את סיון רהב-מאיר כולכם מכירים מחדשות ערוץ 12, מידיעות אחרונות ומגלי צה"ל. הספרים שלה הופכים את היהדות ואת פרשות השבוע בפרט לנגישות ומרתקות עבור כולם. בראיון חגיגי לרגל צאת ספרה החדש לילדים, "לגדול", היא מספרת על כתיבה, על הקשר לפרשת השבוע ועל רשתות חברתיות.
מאת: נגה גיסיס
למה החלטת לפנות הפעם דווקא לילדים?
"כי זה קהל כייפי, סקרן, שרוצה ללמוד, שהאופי שלו הולך ונבנה. אבל האמת היא שבימים האחרונים גיליתי שהספר 'לגדול' ממש לא מיועד רק לילדים. אנחנו מקבלים תגובות מעולות מבני נוער, מורים, הורים, סבתות... לכן אפילו שינינו והגדרנו את הספר 'לכל המשפחה'. אימא שלי, אחת הקוראות הראשונות, אמרה שהוא ממש בשבילה".
זה לא מקרי שהספרים שלך עוסקים בפרשות השבוע. את מעבירה מזה שנים שיעורים על פרשת השבוע שמשודרים גם ברדיו ובאינטרנט, וכותבת על פרשות השבוע בטורים ובמדיה החברתית. מדוע החלטת לעסוק בפרשות השבוע?
"הפרשה היא סוג של דופק משותף. זה ההום-פייג', 'דף הבית' של כל האומה כבר אלפי שנים. שמתי לב שאנשים מחפשים הרבה פעמים מה להגיד סביב הפרשה, בבתי ספר, במקומות עבודה, בצבא ועוד, ולא תמיד יש להם משהו נגיש, זמין וקליט. "לגדול!" לא ספר על תוכן הפרשה, אלא על סיפורים שיוצאים מתוך הפרשה. אלו סיפורים אקטואליים, מודרניים, אבל קשורים לנושא הפרשה. בסוף כל סיפור יש גם נקודה למחשבה. הקורא יכול לחשוב מה הוא היה עושה באותו מצב".
מהו בעינייך ההבדל בין כתיבה עיתונאית לכתיבת ספר?
"המילה עיתון היא מהמילה 'עת', זמן, הוא חולף. ספר הוא מלשון סיפור, הסיפור הנצחי, הגדול, משהו שנשאר. במקרה של הקוראים הצעירים, ספר זה משהו שמעצב אותך לשנים. כל אחד מאיתנו זוכר את הספרים שקרא בילדותו".
מה הטיפ הכי חשוב שלך לכותבים מתחילים?
"לכתוב, לכתוב, לכתוב. לקרוא, לקרוא, לקרוא. וגם להתייעץ. לתת לאנשים לקרוא ולהקשיב לביקורת שלהם. אנשים חכמים ומנוסים פסלו לי כל כך הרבה טקסטים לאורך השנים, ואני מודה להם מאוד".
ספרי לנו על שלושה דברים שאת אוהבת בתרבות הרשתות החברתיות, ועל שלושה דברים שממש לא.
"נתחיל בטוב:
היכולת של כל אחד להביע את עצמו, בלי 'עורך על' שאומר לנו מה לחשוב ועל מה לחשוב (אני רואה זאת בטקסטים שלי על הפרשה ועל תכנים חיוביים שלא הצלחתי לסקר כל השנים במהדורות). שנית, מהפכת המידע – היכולת להגיע לידע בשניות, כל האינפורמציה נגישה. ושלישית, מהפכת הקשר – היכולת לעזור, לקשר אנשים ולסגור קצוות בשניות.
עכשיו לרע:
העובדה שצריך לפרסם ולהחצין הכול ואנחנו מאבדים את האינטימיות והפרטיות. השיח הרעיל והקיצוני והחשיפה הפרובוקטיבית – וההשפעה על אנשים טובים ונורמלים שנכנסים לרשתות ופשוט נסחפים ומשתנים לרעה בלי לשים לב. וכמובן העובדה שאין סינון לתוכן פוגעני, פסול ואלים, ושהכול נגיש לילדים וגם למבוגרים בשעות שהם עם ילדים. בקיצור, צריך גדרות וגבולות, המציאות זועקת לכך. אני מרגישה את זה מחדש בכל שבת".
מה את מאחלת לקוראים הצעירים והמבוגרים שלך לשנה החדשה?
"בלי פרסומת סמויה, באמת: שנזכה כולנו לגדול".
לעוד ספרים של סיון רהב מאיר באתר סטימצקי