"אפשר לומר שעם השנים הפכתי לבלש של סיטואציות חברתיות. אני חושב שזה מה שמושך אותי ל'ספרות מתח'. האפשרות וההזדמנות לכתוב סיפור חברתי גדול, סיפור שהוא יותר גדול מתעלומת הפשע." ראיון מרתק עם אחד הסופרים האהובים בישראל.
מאת נגה גיסיס
איך אתה עורך מחקר לספרים שלך?
הרבה פעמים אני בוחר נושאים שאני לא יודע עליהם כמעט כלום (ע"ע מבקשי מקלט, מתנחלים, בתי משפט קהילתיים וכו'). הדרך בה אני עובד היא באמצעות צפייה והאזנה. אני מנסה להיפגש עם האנשים שחיים את החיים עליהם אני כותב: לראות אותם, להקשיב להם. אבל באמת לראות ובאמת להקשיב. להבין שאני לא יודע כלום ורוצה ללמוד. לאורך הדרך אני תמיד מוצא אנשים שרוצים לדבר. ואם אני לא מוצא, אני מסה שוב ושוב.
גיבורת הספר היא אישה, ועוד אישה בהריון. איך אתה "נכנס לדמות"? איך זה לכתוב דמות של אישה?
לכאורה, זה אמור להיות פשוט. אני נשוי לאישה, אבא לבת, בן לאם, אח לאחות. עובדות איתי הרבה מאוד נשים. אבל כשהתחלתי לכתוב שוב הבנתי שאני לא יודע הרבה, שאני צריך ללמוד. איך, למשל, את מרגישה כשאת נכנסת לישיבה שכולם בה גברים, מה זה אומר לפחד מהטרדה מינית/מתקיפה ומהצד השני – איך זה לחיות כשיש לך מעגל חברתי תומך של חברות? וכמובן, ההיריון כמימד פיזי אך גם נפשי. כמו בכל תחקיר, גם כאן הייתי צריך להבין איך מרגיש, מתנהג וחושב מי שהוא שונה ממני.
כמה מספריך הפכו לסדרת טלוויזיה. תוכל לתאר את החוויה של ספר שכתבת שעובר עיבוד למסך?
זו חוויה נפלאה שיצירה שלך עוברת מימד. פתאום יש לדמויות שאתה ראיתי בעיני רוחך קול, צורה ומראה. וכן, גם קהל חדש. לשמחתי עברתי את זה שלוש פעמים. שלושה ספרים שלי היו ההשראה לסדרות טלוויזיה. הספר "עיר מקלט" לסדרה "עיר מקלט", ספר הילדים "אבא בונה עוגה" ל"תמר הבלשית וקפטן יום שלישי" ו"תיק נוער" ל"בת השוטר". אני מקווה זו רק ההתחלה.
עד כמה היית חלק מהתהליך של עיבוד הספר לסדרת טלוויזיה?
בכל הסדרות שציינתי, אני הייתי אחד היוצרים. בכל אחת מהסדרות היה תסריטאי אחר שלמעשה כתב את התסריט. אז אפשר לומר שהייתי מעורב, אבל במידה.
ממתי אתה כותב? מתי ידעת שאתה מתכוון להיות סופר?
אין לי זמנים מוגדרים לכתיבה. אני כותב כשיש לי מה לומר. אני מאוד נהנה מהכתיבה וממש מחכה לה. אני חושב שהבנתי שאני רוצה להיות סופר ושהכתיבה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי היה כשחוויתי סוג של משבר כתיבה. לפעמים, צריך לאבד משהו כדי להבין כמה הוא יקר. כשזה קרה לי הבנתי שהכתיבה היא חלק מחיי, חלק ממה שמגדיר אותי וזה, בין היתר, מה שאני רוצה לעשות בחיים.
בעבר כתבת גם ספר ילדים וגם קומדיה, אבל אתה מתמקד בסוגת המתח. מה מושך אותך דווקא לשם?
אני מאוד אוהב לכתוב על סיטואציות חברתית. במידה רבה, אפשר לומר שעם השנים הפכתי לבלש של סיטואציות חברתיות. אני חושב שזה מה שמושך אותי ל"ספרות מתח". האפשרות וההזדמנות לכתוב סיפור חברתי גדול, סיפור שהוא יותר גדול מתעלומת הפשע.
מה התגובה שקיבלת על ספר שלך שהכי ריגשה אותך?
אנשים שמספרים לי שהספר עזר להתגבר על תקופה קשה, שקראו את הספר ליקיריהם כשאלה לא יכלו בשל מחלה, ולא פחות חשוב מכך – שאנשים אומרים לי שהספר פתח להם את המחשבה לגבי סיטואציה מסוימת, שהם למדו משהו שלא ידעו, שהספר העשיר אותם.
האם הדמויות שאתה כותב מבוססות על דמויות אמיתיות? ואם כן, האם אי פעם מישהו שאתה מכיר זיהה את דמותו באחד הספרים שלך?
ככלל, אני אף פעם לא כותב על דמויות אמתיות. כל דמות היא בדיונית אבל עדין כזו שהיתה יכולה להתקיים במרחבים עליהם אני כותב. הרבה פעמים אנשים טוענים בפניי שהם זיהו אדם כזה או אחר בספר. פעם אפילו באחת הפרקליטויות ערכו התערבות שאחת הדמויות מבוססת על מישהו שעובד שם. מצד שני, לפעמים סיפורים או משפטים שאני שומע מהווים השראה. כמו שדויד גרוסמן אמר פעם "לספר סיפור לסופר זה כמו להתחבק עם כייס". המצחיק הוא שאנשים שקצת ציטטתי אותם לא רק לא זיהו אלא שמישהי פעם אמרה לי "מי מדבר ככה?".
מתי הבנת שאתה סופר מצליח? איך הפרסום וההצלחה השפיעו על הכתיבה שלך?
לא בטוח שהבנתי את זה. לשמחתי (או לצערי) כל פעם שהגעתי ליעד, ראיתי את היעד הבא. זה מסתכל כי אתה לא באמת נהנה מההישג, אבל זה גם דוחף קדימה. אני חושב שהביטוי הכי משמעותי של הצלחה הוא כאשר אנשים מצליחים ומוצלחים רוצים לעבוד איתך.
מה נותן לך השראה?
אני כותב הרבה על נושאים חברתיים ולכן המציאות היא שנותנת לי את ההשראה. אני מסתכל על כל מיני סיטואציות ומנסה להבין אותן, להבין מה מקולקל בהן או מה יכול להתקלקל בהן שיאפשר סיטואציה פלילית.
אם היית יכול לתת טיפ אחד לכותבים מתחילים, מה הוא היה?
אני חושב שמאוד חשוב לדעת על מה אתה כותב. ובמלים אחרות, לעשות תחקיר. פעם אחר פעם גיליתי שמה שאני יודע על דברים הם לרוב קלישאות, שהמחקר לא רק שלא מצמצם את העלילה אלא מעשיר אותה, נותן לה יותר רבדים ויותר עניין.