חסרת לב

מאריסה מאייר

לקאת יש כל מה שבחורה יכולה לרצות: היא אופה מחוננת, הבחורה
המחוזרת ביותר בארץ הפלאות ובחירת ליבו של מלך הלבבות הרווק.
אמנם הכול רואים בה את מלכת הלבבות הבאה, אבל קאת נחושה להינשא
רק למי שתתאהב בו, ומוכנה לוותר על העתיד הזוהר המובטח לה כדי
להגשים את חלומה לפתוח מאפייה עם חברתה הטובה.
ואז קאת פוגשת את ג’סט, ליצן החצר הנאה והמסתורי, ונסחפת לקשר אסור
ותובעני. עד מהרה היא מבינה שעל אף רצונה לבחור את עתידה בעצמה,
בארץ של קסם, טירוף ומפלצות - לגורל יש תוכניות אחרות בשבילה.

סיפורה האפל והמטלטל של מלכת הלבבות האכזרית, כפי שלא סופר מעולם.

מאריסה מאייר (’מספרת הסיפורים’) היא סופרת נוער אמריקנית אהובה,
שמוכרת בזכות יכולותיה האגדתיות לברוא מחדש מעשיות עתיקות בעולמות
פנטסטיים מהפנטים. ספרה חסרת לב התקבל בהתלהבות עצומה, הגיע למקום
הראשון ברשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס והיה לרב־מכר בינלאומי
שם: חסרת לב
מחבר/ת: מאריסה מאייר
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
הוצאה לאור: כתר
מק״ט: 010074686

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00

קרא פרק ראשון

				
<div id="_idContainer015" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">

<p class="עימוד_chapterheadline">פרק 1</p>
<p class="עימוד_indented-txt-"><span class="שורת-פותחת _idGenCharOverride-3a">ל</span><span class="שורת-פותחת CharOverride-10">וש עוגות טארט לימון עסיסיות בהקו לעבר קתרין.</span><span class="הפניה-להערת-שוליים _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-001-backlink">*</span></span><span class="שורת-פותחת CharOverride-10"> היא </span>הכניסה אל התנור ידיים עטופות במגבות, בהתעלמות מהחום שאפף את זרועותיה ולחץ כנגד לחייה, והוציאה את המגש מהאח. המילוי השמשי של עוגות הטארט רטט, כאילו שמח להשתחרר <span class="orphan">מתא האבן.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">קאת החזיקה את המגש ביראת כבוד כפי שיישא מישהו את כתר המלך. מבטה לא סר מהעוגות בעודה חוצה את המטבח, עד ששולי המגש נחתו על שולחן האופים בקול חבטה מספק. עוגות הטארט רטטו לרגע נוסף ואז דממו, מושלמות <span class="orphan">ומבריקות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">קאת הניחה את המגבות בצד, לקחה את סלילי קליפת הלימון המסוכרת שחיכו על נייר אפייה וסידרה אותם על העוגות כמו פרחי ורדים, מניחה כל רצועה על המרכז שעדיין היה חם. ניחוחות פרי הדר מתוק וקלתית עתירת חמאה התערבלו<span class="orphan"> תחת אפה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">היא נסוגה לאחור להתפעל ממ<span class="orphan">עשה ידיה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">היא הקדישה לעוגות את כל הבוקר. חמש שעות של שקילת החמאה והסוכר והקמח, של ערבוב ולישה ורידוד הבצק, של טריפה ובישול וסינון החלמונים ומיץ הלימון, עד שהפכו סמיכים וקרמיים וצבעם כמו נוריות. היא זיגגה את הקלתית ועיצבה את השוליים כמו מפית תחרה. היא בישלה בסירופ סוכר את הרצועות העדינות של קליפת לימון, וטחנה גבישי סוכר לאבקה דקיקה לקישוט. אצבעותיה ייחלו לפזר את הסוכר על שולי העוגות, אבל היא התאפקה. לפני כן הן חייבות להצטנן, אחרת הסוכר יימס לשלוליות כעורות על פ<span class="orphan">ני העוגה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">בעוגות הטארט הללו התגלמו כל הדברים שלמדה מספר המתכונים הבלוי שנח על מדף המטבח. לא היו רגע נחפז או רכיב נחות או מגע חסר זהירות בתבניות המחורצות הללו. היא פעלה בדקדקנות בכל שלב ושלב. היא אפתה את ליבה שלה בעו<span class="orphan">גות הללו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">הבדיקה התמשכה, עיניה סורקות כל סנטימטר, כל קפל בצק, כל מש<span class="orphan">טח מבריק.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">ולבסוף היא הניחה לעצ<span class="orphan">מה לחייך.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">מולה ניצבו שלוש עוגות טארט לימון מושלמות, וכל תושבי ממלכת הלבבות – מציפורי הדודו ועד המלך עצמו – יכירו ללא ספק בכך שהיא האופה הטובה ביותר בממלכה. אפילו אימהּ שלה תיאלץ לה<span class="orphan">ודות בזה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">החרדה שלה התפוגגה, והיא קיפצה על קצות האצבעות וצווחה אל בין כפו<span class="orphan">ת הידיים.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״אתן שמחתי וגאוותי,״ היא הכריזה ופרשה זרועות לרווחה מעל העוגות, כאילו מעניקה להן תואר אבירות. ״עכשיו צאו אל העולם בנפלאותכן הלימונית והעלו חיוכים על כל פה שיזכה להתענ<span class="orphan">ג עליכן.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״שוב את מדברת אל האוכל, לייד<span class="orphan">י קתרין?״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״הו כן, ולא סתם אוכל, צ'שייר.״ היא זקפה אצבע בלי להעיף מבט לאחור. ״הרשה לי להציג בפניך את עוגות טארט הלימון המופלאות ביותר שנאפו אי־פעם בממלכת הלבבות<span class="orphan"> הגדולה!״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">זנב פסים התעקל סביב כתפה הימנית. ראש פרווה עטור שפם נגלה משמאלה. צ'שייר גרגר בהרהור, והצליל רטט במורד גבה. ״מדהים,״ הוא אמר בנימת הקול הזאת שלו שקאת מעולם לא הייתה בטוחה אם היא לעגנית. ״אבל היכ<span class="orphan">ן הדגים?״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">קאת ליקקה את גבישי הסוכר מאצבעותיה ונענעה בראשה. ״א<span class="orphan">ין דגים.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״אין דגים? אם כך, <span class="orphan">מה הטעם?״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״הטעם <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">מושלם</span>.״ הבטן שלה דגדגה בכל פעם שחש<span class="orphan">בה על זה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">צ'שייר נעלם מכתפיה והופיע מחדש על שולחן האפייה, כשכפה עטורת טפרים אחת מרחפת מעל העוגות. קאת זינקה קדימה לגרש אותו. ״שלא תעז! הן נועדו למסיבה של המלך,<span class="orphan"> טיפשון.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">השפם של צ'שייר רטט. ״המ<span class="orphan">לך? שוב?״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">רגלי השרפרף חרקו על הרצפה כשקאת גררה אותו אל השולחן והתיישבה. ״חשבתי לשמור לו אחת, ואת האחרות יהיה אפשר להגיש על שולחן המשתים. זה כל כך משמח את הוד מלכותו, אתה יודע, כשאני אופה לו דברים. ומ<span class="orphan">לך שמח –״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״משמעותו ממלכה שמחה.״ צ'שייר פיהק בלי לטרוח לכסות על פיו, וקאת עשתה פרצוף והרימה ידיים בינו לבין העוגות כדי להגן עליהן מריח הטונה הלא נעים של<span class="orphan"> הבל פיו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״מלך שמח משמעותו גם המלצה מצוינת. תאר לעצמך שהוא יכריז עליי כאופת העוגות הרשמית של הממלכה! אנשים יעמדו בתור קילומטרים כדי לטע<span class="orphan">ום אותן.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״הריח של<span class="orphan">הן חמוץ.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״<span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">ברור</span> שהוא חמוץ, אלה עוגות לימון.״ קאת סובבה את אחת התבניות המחורצות על מנת שוורד קליפת הלימון יהיה מיושר עם האחרים. היא תמיד הקפידה על מראה ההגשה של המטעמים שלה. מרי אן אמרה שהמאפים שלה יפים אפילו מאלה של האופים ה<span class="orphan">מלכותיים.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">ואחרי הערב לא זאת בלבד שהכול ידעו שהקינוחים שלה יפים יותר, הם ידעו גם שהם נעלים מכל בחינה שהיא. אלה בדיוק השבחים שהיא ומרי אן נזקקו להם כדי לפתוח את המאפייה שלהן. אחרי שנים רבות כל כך של תכנונים, היא הרגישה בחלום מתגבש לכד<span class="orphan">י מציאות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״זאת עונת הלימונים?״ שאל צ'שייר, וצפה בקאת אוספת את שאריות קליפות הלימון וקושרת אותן בבד גבינה. הגננים ישתמשו בהן להרחק<span class="orphan">ת מזיקים.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״לא בדיוק,״ היא אמרה וחייכה לעצמה. מחשבותיה התגנבו בחזרה אל אותו בוקר. אור חיוור שהסתנן מבעד לווילונות התחרה שלה. איך התעוררה לריח פרי הד<span class="orphan">ר באוויר.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">חלק ממנה רצה להצפין את הזיכרון כמו סוד כנגד חזה, אבל ממילא צ'שייר יגלה בקרוב. קשה להסתיר עץ שצומח בחדר השינה שלך בן לילה. קאת הייתה מופתעת שהשמועות עדיין לא התחילו להסתובב, בהתחשב בחיבתו של צ'שייר לרכילות. אולי הוא היה עסוק מדי בנמנום כל הבוקר. או מה שסביר יותר, בליטופי בטן <span class="orphan">מהמשרתות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״הם מתוך חלום,״ היא התוודתה, בעודה נושאת את עוגות הטארט אל ארון העוגו<span class="orphan">ת להצטנן.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">צ'שייר התיישב. ״חלום?״ פיו נמתח בחיוך רחב, מלא שיניים. ״ספר<span class="orphan">י, ספרי.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״ושחצי מהממלכה תדע על זה עד הערב? בשום פנים ואופן לא. חלמתי חלום, ואז התעוררתי ומצאתי עץ לימון צומח בחדר שלי. זה כל מה שאתה צר<span class="orphan">יך לדעת.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">היא טרקה נחרצות את דלת ארון העוגות, כדי להשתיק את עצמה לא פחות מאשר לבלום שאלות נוספות. למען האמת, החלום דבק בה מהרגע שהתעוררה, רדף אחריה והתגרה בה. היא רצתה לדבר עליו כמעט כפי שרצתה לשמור או<span class="orphan">תו לעצמה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">זה היה חלום מעורפל, יפהפה, והיה בו נער מעורפל, יפהפה. הוא היה לבוש כולו שחור ועמד בבוסתן של עצי לימון, והייתה לה הרגשה ברורה שיש אצלו משהו ששייך לה. היא לא ידעה מה, רק שהיא רוצה את זה בחזרה, אבל בכל פעם שהתקרבה צעד, הוא נסוג יו<span class="orphan">תר ויותר.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">צמרמורת עברה בגב השמלה שלה. היא עדיין הרגישה בסקרנות הבוערת בחזה, בצורך לרד<span class="orphan">וף אחריו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">אבל בעיקר רדפו אותה העיניים שלו. עיניים צהובות נוצצות, מתוקות וחמוצות. העיניים שלו בהקו כמו לימונים הבשלים לנ<span class="orphan">שור מהעץ.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">היא ניערה מעליה את אניצי הזיכרונות והסתובבה בחזרה אל צ'שייר. ״עד שהתעוררתי, ענף מהעץ כבר הפיל את אחד מעמודי המיטה. כמובן, מאמא אמרה לגננים שיכרתו אותו לפני שיגרום עוד נזק, אבל הצלחתי להגניב כמה <span class="orphan">לימונים.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״באמת תהיתי על מה כל המהומה הבוקר.״ הזנב של צ'שייר הצליף כנגד קרש החיתוך. ״את בטוחה שלא מסוכן לאכול את הלימונים? אם הם צמחו בחלום, אולי הם, את יודעת, סוג <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">כזה</span> <span class="orphan">של אוכל.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">תשומת ליבה של קאת נדדה בחזרה אל ארון העוגות הסגור, עם העוגות הנסתרות מאחורי רשת המתכת שלו. ״אתה חושש שהמלך יהפוך נמוך יותר אם י<span class="orphan">אכל מהן?״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">צ'שייר השמיע נחרה. ״להפך, אני חושש שאהפוך לבית אם <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">אני</span> אוכל מהן. אני שומר על הגזרה, א<span class="orphan">ת יודעת.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">קאת המצחקקת רכנה מעל השולחן וגירדה מתחת לסנטר שלו. ״אתה תהיה מושלם בכל מידה, צ'שייר. אבל אין סכנה בלימונים – נגסתי באחד מהם לפני תחילת האפייה.״ לחייה התכווצו לזיכרון<span class="orphan"> החמיצות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">צ'שייר התחיל לגרגר, כבר מתעלם ממנה. קאת השעינה את סנטרה על ידה הפנויה בזמן שצ'שייר התמוטט מתענוג על הצד כשהליטופים שלה עברו לבטנו. ״חוץ מזה, גם אם תאכל אי־פעם אוכל לא טוב, אני עדיין אוכל למצוא לך שימוש. תמיד רציתי כרכרה רתומ<span class="orphan">ה לחתול.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">צ'שייר פקח עין אחת. האישון היה צר ול<span class="orphan">א משועשע.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״אני אנופף מולך כדורי צמר ועצמות דגים כדי לדר<span class="orphan">בן אותך.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">הוא הפסיק לגרגר די זמן כדי לומר, ״את פחות חמודה מכפי שאת חושבת, ליידי פ<span class="orphan">ינקרטון.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">קאת טפחה טפיחה אחת על האף של צ'שייר והתרחקה. ״תוכל לעשות את טריק ההיעלמות שלך, וכולם יחשבו, <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">תראו את הראש העגול הענקי שמושך את הכרכרה לאור</span><span class="orphan"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">ך הרחוב!</span></span><span class="orphan">״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">בשלב הזה מבטו של צ'שייר כבר היה זועף ממש. ״אני חתול, לא ב<span class="orphan">המת משא.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">הוא נעל<span class="orphan">ם בנשיפה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״אל תכעס. סתם צחקתי.״ קתרין התירה את הסינר שלה ותלתה אותו על וו על הקיר, חושפת צללית מושלמת בצורת סינר על שמלתה, מותווית בקמח ובחתיכות בצק<span class="orphan"> שהתייבש.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״דרך אגב,״ קולו הסתנן אליה. ״אימא שלך מחפ<span class="orphan">שת אותך.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״למה? הייתי כאן למטה כ<span class="orphan">ל הבוקר.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״כן, ועכשיו את עומדת לאחר. אלא אם כן תלכי כעוגת לימון בעצמך, כדאי <span class="orphan">שתזדרזי.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״לאחר?״ קתרין העיפה מבט בשעון הקוקייה שעל הקיר. השעה עדיין הייתה שעת אחר צהריים מוקדמת, היה <span class="orphan">שפע זמן –</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">ליבה החסיר פעימה כששמעה קול נשימה כבד בוקע מתוך השעון. ״היי! קוקייה, שוב נרדמת?״ היא חבטה בכף ידה על צד השעון והדלת נפתחה בבת אחת, חושפת ציפור אדום זעיר שקוע בשינה עמוקה. <span class="orphan">״קוקייה!״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">הציפור התעורר בבהלה בנפנוף כנפיים. ״אוי לי, אוי ואבוי,״ הוא קרקר ושפשף את עיניו בקצות הכנפיים. ״<span class="orphan">מה השעה?״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״למה אתה שואל אותי, ציפור טיפש?״ קתרין יצאה בריצה מהמטבח באנקה רגוזה, והתנגשה במרי אן על<span class="orphan"> המדרגות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״קאת – ליידי קתרין! בדיוק באתי... ה<span class="orphan">מרקיזה –״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt-">״אני יודעת, אני יודעת, הנשף. איבדתי תח<span class="orphan">ושת זמן.״</span></p>
<p class="עימוד_running-txt- _idGenParaOverride-1">מרי אן בחנה אותה בזריזות מכף רגל ועד ראש ותפסה במפרק ידה. ״כדאי שננקה אותך לפני שהיא תראה אותך ותורה לערוף לשתינו <span class="orphan">את הראש.״</span></p>
</div>

<div class="_idFootnotes">
<div id="footnote-001" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
<p class="עימוד_foot-notes-">*	בכל התרגומים לעברית של ״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״, עוגות הטארט שעל גנֵבתן עומד נסיך הלבבות למשפט תורגמו כלביבות בגלל החריזה עם לבבות והצליל הדומה. אבל קתרין שלנו היא אופה, ולא הייתה מתבלבלת בין השתיים (כל הערות השוליים בספר הן של <span class="orphan">המתרגמת).</span></p>
</div>
</div>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 54.44 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 16 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות