בדרכי שלי/דורון רובין

דורון רובין

זו איננה אוטוביוגרפיה. קורות חיי הם לא עד כדי כך חשובים. אני רק מבקש לחלוק את ניסיוני כמפקד שהוביל לוחמים לקרב. אין כאן אמירה תיאורטית אחת שלא נבחנה תחת אש. הדוגמאות שמובאות הן מרגבים שהאדימו. ברור לי שבחלק מהמקרים התגובות לדברים הנכתבים יהיו עוינות. אני יודע - מדובר בדיני נפשות. אך הגעתי למסקנה שעלי לומר את דברי. זוהי צוואתי האישית והמקצועית לדורות הבאים.”
אלוף (מיל’) דורון רובין הוא מהדמויות האגדיות בצה”ל. לוחם אמיץ, מפקד מסור ונערץ. מ”פ במלחמת ששת הימים, מג”ד במלחמת יום הכיפורים, מח”ט צנחנים בשלל מבצעים נועזים, מח”ט שריון במלחמת לבנון ומפקד אוגדה בשריון.
מופת של דוגמה אישית ויושרה, שהכשיר מאות לוחמים ומפקדים.
בדרכי שלי הוא מסע בין תחנות מפתח בקריירה הצבאית של רובין, ובין קרבות ידועים בתולדות צה”ל, במטרה להפיק מהם תורת לחימה שעיקרה: מתאמנים
כמו שנלחמים.
• מה המוטו שנטבע בגדוד 202 בקרב ואדי מבעוק?
• מדוע החווה הסינית הוא ”קרב גבורה” ללא גבורה?
• למה נהרגו רבים כל כך בגבעת התחמושת ובקרב על החרמון?
• מה אפשר ללמוד על הלם קרב מקרב סולטאן יעקוב?
• האם יש לחלץ פצועים בכל מחיר?
• למה לאמנות המלחמה אסור להתבסס על מיתוסים ועל הקרבה?
• מדוע בצה”ל מעדיפים חלוקת צל”שים על פני עריכת תחקירים?
רובין אינו מהסס לשבור מוסכמות. הוא מצביע על הצלחות אך גם על
כישלונות – שלו ושל אחרים – מתוך תפיסה שמפקד טוב צריך לקחת אחריות. הוא מנתח אירועים לעומק ומפרק אותם לגורמים. הוא מתבונן במפקדיו ועמיתיו לאורך השנים: רפול, יאנוש, שומרון, קהלני, מרדכי, מופז, ברק ורבים אחרים. כמו בדרכו הצבאית, גם כאן הוא יסודי, שולט בחומר ואינו מוותר על האמת שלו. לכן בדרכי שלי הוא לא רק קריאת חובה לכל מפקד, אלא ספר שירתק כל אדם שערכיה של מדינת ישראל וצבאה יקרים לו.
דורון רובין הלך לעולמו בינואר 2018, זמן קצר לאחר שהשלים את כתיבת בדרכי שלי. הספר נפתח בהקדמה מאת הנשיא ראובן ריבלין, ומצורפים לו פרקים מאת אלוף (מיל’) דורון אלמוג ואלוף (מיל’) יום־טוב סמיה – שניהם פקודיו של רובין וחבריו.
שם: בדרכי שלי/דורון רובין
מחבר/ת: דורון רובין
שפה: עברית
תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
תת תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
מק״ט: 011374226