לבנות זוגיות מצליחה
איך מתמודדים עם שחיקה, ריחוק או מריבות בזוגיות? ד”ר יחיאל הררי מציע גישה חדשנית ומעמיקה לבניית קשר זוגי חזק, שמח ומצמיח. הספר מעניק כלים מעשיים להבנת החסמים הרגשיים שמונעים מאיתנו להצליח בזוגיות, ומציע דרכים לרענן את הקשר, לעורר אהבה ולבנות מערכת יחסים שמבוססת על ביטחון, הערכה וצמיחה הדדית.

למי שמחפש זוגיות עמוקה, משמעותית ומודעת.
בהשראת מקורות הקבלה והחסידות, ”לבנות זוגיות מצליחה” מצטרף לסדרת התבוננות המצליחה, ומציע שילוב ייחודי של חכמה יהודית עם תובנות פסיכולוגיות עכשוויות. זהו ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את עצמו ואת בן

בת הזוג טוב יותר – ולבנות זוגיות שהיא מקור לעוצמה, שמחה והתפתחות אישית.
שם: לבנות זוגיות מצליחה
מחבר/ת: יחיאל הררי
שפה: עברית
תחום: יהדות ומחשבת ישראל
תת תחום: יהדות ומחשבת ישראל
מק״ט: 011325524
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 112.00
					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="ChapterSplit">מהי זוגיות מצליחה?</h2>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">בני אדם שונים זה מזה. הם שונים בטבע האישיות, בתכונות שעמן נולדו, בדברים שהם אוהבים ובאלה שהם סולדים מהם. בני האדם שונים גם בתכונות ובמידות שרכשו מסביבתם במהלך חייהם. אדם אחד נוטה לבזבוז ולהרחבה ואילו האחר נוטה בטבעו לחסכנות. האחד אוהב ניקיון וסדר והאחר מפוזר ומבולגן. האחד מרגיש צורך בטיולים, מסיבות וחברים, ואילו האחר מעדיף את השהות בביתו, את השקט והבילוי הסולידי. האחד מרגיש שהמימוש העצמי שלו תלוי בכך שיעבוד 16 שעות ביממה, ואילו אחר מבקש לקצר את שעות העבודה השבועיות למינימום ההכרחי. יש שיש להם נטייה מובהקת לשליטה בסביבתם, ואחרים נוטים לשחרר, לשתף ולהתייעץ. יש מי שבאופן טבעי הם יותר קנאים וצרי עין, ויש שבקלות רבה יחסית מפרגנים. יש שנפגעים במהרה בעוד אחרים נותנים לדברים לעבור לידם.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">1</span> ״כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה״, אומרים חכמים.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">2</span></p>
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="text">מובן שאם בני אדם שונים זה מזה, גם קשרים זוגיים שונים זה מזה בטבעם ובמאפייניהם. זוגות שונים זה מזה בסביבה ובתרבות שאליהן הם שייכים. הם שונים בנסיבות ההיכרות, בזיכרונות העבר ולעתים במשקעים שנותרו ממריבות ומפגיעות קודמות. נוסף על אלה, זוגות שונים עוברים התמודדויות שונות ועומדים מול אתגרים ייחודיים. יש שניצבים מול תנודות כלכליות ושינויים תעסוקתיים. יש שצריכים להתמודד עם בעיות בריאותיות במשפחה. ויש שמושפעים מהורים או קרובים שמנסים להתערב בקשר.</p>
			<p class="text">ברור לכול שזוגיות איננה פס ייצור. אין מדובר ברהיט מאיקאה, במשוואה מתמטית או בכללי הפעלת מכשיר חשמלי. זוגיות היא קשר בין בני אדם, שאמנם החליטו להתקשר ולהתאחד, אבל לכל אחד מהם רצונות, רגשות ותפיסות משלו. לכן השאלה הראשונה שדורשת מענה היא איך אפשר להציע כלים ברורים ותקפים להצלחה של כל סוגי הקשרים הזוגיים. איך אפשר לומר שיש סדרה של הנחיות או תובנות ועצות שיכולות להתאים לכל מערכות היחסים למרות השוני והגיוון.</p>
			<p class="text">השאלה השנייה שדורשת מענה נוגעת להגדרות. בלי הגדרות ברורות, מושגים יכולים להפוך לסיסמה שאין מאחוריה דבר. מהי בכלל זוגיות מצליחה? מהם הקריטריונים שעל פיהם נקבעת ההצלחה הזוגית? האם ניתן למצוא הגדרה אחת שיכולה לתאר הצלחה שכזו, ואם כן, מי קובע אותה? האם זו זוגיות שיש בה אהבה, כבוד הדדי, אמון, נאמנות, התחשבות והערכה? האם זו זוגיות שבה בני הזוג הם חברים, שנמנעים מהתחשבנויות קטנות, חברים שנהנים לבלות זה בחברת זה? האם מדובר בזוגיות שהתקשורת בין בני הזוג טובה, אין בה מריבות, או בכל אופן אין יותר מדי מריבות ויש בה אהבה ומשיכה? האם זוגיות מצליחה קשורה בהסכמות על חינוך הילדים ואופן גידולם? האם זוגיות מצליחה היא כזו שבני הזוג מרגישים שהם לא מתרוקנים בה מכוחותיהם, אלא להפך, הזוגיות ממלאה אותם כוחות? זוגיות שבה בני הזוג חשים ש״רואים״ אותם, הם אינם שקופים ומתקבלים כמובנים מאליהם? האם זוגיות מצליחה היא כזו שחלוקת התפקידים עובדת לשביעות רצון בני הזוג, ושמצליחים להתגבר בה על אי־הסכמות? ואולי זוגיות מצליחה קשורה ביכולת של בני הזוג לתמוך זה בזה בשאיפות הקריירה ובחיים מחוץ למסגרת הזוגית?</p>
			<p class="text">זוגיות היא חלק מהחיים עצמם. לכן ההגדרה של הצלחה בזוגיות איננה יכולה להיות נפרדת מההגדרה של הצלחה בחיים בכלל. מכאן, הצלחה בזוגיות היא נגזרת של שאלת ההצלחה בחיים. באופן כללי, נוכל להגדיר הצלחה כשהיעדים ברורים. כלומר היינו רוצים להגדיר הצלחה בחיים על פי תוצאות, ולגזור מהתוצאות קריטריונים ברורים לבחינת ההצלחה. אלא שהיעדים בחיים, כמו בזוגיות, לא תמיד ברורים מספיק. פעמים רבות התוצאות יכולות ללמד על הצלחה נקודתית ולא על הצלחה בחיים או על חוויית הצלחה כללית מהחיים.</p>
			<p class="text">יכול להיות, למשל, שאדם מרוויח כסף רב, וכבר צבר הון גדול בחייו, אבל הוא התגרש שלוש פעמים ומתהלך רוב יומו כעוס, נרגן וביקורתי על שהדברים אינם מסתדרים כפי רצונו. האם במקרה הזה הון ורווח כספי הם הגדרה מספקת להצלחה? ואם הוא אינו ביקורתי, אבל מלא חרדות שמא יפסיק להרוויח ויפסיד את ההון שצבר, האם עדיין הוא נחשב לאדם מצליח?</p>
			<p class="text">בשני המקרים אפשר לומר שיש כאן הצלחה כלכלית או עסקית אבל לא הצלחה בחיים כמכלול, ולא הצלחה בניהול הרגשות, בבניית משפחה יציבה ובשמירה על רגש השמחה כערך מרכזי בחיים.</p>
			<p class="text">יכול גם להיות אדם נשוי ואב לילדים, משפיע ותורם, שעושה דברים משמעותיים מאוד, ולמרות זאת בתוכו הוא מרגיש מתוסכל ומדוכא, ואפילו חש שהוא אינו משמעותי. המשפחה והדברים המשמעותיים שהוא עושה אינם ממלאים אותו ואינם מכפרים על תחושת חוסר המיצוי שבתוכו. האם מדובר בהצלחה? לפי קריטריונים חיצוניים, אותו אדם אכן מצליח, אך ההרגשה הפנימית שלו רחוקה מלהיות כזאת שאפשר לתאר כהצלחה. ומה דעתכם לגבי אדם ששמח בחייו, במקומו ובמשפחתו, אך נמנע מלהביא את הערך שלו לעולם, להציב יעדים גבוהים ולהסתער על יזמות חדשה? הוא מסתפק במועט ואכן גם מתפרנס בדוחק. האם הוא יכול להיחשב לאדם מצליח?</p>
			<p class="text">כל תשובה שנענה לא תהיה בת השלכה על מקרים אחרים, כאשר חסרים לנו קריטריונים בהירים, שיש בהם סדר עדיפויות מובנה להגדרת הצלחה בחיים. ללא קריטריונים לבחינת ההצלחה, זאת הופכת להיות מושג דינמי, חמקמק וממילא קשה להשגה.</p>
			<p class="text">המסקנה היא שהצלחה ומימוש פוטנציאל אינם יכולים להישען על העבר או העתיד, כי כל רגע בחיים קורא לנו לממש את הפוטנציאל שלנו ולנסות להצליח בו. אם ההצלחה נשענת על העבר, היא איננה ממלאת אותנו ברגע הזה. יכול להיות שבעבר הצלחנו, אבל הרגע הנוכחי קורא לנו להצליח גם בו. עבור ספורטאי כל עונה מזמינה הצלחה חדשה. לעתים ההצלחה הקודמת מאיימת על העונה הנוכחית, כי הוא והקבוצה שלו צריכים להוכיח את עצמם מחדש, והפעם הציפיות גבוהות יותר.</p>
			<p class="text">בגלל הקושי להגדיר הצלחה בחיים על פי תוצאות, הצלחה חייבת להיות מושג <span class="bold">קיומי</span>. כלומר כזה שקשור לכל רגע שבו האדם פועל וחי, וממילא קשור גם לעולם הרגשי של האדם ולאופן שהוא מגלה את כוחותיו ברגע הזה.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">חזרה לזוגיות.</p>
			<p class="text">כפי שכסף, מעמד או משרה אינם מדדים מספקים להצלחה בחיים, כך אם נתייחס רק למאפיינים חיצוניים בקשר הזוגי, כמו מספר הילדים, המצב הכלכלי, היקף המריבות או טיב היחסים האינטימיים, נתקשה להגדיר הצלחה זוגית.</p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="text">זוגיות מצליחה צריכה להצליח בהווה. הצלחות עבר אינן מבטיחות הצלחה של הזוגיות בהווה. יכול להיות שבני זוג צלחו מהמורות בעבר, והיה ביניהם קשר חזק וחיבור גדול, אבל היום הקשר הזה מתערער, והאתגרים הנוכחיים דורשים הצלחה מחודשת.</p>
			<p class="text">היות שהצלחה היא מושג קיומי ששייך אל ההווה, אנחנו יכולים למצוא פרמטרים שחוזרים על עצמם אצל כל הזוגות רק אם נחזור לשפת הנפש. בני אדם אמנם שונים זה מזה, וגם זוגות שונים זה מזה, אולם כשעוברים לעולם המושגים הפנימי, זה של כוחות הנפש, השונות מתכנסת להגדרות ולכללים בהירים שמתאימים לכולנו. מדוע? כי כשם שיש לגוף כללים, כך לאופן שבו הנפש מחיה את הגוף יש כללים. יש סיבות רבות ללחץ דם או לסוכרת. הסיבות יכולות להיות סטרס, דלקתיות, תזונה לקויה או היעדר פעילות גופנית. אולם באמצעות מדדים פשוטים יחסית, ניתן לדעת שמתפתחת מחלה ולקבוע כללים לריפוי.</p>
			<p class="text">באופן דומה, מזווית פנימית יש סיבות רבות לריחוק בין בני זוג, אבל מבחינת התנהגות כוחות הנפש, התמונה תהיה דומה. ככל שנבין את התמונה הזאת, נוכל לקבוע את הכללים לבריאות הקשר הזוגי ולהצלחתו. שפת הנפש תעזור לנו להשיב על השאלה הראשונה שהעלינו, כיצד ניתן למצוא כלים שמתאימים לכל הזוגות בכל הזמנים ובכל המצבים.</p>
			<p class="text">כדי לחדד את התמונה הפנימית של הגדרת ההצלחה בזוגיות בכל מערכת יחסים, נעמיק מעט פנימה, במטרה להבין שני מנגנונים נפשיים, לכאורה סותרים, שמבקשים למצוא את ביטויָם בקשר הזוגי.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<h3 class="above">נולדתי ליותר</h3>
			<p class="firstspace">נתחיל עם כמה דוגמאות שישפכו אור על תנועה רווחת בנפש שבאה לידי ביטוי בעוצמה בזוגיות.</p>
			<p class="firstspace">מקרה ראשון.</p>
			<p class="text">היא כבר בת 32. השנה היא החליטה שזהו. היא רוצה להתחתן והיא מוכנה לצאת מאזור הנוחות ולהתאמץ לשם כך.</p>
			<p class="text">למה?</p>
			<p class="text">איזו מן שאלה זאת. כי מתחתנים. כי נישואים טובים הם בעיניה חלק מהמסלול הטבעי של החיים. כי היא לא רוצה להיות לבדה בשבתות ובחגים, היא חולמת על ילדים ורוצה שותף אמיתי, חבר, שיחד יוכלו לטייל, לרכוש דירה ולתמוך זה בזה.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">מקרה שני.</p>
			<p class="text">הוא נרגן תמידי. לפעמים זה מרגיש לה שהוא לא מפסיק להתלונן. על מה? על מה לא. על כל דבר יש לו מה להגיד ומה להעיר. זה מוציא אותה מהכלים. היא לא החליטה שדי, היא עדיין לא אמרה לעצמה שהיא לא מוכנה עוד לחיות כך, אבל היא קרובה לכך.</p>
			<p class="text">הוא מצדו לא כל כך מבין מה היא רוצה ממנו. הוא בסך הכול רוצה שהדברים יתנהלו בצורה טובה בבית, שיהיה סדר ושתהיה שליטה בהוצאות. הוא מבין שהוא צריך להקפיד יותר על הסגנון, אבל מבחינתו אסור לוותר על עצם הביקורת, שנועדה לשפר את החיים המשותפים.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">מקרה שלישי.</p>
			<p class="text">בלי סיבה ניכרת לעין, הוא התחיל להסתגר. שעות ארוכות הוא בחדר ולא יוצא. בוהה במחשב. בתחילה היא חשבה שזה משהו שקשור בעבודה. אבל כשהוא מדבר הוא מדבר רק על עצמו, ועל החיים שהיה יכול לחיות, ועל העבודה שהוא לא משיג, והקידום שלא מגיע והפודקאסט שלא התרומם. אלה סימנים של דיכאון, אמרו לה. קשה לה עם ההסתגרות שלו, ועם זה שהוא לא שותף לפעילות המשפחתית, אבל בעיקר קשה לה שהיא לא יכולה לעזור לו.</p>
			<p class="firstspace">מקרה רביעי.</p>
			<p class="text">הילדים כבר גדלו. גם הם כבר לא כל כך צעירים. אבל עכשיו היא רוצה ילד נוסף, בן זקונים, וזו ההזדמנות האחרונה. הוא רוצה פחות. הוא חשב על טיולים וחופשות ולא על התרוצצות אחר זאטוט. הוא רצה לחשוב שהם כבר עשו את שלהם. ויש גם את העניין הבריאותי שהוא דואג לו, או לה - יותר נכון. אבל הוא לא מתכוון להתנגד נחרצות אם היא כל כך רוצה.</p>
			<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">מקרה אחרון.</p>
			<p class="text">הם התחתנו כשהיו צעירים. הקימו בית וגידלו שלושה ילדים. הוא פרח בקריירה שלו, אבל עכשיו הוא רוצה להתגרש. האמת שהזוגיות בסדר. אין מריבות, המצב הכלכלי מצוין. הילדים מצליחים, נשואים, חלקם עם ילדים משלהם. הבריאות טובה. לא רק שאין בעיות מיוחדות, להפך, הכול מסתדר נהדר. אבל זו הבעיה. הכול בסדר, שגרתי שכזה, חסר חיים. לא מסעיר או מעורר במיוחד. הוא לא מודה בכך, לפחות לא כלפי חוץ, אבל בתוך תוכו הוא חושב שיש לו אופציות טובות יותר מחוץ למסגרת הנוכחית. יש לו איזו מחשבה שהוא כבר בן 53, נאה ומבוסס, שומר על כושר ותזונה, ולכן הוא רוצה לנצל את הזמן כדי למצוא זוגיות אחרת, צעירה ורעננה יותר.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">מה האתגר המשותף לכל חמשת המקרים? מה כבר יכול להיות משותף לאישה צעירה שרוצה להינשא, לבעל נזפן וביקורתי, לבן זוג שמסתגר מול המחשב עם סימני דיכאון, לאישה שרוצה ילד נוסף, ולזוג שעומד להתגרש מפני שהבעל לא מסופק מחייו ומבת זוגו?</p>
			<p class="text">המשותף הוא שבכל המקרים אחד מבני הזוג או שניהם רוצים <span class="bold">יותר</span> ממה שיש להם כעת.</p>
			<p class="text">בת ה־30 רוצה לסיים את חיי הרווקות ולהתחתן. היא רוצה ילדים, שותפות ומימוש פוטנציאל אישי דרך הזוגיות. בן הזוג הביקורתי מתלונן כי גם הוא רוצה יותר. הוא רוצה יותר דיוק בהוצאות ויותר סדר ותשומת לב לפרטים, ובכלל, שהבית יתנהל כפי שהוא חושב שנכון. הבחור שסובל מתסמיני דיכאון - גם הוא רוצה יותר. דיכאון הוא סימן ברור לכך שהאדם לא מסופק מהמקום שלו. הוא רוצה להשפיע יותר, להיות רלוונטי, להתקדם, אבל הוא מרגיש שלא מבינים אותו או שלא רוצים בו ובאיכויות שלו או שהמציאות לא נעה לכיוונו, או שהוא לא יודע לבטא את הכישרונות שלו, ולכן רגש הדיכאון משתלט עליו.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">3</span></p>
			<p class="text">במקרה הרביעי האישה רוצה יותר. הפעם ה״יותר״ הוא ילד נוסף. היא רוצה להגדיל את המשפחה.</p>
			<p class="text">במקרה החמישי הגבר רוצה יותר. הוא חושב שבמערכת זוגית אחרת יהיה לו טוב יותר, הוא ישיג סיפוק רב יותר מחייו ומזוגיות חדשה. הוא לא יודע בוודאות שכך יהיה, אבל הוא מוכן לפרק את הקשר הנוכחי, הבית שבנה עם אהבת נעוריו, בשביל הסיכוי לכך.</p>
			<p class="text">הצלחה בזוגיות קשורה עם הרצון ביותר. ככל שנבין את הרצון הזה, נבין את המנוע של מערכת היחסים. הרצון ב״יותר״ הוא רצון טבעי שיש לאדם. הוא הסיבה שבגללה מלכתחילה האדם רוצה להיכנס למערכת יחסים זוגית. בני אדם הם תועלתניים בדרך כלל. מי שחושב שלבד הוא יכול להשיג יותר מאשר במערכת הזוגית, עשוי לוותר על המאמץ הכרוך בבניית קשר. בשביל מה הוא צריך ללמוד לחיות עם אדם אחר, ללמוד לוותר ולהשקיע, אם הזוגיות לא תיתן לו משהו נוסף על מה שיש לו כעת? הרצון להשיג משהו נוסף חשוב לא רק לפני שנרקמת הזוגיות אלא גם במהלכה. כל מי שנמצא בתוך מערכת יחסים זוגית או רוצה למצוא את בן הזוג שלו, רוצה שהזוגיות תביא לחייו יותר ממה שהוא יכול להפיק בלעדיה.</p>
			<p class="text">הרצון ביותר, כפי שראינו בדוגמאות, הוא גם הסיבה שבגללה זוגות נפרדים. אחד מבני הזוג או שניהם סבורים שמסיבות כלשהן יהיה להם טוב, נכון או מועיל יותר, לחיות בנפרד מאשר יחד. לפני הזוגיות נדמה להם שבתוך המערכת הזוגית ישיגו את מה שחסר להם. עתה בתוך הזוגיות הם סבורים שבלעדיה או מחוצה לה ישלימו את החוסר שלהם.</p>
			<p class="text">הרצון הטבוע בנפש להשלים חוסר ולהשיג יותר ממה שכבר יש לנו, מסביר למה אנחנו מתלוננים, ביקורתיים וחסרי שביעות רצון. אנחנו מתלוננים כי אנחנו רוצים יותר. שהדברים ייעשו בדרך טובה ולפי שיטתנו. הרצון בְּיותר הוא גם הסיבה שבגללה אנחנו כמהים כל כך לממש את הפוטנציאל שלנו. רבים אובססיביים לנושא מימוש הפוטנציאל ומציאת הייעוד האישי כי הם מפחדים שהם מפסידים משהו. הם חוששים שהמציאות מציעה להם הזדמנויות והם מפספסים אותן. הם לא רוצים לחיות פחות. בעולם העסקי אחד המושגים הפחות מוערכים הוא ״להשאיר כסף על הרצפה״. יזם צריך למצות הזדמנויות. פעמים רבות הרצון להשיג יותר ממה שיש לנו, הוא גם הסיבה לכך שאנחנו סובלים ממצבי רוח או מרגשות שמעיקים עלינו. דיכאון, כפי שנאמר, נובע מהרצון של האדם ביותר. כך גם כעס, שמקורו בכך שהדברים אינם נעשים כפי שהאדם רוצה, או חרדה שמאחוריה עומד הרצון לשלוט במציאות, יותר ממה שאפשר באמת.</p>
			<p class="text">הרצון הטבעי שבנפש למלא חוסר ולהשיג ״יותר״ הוא לא אחיד. מה האדם רוצה יותר? התשובה לשאלה הזאת משתנה מאדם לאדם ומזמן לזמן. העיקר הוא ״יותר״. העיקר הוא שהאדם ירגיש שהוא בתנועה, שהוא מוסיף לעצמו חיים, שהמציאות אינה קבועה ושהדברים אינם נשארים כפי שהיו.</p>
			<p class="text">הרצון המדובר מסביר למה זוגיות חייבת להיות בתנועה, וחייב להיות בה מרכיב של תוספת, חידוש, רענון. אחרת אחד מבני הזוג או שניהם עלולים לחוש שחסר להם משהו, שהם מפסידים את החיים ותקועים במקום.</p>
			<p class="text">אדם שמסתפק, שאינו רוצה יותר, מפני שהוא מפחד או משלים עם המציאות, או שהתמכר ליציבות, מעיד על עצמו שחסרה בו תנועה חשובה וטבעית בנפש, שמטרתה לדחוף אותו קדימה. חכמים אומרים ״איזהו עשיר, השמח בחלקו״.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">4</span> הכוונה, על פי הרבי מלובביץ׳, היא לא שעשיר הוא אדם שמסתפק. הכוונה היא שהעושר והשמחה הם כשהאדם שמח בחלק שלו, במסלול שבו הוא פועל כדי להשיג יותר. העשיר הוא זה שאינו רוצה את החיים של אדם אחר, אלא את החיים שלו, ומהם הוא מבקש להפיק כמה שיותר.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">5</span> כך שלרצות יותר לא אמור להיות מתוך קנאה. קנאה היא רגש שמחלחל בנו כמעט מבלי שנרגיש וגורם לנו לרצות את החיים של מישהו אחר, את ההצלחות של מישהו אחר ואז לפספס את החיים שלנו ואת ההזדמנויות המיוחדות שמחכות לנו. האדם יכול וצריך לרצות יותר, אבל את היותר שלו, המתאים לכישורים שלו, ליכולות ולמסלול חייו.</p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="text">נאמן לגישתו זו, הרבי עצמו הקפיד לדרוש כמעט מכל אדם שנפגש עמו - שיוציא מעצמו יותר. שיתאמץ, שלא יוותר לעצמו. כשהרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ פנה אליו שיעזור לו לברור את המשימות שהוא צריך להותיר על כתפיו ואלה שהוא צריך להסיר, משום שהוא איננו עומד בעומס, ביקש ממנו הרבי לא רק שלא להסיר דבר, אלא להוסיף.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">6</span> עצם ההוספה תלמד אותו להתמודד בצורה יעילה עם המטלות. לא רק למדנים ויוצרים כמו הרב שטיינזלץ זכו מהרבי לדחיפה. הוא עודד בעלי עסקים לא לצאת לפנסיה אלא להמשיך לפעול, גם שלא מתוך צורך כלכלי. כשהם עושים עסקים הם מביאים ערך לשווקים, ללקוחות, לאנשים שהם באים איתם במגע, ובכך מסייעים בתיקון עולם. לכן גם אם יש להם באופן אישי כל צורכיהם, הם אינם יכולים לרצות להפסיק להביא ערך. ממורים הוא ביקש להתאמץ ולהשקיע בתחום החינוכי. מעיתונאים הוא ביקש להמשיך לכתוב, גם אם הדברים נגדו את תפיסותיו. מתלמידים הוא ביקש ללמוד בשקידה וברצינות, להתקדם בלימודם, לפרוץ את גבולות ההבנה שלהם ותמיד להיות יצירתיים ולנסות להעמיק ולהרחיב את זווית הראייה. כך בכל תחום בחיים הוא עודד כל מי שהתייעץ עמו להוציא יותר מעצמו, מחייו ומהתנאים הסביבתיים הייחודיים לו.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<h3 class="above">המקור לרצון ביותר</h3>
			<p class="firstspace">מהיכן נובע הרצון הטבעי של האדם ביותר? כדי לענות על השאלה נצטרך לענות על שאלה רחבה יותר: מהי תכלית האדם ולמה הוא נברא.</p>
			<p class="text">זוהי שאלה לכאורה פילוסופית, אולם התשובות שהיא מספקת עוזרות לנו בהיבטים מעשיים בחיים. הסיבה לכך היא שכשאדם יודע למה הוא נברא, איך הוא צריך לחיות, מה יגרום לו לממש את הייעוד שלו ומה לא, ומה התפקיד שלו בעולם, הוא יכול לחתור לעבר מימוש התפקיד הזה. ידיעת התכלית תורמת ליצירת שקט פנימי ודבקות במטרה. זו הסיבה שחשוב לעסוק בשאלה זו דווקא בתוך הקשר של כלים מעשיים להצלחה בזוגיות.</p>
			<p class="text">יתר על כן, ידיעת תכלית האדם מחייבת גם הכרה של הנפש. על כן המענה לשאלה מה טעם הבריאה כולל גם הכרה של האדם את עצמו, את התנועות הרגשיות השונות שלו, את החסמים הקיימים בתוכו ואת החוזקות שהוא רוצה להביא לידי ביטוי.</p>
			<p class="text">עבור האדם המאמין המענה לשאלה מה תכלית החיים מקופל בשאלה דומה אחרת, למה נברא האדם. או מזווית נוספת, למה הבורא החליט לברוא את האדם. אדם רציני, בעל מעלה, אינו עושה שום דבר סתם, בלי כוונה ותכלית. אם אנחנו משקיעים במשהו, אנחנו רוצים להפיק ערך מההשקעה שלנו. מאחר שהאדם נברא בצלם הבורא, אנחנו יכולים להבין עליו דרך התבוננות בעצמנו.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">7</span> כפי שאיננו חושדים באדם בעל מעלה שהוא עושה דברים סתם, ללא סיבה, אי־אפשר לומר על הבורא שברא את האדם סתם, בלי תכלית. אם ברא את העולם ואותנו בתוכו, יש לכך תכלית כלשהי.</p>
			<p class="text">ההיגיון הזה גם מלמד שאם הבורא ברא את כל הבריאה, ואת האדם בתוכה, מתוך תכלית, ויצק ערך וחשיבות לכל נברא, אין מקום למחשבה של האדם שהוא איננו חשוב, ואין לו ערך, או שהוא נותן לערך עצמי נמוך לשלוט בו.</p>
			<p class="text">אם הבורא בורא את האדם בכל רגע מחדש, אין לאדם גם סיבה לאפשר לריקנות לחלחל לתוכו או לעצבות או לחוסר משמעות. אם הבורא בורא את האדם בכל בוקר, הרי שהוא אוהב אותו ונותן לו ערך ותפקיד בכל רגע. ההשקפה הזאת היא היסוד לתפיסת הערך העצמי ביהדות. אך היא עדיין משאירה את השאלה, מהי התכלית שהבורא רוצה מהאדם. מה רצה הבורא להשיג בבריאת האדם והעולם? ישנן כמה תשובות לשאלה הזאת בספרות היהודית.</p>
			<p class="text">תשובה אחת, לפי רבי משה חיים לוצאטו, הרמח״ל, היא ש״התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו״.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">8</span> הבורא רצה להיטיב לנבראים. הוא רצה לגלות את מידת החסד שלו בעולם, ומידת החסד דחפה לבריאה. אהבה, כמו כל מידה אחרת, נועדה עבור הזולת. בלי זולת, הרגשות אינם מתגלים. בלשון חכמי הקבלה: ״טבע הטוב להיטיב״,<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">9</span> החסד רוצה להתגלות. אם אין מישהו זולתי, אני לא יכול לגלות את מידת החסד ולעשות טוב לאחרים. אם האדם לא היה נברא כישות, בעל תודעה עצמאית ונפרדת מכוח הבורא בעולם, הבורא לא היה יכול לגלות את מידת האהבה שלו כלפיו.</p>
			<p class="text">תשובה אחרת, של הרב חיים ויטאל, שמובאת בשם האר״י בספר "עץ חיים", היא שהבורא רצה להיות שלם בכל כוחותיו.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">10</span> לפני בריאת העולם כוחות הבורא האין־סופיים היו בהעלם. יש הבדל בין כוח לבין פועל, בין יכולת לבין מימוש. בעצם הבריאה נחשפו כוחות הבורא, וכך הבורא יכול להיות שלם בכוחותיו על ידי גילויָם בפועל. הגילוי ביטא כוחות שלא ניתן היה לבטא בלי הבריאה הממשית. דוגמה לכוח שכזה הוא כוח הגבול, שבאמצעותו קיים בכלל עולם.</p>
			<p class="text">תשובה שלישית לשאלת בריאת העולם היא של ספר הזוהר. על פי הזוהר הבורא ברא את העולם "בגין דישתמודעון ליה",<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">11</span> בשביל שייוודעו בו. כלומר, הבורא יכול להיות רם ונישא ובלי גבול, אך אם אין בריאה, אין מי שיֵדע שהוא כה רם ונערץ, ואז אין כביכול יתרון בכוחו.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">12</span></p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="text">תורת החסידות מוסיפה תשובה נוספת לשאלת תכלית הבריאה, לפיה בריאת העולם היתה מצד השתוקקותו ותאוותו של הקב"ה שתהיה לו דירה "בתחתונים" דווקא. למה הוא נתאווה שיבנו לו דירה בעולם התחתון? על רצון ותאווה לא שואלים שאלות. הרצון שורשו למעלה מהשכל ולא תמיד אפשר להבינו. אבל זו תאוות הבורא, שיגלו אותו וישכינו אותו בממד התחתון ביותר בבריאה, שהוא המקום הרחוק ביותר ממנו. המקום הרחוק ביותר מהבורא הוא תחושת הפירוד והקיום העצמאי של האדם, שמתבטאים בתחושת ה״אני״, שחזקה כל כך אצל האדם.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">13</span></p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">הספרות היהודית עוסקת בהרחבה בטעמים שהוזכרו כאן, תוך שהיא מסבירה ומנמקת אותם.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">14</span> אולם גם בהבנה ראשונית וכללית, ניכר שהתשובות השונות אינן סותרות זו את זו. הן מבהירות פנים שונות של רצון הבורא מהבריאה. מאחורי כל התשובות עומד רצון אחד נשגב וגבוה של הבורא. מהו אותו רצון? הוא רצה <span class="bold">יותר</span>. להיטיב יותר, לגלות את כוחותיו, לממש את הרצון לדירה בעולמנו התחתון.</p>
			<p class="text">המסקנה היא שהבורא רצה בקיום האדם ובקיום העולם, כדי להשיג יותר ממה שאפשר להשיג ללא קיומם. כך שברובד מסוים, הקיום שלנו בעולם יכול להוסיף לבורא יותר. כשאדם, שנמצא בעולם של פירוד, מתגבר על תחושת הנפרדות ומגלה בעולמו את כוח האחדות, המשמעות היא שאור הבורא חודר למקומות תחתונים ורחוקים ממנו, שבהם לכאורה הנוכחות שלו לא היתה נמצאת. קיום הנברא כאדם בעל תודעה עצמאית מאפשר לבורא להשיג יותר. זאת כמובן בתנאי שאנחנו פועלים כדי לאפשר את מימוש הכוונה.</p>
			<p class="text">עכשיו ניתן להבין למה יש בנו את הרצון ביותר. מכיוון שהאדם, נזר הבריאה, נוצר בצלם הבורא, גם בנו טבוע הרצון ביותר, שהוא שדוחף אותנו לרצות להתחדש, לבנות, ליצור, והעיקר להתקדם כדי להשיג יותר.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">15</span></p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">זוגיות היא מרכיב עיקרי בחיי האדם. היא המסגרת המאפשרת לבטא רגשות בעוצמה.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">16</span> האדם משתוקק לזוגיות, חושב על זוגיות ועסוק באינטנסיביות בהיבטים השונים של הקשר. התכלית של האדם מתממשת בכל הרבדים בחייו אך בעוצמה הגדולה ביותר במערכת הזוגית. מכאן, תכלית הקשר היא שבני הזוג ישיגו בתוכו יותר ממה שהם יכולים להשיג לבד, כשהם לא בתוך קשר זוגי. מה יותר? יותר גילוי כוחות, יותר עבודה על המידות, יותר אהבה, יותר נוכחות וקיומיות ויותר תענוג והשתוקקות. היכולת להשיג יותר מהקשר היא שמדמה את האדם לבוראו, והיא ביטוי להצלחה של הקשר הזוגי, כי בה הוא יכול להשיג את שלמותו.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<h3 class="above">פחות</h3>
			<p class="firstspace">תיאור הרצון ביותר המוטבע באדם מעלה לא מעט שאלות. מי קבע שהרצון ביותר הוא לגיטימי? האם כל מה שאני רוצה יותר הוא נכון, מתחשב ומוסרי? מתי הרצון ביותר נובע מיצר או מתאווה שצריך לרסן? עד כמה אני יכול להרשות לעצמי לרצות יותר?</p>
			<p class="text">השאלות הללו מעידות כי לרצון הטבעי והחשוב שבאדם ביותר יש צד אפל. הוא יכול להיות מסוכן. הוא יכול להיות אור גבוה בנפש, ״אורות דתוהו״ בלשון החסידות, שעלול לפגוע באדם עצמו, בבן הזוג, ובאיכות הקשר. אורות דתוהו הם אורות לא מווּסתים, חסרי כלים. אורות הם כוחות של הנפש שרוצים להתגלות. תוהו זה כאוס, חוסר סדר, עומס, שנוצר כתוצאה מעוצמה גדולה של גילוי כוחות נפשיים. כלומר אורות דתוהו הם כוחות חזקים שמאירים בי בעוצמה, אבל בגלל עוצמתם הם אינם מתגלים בצורה סדירה, מתוקנת ובריאה.</p>
			<p class="text">קשר בריא צריך יציבות, אחריות, הדדיות והשלמה עם המציאות. לעתים הרצון ביותר עלול לערער את אלה על ידי יצירת ציפיות לא מציאותיות. הרצון ביותר מתחיל כאמור כבר בכמיהה לזוגיות. מי שאין לו בן או בת זוג משקיע זמן ומאמצים רבים בחיפושים. הוא מרגיש כאילו הוא חסר משהו בחייו. הכמיהה הזאת מוזנת על ידי גורמים חיצוניים, ובהם סביבה ולחץ חברתי, לצד גורמים פנימיים, כמו ציפיות או תמונה של העתיד. אלא שלעתים הכמיהה מסתירה את האדם שמולי, משום שאני עסוק בריצוי הסביבה, בהגשמת ציפיות או בעמידה במשימה למצוא בן זוג, מבלי שבאמת אני רואה את האדם שמולי. לעתים זוגות מתחתנים והם אינם חיים זה עם זה אלא עם הדיוקן המדומיין שבנו לעצמם. התוצאה היא שהם לא ממש מכירים לעומק זה את זה ומתפלאים כעבור זמן שהם מגלים שלאדם שמולם יש רצונות, תפיסות ותובנות, אחרים משלהם.</p>
			<p class="text">התוצאה היא שפעמים רבות הכמיהה לזוגיות אינה הופכת למסגרת חיים בריאה. בניגוד לרצון העז לפגוש בבן הזוג המתאים ולנכונות להקריב כדי לבנות את הקשר, החיים המשותפים דורשים התאמה של הציפיות לחיים עצמם. לא קל ליישם את הרצון ביותר בחיים האמיתיים. גם מי שכבר מצוי במערכת זוגית, לא תמיד שמח בחלקו. לעתים הוא לא משוכנע שבחר נכון ושבן הזוג הוא ״הנשמה התאומה״ שלו. לעתים אחד מבני הזוג או שניהם חשים מחנק, ריקנות, אכזבה, נבילה רוחנית והיעדר מיצוי עצמי. לעתים הרצון ביותר בא לידי ביטוי בצורה של כעסים, מריבות, דכדוך וביקורתיות.</p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="text">הדוגמאות שהצגנו ממחישות את הבעייתיות המקופלת ברצון להשיג יותר ממה שיש לנו. במקרה הראשון, של הצעירה שרוצה יותר ולכן הציבה לעצמה תאריך יעד לחתונה, היותר יכול להיות מסוכן. הוא עלול לגרום לה לא באמת להכיר את האדם שמולה. היא מרוכזת במה שהיא רוצה, והחתן עלול לשמש רק ניצב, תפאורה לרצון שלה. בעוד כמה שנים היא עלולה להרים את ראשה ולהבין שלא באמת בחרה בבן הזוג, אלא בתחושת ההישג שהוא יכול להעניק לה. התוצאה תהיה ריחוק והרגשה שלא בחרה נכון. במקרה השני והשלישי, ברור לנו שאדם שאיננו מרוצה, מתלונן וביקורתי, עשוי לפגוע בכל מי שסביבו. לא נעים לחיות לצד אדם שכזה, והתחושה היא שהוא מקטין את כולם.</p>
			<p class="text">ברור גם עד כמה קשה לחיות עם אדם שאינו מסופק, אינו מרגיש משפיע וסובל מרגשות שליליים, עד כדי דיכאון. הדיכאון גורם לו להיות פעיל פחות ולשקוע בעצמו, כך שסביבתו הקרובה הופכת משנית. גם במקרה זה, קשה לחיות עם בן זוג שסובל מדיכאון, בעיקר מפני שהוא מרוכז כל כך בעצמו עד שרק הוא יכול לעזור לעצמו.</p>
			<p class="text">במקרה הרביעי, ילד נוסף שהאישה רוצה זו מתנה גדולה, אולם הוא עלול לסכן את בריאותה בגיל מבוגר ולהכניס למערכת היחסים מתחים ואתגרים שבני הזוג כבר התגברו עליהם. ולבסוף, במקרה האחרון, ללא ספק הרצון בבן זוג אחר, בחיים אחרים, שאין בהם הסתפקות, השלמה וראיית המעלות, עומד להוביל לפירוק היחסים.</p>
			<p class="text">יחד עם האמור, האתגרים שתוארו אינם מצביעים על הבעיה העיקרית והסכנה המקופלת בָּרצון בְּיותר. האתגר הגדול ביותר שכרוך בשאיפה להצלחה וברצון במימוש פוטנציאל וגילוי הייעוד, הוא שמגמות אלה מנוגדות לתנועה אחת מתוקנת המוטבעת בנפש. כלומר יש לנו שתי תנועות הופכיות בנפש. מצד אחד יש לנו את התנועה שמושכת אותנו קדימה, את הרצון ביותר. מצד שני עצם הרצון ביותר מייצג חסך וחיסרון. משהו חסר לי במקום שבו אני נמצא.</p>
			<p class="text"><span class="bold">אושר, </span><span class="bold">סיפוק, שמחה נמצאים בחיבור לרגע הזה, ביכולת לחוש שאין שום </span><span class="bold">חסך ברגע ואני לא צריך להיות במקום אחר או בזמן </span><span class="bold">אחר או עם בן זוג אחר, ואין שום דבר שאני </span><span class="bold">לא אוהב בבן הזוג שלי או בקיום הנוכחי שלי.</span></p>
			<p class="text">אם כן, כוח משמעותי וחשוב לא פחות בנפש מהכוח המוביל לרצות יותר, הוא הרצון בחיבור, בלהיות נוכח ברגע. הכוח הזה נקרא גם כוח <span class="bold">התיקון</span> בנפש, והוא שמאפשר לנו להתמקד, להיות נוכחים, מאושרים, להסתפק במה שיש לנו ולהוציא ממציאות חיינו את המיטב.</p>
			<p class="text">אדם איננו יכול להיות שמח אם הוא רוצה להיות ״שם״, במקום אחר, ולא במקום שבו הוא נמצא. כי אז הוא תמיד לא במקום שלו וחושב שהוא מפספס את המקום שמיועד לו. אחד המשפטים הכי עוצמתיים בנושא זה שייך להלל הזקן, שאָמְרוּ עָלָיו, ש״כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, אמר: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן״.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">17</span> אין כאן ביטוי לחוסר ענווה של הלל הזקן, נשיא הסנהדרין, שהיה ידוע בענוותנותו. יש כאן הבנה שאם אני נוכח ברגע הזה, כלום לא חסר פה. ואם אני רוצה להיות במקום אחר, המקום שבו אני נמצא מאבד את הערך שלו, ולכן אמר ״מי כאן״.</p>
			<p class="text">הבעל שם טוב מנסח את הרעיון הזה באופן קצת שונה. במקום שבו נמצאת דעתו של אדם - שם הוא נמצא.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">18</span> אם דעתו של האדם נמצאת במקום אחר, והיא על האנשים שלא נמצאים, ועל מה שחסר לו, על המקום ההוא, הוא לא יהיה מאושר.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<h3 class="above">חולשת התיקון והנוכחות ברגע</h3>
			<p class="firstspace">אם האושר טמון בנוכחות, ביכולת לחיות את ההוויה, בגילוי כוח התיקון בנפש, השאלה היא למה קשה כל כך להיות נוכח ברגע. למה אנחנו נותנים למחשבות על אודות העתיד לשלוט בנו, וכתוצאה מכך לסבול לעתים מחוסר סיפוק, מטרדות ומחרדות. למה אנחנו נותנים למחשבות טורדניות על העבר לשלוט בנו, ואז לשלם את מחיר רגשות האשם וההלקאה העצמית.</p>
			<p class="text">בנקודה זו בדיוק טמונה ״הבעיה״ בכוח התיקון שבנפש. הבעיה היא שלחיות כאן ועכשיו לא מושך, מפתיע, מרגש ומחדש כמו מה שקורה ברגע הבא או במקום אחר, בין אם מדובר במקום אמיתי או דמיוני. להיות נוכח, לחיות את הרגע, יכול להיות מעניין פחות מאשר לחשוב מה מחכה לי בעתיד. אורות מתוקנים הם לעולם אורות חלשים מאורות דתוהו. הסיבה לכך היא שאור מתוקן הוא אור בכלי, שהעוצמה שלו מווּסתת, לעומת אורות דתוהו שיש בהם הבטחה שלא בהכרח תתכנס לכלי, כלומר למימוש ויישום.</p>
			<p class="text">הפער בין האורות המתוקנים לאורות דתוהו מתגלה בחיי היום־יום. באחרונה פגשתי חבר שנראה מדוכדך קצת. מדובר באיש מוכשר שעובד במשרה ממשלתית בכירה. שאלתי אותו לשלומו. הוא השיב שהכול טוב. איך הילדים? שאלתי. מצוין, ענה. איך הזוגיות? המשכתי לחקור. בסדר גמור, ענה. והעבודה? אין תלונות.</p>
			<p class="text">אז אם הכול טוב, למה אתה עם פנים מדוכדכות שכאלה? שאלתי.</p>
			<p class="text">כי קצת משעמם, ענה. חסר אקשן, רוטב לחיים. הכול בסדר מדי, ענה.</p>
			<p class="text">חיים טובים שמתנהלים על מי מנוחות הם לכאורה חסרי ״אקשן״ ולכן יכולים להוביל לריקנות, לעייפות ולחוסר משמעות. פעמים רבות אנחנו רק רוצים שיהיה טוב. וכשטוב לנו, על פי הקריטריונים שאנחנו בעצמנו הכתבנו, אנחנו מרגישים שחסר לנו משהו.</p>
			<p class="text">זו הסיבה שקשה מאוד לחיות ברגע. אנחנו רוצים לדעת מה יקרה ברגע הבא, לשלוט בו, להשפיע עליו. זו הסיבה שאנחנו ממהרים לשלוח את היד למכשיר הסלולרי. אנחנו רוצים לדעת מה הסרטון הבא יכול להציע לנו, איזו התרחשות אנחנו מפסידים. בשל כך אנחנו מתקשים להשתחרר מהרשתות החברתיות. זו גם הסיבה שזוגיות איננה יכולה להישאר במקום ואיננה יכולה להסתפק בכוח התיקון. היא חייבת להתפתח ולהתחדש.</p>
			<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="firstspace"> </p>
			<h3 class="above">מהי הצלחה</h3>
			<p class="firstspace">עתה, אחרי שהעמקנו בשתי התנועות הבולטות בנפש, אנחנו יכולים לחזור ולהגדיר מהי הצלחה בזוגיות. אם הזוגיות היא השתקפות של העבודה העצמית של האדם, האתגר הגדול ביותר הוא להיות מסוגל לחבר בין שתי התנועות הנפשיות המנוגדות הקיימות בנפש. התנועה הנפשית הדוחפת ליותר, וזו שמזמינה תיקון, נוכחות, חיבור, השלמה ושלמות ברגע הנוכחי.</p>
			<p class="text"><span class="bold">לכן זוגיות </span><span class="bold">מצליחה היא כזו שיש בה רצון ביותר, והיא מסוגלת להעניק </span><span class="bold">לבני הזוג יותר, במובנים הפיזיים והרגשיים. יותר חום, יותר אהבה, </span><span class="bold">יותר תשוקה ואינטימיות, יותר ביטחון תמיכה וחברות, יותר עבודה עצמית, </span><span class="bold">יותר שמחה וקבלה, יותר משפחתיות. אולם היותר הזה הוא מבורר, </span><span class="bold">מתועל ומפוקח באופן מודע, כך שהוא מתכנס לכלים מעשיים, לבנייה </span><span class="bold">ולא להרס, לקידום ולא לפירוק.</span></p>
			<p class="text">קשר מצליח הוא כזה שמזמין נוכחות של בני הזוג. רצון להיות ברגע, מחוברים לקשר, למקום ולרגע הזה. הם מעריכים את מה שיש להם ויודעים לאהוב את היש הזה. בני הזוג אינם רוצים להיות במקום אחר. אך עם זאת, ההצלחה מתבטאת גם ברצון להמשיך ולהתקדם יחד, להשיג עוד יעדים, להתפתח, לשפר את הבית או את המראה או את המצב הכלכלי או את המצב הבריאותי. הם רוצים להתפתח מבחינה תודעתית ופנימית ביחד ולחוד. זוגיות מצליחה איננה יכולה לדשדש. היא מזמינה שינוי, צמיחה והתפתחות במישור הפיזי, הכלכלי והנפשי - אך בהדרגה ובכלים מדודים.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
			<h3 class="above">סוד האיזון</h3>
			<p class="firstspace">השאלה הגדולה היא איך עושים את זה. איך מחברים בין שתי תנועות שלכאורה סותרות זו את זו. איך מאפשרים לבני הזוג לקבל יותר מהמערכת הזוגית, ובה בעת לא להיות בתחושת חסך והיעדר, אלא בתודעה של שלמות, ונוכחות. איך מצליחים להחזיק את הקצוות ובכך לגרום לזוגיות להצליח. איך גורמים לבני הזוג להרגיש ולדעת שכאן זה המקום הטוב ביותר עבורם, ובה בעת שהם צריכים להשתפר, להתקדם, לעשות משהו כדי לתקן את עצמם בתוך הקשר.</p>
			<p class="text">ישנם שני איומים גדולים על החיבור בין שתי התנועות הדומיננטיות בנפש, וממילא על ההצלחה בזוגיות. איום אחד הוא שכוח ה״יותר״ עשוי להיות חזק מדי. בכל צורה שהאורות דתוהו יהיו חזקים מדי, הם ישפיעו לרעה על הזוגיות. עודף תלונות, או קורבנוּת, או יותר מדי רצון שיראו אותי, או יצריות חזקה מדי, או יוזמות רוחניות או גשמיות שרחוקות מעולמו של בן הזוג - כל אלה, לצד ביטויים נוספים של כוח היותר, יגבו מחיר בקשר. לאחד מבני הזוג או לשניהם לא יהיה טוב בו והוא יחוש בו מאוים. כשכוח ״היותר״ יהיה חזק מדי, כוח התיקון לא יבוא לידי ביטוי.</p>
			<p class="text">האיום השני הוא שתנועת התיקון בנפש תהיה חלשה מדי. שלא יהיו בה אורות מספקים. שנרגיש שאנחנו לא ממצים את עצמנו בתוך הקשר. שכאן לא מספיק טוב לנו, ולכן אין לנו משיכה ורצון להיות נוכחים בקשר.</p>
			<p class="text">האיזון בין שתי התנועות המנוגדות בנפש, הרצון ביותר וכוח התיקון והנוכחות, מתבצע בשלושה ממדים עיקריים, שמתמזגים ביניהם.</p>
			<p class="text">ממד אחד הוא <span class="bold">חיזוק התענוג</span>, הערך והמעלות של כוח התיקון בנפש. המשימה העיקרית בממד זה היא להסביר לעצמי למה פה הכי טוב לי. ״להסביר לעצמי״ לא נקרא לשכנע את עצמי בדבר שהוא לא אמיתי, אלא באמת לראות את היופי שבבן הזוג, את המעלות ולא את החסרונות. לראות את הערך של המקום שלי ולחזק את הרגשות החיוביים בו.</p>
			<p class="text">ממד שני הוא של הקטנת או <span class="bold">החלשת הרצון ביותר</span>. אני צריך להשתכנע שהכוחות שכל כך מושכים אותי, האורות דתוהו בנפש, הם פחות בריאים לי וכי לא בטוח שהם אמיתיים. כשהם מאירים בעוצמה גדולה מדי הם אשליית שווא, לעתים סוג של ״משיח שקר״, ויש בהם פחות מאשר כוח התיקון. בגללם אני נמשך ל״יותר״ ומפסיד את החיים האמיתיים והאיכויות האמיתיות של בן הזוג ושל הזוגיות שיש לי.</p>
			<p class="text">הממד השלישי הוא <span class="bold">להוסיף</span> בהדרגה, במידה, מכוח היותר לתוך המסגרת הזוגית. האתגר הוא לוודא שהאורות דתוהו, שמושכים אותי כל כך, יהיו בתוך מסגרת של כלים מתוקנים, כך שהיחסים יגלו יותר חיות והתחדשות, אך בצורה הדרגתית ומווּסתת. בצורה כזו האורות שנוסיף לקשר יהיו מוכלים ויימזגו לתוך הכלים המתאימים. אם המשיכה ל״יותר״ תהיה מאוזנת, יהיו לנו כלים להכיל אותם והם לא יובילו לסתירה חזקה מדי לכוח התיקון. התוצאה תהיה שנהיה מרוצים מהמקום הנוכחי, מבן הזוג ומהיחסים, לא נחיה בתחושת חיסרון ולא נסתיר רצונות כמוסים לקשר מסוג אחר.</p>
			<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="firstspace"> </p>
			<p class="firstspace">במרכז הפרקים הבאים יעמדו שבעה כלים שיוצרים תהליך, שמטרתו היא להצליח בזוגיות על ידי חיבור בין הרצון ביותר לבין אהבת המציאות הקיימת, בין אורות דתוהו, כוח היותר בנפש, לבין הכלים דתיקון. בשפת החסידות קוראים לתהליך הזה ״אורות דתוהו בכלים דתיקון״.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">19</span></p>
			<p class="text">הכלים שנעמיק בהם אמנם מסודרים על פי פרקים, אולם בחיים האמיתיים סדר יישום הכלים משתנה ומתערבב. לעתים כלי אחד יהיה רלוונטי ועוצמתי לזוגיות אחת וחסר בזוגיות אחרת. יחד, הכלים סוללים דרך בריאה ושלמה לבניית זוגיות מצליחה. עתה כל מה שנותר לנו הוא לצאת לדרך, לקרוא, להתבונן וליישם את הכלים המוצעים כדי ליהנות מזוגיות שכזו.</p>
			<p class="firstspace"> </p>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 89.60 ₪ מחיר רגיל 100.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
מועדון: 83.99 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 32.00 ₪ מחיר רגיל 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
זוגיות אימון ברוח היהדות אימון לזוגיות זוגיות ברוח היהדות טיפול זוגי כלים מעשיים יהדות הדרכה נישואים ויחסי זוגות
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!