ספר דיגיטלי
מחיר מוצר
48.00 ₪
הדרך אל הפנתיאון
1
הדרך אל הפנתיאון
-
’לא אכיר באצ”ל’ פסק דוד בן גוריון בעת שנדרש לשלוח מבתבי תנחומים, להחליט על
סיוע המדינה למשפחות החללים ולאפשר את הנצחתם בנוף הישראלי, בספרי הלימוד,
בספרי ’יזכור’ ועל קירות בתי ’יד לבנים’. חללי האצ”ל, כמו חבריהם מהלח”י, נשארו מחוץ
לזיכרון הממלכתי, שלא כעמיתיהם מה’הגנה’ ומצה”ל.
הספר עוקב אחר מקומם של לוחמי וחללי האצ”ל והלח”י בזיכרון הישראלי. חברי מחתרת
אלמונים בחייהם שנאלצו להישאר אלמונים גם במותם, עת הכריע בן גוריון כי ייקברו ’מחוץ
לחלקה צבאית בבית העלמין’ וקבע את היחס אליהם כאל מתאבדים הנקברים מחוץ
לגדרות בית הקברות היהודי. גם גיבורי המחנה הרוויזיוניסטי הישראלי לא מצאו את מקומם
בפנתיאון הישראלי.
משיקולים פוליטיים גורשו חללי האצ”ל והלח”י מ’מגש הכסף’ הישראלי וקרוביהם לא
נעשו חלק מ’משפחת השכול’ הממלכתית. לפיכך הם נדרשו להנצחה מחתרתית,
חוץ ממסדית, ולמפעלי זיכרון חלופיים. רק לאחר עזיבתו של בן גוריון את ראשות הממשלה
התאפשר שילובם האיטי בזיכרון הציבורי, תהליך שהתעצם ב’עידן התיקון’ בהנהגתו של
ראש הממשלה מנחם בגין.
הספר עוסק בזיקת הזיכרון הציבורי לעצמה ולדומיננטית הפוליטית ובקשר שבין שכול
לאומי לליגיטימציה פוליטית וחברתית. הוא מאיר את שיקוליהן והתנהלותן של ממשלות
ישראל בהחלטותיהן בפרשיות שונות כגון הטבעת האוניה ’אלטלנה’, עיצוב מדיניות הטיפול
במשפחות החללים, העלאת עצמותיו של זאב ז’בוטינסקי, חקירת רצח ארלוזורוב ועוד.
הספר מצביע על ’אחרים’ בזיכרון הציבורי שמצאו עצמם מחוץ למותגי ה’ממלכתיות’ ו’מגש
הכסף’ ועוקב אחר תהליכי מחיקת הזיכרון וממאמצי הכניסה אליו- זיכרון ממלכתי שעוצב
בקפידה בידי המפלגה (מפא”י) שעשתה בו כבתוך שלה, עת החליטה כי ’לפנתיאון הלאומי
אין מכניסים כל אדם’. וכל זאת כדי שהתודעה הציבורית תזהה מפלגה יחידה (מפא”י)
ומנהיג יחיד (דוד בן גוריון) עם מפעל הקוממיות. הוא מצביע על כך שהשכול וההנצחה
הלאומית- מתחמים ישראלים מקודשים- עוצבו על פי שיקולים פוליטיים, רציונאלים וציניים. - שם: הדרך אל הפנתיאון
- מחבר: אודי לבל
- שפה: Hebrew
- תחום: היסטוריה יהודית ועם ישראל
- תת תחום: היסטוריה יהודית ועם ישראל
- מק״ט: 012923586
