הוא החל לכתוב שירים בגיל 12, הוציא את ספר השירים והקטעים הראשון שלו בעצמו וזכה להצלחה שהפתיע אפילו אותו. אחרי שנים שהספר "טיוטה של אושר" מככב ברשימות רבי המכר שלנו – הספר החדש, "שמש בצנצנת" שיצא ממש לא מזמן כבש את רשימת רבי המכר המסכמת של שנת 2022. ראיון אישי ונוגע ללב עם כותב שכולם אוהבים.
מאת נגה גיסיס
נראה שאין צורך להציג את נעם חורב, אבל בכל זאת: הוא אחד הכותבים המרגשים והאהובים ביותר. הוא אחראי ללא מעט מהלהיטים העבריים שאנחנו מפזמים לעצמנו. הוא חיבר שני ספרי ילדים רגישים ומצליחים: "לציונה יש כנף אחת", "טביעת האצבע של איל" וגם קובץ שירי ילדים, "מתנות קטנות" שהוציא בשיתוף עם רמי קליינשטיין. לאחר שספר השירים הראשון שלו "טיוטה של אושר" מסרב לרדת מרשימות רבי המכר מאז 2019, חזר אלינו השנה עם הספר "שמש בצנצנת". הספר הושק ברעש גדול, ועוד טרם הגעתו לחנויות מספר לא מבוטל של אנשים כבר הספיקו לשאול עליו, לרכוש אותו ולהתאהב בו. הספר מכיל שירים, קטעים וסיפורים קצרצרים. לא מפתיע כלל שהספר הקסום הזה נכנס לרשימת רבי המכר הגדולים של 2022. לכבוד המגזין שמסכם את השנה הספרותית, החלטנו לשאול את נעם כמה שאלות שמעסיקות אותנו.
מתי כתבת את השיר הראשון שלך?
בגיל 12.
בכיתה ו' קיבלנו משימה מהמורה לכתוב שיר על "השלום".
כשהקראתי את השיר שכתבתי הורגש שיש משהו מאד בשל.
אני זוכר שהמורה מאד התפלאה ואמרה "וואו, כתבת את זה לבד?"
היה מעין ניצוץ של משהו בוגר יחסית לילד כל כך צעיר.
מתי ידעת שאתה רוצה לפרסם את השירים שאתה כותב? ספר קצת על הדרך שעברת.
מגיל מאד צעיר ידעתי שזה הולך להיות יותר מתחביב.
הרבה פעמים אנחנו זונחים את התחביבים לטובת החיים עצמם, אבל ידעתי שאני רוצה להפוך את זה למקצוע.
בגיל 23 החלטתי לעבור מעפולה לתל אביב ולנסות את מזלי. לא ידעתי בדיוק איך. לא גדלתי במשפחה שמתעסקת באמנות או במוזיקה וגם לא הכרתי אנשים סביבי שזה היה תחום העניין שלהם.
אז הייתי קונה כרטיסים להמון הופעות, ובסיום הייתי מגיש לזמרים מחברת עם שירים שכתבתי.
לקח זמן, אבל לאט-לאט התחלתי לנסות ולפלס את דרכי בתוך התעשייה הזו.
האם ההצלחה של הספרים הפתיעה אותך?
כן.
לא כי חשבתי שהם לא ראויים, אלא דרך כל מיני אמירות ותגובות של אנשים שפגשתי בתהליך העבודה.
גם אף הוצאה לאור לא רצתה להוציא את הספר הראשון ("טיוטה של אושר").
כולם אמרו לי "מי יקנה את זה? אף אחד לא קונה ספרי שירים היום."
זה גרם לי קצת לפקפק בעניין.
במקום ליפול מזה, בחרתי לבצע את כל התהליך בעצמי. מגיוס צוות, בחירת חומרים, עריכה, הגהה, עיצוב, סוג הנייר והכריכה.
בסוף תחושת הבטן שלי והאמונה הפנימית היו המנוע הכי טוב.
יש לך קהל מאוד נאמן. ספר קצת על הקשר עם הקהל שלך.
מבחינתי הקהל שלי הוא הכול בשבילי.
יש לי קשר מאד-מאד אישי איתם.
אני עונה כמעט לכל מי שכותב ונמצא איתם בקשר אישי בכל הפלטפורמות.
האושר הכי הגדול הוא לפגוש את הקהל במופעים ולהכיר מקרוב.
בסיום כל מופע אני יוצא החוצה, שומע כל סיפור אישי, לא לוקח אף אחד כמובן מאליו, מצטלם וחותם על ספרים.
לאיזה שיר שכתבת אתה הכי מחובר?
משתנה לפי תקופות.
בזמן האחרון אני מחובר לשיר "הבור והבאר" מתוך הספר שלי "שמש בצנצנת". הוא מצליח לדייק את התקופה האחרונה שאני עובר.
זה שיר שמדבר על לקחת את המקומות הנמוכים בחיים ולהפוך אותם למקור יצירה וכוח.
השירים והסיפורים שאתה כותב הם מאוד אישיים וחשופים. אתה לא חושש לפעמים מהחשיפה?
לפעמים אני חושש מחשיפה, אבל אני יודע שזה מחיר שצריך לשלם.
כי כאמן וכיוצר, ככל שאתה קרוב לאמת שלך, כותב בכמה שפחות פילטרים וקישוטים, ככה לדעתי זה יותר נוגע באנשים בסוף.
שירה היא לא תחום מאוד פופולארי בארץ, אבל ספרי השירה שלך הם בין הספרים הנמכרים ביותר. איך אתה מסביר את זה?
אני מאמין שיש משהו בנגישות של השירים, בזה שהם עוסקים בענייני היומיום.
לאו דווקא בנושאים שברומו של עולם, אלא על דברים שכולם חווים בחיי השגרה: אהבה, מערכות יחסים, הורים.
יש משהו כמעט דיבורי שכל בן אדם יכול להתחבר ויכול למצוא את עצמו.
מהי ההשראה שלך?
בסוף כשהיצירה הופכת להיות המקצוע שלך, אתה מבין שההשראה היא לא שאתה יושב ופתאום נופלת עליך השראה והמוזה.
אתה לומד לזמן את ההשראה ומפתח מנגנונים וטכניקות כדי למצוא בכל דבר השראה.
אני כל הזמן בעמדת המתבונן בחיים האלה, כל הזמן משקיף מהצד על אנשים וסיטואציות.
בכל שיחה עם חבר ובכל מפגש שלי ובכל סרט שאני רואה - אני יכול למצוא התחלה של משהו שאחר כך אני יכול לקחת ולפתח.
כתבת גם ספרי ילדים מאוד מרגשים. ספר לנו קצת על תהליך הכתיבה של ספר לילדים ובמה הוא שונה מתהליך הכתיבה של "טיוטה של אושר" ושל "שמש בצנצנת".
כתבתי שלושה ספרי ילדים: "לציונה יש כנף אחת", "טביעת האצבע של איל" ו-"מתנות קטנות" (במסגרת פרויקט הילדים עם רמי קלינשטיין).
בכתיבה שלי לילדים אני מקפיד לא להתיילד בשבילם, ומצד שני לא להתנשא מעליהם. פשוט לכתוב כמה שיותר בגובה העיניים ולספר להם סיפור שהם יוכלו ללמוד ממנו ולמצוא את עצמם בתוכו.
במה אתה הכי גאה?
אני מאד גאה במערכת היחסים שיש לי עם בן הזוג שלי, חיימקה.
אני חושב שאנחנו חיים בעידן כזה שקשה לשרוד מערכת יחסים וקשה לשרוד אהבה.
כבר שמונה שנים שאנחנו מצליחים לתחזק את הקשר, לבלות המון ביחד, לחוות ולראות עולם, יחד עם ניהול העסק והמשימות.
מה מרגש אותך?
אנשים שמתרגשים ונלהבים ממה שהם עושים.
מהם שלושת הדברים שאתה לא יכול בלעדיהם?
אמא שלי, חיימקה ופחמימות.
אלו שלושה ספרים / אלבומים היית לוקח איתך לאי בודד?
"הנה אני מתחילה" של יהודית קציר
אלבום "הילד שבך" של פוליקר
וספר אחד עם עמודים ריקים כדי לכתוב אותו.
לספרים של נעם חורב באתר סטימצקי