יש שיאמרו שהוא מסמליה המובהקים של הספרות הישראלית; הספרים שכתב מככבים ברשימות רבי המכר וכמה מהם עובדו לתיאטרון ולקולנוע בארץ ובעולם; ועדיין, אשכול נבו מתקשה להירדם בלילה כשיוצא ספר חדש. לכבוד השנה החדשה ולרגל צאתו לאור של ספרו החדש, "לב רעב", ראיון חגיגי עם אחד הסופרים האהובים בישראל.
מאת נגה גיסיס
"לב רעב" הוא הספר השנים עשר של הסופר אשכול נבו, מהסופרים האהובים והמצליחים בישראל. אשכול נבו הוא מהסופרים שמצליחים לגעת בכל קורא ובכל קוראת, בכל גיל ומכל מגזר. ולא רק בישראל. יש לו קוראים ואוהבים בכמה וכמה מדינות ברחבי העולם, ביניהם גם הבמאי האיטלקי נני מורטי, שבחר לעבד את ספרו, "שלוש קומות". לרגל ראש השנה וצאת הספר החדש החלנו לשאול את אשכול נבו כמה שאלות על כתיבה, על סיפורים קצרים ועל השראה. קריאה מהנה!
ספר לנו קצת על ההתרגשות שבהוצאת ספר חדש.
הבטן מתהפכת. אני מתקשה לישון. וזה לא משתפר עם השנים. רק מחמיר. הספרים שלי אישיים מאוד, ונכתבים מדם ליבי (הרעב). אז הרגע שבו הם יוצאים מחזקתי והופכים לפומביים הוא רגע מטלטל. ובדרך כלל חולפים כמה חודשים עד שאני נרגע ומתחיל להנות, ולהבין בעזרת התגובות של הקוראים מה הספר מחולל בעולם.
כתבת רומנים וקבצי סיפורים, איכשהו אתה תמיד חוזר אל הסיפור הקצר. מה יש באמנות הזו שאתה כל כך אוהב?
באירוע ההשקה לספר שנערך בירושלים, שאלה אותי המנחה שרי שביט אם יש סיפור ב"לב רעב" שנכתב מתוך תחושת דחיפות מיוחדת. חשבתי רגע ואמרתי, את יודעת מה? כולם. וזה מה שנפלא בסיפורים קצרים: משהו קורה בעולם האמיתי, שמעיר בי תשוקה עזה לספר סיפור. ובגלל שזה סיפור קצר, אין נפילות מתח, אין רגעים מתים, והתשוקה הזו נשמרת עד לשורה האחרונה ממש.
האתגר בספר סיפורים קצרים הוא לבחור את הסיפורים ולערוך אותם בצורה כזו שייווצר "שלם שגדול מסכום חלקיו". כלומר, שהסיפורים לא יעניקו רק תחושה חריפה וקצרה של הנאה, אלא יצטברו תוך כדי קריאה לחוויה עמוקה של משמעות.
כשאני קוראת את הקובץ אני מוצאת בסיפורים אזכורים למקרים שדומים לסיפורים אחרים, ודומה שאתה מציג כמה צדדים של אותו סיפור. מכוון או מקרי?
אני ממש שמח על השאלה הזו. יש ב"לב רעב" הרבה חוטים עדינים שנטווים בין הסיפורים וזה נעשה מתוך מחשבה ותשומת לב. אחד מהדברים שמעניינים אותי מאז שהתחלתי לכתוב לפני עשרים וחמש שנה הוא לבטא את התחושה הקיומית שלי שאין אמת אחת, ושלכל סיפור יש כמה זוויות. ב"ארבעה בתים וגעגוע", למשל, עשיתי את זה באמצעות פוליפוניה, כלומר, לכל דמות ברומן היה קול משלה. ב"לב רעב" לעומת זאת יש צמדי סיפורים שמשלימים אחד את השני. "לימונדה" ו"אחרי השקיעה" מציעים שתי אפשרויות של זוגיות שמופעל עליה לחץ כלכלי. "פורטי לאב" ו"שאפל" הם שני סיפורים שמתרחשים במגרש הטניס, אבל בסיפור הראשון הגיבורים צעירים, בני עשרים ומשהו, ובסיפור השני הם כבר בני חמישים ולוקחים את הבנות שלהם לחוג טניס.
המרחב שנפתח בין שני הסיפורים מספר לנו גם משהו נוסף, שלישי, על האופן שבו הזמן וההתבגרות משנים את סדרי העדיפויות שלנו בחיים.
ב"לב רעב" חלק מהסיפורים עוברים כמאוד אישיים. על אלו אירועים מחייך ביססת אותם?
העניין הוא כזה: הסיפורים שלי מאד אישיים, אבל לא אוטוביוגרפיים בכלל. איך זה יכול להיות? נקודת המוצא היא תמיד משהו שקורה בחיים האמיתיים (נגיד, ביקור משפחתי בחדר בריחה במהלכו אני נתקף בתחושת קלסטרופוביה), אבל משם אני מפליג אל הבדיון. אל מה שהיה עשוי לקרות, ואל מה שהיה עלול לקרות.
רוב הסיפורים בקובץ עוסקים בקשרים קרובים אבל רחוקים, בדברים שלא נאמרים בין בני זוג, חברים, הורים וילדים. מה בעיניך מנהל יותר קשרים בין בני אדם בעולם – הדברים שנאמרו או הדברים שלא?
אני לא יודע, אבל מה שבטוח זה שיותר מעניין לכתוב על הדברים שלא נאמרים. ללכוד במילים את החלקיקים הבלתי נראים שמרחפים בינינו ברגעים של אינטימיות. אולי זאת משימת חיי ככותב.
מה מעורר בך השראה? תוכל לספר על מקרה או רגע בחיים שהצית בך סיפור מתוך הקובץ או ספר אחר?
אני צייד סיפורים, אני מסתובב בעולם ואורב לרגעי זהב שמכילים יותר מאשר הרגע עצמו. הנה אחד כזה: חבר התקשר אלי וסיפר לי שלאבא שלו היה אירוע לב בקולנוע, והוא היה צריך להגיע עד לאימא שלו כדי להגיד לה שהוא תכף מתמוטט ושכדאי להזעיק אמבולנס. רגע – עצרתי אותו – למה הוא הוא היה צריך "להגיע עד אליה"? הם לא יושבים ביחד כשהם הולכים לקולנוע? אה, לא, החבר הסביר, הוא מפריע לה בזמן הסרט עם הערות ותלונות, אז היא קנתה להם כרטיסים בנפרד.
כמה ימים אחרי השיחה הזו פתחתי את הלפ-טופ וכתבתי, כמעט בנשימה אחת, את "קולנוע לב". לאבא של החבר שלום, אגב.
יש ספר שלך שאתה אוהב יותר מאחרים?
לא נעים להגיד, אבל אני ממש אוהב את "לב רעב". עבדתי עליו לאורך שתים עשרה שנים (במקביל לכתיבה של הרומנים) ואני גאה בו. גאה באורך הרוח שהיה לי: לא לפרסם עד שזה לא שלם. גאה בזה שנועה מנהיים העורכת ואני וויתרנו על סיפורים רבים בתהליך העריכה כדי שהספר יהיה חזק ומהודק. ומרגיש שלמרות שזה ספר סיפורים קצרים, זה הספר הכי רחב יריעה שכתבתי.
איזה מקום יש לסיפורים קצרים על מדף הספרים העברי?
של כבוד!
הנה שלוש המלצות למי שנהנה מ"לב רעב" ורוצה לקרוא עוד סיפורים קצרים:
- על כפות המנעול / ש"י עגנון
- תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט
- איך לשרוד בכאילו בלב ים / הדר אורלנוב
איך ההרגשה לראות ספר שלך מעובד למסך?
מוזרה, כאילו מישהו גנב לי חלום.
מקוממת, מה פתאום הגיבורים הישראליים שלי מדברים איטלקית ולבושים יפה?
נפלאה, איזה דבר מדהים זה שנני מורטי, הבמאי האיטלקי הנודע, אהב את "שלוש קומות" עד כדי כך שהוא החליט לגנוב לי את החלום, להפוך אותו לאיטלקי ולהלביש את הדמויות שלי יפה!
מה היה התפקיד של קריאה וכתיבה במהלך תקופות הילדות וההתבגרות שלך? איזה ספר זכור לך במיוחד?
שגיתי בדמיונות באופן כללי, כילד, וקריאה אפשרה לי לשגות קצת בדמיונות של אחרים. ספרים היו גם חפץ מעבר בשבילי: עברתי הרבה בתים כילד וכנער, ואני זוכר את עצמי קורא את "זורבה היווני" בין הארגזים שמחכים למובילים, במעבר הגדול מירושלים לחיפה בכיתה ט'. זורבה, אגב, שינה את חיי. ולימד אותי שהאושר מתחיל בגוף. ושאם אני רוצה להיות יותר שמח (או קצת פחות עצוב), רצוי מאוד לקום ולרקוד.
תן טיפ אחד לכותבים מתחילים.
אנחנו נתקלים בשנים האחרונות בסדנאות הכתיבה בתלמידים, בעיקר צעירים, שמפרסמים טקסטים ברשתות החברתיות, מקבלים הרבה "לייקים" ובטוחים שזו עדות לכך שהטקסט שלהם, שנכתב בחופזה, שלם ומושלם ואסור לגעת בו חלילה, כי זה "יפגום באותנטיות שלו".
אם יש משהו ש"לב רעב" לימד אותי, זה שהסבלנות משתלמת.
לסיפור לוקח זמן להבשיל. הגרסה הראשונה היא רק טיוטה. ואי אפשר לכפות על הכתיבה את המהירות של החיים המודרניים. כתבתם טקסט שיפה בעיניכם? קחו נשימה. שימו אותו בצד. תחזרו אליו כעבור כמה ימים. ותשכתבו. לא רק שזה לא יפגום באותנטיות, זה יגרום לכם להגיע לשכבות עמוקות יותר של הנפש שלכם. ואולי גם הקורא העתידי שלכם יגיב תגובה שתהיה עמוקה יותר מ..."לייק".