הסופר מישקה בן-דוד מרותק מפרשיות ריגול שמעולם לא שמענו עליהן, הוא מחוייב להגיש את מותחני הריגול שלו לצנזורה הצבאית, הוא הושפע רבות מספרי חסמב"ה והוא מעדיף לקרוא ולכתוב על מרגלים שמעוניינים לפרוש. לרגל צאת ספרו החדש, "תיק בלוגה", הבאנו לכם ראיון שכולו ספרות, אהבת הארץ וענווה עם סופר מיוחד מאוד.
מאת נגה גיסיס
מה נותן לך השראה?
"אם השאלה מתייחסת למהו מקור הרעיונות לסיפורים, הרי שאלה באים מאירועי יום-יום, ממערכות יחסים שאני חווה או רואה, ממשפטים יפים ומתובנות מעניינות שבעיני ראוי לפתח אותם לכלל סיפור. לפעמים במבצע שבו הכל תקין – ולכן איננו יוצר דרמה שראוי לספר עליה – אני חושב על דבר מה שעלול להשתבש, ושאז זה יהיה בסיס לסיפור.
אם השאלה מתייחסת להליך הכתיבה עצמו, הרי שאני לא ממתין להשראה, אלא פשוט מתיישב לכתוב בשעות שהקציתי לעצמי, שוקע לתוך הכתיבה, והעולם שאני נכנס אליו הוא בחזקת 'השראה'."
הספרים שלך שואבים הרבה מנסיונך הצבאי והמבצעי וחלקם עברו תהליך של צנזורה. תוכל לספר על התהליך?
"כיוצא מערכת הביטחון אני מחוייב להגיש כל ספר שמתוארת בו פעילות של המוסד לצנזורה הצבאית, שהיא הגוף הממלכתי המיועד לכך. הצנזורה הצבאית היא מוסד מאד ענייני ויעיל. בפתחו היה רשום בעבר, שהם דואגים לחופש הביטוי כפי שהם דואגים לביטחון, וכך זה הורגש. הם מתערבים רק כאשר לדעתם עלול להגרם נזק לבטחון המדינה. מכיוון שאני נזהר כבר בכתיבה, כמעט לא היו התערבויות שלהם. הם בדרך כלל מסיימים את המעבר על כתב היד בתוך שבועות ספורים.
מלבדם יש ועדת שרים לפרסום בידי עובדי ציבור שלפי חוק מנדטורי אמורים לאשר לעובד ציבור לפרסם דברים שהגיעו אליו בתוקף עבודתו. ארבעת שרי הועדה מעבירים את כתבי היד לעוזריהם, והתהליך ארוך. קרה שהם דרשו לשנות שם של עיר שהופיעה בכותר הספר ובה התרחש מבצע, והספר הפך ל"תחנה סופית אלג'יר", במקום העיר המקורית. זה דרש ממני ללמוד את אלג'יר מא'.
אני גם מעביר באופן וולונטרי את הספר למוסד, ובמידה שיש להם הערות נוספות, מתקן בהתאם."
הבן בספרך החדש, "תיק בלוגה", הוא מהגר. כסופר ישראלי שאהבת הארץ והמדינה היא בדמו, מה לדעתך מושך ישראלים לחיות בארצות אחרות?
"יש לנו ארץ נהדרת, כפי שאומרים בסוף התוכנית בשם זה, ויש הרבה מה לאהוב בה: נופים, אנשים, סיפור היסטורי מרתק וסיפור הרואי שהביא להקמתה. החשיבות העיקרית שלה בעיני היא היותה ארץ מקלט לעם היהודי. אבל אני ער לכך שלא כל אדם יכול לאהוב את המדינה בגלל הרעיון שגלום בה, לא כל אדם מרגיש הכי בנוח דווקא בקרב בני עמו, וכשזה המקרה – העולם נפתח: יש מקומות יפים יותר, יש עמים נעימים יותר, יש מדינות מסודרות וערים נוחות יותר. כשהמאזן בין הרצון לחיות בארץ ששייכת לבני עמך לבין הרצון לחיות – ולו כזר – בארץ נוחה, נוטה לכיוון השני, גוברת המשיכה לחיות בארצות אחרות.
על כך יש להוסיף, שהחיים בארץ כוללים המשך המאבק על קיומה, גבולותיה, אופייה, המתבטא בטרור ובמחלוקות רבות – ואילו עבור המהגר כל זה אינו אלא חדשות רחוקות, כשהמחיר שהוא משלם הינו ניכור מהארץ שבה הוא חי. מי שהזרות והניכור אינם מפריעים לו – יכול להתגורר בחו"ל. אני חייתי שתי תקופות של כמה שנים כל אחת בשליחויות בארצות זרות, והרגשתי שאני לא אוכל להתגורר בהן כמי שאינו שייך להן והן לא שייכות לי. אבל זה עניין אישי. מבחינה רעיונית, אני עדיין סבור שליהודים חייבת להיות ארץ מולדת שהם יכולים להתגורר בה בבטחה, ושזה גובר על כל שיקול אחר."
ובנושא דומה, כסופר מתח ישראלי מצליח, אתה מתחרה בהצלחה על תשומת הלב של קהל קוראי המתח הישראלי מול סופרים מחו"ל כמו דניאל סילבה ודיויד באלדאצ'י. זה ידוע שישראלים מאוד אוהבים לקרוא ספרות מחו"ל ועל חו"ל. איך בכל זאת מושכים את הקהל הזה לקרוא ספרות ישראלית?
"לא ידועה לי סטטיסטיקה של מכירות או קריאה של ספרות ישראלית מול ספרות זרה. אני חושב שספרות טובה מציגה לקורא עולם – פנימי של גיבורים וחיצוני של הסביבה שלהם – ומה שימשוך אותו יהיה המורכבות של הדמויות והיופי של התיאורים, הדילמות הדרמטיות שרלבנטיות גם לו, העלילה המרתקת והשפה. מקום ההתרחשות בעיני הוא משני.
בילדותנו קראנו ספרים על הילדה מיפן או מפינלנד – כשהמטרה הייתה להכיר באמצעותה ארץ זרה. בבגרותנו, כשביקרנו כמעט בכל מקום, אני לא חושב שזה מה שמושך.
לגבי ספרי הריגול – זה עולם שמרתק את הקורא בין אם מדובר במוסד או בארגוני ביון זרים. אני רואה איך בטבלאות רבי המכר ספריי מטפסים מעל לספריהם של סופרי ריגול אחרים, ואני זוקף זאת לזכות הרלבנטיות של המתואר לחיי הקוראים הישראלים, וגם לכך שהמתואר בספריי אותנטי יותר מבחינת דרכי הפעולה ודמויות הגיבורים."
מהי פרשיית הריגול המרתקת ביותר בעיניך?
"יש כמה, שאני לא יכול לספר עליהן, ואין טעם שאציין פרשייה פחותה."
מיהו המרגל הספרותי האהוב עליך?
"הפתעה: אני לא כל כך קורא ספרי ריגול, ומהמעטים שקראתי הזדהיתי עם המרגל החכם, העייף, החבוט – למשל כמו סמיילי של ג'ון לה-קארה. בכמה ספרים (כמו "המרגל שחזר מהכפור" של לה-קארה או "בוגד" של יונתן דה שליט) הגיבור על סף פרישה או מוחזר מפרישה, וזה מצב שקל לי יותר להזדהות איתו. במרבית ספרי הריגול שלי הגיבור מתנודד בין הרצון לשרת את המולדת לבין הרצון לפרוש ולהתמסר למשפחתו או לאמנותו – ואני מעדיף מצב ספרותי זה על פני מרגל ששלם עם מעשיו ונהנה מהם, חלילה."
מיהם הסופרים האהובים עליך? אלו ספרים שקראת השפיעו עליך יותר מכל?
"אני אוהב במיוחד את יהושע קנז – למעשה את כל ספריו ואת כל גיבוריו. עשהאל של אהרון מגד הוא הדמות הספרותית שהכי אהבתי בספרות הישראלית, שמשתווה לדעתי לאידיוט של דוסטוייבסקי.
ספרים משפיעים, לדעתי, בשנים המעצבות – וכאלה היו עבורי ספרי חסמב"ה, שעזרו למצב את ההכרות הלאומיות שלי."
יש גיבור שהיית רוצה לפגוש במציאות? (שעדיין לא פגשת)
"הייתי שמח ללבן עם איפוליט, של דוסטוייבסקי, איך אפשר להציג לבני האדם את עובדת מותם באופן שתשנה את תפיסותיהם לגבי הישגים, כוח, כבוד בחיים האלה – ותטה אותם לכיוון משפחה, אהבה, סובלנות וענווה. הוא אמר שיעשה זאת תוך דקות. אני מנסה זאת כבר עשרות שנים..."
מתי התחלת לכתוב סיפורים, ואיזה תפקיד קריאה וכתיבה שיחקו במהלך ילדותך והתבגרותך?
"התחלתי לכתוב סיפורים כשלמדתי לכתוב, ומאז הכתיבה שימשה לי מכשיר לעיצוב המציאות כפי שהייתי רוצה שתהייה. תחילה אלה היו סיפורי כדורגל שבהם נבחרת ישראל מנצחת, והיום אלה מבצעים שבהם המוסד מצליח. כמובן שעם השנים והמפגש עם המציאות, שום ניצחון אינו לגמרי מתוק, והמחירים כלולים...
קריאה עזרה לי לגבש את תפיסות העולם שלי (אם כי את עיקר העבודה עשו לימודי פילוסופיה וספרי מדע), וכתיבה עזרה לי לתעל את הדמיון לכיוון של מילים ולהשאיר את הרגליים במציאות: מעולם לא העדפתי כתיבה על פרנסת המשפחה, למשל."
מה העצה שלך לסופרים מתחילים?
"פשוט תכתבו. יש לכם רעיון סיפורי – התאימו לו מסגרת ספרותית מתאימה, ושבו לכתוב. אפשר להתחבט עם רעיון סיפורי או מהי המסגרת המתאימה לו ללא סוף. צריך פשוט להתחיל, להתגבר על המחסומים ועל כל מה שדוחה את הכתיבה – ולכתוב. תוך כדי תנועה הדברים יסתדרו. לא לפחוד. ולא לחשוב על האם הספר יצליח או לא. החשוב הוא לספר את הסיפור שלך. אם עשית זאת ואתה שלם עם התוצאה – ההצלחה היא עניין שולי."
מעט על הספר "תיק בלוגה"
עלילת ריגול מסחררת המשולבת בדרמה משפחתית טעונה. במהלך משימה בחו"ל, אמנון זנזורי, מפעיל סוכנים ותיק של המוסד, מתבקש להפתעתו לגייס את בנו, כרמל, שניתק איתו קשר. כרמל, המתגורר בבאקו, עושה עסקים עם חברה החשודה בהברחת אמצעי לחימה עבור איראן, ולמוסד חשוב לנצל זאת. אלא שכרמל נושא בלבו מטען כבד כלפי מדינת ישראל. המפגש בין האב והבן מציף טינות, חשבונות וכאב. כרמל מחליט לסייע אך המתח בין השניים מוסיף לבעבע ומסכן את שניהם. מותחן קצבי ומטלטל שנע בין חופי הים הכספי, בנמל איראני, על ספינות מבריחים ובחדרי החדרים של המוסד ושירותי הריגול הרוסי והאמריקאי.
קריאה מהנה!