תגליות

בן ג’ונסון

מי שמבקש לכתוב היטב חייב לעמוד בשלושה תנאים – לקרוא את המחברים הטובים ביותר, לצפות בנואמים הטובים ביותר, ולאמן עוד ועוד את סגנונו שלו; ובמסגרת זו לשקול מה ראוי להיכתב, וכיצד ראוי לכתוב. בראש ובראשונה עליו לחשוב על נושאיו ולתכננם, אחר כך עליו לבחור מילים, ואז עליו לשקול הן את אלה והן את אלה. לאחר מכן עליו להקפיד על מיקום הנושאים והמילים ועל דירוגם היחסי כך שהמארג יהיה משביע רצון; ואת זאת עליו לעשות בחריצות ולעיתים קרובות. גם אם הסגנון איטי בתחילה, עליו להיות מדויק ומדוקדק; עלינו לחתור אל הטוב ביותר, ולא להסתפק במחשבות לא מרוסנות או במילים הראשונות המציעות את עצמן, אלא לשפוט את פרי המצאתנו ולמשול במה שנראה לנו ראוי. לעיתים קרובות עלינו לחזור על מה שכבר כתבנו; מלבד התועלת שהדבר מביא לתוצר הסופי ולרהיטותו, הוא מלהיט את הדמיון, שנוטה להצטנן בשעות של יישוב הדעת, ומעניק לו משנה כוח, כאילו החזרה לאחור מחדשת בו את התשוקה; כמו בתחרויות קפיצה, שבהן מי שרץ מן הנקודה המרוחקת ביותר קופץ למרחק הגדול ביותר, או בהטלת חיצים או כידונים, שבהן אנו שולחים זרוע לאחור כדי להגביר את העוצמה ברגע השחרור. אבל אם הרוח המנשבת נוחה לנו, אינני אוסר על שינוי כיוון ההפלגה, כדי שהרוחות הנוחות לא יסמאו את עינינו. זאת משום שכל מה שאנו יוצרים מענג אותנו ברגע הבאתו לידי קיום, אחרת לא היינו מעלים אותו על הכתב כלל. הבטוח ביותר הוא לשוב ולסמוך על כוח שיפוטנו, ולעבור שוב על כל מה שראוי לחשוד בו משום שנברא בקלות רבה מדי. כך עשו מלכתחילה הטובים שבאנשי העט; הם כפו על עצמם דאגה ושקדנות; הם לא פעלו בחיפזון; קודם כול רכשו לעצמם את היכולת לכתוב היטב, ורק אז עיצבו אותה לרצונם כך שתהיה להם טבע שני. אך מעט־מעט צצו הנושאים והציגו את עצמם לפניהם; בעקבותיהם באו המילים, ודרך ארגונן; וכל דבר השתבץ במקומו, כמו בני משפחה מסודרת. סיכומו של דבר הוא, שכתיבה משוחררת אינה גוררת כתיבה טובה, אך כתיבה טובה מביאה עימה כתיבה משוחררת; אבל אפילו אם אנו מאמינים שכתיבה כזו היא בהישג ידנו, מוטב להתנגד לפיתוי, כשם שמושכים מפעם לפעם את המתג שבפי הסוס, לא כדי לעוצרו אלא כדי לכוונו במרוצתו.
-- מעולם לא חשבתי שמדע התבונה צריך להיות נחלתו הבלעדית של הפילוסוף, מדע הצדיקות – של איש הדת, ומדע המדינה – של הפוליטיקאי. לדעתי, כל מי שיכול לייצג חברה (כלומר, משורר), יכול גם להנהיגה בעצות נבונות, לחזקה בחוקים, לתקנה בפסיקות, ולהעשירה בדת ובמוסר – הכול בכול מכל כול. אין אנו דורשים ממנו רק צחות לשון ושליטה בחרזנות, אלא גם בקיאות במידות הטובות ובמידות המנוגדות להן, וכן יכולת להאהיב את הראשונות ולהשניא את האחרונות בכך שינגיד אותן זו לזו כראוי ביצירותיו. הפילוסופים נהגו בעזות מצח כאשר תבעו לעצמם בלבד את מה שגדולי המצביאים ונבוני היועצים – אנשים המעדיפים לעשות טוב, ולא רק להבטיח אותו לזולתם – לא העזו לטעון לבעלות עליו.
-- זכור לי שהשחקנים הרבו לומר לשבחו של שייקספיר שכאשר כתב דבר־מה (ואחת היא מה כתב), מעולם לא מחק שורה. תשובתי להם הייתה, ”חבל שלא מחק אלף,” והם חשבו שמתוך רשעות אני מדבר. אך אמרתי זאת לבאים אחריי רק בגלל בורותם של אלו הבוחרים להלל את ידידם דווקא על מגרעתו הקשה ביותר.
שם: תגליות
מחבר/ת: בן ג’ונסון
שפה: עברית
תחום: הגות ופילוסופיה
תת תחום: הגות ופילוסופיה
מק״ט: 011788568

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 49.00

מחיר מוצר 44.10 ₪

כמות

חסר זמנית עדכנו כשחוזר

תגליות

זה הזמן להיות חברים!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

היי %firstname%,

זה הזמן להיות חברים!

זה הזמן להיות חברים!

זה הזמן להיות חברים!