עוצמה 3 מלון וולף 3
אבי היא כבר לא הבחורה התמימה שכולם מצפים ממנה להיות. אלסקה שינתה אותה. היא יודעת שהנרי וולף רב העוצמה והכריזמטי הוא הגבר של חייה, ושלא משנה מה עליה לעשות, עליה להתמודד עם כל מי שעומד בדרכם… אלא אם הנרי עצמו לא מרגיש כמוה.
שם: עוצמה 3 מלון וולף 3
מחבר/ת: קיי.איי. טאקר
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 012020115
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 94.00
				
<div id="_idContainer003" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
<p class="עימוד_indented-txt">דלתות בית החולים נפתחות, ואחות נכנסת עם התיק שלה תלוי על כתפה. היא כנראה הגיעה למשמרת שלה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני צריכה לצאת מהמכונית ולהיכנס לשם. ג'ד שלח הודעה לפני שעה כדי לעדכן אותי שאבא התעורר, ואני <span class="bold _idGenCharOverride-1">באמת</span> רוצה לראות אותו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל אם איכנס לשם, אצטרך לעזוב את הנרי, ואני עדיין לא מוכנה לעשות זאת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני כבר באיחור של שעות, אָבִּי. אני חייב להגיע למטוס שלי,״ הוא אומר בעדינות. ידו לוחצת את הירך שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודעת. מצטערת, פשוט... מתי אתה חושב שתחזור לניו יורק?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">בדיוק התפייסנו בחדר שלו במלון ועכשיו הוא טס בחזרה לאלסקה. אני נשארת בפנסילבניה ואין לי מושג מתי אראה אותו שוב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נלחמת בדמעות המאיימות לזלוג.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ונכשלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מושיט יד כדי לנגב אותן מלחיי. אני אסירת תודה כל־כך שהנהג של הנרי יצא מהמכונית מייד לאחר שהוא עצר ליד שפת המדרכה, כדי לתת לנו פרטיות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"קשה לומר. אני צריך להביא מהנדסים לאתר כדי שיבחנו אם הוא <span id="page6" role="doc-pagebreak" aria-label="6" epub:type="pagebreak"></span>מתאים למדרון הסקי שאני רוצה להקים שם. אחר כך אטוס לקולורדו כדי להיפגש עם הבנאים שבנו את המסלולים במלון באספן.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נלחמת בהתכווצות שלי. קשה לי לשמוע על אספן מבלי להיזכר באסון בערב הפתיחה החגיגי, שבו האמנתי שהנרי שוכב עם אישה אחרת ואפשרתי לליבי השבור להסיח את דעתי בעזרת מייקל, המעסה של הנרי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">סוף השבוע שבו, טכנית, בגדתי בהנרי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">התחרטתי על הכול כשזה קרה, כי ניצלתי את מייקל. אבל עכשיו, כשאני יודעת שהנרי שיקר לי, ושהוא מעולם לא שכב עם רושאנה מאפי...</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני הודפת את תחושת האשמה המבחילה הזו הצידה לעת עתה. "אין מישהו אחר שיכול לעשות את הדברים האלה? זאת אומרת, אתה המנכ"ל. אתה הבעלים של רשת מלונות וולף עכשיו." או לכל הפחות שולט בשישים ואחד אחוזים ממנה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מחייך. "'מפרץ וולף' הוא לא סתם מלון. את יודעת את זה. אני לא סומך על אף אחד בקשר אליו.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מהנהנת ומנסה להשתלט על הרגשות שלי. ברור לי עד כמה 'מפרץ וולף' ואלסקה חשובים לו. הוא בילה שם כל קיץ בילדותו ומחשיב את המקום הזה כבית. "טוב, אז..."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"נשמור על קשר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מזעיפה פנים. נשמור על קשר? זה נשמע כמו משהו שחברים אומרים זה לזה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"היי," הוא אוחז בסנטר שלי בין האגודל והאצבע. "זה לא יהיה קל, אבי. הזהרתי אותך. אנחנו מנהלים חיים שונים מאוד, וכרגע את תקועה כאן. יש סיכוי שתהיי תקועה כאן הרבה זמן.״ הוא מעביר את כרית האגודל שלו על שפתי התחתונה, כדי לרכך את העובדה שציין זה עתה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא צודק. הטרקטור שהתהפך על אבא גרם לו נזק רציני, שבר מספר עצמות וניקב את הריאה שלו. אומנם הפציעה יכלה להיות הרבה יותר חמורה, ובכל זאת יעברו חודשים עד שהוא יחזור לעמוד על הרגליים ולנהל את החווה. </p>
<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודעת, זה פשוט..." אני מתבוננת בעיני הפלדה הכחולות שלו, עדיין נדהמת מהעובדה שהן יכולות להיראות לפעמים קרות ונוקשות כל־כך ובפעמים אחרות להמיס את ליבי ברכות ובחמימות שלהן. "מה <span class="bold _idGenCharOverride-1">זה</span>? מה אנחנו?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הנרי פיטר אותי הבוקר רשמית, בתור בדיחה יותר מכל דבר אחר. עזבתי בפתאומיות ולא הייתה לי הזדמנות להגיש את התפטרותי, אבל היה די ברור שאני מתפטרת. בכל אופן, אני כבר לא עובדת של רשת מלונות וולף, כך שהזוגיות שלו איתי אינה נוגדת את מדיניות החברה. אף על פי שהנרי היה אומר ודאי שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה עכשיו, כשחלק גדול מהרשת בבעלותו, אני חושבת שעדיין יפריע לו להתעלם באופן בוטה וגלוי כל־כך מכללי הארגון שלו. הוא מתגאה מאוד בתדמית של וולף.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נאנח. "אנחנו נבין דברים תוך כדי. את צריכה לחזור עכשיו לבית החולים ולהיות עם המשפחה שלך, ואני צריך לחזור לעשות את מה שאני צריך לעשות. אוקיי?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אוקיי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני כבר מכירה את הנרי ויודעת שהשיחה לא תתקדם לשום מקום, לכן אני מהנהנת. האם יש לי צורך בהגדרה רשמית או שתספיק לי הידיעה שהנרי קיים בחיי ושאכפת לו ממני? אני יודעת שאכפת לו. הוא עזב הכול כדי לטוס איתי מאלסקה לפנסילבניה, ולא רצה שאשב במטוס עשר שעות לבדי אחרי התאונה של אבא שלי. הוא יצא מגדרו כדי לוודא שאבא שלי יטופל בידי המנתח הטוב ביותר בצפון אמריקה ושמשפחתי תתגורר במלון וולף בזמן שאנחנו כאן. בתיק שלו ישנה תמונה שלי – זו שהצלם היפני האצ'ירו צילם לפני זמן רב כל־כך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני יודעת שאכפת לו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">השאלה היא אם זה יספיק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"טוב... אני מניחה שאראה אותך מתישהו?" אני מלטפת את קו הלסת החד והנאה שלו ומתפעלת מהתחושה שמעניק לי עורו הרך והמגולח.</p>
<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">"משהו כזה." הנרי מסובב את פניו כדי לנשק את קצות אצבעותיי ולאחר מכן רוכן קדימה כדי להצמיד את השפתיים שלו לשפתיי. לשונו מוצאת את דרכה פנימה ומתחככת בלשוני בריקוד איטי וארוטי, לא שערורייתי במיוחד, אבל לא ממש מתאים מול פתח בית החולים. "אני אוהב את הפה הזה שלך," הוא ממלמל ואוחז בעורפי כדי לנשק אותי חזק יותר.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="past _idGenCharOverride-2">ואני אוהבת אותך.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">המילים ישבו על קצה הלשון שלי ואיימו להיפלט החוצה מאז שהוא עלה על המטוס אתמול בבוקר. איכשהו הצלחתי לעצור אותן. מוקדם מדי להביע אותן. רק עכשיו השלמנו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הנרי מתרחק בנהמה. "טוב, את באמת צריכה ללכת, אחרת אפתח את הרוכסן של המכנסיים שלי כאן ועכשיו.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">הדם שלי מתחמם מעצם המחשבה, ואצבעותיי שוקעות בזרוע שלו. הבוקר הזה בכלל לא הספיק לי. "אולי זה מה שאני רוצה," אני מתגרה בו ותופסת את התנוך שלו בין שיניי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא חושב שהאידיוט וההורים שלו ייהנו מהמופע הזה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה?" אני מסתובבת ורואה את ג'ד עם הכומר אנדרבי ואשתו סלסט עומדים על המדרכה ונועצים מבטים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הכומר וסלסט הגונים מספיק כדי להסיט את המבט כשנוצר בינינו קשר עין, אבל ג'ד ממשיך לבהות בי. תערובת של הלם וכאב ממלאת את פניו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הם ראו אותי נכנסת עם הנרי אתמול. וכן, כשהם שאלו, אמרתי להם שהוא הבוס שלי. אם הם תהו מה קורה בינינו... הם קיבלו את התשובה עכשיו. "כדאי שאלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מושיטה יד לדלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ידו של הנרי אוחזת בירכי ומחזיקה אותי במקום. "רק כדי שנהיה ברורים," אני מסתובבת אל המבט הנוקשה שלו. "כשאני אומר 'בואי נראה לאן הדברים הולכים,׳ הכוונה היא שהוא ירחיק ממך את הידיים <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>המזוינות שלו. וזה תקף גם לכל אידיוט אחר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">ייתכן שזה מוזר שהלב שלי מתמלא בתגובה לדבריו, אבל אני בכל זאת מחייכת. זו הדרך שלו לומר שאכפת לו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני רוצה רק אותך, הנרי. תמיד."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא פותח את הפה ואני עוצרת את הנשימה, מצפה שהוא יגיד לי שגם הוא רוצה רק אותי. שהוא כבר מתגעגע אליי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">שהוא אוהב אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתקשר אלייך מאוחר יותר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">זה הרמז שלי ללכת. "ביי, הנרי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מאלצת את עצמי לצאת מהמושב האחורי. תודה לאל שג'ד והוריו כבר נכנסו, כך אוכל להתבונן בפרטיות במכונית המתרחקת של הנרי. גרוני חנוק מרוב רגש כלפי הגבר הזה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני פונה באנחה לעבר דלתות בית החולים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ומתכוננת לקראת חיי החדשים בגרינבנק, פנסילבניה.</p>
<p class="עימוד_stars">***</p>
<p class="עימוד_indented-txt">"אבא, אתה ער!" אני רצה אל המיטה שלו, אוחזת בידו ומתבוננת בו מלמעלה. הוא לא אדם חלש בשום אופן – חיים שלמים של עיסוק בחקלאות הפכו אותו לחזק, ועצמותיו רחוקות מלהיות זקנות ושבירות. אחרי הכול, הוא רק בן ארבעים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ובכל זאת הוא שוכב כאן חלש ושבור, וידו רפויה בתוך ידי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אביגייל," הוא לוחש. "אימא שלך אמרה שהגעת הביתה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מרגישה את המבט הכבד של אימא מעבר למיטה. היא כועסת עליי שהלכתי לראות את הנרי. "כן. הגעתי אתמול בערב. מה שלומך? משהו כואב לך?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מחייך, סוף־סוף. "אני לא מרגיש כלום. התרופות האלה נהדרות.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">שפתי התחתונה רוטטת מעט. קשה לי לראות אותו ככה. הוא מעולם <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>לא נפצע לפני כן, וכמעט אף פעם לא היה חולה. "לא כדאי לך לריב עם טרקטורים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא צוחק ומעווה את פניו, כאילו כואב לו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אל תצחק עכשיו. אתה צריך לנוח." לבסוף אני מסתכנת במבט לעבר אימא. עיניה תחומות בשקיות כהות ובתלתליה החומים, הקצרים והדהויים. דודה מיי הביאה לה בגדים, לכן היא יכלה להחליף את כתונת הלילה שלה לפחות, אבל אני יודעת שהיא לא הצליחה לישון היטב בכיסאות האלה. גופה השוקל מאה ושישים קילוגרמים גדול מדי בשביל לשבת בנוחות. "למה שלא תלכי לנוח קצת? הנרי אמר שהסוויטה תהיה שמורה לנו כל עוד נצטרך אותה. כל עוד אבא בבית החולים." האשפוז שלו יכול להימשך שבועות, וזו הייתה מחווה נדיבה נוספת של הנרי למשפחתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אין צורך. לכומר אנדרבי יש בן דוד שגר ממש בצד השני של העיר. הוא אמר שיש שם חדר בשבילי.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מזעיפה פנים. "אבל המלון נמצא במרחק של <span class="bold _idGenCharOverride-1">חמש דקות</span> מכאן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כבר ניצלנו יותר מדי את נדיבותו של האיש הזה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מי זה הנרי?" אבא מתערב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הבוס שלה. הוא טס לכיוון הזה ונתן לאביגייל טרמפ במטוס שלו,״ אימא עונה בשבילי. היא גורמת לזה להישמע כאילו כל העניין היה לא יותר מאי נוחות קטנה, כאילו דבר לא קורה ביני ובין הנרי, אף על פי שהיא יודעת היטב שכן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"טוב, זה נחמד מאוד מצידו," הוא מסתכל עליי. "אני רוצה להודות לו. הוא עדיין כאן?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא, הוא הלך," מתפרצת אימא. "ואביגייל נשארת בבית."</p>
<p class="עימוד_running-txt">למה המילים שלה נשמעות כמו עונש?</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבא מסתכל אליי. "זה נכון?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נאנחת. "אני נשארת כל עוד תצטרך אותי. התפטרתי מהעבודה שלי באלסקה ואדחה את הלימודים בשנה כדי לעזור בחווה.״</p>
<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">הוא מזעיף פנים. "מצטער על הרשלנות שלי. אין לי מושג מה קרה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"שקט עכשיו. כל מה שחשוב הוא שאתה חי ומתאושש,״ אומרת אימא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זו התקופה העמוסה ביותר בשנה, ברנדט."</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא אוחזת בידו השנייה של אבא. "יהיה בסדר. עדיין יש לנו את ז'אן. אביגייל כאן עכשיו, וג'ד התפטר כדי שיוכל לעזור לנו עם החווה עד שיגיע הזמן לחזור ללימודים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה?" אני מתפרצת. אצטרך להתמודד עם הנוכחות של ג'ד בכל יום, כל היום, בששת השבועות הבאים?</p>
<p class="עימוד_running-txt">"נהדר, נכון?" אימא מחייכת חיוך רחב. "יש לנו הרבה עזרה. הכומר יודיע בתפילה של יום ראשון הקרוב, אבל כבר יש אנשים שהציעו לעזור עם החיות והחציר,״ היא טופחת על ידו. "אלוהים הוא טוב. הוא שומר עלינו. זו המתנה שלו.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">שלו ושל הנרי, אם כי אני מניחה שאימא לא הזכירה את העובדה שהנרי משך ברוב החוטים ויצא מגדרו כדי להטיס לכאן את דוקטור אייזנהאואר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבא מחייך אל אימא, מרוצה מהתשובה שלה. לאחר מכן הוא פונה אליי. "עבר כל־כך הרבה זמן מאז שראיתי אותך, אביגייל."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודעת. התגעגעתי אליך כל־כך." לא הבנתי כמה עד עכשיו. הייתי מרוכזת כל־כך בצורך להתרחק מג'ד ומאימא, והשארתי גם אותו מאחור.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את נראית חזקה יותר. והשיער שלך..." הוא מקמט את מצחו. "זה רק אני, או שהוא קצת יותר כהה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אל תדאג, זה ייעלם בקרוב," אימא עונה בשבילי, שוב. "אביגייל שלנו תחזור אלינו תוך זמן קצר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני לא יכולה לעצור את המבט הנוקב שאני נועצת בה. <span class="past _idGenCharOverride-2">לא, היא לא תחזור,</span> אני רוצה לומר. אביגייל שלכם נעלמה לתמיד. אילו אבא היה בריא עכשיו, הייתי אומרת את זה, אבל אני לא רוצה להרגיז אותו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ספרי לי על אלסקה. איך היה?"</p>
<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">עוצר נשימה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">פוקח עיניים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">קורע לב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">משנה חיים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסופו של דבר, אני בוחרת לומר, "היא יפה, אבא. אתה באמת צריך לנסוע לשם יום אחד."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את חושבת?" ניצוץ מופיע בעיניים שלו. אבא לא ביקר ביותר ממדינה אחת כל חייו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן. הם יוצאים לצוד הרבה שם."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"באמת? וראית חיות בר?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מחייכת. "ראיתי דוב גריזלי, אבא."</p>
<p class="עימוד_running-txt">עיניו נפערות. "בכפר הנופש?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מצחקקת. "לא. בקרחת יער. הנרי ואני אספנו עצים ו–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"יקירי, אני חושבת שאתה צריך לנוח. אתה יכול לשמוע הכול על אלסקה כשתרגיש טוב יותר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבא מזעיף פנים. "את תיתני לילדה המסכנה לדבר, ברנדט? לא ראיתי אותה חודשים!"</p>
<p class="עימוד_running-txt">ההלם על פניה של אימא זהה לתדהמה שלי. אבא אף פעם לא מרים את קולו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הצפצוף הקצבי של מוניטור הלב שלו מתחיל להאיץ.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה רואה? אתה צריך להירגע, רוג'ר. אביגייל, לכי להביא לו מים בבקשה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני יוצאת מהחדר כדי לחפש אחות, ובמקום זאת מוצאת את סלסט אנדרבי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה שלומו?" היא שואלת בקולה הרך ואוחזת בידי באופן אוטומטי. שכחתי כמה היא קטנה. אני מרגישה ענקית לידה, אף על פי שהגובה שלי הוא רק מטר ושבעים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"נראה שהוא בסדר," אני מבטיחה לה. "אני הולכת להביא לו מים. <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>את יכולה להיכנס."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני איכנס. רק שתדעי שדודתך מיי כבר הלכה. היא הייתה צריכה להתכונן למשמרת ארוחת הערב.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תיארתי לעצמי." ׳הפנינה׳ היא המרכז של גרינבנק, בייחוד בסופי השבוע.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"גם אנחנו צריכים לחזור הביתה בקרוב. הכומר רוצה ודאי להתכונן לדרשה של מחר.״ שמו הפרטי של אבא של ג׳ד הוא ג׳ורג׳, אבל סלסט קוראת לו 'הכומר' כשהיא מדברת עם מישהו אחר, גם איתנו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אוכל לנסוע איתכם? לא נעים לי שכל ניהול החווה נופל על ז׳אן.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כמובן." עיניה סורקות את הסווטשרט הפתוח של אוניברסיטת נורת' גייט. אני לובשת אותו עוד מאתמול. הוא חושף את הגופייה הצמודה מתחתיו. אילו אימא ראתה, היא לא הייתה מאשרת, כמובן, כי היא מציגה לראווה יותר מדי מהגוף שלי. "את נראית... שונה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">האם זה בגלל המזמוזים שהיא הייתה עדה להם לפני חצי שעה?</p>
<p class="עימוד_running-txt">אין לי מושג מה היא מצפה שאגיד. אני רק מחייכת בתגובה. "אני צריכה להביא לו מים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">ידה מהדקת את אחיזתה. "בבקשה תסלחי לו, אביגייל. שניכם כל־כך טובים אחד בשביל השנייה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנחה נפלטת ממני. אני שונאת לאכזב את סלסט. היא אישה חביבה כל־כך ואוהבת, ההפך מאימא מכל הבחינות. בכל פעם שרצתי לבית של משפחת אנדרבי, ידעתי שהיא תקבל את פניי בחיוך ובעדינות שלה. כבר שנים אני מחשיבה אותה כאימא שנייה, בסתר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">בסופו של דבר היא משחררת אותי ונכנסת לחדר של אבא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני חוזרת לחדר חמש דקות לאחר מכן. הכומר כבר הצטרף אליהם, ואין לי מושג איפה ג׳ד.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"...היינו צריכים להיות סבלניים ולחכות שג'ד ימצא את דרכו חזרה אלינו. עכשיו הגיע תורה של אביגייל, ואנחנו חייבים להיות סבלניים שוב,״ ידו של הכומר מונחת על כתפה של אימא. "האיש הזה מעריך <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>כסף וכוח מעל הכול. הוא ישתעמם בקרוב.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל הוא מנצל את התמימות שלה כמו–" היא מבחינה בי ומזדקפת בפתאומיות. המילים שלה נקטעות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הם מדברים עליי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">עליי ועל כך שאני לא מספיק טובה עבור הנרי. שהוא ישתעמם ממני.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הכומר לא צריך להסתכל לאחור כדי לדעת שאני שם. בקול חזק הרבה יותר הוא אומר, "כולנו נתפלל להחלמה המהירה שלך, רוג'ר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זאת ברכה גדולה כל־כך שאתה בחיינו," אימא אוחזת בידיו. "תודה על כל מה שעשית כדי לעזור לנו. ג'ד הוא מתנה משמיים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"המשפחה שלך תטופל היטב בתקופה הזו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">כולם מסתובבים אליי, חיוכים רחבים ומזויפים מרוחים על פניהם.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מוכנה, אביגייל?" שואלת סלסט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן." אהיה לכודה איתם ברכב במשך תשעים דקות שלמות. אני כבר לא יכולה לחכות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"האמת היא שאני רוצה לדבר איתה לרגע לבד," אומר אבא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">סלסט אוחזת בזרועו של בעלה. "נחכה לך בחוץ."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבא מביט באימא ומחכה, אך היא אינה מבינה את הרמז. "גם את, ברנדט."</p>
<p class="עימוד_running-txt">בפעם השנייה תוך עשר דקות, היא המומה. "על מה אתה כבר רוצה לדבר...״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה ביני ובין הבת שלי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא מפלסת את דרכה בנשיפה בין רהיטי חדר בית החולים ונעלמת מאחורי הדלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אלוהים, האישה הזו תמיד הייתה כל־כך שתלטנית, או שפשוט צריך להיות מרותק למיטה בבית חולים כשהיא בוחנת כל נשימה שלי כדי להבין את זה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני עוצרת את הצחקוקים שלי, כי אני לא בטוחה אם דבריו אמורים להצחיק אותי. "הכוונות שלה טובות."</p>
<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">הוא נאנח. "עכשיו שבי ותגידי לי מה באמת קורה עם הבוס הזה שלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">מה אספר לו? ככל שאבא היה טוב אליי כשקרה כל האסון עם ג׳ד ואמר לי שהוא לא מספיק טוב בשבילי, אני יודעת שמאז ותמיד הוא חיבב אותו, ושהוא שמח שג׳ד יהיה בסביבה ויעזור לו בחווה. ג'ד תמיד היה להוט ללמוד את מלאכת חליבת הפרות, תיקון ציוד חקלאי, איך לגדל תבואה ומתי לארוז חציר. יש לו כישרון טבעי לזה. כולם הניחו שהוא ישתלט על החווה מתישהו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">האם גם אבא יגיד לי שהנרי ישתעמם ממני?</p>
<p class="עימוד_running-txt">כי לא אוכל לשאת את זה. המחשבות האלה כבר קיימות בראשי והרבה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אביגייל..."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני אוהבת אותו," אני פולטת. "לא את ג'ד, אבא. כבר לא. יכול להיות שאף פעם לא אהבתי אותו באמת, כי זה אפילו לא קרוב למה שאני מרגישה כלפי הנרי." כרגע אני אפילו לא <span class="bold _idGenCharOverride-1">מחבבת</span> את ג׳ד, אבל ייאמר לזכותו, הוא מתייצב תמיד כשהמשפחה שלי צריכה אותו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה שאימא שלך אמרה על המטוס זה נכון? שהוא טס לכיוון הזה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מנידה בראשי. "הוא הגיע לאלסקה רק יום לפני התאונה שלך. הוא חוזר לשם עכשיו. והרופא שטיפל בך? הוא מנתח הטראומה הטוב ביותר בצפון אמריקה והנרי הטיס אותו לכאן במיוחד בשבילך.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">הגבות שלו מתרוממות. "אימא שלך יודעת את זה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">מבט של הבנה ממלא את עיניו כשהוא מהנהן. "היא לא רוצה שתהיי עם האיש הזה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודעת, אבא. אבל זו לא הבחירה שלה. זו לא הבחירה של אף אחד חוץ ממני ומהנרי.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">ואני לא אתן לאיש להפריע לנו להיות שוב יחד.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא לוחץ את ידי קלות. "רק תזכרי שזה בא ממקום של אהבה. כולנו חוששים שהוא יפגע בך."</p>
<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">"כבר נפגעתי, יותר מדי, אבא. זוכר? בגלל ג'ד." <span class="bold _idGenCharOverride-1">המתנה משמיים</span><span class="past _idGenCharOverride-2">,</span> לדברי אימא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">חיוך עצוב עולה על שפתיו. "אני זוכר. אני שמח לראות אותך מאושרת שוב."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני באמת מאושרת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">וחזקה יותר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">וחכמה יותר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ומפוחדת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לכי. הם מחכים. אימא שלך כנראה מחפשת כוס כדי להצמיד אותה לדלת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מצחקקת, כי הוא צודק. "אחזור לביקור ברגע שאוכל."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מגחך בשקט. "נתראה בקרוב."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימא ובני הזוג אנדרבי מחכים ממש מחוץ לדלת. אימא מתנפלת עליי מייד. "על מה דיברתם?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא רק רצה לשאול על הנרי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אז למה להוציא אותי מהחדר?"</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="past _idGenCharOverride-2">אולי כי אחרת לא הייתי מצליחה להוציא מילה? </span>אני מושכת בכתפיי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא פונה אל סלסט. "הוא מעולם לא עשה דבר כזה. אני אומרת לך, משהו לא בסדר איתו מאז שהתעורר. נראה לי שיש לו פגיעת ראש.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אולי את צודקת. אבל הרופאים היו רואים משהו בכל הבדיקות שהם ערכו, לא?" היא שואלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מי יודע? אנחנו תמיד שומעים על דברים שהתפספסו. זוכרים את מטלית הניתוח שרופא השאיר בתוך האישה ההיא? הוא תפר ושלח אותה הביתה עם המטלית בפנים! האישה סבלה ייסורים עד שהאמינו לה.״ אימא מדברת כאילו היא מכירה את האישה באופן אישי, אבל אני בטוחה שזו רק כותרת שהיא ראתה פעם בעיתון ותייקה אותה במוחה לשימוש עתידי במידת הצורך. היא אוהבת לעשות את זה. אני חושבת שזה נותן לה תחושה שהיא בעלת ידע באוזני השומעים.</p>
<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak" />
<p class="עימוד_running-txt">"את בהחלט צריכה לומר את זה לרופא, אם כך," מציע הכומר אנדרבי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן, אתה צודק. אעשה את זה. אתם הולכים?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בואי הנה, ילדה שלי," היא מושיטה יד אליי ומושכת אותי לחיבוק עז. למרות הכול, אין לי ספק שאימא אוהבת אותי מאוד. "אני שמחה כל־כך שאת בבית. החדר שלך נשאר בדיוק אותו הדבר. כל הבגדים שלך נמצאים בתוכו. את יכולה למצוא משהו הולם יותר ממה שהם גרמו לך ללבוש שם באלסקה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא פשוט לא מסוגלת להתאפק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ותגיעי לתפילה מחר, אביגייל, וגם לווידוי." בשקט, אבל חזק מספיק כדי שאשמע, היא ממלמלת, "רק אלוהים יודע כמה את זקוקה לזה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הפעם אני לא טורחת להסתיר את גלגול העיניים שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="past _idGenCharOverride-2">אילו רק ידעת, אימא.</span></p>
<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak" />

</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 84.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה