מאת: נגה גיסיס
נחום שוורצברג הוא איש רב פעלים, סופר, בעל טור ב'הארץ', מרצה, עורך ערבי קולינריה ומעל לכל – תל אביבי אמיתי שמרבה לתאר את העיר הישנה ביצירתו באופן שמאפשר לקוראיו ממש לטעום ולהריח אותה. בעקבות צאת ספרו האחרון, נפגשנו לשיחה על ספרות, על תל אביב, על משפחה ועל תרבות.
שוורצברג הוא סופר שונה וייחודי בנוף הספרות המקומי. שני ספריו, 'לחם קימל' (2020) ו'פריז בתל אביב' (2021), בנויים מסיפורים קצרים, אישיים ואמיתיים שנלגמרים במהירות ומשאירים טעם נוסטלגי. שניהם סוחפים את הקורא אל הווי עירוני ומשפחתי חם וקרוב ומשכנעים גם את אוהבי הרומנים הגדולים ועבי הכרס שמלאכת הסיפור הקצר היא אמנות יוצאת דופן.
בספרו האחרון, 'פריז בתל אביב', מככבות שתי הערים המיתולוגיות כפי שהיו בשנות השבעים, ובלבו ניצבת מערכת היחסים הקרובה והאישית בין אב לבן.
נחום שוורצברג הוא סופר שונה וייחודי בנוף הספרות המקומי. הוא איש רב פעלים, סופר, בעל טור ב'הארץ', מרצה, עורך ערבי קולינריה ומעל לכל – תל אביבי אמיתי שמרבה לתאר את העיר הישנה ביצירתו באופן שמאפשר לקוראיו ממש לטעום ולהריח אותה. בעקבות צאת ספרו האחרון, נפגשנו לשיחה על ספרות, על תל אביב, על משפחה ועל תרבות.
הספר האחרון שלך, 'פריז בתל אביב', מתרחש מחציתו בתל אביב ומחציתו בפריז. איזה תפקיד שיחקה התרבות הצרפתית אצלך בבית?
הספר "פריז בתל אביב" נכתב לזכרו של אבי יליד פריז וניצול שואה. היות ואבי גדל ללא אב (את סבי לקחו הגרמנים למחנה דרנסי בשנת 41' ומשם לאושוויץ שם נרצח) היה חשוב לאבא שלי להעניק לי בראש ובראשונה שפה נוספת – את השפה הצרפתית אותה דיברנו בזכותו כשפת אם. מעולם לא החלפנו ביננו ולו מילה אחת בעברית אלא דיברנו אך ורק בצרפתית. משום כך ובזכותו נחשפתי בבית לתרבות הצרפתית העשירה מהשאנסונים של גדולי הזמר הצרפתי כמו אזנבור, אנריקו מסיאס, איב מונטאן, אדית פיאף ועוד. בנוסף לאחר הביקור השבועי בחנות הספרים הצרפתיים "אלשייך", הקריא לי אבי מדי ערב ספרי ילדים בצרפתית "החברים של ניקולא", "הנסיך הקטן" ועוד.
לא בכדי בחרתי בשם "פריז בתל אביב" לספרי השני במיוחד לאור השפעת תרבות זו ישירות עליי ועל ביתנו אשר היה באופיו פריז קטנה השוכנת בלב תל אביב.
שני הספרים שלך עוסקים בתל אביב. מה, בעיניך, יש בתל אביב שאין בערים אחרות בארץ ובעולם?
כתבתי את שני ספריי על תל אביב כפי שהייתה בימי ילדותי. תל אביב של שנות השבעים הייתה קסומה בעיני. בתקופה ההיא תל אביב דמתה יותר לכפר קטן מאשר לעיר גדולה. כולם הכירו את כולם. הפשטות שרתה ברחובות. לדוגמא כל חנות הייתה מוסד בפני עצמה. בגלל שהמכולת של סבי אהרון הייתה בלב דיזנגוף הכרתי רבים מהם כמו פרג', מיקולינסקי, חנות הצעצועים של אריה, מצקין, איווניר ועוד.
בתקופת הילדות האטרקציות שמשכו אותנו הילדים לא היו רבות כל כך אבל לכל אחת מהם הייתה השפעה ניכרת עלינו. מקומות כמו גן החיות של תל אביב (היכן שהיום נמצא גן העיר), כיכר דיזנגוף, מוזיאון השעווה במגדל שלום וכמובן חופי הים כמו מציצים הפכו לסמל ומוקד לעלייה לרגל.
בחרתי לתאר את תל אביב של נוף ילדותי משום שזו השפיעה עליי רבות ובאופן ניכר עד היום. שם למדתי להקשיב, להתבונן ולספוג את כל אותן חוויות המתוארות לפרטים בספריי. לדעתי תקופת הילדות היא המעצבת ביותר בחייו של אדם וכמו שיוסי בנאי נהג לומר "בפנוכו בפנוכו כל אחד מאיתנו הוא ילד קטן. ילד. "
'פריז בתל אביב' עוסק במערכת היחסים שלך עם אביך. איך השפיעה עליך הפרידה ממנו?
"אבי נפטר לפני שש וחצי שנים. עבורי הוא היה משענת איתנה וגב ענק מהיום בו עמדתי על דעתי ועד יומו האחרון.
שום דבר לא מכין אותך לרגע הפרידה מהורה, על אחת כמה וכמה מאב שהיה כה דומיננטי ובעל השפעה על חיי. כשכתבתי את הספר עלו זיכרונות רבים לא רק משנות הילדות המתוארות בספר אלא מכל תקופות החיים. חוסרו מורגש אצלי ברמה יומיומית. אבי היה איש סודי והכתובת לכל דבר ועניין בחיי. חוסר היוצר תהום פעורה וחלל שאי אפשר למלא. השיעור העיקרי שספגתי ואני מיישם אותו הלכה למעשה כיום ובאותה הרוח הוא הקשר עם שלושת ילדיי המבוסס על ערכים אלו בדיוק."
אתה מקיים סדנאות קולינריות בעקבות הספר 'לחם קימל'. איך זה נוצר?
"כשראה אור "לחם קימל" החלו להגיע תגובות מרגשות מרבבות קוראיו אשר מתגעגעים עד היום לאותה הכיכר הקטנה של לחם הקימל אשר נמצא היה במכולות. כיכר קטנה, פחוסה עם בול שעליו כתוב בעפרון. הרגשתי שאני חייב למצוא דרך להחיות את אותם ריחות וטעמים מעוררי געגוע המופיעים בספר. לאחר חודשי חיפוש רבים אחר כתובת קולינרית היכולה לאפות את הלחם בדיוק כפי שהיה, רצה הגורל וחברתי לעדי בן דן – מבכירי המסעדנים בארץ והמפיק הקולינרי של מאסטר שף ויחד יצרנו את "קימל – ארוחות עם סיפור" - אירועים קולינריים המשלבים ארוחות עם קונספט. האירוע בעקבות "לחם קימל" המתקיים אחת לחודש במסעדת סנדר בלוינסקי 54 ת"א הוא אחד מהם. בערב עצמו המורכב מארוחה מלאה, אלכוהול כיד המלך והרצאה מלאה בהומור שיצרתי במיוחד, מחכה לכל אחד מהמשתתפים כיכר לחם קימל כפי שהייתה פעם, ועל השולחן פרוסים מיטב המאכלים מהמטבח היהודי מזרח אירופאי בדיוק כמו שהיו במטבח של סבתא."
מי הסופרים והספרים שהשפיעו עליך הכי הרבה?
"הסופרים שהשפיעו עליי הכי הרבה היו אפרים קישון, ניסים אלוני, אלי עמיר וחיים באר.
מאפרים קישון למדתי לכתוב בצורה הומוריסטית ולספר סיפורים קצרים. בעיני כתיבה הומוריסטית חייבת להיות מדויקת הרבה יותר מכתיבה אחרת משום שהומור חייב להיות מושחז מהוקצע ובתזמון הנכון. לעיתים משפט יכול להיכתב תחבירית נכון אבל אז יאבד מההומור שבו. לאחרונה הושפעתי רבות מחיים באר. מסתבר שלהוריו של חיים באר הייתה מכולת בירושלים אשר החלה כסניף קטן של תנובה, בדיוק כמו המכולת של סבא אהרון בתל אביב. כתיבתו של באר, הרגישות הרבה והיכולת המופלאה שלו לתאר בספריו תוך שימוש בשפה עשירה כל כך מפעימים ומעוררי השראה בעיני."
איזה טיפ היית נותן לכותבים מתחילים?
"פשוט שבו ותכתבו!
אם יש לכם רעיון לספר, לשיר, לכל דבר פשוט שבו מול המחשב ותתחילו לכתוב. כתיבה היא עבודה המצריכה משמעת. גם לי לא תמיד ברורה התמונה כולה כשאני מתחיל לכתוב. לאט לאט התמונה מתחילה להתגבש כמו תצריף. חלק אחר חלק. אחד הדברים שעוזרים לי הוא לדמות כל פרק כאילו היה סצנה של סרט.
אני כותב את הפרק כשם שמצלמה מצלמת פריים אחר פריים. אני תמיד חושב תוך כדי הכתיבה כיצד יתרגם בדמיונו הקורא את שאני כותב ומאיזו נקודת מבט אני רוצה שנצא יחד למסע בעקבות המילה הכתובה."