הסופרת האהובה קרן גנון-רופין משתפת אותנו במסע הכתיבה של "כשהזמן עצר מלכת", בדמות שהיא הכי מחוברת אליה, במקורות ההשראה שלה וגם בתגובה הכי מרגשת שקיבלה.
מה אנחנו לא יודעים על הספר האחרון שלך וחשוב שנדע? (את יכולה לכתוב כמה מילים על הספר, את הסיפור שמאחורי הספר או כל דבר אחר שנראה לך מעניין)
כתיבת הספר כשהזמן עצר מלכת הייתה עבורי מסע שהחל עוד בשנת 2004 ונמשך עד לפני שנתיים כשקיבלתי את ההחלטה לכתוב רומן בין שני גברים. כמי שגדלה בירושלים של שנות התשעים ובסביבה מאד שמרנית, היה לנו אפס סבלנות למי שאיננו חלק "מהנורמה." אלו היו שנים של התפכחות והתוודעות לקהילה מיוחדת במינה, קהילת הלהט"ב. שנים בהן כל הדעות הקדומות שלי התנפצו לרסיסים וגיליתי שאהבה היא אהבה. אין לה צבע, דת, גזע או מין. וכאישה סטרייטית רציתי מאוד להביא את הסיפור דווקא מהמקום המכיל והמקבל.
לכתוב את הספר הזה היה מבחינתי הגשמת חלום, במיוחד לאור העובדה שבארץ עדיין הפתיחות לתת הז'אנר הזה עדיין בהתפתחות. ראיתי בכתיבת הספר הזה שליחות. לקחתי בחשבון שלא מעט מהקוראות והקוראים שלי ירימו גבה על הבחירה לכתוב סיפור אהבה בין שני גברים אבל בו זמנית גם סמכתי על שיקול הדעת שלהם שכשיגיע הרגע לבחור האם לקנות את הספר או לא, הם יקנו ויקראו אותו.
מי הדמות שכתבת שאת הכי מחוברת אליה?
הדמות שאני הכי מחוברת אליה היא בילי מהספר בילי שייקספיר. בלי לשים לב ככל שהעמקתי בדמות הבנתי עד כמה היא דומה לי או אני לה. דמות שנויה במחלקות לכל הדעות. רודפת צדק, דעתנית, עקשנית, פזיזה לעיתים, חזקה ובעיקר אמיצה. אך עם זאת לא פעם היה חשוב לה להיות יותר צודקת מאשר חכמה. ואם לומר את האמת היא לא החליקה לקוראים שלי בגרון. אני חושבת שהיא גם הדמות הנשית שהכי נהניתי לכתוב משלל הדמויות הנשיות שכתבתי עד כה. אני בכלל חושבת שלכתוב דמויות שאינן מושלמות בלשון המעטה גורם לנו לצאת מאזור הנוחות ואולי אפילו הן שמות לנו מראה מי אנחנו כבני אדם. בנוסף ובעיקר, הן מביאות את המציאות כמות שהיא, ללא הנחות או פילטרים, וזה כל היופי.
מאיפה מגיעה ההשראה?
מכל דבר.
זה יכול להיות להגיע משיחה או מוויכוח שניהלתי עם בעלי, עם הבוס שלי או עם החברות שלי. ממשפט חזק מסרט כלשהו. מסיטואציה אמיתית שנקלעתי אליה וממנה מתחיל סיפור. מלוקיישן יפה שביקרתי בו. מחוויה מגניבה שחוותי ומנושא שאני מאד מחוברת אליו. הספרים שלי הם כולם כחול לבן. כלומר הסיפור, הדמויות והלוקיישנים הם ישראלים לגמרי. אני אף פעם לא אכתוב סיפור על מקום בו לא ביקרתי. וכל נושא או תחום שעליו ארצה לכתוב אדאג לבצע מחקר מעמיק וזאת כדי להביא את הסיפור בצורה הכי אותנטית שאפשר.
מה את עושה אם וכאשר יש לך מחסום כתיבה?
יוצאת להליכות. ההליכה מנקה לי את המוח ועושה לי סדר במחשבות. במהלך ההליכה אני מדברת הרבה לעצמי. זורקת רעיונות, עוברת עליהם בראש, מדמיינת סצנות שיכולות לעבוד, לשמחתי זה תמיד מצליח.
מה הספר הכי מושלם שקראת (ושלא כתבת)?
פרש הברונזה. כחובבת היסטוריה הספר הזה זעזע אותי לטוב ולרע בכל כך הרבה רמות. אני תמיד אוהבת ללמוד תוך כדי קריאה. הערך הנוסף מבחינתי בקריאה היא שהחוויה שלך תהייה גם מלמדת ומחכימה. אני בכלל לא מדבר על מה שהדמויות עברו כדי להיות יחד. על התלאות, הטרגדיות, האכזבות והאהבה הגדולה שהייתה בספר.
מה התגובה הכי מוזרה / מרגשת שקיבלת על ספר?
התגובה הכי מרגשת שקיבלתי, וקיבלתי לא מעט שהיו זהות לה, הייתה על הספר שלי "מי אלמה". המספר את סיפורה של אלמה, בחורה צעירה שמתבשרת שהיא חולה בניוון רשתי (מחלה חשוכת מרפא)שנייה לפני שהיא מתחילה את לימודי הרפואה שלה. המחשבה שיום אחד היא לא תראה יותר מטלטלת אותה בקנה מידה כל כך גדול שזה כמעט קורע את נפשה. ההכרה שלא תוכל להיות רופאה כפי שחלמה. שלא תוכל לראות את ילדיה גדלים. ההשלמה עם העובדה המצערת מטלטלת אותה וגורמת לה לקבל החלטות מאד רגשיות ולא מושכלות.
לא פעם קיבלתי הודעות מבנות שחלו באותה מחלה והזדהו מאד עם דמותה של אלמה. על ההתמודדות וההשלמה עם המחלה והתוצאות שלה. זה מאד ריגש אותי.
יש לך מסר לקוראות לסיום?
לעולם אל תפסיקו לקרוא. העשירו את עולמכן במילים ובסיפורים. קריאה היא בעיקר אסקפיזם, תיהנו ממנה.