קורותיו של מיסטר Z

Z מיסטר

זהו סיפור חייו של נער פרחח ומרדן שגדל בעוני מרוד בסמטאות המאובקות של הגטו היהודי בטהרן, הגיע עם עליית הנוער לקיבוץ בארץ, עבר הרפתקאות מסמרות שיער בעולם התחתון בברלין, הבריח אנשים מברלין המזרחית וגורש ממנה, כמו גם מגרמניה המערבית, ולאחר תלאות רבות הגיע להישגים מרשימים בארצות הברית.
הסיפור מתפרש על פני ארבע מדינות, שלוש יבשות ושבעה עשורים, והוא רצוף בהרפתקאות מסמרות שיער – מיחסים עם נשים, עסקי סמים, עסקי נדל”ן, המשך בענייני חוק ומשפט, וכלה בבריאות וברוחניות.
שם: קורותיו של מיסטר Z
מחבר/ת: Z מיסטר
שפה: עברית
תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
תת תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
מק״ט: 011052432

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				
  <div>
    <h3>ילדות בגטו בטהרן</h3>

    <p dir="rtl" class="noindentspace">אבי נולד באספהאן, העיר השלישית בגודלה באיראן, השוכנת כ־340 קילומטר דרומית לטהרן הבירה. כשהיה בן 20 הוא עזב את משפחתו שהתגוררה שם, וירד לטהרן, העיר הגדולה, לחפש את מזלו.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">שם הוא פגש את אימי. היא היתה כבת 17 כשהם התחתנו. אבי עבד בכל מיני עבודות מזדמנות, ואימי נשארה כמובן בבית לטפל בילדים.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">אני נולדתי ב־1948 בטהרן, בן שני להוריי מבין שישה אחים ואחיות. גרנו בשכונה היהודית בדרום טהרן שבה היו מרוכזים רוב היהודים, כפי שהיה נהוג בערים גדולות אחרות באיראן. היו אלו שרידים של הקהילה היהודית העתיקה שהגיעה לאזור איראן עם גלות בבל.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">בערים באיראן היו חצרות גדולות שבהן מפוזרים כמה חדרים, ובכל חדר גרה משפחה שלמה. "בית" היה בעצם חדר אחד. חלק קטן מהבתים בשכונה היו בבעלות של יהודים, והשאר בבעלות של מוסלמים. רוב היהודים גרו בשכירות.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">כל המוסדות בשכונה היו של יהודים: הגן, בית הספר, החמאם, בית החולים. באותן שנים לא היתה מחלקת יולדות בבית החולים. הנשים ילדו בבית. אני וכל האחים והאחיות שלי, חוץ מהאחות הצעירה שנולדה מאוחר יותר, נולדנו בבית.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">בשכונה היו שמונה בתי כנסת. הסמטה שגרנו בה נקראה "סמטת שבעה בתי הכנסת". היה לנו גם קצב בשכונה. הכל היה כשר. כל היהודים באיראן שמרו למעשה על כשרות. זה היה הנוהג המקובל. על הבודדים שלא שמרו כשרות הסתכלו בקהילה בעין לא טובה. תמיד היינו נזהרים לא לאכול דברים בחוץ, כי כל דבר שהיה מחוץ לבית או נמכר מחוץ לשכונה היה לא כשר.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">בילדותי, בבתים האלו עדיין לא היה חשמל. בישלו על פתילייה, והמנורות שהאירו לנו בחושך עבדו על נפט. גם מים זורמים בברזים לא היו. היה לנו מחסן מים, והיינו שואבים את המים מתוך מחסן המים. באמצע כל חצר היתה בריכת נוי קטנה עם "פומפה", משאבת מים רועשת כמו במערבונים, שהיתה משמיעה "פק פק פלאק פלאק" כשהיינו מרימים ומורידים את הידית שלה. השירותים היו מחוץ לחדרים שהתגוררנו בהם, והיו משותפים לכל הדירות שבחצר. אלו היו החיים שהכרנו אז.</p>

    <h5 style="text-align:center;"></h5>

    <p dir="rtl" class="noindentspace">תארו לכם, חמישה ילדים (אחותי הקטנה נולדה כאמור מאוחר יותר) עם אבא ואמא בחדר אחד קטן, ששימש גם כחדר אוכל, חדר משפחה, חדר שינה, חדר הכנת שיעורים. הכל היה מתבצע בחדר הקטן והצפוף הזה.</p>

    <h5 style="text-align:center;"></h5>

    <p dir="rtl" class="noindentspace">כשאבא שלי היה חוזר מנסיעות העבודה שלו, לא היה מקום בחדר לכולנו. אבי היה אדם גבוה ורחב, ואני זוכר שהרבה פעמים היה ישן בחצר. הרבה פעמים הצטרפתי אליו. מאוד אהבתי לישון לידו. הוא היה מחבק אותי. עד היום אני זוכר את הריח שלו.</p>

    <h5 style="text-align:center;"></h5>

    <p dir="rtl" class="regular">ידעתי שהוא אוהב אותי מאוד. ואני כל חיי אהבתי אותו. ואני אוהב אותו עד היום. אבא שלי תמיד השתדל להגיע למשהו. לעלות ברמה הכלכלית. אך למעשה אף פעם לא הצליח בזה.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">האחים והאחיות שלי סבלו ממני כי הייתי אלים ומופרע. אני זוכר שפעם רבתי עם האח הקטן שלי. הסעתי אותו על האופניים למקום רחוק, ואיימתי עליו שאני אוריד אותו שם ושיבואו ויגנבו אותו. הוא בכה נורא. בסוף החזרתי אותו הביתה. מובן שלא באמת התכוונתי להשאיר אותו שם.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">גם הוא היה מופרע, אך לא היה בינינו קשר חזק, ולא ממש חיינו ביחד, כי היה בינינו הבדל של עשר שנים, ואני בגיל 17 כבר עזבתי את בית הוריי.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">האח הזה למעשה לא גדל יותר טוב ממני, גם הוא בקושי הלך לבית ספר. הוא לא סיים אפילו בית ספר עממי. הוא לא ידע קרוא וכתוב. פעם הוא ברח מבית הספר לעיר אחרת, עד שמצאו אותו והחזירו אותו.</p>

    <p dir="rtl" class="regular">הייתי קשור יותר מכולם אל אחותי הגדולה. היא תמיד דאגה לי, ושמרה עליי. בילדותנו פעם אחת רבתי איתה והיא נפצעה. כשגדלנו, כשהיא כבר היתה נשואה והיו לה ילדים, היא הזכירה לי כמה פעמים את המריבה ההיא, והראתה לי את הצלקת שנשארה לה.</p>

    <h5 style="text-align:center;"></h5>
  </div>

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 45.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!