דברים שעושים בחשיכה

ג’ניפר הילייר

פאריס פרלטה נלקחת למעצר היישר מחדר השינה שבו נמצאה מכוסה בדם, אוחזת בסכין גילוח מעל גופתו של בעלה המפורסם. האישום ברצח מדאיג אותה פחות מהחשש שבעקבות תשומת הלב התקשורתית - מישהו מהעבר עתיד לזהות אותה, להציף את הסודות שהשאירה מאחור ולהרוס כל מה שבנתה…
רובי ’מלכת הקרח’ רייס הורשעה ברצח דומה עשרים וחמש שנה קודם לכן. כעת היא משתחררת מהכלא - והיא יודעת הכל על פאריס והעבר שלה.
מותחן מסתורי ומסחרר של ג’ניפר הייליר.
שם: דברים שעושים בחשיכה
מחבר/ת: ג’ניפר הילייר
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 017270048

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="italic _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha"><span class="italic _idGenCharOverride-3">יש זמן ומקום לפטמות זקורות, אבל המושב האחורי של ניידת </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">משטרה בסיאטל בהחלט לא היה הזמן או המקום. פאריס פֶּ</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">רְלָטַה לא חשבה לקחת סוודר לפני שעצרו </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אותה, אז היא לובשת רק גופייה מוכתמת בדם. כעת יולי, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אחרי הכול, אבל המיזוג עובד והיא מרגישה חשופה. כשכפות ידיה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אזוקות, כל מה שהיא יכולה לעשות זה להצמיד אותן ולהרים </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">את זרועותיה כדי לכסות את שדיה. זה נראה כאילו היא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מתפללת. היא לא מתפללת. כבר מאוחר מדי בשביל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> זה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">ראשה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">פועם מתחת לתחבושת שחבש אחד החובשים לפני שהכניסו אותה לניידת. </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היא כנראה דפקה את הראש על דופן האמבטיה מתישהו אתמול </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בלילה, אבל היא לא זוכרת שמעדה או נפלה. כל מה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שהיא זוכרת זה את בעלה, שוכב באמבטיה מלאה בדם, ואת </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הצרחות שהעירו אותה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הבוקר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">הבלשית בעלת הקוקו הבלונדיני שיושבת מאחורי </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ההגה מציצה שוב בפאריס דרך המראה האחורית. מאז שג'ימי </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">חתם לפני שישה חודשים על הסכם הסטרימינג עם 'קוואן',</span> <span class="italic _idGenCharOverride-3">המתחרה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> החדשה של 'נטפליקס', אנשים נועצים בה מבטים די הרבה, ופאריס</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שונאת את זה. כשהיא וג'ימי התחתנו היא ציפתה לחיים</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שקטים עם שחקן־קומיקאי בדימוס. זו העסקה שהם עשו, אלה הנישואים</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שהיא התחייבה להם, אבל אז ג'ימי שינה את דעתו</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> ולא פרש, וזה היה בערך הדבר הגרוע ביותר שיכול היה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> לעשות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> לה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">עכשיו הוא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> מת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic CharOverride-1">הבלשית שמה עליה עין כל</span><span class="italic CharOverride-1"> הזמן, עיניה נעות מהכביש למראה כל כמה דקות. פאריס יכולה</span><span class="italic CharOverride-1"> לראות שהאישה חושבת שהיא עשתה את זה. או־קיי, בסדר, אז</span><span class="italic CharOverride-1"> זה נראה רע. היה כל־כך הרבה דם, וכשהבלשית הגיעה למקום</span><span class="italic CharOverride-1"> כבר היו שלושה שוטרים בחדר השינה שכיוונו את אקדחיהם היישר</span><span class="italic CharOverride-1"> לעבר פאריס מעבר לדלת חדר האמבטיה. עד מהרה היו ארבעה</span><span class="italic CharOverride-1"> זוגות עיניים שבהו בה כאילו עשתה משהו נורא. נראה שאף</span><span class="italic CharOverride-1"> אחד לא מצמץ או נשם, וזה כלל</span><span class="no-break"><span class="italic CharOverride-1"> אותה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">"גברת פרלטה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">, בבקשה תניחי את הנשק," אמרה הבלשית. קולה היה רגוע וישיר</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> כשכיוונה אליה את האקדח שלה, "ואז צאי מחדר האמבטיה לאט</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> עם הידיים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> למעלה."</span></span></p>
			<p class="textindent">אבל אין לי נשק<span class="italic _idGenCharOverride-3">, חשבה פאריס. זו</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הייתה הפעם השנייה שמישהו אמר לה לעשות את זה, ובדיוק</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> כמו קודם, זה לא היה הגיוני. </span>איזה<span class="no-break"> נשק?</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">ואז עיניה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> של הבלשית רפרפו כלפי מטה. פאריס עקבה אחר מבטה ונדהמה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> לגלות שעדיין אחזה בתער של ג'ימי. ולא רק שהיא</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> אחזה בו, אצבעות ידה הימנית היו כרוכות בחוזקה סביב הידית</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> ומפרקי אצבעותיה היו לבנים. היא הרימה אותו ובהתה בו בפליאה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> כשהפכה אותו בידה. השוטרים לא אהבו את זה, והבלשית חזרה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> על דרישתה בטון חזק ומצווה אף</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> יותר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">כל העניין היה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> אבסורדי. כולם הגזימו בתגובה. פאריס לא החזיקה נשק, זה היה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> רק כלי לגילוח, אחד מכמה תערים שהיו של ג'</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ימי כי בעלה היה בחור מהאסכולה הישנה שאהב גילוח צמוד </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לעור. הוא אפילו לא הורשה להשתמש בתער יותר; הרעד המחמיר </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בידו גרם לתער להיות כלי לא בטוח, אז למה, לעזאזל, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">פאריס החזיקה בידה את התער בעל ידית ההובנה שהוא קנה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בגרמניה לפני הרבה מאוד</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שנים?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">הכול קרה בהילוך איטי. כשהבלשית</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> המשיכה לדבר פאריס קלטה את הדם שניתז על אריחי השיש</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הלבנים, ורוד מדולל מהתערבבות עם מי האמבט. זה היה הדם</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> של ג'ימי, והיא ידעה שאם תסתובב, תראה את בעלה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> מאחוריה, שקוע באמבטיה העמוקה שבה דימם בלילה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הקודם.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">פאריס לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הסתובבה, אבל היא כן הצליחה להציץ בעצמה במראה שמעל הכיור</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">, שם ראתה אישה שנראתה בדיוק כמוה, לובשת גופייה מוכתמת בדם</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">. שערה היה סבוך ועיניה היו פרועות, צד פניה מכוסה בדם</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שזלג מחתך מעל הגבה הימנית. בידה, התער הישן של ג</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">'ימי אכן נראה כמו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> נשק.</span></span></p>
			<p class="textindent">נשק ששימש<span class="no-break"> לרצח.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">"גברת </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">פרלטה, תזרקי את התער," פקדה שוב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הבלשית.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">פאריס זרקה אותו. </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">להב הפלדה נחת על האריחים בקול עמום, והשוטרים נעו אליה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בנחיל. אחד מהם שם עליה אזיקים והבלשית דקלמה באוזניה את </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">זכויותיה. כשהובילו אותה החוצה מחדר השינה ומטה במדרגות, פאריס תהתה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">איך תוכל להסביר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> זאת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">לפני שנים, בפעם האחרונה שזה קרה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היא לא הייתה צריכה להסביר את זה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> בכלל.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">"סליחה, אבל </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">האם אכפת לך להנמיך את המיזוג?" הפטמות של פאריס נלחצות </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בחוזקה לאמות ידיה כמו גולות. אפילו שהיא גרה בסיאטל כבר </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">כמעט עשרים שנה, הקנדית שבה עדיין לא הצליחה לשבור את </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ההרגל להתנצל לפני שהיא מבקשת משהו. "אני מצטערת, פשוט ממש </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">קר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> כאן."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">השוטר שבמושב הנוסע לוחץ שוב ושוב על כפתור </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בלוח המחוונים עד שהאוויר הקר נושב חזק פחות. "תודה," היא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אומרת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">השוטר מסתובב. "עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות בשבילך?" הוא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שואל, "צריכה סוכריית מנתה? רוצה לעצור ולשתות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> קפה?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">הוא לא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שואל שאלות אמיתיות, אז היא לא מגיבה. ברמה מסוימת פאריס </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מבינה שהיא בהלם, ושההיקף המלא של הסיטואציה עדיין לא נקלט </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אצלה. לפחות האינסטינקטים של השימור העצמי שלה פעלו. היא יודעת </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שהיא נעצרה, היא יודעת שהיא עומדת להיכלא, והיא יודעת שהיא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">צריכה לסתום את הפה ולהזעיק עורך דין, אבל היא עדיין </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מרגישה כאילו היא רואה את כל זה מבחוץ, כאילו היא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בסרט שבו מישהי שנראית כמוה עומדת להיות מואשמת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> ברצח.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">ההרגשה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הזאת של ניתוק, מילה שלמדה בילדותה, היא משהו שקורה לה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בכל פעם שהיא במצב של לחץ קיצוני. ניתוק זה הדרך </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">של המוח שלה להגן עליה מהטראומות שקרו לגופה. אומנם זה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לא מה שקורה עכשיו, אבל ההפרדה בין המוח לגוף שלה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">נוטה לקרות בכל פעם שהיא מרגישה פגיעה ולא בטוחה. כרגע, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">החיים שהיא מכירה, החיים שבנתה, מאוימים. פאריס לא יכולה לרחף. </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היא צריכה להישאר נוכחת אם היא מתכוונת לעבור את זה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אז היא מתמקדת בנשימה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שלה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">כמו שהיא אומרת לתלמידי היוגה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שלה, לא משנה מה קורה, אתה תמיד יכול לחזור לנשימה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שלך. היא מכווצת מעט את גרונה ושואפת שאיפה איטית ועמוקה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מחזיקה את האוויר ואז נושפת בצליל לחשוש קל, כאילו היא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מנסה לערפל את חלון</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> המכונית.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic CharOverride-1">עיניה של הבלשית מזנקות אליה </span><span class="italic CharOverride-1">שוב במראה האחורית. אחרי כמה נשימות אוקיינוס, נשימות אוג'יי, </span><span class="italic CharOverride-1">פאריס נוכחת יותר ומנסה להבין איך, לעזאזל, הגיעה לחלק האחורי </span><span class="italic CharOverride-1">של ניידת, בדרכה לכלא. היא צופה מספיק בטלוויזיה כדי לדעת </span><span class="italic CharOverride-1">שהמשטרה תמיד מניחה שזה בן או בת הזוג. מובן שזה </span><span class="italic CharOverride-1">לא עזר בכלל שזואי, העוזרת של ג'ימי, הייתה זו </span><span class="italic CharOverride-1">שהצביעה עליה וצרחה את עצמה עד לצרידות 'היא רצחה אותו, </span><span class="italic CharOverride-1">היא רצחה אותו, אלוהים אדירים, היא</span><span class="no-break"><span class="italic CharOverride-1"> רוצחת!'.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">הם חושבים שהיא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הרגה את ג'ימי, ועכשיו גם שאר העולם יחשוב ככה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מפני שככה זה נראה כשמובילים אותך אל מחוץ לבית שלך </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">באזיקים עם דם על הבגדים, כשהחדשות על אודות מותו של </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בעלך הסלבריטאי מתפשטות בקהל הצופים שמצלם תמונות ומקליט סרטונים של </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">המעצר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שלך.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">האירוניה היא שהקהל כבר היה במקום נוח מחוץ </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לבית הרבה לפני שזואי התקשרה למשטרה. פאריס וג'ימי גרים </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בגבעת המלכה אן, ממש מעבר לפארק קרי, שמתהדר בנופים הטובים </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ביותר של סיאטל. זו נקודה פופולרית עבור מקומיים ותיירים כאחד </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לצלם את קו הרקיע של העיר ואת הר ריינאייר, והקהל </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היום היה כמו בכל יום אחר, אלא שהמצלמות הופנו לעבר </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הבית במקום לקו הרקיע, ובדיוק כמו שלא היה זמן ללבוש </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">חולצה אחרת, לא הייתה לה הזדמנות לנעול נעליים אחרות. פאריס </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שמעה מישהו צועק, "נעלי בית נחמדות!" ברגע שיצאה החוצה, אבל </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">זו לא נשמעה כמו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> מחמאה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">גם השכנים שלה היו כולם </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בחוץ. בוב ואיליין מהבית הסמוך עמדו בקצה שביל הגישה שלהם, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">פניהם מלאות הלם ואימה למראה שלה. מכיוון שהם לא קראו </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">או הציעו לעזור בשום צורה, הם בוודאי כבר שמעו מה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">קרה. הם בטח חושבים שפאריס</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> אשמה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">הם אמורים להיות חברים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">שלה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">היא כבר יכולה לדמיין את הכותרות. 'ג'ימי פרלטה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הנסיך מפוקיפסי, נמצא מת בגיל שישים ושמונה'. אפילו שהסיטקום המוערך </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מאוד של ג'ימי ירד מהאוויר אחרי עשר עונות לפני </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">יותר משני עשורים, הוא לנצח יהיה ידוע בשל תפקידו כבנו </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">של בעל המאפייה ב'הנסיך מפוקיפסי', תפקיד שזיכה אותו ביותר </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מתריסר פרסי 'אמי' והביא את ג'ימי למעמד של כוכב, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">עד שפרש לפני שבע שנים. פאריס לא צריכה להיות יחצנית </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">כדי לחזות שהחדשות על אודות מותו של בעלה יהיו גדולות </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אפילו יותר מעסקת מיליוני הדולרים שג'ימי חתם עם 'קוואן', </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">כשהחליט לעשות קאמבק. אפילו פאריס הייתה חושבת שזה סיפור עסיסי </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אם זה לא היה קורה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> לה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">היא ממשיכה להתמקד בנשימתה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אך מוחה מסרב להירגע. שום דבר מזה לא נראה לה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">נכון. אפילו שלא היו לה אשליות שהיא וג'ימי יזדקנו </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">יחד, היא חשבה שיהיה להם יותר זמן. בשנתיים שהם היו </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">נשואים, הם קבעו שגרה קלה. פאריס עבדה בסטודיו ליוגה שישה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ימים בשבוע ואצל ג'ימי תמיד קרו דברים, אבל ימי </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ראשון היו היום שלהם יחד. הם היו אמורים לאכול בראנץ' </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">בעצלתיים עכשיו בדיינר הסמוך, הבעלים שם תמיד שומר להם שולחן </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ליד החלון. פנקייקס ובייקון לג'ימי, ופלים עם תותים לפאריס. </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לאחר מכן הם עשויים ללכת לפרמאונט לשוק האיכרים, או לנסוע </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לסנוהומיש כדי לצוד עתיקות. עם זאת, לעיתים קרובות ביותר הם </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היו הולכים הביתה, ג'ימי היה עובד בגינה, עודר ומנכש </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">עשבים, בזמן שהיא פתחה ספר בכריכה רכה וקראה ליד</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הבריכה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אבל זה לא יום ראשון רגיל. זה סיוט מזוין. פאריס </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הייתה צריכה לדעת שזה ייגמר ככה כי אין דבר כזה '</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">באושר ובעושר' כשאתה בורח מחיים כדי להתחיל בחיים חדשים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> לגמרי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">הקארמה הגיעה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> בשבילה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">נוצה מנעלי הבית המגוחכות שלה מדגדגת את </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">כף רגלה. כשקיבלה אותן ליום הולדתה בחודש שעבר, לא יום </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ההולדת האמיתי שלה, אלא זה שרשום בתעודת הזהות שלה, הן </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היו מצחיקות וחמודות. המדריכים שלה בסטודיו השתתפו כולם ורכשו לה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">זוג כפכפי מעצבים איטלקיים יקרים במיוחד, מעוטרים בנוצות יען ורודות. </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">נעלי הבית היו אמורות להישאר בסטודיו כדי שיהיה לה מה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לנעול בין השיעורים, אבל היא לא יכלה להתאפק מלהביא אותן </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הביתה כדי להראות לג'ימי. היא ידעה שהוא יצחק, והוא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">אכן עשה את</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> זה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">נעלי הבית לא מצחיקות עכשיו. כל </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מה שהן יעשו זה לשחק לתוך הנרטיב שהתקשורת כל הזמן </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">מנסה ליצור, והוא שפאריס היא אידיוטית עשירה שחושבת שהכול מגיע </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לה. היא הצליחה להישאר מתחת לרדאר במשך תשע־עשרה שנים לאחר </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">שברחה מטורונטו, רק כדי שהכול יבוטל כאשר העוזרת האמינה של </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ג'ימי, זואי, כללה את תמונת החתונה שלהם עם ההודעה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לעיתונות על עסקת הסטרימינג. זואי לא הצליחה להבין למה פאריס </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">נסערת כל־כך, אבל עד לאותו יום רוב האנשים אפילו לא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ידעו שג'ימי פרלטה התחתן שוב. פאריס חיה באנונימיות מבורכת </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">עם בעלה, ואז הכול הלך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> לעזאזל.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">כפי שזואי הייתה אומרת, </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הנראות איומה. פאריס היא אשתו החמישית של ג'ימי, וצעירה </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ממנו בכמעט שלושים שנה. בעוד הפרש הגילים אף פעם לא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">היה בעיה עבור ג'ימי, ולמה שיהיה? זה גורם לפאריס </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">להיראות כמו כלבה רודפת בצע שרק חיכתה שבעלה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> ימות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">עכשיו </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">הוא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> מת.</span></span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 24.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!