האחים וינסלו 2 ההסכם

מקס מונרו

”אני צריכה טרמפ,” אמרתי לזר הסקסי על ההארלי.
שלוש שעות לאחר מכן, מרלין מונרו בגובה מטר שמונים
חיתנה אותנו בכנסיית האפי צ’אפל בווגאס.

זאת לא אהבה – אלה עסקים. הסכם נישואים שנוצר מתוך נואשוּת כדי שהקריירה שלי לא תעלה באש.

כן, פלין וינסלו הוא גבר חתיך, מהורהר, מסתורי, כזה שכל אישה ביקום תמכור את נשמתה בשביל להיות איתו. אבל העיניים שלי ממוקדות בפרס, והסכם הנישואים שלנו יסתיים בעוד שלושה חודשים ללא כל מחויבות.

נכון?

או שהכול ילך לעזאזל כשאצטרך לעבור לגור עם מר מסתורין ולנישואים המזויפים שלנו פתאום תהיה תחושה... אמיתית?

הלוואי שיכולתי להגיד לעצמי אל תתאהבי בבעלך המזויף, דייזי, ובכך זה היה נפתר. אך כשרגשות נכנסים לתמונה, מתברר שלא כל מה שקרה בווגאס אכן נשאר בווגאס.
שם: האחים וינסלו 2 ההסכם
מחבר/ת: מקס מונרו
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
הוצאה לאור: סיקרט
מק״ט: 011981418

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p id="_idParaDest-4" class="kot-perek" lang="en-US" xml:lang="en-US">1</p>
			<p class="kav" lang="en-US" xml:lang="en-US"></p>
			<p class="kot-shem-1">דייזי</p>
			<p class="text-no-hazacha">״היי, דייזי!״ דמיאן, הבוס שלי, מברך אותי לשלום בחיוך רחב על פניו הנאות, כשהוא הולך לכיווני ומטביע על לחיי שתי נשיקות באוויר בסגנון אירופי. ״איך הייתה הטיסה לכאן?״</p>
			<p class="text">״בסדר,״ אני עונה ומחליקה בעדינות את בד הסאטן של החולצה שלי. אני נשבעת שלבשתי אותה רק לפני חמש דקות, אבל הבד הארור הזה כבר מאיים להתקמט.</p>
			<p class="text">״בסדר?״ הוא חוזר בנימה של לגלוג בקולו. ״מותק, טסת במחלקת נוסעים מאל־איי. אולי את קוראת ׳בסדר׳ לתהומות הגיהינום, אבל אני יודע שהטיסה הזאת לא קרובה להיות בסדר.״</p>
			<p class="text">דמיאן אליס הוא עשיר, מתוחכם ומפונק במאת האחוזים, עד כדי כך שהוא לא מבין איך נראים החיים של רוב האנשים. אני מאמינה שכשאנשים מגיעים לרמה מסוימת של הצלחה והכנסה, הם מאבדים מגע עם חיי היום־יום של אלה שאין להם מיליונים בעובר ושב ותיקי השקעות.</p>
			<p class="text">״אתה מתנהג כאילו טיסה במחלקת תיירים זה אסון.״ אני מגלגלת עיניים. ״לא כולנו חיים חיי מותרות, אתה יודע. וחוץ מזה, <span class="bold">אתה</span> זה שחותם על הצ׳קים של המשכורת שלי ומשלם על הטיסות ועל המלונות...״</p>
			<p class="text">כלומר, אני לא יכולה להכחיש שהטיסות במחלקת תיירים הן לא כפי שהיו בעבר. כל חברת תעופה נותנת לך עכשיו מינימום של מקום ודורשת הון על המטען, גם אם בסופו של דבר מזוודת הטרולי נשלחת לבטן המטוס עקב יותר מדי נוסעים בכל טיסה. </p>
			<p class="text">וזה בלי להזכיר את החטיפים והמשקאות בחינם, שהם נחלת העבר. בא לך קוקה קולה בטיסה? תתכונן לשלם עשרה דולר.</p>
			<p class="text">ובכל זאת, הטיסה הזאת חסכה לי כמה שעות נהיגה, אז אני לא מתכוונת להתלונן.</p>
			<p class="text">״מה שתגידי, אחותי,״ הוא מגחך ומושך בכתפו. ״איך הייתה ההתארגנות במאליבו?״</p>
			<p class="text">״אתה מתכוון לבית על החוף בשווי עשרה מיליון דולר, עם חדר ארונות גדול יותר מכל הדירה שלי?״ אני מקניטה אותו. ״אה, היה ממש נפלא. לא גרם לי לרצות לעבור לגור שם או משהו כזה.״</p>
			<p class="text">הוא צוחק. ״אני כבר מת לראות מה עשית שם.״</p>
			<p class="text">״פרדריק כבר היה שם וצילם תמונות לפני שעזבתי לנמל התעופה, אז אני בטוחה שכשתבוא ביום שני בבוקר, הן יהיו מוכנות והוא יראה לך אותן.״</p>
			<p class="text">״נפלא,״ הוא אומר. ״להכריח אותך להגר מקנדה ולהצטרף לצוות שלי היה ההחלטה הכי טובה שאי פעם קיבלתי. אני אף פעם לא אשחרר אותך.״</p>
			<p class="text"><span class="bold">להכריח אותי?</span> מצחיק. העבודה בצוות של דמיאן אליס הייתה פסגת השאיפות בקריירה שלי. הייתי מוכרת את שתי הכליות שלי בשוק השחור ומעלה קורבן את בני הבכור רק כדי להיות חלק מאחת מחברות הנדל״ן המצליחות ביותר בארצות הברית.</p>
			<p class="text">״טוב, אלה חדשות טובות, כי אתה תקוע איתי.״</p>
			<p class="text">לוס אנג׳לס, ניו יורק, לאס וגאס, מיאמי — <span class="bold">אליס</span><span class="bold">־</span><span class="bold">גריי</span> הוא השם הכי חם בעסקי הנדל״ן. אם אתה לא בצוות של דמיאן אליס ותומס גריי, אתה רוצה להיות שם. ואם יש לך אובססיה קטנה לפטריק דמפסי כמו שלי יש, את אפילו מפנטזת לראות את שם החברה על כרטיס הביקור שלך. בשביל מישהי כמוני, שמתמחה בעיצוב פנים ועיצוב בתים לפני מכירה, מלבד הקמה של חברה משלי והבאתה להצלחה מטאורית, זהו ההישג המקצועי המשמעותי יותר. </p>
			<p class="text">זאת הסיבה היחידה לכך שעברתי מוונקובר לאל־איי, והתכלית היחידה שחיפשתי כשהתחלתי את הנוכחות של <span class="bold">עיצוב דייזי</span> במדיה החברתית.</p>
			<p class="text">אבל מעולם לא חשבתי שהפופולריות של האינסטגרם שלי תעלה על הרדאר של אדם כמו דמיאן. עד היום, אני עדיין מרגישה שקרתה איזו טעות.</p>
			<p class="text">״באיזה שעה בסוף הגעת לכאן?״</p>
			<p class="text">״קצת לפני הצהריים.״</p>
			<p class="text">״מותק, אז בעצם היית כאן כל היום. מה עשית, לעזאזל? היית צריכה להתקשר אליי.״</p>
			<p class="text">״אה, אל תדאג, אני יודעת להעסיק את עצמי.״ אני מקפיצה את הגבות שלי. ״מקלחת, שינה, מכונות מזל וארוחת צהריים נהדרת בחדר, ליתר דיוק. אם כי לא לפי הסדר הזה.״</p>
			<p class="text">״מכונות מזל? ברצינות?״ הוא שואל וצוחק. ״ואיך הן התנהגו אלייך?״</p>
			<p class="text">״הרווחתי חמש מאות דולר.״</p>
			<p class="text">הוא מושך את ראשו לאחור. ״הרווחת חמש מאות דולר במכונות המזל המזורגגות?״</p>
			<p class="text">״טוב, טכנית לא הרווחתי ולא הפסדתי במשחק הבאפלוס הממכר, אבל מתברר שהייתי כל כך משעשעת בזמן ששיחקתי, עד שזר אקראי נתן לי ז׳יטון בשווי חמש מאות דולר.״ </p>
			<p class="text">״זר אקראי?״ הוא שואל. ״מותק, תגידי לי שהוא גבוה, כהה ונאה עם זין ענקי, ושלקחת את המספר שלו.״</p>
			<p class="text">״הוא היה גבוה, די כהה ונאה. השיער שלו היה קצת בהיר יותר.״</p>
			<p class="text">״והזין?״</p>
			<p class="text">״אוי, שיט.״ אני שולחת יד אל המצח. ״ידעתי ששכחתי משהו. לגמרי פרח ממוחי לבקש ממנו להוריד מכנסיים כדי שאשלח מבט.״</p>
			<p class="text">דמיאן מחייך. ״לפחות לקחת את המספר שלו? כל גבר שמוכן לשלם לך רק כי הוא חושב שאת משעשעת, מראה שיש לו פוטנציאל להיות תומך נדיב.״</p>
			<p class="text">״אלוהים אדירים!״ אני קוראת תוך כדי צחקוק. ״אני לא רוצה תומך נדיב.״</p>
			<p class="text">״אני כן.״</p>
			<p class="text">״דמיאן, אני שונאת להיות זאת שמבשרת לך, אבל <span class="bold">אתה</span> התומך הנדיב.״</p>
			<p class="text">״את חושבת שמתיאו רק מנצל אותי בגלל הכסף שלי?״</p>
			<p class="text">״אל תבין אותי לא נכון, דיים, אתה נראה טוב. אבל החבר שלך הוא דוגמן ברזילאי בן עשרים וחמש עם הפנים הכי יפות והתחת הכי הדוק שראיתי אי פעם.״</p>
			<p class="text">הוא קורץ. ״יש לו גם זין גדול.״</p>
			<p class="text">״יותר מדי מידע!״ אני משתעלת ומחקה רפלקס הקאה. ״יותר מדי מידע.״</p>
			<p class="text">״אל תהיי כל כך קדושה, דייז.״ דמיאן רק צוחק ומדביק נשיקה רכה על לחיי. ״עכשיו לכי, קחי לעצמך משקה ותיהני מהמסיבה.״</p>
			<p class="text">ואז הוא מתרחק ומתנהג באופן הדמיאני הזה שלו, כשהוא מפטפט עם כולם ומרשים את כולם בחדר. אני נשבעת שמעולם לא פגשתי מישהו כמוהו. הוא מצליח, משעשע, אופנתי בטירוף, מתוחכם — והוא עצמו ללא שום התנצלויות.</p>
			<p class="text">זה מין ביטחון ושביעות רצון שבאים רק עם הגיל ועם החוכמה והניסיון. הלוואי שיכולתי לארוז קצת מזה ולהוסיף למשטר הוויטמינים היומי שלי.</p>
			<p class="text">אני רואה את הבר, מתקדמת לכיוונו ולוקחת גביע שמפניה שמונח על מגש המיועד האורחים. אני מקרבת את הכוס לשפתיי, לוגמת ונהנית מתחושת הדגדוג של הבועות בגרוני כשהמשקה מחליק אל תוך בטני.</p>
			<p class="text">״דייזי דייז.״ קול גברי מוכר ממלא את אוזניי, ואני מסתובבת ומוצאת את דאנקן ג׳ונס הולך לעברי בחיוך האופייני לו. ״תהיתי מתי תגיעי לכאן.״</p>
			<p class="text">אני מרימה את הכוס באוויר ושולחת חיוך סתמי. ״טוב, אני כאן.״</p>
			<p class="text">״ואני שמח.״ הוא מושך אותי אליו לחיבוק ידידותי, שנמשך בערך חמש שניות יותר מכפי שנראה לי הולם. ״אני מקווה שסוף־סוף תרשי לי לקחת אותך לארוחת ערב בסוף השבוע הזה.״</p>
			<p class="text">״בהתחשב בעובדה שכבר שבת בערב, ובכך שדמיאן ותומס תכננו הרבה דברים לערב הזה ולמחר, אני חושבת שזה יידחה לפעם אחרת.״</p>
			<p class="text">מאז שדמיאן שכר אותי, דאנקן ג׳ונס, אחד מהסוכנים המצליחים ביותר שלו, מפלרטט איתי ומנסה להקסים אותי כדי לגרום לי לצאת איתו. </p>
			<p class="text">הוא לא נראה רע או משהו. חמוש בשיער בלונדיני, עיניים כחולות ופנים מושכות — דאנקן רווק ראוי למדי, אבל כרגע אני לא ממש בעניין לצאת עם מישהו.</p>
			<p class="text">אני פתוחה לרעיון, אבל אני לא מחפשת סתם גבר שיעביר לי את הזמן. אני מחכה לגבר שיגרום לי לרצות לפנות לו את הזמן.</p>
			<p class="text">יש שיגידו שאני בררנית מדי, אבל אישית, אני חושבת שזה עניין של עיתוי. ועכשיו לא הזמן המתאים. אני בסך הכול בת עשרים ותשע, והשאיפות המקצועיות שלי חשובות לי כרגע הרבה יותר מאשר למצוא מישהו ולהתמסד איתו.</p>
			<p class="text">וזה בלי להזכיר שכמה מעמיתותיי לעבודה נתנו לי להבין מהיום הראשון שדאנקן ג׳ונס מתנהג כך עם <span class="bold">כל</span> הנשים בחברה. עבורי זה דגל אדום שאומר לי להתרחק ממנו כמה שאפשר.</p>
			<p class="text">״באמת? בפעם אחרת?״ שפתיו מתעקלות בחיוך מלא ביטחון. ״ומתי תהיה הפעם האחרת הזאת?״</p>
			<p class="text">אני מושכת בכתף. ״אין לי מושג.״</p>
			<p class="text">הוא מחייך ושולח יד כדי להחליק קווצת שיער סוררת אל מאחורי אוזני. ״יום אחד בקרוב, את תרשי לי לקחת אותך לארוחת ערב. ואני מבטיח לך, את לא תתאכז —״ הוא עוצר באמצע המילה כשהטלפון שלו מצלצל, ונאלץ להוציא אותו מכיס הז׳קט. הוא מרים אצבע אחת באוויר מולי ואומר, ״תשמרי על המחשבה הזאת. אני חייב לענות לזה בזריזות.״</p>
			<p class="text">אני ממש רוצה לגלגל עיניים אל מול הסתירה הדוחה שבין החיזור העיקש שלו לבין אי היכולת אפילו לסיים את המשפט בלי להעדיף אותי על פני השיחה שלו, אבל אני מציעה לו חיוך קטן ומהנהנת, בזמן שדאנקן מתרחק למקום שקט יותר. למען האמת, זו הקלה גדולה להיפטר ממנו לזמן מה.</p>
			<p class="text">אני מחליטה לשוטט לי באין מפריע בזמן שהוא עסוק בשיחת נדל״ן עם מי שזה לא יהיה בצד השני, אבל אני מספיקה להתקדם רק כמה צעדים לעבר השולחן המלא במתאבנים, כשהטלפון שלי רוטט בתיק ומושך את תשומת ליבי.</p>
			<p class="text"><span class="bold">גוון: איך וגאס, </span><span class="bold">מותק?</span></p>
			<p class="text">אני מכירה את גוונדולין רוס מגיל חמש־עשרה, מאז הייתי ילדת אומנה והיא לקחה אותי אליה. היא פחות או יותר המשפחה היחידה שיש לי, אבל היא חברה טובה יותר מדמות אם. אני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיה. </p>
			<p class="text"><span class="bold">אני: </span><span class="bold">נפלאה. איך השבת שלך?</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">גוון: גם נפלאה. ויום ראשון נראה </span><span class="bold">דומה. יש לי שיעור אומנות בבוקר עם הבנות, ודייט בוהריים </span><span class="bold">עם דייוויד בשתים</span><span class="bold">־</span><span class="bold">עשרה.</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">אני: דייוויד? אני רואה שמצאת את </span><span class="bold">הסטוץ החודשי החדש?</span></p>
			<p class="text">אני מחייכת לנוכח היומן החברתי שלה, שתמיד עמוס. בכנות, זה אחד מהדברים האהובים עליי ביותר אצלה.</p>
			<p class="text">היא לא נותנת לחיים להוביל אותה. <span class="bold">היא</span> מובילה אותם.</p>
			<p class="text"><span class="bold">גוון: הוא </span><span class="bold">סוס הרבעה בשיער אפרפר, שתמיד משלם את החשבון. מי יודע? </span><span class="bold">אולי אתן לו לשעשע אותי במשך חודשיים במקום חודש אחד? </span><span class="bold"></span></p>
			<p class="text">אני מנענעת את ראשי וצוחקת.</p>
			<p class="text">גוון מעולם לא התחתנה, ומלבד זה שהיא לקחה אותי אליה כשהייתי בת חמש־עשרה, לא היו לה ילדים. אבל חיי האהבה שלה פורחים תמיד, והם הרבה יותר מהנים משלי.</p>
			<p class="text">אומנם היא בשנות השישים שלה עכשיו, אבל לאישה הזאת אין שום בעיה למצוא גברים חדשים לצאת איתם. היא פשוט לא משאירה אותם בסביבה לזמן רב.</p>
			<p class="text"><span class="bold">אני: אוקיי, גברת ת׳אנג. כדאי שאחזור עכשיו למסיבת העבודה </span><span class="bold">שלי. נקשקש בקרוב?</span></p>
			<p class="text"><span class="bold">גוון: ברור. תתקשרי אליי אחרי שתחזרי בשלום </span><span class="bold">לאל</span><span class="bold">־</span><span class="bold">איי. נשיקות, מותק.</span></p>
			<p class="text">לפני שאני מכניסה את הטלפון חזרה לתיק שלי, אני פותחת את תיבת האימיילים שלי כדי לראות אם פרדריק שלח לי את התמונות שצילם בבית החוף במאליבו. לומר שאני גאה בעיצוב הפנים של הבית המהמם הזה, תהיה לשון המעטה. והחיפוש בתיבת האימיילים באמצע המסיבה, כדי להימנע משיחות חולין עם אנשים אקראיים, הוא בונוס בפני עצמו.</p>
			<p class="text">במשך החודש האחרון השקעתי את ליבי ונשמתי במרחב ההוא. כל פרט ופרט נבחרו בקפידה כדי ליצור אווירה רגועה ומתוחכמת שתגרום לקונים עשירים לרייר על האפשרות לגור שם. </p>
			<p class="text">אני מחליקה את האצבע במורד המסך כדי לרענן את ההודעות, אבל לצערי, כשחמש הודעות ממלאות את המסך שלי, אני רואה שאפילו לא אחת מהן היא מפרדריק.</p>
			<p class="text">שיט. נראה שהוא לקח חופשה בסוף השבוע.</p>
			<p class="text">רוב ההודעות הן סתם הודעות זבל שמקבלים אחרי שנותנים את המידע לכל החנויות עם כרטיסי המועדון המטופשים שלא נותנים לך שום דבר. אבל מייל אחד במיוחד בולט כמו זקפה בתוך מכנסי ג׳ינס הדוקים.</p>
			<p class="michtav-revach">מאת: משרד ההגירה של ארצות הברית</p>
			<p class="michtav">הנדון: עדכון דחוף בעניין פקיעת ויזת עבודה</p>
			<p class="text-no-hazacha">ליבי מתחיל להלום בטירוף כשאני לוחצת על המסך כדי לפתוח את ההודעה, תחושת בחילה בן ברגע מטפסת לי במעלה הגרון. <span class="bold">לא, לא, בטוח שלא קראתי</span><span class="bold"> נכון את הנדון.</span></p>
			<p class="michtav-revach">דייזי דיאז,</p>
			<p class="michtav">מכתב זה נועד ליידע אותך שלפני ארבעים וחמישה ימים פג תוקף ויזת העבודה שלך, ומשרד ההגירה בלוס אנג׳לס טרם קיבל את טופס <span class="english">I</span>-765 לצורך הארכת הוויזה.</p>
			<p class="text-no-hazacha">לעזאזל! ויזת העבודה שלי לא תקפה יותר? זה... לא. <span class="bold">זה לא יכול להיות.</span> אין מצב שאני באל־איי כבר יותר משנה...</p>
			<p class="text">איזה חודש עכשיו? אני יודעת שאנחנו אחרי יום האהבה כי חגגתי אותו כמו רווקה טיפוסית, עם אוכל סיני וצפייה בג׳ניפר גארנר מאבדת את העשתונות על הפיניאטה של ג׳סיקה בייל. והשכן שלי בוב הקיא בכל המסדרון ביום פטריק הקדוש, אז אנחנו חייבים להיות איפשהו בסוף מרץ.</p>
			<p class="text">שיט. לא, אני בווגאס בשביל העניין של וגאס, וזה עניין של אפריל... כלומר... אוי, אלוהים, כבר אפריל?</p>
			<p class="text">אלוהים, לא. אוי, אלוהים, לא.</p>
			<p class="michtav-revach">אינך רשאית יותר לעבוד או לשהות בארצות הברית. אם תרצי להאריך את ויזת העבודה שלך, עלייך להגיש את טופס <span class="english">I</span>-765, וזמן ממוצע של טיפול בעניינך הוא שנים־עשר עד ארבעה־עשר חודשים.</p>
			<p class="text-no-hazacha">אוי, אלוהים. אוי, לכל הרוחות.</p>
			<p class="text">אני אפילו לא יכולה לסיים לקרוא את המייל, כי הלב שלי דופק חזק כל כך בחזה עד שהראייה שלי מתערפלת, ואפילו נשימה פשוטה נראית לי בלתי אפשרית.</p>
			<p class="text"><span class="bold">פישלת </span><span class="bold">בגדול, דייזי.</span></p>
			<p class="text">אני מרגישה שהחדר סוגר עליי, והנשימות שלי מהירות ושטחיות, מין התנשפויות שמעידות על מצוקה.</p>
			<p class="text">פג תוקפה של ויזת העבודה המזורגגת שלי, ואני די בטוחה שאני היחידה שאפשר להאשים.</p>
			<p class="text">מאחר שאת אמורה לשלוח בקשה להארכה מדי שנה כדי לשמור על התוקף של הוויזה, ואת נמצאת באל־איי מאז פברואר האחרון, אפשר לומר די בבטחה שאת האשמה. </p>
			<p class="text">איך יכולתי להיות סתומה כל כך? הם בטח שלחו לי הודעה והתעלמתי ממנה.</p>
			<p class="text">האם זה סומן כדואר זבל? לא, זה אידיוטי. אין סיכוי שהם שלחו את ההודעה היחידה על כך שהוויזה פקעה באימייל, נכון? זה היה אמור להגיע גם בדואר רגיל. ו<span class="bold">כמובן</span> אין לי שום כבוד או התייחסות לדואר כזה.</p>
			<p class="text">אוחחח. למה אני כל כך טובה בלזרוק דואר לפח? אני צריכה לשמור כל פיסת נייר ארורה שרואה לנכון להיכנס לתיבת הדואר שלי. אני צריכה למיין אותה לפי התאריך, לאפסן אותה באיזו ארונית ענקית ולהוסיף תזכורת בטלפון שלי לבדוק כל תיקייה בכל חודש. אני צריכה לשים לב למסמכים המזורגגים של החיים שלי ואני לא יודעת, אולי להשיג כספת כמו כל מבוגר אמיתי.</p>
			<p class="text"><span class="bold">טוב, זה</span><span class="bold"> לא משנה עכשיו, דייז. דפקת את הקריירה שלך במו ידייך</span><span class="bold">.</span></p>
			<p class="text">״דייזי, אז איפה היינו?״ דאנקן חזר והוא חודר למרחב הפרטי שלי, מחייך ומראה לי את כל הרגשות שאני ממש לא מרגישה כרגע.</p>
			<p class="text">הוא שולח יד כדי להסיט שוב את שערי אל מאחורי האוזן, והדחף לברוח הוא חזק כל כך, עד שזה בדיוק מה שאני עושה.</p>
			<p class="text">אני פשוט רצה. </p>
			<p class="text">הרחק מדאנקן.</p>
			<p class="text">הרחק מהמסיבה הגדולה שדמיאן ותומס עורכים לצוות העובדים שלהם, מסיבה שבה מצפים בוודאות לנוכחות שלי.</p>
			<p class="text">״דייזי!״ אני שומעת את קולו של דאנקן מאחוריי, אבל לא עוצרת.</p>
			<p class="text">באזור הקזינו אני רצה מהר ככל שרגליי יכולות לשאת אותי, ואני לא מתכוונת לעצור עד שכל החמצן בגופי ייגמר, או שהזמן יחזור כמה חודשים לאחור — מה שיקרה קודם.</p>
		</div>
	
			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות