אמנזיה 2 אמנסטי

קמבריה הברט

יש חופש בלהיזכר.
לפחות, כך הייתי רוצה להאמין.

חלקים מהעבר שלי כבר מצאו את דרכם בחזרה אליי, אבל עדיין נותרו יותר מדי חללים ריקים. יותר מדי דברים שאני לא יודעת על האישה שהייתי לפני שאיבדתי את הזיכרון.

ואולי יש סיבה לכך שאני מפחדת למלא אותם.

כי מה אם כל מה שאני מאמינה בו היום נשען על עבר שאני לא באמת מכירה?
מה אם התשובות שאני מחפשת ישנו את הדרך שבה אני רואה את עצמי — ואת אדי?
ומה אם כשאגלה סוף־סוף מי הייתי, כבר לא אוכל להמשיך להיות מי שאני עכשיו?

אדי אומר שהעבר שלי לא משנה לו. שהוא יודע מי אני, גם כשאני עדיין לא יודעת בעצמי.

הלוואי שיכולתי להאמין שזה מספיק.

אבל האמת נמצאת שם, מחכה שאמצא אותה, וכל זיכרון שחוזר מקרב אותי אליה עוד קצת. אל החיים שהיו לי. אל הסודות שהשארתי מאחור. ואל תשובה אחת שאני כבר לא בטוחה שאני רוצה לקבל.

מי הייתי לפני ששכחתי הכול?

ובעיקר — מה יישאר ממני כשאזכר?

אמנסטי הוא החלק השני בדואט אמנזיה והמשכו הישיר של אמנזיה.
אל תחמיצו את סוף סיפורם של אמנזיה ואדי.
שם: אמנזיה 2 אמנסטי
מחבר/ת: קמבריה הברט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011230066

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אמנזיה</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">חשבתי שאני<span class="no-break"> בטוחה.</span></p>
			<p class="textindent">האלמנה ווסט עדיין הייתה בבית החולים, מחוסרת הכרה. היא לא הייתה מסוגלת לבוא לרדוף אותי. לפחות לא<span class="no-break"> כרגע.</span></p>
			<p class="textindent">הרפיתי מהשמירה שלי מתוך תחושת ביטחון כוזבת... ועכשיו התחרטתי על<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יודעת למה, אבל הנחתי שהאיש ששלח את האלמנה אחריי לא יבוא לחפש אותי בעצמו. נראה היה שהוא הסתפק בכך שמישהו אחר יבצע עבורו את החטיפה. ואולי פשוט הוא העדיף להישאר מחוץ לטווח הראייה. כך או כך, האפשרות שיבוא לסיים את מה שהיא התחילה כלל לא עלתה<span class="no-break"> בדעתי.</span></p>
			<p class="textindent">עד שכמובן, הוא<span class="no-break"> בא.</span></p>
			<p class="textindent">בדיוק כשסיימתי את יום העבודה שלי בלוך ג'ן — עבודה שהתברר שממש אהבתי — נשמע רעש מכיוון ירכתי החנות. אולי לא הייתי מבחינה בו כלל, אלמלא העובדה שאצבעותיי עדיין היו על המנעולים. השלט שזה עתה הפכתי ל'סגור' עדיין התנדנד על זכוכית<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">איש לא היה כאן. איש<span class="no-break"> מלבדי.</span></p>
			<p class="textindent">אדי יצא להביא משלוח לאחד מתושבי העיירה, שהתקשר וביקש כמה דברים חיוניים אך היה חולה מכדי להגיע. בהיותו האיש שהוא, אדי רשם מיד את ההזמנה וארז אותה בשקיות. <span id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></span>הפרטים הקטנים האלה, כאן בלייק לוך, מעולם לא נעלמו מעיניי. ידעתי שיש מקומות אחרים בעולם שבהם דברים כאלה לא קורים. דברים כמו שכנים שסומכים על שכנים, והעובדה שכאן כמעט כולם חברים של כולם. זה היה משהו שלעולם לא אקבל כמובן מאליו, במיוחד מאז שנזכרתי בכמה דברים שהוכיחו שהעולם יכול להיות מקום<span class="no-break"> אכזרי.</span></p>
			<p class="textindent">אחרי שהבטחתי לאדי שאוכל לסגור ולהתחיל למלא כמה מדפים לפני שנסיים את הלילה, הוא יצא ואני נותרתי<span class="no-break"> לבדי.</span></p>
			<p class="textindent">או לפחות כך<span class="no-break"> חשבתי...</span></p>
			<p class="textindent">עמדתי בגבי אל החנות, ידי קפואה על המנעול, והקשבתי. מאווררי התקרה, שפעלו תמיד, זמזמו חרש ויצרו רחש קבוע מעל ראשי. המקררים החלו לזמזם, ותהיתי אם אולי זה היה הרעש ששמעתי. הצליל שגרם לי לעצור הגיע מהכיוון השני, מאחוריי, מכיוון המדרגות והשירותים הקטנים. שם אוחסנה כל הסחורה של לוך ג'ן, כולל בובות מפלצת לוך נס הרכות שאהבתי כל<span class="no-break"> כך</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">קול התנגשותם של קולבים זה בזה, כאילו מישהו נתקל במתלה בגדים, היה מובהק. זה לא היה רעש שאפשר להסביר בקלות. לפחות לא באותו רגע, כשניסיתי לשכנע את עצמי שיש לו הסבר הגיוני וקצות אצבעותיי<span class="no-break"> רעדו.</span></p>
			<p class="textindent">"שלום?" קולי רעד<span class="no-break"> בפחד.</span></p>
			<p class="textindent">איש לא ענה כשהסתובבתי לגמרי מהדלת ובהיתי בחלל החנות שיכולתי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לראות.</span></p>
			<p class="textindent">"יש כאן מישהו?" קראתי. "אני<span class="no-break"> סוגרת."</span></p>
			<p class="textindent">הצלצול הפתאומי של הטלפון ליד הקופה גרם לי לקפוץ. בנשימה חנוקה, לחצתי את כף ידי אל החזה ומיהרתי אל מאחורי הדלפק כדי להרים אותו. "לוך ג'נרל," אמרתי, עדיין מתאמצת <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>להסדיר את<span class="no-break"> נשימתי.</span></p>
			<p class="textindent">צליל סטטי עלה מן הקו. אנרגיה עצבנית התפצפצה לאורך גפיי. "שלום?"<span class="no-break"> שאלתי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">כלום</span>.</p>
			<p class="textindent">הנחתי את השפופרת והתחלתי לסגור את הקופה, ניסיתי להתעלם מתחושת אי־הנוחות שהתפשטה בי. קול ברור של גרירת רגליים על הרצפה גרם לי להרים את ראשי. ליבי החל להלום בחוזקה. השארתי את מגירת המזומנים פתוחה לרווחה והתקדמתי בזהירות מסביב לדלפק לכיוון ירכתי החנות, מהמקום ממנו הגיעו<span class="no-break"> הרעשים.</span></p>
			<p class="textindent">אני סתם פרנואידית. אחרי כל מה שקרה, זה מובן שאגיב כך לרעש צורם. כל צליל קטן עלול לשלוח את הדמיון שלי למחוזות הרחוקים ביותר, והפניקה רק תגבר. כדאי שאספר על כך לד"ר קליין. הסחורה נגלתה לעיניי, הכול נראה תקין. לא ראיתי שום דמות מאיימת עומדת שם מוכנה לתקוף. אנחת הרווחה שלי הייתה חזקה כל כך שהיא הרימה את כתפיי עד לאוזניי, וכששחררתי את המתח, הנחתי את ידיי על מותניי. מנידה בראשי על הפרנויה של עצמי, התחלתי להסתובב חזרה לכיוון<span class="no-break"> הקופה.</span></p>
			<p class="textindent">ואז ראיתי את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">בזווית העין, צורה מוכרת, קטנה וכהה, גרמה לרגליים שלי לעצור ולשפתיים שלי להתכווץ<span class="no-break"> בזעף.</span></p>
			<p class="textindent">אחת מבובות הלוך נס הקטנות הייתה על הרצפה. היא שכבה שם על לוחות העץ, על צידה, לגמרי הרחק ממקומה הרגיל. המעמד שבו הוצגו כל הצעצועים אפילו לא היה קרוב למקום שבו היא שכבה. זה היה כאילו מישהו הפיל אותה שם בטעות בזמן שערך<span class="no-break"> קניות.</span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">או הניח אותה שם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בכוונה...</span></span></p>
			<p class="textindent">מנערת מעליי את המחשבה, אמרתי לעצמי להפסיק להיות קודרת כל כך. למה שמישהו יניח בכוונה בובת פרווה תמימה על<span class="no-break"> הרצפה?</span></p>
			<p class="textindent">לא הייתה שום<span class="no-break"> </span><span class="no-break">סיבה.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא אהבתי לראות את הבובה הקטנה שם. הייתה לי זיקה לצעצועים האלה, בהתחשב בכך שהם הזכירו לי את העיירה הזו שהייתה הנחמה שלי, ואת אדי... הגבר ששבה את ליבי<span class="no-break"> לחלוטין.</span></p>
			<p class="textindent">הבובה שהוא נתן לי הייתה בבית, על המיטה שלי, ממש מעל שמיכת הטלאים הצבעונית שאני אוהבת כל<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">חיוך עלה על פניי כשהחמימות הציפה את ליבי למראה הבובה הקטנה. ניגשתי והתכופפתי להרים אותה. "איך הגעת עד לכאן?" מלמלתי, מרימה אותה ומנערת אותה אחרי<span class="no-break"> שהזדקפתי.</span></p>
			<p class="textindent">לפתע תחושה מצמררת עלתה בי. עור ברווז כיסה את זרועותיי ורגליי, וצמרמורת פילסה את דרכה במעלה עמוד השדרה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">ליבי הלם בגרוני, ובטני הייתה כבדה כשק עופרת. הסתובבתי בחדות והבטתי לעבר השירותים הקטנים שמתחת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">למדרגות.</span></p>
			<p class="textindent">באותו רגע ממש נפרצה דלת העץ, ודמות עטויה גלימה שחורה זינקה מהחלל הקטן היישר<span class="no-break"> לעברי.</span></p>
			<p class="textindent">צרחה נקרעה מגרוני כשהדמות התנגשה בי והטיחה אותי לאחור. השתרעתי על הרצפה, וגופה הכבד לחץ עליי. נלכדתי בקפלי הגלימה השחורה שלבשה, והתחלתי להיכנס לפניקה, כאילו נלכדתי<span class="no-break"> ברשת.</span></p>
			<p class="textindent">בובת הפרווה עפה מידי כשנאבקתי בבד, מנסה נואשות<span class="no-break"> להשתחרר.</span></p>
			<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"לא!" צרחתי,<span class="no-break"> נאבקת.</span></p>
			<p class="textindent">הדמות תפסה את מפרק ידי והצמידה אותו לרצפה. פרץ פתאומי של זעם, רגש כה חזק שאפילו לא הבנתי, האיר את קרביי כמו מכת ברק המפצחת שמיים<span class="no-break"> חשוכים.</span></p>
			<p class="textindent">"לאאא!" שאגתי שוב, הפעם נשמעת כמו אדם שונה לחלוטין. האדרנלין נתן כוח לרגלי כשבעטתי כלפי מעלה בין רגליו של התוקף<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נפל הצידה, מחליק על הרצפה. זינקתי למעלה ומיהרתי לברוח. יד תפסה את קרסולי, צרחתי ובעטתי, מצליחה<span class="no-break"> להשתחרר.</span></p>
			<p class="textindent">הדלת הקדמית כבר הייתה נעולה, אבל הדלת האחורית עדיין הייתה פתוחה. מכיוון שהייתי קרובה לחלק האחורי, רצתי לשם, מבלי להביט לאחור כלל. רגליי חבטו על הרצפות הקשות כשנשמתי בכבדות ומיהרתי, נואשת כל כך לצאת החוצה עד שדחפתי את הדלת כשהייתי צריכה למשוך<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">שמעתי אותו מאחוריי, ופלטתי זעקה כשהדלת נפתחה, האוויר החורפי מכה בפניי כשזינקתי<span class="no-break"> החוצה.</span></p>
			<p class="textindent">יד תפסה את שערי, לכדה את הקצוות הקצרים שהתנופפו מאחוריי, ומשכה חזק כל כך שזעקתי מכאב. גופי נרתע לאחור כשנמשכתי אל חזה, זרוע חזקה ננעלה סביב פלג גופי העליון חזק כל כך שלא יכולתי לנשום. הוא החל ללכת לאחור, כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם והוא לא מודאג שאברח<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא הולך</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לענות אותי. הדברים שהוא עשה בעבר הם כלום לעומת העונש</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שאקבל על כך שהעזתי לחיות את חיי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי.</span></span></p>
			<p class="textindent">בצלילות מושלמת, נזכרתי במשהו שאדי לימד אותי, מהלך הגנה. בלי לחשוב יותר מדי, הרמתי את רגלי, הנחתי אותה בעוצמה על רגלו של התוקף, ודרכתי חזק. גופו נרתע, והשתמשתי בזרועי, הרמתי אותה והורדתי אותה כדי לשחרר <span id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></span>את האחיזה שבה<span class="no-break"> נלכדתי.</span></p>
			<p class="textindent">חופשייה, פתחתי בריצה. רצתי הכי מהר שרגליי יכלו לשאת אותי מעל מרחבי העשב הגבוה, נגד הרוח המצליפה, ודרך קטע הסלעים שהוביל<span class="no-break"> לאגם.</span></p>
			<p class="textindent">צליל המים המתנפצים על קו החוף היה חזק אך מזמין, והאוויר היה רענן ונקי קרוב כל כך<span class="no-break"> למים.</span></p>
			<p class="textindent">ריאותיי זעקו לאוויר. גופי נעצר, התכופפתי כדי לשאוף שאיפות גדולות ולנסות להסדיר את נשימתי. עדיין חוששת לחיי, הזדקפתי והבטתי מעבר<span class="no-break"> לכתפי.</span></p>
			<p class="textindent">"אהה!" צרחתי. הדמות הייתה ממש שם מעליי. ידיו תפסו אותי כמו אזיקים, ובמקום לגרור אותי חזרה לחנות, הוא שינה כיוון והלך אל<span class="no-break"> המים.</span></p>
			<p class="textindent">"לא!" מחיתי, מנסה להיאבק. בשלווה, הוא גרר אותי לאחור, עקביי מתחככים בקרקע, מותירים שביל על<span class="no-break"> החוף.</span></p>
			<p class="textindent">מים שהיו חייבים להיות קרובים מאוד לקיפאון גרמו לנשימתי להיעתק ברגע שבו ניתזו על רגליי והרטיבו את<span class="no-break"> מכנסיי.</span></p>
			<p class="textindent">האימה גרמה לי להילחם חזק יותר. זיכרונות שבהם הייתי על סף טביעה הציפו אותי בעוצמה, כאילו האיש גורר אותי שוב אל המים<span class="no-break"> הקפואים.</span></p>
			<p class="textindent">פתאום השתחררתי מאחיזתו. גופי הורם והושלך. צללתי מתחת לפני המים, והם בלעו אותי בלגימה אחת גדולה. בועות נמלטו מאפי ומיהרו אל פני השטח כשניסיתי לעקוב<span class="no-break"> אחריהן.</span></p>
			<p class="textindent">לפני שהצלחתי, נמשכתי למעלה מצווארון חולצתי. בקושי הספקתי לנשום לפני ששוב נדחפתי פנימה. הפעם ידיו נשארו עליי, לוחצות אותי מטה... מחזיקות אותי<span class="no-break"> שם.</span></p>
			<p class="textindent">נאבקתי ונלחמתי. הוא העלה אותי רק כדי לדחוף אותי שוב<span class="no-break"> למטה.</span></p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">טבעתי.</p>
			<p class="textindent">הוא הטביע<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">אני הולכת למות באגם הזה בידיו של מישהו שמעולם לא ראיתי את<span class="no-break"> פניו.</span></p>
			<p class="textindent">אצבעותיי ננעצו בזרועות שאחזו בי. ציפורניי חתכו בהן, אפילו דרך הבד שכיסה את עורו. בכוח פקחתי את עיניי ובהיתי בדמות הכהה והעצומה, בעוד המים הופכים הכול<span class="no-break"> למטושטש.</span></p>
			<p class="textindent">במשיכה גסה נוספת הועליתי מעל פני המים. מצמצתי,<span class="no-break"> מתנשמת.</span></p>
			<p class="textindent">"חכה!" המילה נקרעה מגרוני, ומשהו בקולי גרם לו<span class="no-break"> לעצור</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"תסתכל עליי," פלטתי<span class="no-break"> בחנק.</span></p>
			<p class="textindent">בעודו שומר על אחיזתו הבלתי ניתנת לשחרור בחולצתי, הוא הסיר את הבד מעל ראשו והביט<span class="no-break"> בי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">נרתעתי, עיניי קרועות<span class="no-break"> לרווחה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא!" צרחתי, נאבקת מחדש.<span class="no-break"> "לא!"</span></p>
			<p class="textindent">"רצית למות," התעקש<span class="no-break"> הקול.</span></p>
			<p class="textindent">הקול שלי. נענעתי<span class="no-break"> בראשי.</span></p>
			<p class="textindent">הנערה... אני... הביטה בי מלמעלה. שערה היה קצר בצבע בלונד־כהה, פניה זרועות נמשים, ועיניה החומות — שמעולם לא חשבתי עליהן כרשעות — הביטו בי בקור מקפיא. היא הטתה את ראשה לאחור<span class="no-break"> וצחקה.</span></p>
			<p class="textindent">"הגיע הזמן לסיים את העבודה שהתחלת," אמרה לי. "הגיע<span class="no-break"> הזמן."</span></p>
			<p class="textindent">בכוח שלא ידעתי שיש לה, היא דחפה אותי שוב מתחת לגלים<span class="no-break"> החומים.</span></p>
			<p class="textindent">כל הזמן הזה ברחתי מהדמות הכהה וחסרת הפנים ההיא... הסטוקר. מישהו שארב מעל הגלים וחיכה<span class="no-break"> שאטבע.</span></p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">כל הזמן הזה רצתי מהאדם שניסה להרוג<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">רצתי<span class="no-break"> מעצמי.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">התעוררתי בנשימה חדה ורועדת. התיישבתי בבת אחת, מגרדת את גרוני בידיי ונועצת ציפורניים בעורי, כאילו זה יעזור לי איכשהו לנשום ביתר קלות. המציאות חזרה אליי כשהחדר סביבי התבהר, ואצבעותיי הרפו מגופי. שקעתי מעט קדימה ופלטתי אנחת רווחה. כל גופי רעד, ועורי היה מכוסה זיעה. הרגשתי סמוקה וחסרת מנוחה בכל איבריי. התמונות הנוראות שזה עתה חלמתי עדיין הבהבו במוחי, כאילו לא היו מוכנות להרפות<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="textindent">"זה רק חלום," הרגעתי את עצמי. "רק<span class="no-break"> חלום."</span></p>
			<p class="textindent">חלום נורא. נורא<span class="no-break"> ואיום.</span></p>
			<p class="textindent">בנשימה רועדת הבטתי לצידי. אדי היה שרוע על המזרן, השמיכה כרוכה סביב מותניו וחזהו החשוף גלוי לחלוטין. חשבתי להתכרבל לצידו, לתת לו לעטוף אותי בזרועו. רציתי בכך. כמעט<span class="no-break"> נואשות.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא עשיתי<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent">לא הייתי בטוחה שמגיעה לי הנחמה<span class="no-break"> הזאת.</span></p>
			<p class="textindent">השלכתי את השמיכה הצידה והתכווצתי מעט כשכפות רגליי היחפות פגשו את הרצפה הקרה. נעה בשקט ככל שיכולתי כדי לא להעיר את אדי, התגנבתי לאורך המסדרון אל המטבח. היה זה אמצע הלילה, עדיין חשוך בחוץ, ללא הבטחה שהיום עומד<span class="no-break"> להפציע.</span></p>
			<p class="textindent">חטפתי את הקפוצ'ון שלי מקצה דלפק המטבח, פתחתי את הדלת ויצאתי אל המרפסת הקטנה. ברגע שהבד הרך עטף <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>אותי, השענתי את מרפקיי על המעקה והבטתי אל החצר ומטה, לעבר<span class="no-break"> המים.</span></p>
			<p class="textindent">צליל הגלים הנשטפים אל החוף היה מנחם, אף שעל פני השטח שררה חשכה אינסופית. המים נראו בלתי חדירים, כאילו הסתירו בתוכם איום. הכוכבים שבדרך כלל ניקדו את השמיים היו חבויים, והירח היה עמום מאחורי<span class="no-break"> ענן.</span></p>
			<p class="textindent">האוויר הקר שעלה מן המים צרב את רגליי החשופות, ובהונותיי עוד יותר. אבל לא נסוגתי פנימה. במקום זאת, התעלמתי מהקור, התעטפתי בתוך הקפוצ'ון ובהיתי בנוף, עיניי סורקות את המים<span class="no-break"> המסתוריים.</span></p>
			<p class="textindent">האמפתיה שלי הלכה<span class="no-break"> והתפוגגה.</span></p>
			<p class="textindent">ידעתי שהאלמנה מאי השמועות סבלה. למעשה, אפילו לא ידעתי אם היא באמת אלמנה. זה היה ברור מהפציעות הפיזיות שראיתי על גופה. זה ניכר במילים שהטיחה בי בשנאה. ואז, כמובן, כשהיא תקפה אותנו. עכשיו היא שכבה במצב קטטוני בבית<span class="no-break"> החולים.</span></p>
			<p class="textindent">הייתה לי תחושה שהיא עברה שטיפת מוח כלשהי בידי האיש שזכרתי רק באופן חלקי. זה שעינה אותי — וכנראה גם אותה. זה גרם לי לתהות אם גם אני עברתי שטיפת מוח, לפני שהמוח שלי שכח<span class="no-break"> הכול.</span></p>
			<p class="textindent">האם זה הפך אותנו לדומות? קורבנות של משהו נורא, בידי אותו אדם? האם בגלל זה, אחרי הכול, ריחמתי עליה? כי באמת, אף אחד לא צריך לסבול את מה שהיא עברה, או את מה שאני עברתי. לא הייתי מאחלת זאת<span class="no-break"> לאיש.</span></p>
			<p class="textindent">למרות כל זאת, ככל שחלף הזמן, ככל שהסיוטים גזלו ממני את שנתי, ככל שהרהרתי בכל מה שקרה, כך הרגשתי פחות<span class="no-break"> חמלה.</span></p>
			<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא אוהב</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> את סיידי. לא אותך. את לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> סיידי.</span></span></p>
			<p class="textindent">המילים הללו רדפו אותי יותר מהזיכרונות הנוראיים שצפו במוחי. הן איימו על העתיד שלי, על החיים שרציתי כל כך — אלה שיש לי<span class="no-break"> עכשיו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל לכמה זמן עוד אוכל לשמור</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> עליהם?</span></span></p>
			<p class="textindent">לא הייתי שקרנית, ובכל זאת שיקרתי. לאדי, הגבר שאני אוהבת. השקר היה תקוע בגרוני, מאיים לחנוק אותי, מזכיר לי בכל רגע ובכל יום את מה שלא אמרתי. כעסתי כל כך כשגיליתי שהוא חשד לאורך כל הדרך שאני סיידי, הנערה שהוא איבד. אמרתי לו שאני לא יכולה לסמוך עליו כי הוא סירב לומר לי את<span class="no-break"> האמת.</span></p>
			<p class="textindent">ועכשיו, הנה אני עושה בדיוק את אותו<span class="no-break"> הדבר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">האלמנה ווסט אמרה לי שאני לא סיידי, אבל לא סיפרתי זאת<span class="no-break"> לאיש.</span></p>
			<p class="textindent">פחדתי.</p>
			<p class="textindent">פחדתי שאם אעשה זאת, אאבד<span class="no-break"> הכול.</span></p>
			<p class="textindent">"אם." קולו של אדי הקפיץ אותי. הזדקפתי מהמעקה והבטתי מעבר לכתפי אל המקום שבו עמד בצידה השני של דלת הרשת, מביט<span class="no-break"> החוצה.</span></p>
			<p class="textindent">"היה לי סיוט נוסף," מלמלתי, פונה חזרה אל<span class="no-break"> המים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הצירים חרקו כשהוא יצא החוצה. מאחוריי, זרועותיו הקיפו אותי. במקום למשוך אותי אל חזהו, הוא עטף אותי בגופו. "היית צריכה להעיר<span class="no-break"> אותי."</span></p>
			<p class="textindent">אילו הייתי מעירה אותו בכל פעם שהיה לי סיוט, זה היה קורה בכל לילה. מאז שהאלמנה ניסתה לחטוף אותי, לא זכיתי ללילה אחד של שינה רצופה. הקרביים שלי התהפכו, והרגשתי שגם החיים שלי עומדים על סף<span class="no-break"> סערה.</span></p>
			<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"רוצה לדבר על זה?" שאל ברכות, מנשק את צד<span class="no-break"> צווארי.</span></p>
			<p class="textindent">הטיתי את לחיי לעברו, מקבלת את הנחמה<span class="no-break"> שהציע.</span></p>
			<p class="textindent">"לא,"<span class="no-break"> לחשתי.</span></p>
			<p class="textindent">סנטרו נח על כתפי, והוא לא הוסיף<span class="no-break"> דבר.</span></p>
			<p class="textindent">עמדנו שם זמן מה, שותקים, מביטים אל מעבר לאגם. המבט שלי תמיד נדד אל אי השמועות. הסקרנות שלי לגביו גברה בכל יום<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שעבר.</span></p>
			<p class="textindent">חלק ממני היה מבועת מהמקום הזה, אבל החלק השני רצה ללכת<span class="no-break"> לשם.</span></p>
			<p class="textindent">גם בתוך החשכה יכולתי להבחין בקווי המתאר המאיימים של פיסת האדמה המבודדת. צורתה הייתה בלתי ניתנת להכחשה, אפילו בחושך. אם כבר, שם היה חשוך יותר, כאילו המקום עטוף ברוע, המוסווה רק באור<span class="no-break"> היום.</span></p>
			<p class="textindent">"בואי נחזור למיטה," הוא מלמל, קצות אצבעותיו מלטפות את בטני. "אני אחמם<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">הרשיתי לו למשוך אותי לאחור, הרחק מהמעקה. ואז משהו בלילה השחור כדיו עצר אותי<span class="no-break"> במקומי.</span></p>
			<p class="textindent">היה שם אור. הוא ריצד באוויר, כמעט כמו גחלילית בליל קיץ חמים. אבל זה לא היה קיץ, ולא היו גחליליות בחוץ. גם אילו היו, לא הייתי אמורה לראות אחת ממרחק<span class="no-break"> כזה.</span></p>
			<p class="textindent">צפיתי בו נע, כדור זהוב שריחף בין<span class="no-break"> הצללים.</span></p>
			<p class="textindent">צמצמתי את עיניי, תוהה אם אולי הדמיון שלי מתעתע בי. אולי אני עדיין חולמת וטרם<span class="no-break"> התעוררתי.</span></p>
			<p class="textindent">"בייבי," לחש אדי, מצמיד את אפו אל צד צווארי.<span class="no-break"> "בואי."</span></p>
			<p class="textindent">עיניי נעצמו לרגע. צליל קולו היה עבורי כמו סם מרגיע. חייכתי, אוהבת את התחושה של להיות<span class="no-break"> בזרועותיו.</span></p>
			<p class="textindent">אדי הרים אותי, מערסל אותי אליו. לפני שנשא אותי חזרה <span id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></span>אל תוך הבית, סובבתי את ראשי כדי להציץ פעם אחרונה לעבר המים, לחפש את האור<span class="no-break"> הצף.</span></p>
			<p class="textindent">הוא<span class="no-break"> נעלם.</span></p>
			<p class="textindent">כאילו מעולם לא היה<span class="no-break"> שם.</span></p>
		</div>

			

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות