה זה לא בשבילי. אני מעדיף אנימציה."</p>
			<p class="text">"טוב, קלוט את זה," קרא דביר. הוא נעמד כשיד שמאל על יד ימין שלו, צעק "קי־הון אטה" ופצח במחרוזת תנועות שנראו ליותם כמו שילוב של בלט, היאבקות ושחייה צורנית.</p>
			<p class="text">"הי־אה!" צעק דביר בסיום. "טוב, זה אני הוספתי," אמר בעיניים נוצצות. </p>
			<p class="text">"זה בכלל של רודיאו," העיר יותם.</p>
			<p class="text">"מה אכפת לי." מבטו של דביר נדד על פני החדר.</p>
			<p class="text">"אני מעדיף אנימציה," אמר יותם.</p>
			<p class="text">"אז בוא, אני אעזור לך עם האנימציה שלך," הציע דביר.</p>
			<p class="text">"אתה לא טוב בזה." יותם נעץ את מבטו במחשב, "ואני חייב לסיים פה משהו."</p>
			<p class="text">"אני יותר טוב בזה ממה שאתה חושב." דביר משך את הכיסא הנוסף שהיה בחדר והצמיד אותו לכיסא של יותם.</p>
			<p class="text">"נו, טוב," יותם התרצה בלית ברירה, אבל הרחיק מעט את הכיסאות. דביר הצמיד אותם יותר מדי והוא לא הרגיש נוח. ליתר ביטחון גם הרחיק את כל העפרונות משולחן הכתיבה.</p>
			<p class="text">הוא פתח את הפרויקט האחרון שעליו עבד כששוב נשמע צלצול בדלת.</p>
			<p class="text">"יותם," קולה של אימו שוב נשמע מכיוון הדלת, "יש פה מישהי שטוענת שהיא מהכיתה שלך, לירז."</p>
			<p class="text">"נו מה?!" הוא צעק. מה לירז עכשיו? התלמידה החדשה שהצטרפה לכיתה שלהם בתחילת השנה. מה היא רוצה ממנו? הוא יצא לקבל אותה ודביר נשאר להמתין לו בחדר. </p>
			<p class="text">"היי, לירז."</p>
			<p class="text">שערה של לירז היה אסף בקוקו ארוך, ראשה היה מופנה כלפי מטה והיא מלמלה: "שלוש־עשרה."</p>
			<p class="text">"מה?" הוא שאל.</p>
			<p class="text">לירז הרימה את מבטה, הסירה את משקפיה וניגבה אותם בעזרת פיסת טישו שהוציאה מכיס מכנסיה: "יש לכם שלוש־עשרה מרצפות בכניסה לדירה וחמישה חצאי מרצפות. פשוט ספרתי כשחיכיתי לך."</p>
			<p class="text">"יופי," הוא אמר, "טוב לדעת." אולי זה היה מידע חשוב, אבל יותר היה לו חשוב לדעת מה היא עושה אצלו בבית.</p>
			<p class="text">"לירז, מה את עושה כאן? איך את יודעת איפה אני גר?"</p>
			<p class="text">"המורה ביקשה שאקפוץ לתת לך את הסיכומים שהיא חילקה בימים שהיית חולה, כי שכחת לקחת היום את מה שהיא הכינה ואני גרה הכי קרוב אליך מכל הילדים, והיא נתנה לי את מספר הטלפון והכתובת שלך ושלחתי לך הודעה בוואצאפ, אבל לא ענית לי אז אמא שלי הקפיצה אותי לכאן למרות שאני גרה ממש קרוב, היא נורא דואגת פשוט, והיא צריכה לבוא לאסוף אותי עוד שעתיים בערך כי היא אמרה שאם היא כבר יוצאת מהבית, היא תלך לבית קפה עם חברה." היא דיברה בשטף והקול שלה היה נמוך ומתוק וזה גרם ליותם לחייך.</p>
			<p class="text">"אני לא כל כך עונה להודעות וואצאפ," הוא אמר, "יש מיליון הודעות וזה מבלבל אותי."</p>
			<p class="text">לירז משכה בכתפיה: "לא נורא. אפשר לקבל מים?"</p>
			<p class="text">"בטח."</p>
			<p class="text">הם נכנסו למטבח ויותם ניגש לכיור.</p>
			<p class="text">לירז עיקמה מעט את אפה: "אתה יכול למזוג לי מהמתקן מים שלכם? אני חייבת שהמים יהיו ממש נקיים. אי אפשר לדעת איזה חיידקים מסתובבים במים מהברז." היא הביטה בו בציפייה. </p>
			<p class="text">הוא באופן אישי העדיף את מי הברז הפושרים, אבל ניגש למתקן המים שעמד על השיש ומילא את הכוס במים קרים.</p>
			<p class="text">"תודה," אמרה וגמעה את המים בלגימה אחת.</p>
			<p class="text">"אז אתה רוצה לראות את הסיכום?" היא שאלה.</p>
			<p class="text">"האמת שאני קצת עסוק עכשיו," מלמל יותם, "אולי תבואי ביום אחר?" זה מה שחסר לו, לעבור על סיכומים מהכיתה עכשיו. ועוד כשדביר שם. ממש לא התחשק לו.</p>
			<p class="text">"המממ," לירז חשבה לרגע, "אני לא כל כך יכולה ביום אחר. מחר יש לי חוג היפ־הופ. זה ממש מגניב ואני לא מפספסת אף שיעור. ומחרתיים אני מתחילה להתכונן למבחן בהיסטוריה. וחוץ מזה, כבר באתי, אז יאללה, בוא נגמור עם זה."</p>
			<p class="text">הוא משך בכתפיו בכניעה: "טוב."</p>
			<p class="text">"יותם, מה נסגר, גבר? אתה בא?" קולו של דביר נשמע מתקרב אליהם. כשראה את לירז, השתתק מיד ונראה שכל מרצו נטש אותו לפתע.</p>
			<p class="text">יותם הרכין את ראשו במבוכה. השתררה שתיקה קצרה.</p>
			<p class="text">"מה את עושה פה, לירז?" שאל דביר.</p>
			<p class="text">"חבר'ה, למה שלא תיכנסו לחדר של יותם ואני תכף אביא לכם משהו לנשנש? יש לי בדיוק כמה דקות להביא לכם עוגיות." אמא של יותם הגיחה מחדר העבודה והנחתה את השלושה לחדרו של יותם: "עכשיו אתה רואה למה צריך לסדר את החדר?"</p>
			<p class="text">למה היא צריכה להביך אותו ככה לפני החברים שלו, חשב יותם, אם אלה בכלל חברים. איך פתאום הם צצו ככה שניהם בבת אחת? והיא לא צריכה בכלל לצאת כבר מהבית עם אבא לשדה התעופה?</p>
			<p class="text">הוא נפנה למחשב וראה שבחשבון של אימו התקבלה הודעה חדשה. הוא מיהר לצאת מהמסך. חסר לו שאמא שלו תיכנס עם העוגיות ותראה את זה.</p>
			<p class="text">"היי, מה זה?" שאל דביר. "למה אתה מכבה את המסך?"</p>
			<p class="text">יותם גמגם: "זה החשבון של אמא שלי. המשחק שלי פתוח במחשב שלה ולפעמים ההודעות מהחשבון שלה קופצות על המסך, אז אני קורא אותן." </p>
			<p class="text">"היא יודעת שאתה קורא אותן?" שאל דביר בסקרנות.</p>
			<p class="text">"ברור שלא," אמר יותם. לפתע הוא הרגיש מבוכה למרות שאולי זה אומר שהוא קצת כמו האקר ככה. "זה פשוט קופץ, אז..."</p>
			<p class="text">"אבל זה שטויות, אתה יודע." דביר קטע אותו, "מה, אני כל הזמן פורץ לחשבונות של אנשים אחרים, זה קלי קלות. בדרך כלל אתה יכול לנחש את הסיסמה של אנשים בקלות. אנשים כאלה טיפשים לפעמים. נותנים סיסמה אחת לכל חשבון שיש להם בעולם או משתמשים בתאריך יום הולדת שלהם בתור סיסמה. חושבים שאף אחד לא יכול לעלות על זה. זה באמת שטויות."</p>
			<p class="text">"אני פורץ גם לחשבון של בית הספר," אמר יותם מבלי שהתכוון לחשוף את הסוד, "ושם בטוח אין סיסמה של תאריך יום הולדת." </p>
			<p class="text">"פססס!" נשף דביר בהערכה, "לא הייתי מאמין. סחתיין עליך. אתה חייב ללמד אותי איך. מה, זה גדול! אתה יודע מה אפשר לעשות אם פורצים לשם? אפשר לשנות את הציונים שלנו, לשגע אותם עם המערכת שעות, לבטל שיעורים. יכול להיות מגניב."</p>
			<p class="text">"לא משנה כבר לאן אתם פורצים, יא מעצבנים," התערבה לירז, "בואו נראה מה זו ההודעה הזו."</p>
			<p class="text">יותם חייך בעל כורחו. אולי בעצם לדביר יש רעיונות מגניבים והוא גם הסתכל עליו בהערכה מחודשת כשאמר שהוא פורץ למחשב של בית הספר. וגם לירז הזו כנראה לא כל כך נוראה, אם היא גם רוצה להסתכל בהודעות של אמא שלו.</p>
			<p class="text-no-hazacha">הם הצטופפו ליד המסך.</p>
			<p class="text">"אה, זה סתם איזה כנס משעמם שאמא שלי צריכה להיות בו עוד חודש," אמר יותם. "כנס של עובדים סוציאליים."</p>
			<p class="text">"עובדים סוציאליים?" תהה דביר, "מה היא עושה?"</p>
			<p class="text">"אה," אמר יותם. "היא מטפלת בילדים שיש להם בעיות בבית. עוזרת להם. היא עובדת עם העירייה."</p>
			<p class="text">"היי, יש עוד הודעה," לירז קטעה את דבריו פתאום.</p>
			<p class="text">ואז הם ראו את ההודעה החדשה שהבהבה על מסך המחשב.</p>
		</div>
	

			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות