העדינה מכולן

יעל פורמן

טוהר טאסי בת השמונה־עשרה שונאת שמלות. היא עובדת כשיפוצניקית ומשתדלת להתחמק מהניסיונות של הסובבים אותה להכיר לה מישהו. רק כשאחותה מתחתנת היא מסכימה לזנוח את בגדי העבודה וללבוש שמלת ערב. בעודה מדדה בנעלי העקב ומוטרדת מתוספות השיער והאיפור הכבד, מגיע לחתונה צעיר מעולם אחר, שנשלח למצוא את הבחורה העדינה מכולן. השניים כלל לא אמורים להיפגש, אך העניינים מסתבכים, וטאסי מוצאת את עצמה בעולם זר, בדרכה למקום שאיש לא שב ממנו בחיים. כדי לשרוד את המסע ולשוב למשפחתה, עליה להבין את העולם המוזר שנקלעה אליו וללמוד כיצד לשרוד בו. זה לא כל כך פשוט כשמסביבה היא רואה רק גברים ויצורים מוזרים. לאן נעלמו כל הנשים?
שם: העדינה מכולן
מחבר/ת: יעל פורמן
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 011415833

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 89.00

קרא פרק ראשון

				

<p class="עימוד_chapterheadline">1</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">"כמה אתה נותן לזבל הזה?" שאלה טאסי. היא עמדה על הסולם וחיברה את המאוורר למקומו בתקרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"שלוש שנים גג," אמר רונן, והמשיך להרכיב את מפסק החשמל של המאוורר על הקיר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אלי אמר להם," המשיכה טאסי, "'תוסיפו מאתיים שקל ויש לכם מאוורר לעשרים שנה.' אבל הם הלכו על המבצע. המתכת כל כך דקה, שכשאני מחזקת את הבורג, אני ממש מפחדת שכל העסק יתעקם."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רונן צחק. "אני אשאיר להם את המספר שלי. אולי הם יקראו לי להחליף אותו כשיתקלקל."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למה שלא יקראו לי?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני מוכן לשים כסף שהוא יתקלקל כשעוד תהיי בצבא," אמר רונן.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גם טאסי צחקה. "לפחות הם הקשיבו כשאלי המליץ להם להוסיף שלָּט ליד המיטה," אמרה. היא סיימה להדק את המאוורר למקומו וניערה מעט את ידה שהתעייפה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">מהמסדרון קרא קולו של אלי, "טאסי? מה קורה אצלכם?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בדיוק סיימנו, בוס!" השיבה טאסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אלי שאל בצעקות את הפועלים האחרים למצבם. יבגני, שניסה להתקין <span id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></span>מדפים בחדר השינה של הילדים, ענה שקדח בטעות לתוך צינור מים, וכעת יש מזרקה מהקיר לתוך החדר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אז למה אתה לא רץ לסגור את השיבר?" צרח אלי, וטאסי שמעה את צעדיו הכבדים נכנסים לחדר השני. אלי לא ירצה לחרוג מלוח הזמנים, וזה אומר שאנשים יצטרכו להישאר מאוחר מהמתוכנן. היא העיפה מבט מודאג לדלת וירדה מהסולם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">צעדים התקרבו במסדרון. טאסי שוב העיפה מבט לפתח וראתה את אלי נכנס פנימה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מי יכול להישאר לעזור לטפל בקיר?" שאל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"דיברתי איתך על היום, אלי," אמרה טאסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן, יום הולדת. אמרת לי. רונן?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אין בעיה," אמר רונן. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אלי נהם משהו לא ברור וחזר לחדר הבעייתי. טאסי הסתכלה על השעון שלה. חמש וחצי. עוד מעט צריך לצאת למסעדה. בקושי יהיה לה זמן להתקלח. כבר יצא לה להגיע לאירועים עם בגדים מלאים זיעה וטינופת, אבל ליום ההולדת של עצמה רצוי שתופיע נקייה. בייחוד אם היא לא רוצה לשמוע הטפות מוסר מאימא במשך שבוע.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"רגע, טאסי," קרא אלי כשהיא צעקה שלום ופנתה לצאת. טאסי הסתובבה בחזרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יום הולדת שמונה־עשרה, נכון?" שאל אלי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן," אמרה טאסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא חייך את החיוך האבהי שלו, "אז ממחר אני צריך להתחיל לשלם לך יותר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כבר מהיום." היא חייכה חיוך גדול בחזרה. לא היה לה ספק שהוא יסכים לשלם לה את מה שהוא משלם לפועלים הבוגרים. הוא היה מאוד מרוצה מהעבודה שלה בחודשים האחרונים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"נדבר על זה מחר ונסכם. מתי את מתגייסת?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בדצמבר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אז יש לי אותך רק לעוד ארבעה חודשים?" פניו נפלו לרגע, והוא צקצק בלשונו. "טוב, שיהיה מזל טוב."</p>

<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא גירשה את רגשי האשמה הקלים שהתעוררו בה כשיצאה מהדירה והשאירה את חבריה לעבודה לטפל בצינור הפגוע בלעדיה. הם יסתדרו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">עד שהחנתה את הקטנוע מתחת לבית, השעה כבר הייתה אחרי שש, והטלפון שלה היה מלא שיחות מאימא ומזוהרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אנחנו צריכים לצאת ואת מטונפת לגמרי!" קראה זוהרה כשטאסי נכנסה. היא כבר הייתה לבושה בשמלה ורודה ארוכה, פניה מאופרות בעדינות, לק מבריק תואם על ציפורניה הארוכות המושלמות, ונראתה כנסיכה מהאגדות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בסדר, חמש דקות אני מתקלחת," אמרה טאסי ומיהרה לאמבטיה. היא התקלחה במהירות. אפילו זכרה לנקות מתחת לציפורניה הגזוזות. כשיצאה, משפשפת את שערה הקצר הרטוב במגבת, אימהּ קראה לה להזדרז ואמרה שאבא כבר ירד להביא את המכונית.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בסדר, כמה זמן לוקח להתלבש? אני לא זוהרה," היא ענתה ונכנסה לחדר שלה. היא חטפה בגדים מהארון, דגמ"ח אפור וחולצת טריקו חומה, התלבשה וכמעט נעלה שוב את נעלי העבודה שלה מתוך הרגל. הן לא יתאימו למסעדה, הבינה, ונעלה במקומן את נעלי ההתעמלות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"השיער שלך רטוב," אמרה זוהרה כשהיא יצאה מהחדר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הוא יתייבש," אמרה טאסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ואת עם נעלי ספורט!" היא נאנחה בקול והסיטה לאחור את שערה הארוך, המרהיב והצבוע בלונד. לרגע שוב היה נדמה לטאסי שאחותה הגיחה מתוך סרט מצויר רגע לפני החתונה שלה עם הנסיך המקסים. העובדה שזוהרה אכן עמדה להתחתן בקרוב עם החבר הנסיכי שלה רק הפכה את כל העניין למטריד עוד יותר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">טאסי התנערה ממחשבותיה. "אז עם מה אני אלך? נעלי עבודה?" ענתה, ודילגה במורד המדרגות. היא שמעה מאחוריה את טיפוף נעלי העקב של זוהרה ושל אימא על הרצפה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כשכבר ישבו במושב האחורי במכונית, זוהרה הייתה שקועה בהקלדה נמרצת בטלפון.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אוף, למה הוא כזה לחוץ?" מלמלה תוך כדי החלקת אצבעה על <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>המסך. טאסי ראתה את האותיות נאספות במהירות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מה קרה?" שאלה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״הדי־ג'יי הבריז," אמרה זוהרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"שבועיים לפני האירוע?" נדהמה טאסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כבר סגרתי עם מישהי מעולה שבמזל התפנה לה הערב הזה, אבל רונְאֵל מפחד כי לא הלכנו יחד לאירוע שהיא תקלטה," אמרה זוהרה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הודעה חדשה צצה על המסך. זוהרה נאנחה, לחצה על כפתור הרמקול ואמרה לתוך המכשיר, "קוקי, תירגע, היא תקלטה בחתונה של בת דודה שלי לפני שנה. היה מצוין, וכבר שלחתי לה את הפלייליסט שהכנו. יהיה בסדר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא שחררה את הכפתור ואמרה, "אחר כך כולם אומרים שהכלה היא זו שלחוצה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"את צריכה להיות מפיקת אירועים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יש לי ריאיון בשבוע הבא," אמרה זוהרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"באמת?" קראה טאסי. "לא אמרת לי!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היום קבעו איתי," אמרה זוהרה וחייכה. "אחרי ארגון החתונה הזו, אני חושבת שאני יכולה להפיק הכול. וזאת גם עבודה שאפשר לשלב עם לימודים, כשאני אחליט מה ללמוד."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יקבלו אותך ישר. זה תפור עלייך," אמרה טאסי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זוהרה הוציאה את ערכת האיפור ותיקנה את הפודרה שלה בכמה טפיחות עדינות על לחייה. ריח טוב של בושם נדף ממנה. טאסי ניסתה לדמיין את עצמה לובשת את הבגדים של זוהרה. היא בטח תקרע אותם בלי לשים לב. כולם תמיד רצו שהיא תהיה הנסיכה שזוהרה הייתה – אימא ואבא, הדודות שלה. אפילו המורות בבית הספר אמנם לא אמרו דבר במפורש, אבל לפעמים היה נדמה לטאסי שהן מנסות לרמוז לה שהיא תיראה טוב אם תתאפר או תאריך את השיער – כל הדברים שהיו לאחותה כל כך נוחים וטבעיים ולה לא.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"טוהר, את זוכרת מה הבטחת לי, נכון?" שאלה זוהרה תוך כדי סידור הגבות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן."</p>

<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא תגיעי חמש דקות לפני שצריך לצאת?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא, לא, כבר אמרתי לאלי שאני בחופשה בעוד שבועיים. ואני אתן להם לעשות לי מה שאת רוצה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זוהרה הרימה את עיניה מהמראה וחייכה את החיוך הזוהר שלה, זה שהיה ממס לטאסי את הלב עוד מאז שהיו קטנות וישנו באותו חדר בדירה הצפופה הקודמת, והתלחשו חצי לילה עד שאבא היה בא לנזוף בהן שילכו לישון כבר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">טאסי חשבה שהוריה ארגנו רק ארוחה למשפחה הקרובה, אבל גם חלק מחבריה לכיתה הגיעו, אלה מהם שעוד לא התגייסו ואחדים שהספיקו לסיים טירונות ולקבל הצבה קרובה. אפרת חברתה הטובה אפילו באה במדים ישר מהבסיס, וטאסי רצה לחבק אותה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תודה, אימא," היא אמרה ונישקה את אימהּ על לחייה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זה היה רעיון של זוהרה," השיבה אימהּ בחיוך ונישקה אותה בחזרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כולם אכלו ארוחת ערב, והמלצר הביא עוגה גדולה שכתוב עליה "טוהר בת 18". בטח אימא הזמינה את הכיתוב. החברים הבינו שהיא מעדיפה את שם המשפחה שלה על פני השם הפרטי. זוהרה התקרבה והושיטה לה קופסה עטופה בנייר אריזה אדום.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היום תקבלי רק מתנה אחת," אמרה, "אבל כולם פה השתתפו בה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">טאסי קרעה את הנייר והוציאה קופסת קרטון חומה, שתמונה של צמיד זהב הודבקה עליה עם נייר דבק. מישהו העביר את המתנה מהאריזה המקורית שלה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"קניתם לי צמיד?" שאלה טאסי, לא מאמינה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הגיע הזמן שיהיה לך, לא?" שאלה זוהרה, וזיק ערמומי עבר בעיניה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יש פתק החלפה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">תכשיטיה הסתכמו בשתי שרשראות שקיבלה משתי הסבתות שלה, והיא ענדה כל אחת מהן בדיוק פעם בשנה – ביום ההולדת של אותה הסבתא שהעניקה לה את השרשרת. ביום ההולדת האחרון של סבתא מזל היא התבלבלה ובאה עם השרשרת שקיבלה מסבתא ציונה, וסבתא מזל שמחה שהיא סוף־סוף קנתה לעצמה תכשיט.</p>

<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אולי תסתכלי קודם?" שאלה זוהרה. החברים שעמדו מאחוריה גיחכו, וכולם הביטו בה בציפייה דרוכה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא קרעה את נייר הדבק ופתחה את קופסת הקרטון. בצד ימין היה הצמיד כנראה, קשה ועבה, ארוז בניילון שחור אטום, ובצד שמאל חוברת הוראות שמנה. טאסי קימטה את מצחה. חוברת הוראות לצמיד?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא לקחה את החוברת ודפדפה בה. כל חבריה השתתקו והביטו בה בציפייה דרוכה. היא ראתה את חוליות הצמיד מתפרקות ודברים נשלפים מהן.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני לא מאמינה," מלמלה טאסי, "קניתם לי איירון ברייסלט?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"את כבר שנתיים לא מפסיקה לדבר עליו," אמרה זוהרה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתם לא נורמליים. זה יקר בטירוף!" היא הרימה את הצמיד בחרדת קודש.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יקר, אבל איכותי," אמרה זוהרה, "וממש נראה כמו תכשיט!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">טאסי קרעה את הניילון. בפנים היה צמיד כסוף, עשוי חוליות צרות אך שמנמנות באורך של כמחצית הזרוע. היא ליטפה את חוליות המתכת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"את עדיין רוצה להחליף אותו?" שאלה זוהרה והושיטה יד כאילו היא מתכוונת לקחת ממנה את הצמיד.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בחיים לא!" ענתה טאסי והידקה את אצבעותיה על הצמיד. כולם פרצו בצחוק. טאסי העבירה את כף ידה דרך הצמיד. החוליות הושחלו על רצועות גמישות שאפשרו לצמיד להתאים את עצמו לרוחב האמה שלה. היא קמה וחיבקה את כל הנוכחים אחד־אחד. זה היה יום ההולדת הכי טוב בעולם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">באותו הלילה, כששכבה במיטה וליטפה את הצמיד, נזכרה כמה קיוותה שתצליח לחסוך די כסף לרכישתו. היא לא תיארה לעצמה שתקבל אותו במתנה. היא הוציאה מהחוליות את הסכינים, המברגים, אפילו את חולץ הפקקים. כל הכלים נשלפו בקלות בלחיצה מתואמת על השקעים העדינים משני צידי החוליות וחזרו פנימה בדחיפה קלה. בקופסה המקורית, שזוהרה נתנה לה בסוף הערב, היו עוד חוליות עם כלים נוספים, מקצתן כרזרבה ומקצתן להחלפה של אלה שעל הצמיד, בהתאם לצרכים. הכלים היו <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>קטנים מאלה שבאולר המקצועי והמשוכלל שלה, אבל היה נוח ללכת איתם, עטופים סביב האמה, ובניגוד לכלים של אולר, הם גם נשלפו החוצה והתנתקו מהצמיד, והיה אפשר לעבוד איתם ממש כמו עם כלי העבודה שבארגז הכלים שלה. אין ספק, היא חשבה לעצמה, יש לי את המשפחה והחברים הכי טובים בעולם!</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט-מוכנס">במקום אחר, רחוק בין קיפולי המרחב הנסתרים, זימן הלורד זוֹן את משרתו אָלִיבּוּר. בגדיו השחורים המבריקים היו ללא רבב, ואת פניו, מהאף ומטה, כיסה צעיף אדום. אליבור לא אהב להביט בפניו של אדונו כשהיו גלויות. הן לא היו מחזה נעים לעין.</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"אתה מוכן?" שאל הלורד זון.</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"כן, כבוד הלורד," אמר אליבור.</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"הפעם המִנחה חשובה במיוחד," אמר הלורד. "הוא חייב לקבל את העדינה ביותר, השברירית ביותר, הפרח הענוג ביותר שתוכל למצוא."</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"כן, כבוד הלורד."</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"צא מוקדם מהרגיל," אמר הלורד והרים מכתב שנח על השולחן הקטן. "לב־הארץ כתב לי שהשנה, לכבוד חגיגות האלף, חשוב לו שהיא תהיה גם יפה. אם הראשונה שתמצא לא תהיה די יפה, בחר אחת אחרת, מתאימה יותר.״</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"אף פעם לא התאמצתי למצוא מישהי יפה," אמר אליבור.</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"הוא רוצה מישהי מיוחדת באמת לכבוד החגיגות," אמר הלורד. "ליתר ביטחון, תקפיד להביא אישה שעדיין לא התאחדה, שתהיה רק של לב־הארץ. שנהיה בצד הבטוח. לב־הארץ חייב להיות מרוצה."</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"כמובן. האם אי־פעם אכזבתי אותך, כבוד הלורד?" שאל אליבור.</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">"לא, אליבור," אמר הלורד זון.</p>
<p class="עימוד_אוליבר-נקודת-מבט">אליבור נאנח בהקלה. הלורד זון סלח למשרתיו רק על טעות אחת. הטעות השנייה שלהם הייתה גם האחרונה בשירותו. באחת מתיבות הזכוכית שבמרתף כבר צף המחליף שלו, למקרה שהלורד יחליט שהוא לא מרוצה מתפקודו.</p>





			

ספר מודפס

מחיר מוצר 71.20 ₪ מחיר רגיל 80.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 66.74 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 39.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות