הסופרת דנה אלעזר הלוי מאוד אוהבת להיפגש עם הקוראים הצעירים שלה ועושה את זה פעמיים או שלוש בשבוע. יחד עם זאת, היא מעולם לא ערכה אירוע השקה לספר. יש לה שגרת כתיבה נוקשה וכשהיא לא כותבת ספרים היא מתרגמת. לכבוד שבוע הספר ויציאת הספר "אור נגד פז 4 – תעלולים בטיול השנתי", ראיון חגיגי עם סופרת שלא נחה לרגע.
מאת נגה גיסיס
אם יש לכם בבית ילדים בגיל בית הספר, סביר להניח שיש לכם לפחות ספר אחד של דנה אלעזר הלוי על המדף. הסופרת הוציאה כבר שלושה עשר ספרי ילדים ונוער. שלוש הסדרות שלה, "שליחות חשאית", "אמת וצדק" ו"אור נגד פז" (כולן בהוצאת אחוזת בית / ידיעות ספרים) כבשו אלפי לבבות צעירים בישראל, וגם די הרבה מבוגרים. בעקבות צאתו של הספר הרביעי בסדרת "אור נגד פז" לאור החלטנו לשאול את דנה כמה שאלות שמאוד עניינו אותנו. התשובות המרתקות לפניכם:
מה ההשראה שלך לסדרת אור נגד פז?
הסדרה אור נגד פז היא סדרה מותחת ומצחיקה על תחרות מתמשכת בין שני בתי ספר: בית הספר "אור" ובית הספר "פז" שביישוב הדמיוני אורפז. ההשראה לסדרה היא שני בתי ספר יסודיים בשכונת מגורי בתל אביב, שאיכשהו נדמה שיש ביניהם תחרות אפילו שהתלמידים בהם הם תושבי אותה שכונה והחלוקה ביניהם מקרית. מה יכול להיות משעשע יותר מזה?
למה בחרת להקדיש סדרה לנושאים "אמת" ו"צדק"?
אלה נושאים שמעסיקים אותי מאוד, וגם ילדים מתמודדים עם שאלות של צדק ושל מוסריות מגיל צעיר, עוד לפני שהם יודעים להגדיר בבירור את המושגים האלה. בגיל נוער השאלות האלה צצות ביתר שאת, ולכן רציתי לכתוב סדרה שהגיבורה בה - רמה - מוצאת את עצמה במצב בעייתי מוסרית. בספר הראשון היא מתעמתת עם מנהיג נערץ אבל מתעמר, ובספר השני היא מגלה שיש לה חצי-אח וחצי-אחות שהיא לא ידעה על קיומם, ונאלצת להחליט כמה החלטות לא קלות.
עם איזו דמות שכתבת את הכי מזדהה?
אני חושבת שאני מזדהה במידה מסוימת עם כל הדמויות שאני כותבת, אבל אני מודה שיש לי פינה חמה בלב הן לנועם מסדרת שליחות חשאית והן לרמה מסדרת אמת וצדק – שתיהן גדלות במשפחות חד הוריות, כמו זו שגם אני גדלתי בה, ושתיהן מתמודדות באומץ עם אתגרים לא פשוטים.
מאיפה הרעיון לספר מבצע מנהטן ולסדרה "שליחות חשאית"?
מבצע מנהטן מספר על שני נערים ונערה שיוצאים למבצע חשאי בשירות המוסד. הרעיון לכתוב ספר מתח לנוער צץ לי בעקבות פגישה מקרית עם סופר לילדים, והפגישה הזאת עוררה בי איכשהו – לראשונה בחיי – את החשק לכתוב. הבחירה להתמקד במוסד קשורה כנראה לרקע משפחתי שיש לי עם הארגון הזה (נראה שיש דברים שמוטב לא להרחיב עליהם את הדיבור).
לאיזה ספר שכתבת את הכי מחוברת?
אני אוהבת מאוד את כל הספרים שכתבתי, וממש מרגישה שהגיבורים שלהם הם אנשים בשר ודם שאני מכירה מקרוב, ולכן קשה לי לבחור ביניהם. אני יכולה רק לציין שאני תמיד מרגישה את החיבור הכי חזק לספרים האחרונים שכתבתי ושראו אור.
יש הבדל בין חוויית הכתיבה של ספרי נוער לבין החוויה שבכתיבת ספרים לילדים בגיל בית הספר היסודי?
מבחינת הרצינות והעבודה הקשה אין כל הבדל – לשני הקהלים אני מתייחסת בכבוד רב ורואה בהם קוראים קשובים וחדי עין שאני צריכה להקדיש להם את מיטב כשרוני. ההבדל המרכזי הוא שבספרים לילדים הצעירים יותר אני עובדת בשיתוף פעולה עם המאיירת – דניאל פלג המופלאה – כך שהתוצר המוגמר הוא לגמרי יצירה משותפת שלי ושלה
איזה סוג של מחקר את עושה לפני כתיבת ספר?
אני בדרך כלל משתדלת לבסס כל עובדה שאני מזכירה, ועושה זאת בעזרת קריאת מאמרים ושאר חומרים באינטרנט (איך כתבו פעם בלי אינטרנט?). בכתיבת הסדרה שליחות חשאית נוספו לתחקיר שלי גם נסיעות – נסעתי לכל אחת מהערים שכתבתי עליהן, כולל קהיר וכולל טוקיו. כן, בסך הכול זאת עבודה לא כל כך גרועה...
כסופרת שמגיעה לאירועים ולמפגשים ספרותיים, את אוהבת להיפגש עם הקוראים?
לשמחתי הרבה מאוד, הקוראים שלי הם ילדים וילדות, ואיתם אני נהנית מאוד להיפגש, ואכן עושה זאת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע במפגשי סופרת בבתי ספר. מפגשים ספרותיים עם מבוגרים איכשהו פחות חביבים עלי, ולא זו בלבד שאני כמעט לא פוקדת אותם, אלא שנדמה לי שאני הסופרת היחידה שאני מכירה שפרסמה כבר שלושה-עשר ספרים ומעולם לא עשתה לעצמה אירוע השקה.
ספרי על התגובה הכי מרגשת שקיבלת על ספר.
אני מקבלת המון תגובות מרגשות מאוד – מילדים ומהורים כאחד. אני מתרגשת במיוחד מהורים שמספרים לי שהילדים שלהם לא אהבו לקרוא עד שנתקלו באחד הספרים שלי. בשבילי זוהי זכות גדולה.
מי האדם הראשון שקורא את הספרים שלך?
בעלי, אבירם. יש לנו מנהג קבוע: כשאני גומרת לכתוב ספר אני מקריאה לו את כולו במכונית, במהלך נסיעות ארוכות (שהוא נוהג בהן, כמובן), והוא מעיר הערות ושואל שאלות תוך כדי הקראה. זה טקס שאני מאוד אוהבת, והגענו ככה לכמה מקומות די רחוקים בארץ.
ספרי קצת על שגרת הכתיבה שלך.
שגרת הכתיבה שלי די קבועה ודי נוקשה. אני מתיישבת כל יום מול המחשב בערך בשמונה בבוקר וכותבת במשך כשעתיים, בריכוז מלא ומאמֵץ למדי. בשאר הזמן אני עוברת לעיסוק המרכזי השני שלי – תרגום ספרים.
מאיזה גיל את כותבת?
את מבצע מנהטן, ספרי הראשון, התחלתי לכתוב בגיל 43, גיל מאוחר למדי. אבל נדמה שאני מפצה על האיחור הזה באמצעות פרסום של ספרים בקצב די תכוף.
איזה תפקיד היה לכתיבה ולקריאה בתקופת הילדות וההתבגרות שלך?
מיום שלמדתי לקרוא ועד היום אני קוראת תמיד – כל יום, בכל מצב רוח ובכל תנאי. כבר מגיל צעיר למדתי את העונג האינטימי שיש בהשתקעות בספר אהוב, ובאמת שקשה לי לדמיין את חי בלי ספרים.
מה העצה הכי חשובה שהיית נותנת לכותבים מתחילים?
תקראו מה שיותר.