בראיון כן ומרגש משתף תמיר מנדובסקי, מחבר "השקעות לעצלנים", במסע שלו להחלמה דרך כתיבת ספרו הראשון "קנטאור", בשלווה שמשרה עליו העובדה ש"השקעות לעצלנים" שינה עבור רבים את התנהלותם הכלכלית, וגם נותן עצות פיננסיות. ראיון מרתק עם סופר רבגוני ומסקרן.
מאת נגה גיסיס
מה הוביל אותך לכתוב את הספר "השקעות לעצלנים"?
אני מגיע ממשפחה של אנשים שעובדים קשה. אני עצמי התחלתי לעבוד במשרה מלאה בגיל 22, והתחלתי בגיל צעיר להשקיע את כספי.
במשבר הקורונה (2020), שזה היה המשבר הפיננסי החמור השני שחוויתי, ראיתי איך חבריי ליחידת המילואים נבהלים וחלקם התכוון למכור בפאניקה את תיקי ההשקעות שלהם (טעות גדולה מאוד), והחלטתי שעלי לעשות מעשה וללמד אותם את העקרונות הבסיסיים ביותר בהשקעות.
בהרצאה קצרה שהעברתי להם נדהמתי לראות איך אנשים אינטליגנטיים חסרים השכלה פיננסית בסיסית ביותר. אז החלטתי לשבת לכתוב ספר קצר שישלים את פער המידע הזה – מידע שכל אחד חייב שיהיה לו.
זו הייתה התקופה בה חתמתי את רומן המתח עליו עבדתי במשך שנים רבות ("קנטאור", הוצאת ידיעות ספרים) ובגלל שהייתי כבר מנוסה בכתיבה, אז תוך פחות משנה הספקתי לכתוב, לערוך ולפרסם אותו.
איך אתה מציע לחנך ילדים לתכנון פיננסי נכון?
שאלה מצוינת, כי זה דבר נדרש שאף אחד לא עושה. מנסיוני ההורי הקצר, גיליתי שהחינוך הטוב ביותר הוא דוגמה אישית – הורים שיוציאו פחות כסף ממה שהם מכניסים, ישקיעו את היתר וישתפו בכך את ילדיהם – יציבו אותם על המסלול להצלחה פיננסית.
איך אתה מציע לחסוך בימים אלו של חוסר ודאות כלכלית?
מה שיפה באופן ההשקעה אותו אני מקדם (השקעה פאסיבית במדדי מניות מובילים) הוא שזה לא משנה אם מלחמה או שלום, אם זו תקופה של שגשוג או שפל. השקעה קבועה לאורך שנים רבות במדדי מניות מובילים הוכחה לאורך עשורים רבים כמתכון מוצלח ליצירה איטית של הון משפחתי.
מה העצה הכי חשובה שאתה יכול לתת לגבי ניהול פיננסי נכון?
זה פשוט – לחיות ברמת חיים נמוכה מזו שאנו יכולים להרשות לעצמינו (בניגוד לאיכות חיים, שלאו דווקא עולה יותר כסף, רמת חיים נמדדת בתג המחיר).
את ההפרש בין עלות רמת החיים להכנסה – להשקיע באמצעים המייצרים הון (נדל"ן או שוק ההון) באופן פשוט, מובן וכזה שהוכח כרווחי.
ממה אתה נהנה יותר – לכתוב או להקליט פודקאסטים?
אישית, אני יותר נהנה מכתיבה. בכתיבה יש הרבה פחות עניין טכני, ומניפולציות עריכה, ואני מרגיש שאני מצליח להביא את האישיות שלי לידי ביטוי באופן המזוקק ביותר. יחד עם זאת, כתיבה מצריכה שהמוזה תשרה עלי, והיא זו שבוחרת אותי – ולא ההיפך. בימים אלו אני נמצא בתקופה משפחתית בה אני כמעט ולא מצליח לפנות זמן לכתיבה (מסיבות טובות). אבל זה זמני, ואחזור לכתוב ולפרסם!
אתה חוזר הרבה על החשיבות של להתחיל לחסוך ולהשקיע בגיל כמה שיותר צעיר – תן קצת תקווה גם למבוגרים יותר: מה היית מייעץ לבני 40-50 ומעלה שרק עכשיו נפתחו לעולם ההשקעות או שרק עכשיו מתאפשר להם להתחיל לחסוך ולהשקיע לעשות כדי לשפר את עתידם הכלכלי?
אגיד את זה באופן הברור ביותר – לצעירים בני 20 ו-30 יש יכולת לשנות את חייהם מהקצה אל הקצה, באמצעות ידע בסיסי ביותר, שלוקח 2-5 שעות ללמוד ולהבין אותו.
לבני 40-50 יש יכולת לשפר את איכות חייהם העתידית, האם זה שינוי "מהקצה אל הקצה"? ייתכן שכן, אבל אם היו מתחילים 20 שנים מוקדם יותר – כבר היום חייהם היו אחרים. איך אמרו לא מזמן? "אלו החיים".
החדשות הטובות הן שגם בני 40-50 הם בעלי אופק השקעה של עשרות שנים, והם יכולים באמצעות תכנון פיננסי נכון גם לשפר את הצבירה העתידית שלהם לגיל הפרישה, גם לתכנן הוצאות עתידיות (חתונות של ילדים, ירושות וכו') באופן טוב ומפוכח יותר, והכי חשוב – לתת לילדיהם את החינוך הפיננסי שהם עצמם לא קיבלו.
גם אתה מתמודד בימים אלו עם זכרונות לא קלים מתקופת הצבא, מה שמביא אותנו לספר הקודם שלך. ספר על תהליך הכתיבה של "קנטאור" –
הטבח של ה-7.10 זיעזע אותי, ומנגנון ההדחקה עבד שעות נוספות. המון תסריטים אפוקליפטיים שכתבתי עליהם ב"קנטאור" הפכו למציאות של ממש, והזיות קיצוניות שבדיתי הפכו לעובדות בשטח. "קנטאור" הוא רומן מתח שכתבתי במסע ביבליותרפיה של החלמה ממציאות אלימה ואינטנסיבית שחוויתי בזמן שירותי בשב"כ, והספר לקח אותי ממקום קשה וחשוך למקום מואר ופורה. ממש יציאה אל האור. אם לא מסע הכתיבה הזה, לא הייתי מוציא לאור את "השקעות לעצלנים". הכתיבה עזרה לי להתגבר על קשיים ושברון, והובילה אותי לפסגות נהדרות.
ספר קצת על ההבדל בין כתיבה עיונית לכתיבת סיפור. האם יש תהליך "נכון" בעיניך בכל אחד מהמקרים? ומה משותף בכל זאת בין שני סוגי הכתיבה?
המשותף רב, באופן מפתיע. גם בעיון וגם בפרוזה כותבים בתבניות, בשכבות. ספר עיון חייב להיות סיפורי, אחרת הוא חוטא לתפקידו והופך לסתם Manual. למרות שהמטרות שונות, תהליכי הכתיבה והעריכה דומים.
תן טיפ אחד למי שרוצה להתחיל לכתוב.
ענווה – פרט לאמא, אף אחד לא מחכה "בחוץ" לכתביך. זו בשורה קשה אבל הכרחית בשביל להגיע לרמה אליה הכותבים/ות מצפים מעצמם. על אף שמאז ומתמיד כתבתי, בכל שנות ה-20 שלי הלכתי לסדנאות כתיבה, למדתי סגנונות שונים ממורות ומורים שונים, שפרסמו בעצמם, והכרתי חברים וחברות בעלי סגנונות שונים. כשהתחלתי לכתוב, הקפדתי תמיד לשלוח את הטקסטים שלי לאנשים שהערכתי את דעתם, וביקשתי מהם "שיהיו קשים" איתי. הענווה בכתיבה היא זו שתביא כל כותב/ת לרמה אליה הוא/היא חפצים.
איך אתה מתמודד עם התקופה הנוכחית ועם הזכרונות שהיא מעלה?
אני מאוד קנאי לבריאות ולשלוות הנפש שלי ושל משפחתי, ומי שקראו את "קנטאור" בטח יבינו למה.
הזמן האחרון גרם לכולנו להעריך היטב את הזמן שלנו עם המשפחות שלנו. אני משתדל לבלות כמה שיותר זמן עם משפחתי, ולפתח את העסק שלי שמביא הרבה טוב לאנשים. התמונות הקשות והחדשות הרעות ילוו אותנו לעוד הרבה זמן, ואין בצריכת-היתר של האירועים משום סיוע למצב.
מה אתה מייעץ לבעלי עסקים ולשכירים שהכנסותיהם ועסקיהם נפגעו לעשות למען העתיד?
תמיד לשמור קרן ביטחון בעסק/במשפחה לימים קשים. המודל הזה הוכיח את עצמו בזמן הקורונה, והוכיח את עצמו שוב בזמן המלחמה. בעלי עסקים ששרדו את התקופה הקשה, ישגשגו בתקופה לאחריה.
האם אתה ממשיך לכתוב? מה אתה כותב בימים אלו?
"השקעות לעצלנים" יצר לי קהילה ענקית של עשרות אלפי עוקבים, ועסק עם מאות לקוחות. אני עסוק מאוד בלפתח מוצרים ושירותים חדשים, ובציפייה ללידה של בני השני. אחזור לכתוב בשנה הבאה.
מה התגובות שאתה מקבל בדרך כלל על הספר שלך?
תגובות שמעידות על טרנספורמציה. ב"השקעות לעצלנים" המעבר מ"לא השקעתי עד היום", ל-"יש לי תיק השקעות!" מאוד מרגש אותי. כי אני יודע שזה לא רק עניין טכני. לפתוח תיק השקעות זה פשוט. ההבנה העמוקה של אסטרטגיית ההשקעות, והרוגע והביטחון שהספר מעניק בדרך החדשה – זה ההישג הגדול.
מה אתה מאחל לקוראים לשנה האזרחית הקרובה?
שיהיו קרובים לכל יקיריהם, אלו שלא בבית בגלל המלחמה, ואלו שבבית אבל השיגרה פשוט מרחיקה ביניהם. שלא יוותרו על הדברים שהם אוהבים לעשות, למרות שהם לא תמיד מביאים תמורה שניתן לכמת, וכמובן – לקרוא הרבה ספרים!